שיעור צהריים 11.10.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', "הקדמת ספר הזוהר",

עמ' 249, מאמר "עימי אתה בשותפות"

אנחנו נמצאים עכשיו לפני כנס אירופה. שזה בעצם הכנס העולמי שלנו, בו אנחנו רוצים בפעם הראשונה לחבר את העשיריות הבודדות לעשירייה יותר גדולה, וזה צריך להביא לנו עוצמה וקרבה לבורא והרגשה ונוכחות שלנו בהתקרבותו בדרך.

ולכן דווקא המאמר הזה, שבמקרה אנחנו צריכים לקרוא היום לפי סדר קריאתנו ב"ספר הזוהר", מאמר שגם מדבר על זה, "עימי אתה בשותפות". שאנחנו שותפים לבורא והבורא שותף שלנו, בתנאי לכך, שעד כמה שאנחנו שותפים בינינו בשיתוף, בערבות, באותה המידה הבורא גם הוא ערב.

עימי אתה בשותפות

[עימי אתה בשותפא]

.61" רבי שמעון פתח, ואשׂים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמיים ולִיסוד ארץ, ולאמור לציון, עַמי אתה. כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יום ולילה, כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד.

הקב"ה נתן את כוח הדיבור שלו בפיהם של הצדיקים, כמ"ש, עַמי אתה, להיות שותף עימי. כמו שאני, עשיתי שמיים וארץ בדיבור שלי, כמ"ש, בדבר ה' שמיים נעשו, כך הצדיקים יבְראו שמיים בכוח הדיבור שלהם.

ובזה פתח רבי שמעון את הפסוק, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. וברא, לשון סתום, לשון שסוגר ולא פותח. ויש להבין, למה עשה אותם בסתימה. ואומר, שעשה כך, כדי לשים גמר תיקונם של שמיים וארץ בדיבור של צדיקים, ולעשותם שותפים עימו בבריאת שמיים וארץ. וזה כמ"ש, ואשים דבריי בפיך.

ויש בזה ב' בחינות של חידוש שמיים וארץ, שנתן בפיהם של הצדיקים:

א. לתקן חטאו של אדה"ר. כי המאציל עשה התיקון שמיים וארץ, באופן הנעלה קודם חטאו של אדה"ר, כמו שמבואר במעשה בראשית, אשר הזו"ן דאצילות עלו לא"א ואו"א עילאין, ואדה"ר עלה והלביש את ישסו"ת וזו"ן דאצילות. והיה לו לאדה"ר נר"ן דאצילות, הנקרא זוהר עליון, עד שעקבוֹ של אדה"ר היה מַכְּהֵה גלגל חמה." זה עוד היה לפני החטא.

"ואחר החטא דעצה"ד ירד עד לעוה"ז הגשמי. ונר"ן שלו באים לו עתה מג' עולמות דבי"ע דפרודא. ושמיים וארץ דאצילות ירדו בסיבתו לו"ק ונקודה מטבור דא"א ולמטה. ומוטל על הצדיקים תיקון, לתקן כל הפגמים, שנעשו ע"י החטא, ולחזור ולחדש את השמיים ואת הארץ דאצילות, שהם זו"ן, ולהעלותם לא"א ולאו"א, כמו שהיו לפני החטא. והצדיקים עצמם יקבלו בחזרה את הזוהר העליון של אדה"ר, שהוא נר"ן מעולם האצילות." פי תר"ך פעמים.

"ב. כי גם אדה"ר קודם החטא, לא הייתה לו כל השלמות, שרצה המאציל להעניק לו. וע"כ אחר שהצדיקים יתקנו החטא דעצה"ד, וישיגו השלמות דנר"ן דאצילות, שהייתה לאדה"ר קודם החטא, מוטלת עליהם עבודה מחדש, להמשיך כל המוחין העליונים, שעוד לא היו בעולם לגמרי, כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך.

ואלו העולמות, שעין לא ראתה, שישלימו הצדיקים, נקראים שמיים חדשים וארץ חדשה. כי הם חדשים ממש, שעוד לא היו במציאות לגמרי. משא"כ אלו שמיים וארץ, שהצדיקים מחדשים ומחזירים אותם, כמו שהיה במעשה בראשית קודם החטא דאדה"ר, אינם נקראים שמיים וארץ חדשים ממש. שהרי היו פעם בעולם, כי כבר המאציל תיקן אותם מעצמו קודם החטא. אלא שהם מחודשים. כי לאחר שנפגמו והתבטלו, חזרו והתחדשו." זאת אומרת, אחרי התיקון שאנחנו עושים, אנחנו מגיעים לא לאותו מצב כמו שהיה לפני החטא, אלא [למצב] הרבה יותר נעלה.

"וע"כ אין הצדיקים האלו נחשבים עוד לשותפים עם הקב"ה. הרי שהפסוק, ואשים דבריי בפיך, שמביא רבי שמעון, כוונתו הוא על המוחין העילאין, שגם אדה"ר היה חסר מהם, שאֵלו התחדשו ממש ע"י הצדיקים, כי לא יצאו עוד מהמאציל, וע"כ נחשבים הצדיקים בהם לשותפים ממש." כי בלי ההשתתפות שלהם, לא היו מגיעים למצב החדש בבריאה, שהוא הרבה יותר גבוה ממה שהיה קודם בתחילת הבריאה.

"כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד. ז"א נקרא קול, נוקבא נקראת דיבור. כשהצדיק עוסק בתורה, מעלה מ"ן לזו"ן, בקול ובדיבור של התורה שלו. קול עולה לז"א, דיבור עולה לנוקבא. והקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה, כי קול התורה עולה למ"ן לז"א, הנקרא הקב"ה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד.

מילה, פירושו דיבור. וכל דיבור המתחדש בתורה של העוסק בתורה, עולה למ"ן לנוקבא, הנקרא בשם מילה ודיבור. שע"י זה נעשה רקיע אחד. רקיע, המסך, שעליו נעשה הזיווג של הקב"ה ושכינתו, שזה נעשה ע"י המ"ן, שהצדיקים מעלים בעסק תורתם.

ועניין החידוש שאומר במילה של תורה, ואינו אומר חידוש בקול של תורה, הוא משום שהנוקבא צריכה לכל זיווג בניין יסודה מחדש, כי אחר כל זיווג חוזרת להיות בתולה. וע"י המ"ן של הצדיקים, מתחדש בה תמיד היסוד שלה, שהוא בית הקיבול לאורות דז"א." כל פעם יש לנו כאן עשר ספירות חדשות, זיווג מחדש, מסך, אור ישר, אור חוזר, פרצופים חדשים. זה נקרא ש"נוקבא תמיד חוזרת להיות בתולה".

"ולפיכך אומר, ובכל מילה המתחדשת בתורה. כי המילה, המלכות, מתחדשת ממש ע"י דבר תורה של הצדיק. כי אחר כל זיווג, חוזר ונעלם בית הקיבול שלה." במה שמשתמשים בכלים דקבלה כבר אי אפשר להשתמש פעמיים, אלא תמיד מחדשים את הרצון.

.62" באותה שעה, שדבר תורה מתחדש מפי האדם, הדבר ההוא עולה והוּעד לפני הקב"ה. והקב"ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו, ועוטר אותו ב-70 עטרות מפותחות ומחוקקות. ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. ומשם עף ושט ב-70,000 עולמות. ועולה לעתיק יומין, הכתר. וכל דברי עתיק יומין, הם דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים." כשאנחנו אומרים, מִסְפָּרִים, זה לא מספרים כמו בעולם שלנו, אלא זו עוצמה של המדרגה. יכולות להיות שתי מדרגות סמוכות, אבל ההבדל ביניהן כמו שהוא אומר כאן הוא, שבעים אלף.

"כלומר, בעת שהאדם מעלה מ"ן בדבר תורה שלו, אז המילה עליונה, הנוקבא דז"א, עולה והועד לפני הקב"ה לזיווג עימו.

והקב"ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו. שב' בחינות נוהגות בכל זיווג זו"ן: זיווג דנשיקין וזיווג דיסודות. כי לא נשלם השם, עד שברא אור לאורו, והתלבשו זה בזה. שמלבד קומת חכמה, צריך זיווג ב' לקומת חסדים, שתתלבש קומת החכמה בקומת החסדים. לפיכך, כל זיווג כולל ב' זיווגים:

א. זיווג לקומת החכמה, הנקרא זיווג דנשיקין, שהוא בפה דראש, לקומת ראש וג"ר,

ב. זיווג לקומת החסדים, הנקרא זיווג דיסודות, שהוא לקומת החסדים.

