001_heb_o_rb_bs-tes-06_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/dmZlPJCf?mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ו'.

חלק ו' עם אור פנימי

ובחינה השלישית של הנקודים, הם בחינת הגוף האמיתי של הנקודים. מה זה גוף אמיתי? כלומר, שהם מתחת הפה של ראש, כמו הגופים הקדומים בפרצופי א"ק. שאפילו מטעם צמצום א', הם גם כן נקראים גוף. והם נקראים ז"ס תחתונות דנקודים.

בדומה לתיקוני דיקנא הנמצאים מלמטה משבולת הזקן שנמשכים אור החוטם עד החזה, שנקרא מזל עליון, ועד הטבור: נמשך מאורות דפה. כי סוד שטח העליון של הדיקנא, נמשך עד החזה, שהוא נקרא תיקון הח', מזל עליון. וסוד שטח התחתון של הדיקנא, שנקרא תיקון הי"ג, נמשך עד הטבור.

מטעם היותם בחינת ז"ס תחתונות של הדיקנא. שהם ז"א הכולל ו"ס חג"ת נה"י, והמלכות היא השביעית. ושטח העליון של הדיקנא הוא ו"ס שנקרא ז"א, הנמשך מהחוטם של הראש, כנודע בחלקים הקודמים.

וע"כ הוא מסתיים בחזה, כי מחזה עד השבולת הזקן הוא מקום הז"א. כנודע. ושטח התחתון של הדיקנא הוא המלכות שהכלי שלה הוא מחזה עד הטבור, וע"כ מסתיים בהטבור.

עד כאן דיברנו מהדיקנא, עכשיו מדברים מעולם הנקודים, שמקבלים אותה בחינה שכנגדו.

ועד"ז הם הז"ס תחתונות של הנקודים. שהם ז"א הכולל ו"ס, מקבל משטח העליון של הדיקנא, והמלכות מקבל משטח התחתון דדיקנא.

וזה אמרו "הג' ראשונות שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות עין באח"פ ממקומם עד מקום התחברות שלהם בשבולת הזקן". כמבואר, שהג"ר דנקודים, הם בחינת האח"פ היוצאים לחוץ מהראש. שהם נקרא גוף. פירושו, הנעשים לכלי קבלה על האור היורד מלמעלה למטה מנקבי העינים דראש הא' בדומה לשבולת הזקן המקבל מבחינת נקבי העינים דראש הא' דדיקנא, שהם אח"פ שבמקומם, דהיינו ג' תיקוני דיקנא העליונים התלוים בעצם הראש, למעלה מהפה, שהם ב' מצרי הדיקנא מימין ומשמאל מתחת האזן, ושערות השפה עלאה שממעל לפה, שממעל לפה, מימין ומשמאל, זה תיקון הב'.

והאורחא הפנוי משערות שבאמצע השפה עלאה. אז אומר, וג' אלו, מכונים אח"פ שבמקומם, שפירושו שהם למעלה מהפה, שהמלכות שבהם היא עוד מבחי' ממטה למעלה בסוד לחי העליון והם בחינת הגלגלתא ועינים, שהמסך שבהעינים, שהוא בחי' השפה עלאה. זה שייך למי? לראש הא' הנקרא ישסו"ת, שהוא ראש אמיתי, המקבל מבחינה שכנגדו, מראש הא' דשערות דיקנא. אבל השבולת הזקן, המחובר לשפה תתאה, כבר הוא בחינת גוף, אלא מבחינת האח"פ שיצאו לבר מראש, מסיבת צמצום ב'.

ונודע שכל כמות האור שישנו בהראש של הפרצוף יורד ומושפע להגוף. כנ"ל. ונמצא שכל האורות דג' תיקוני דיקנא העלאין שהם בחינת האח"פ שבמקומם יורדים ומושפעים ומתחברים בשבולת הזקן. וזה אמרו שבשבולת הזקן מתחברים כל המשך האורות אח"פ שבמקומם. מה שיש בישסו"ת מתפשט בג"ר דנקודים, וזה עד השבולת. וממנו לוקחים הג"ר דנקודים כמבואר. וזכור הדברים לכל דברי הרב.

