שיעור בוקר 18.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר ספירות",

עמ' 799, אותיות קל"ד-קל"ח

קריין: בעל הסולם, עמ' 799, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קל"ד.

אות קל"ד

"ורצוי לדעת החוק העליון הזה, שאין לך שום גילוי, אלא במקום שהיה ההסתר, כמו בעניני העוה"ז, אשר ההעדר הוא קודם להויה, כי אין צמיחת החיטה נגלית, אלא במקום שנזרעה ונרקבה.

וכן בדברים העליונים, אשר ההסתר והגילוי יש להם יחס, כפתילה והאור, הנאחז בה. כי כל הסתר, אחר שבא לתיקון, הנה נגלה בסיבתו, האור המיוחס למין ההסתר הזה. והאור שנתגלה, נאחז בו, כמו אור בפתילה. וזכור זה על כל דרכיך."

אנחנו כבר למדנו את החוקים האלו, לא יכול להיות גילוי אלא במקום שקודם היה העדר, ולפי העומק ולפי האופי של ההעדר אנחנו יכולים להגיד שמצפים להויה מסוימת.

אות קל"ה

"ועם זה תבין מ"ש חז"ל, שכל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה. שלכאורה הדבר תמוה, כי מצינו הרבה דברים גסים, כמו שמות של רשעים: פרעה, ובלעם, וכיוצא בהם, ואיסור, וטומאה, וקללות אכזריות שבב' התוכחות, וכדומה. ואיך אפשר להבין, שכל אלו יהיו שמותיו של הקב"ה?"

אות קל"ו

"ולהבין זאת צריכים לידע, שלא דרכיו דרכינו. היות שמדרכינו הוא, להגיע מהבלתי מושלם אל השלימות, ומדרכו ית' באים לנו כל הגילויים, מהשלימות אל הבלתי מושלם. כי מתחילה נאצלת ויוצאת מלפניו השלימות הגמורה. והשלימות הזו יורדת מפאת פניו ית', ומשתלשלת בצמצום אחר צמצום, דרך כמה מדרגות, עד שמגיעה לשלב האחרון, המצומצם ביותר, המתאים לעולם החמרי שלנו. ואז מתגלה הדבר לנו, כאן בעוה"ז."

תלמיד: כשבעל הסולם כותב על הזרע, מה נרקב באדם ומה צומח באדם?

זה חוק כללי, אנחנו רואים את זה בדברים שלמטה מאיתנו, שקודם צריך להיות ריקבון, העדר, ואחר כך הויה. עלינו אנחנו לא כל כך מבינים את זה אבל בכל זאת, אפילו כשלומדים, אז בלימוד שלנו יש זמן שאנחנו שומעים, מבינים, לומדים משהו, אחר כך אנחנו נתקעים בדברים שלא מובנים ולא ידועים, ואיך זה יכול להיות, ואחרי זה אז מתחילים להבין מהעדר את ההויה.

תלמיד: ומה נרקב באדם, מה הולך ונרקב לאט לאט עד שמתגלה משהו חדש?

אני לא יכול להגיד, בכל רצון שלנו, בכל התכונות שלנו יש רצונות לקבל, יש התכונות עצמן עד כמה שהן מתגלות על פני הרצונות, וכל זה הוא פועל בלתמוך זה בזה וכך להתגלות עד הגמר של כל הגילויים.

תלמיד: מה העבודה של האדם בזמן ההעדר עוד טרם הגילוי?

אין לו מה לעשות, הוא לא יודע מה נעדר ממנו.

תלמיד: והוא גם לא יודע מה הולך להתגלות לו? אז הוא לא יודע כלום, לא העדר ולא הויה?

כן. ככה זה החיים שלנו בהתחלה, עד שמגיעים לחכמת הקבלה ומתחילים ללמוד, לשאול, וכאן מתגלה לנו ממש חכמה חדשה שלא ידענו קודם.

תלמיד: מה העבודה של האדם כשהוא נעתק לגמרי מהעדר וגילוי?

לגלות את הרצון לקבל שלו בצורה אקטיבית, ולהשתדל להתקדם ככל האפשר.

אות קל"ז

"ומהאמור תשכיל לדעת, אשר התורה הקדושה, שלגובה מעלתה אין קץ, הנה לא נאצלה ויצאה מלפניו תיכף, כמות שהיא מצויה לעינינו כאן בעוה"ז, שהרי נודע, ש"אורייתא וקוב"ה חד הוא", ובתורה דעוה"ז לא ניכר זה כלל.