והקב"ה לוקח אותו הדבר, הנוקבא. ונושק אותו, כלומר, זיווג דנשיקין לקומת ג"ר. ועוטר אותו, כלומר, זיווג דיסודות לקומת חסדים, שאז מתלבשת החכמה בחסדים, והנוקבא מתעטרת במוחין שלמים.

ועוטר אותו ב-70 עטרות מפותחות ומחוקקות. המוחין השלמים של הנוקבא נקרא 70 עטרות. כי הנוקבא היא היום השביעי, וכשמקבלת מז"א, שהוא בעשרות, נעשית 70. המוחין נקרא עטרות. וע"כ נקרא 70 עטרות. ונאמר, שהם מפותחות ומחוקקות, שע"י המ"ן של הצדיקים, הם נעשים לבית קיבול ל-70 עטרות הללו.

ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. יש ב' חידושים של שמיים וארץ, שהם זו"ן:

א. להחזיר העטרה ליושנה, כמו שהייתה מטרם חטאו של אדה"ר. בחידוש הזה נקראת הנוקבא בשם דבר תורה. וזה שביאר רבי שמעון עד הנה.

ב. חידוש שמיים וארץ במוחין עילאין, שאפילו אדה"ר לא השיג אותם. ומבחינה זו נקראת הנוקבא בשם דבר חכמה.

ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. כמו שלומדים, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי ע"י המ"ן של הצדיקים, השלמים כבר בזוהר העליון דאדה"ר, כמו רבי שמעון וחבריו, עולה הנוקבא דז"א להיות עטרה לראש צדיק, ז"א, מבחינת היסוד שלו, ח"י (18) העולמים.

פירוש. אור החכמה נקרא אור חיה. והואיל שאי אפשר לז"א להמשיך אור חיה, זולת ע"י הנוקבא, נבחן שאינו ח"י, אלא רק כשהוא בזיווג עם הנוקבא, הנקראת עולם. ע"כ נקרא אז ח"י העולמים.

וכן נבחן, שהנוקבא היא עטרה על ראשו, שהמוחין, הנקראים עטרה, הם מנוקבא, שלא היה זוכה בהם זולתה. גם לומדים, שלא זז מחַבְּבָה, עד שקרָאה אימי. כי המסובב נבחן לבן הסיבה שלו. ומתוך שהנוקבא הייתה סיבה לאור החיה דז"א, הרי מבחינה זו נעשית הנוקבא לאימו.

ואחר שהזדווגה עם הז"א בעטרה על ראש צדיק, היא מעופפת ועולה עוד למעלה, לא"א, ושם מיתקנות ז"ת שלה בז' ריבוא (70,000) עולמות. כי הספירות דא"א הן ריבוא (10,000). ומא"א היא עולה עד עתיק יומין. והוא מחשב העליות של זו"ן בזה אחר זה, עד עתיק יומין, הנעשה מכוח המ"ן של הצדיקים השלמים. כי הזיווג דעטרה על ראש הצדיק, הוא ע"י עלייה לאו"א עילאין, ומשם עולה לא"א ב-70,000 עולמות. ומשם לעתיק, שהוא תכלית הגובה.

וכל דברי עתיק יומין, הם דברי חכמה בסודות סתומים עליונים. הזוהר מפרש מעלת המוחין, המשפיעים לנוקבא ע"י עלייתה לעתיק יומין. ואומר, וכל דברי דעתיק יומין, כל הקומות, המתקבלות מעתיק יומין, הן דברי חכמה בסודות סתומים עליונים, ג"ר דחכמה. כי דברי חכמה מורה על קומת החכמה, והסודות הסתומים העליונים הם ג"ר דחכמה. והן אינן מתגלות זולת ע"י עלייה למקום עתיק יומין, ולא למטה ממנו."

שאלה: דיברת בהכנה על שותפות. אנחנו שותפים איתו והוא שותף איתנו במידה שאנחנו שותפים בינינו. מה אנחנו מביאים לשותפות עם הבורא? מה הוא מצפה מאיתנו?

לכלי שהוא ממלא אותו.

תלמיד:, מה הכלי הזה מבחינתנו?

רצון לקבל שמוכן ומסודר לקבל. זאת אומרת, שיש על הרצון הזה צמצום, מסך, אור חוזר, בהתאם למה שהבורא רוצה לתת.

תלמיד: אם אנחנו נעשה עכשיו מאמצים משותפים עם כל החברים, נקבל ממנו מילוי?

תיאורטית, אם תעשו את זה נכון, אז ודאי שתקבלו ממנו מילוי, זה מה שהוא אומר לנו כאן. העניין הוא שאדם הראשון בעת שנברא, הוא היה מהול. מהול, זאת אומרת, ללא כלים דקבלה. וכשאחר כך הזדמן לו להיות בכלים דקבלה, בגדלות, הוא נשבר, על ידי השבירה התערבבו כלים דקבלה עם כלים דהשפעה.

אנחנו חלקי האדם הראשון, כל אחד מאיתנו הוא חלק מהמערכת הזאת שנקראת "אדם הראשון", זה לא אדם, זאת מערכת, גם אנחנו חלקי מערכת, אנחנו רצונות קטנים, אנחנו נמצאים כאילו בגופים בעולם הזה, זה הכול מדומה.

יוצא שאנחנו צריכים להעלות את החלקים האלה לחיבור, ועד כמה שמסוגלים לחבר את החלקים השבורים האלה לעשיריות, כי עשירייה זה כל פעם עשרה חלקים של הפרצוף, אז אנחנו כל פעם צריכים לבנות פרצופים חדשים, לחבר ולחבר את עצמנו בעשיריות ולפי זה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים להרגיש שבהתאם לחיבור שלנו, עד כמה שהוא נכון ועד כמה שהוא חזק ועוצמתי, בהתאם לזה הוא מקבל מילוי.

כי היחס שלנו זה לזה הוא כדי שנתחבר, הוא צריך להיות למעלה מהאגו הפרטי של כל אחד. ואז יוצא שבמידה שאנחנו מתחברים מעל האגו בינינו, יש לנו עביות משותפת ומעליה צמצום, מסך ואור חוזר משותף, ואנחנו הופכים להיות כלי מתאים לקבל את גילוי הבורא, את אור ההשפעה בנו. זו העבודה.

תלמיד: אמרת, עביות משותפת, האם אפשר להגיד שהמאמצים שלנו עכשיו להבין מה זאת עשירייה אחת וכל התהליך הזה, יכול להיחשב כעביות משותפת?

זאת עדיין לא עביות משותפת, אבל זה חיפוש, זה בכל זאת לכיוון הנכון. מה שאנחנו צריכים זה סך הכול לחפש ולבקש, והבורא כבר יחבר אותנו ויתקן אותנו וימלא אותנו. אנחנו צריכים לעשות רק את מה שמוטל עלינו, לעשות מאמצים ולהתפלל. לעשות מאמצים בכוח בגשמיות וברוחניות עד כמה שאנחנו מסוגלים להגיע לחיבור גם גשמי וגם רוחני. ויחד עם זאת צריכים תפילה, כי בלי התפילה אי אפשר להשיג לא את החיבור השלם ולא את המילוי.

שאלה: כבר עכשיו מגיעים חברים מהכלי העולמי וזה מביא לנו המון שמחה, כשאנחנו רואים אותם.

בטח. בפרט קבוצת הולנד, חברים חזקים. ממוסקבה הגיעו, יבואו הרבה. כמה צריכים להגיע במשך החג?

תלמיד: מאה כולל נשים.

מאה, כולל נשים. מספר יפה. אנחנו צריכים בחג הזה לעשות גם איזו הכנה לכנס אירופה. בדיוק עכשיו סיימנו להזרים את החומר הראשון של השיעורים, ויש לנו כבר במה להתחיל. יצא לנו כנס מאוד מיוחד, אף פעם לא היה לנו כנס שזה היה נושא אחד, כי בחכמת הקבלה יש מלא נושאים. ואנחנו הגענו עכשיו למצב שאנחנו עושים את זה לא לפי מה שכתוב בספרים, אלא לפי מצבינו, מה אנחנו צריכים עכשיו לעשות וזאת תפילה.