מחלק לנו בין שפה עילאה לשפה תתאה. הוא אומר, שפה עילאה שייך לראש דדיקנא. מה שאין שפה תתאה, שייך כבר לאח"פ דדיקנא, זה כבר בחינת גוף.

והג"ר דנקודים, למדנו, אינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן כי משם מתחילין הם. כבר נתבאר באורך, כי הג"ר דנקודים, אינם בחי' ראש האמיתי דפרצוף הנקודים, אלא הם בחינת ראש הב', שהם בחינת האח"פ היוצאים לחוץ מראש הא', שהם לוקחים מבחינת שבולת הזקן.

וזה אמרו ''כי משם מתחילין הם, הג"ר דנקודים, ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה". הוא מחלק כאן, השפה עילאה נקרא ראש. השפה תתאה, השיבולת, הוא מכנה אותו בשם אח"פ שיוצא לחוץ. ובגשמיות אנו רואים שהם עדיין בחינת ראש. זה בא לרמז לנו מה שאנו אומרים שהם אח"פ, הוא רק מטעם צמצום ב', אבל מצמצום א' עדיין זה ראש. מה שאין כן הז"ת דנקודים, שלוקחים למטה משיבולת, אפילו מטעם צמצום א' הם גם כן בחינת גוף.

וזה אומרו. או.

הרב לייטמן: כי משם מתחילין.

רב"ש: כי משם מתחילין הם ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה. מדוע? כי למעלה משבולת הזקן הוא בחינת הראש הא', ומשם מקבלים ראש הא' דנקודים שהוא ישסו"ת, אבל לא הג"ר דהנקודים שאין להם אחיזה שם, כי הם בערכו בחינת גוף. כמבואר. זה פשוט, אין כאן חידוש.

ז' נקודות התחתונות אינם לוקחים אלא ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה. כי נתבאר שהז' נקודות דעולם הנקודים, הם בחינת הגוף האמיתי של פרצוף הנקודים, דהיינו בחינה השלישית הנ"ל ע"ש.

ולפיכך הם מקבלים מבחינה שכנגדו, משערות דיקנא, גם כן הבחנה ג'. ולפיכך הם מקבלים מלמטה משבולת הזקן, שהם מב' שטחי הדיקנא עד החזה הוא נמשך מבחינת חוטם, מזה מקבל זעיר אנפין דנקודים, ועד הטבור, שמשם שנמשך מפה עד הטבור, משם מקבלת מלכות דנקודים. שהם באופן כללי בחינת ז"ס תחתונות כנ"ל.

אתה שואל, מה זה חזה, מה זה טבור? אני אגיד לך. הוא אומר כלל, בעולם העקודים הוא לומד שבדרך כלל יש ראש הכלים, המכונים בינה, זעיר אנפין ומלכות. בכתר חכמה אין כלים באופן כללי.

הכלי דטבור נקרא בחינה ד', מלכות. הכלי דזעיר אנפין נקרא חזה. והכלי דבינה נקרא שיבולת הזקן. כך הוא לומד עוד בעקודים. עכשיו, אם אנו לומדים אח"פ דדיקנא, נשאלת השאלה, מדיקנא של מי אנו מדברים? מדיקנא דס"ג. היות שכל מדרגה מה שהיה בפרצוף ע"ב, לוקח מפה למטה, מחג"ת דגלגלתא, כמו כן הוא צריך לקבל מפה למטה דס"ג.

אבל הוא רוצה לרמז לנו, שהיות שמקום הזיווג הייתה בעיניים דראש דס"ג, לכן הם מקבלים מאח"פ דס"ג. והיות שהוא רוצה לרמז לנו, ההתחלקות דצמצום ב' מעיניים ולמעלה, מעיניים למטה, זה דבר נוסף על ס"ג, אז הוא מכנה שערות. שערות רישא ושערות דיקנא.

נעזוב את המילים האלה, שערות, ונלמוד הוא מקבל מגוף דס"ג. מגוף דס"ג נמשך מפה דראש דס"ג עד הטבור, זה נקרא כלי המלכות שלו. ומפה עד החזה נקרא כלי דזעיר אנפין שלו, או בשיבולת, כלי דבינה שבו. זה כללי.