סעודה - שיחה עם רב

שיחה 06.06.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ועכשיו נתחיל את ישיבת המקובלים שלנו, סעודת המקובלים שלנו.

ניקח לחם ונטבול אותו במה שיש לכם, אני בטוח שגם אותו הדבר, בצל, פלפל ושמן.

ברוך אתה ה' מלך העולם המוציא לחם מן הארץ.

קריין: קטע ראשון מתוך מאמר "אהבת חברים – ב'" של רב"ש.

"כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח."

(הרב"ש, מאמר 4 "אהבת חברים - ב" 1984)

כאילו פשוט, אבל צריכים קצת להתאמץ.

קריין: קטע מס' 2, מתוך "סדר ישיבת החברה".

"באהבת חברים צריכים להתנהג כן. שלאחר שעשה בקורת על עצמו, ועשה את העצה הידועה, שהתפלל, יחשוב עכשיו, כאילו תפלתו נתקבלה, וישבו בשמחה עם החברים, כאילו שכל החברים הם גוף אחד. וכמו שהגוף רצה, שכל האברים יהנו, כמו כן הוא רוצה, שכל החברים יהנו עכשיו."

(הרב"ש, מאמר 17, חלק ב', "סדר ישיבת החברה" 1984)

אני מקווה שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים יחד בסעודה. סעודה כזאת כל אחד יכול להכין, ומי שלא אוהב את זה, זה גם כן לא חשוב, כי העיקר שאנחנו עושים את זה יחד. לאו דווקא צריך להיות לחם עם בצל, אתם יכולים לקחת חתיכת לחם רק עם שמן או עם חמאה למעלה, לא חשוב מה. כך המקובלים שלא היה להם כסף אכלו.

קריין: קטע מס' 3, מתוך "סדר ישיבת החברה" של רב"ש.

"אחרי כל החשבונות, בא הזמן של שמחה של אהבת חברים. ואז כל אחד צריך להרגיש את עצמו, שהוא מאושר, כאילו עשה עכשיו עסק טוב, שעל ידי העסק הזה ירויח הרבה כסף. ומדרך העולם הוא, שנותן אז משקה להחברים. כמו כן כאן, כל אחד צריך, שחברו ישתה משקה ויאכל עוגות, וכדומה, מטעם שעכשיו הוא מאושר, אז הוא רוצה, שגם החברים ירגישו את עצמם בטוב. לכן צריך להיות, בזמן שהאסיפה מתפזרת, צריך להיות מתוך שמחה והתרוממות."

(הרב"ש, מאמר 17, חלק ב', "סדר ישיבת החברה" 1984)

קריין: קטע מס' 4 מתוך "עשה לך רב וקנה לך חבר – א'".

"לא חסר לנו שום דבר, רק "עשה לך רב", שתהיה הרגשה בגדלות ה'. ואז כולם יהיו מוכשרים להגיע להמטרה, שהיא להידבק בו יתברך.

(הרב"ש, מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר - א, 1985)

על פסוקים כאלה אין לי מה להוסיף. מה אתם חושבים, אולי יש לכם בכל זאת איזו שאלה, אז אפשר לשאול. לי הם כל כך ברורים הפסוקים האלו.

שאלה: אנחנו לומדים שאנחנו לא צריכים לשאוף להרגשה, ולעבוד את הבורא גם אם אין הרגשה.

אין הרגשה, זה לא שאני אטום לגמרי. כשאין לי הרגשה נכונה ויפה לבורא, זה לא צריך לעצור אותי מלנסות להתקרב אליו.

תלמיד: מהי ההרגשה בגדלות ה'?

הרגשה בגדלות ה' זה שהוא למעלה מכל העולם. שהוא קובע והוא שולט והוא נמצא בכל המחשבות ובכל הרצונות שלי, ממלא אותם והוא נמצא בהם והוא קובע אחרי הקלעים בטוח וגם בצורה ברורה, שזה הכול.

מה זה גדלות? גדלות זה גדול. מה זה גדול? זה גדול מכולם. אנחנו לא יכולים להגיד מה זה גדול, גדול מכולם.

שאלה: בדיוק למדנו בשיעור שמעשים לא צריכים כוונה. איך המעשה הפשוט עכשיו, שכל החברים יושבים עם לחם, בצל, דברים מאוד פשוטים, פעולה מאוד פשוטה, היא פעולה רוחנית?

כי אנחנו רוצים להגיע לרוחניות אפילו על ידי מעשים כאלו פשוטים. אז למה לא? למה זה לא יכול להשפיע? מה משאנחנו עושים, אנחנו עושים מאמץ, במקום לאכול משהו טעים, משהו מיוחד, אתה אוכל דבר פשוט, רק שאתה משייך לו חשיבות וטעמים עליונים. שאין דבר עכשיו יותר חשוב מחתיכת הלחם הזה עם בצל או משהו וזהו.

ולמה? מפני שזה סימן, זה מסמל לך משהו גדול, רוחני, וככה זה היה משך הדורות אצל מקובלים. לכן אתה נמצא עכשיו בחשיבות של הפעולה והפעולה הזאת אתה מקווה שהיא תביא אותך גם כן להתקדמות. למה לא?

מה יכול להיות עוד? בפעם הבאה אתם תעשו את זה אולי עם כוס יין, כמו שאני, או מישהו רוצה שם משהו אחר, אבל זה בדרך כלל.

שאלה: העיקר היא הכוונה, זה שאנחנו עושים את הפעולה ביחד.

לא רק זה. ושאנחנו עושים את זה בגלל שכך היו עושים המקובלים.

תלמיד: האם אתה ממשיך במנהג, כשקם בבוקר אוכל פרוסה עם שמן זית?

אני מזמן כבר לא עושה את זה, פעם עשיתי כשהייתי יותר צעיר. היום מספיק לי כוס קפה. ואחר כך בזמן השיעור אני לוקח משהו כי יש לי נפילת סוכר, או לפני השיעור אני בדרך כלל אוכל פרוסת לחם עם גבינה.

תלמיד: אני כל כך רוצה להודות לך רב, על כל מה שאתה עושה בשבילנו ולכל העולם. אתה הצלת את חיי, ממש ככה. אני כל כך מתפלל שהבורא ייתן לנו את המתנה הזאת, שאתה תוכל לראות את גמר התיקון עם התלמידים שלך. אמן.

אמן. טוב. אז נתראה בשיעור הצהריים ועד אז אם אתם יכולים לשבת ועוד לדבר בקבוצות, בעשיריות איכשהו אחד עם השני, אדרבא, זה רק יוסיף לנו עוד ועוד עליות וקדושה.

(סוף הסעודה)