תלמיד: אז איך נכון עכשיו להתייחס לכל החבילה הזאת של סוכות, של החגים, כאל הכנה או שזה ממש כבר הכנס?

כהזדמנות. ודאי שזה כינוס, אנחנו והחברים שלנו בכל מקום. אני רואה שבאמת באירופה ישנה התעוררות יותר ממה שחשבתי, הרבה יותר, אנשים מבינים שזאת הזדמנות מיוחדת והולך להם כביכול וכל העולם מבין, מצב מיוחד בקיצור. נצליח, בעזרת ה' ודאי נצליח.

"63. ואותו דְבר החכמה הסתום שהתחדש בעוה"ז, כשהוא עולה, הוא מתחבר באלו הדברים של עתיק יומין, ועולה ויורד עימהם, ונכנס בח"י עולמות צפוּנים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. ויוצאים משם ומשוטטים, ובאים מלאים ושלמים, ונועדים לפני עתיק יומין. באותה שעה עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. אז לוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו ב-370,000 עטרות. ודבר חידושי התורה ההוא משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד." שוב אני אומר, זה לא העניין של שלוש מאות שבעים אלף. אנחנו צריכים להבין שמדובר רק על עוצמת המדרגה. אם במדרגה יש ארבע מאות אלף, זאת מדרגה שלימה, ארבע, אז חסר שלושים, כמו שהוא אומר לנו כאן, שלוש מאות שבעים אלף, זאת אומרת חסר ג"ר. אבל חוץ מזה ישנו, זאת אומרת, מדרגה עליונה, אבל בקטנות.

"כי בעת עליית הנוקבא לעתיק יומין, היא נכללת בזיווג אשר שם. והיא מעלה או"ח, וממשיכה או"י מעתיק יומין." להתכלל בעתיק יומין לגמרי זה נקרא "גמר תיקון". זהו, אין דרגה יותר גבוהה ממנו. וכאן זה סך הכול פחות בג"ר. "ועולה, פירוש, שמעלה או"ח מלמטה למעלה. ויורדת, פירוש, שממשיכה או"י מלמעלה למטה. שאז מקבלת דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים, ונכללת עם או"ח ואו"י שבעתיק עצמו.

ואותו דְבר החכמה הסתום, הוא עולה ויורד עימהם, ונכנס בח"י עולמות צפונים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הזיווג הנעשה בעתיק, הוא ג"כ על היסוד דעתיק אשר שם. והוא ג"כ צדיק ח"י העולמים, כמו יסוד דז"א, בעת עלייתו לאו"א עילאין.

אלא ההפרש הוא, כי היסוד דעתיק, עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הזיווג של היסוד נעשה על המסך בהכאה, המעלה או"ח, כדי להלביש את האו"י. והנה, למטה באו"א, נבחן המסך לכנפיים, המכסות על האור העליון, בעת שדוחים אותו לאחוריו. וזה מורה, שיש בהם כוח הדין, שכל או"ח נקרא אור דין. משא"כ ביסוד עתיק, ששם כתוב, לא ייכָּנֵף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך. כי אע"פ שהמסך מעלה או"ח מלמטה למעלה, מ"מ אין בו כנפיים.

וע"כ הוא מכונה ח"י עולמות צפונים, שעין לא ראתה אלקים זולתך. כלומר, שאין שם עוד כנפיים, המכסות מעין זר. כי אין שם שום דינים, אלא עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הבחינה שמלמטה למעלה, נקראת צפונים. אמנם היא בבחינת, עין לא ראתה אלקים זולתך.

ויוצאים משם ומשוטטים, ובאים מלאים ושלמים. כי יוצאים משם, מזיווג על המסך, הנקרא ח"י עולמות צפונים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. ומשוטטים, שמעלה או"ח מלמטה למעלה. ובאים, שממשיכה או"י מלמעלה למטה. ואז הם מלאים ושלמים." אנחנו צריכים להיות מסודרים בכוונה למה שאנחנו צריכים להוסיף. כי זה שאנחנו מבינים או לא מבינים זה בכלל לא חשוב. חשוב האם בזמן שאני לומד, שומע, אני קשור לתורה, לדברי המקובלים שכתבו לנו על הפעולות הרוחניות, אם אני רוצה להיות בהם, כדי להגיע לעל מנת להשפיע, להגיע לחיבור, להגיע לגילוי הבורא, אני צריך כל הזמן להיות בזה. לחשוב על זה. ואז ישפיע עלי הלימוד באור חוזר שלו, באור מקיף שלו.

"מלאים באו"י מחכמה בסודות הסתומים העליונים. ושלמים באו"ח, שאין בו שום דין, אלא כולו רחמים גמורים, בשווה עם או"י. נועדים לפני עתיק יומין, שהם מוכנים להלביש את העתיק יומין.

באותה שעה, עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. מריח, הוא נחת רוח. כי הזיווג הגדול והנשגב הזה גורם נחת רוח מאוד נעלה לעתיק יומין. והוא משום שכל העולמות כולם וכל שִׁבחם נכללים אז בנוקבא. ורצוי לפניו יותר מכל, כי נחת רוח זה מגיע לו מכל העולמות כולם בבת אחת, להיותה תכלית השלמות והגובה, שעליה נבראו העולמות." מגיע לזיווג הגדול.

"ולוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו ב-370,000 עטרות. כי אז משפיע לה המוחין הנשגבים דעתיק עצמו, שהם חו"ב תו"מ, שהספירות דעתיק הן כל אחת 100,000. אלא ההפרש הוא ב-30 העליונים של החכמה, כמ"ש, מן השלושים נכבד ואל השלושה לא בא.

כלומר, שאע"פ שמקבלת ונכבדת גם מג"ר דחכמה דעתיק, שהן 30,000 העליונים, עכ"ז אל 30,000 עצמם לא תוכל הנוקבא לעלות ולהלביש ממש. כי אם הייתה מלבישה גם 30,000 אלו, הייתה הנוקבא מתבטלת בו, כנר בפני אבוקה. לכן מקבלת מעתיק רק 370,000 עטרות, שזה 400,000 פחות 30,000." מה זה נקרא שהייתה מתבטלת כלפי שלושים אלף? לא הייתה יכולה להחזיק אותו דרך המסך על מנת להשפיע. הייתה מתחילה לקבל על מנת לקבל.

"ודבר חידושי התורה ההוא משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד. משוטט, פירושו, מעופפת למעלה. משוטט ועולה, שמעלה או"ח מלמטה למעלה. ויורד, שע"י האו"ח שמעלה, יורדת עם או"י מלמעלה למטה, ונעשה ממנו רקיע אחד, שע"י הלבשת או"ח לאו"י, נעשה שם רקיע אחד.

כי אותו המסך, שנתקן במלכות, כדי להעלות או"ח, שהגיע לנוקבא ע"י מע"ט ומ"ן, שהעלו כדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אחר הזיווג שנעשה עליו, הוא נעשה לרקיע, שדרכו משיגים הצדיקים קומת הזיווג שנעשה עליו. וכשמדרגה יורדת לצדיקים דרך הרקיע, מתלבשת בלבוש, הנמשך מהרקיע, באו"ח, המתהפך מהרקיע ולמטה, עם או"י שמרקיע ולמעלה, וכך היא באה להשגת הצדיקים, המלובשים זה בזה." שאור ישר מתלבש באור חוזר ואז זה מגיע להשגה.

שאלה: אני יכול לשלוט על ההשתוקקות שלי?

אחרת איך אתה מתכוון להגיע להשגה?

תלמיד: איך אני שולט עליה?

על ידי תפילה. לפני התפילה אתה צריך להתכלל בחברה שתהיה לך חשיבות לשלוט על עצמך, כדי שכל הרצונות והמחשבות יהיו מכוונים דרך העשירייה לבורא. ואז בחזרה, היחס שלו, האור שלו יתלבש בך באותו המעמד שאתה עושה. זה נקרא ש"אור ישר מתלבש באור חוזר", רק על ידי זה שאתה שולט בהשתוקקות שלך.

אם אין התנגדות למה שאדם רוצה, אם הוא לא מחליט ומבצע, אין לאור איפה להתלבש. והאדם, כשהוא משתדל להתגבר על הרצונות שלו ועל המחשבות שלו שמבדילים, מפריעים לו להיות קשור לקבוצה ולבורא, הוא רואה שלא מסוגל. אף אחד לא מסוגל. אלא מה שדורשים ממנו אז, זה לבקש עזרה. זה רק מה שנשאר.

לכן, כמו שגם כותב בעל הסולם, הכול מושג אך ורק על ידי התפילה. כשאדם מרגיש שאין לו שום סיכוי להיות למעלה מהרצון לקבל שהבורא מעורר בו, הרצון האגואיסטי, שהוא מאוד חלש כלפי הרצון הזה, והבורא מסובב אותו לכל הכיוונים, והוא לא יכול לעשות עם זה שום דבר, אז נשאר לו רק דבר אחד, לצעוק לבורא שיציל אותו.

תלמיד: איפה אני אמור להתכלל עם החברה? אני צריך להתכלל עם החברה לפני שאני משתוקק.

אם אתה רוצה לפנות לבורא בצורה נכונה, תתכלל בחברה, ויחד עם החברה תתחיל לבקש מהבורא שיעזור. במה תבקש ממנו שיעזור לך אם אתה לא נכלל בחברה, על מה תבקש, על כל מיני המטרות האגואיסטיות שלך? על זה ודאי שלא תקבל שום עזרה. כי הבורא לא רוצה להרחיק אותך מהמטרה, לכן הוא לא יעזור לך להתרחק, אפילו שתבכה אליו לא יודע כמה זמן, זה לא יעזור. רק דבר אחד יעזור לך, להתחבר לחברה ולהתחבר אליו, רק לכיוון הזה הוא עוזר, לכל היתר, לא. לכן אתה יכול להסתובב כאן עשר ועשרים שנה ולא תרגיש שום התקדמות, כי אתה לא מבקש מה שצריך. לכן, הכול קשור ותלוי רק בהתכללות בחברה ובתפילה לבורא.

תלמיד: צריך לבקש שתכונת ההשפעה תהיה משותפת לכולנו ולא שלי פרטית?

שלך פרטית זאת קליפה. אלא רק השפעה משותפת בין כולם ממש, זאת קדושה.

שאלה: ביום כיפור הייתה לנו סדנה מה לבקש מהבורא. כל אחד אמר מה הוא חושב שצריך לבקש ולמרות שהיינו ביחד, הבקשה של כל אחד הייתה שונה. איך אנחנו משלימים אחד את השני בבקשה הזאת? איך אנחנו מחברים כל הבקשות האלה?

אתם מבקשים חיבור. מה זה חיבור? תסביר לי מה זה חיבור? חיבור נקרא שאתם מחפשים מה יכול להיות משותף בינינו. אמנם כל אחד שונה בטבע, "פרצופיהם לא שווים" וכולי, אבל איך אנחנו משתוקקים למטרה אחת?

אנחנו אף פעם לא יכולים להיות מחוברים. יש לך רצונות משלך, לו משלו ולי משלי, והם לא מיועדים להיות מחוברים בכל אחד ואחד. בכל אחד יש משהו שהאדם בעצמו לא יודע, הוא לא מכיר את עצמו. אם כך, איך אנחנו מתחברים? אנחנו מתחברים בתוצאה מכל הרצונות והמחשבות שלנו להתחבר עם הבורא. אז אתה רוצה להתחבר מצדך, אני מצידי והוא מצדו וכן הלאה, לזה אנחנו צריכים להגיע, "כי בו ישמח לבנו.", שהוא הבורא והוא משותף לכולם. ולכן, אם אנחנו משתוקקים להגיע אליו, להשפיע לו בנטייה הזאת, דווקא בתוך הנטייה הזאת אנחנו יכולים להיות מחוברים.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לבקשה משותפת, לתפילה משותפת?

יחד, כי יש לכם בורא משותף. ההתכללות בו משותפת. אתם צריכים לעזור אחד לשני להתכלל בו. במידה שאתם מתקרבים אליו ונכללים בו, במידה הזאת אתם פתאום רואים את עצמכם מחוברים. אתם לא יכולים להיות מחוברים מחוצה לבורא, ואתם לא יכולים להשיג את הבורא אלא בהיותכם מחוברים.

תלמיד: כל אחד במה שהוא חושב שצריך לבקש מהבורא הוא משלים את השני?

אני לא יודע. אני יודע שאנחנו צריכים כולנו לבקש לבוא אליו בחיבור בינינו כדי להתכלל בו. איך זה קורה? אני לא יודע, הוא יעשה.

תלמיד: אז התפילה היא אחת לכולם?

כן. כי אין בינינו כבר שום שינוי ושום הבדלים. כי כל ההבדלים הפרטיים שיש לנו הם גם נשארים כך. העיקר זה שאנחנו משתוקקים למטרה אחת ומוכנים לעזור בצורה חיצונה, "איש את רעהו יעזורו." להגיע לאותה מטרה.

קריין: רב"ש ב', אגרת מ"ב.

"שכתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא. נמצא...

ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.

תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."

שאלה: מה זה אומר להתכלל בקבוצה ומהמצב הזה לפנות לבורא?

אני מוכן להתכלל בקבוצה כדי להתכלל בבורא. ובמידה שאני נכלל בעשירייה, אני גם נכלל בו, בבורא. כי כמו שכתוב, "בתוך עמי אנוכי יושבת.", שהבורא נמצא בקבוצה. אני עדיין לא מגלה את זה כי אני לא נכלל שם, לא נמצא שם. אז מה שצריכים זה להתכלל בקבוצה. מה זה נקרא "להתכלל"? אני מוכן לעזור להם בכל מה שאפשר בגשמיות וברוחניות, כדי שתהיה לנו התכללות, זה נקרא שאני מוכן להיות ערב לזה שאנחנו הולכים להתחבר בינינו ועם הבורא. זה נקרא "להתכלל".

תלמיד: אמרנו קודם שהבורא זה מצב הקשר המתוקן בתוך העשירייה. אז מה זה אומר לפנות מתוך ההתכללות, מתוך הערבות הזאת למצב הזה?

כשאני פונה לכוח הזה שנמצא בחיבור השלם שהוא הבורא, הוא נמצא שם, "בוא וראה", אני פעם אבוא ואראה אותו, אבל עכשיו אני פונה אליו.

שאלה: איך לקשור את התפילה על תכונת ההשפעה כדי להשפיע נחת רוח לבורא, או שזה אותו הדבר?

אין לנו חוץ מזה שום דבר, רק להשפיע נחת רוח לבורא. תכונת ההשפעה היא רק כלפי הבורא כי כל ההשפעות שלנו אחד כלפי השני הן כהכנה. זו עדיין לא תכונת ההשפעה. אלה מן תרגילים שאנחנו עושים.

"כי אלו הצדיקים, שזכו לשלמות, להעלות מ"ן לזיווג הגבוה הזה," לעתיק יומין, זאת אומרת כמעט עד גמר התיקון "כבר אין בהם מקבלה לצורכי עצמם כלום. ומ"ן שהעלו, היו כדי להשפיע ולא לקבל. ולפיכך הם מתקנים עם מע"ט ומ"ן, בחינת המסך לנוקבא, ומכשירים אותה לזיווג הגדול הזה, שההכשר עצמו הוא או"ח, העולה מהמסך של הנוקבא ולמעלה. כי כל העולה מלמטה למעלה, הוא השפעה ודחיית הקבלה לעצמו. ואז נעשה הזיווג דהכאה עם האור העליון, והאור העליון מתלבש בלבוש של או"ח העולה.

והנה האור היורד מלמעלה למטה ומתלבש באו"ח, בא לקבלת התחתון, לאותו צדיק שהעלה המ"ן. כי כל הבא מלמעלה למטה, בא לקבלה. וכיוון שהאור העליון עובר לתחתון דרך הרקיע, נמצא נוטל עימו לבוש דאו"ח מהרקיע. והתחתון מקבל האור העליון בתוך לבושו זה." בקיצור, בכמה שאדם מסוגל לעשות התנגדות, באותה ההתנגדות הוא מגלה את הבורא.

"כי גם אחר שבאה הקומה להשגת התחתון, אינו נהנה במשהו מהאור העליון היורד אליו, אלא לפי מידת השפעת נחת רוח ליוצרו, כלומר, במידת הלבוש של או"ח, המלביש על האור העליון. וזה נבחן למקבל ע"מ להשפיע, ואינו מקבל משהו, אם לא תימצא בו השפעה ליוצרו. וע"כ הקבלה מלובשת בתוך ההשפעה, או"י באו"ח. וזהו שמדייק, ודבר חידושי התורה משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד. כלומר, שמתקבל לתחתונים רק דרך הרקיע, בלבושו עימו."

שאלה: איך כולנו יכולים לבקש בקשה אחת אם אנחנו אפילו לא מבינים מהי מהות הבקשה הזאת?

זה לא חשוב, איך תינוק צועק ואימא יודעת מה הוא צועק? ככה זה העליון מבין כי הוא מעורר אותך על ידי חסרונות, הוא מכניס לך את הרצונות ומחשבות הוא מסדר לך את הכול מסביב, הוא יודע כל מה שקורה לך. אתה צריך רק להיות קצת בשיתוף עימו, שאתה רוצה לצעוק אליו.

תלמיד: אנחנו אומרים אבל שצריכים לברר מה המצב המצוי, הרצוי.

כמה שאתה יכול, אבל ודאי שאתה לא יודע. איך אתה יכול לדעת על מדרגה עליונה, הבאה שעוד לא קיבלת שאתה עוד לא נמצא?

תלמיד: אז אני לא יודע ופה השאלה איך כולם יכולים לבקש בקשה אחת?

עוד יותר גרוע. מה זה איזו חבורת שקרנים שצועקים ואומרים, זה כמו שיוצאים לרחובות להפגנות, מגיע לנו, תן לנו.

תלמיד: אז איך מתוך אי הידיעה הזאת הכללית למצוא משהו משותף?

אנחנו תמיד בחוסר ידיעה, תכלית הידיעה שלא אדע.

תלמיד: אז איך מתוך זה למצוא משהו משותף באמת?

משותף שלא יודעים ולא צריכים להבין ולדעת, אנחנו רוצים לתת, אנחנו רוצים לתת לו כלי שהוא יתגלה בתוך הכלי ויהנה, ואנחנו לא צריכים גם כן את זה, לא גילוי ולא הנאה.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו מתחברים ברצון לתת לו.

כן וזה שאתה מביא.

"64. וכן כל דבר של חכמה, נעשים רקיעים עומדים בקיום שלם לפני עתיק יומין. והוא קורא להם, שמיים חדשים. כלומר, שמיים מחודשים, שהם סתומים של סודות החכמה העליונה. וכל שאר דברי תורה המתחדשים, שאינם מחכמה עליונה, עומדים לפני הקב"ה, ועולים ונעשים ארצות החיים, ויורדים ומתעטרים אל ארץ אחת. ומתחדש ונעשה הכול ארץ חדשה, מכוח הדבר ההוא שמתחדש בתורה.

כי כך הולכים הצדיקים ומעלים מ"ן תמיד, וממשיכים המדרגות הנשגבות ההן, מעתיק יומין, ע"י אותם הרקיעים, שנעשו ע"י הזיווג העליון. ומאלו הרקיעים נעשו שמיים חדשים, המתחדשים במדרגת עתיק יומין. וע"כ נקראות ההשגות הגבוהות האלו בשם סתומים של סודות החכמה העליונה, שבאות מלובשות בלבוש הנמשך מהרקיעים.

וכל שאר דברי תורה המתחדשים, עומדים לפני הקב"ה, ועולים ונעשים ארצות החיים, ויורדים ומתעטרים אל ארץ אחת. ומתחדש ונעשה הכול ארץ חדשה. כי בכל קומה יש חו"ב תו"מ. ועד כאן היה מדובר רק מסודות החכמה לבדה, ולא מבינה וז"א ומלכות שבכל קומה.

ונעשים ארצות החיים, כי נעשים כולם לבחינת בינה, הנקרא ארץ החיים. ויורדים ומתעטרים אל ארץ אחת, למלכות, הנקראת ארץ סתם. ומתחדש ונעשה הכול ארץ חדשה. כי המלכות התעטרה וקיבלה כל המדרגות של ארצות החיים, בינה. וע"י זה עלתה המלכות להיות בינה.

ונקראת עתה ארץ חדשה. כי מה שהייתה מקודם לכן מלכות, היא עתה בחינת בינה. וזהו שעתיד ב"ן להיות ס"ג, ומ"ה להיות ע"ב. כי שמיים הם ז"א. ועתה, במדרגת עתיק יומין הם בסודות של חכמה עליונה. הרי שמ"ה, ז"א, נעשה ע"ב, חכמה. וארץ, נוקבא דז"א, נעשה ס"ג, בינה. ונמצא, שמיים חדשים וארץ חדשה, הם מ"ה וב"ן, שהתבטלו ונעשו לע"ב ס"ג."

זאת אומרת, מבינים שרק על ידי חיבור בינינו אנחנו יכולים לבנות את הכלי, ואז הכלי הזה הוא עולה מעצמו, אנחנו לא קובעים. עד כמה שאנחנו משתדלים להיות מחוברים, הכלי עולה ותופס את הדרגה שלו, עד אפילו עתיק, לא עד ג"ר דעתיק אבל עד אז. עתיק עצמו זה נקרא גמר תיקון. ואז לפי המעשה שלנו זוכים לארץ חדשה, לשמיים חדשים, זאת אומרת לרצון לקבל ומסך וכך מקבלים על מנת להשפיע. מגלים כל פעם קומה חדשה של הבורא שמתלבש בנו.

.65" ועל זה כתוב, כי כאשר השמיים החדשים והארץ החדשה, אשר אני עושה, עומדים לפניי. לא כתוב, עשיתי, אלא, עושה, לשון הווה, משום שעושה תמיד שמיים וארץ חדשים, מאלו החידושים והסודות של התורה." שמגיעים מהצדיקים מאלה שמעלים את המ"ן, "ועל זה כתוב, ואשים דבריי בפיך, ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמיים וליסוד ארץ. לא כתוב, השמיים, אלא שמיים, בלי ה' הידיעה, מפני שאינו סובב על השמיים ממש, אלא על השמיים המחודשים, שנעשו מדברי תורה." לא על משהו מסוים אלא בכללות.

"לא כתוב, עשיתי, אלא עושה. מורה בזה, שלא לטעות בפירוש הכתוב של שמיים חדשים וארץ חדשה, שהוא כמו עניין של תיקון דבר, הנעשה ומתחדש פעם אחת ודי. כי אינו כן, אלא הם עניין עבודת תמיד. כי הצדיקים, שכבר נשלמו בזוהר עליון, הם הולכים ועושים תדיר שמיים וארץ חדשים. כמ"ש, צדיקים הולכים מחיל אל חיל.

ומביא ראָיה על זה, כי כתוב, השמיים החדשים והארץ החדשה, אשר אני עושה. ולא כתוב, אשר אני עשיתי. הרי שאלו שמיים וארץ, הולכים ומתחדשים תדיר, מחידושי תורה של הצדיקים הגמורים. וכן מביא ראיה מהכתוב, לנטוע שמיים. שאם היה זה לפעם אחת, היה צריך להיכתב, לנטוע השמיים, בה' הידיעה. וכיוון שכתוב שמיים, משמע שנוהג תדיר."

זאת אומרת הבעיה היא כל הזמן, כל הזמן להשתדל לחדש את הקשר בינינו ופנייה מתוך הקשר הזה לבורא, זו העבודה שלנו, פשוט, לא יותר. וכמה שיש בלבולים, כמה שהבורא מכניס שם ולא נותן לנו להתקשר, אדרבה הוא נותן לנו בזה תנאים כל פעם המתחדשים כדי שאנחנו נבנה כלי חדש, זאת אומרת, נשתדל להתחבר, רואים שבטוח שלא יכולים, צועקים והוא בונה. הוא בונה ארץ חדשה, חיבור בינינו ושמיים חדשים על מנת להשפיע.

שאלה: אם כל פעם השמיים מתחדשים וארץ מתחדשת מתי הדבר הזה נגמר, מתי החידושים האלה נגמרים?

מה בוער לך?

תלמיד: לא בוער לי כלום, אבל משהו שיש בסיכומו של דבר סוף.

מה משהו?

תלמיד: יש בסופו של דבר סוף?

למה, מה רע לך ככה?

תלמיד: רע לי מאוד משום שאני לא מגיע לשלמות. כל רגע מתחדשת אותה מדרגה שאני מגיע אליה, יש לזה סוף יש לזה איזה גמר תיקון, אם כן מהו גמר תיקון?

אני לא יודע, תגיד לי בבקשה, אם אני יודע שעל ידי היגיעה שלי אני מגיע למצב שאני פונה לבורא ומבקש ממנו מה שהוא עכשיו עשה, הוא שבר לי את הרצון, הרחיק אותי מהחברה, הוא עושה את זה בכוונה שאני שוב אבקש ואפנה אליו, אם על ידי העבודה הזאת אני עושה לו נחת רוח, למה אני צריך לחשוב שזה ייגמר?

תלמיד: אז זה הופך להיות דבר מאוד אגואיסטי.

אם אני מבקש שזה ייגמר?

תלמיד: לא, אם אני מבקש שזה לא ייגמר.

למה? דווקא לא ייגמר כי אני לא רוצה שזה ייגמר, אני רוצה כל הזמן לעשות לו נחת רוח.

תלמיד: אבל זה כאילו לטובתי אני, אני לא.

למה טובתי? זה דווקא לא לטובתי, אני רוצה כבר להגיע למשהו ברור, קבוע וזהו. זה שכל פעם מתחדשים שמיים חדשים, ארץ חדשה ואני שוב מבקש ואני שוב נמצא בכל מיני בירורים, אני לא רוצה שזה ייגמר כי אז לא תהיה לי אפשרות להעלות מ"ן, לבקש ממנו שיעשה משהו, אני לא מתחנן לפניו, במה אני אעשה לו נחת רוח אם הוא יעשה עכשיו גמר תיקון? אני לא רוצה גמר תיקון.

תלמיד: אבל בוודאי שכן, מה זאת אומרת?

לא, אני אומר לך שלא, איך אני יכול לרצות גמר תיקון? אין לי מה לעשות אחרי גמר תיקון.

תלמיד: אני לא יודע, אני אפילו לא יודע מה זה גמר תיקון.

הכול מתוקן, אם הכול מתוקן איך אני יכול להראות לבורא שאני משתוקק אליו?

תלמיד: לא יכול אבל נגמר התיקון, הכול נהיה אור.

אז מה, נגיד אני עכשיו מקבל כדור שאני לא ארצה אף פעם לאכול, ממש מלא, ככה סתום כאילו לא חסר לי, זה טוב או לא טוב?

תלמיד: לא.

לא, איפה הטעמים, אפילו ההשתוקקות שאני קצת רוצה את זה ואת זה, אני מתכנן איך אני אהנה מזה ומזה.

תלמיד: זה לא אותו דבר.

ועוד איך זה אותו דבר כי רק בזה אתה מהנה לבטן שלך ובזה אתה מהנה לבורא.

תלמיד: נכון, לכן זה לא אותו דבר כי זה דבר למעשה שלי פנימי וזה דבר למעשה. בסיכומו של דבר מה אני רוצה להגיד? צריך להגיע לגמר תיקון באיזה שלב.

גמר תיקון בזה שאתה כל הזמן רוצה שזה לא ייגמר, ואתה תיקנת את עצמך כך שאתה רוצה להישאר בחיסרון כל הזמן כי זה נותן לך הזדמנות להשפיע לבורא בלי הגבלה, זה נקרא גמר תיקון.

תלמיד: זה כאילו דבר חדש יחסית בשבילי.

בסדר אבל שמעת קצת.

שאלה: עוד לא ברור מה החידוש, האם זה משהו שאני מוסיף לכלי או שאני גורם לאפשרות להתגלות לגן עדן על פני האדמה?

אנחנו כל הזמן מוסיפים כי מה שאנחנו מעלים מתוך השבירה אלה תמיד כלים חדשים לכן זה נקרא ארץ חדשה, שמיים חדשים. זאת אומרת רצון חדש בהתכללות שלנו שאנחנו הולכים להתכלל אחרי השבירה, אחרי עץ חטא הדעת אנחנו נכללים בכל מיני צורות כאלה מהבלבול, מכל ההתכללות הזאת, אנחנו מעלים תמיד לרצונות החדשים ולשמיים חדשים, למסך, לגובה חדש ואנחנו בזה מגלים את הבורא.

אנחנו צריכים להבין שבלי השתוקקות להשפיע לבורא אני לא מגיע להבנה מה זה נקרא להשתוקק לבורא, מה זה נקרא להיות בנטייה להשתוקק להשפיע למישהו, שדווקא זאת תכונת הבורא. יש לך עוד חידוש, בסדר, שיהיה ככה. מה זה נקרא לגלות את הבורא? לגלות תכונת ההשפעה, כי הבורא הוא המשפיע, זאת אומרת אני חייב לעשות כל מיני פעולות של השפעה, ואז אני מגלה אותו.

שאלה: אני רק רוצה להגיד שאני אפילו לא יודע מה זה השפעה, מה זה אני מגיע לתכונת ההשפעה, מהי? למי אני משפיע, מה זה בכלל?

אם אני אוכל לעזור לשני מכל הלב ללא שום פנייה לעצמי זה נקרא השפעה. זאת אומרת אם אני לוקח רצון של החבר, ואני רוצה לממש את הרצון הזה, למלא אותו ללא שום קשר אלי רק מפני שהוא רוצה את זה, זה נקרא שאני משפיע ובזה אני דומה לבורא. ואז במידה הזאת אני יכול גם להרגיש את הבורא, מידה כנגד מידה. זאת אומרת להיות במקום בורא זה נקרא לעשות פעולות השפעה ללא שום קשר לעצמי.

תלמיד: אין סוף לזה כאילו.

אומרים שיש סוף, דווקא יש סוף, שאדם מתחיל בצורה כזאת להתייחס לעצמו ולזולת הוא מתחיל לגלות שאין זולת, שיש רק כוח עליון, שכך נראה לי שאלה אנשים, העולם הזה, כל מיני אבל באמת אין כלום חוץ מהבורא.

תלמיד: וזו השאיפה שלנו למעשה להגיע?

כן.

תלמיד: וזה אפשרי?

אבל לא שאנחנו כך מסתכלים עליו אז החיים שלנו נעשים יותר קלים כי במקום להשפיע לחבר אני משפיע לבורא, עם כל הכבוד לרופא אבל יש רופא יותר גדול. זה לא נכון, כאן אנחנו צריכים ללמוד שלא יכול להיות יחס לבורא יותר ממה שיחס לחבר.

תלמיד: אז החבר גדול מהרופא?

אם אתה תגדיל אותו בעיניך יכול להיות שתגיע ליחס לבורא.

קריין: 66.

"66. ובצל ידי כיסיתיך. בשעה שנמסרה התורה למשה, באו הרבה רבבות מלאכים עליונים, לשרוף אותו בשלהבת פיהם, עד שחיפה עליו הקב"ה. ועתה, שדבר החידוש שבתורה, עולה ומתעטר, ועומד לפני הקב"ה, הוא מחפה על הדבר ההוא, ומכסה על אדם ההוא, שלא ייוודע להם, אלא להקב"ה, ולא יקנאו אותו, עד שנעשה מהדבר ההוא שמיים חדשים וארץ חדשה.

כל דבר המכוסה מן העין, עולה לתועלת עליונה. כמ"ש, ובצל ידי כיסיתיך. ונחפה והתכסה מן העין בשביל התועלת העליונה. וכתוב, לנטוע שמיים וליסוד ארץ. כמו שלמדנו, כדי שיצמח מזה שמיים וארץ חדשים.

ובצל ידי כיסיתיך. הכוונה על הלבוש, הנמשך מהרקיע, ומלביש ומכסה על קומת המוחין. אשר הלבוש הזה הוא צל, המכסה על המוחין ומעלימם מעין זר, ואינם ידועים אלא להקב"ה לבדו, כדי להעלים המדרגות הגדולות האלו ממלאכי השרת, כדי שלא יקנאו בו.

ועניין הקנאה של המלאכים, בהיותם זַכֵּי החומר. נמצא, כשמסתכלים בצדיק, מגלים בו כעין פחיתות, בקנאתם עליו על המדרגה הגבוהה שזכה, ואח"כ נאחזים המקטרגים, באותה הפחיתות שגילו בו המלאכים. ולפיכך, כשמתלבשת המדרגה בלבוש של הרקיע, שהלבוש הזה מודד לו את המדרגה, שלא יקבל ממנו יותר, אלא רק לתועלת העליון, הרי נשמר מקנאת המלאכים. כי אז יכול הצדיק להיות נשמר מלפגום במדרגה, בשווה ממש עם המלאכים.

וכל דבר המכוסה מן העין, עולה לתועלת עליונה. כי העין רואה והלב חומד, ואינו יכול להישמר, שתהיה מחשבתו נקייה רק לעשות נחת רוח ליוצרו, אלא שמקבל גם לתועלת עצמו. אמנם מכוסה מן העין, כלומר, המלובש בלבוש הרקיע, בטוח הוא שלא יקבל יותר ממה שעולה לתועלת העליון. ולכן נחפה והתכסה מן העין."

זאת אומרת יש תיקון שאפילו שלא מסוגל אז נעשה מלמעלה.

שאלה: אמרת לחדש את הקשר בינינו ומתוך זה לפנות לבורא, איזה קשר יש בינינו בזמן השיעור?

אני לא יודע, תשאל את עצמך איזה קשר, יש קשר או לא? אם לא אז אין, אם יש אז כן, מאיפה אני יודע? איך אנחנו צריכים להיכנס לשיעור אם לא כדי ללמוד בתוך הכלי הנכון? אנחנו על ידי השיעור מושכים את המאור המחזיר למוטב, כמו שכתוב, "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת, הופך יצר הרע ליצר הטוב.

ביצר הטוב שאני נמצא בהזדהות עם הבורא אני מגלה אותו, אני מרגיש אותן התופעות כמו בכוח העליון, זה נקרא שאני מגלה אותו. זה הכול. אז אם אתה לא מתכוון שאתה מגיע לשיעור עם יצר הרע, שאתה רע, שאתה לא רוצה להתחבר עם החברים אלא אתה משתוקק לבורא בצורה אישית שזה עוד יותר גרוע, אז יש לך מה לתקן.

אתה צריך לעשות חשבון. ואם אתה מבקש מהבורא לתקן את עצמך כדי להיות מחובר עם אחרים, כדי שבקשר ביניכם אתם תגלו אותו כדי לעשות נחת רוח לו, אז אתה בא ללמוד תורה. אם אין לך את התנאים האלו, בשביל מה אתה בא ללמוד תורה? כדי להתחבר עם החברים, כדי לתת מקום לבורא להתגלות בכם, כדי לעשות לו בזה נחת רוח, אם ללא התנאים האלה אז אתה בא ללמוד חכמה, ולא תצא לך מזה שום תועלת.

תהיה תועלת, כי בסופו של דבר אחרי עשר שנים אתה תשאל למה לא הולך לי? ואז אולי תבין שלא הולך לך בגלל שאתה למדת ללא כוונה. שהעיקר ללמוד זה בכוונה הנכונה. כי תורה בלי כוונה זה ממש כגוף בלי נשמה, שאתה לא מתקן את הרצונות ולא ממלא אותם באור ההשפעה.

תלמיד: נניח שאני הולך אחרי העצה הזאת, ואני בא לשיעור בכזאת הכנה, ואני יושב כאן ורואה עוד חברים, ואתה בא ואומר לחדש את הקשר בינינו. מהו הקשר הזה בינינו בזמן השיעור?

שאתה רוצה להיות מכוון ומחובר אליהם, ושמתוך החיבור הזה אתה רוצה שכולכם תגיעו למצב שהבורא יוכל להתלבש בכם וליהנות מכם.

תלמיד: בזמן השיעור מתעוררים בנו מחשבות, רצונות, כוונות בזמן הקריאה. אנחנו תלויים בזה? יש איזו תלות בינינו?

איזה רצונות וכוונות?

תלמיד: כל מיני, למשל הפרעות.

זה לא חשוב, לא אכפת לי מה שאני קורא, אני לא מסתכל על המילים שכתובות כאן, אני בכול זאת לא מבין בהן כלום. אני רק מצפה למאור המחזיר למוטב. זה נקרא "עסקת בתורה, ציפית לישועה?", כן. אם כן, נותנים לך להיכנס לגן עדן. אם אדם מת ושואלים אותו "עסקת בתורה, ציפית לישועה?", ואומר "לא יודע". אתה לא יודע, תיכנס לגיהינום. כך כתוב בזוהר.

תלמיד: אמרת קודם שאנחנו צריכים להיות ערבים זה לזה.

בסדר.

תלמיד: אז במה הערבות עכשיו, בקריאה?

ערבות בזה שאתם רוצים לעזור זה לזה כדי להיות קבוצה אחת, עשירייה אחת, כדי שהבורא יוכל להתלבש בכם, זה עניין הערבות. אחרת אתם לא מקבלים תורה. תורה, זאת אומרת המאור המחזיר למוטב, אתם מקבלים רק בתנאי שאתם רוצים להיות כעשירייה, לכן הערבות היא תנאי לקבלת התורה.

תלמיד: האם מותר לבקש עבור עצמי את שלושת התפילות הבאות, לבקש עבור עצמי כלי דהשפעה, לבקש להצדיק את הבורא בהכול, ולבקש שייתן לי כוח באמת להתפלל עבור אחרים?

כן.

תלמיד: את שלושת הדברים האלה מותר לי לבקש עבור עצמי?

מותר, כי אתה לא מבקש על עצמך. כן. זה מותר.

שאלה: כשקראנו את אות 66 עלתה בי מין סקרנות, שאולי זאת חכמה, לדעת מהי "קינאת המלאכים" שהוא מדבר עליה.

תתאפק קצת.

תלמיד: אני אסביר למה. יש פה הרבה דברים שאני לא מבין, אבל לכאורה מדובר באות 66 ממש על אור ישר, אור חוזר והמסך של הכלי.

ואני יודע מה זה אור ישר ואור חוזר?

תלמיד: אבל אנחנו כן לומדים איך לנסות ליישם.

אנחנו לומדים רק כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב שזה יתקן אותנו, שזה ישפיע עלינו, ישנה אותי. אבל לא שאני אדע את זה. מאיפה אתה יכול לדעת מה כתוב בתע"ס נגיד או בפתיחה או באיזה מקומות? רק מתוך זה שישפיע עליך האור וזה נקרא שיפתח לך את העיניים בתורה, ואז בעיניים פקוחות אתה תראה מה זה. תשיג מתוך השינויים שאתה תגלה.

תלמיד: דרך הלימוד של הפרצוף הרוחני זה עוזר לי בעבודה בעשירייה קצת לנסות להבין לאן מקובלים מכוונים אותנו, לקבל בעל מנת להשפיע, שאנחנו צריכים לשים כוונה על הרצון שלנו.

יפה.

תלמיד: אם אני מזהה משהו במה שכתוב, אני לא מבין מה זאת "קינאת המלאכים", אולי זה איזשהו אלמנט שחסר לי בהבחנות עם החברים?

המלאכים היו מקנאים בבני האדם, מפני שלבני האדם יש בחירה חופשית, הם יכולים לעשות פעולות בעצמם. המלאך הוא חיה.

אנחנו נוסעים עם הרב"ש, הוא מסתכל על הסוס ואומר זה מלאך. אני מסתכל עליו ולא מזהה שזה מלאך, אני מזהה שזו בהמה. והוא אומר שזה מלאך. כן, זה מלאך.

תלמיד: הסוס מקנא בנו שיש לנו בחירה?

לא, הסוס בעולם הזה זה שום דבר, אלא מדברים ברוחניות. ברוחניות ודאי שהמלאך מקנא במי שיש לו בחירה.

תלמיד: מה שאתה מספר זה משהו שאי אפשר אפילו להתחיל להסביר כמה זה מדהים ומסקרן, ואתה אומר לעזוב את זה לעת עתה, זה לא רלוונטי.

אתה לא תבין את זה נכון אז בשביל מה? וחוץ מזה זה ימנע ממך להתקדם לכיוון הנכון. כאילו שאתה הולך כבר בדרך למטרה הנכונה, וכאן פתאום אתה רואה, "אני רואה את דיסנילנד, אז אני קצת אפנה בדרך אליו". כך תעשה? תראה כמה אנשים שורפים את החיים שלהם בכול מיני שיטות מהמזרח, בכול מה שיש. מה יש להם מזה? אבל החיים עוברים. זה לא כדאי, לא כדאי להיכנס למה שלא מועיל לך כרגע על בטוח, אפילו בחוכמת הקבלה.

ומה שכתוב בצורת מדרש על מלאכים, שדים, רוחות, כל מיני דברים כאלה שאתה לא יודע בכול זאת מה זה, זה לא כמו שאתה אומר, צמצום, מסך, אור חוזר, אור ישר, שאת זה אנחנו לומדים ואני מבין, אבל בדברים שכתובים בשפת המדרש אל תיגע, זה מוטעה מאוד.

תלמיד: אז איך לדעת ממה להימנע מלנסות להבין, ומה כן לנסות להבין?

אתה צריך להבין מה שיש לך עכשיו לעשות ולא לזוז. אני חייב להגיע לחיבור עם החברה ודרכה להגיע לחיבור עם הבורא. התפשטות או התלבשות הבורא בתוך העשירייה תביא לי את כל ידיעת התורה, ורק בצורה כזאת אני יכול לדעת. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך".

שאלה: אתה הרי מפרש לנו את מה שכתוב בזוהר.

לא. אני לא נותן הסבר למה שכתוב בזוהר, אני מסובב את הזוהר למצב שאתם נמצאים ומה יכול לעזור לכם במצב הנוכחי. אבל לא מה שכתוב בזוהר, מה שכתוב בזוהר אני לא יודע.

תלמיד: אולי לא מה שכתוב, אבל פירוש המילים למשל "רכב על חמור", אנחנו יודעים שהתעלה מעל האגו.

בסדר. את זה הוא גם הוא מסביר.

תלמיד: זה הרי מקנה איזו הבנה. אצלי יש תמונות רגשיות כאלה של אדם שהתעלה מעל עצמו, עשה איזו עבודה מסוימת. אז צריך להקשיב מבלי להבין שום דבר ולהסתמך רק על בקשה, על האור המחזיר למוטב?

כן. רק על המאור המחזיר למוטב. ודאי שצריכים לספר עוד כמה סיפורים, אבל זה כמו שילדים ישבו [עם פה פעור] וישמעו, ויכנס משהו בינתיים גם לאוזן וגם ללב, אבל הסיפורים עצמם לא עוזרים. אתה צודק שאדם נמשך לזה, שזה מושך אותו, זה מקשר אותו, אבל זה ממש לא עוזר.

תלמיד: מכאן עולה דילמה באיזו שפה להקשיב? אני מבין קצת עברית, ואני נהנה לשמוע בעברית, אבל בזמן הסדנה בעשירייה אני כאילו לא בנושא.

כל אחד צריך לראות איך יותר נוח לו, יותר טוב. אני ממליץ לבדוק לפי הלב, איך הלב מתפעל יותר. אם אני אשמע באיזו שפה שאני בקושי מבין שם כמה מילים, אז איך אני יכול להתפעל? מה שאין כן בשפת האם ודאי שכן. רצוי לשמוע בשפה שאתה מבין. יחד עם זה תלמד עברית, זה בכול זאת עוזר מאוד להבין את המקורות. אבל אין ברירה, בכמה שבועות האלה שהתחלתי עם הכלי אירופאי, נתקלתי בכול מיני התנגשויות. גיליתי שאנשים, אפילו שנמצאים איתנו כמה שנים, הרבה שנים, לא כל כך יודעים איך אנחנו עובדים, איך אנחנו מדברים, מה אנחנו דורשים. לפעמים מתחילים לדבר כילדים קטנים, לא רוצה ככה, רוצה אחרת. אני מבין שזה גם המרחק אבל צריכים קצת יותר להקשיב, אחרת זה עולה הרבה מאוד שנים ממש שאדם לא מתקדם.

שאלה: עכשיו זה התקופה של תפילה ככלי אחד. הייתה תקופה שבה הרבה חברים נחלשו ונזרקו מהדרך לאיזו תקופה.

כן.

תלמיד: ודווקא עכשיו לקראת המהלך של התפילה ככלי אחד, פתאום אני רואה על עצמי וגם על עוד חברים שמנסים לחזור וכאילו יש איזו הזדמנות בתקופה הזאת.

אין לי ספק. עד כמה שאנחנו נתקדם נכון, הם יחזרו. יהיה להם יותר ברור שאנחנו מתקדמים, ומתקדמים נכון. קודם הם לא הבינו את זה. זה כמו עם ילד, כמו בכול מקום, אתה מגיע לאיזה מקום אומרים לך עכשיו אתה צריך ללמוד שנתיים אחר כך נדבר. אתה לא יודע מה רוצים, בשביל מה, למה. הדרך שלנו כזאת שאנחנו צריכים לפעמים להשקיע מאמץ בדבר שלא נראה פירות ממנו, ורק אחר כך קורה משהו. כי אתה חייב לתת לאור להשפיע עליך עד שאתה תחזירך למוטב.

תלמיד: הארגון הזה עכשיו מאוד פתוח ומאוד מקבל ואני נכנס. אבל בתקופה שבה נחלשתי, היה לי מאוד קשה עם ההרגשה שאני בוגד וכאילו יש איזה פער בין כמה שעכשיו אין שום בעיה לחזור לעומת מקום אחר.

זה לא היה תמיד כך?

תלמיד: זה תמיד היה כך. אבל יש פער בין התקופה שבה נחלשתי, ופחות הגעתי, ולא הצלחתי לבוא פיזית, ולא הצלחתי לקום לשיעורים לבין עכשיו. אז התחושה שאני בוגד בחברים היא תחושה מאוד קשה.

אלא מה אתה רוצה שאנחנו נעשה?

תלמיד: אני מנסה להבין איך אני מיישב את הדבר הזה כי נראה שעכשיו יש הזדמנות לחזור.

אני חושב שאנחנו פועלים בצורה נכונה. אנחנו נותנים מקום לכול אחד להכיר מה זה חכמת הקבלה והדרך לבורא. ומי שלא רוצה? בכול רגע הוא חופשי. מי שרוצה, יש תמיד מקום פתוח. מה עוד?

תלמיד: אין לי תלונה כלפי הארגון.

לא דורשים ממך שאתה תקיים מצוות, ושאתה תתחייב במשהו, כלום. אתה באת היום, אתה יכול לעזוב מחר.

תלמיד: אני מנסה להבין. בתקופה שאתה מרגיש שאתה בוגד בחברים, אתה מרגיש שאתה צובר איזה חוב כלפי החברה, והחוב הזה לא ברור עכשיו איפה הוא?

אתה חזרת אחרי כמה זמן שלא היית, ועכשיו אתה מתחיל לחשוב. יש לי חוב כלפיהם, הם יכולים לדרוש. לא, הם לא יכולים, הם לא אומרים. אבל הבורא בטח ייקח ממני על זה שאני הייתי עכשיו, נגיד שנתיים בחופש, ביליתי, והם היו כאן עובדים קשה. בינתיים בזה שהם עבדו קשה הם הגיעו לאיזו הצלחה, התקדמו בדרך.

עכשיו אני רואה את ההצלחה שלהם. כמו שאני שמעתי באמריקה שאמרו, עכשיו אנחנו מאמינים בך. אתה אמרת לפני עשר שנים שכאן תהיה אנטישמיות, יש אנטישמיות. שכאן תהיה נפילה, יש נפילה. כאן יהיה כך וכך, בדיוק מה שאמרת. שמענו את השיעור שלך שהיית אצלנו לפני שמונה שנים נדמה לי, עכשיו אנחנו רואים שאתה צודק. אז מה?

תלמיד: אני מנסה להבין דווקא את התפילה. הזדמנות טובה עכשיו, כאילו, לאיזה דף חדש.

תיכנס לחברה ותעשה מה שהם עושים. תעזוב את כל החשבונות, תעשה מה שצריך לעשות בחברה, לא דורשים ממך שום דבר. אל תביא שום חובות עם אחוזים, עם ריבית, עזוב. אנחנו לא צריכים ממך. אדם צריך להתכלל בחברה. אם תתכלל יהיה טוב, אם לא תתכלל יכול להיות שלחברה היום יש חוקים אחרים, שהיא לא כל כך סובלת כמו קודם, אלא היא זורקת כאלה.

עד כמה שאנחנו נתקדם יותר יהיה לנו לאט לאט דרישה יותר ויותר. ולא שאנחנו נציג את הדרישה, אלא אתה תבין כשאתה תבוא, באיזה קשרים אנחנו, באיזו נטייה, באיזה התחייבויות אנחנו נמצאים, ותצטרך לקיים. ויהיה לך קשה קצת, כי אנחנו מגיעים במשך חיים לדברים כאלה, ואתה היית מבלה. אז תצטרך עכשיו להחזיר חוב לעצמך.

(סוף השיעור)