ולא עוד, אלא שהעוסק בה שלא לשמה, נעשית תורתו לו סם המות, כנ"ל ד"ה "וז"ש". אלא כנ"ל, שמתחילה כשנאצלה מלפניו ית', הנה נאצלה ויצאה בתכלית השלימות, דהיינו, בבחינת "אורייתא וקב"ה חד הוא" ממש. וזה שנקרא "תורה דאצילות", שאיתא בהקדמת תיקוני זוהר דף ג: "דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון".

ואחר כך ירדה מפאת פניו ית', ונצטמצמה דרך המדרגה בצמצומים רבים, עד שניתנה מסיני, שנכתבה כמות שהיא לעינינו כאן בעוה"ז, בהתלבשותה בלבושים הגסים שבעולם החומרי."

תלמיד: במצב העדר, על מה צריך להקפיד?

על מה שאתה מבין כשנמצא בהעדר, ואיך אתה מגיע לגילוי.

תלמיד: אתה כאילו באוויר, אתה לא רואה מה יהיה, אתה לא מרגיש מה קורה עכשיו ויכול ליפול לכל מיני מחשבות, להרשיע. במצב הזה מה הבן אדם צריך לזכור טוב טוב?

רק שהסביבה שלו היא בעצם העוגן שלו ובה הוא חייב להחזיק.

תלמיד: המצב הזה הוא הכרחי לפי מה שקראנו, כדי להגיע לגילוי. אם בן אדם נמצא במצב שלילי, מרשיע, ובמקום שיש בו אפשרות לצמוח, הוא מרשיע, איך זה משפיע על ההמשך של הגילוי?

נראה, אני לא יודע.

תלמיד: האם זה יכול לפגוע בו, זה ירחיק את הגילוי?

אני אומר לך, אני לא יכול לדעת. להגיד כאן בצורה כללית ודאי שיש הרבה מילים, אבל הסתר זה הסתר.

תלמיד: בתוך העשירייה יש הרבה פעמים מצבים של הסתר, שאתה רואה איזו תופעה, איזה התנגדות ואתה מרשיע אותה. כעשירייה איך אנחנו צריכים להתייחס לסיטואציה הזאת?

על זה כתוב שאנחנו צריכים להשתדל להתקרב זה אל זה, לדון את חברו לכף זכות וכך להתקדם לגילוי, שנהיה ראויים לגילוי.

תלמיד: וברמת הפרט, חבר בעשירייה, אם הוא שומע ביקורת או משהו כזה, הוא צריך לעצור את זה, הוא צריך לא להסכים לשמוע את הביקורת על חברים אחרים?

כנראה.

תלמיד: המדרגה הראשונה שמעלינו היא כבר יכולה להיות שלמות עבורנו, כי יותר מזה אנחנו לא יכולים. אז הוא כותב שזה "אורייתא וקוב"ה חד הוא", זה נכון לכל המדרגות?

כן.

תלמיד: מה זה עבורנו "אורייתא וקוב"ה חד הוא"?

שאנחנו תופסים את הבורא בפעולותיו, שזה נקרא אורייתא, ככה זה מתגלה כלפינו.

תלמיד: מה הכוונה שהיחס בין האור לגילוי והסתר זה כמו אור ופתילה?

כי ההסתר זה בעצם המצב שהוא קודם לגילוי.

תלמיד: זה ברור, אבל אור לא יכול בלי הפתיל, אם אין הסתר, יש איזו תלות לאורך כל הדרך?

כן, כי אנחנו נמצאים במצב כזה שהסתר, חושך, העדר, בשבילנו זה הדבר הנכון, הטבעי, המתאים למצב שלנו. וכשאנחנו מגיעים לאיזו יציאה מההסתרה, בשבילנו זה כבר גילוי, זה כבר משהו מהעולם העליון.

תלמיד: כשאומרים אין אור בלי כלי זה ברור, אם אין רצון אז אין מילוי, אין חסרון, אבל אין גילוי בלי הסתר, אז למה זה צריך להיות פה איפשהו, למה זה נמצא עדיין אחרי הגילוי?

כלפי הנבראים הכרחי שהסתר יהיה בהתחלה, ואחר כך בהדרגה מתגלה להם המצב האמיתי.

תלמיד: הוא מסיים את הפסוק הזה "וזכור זה על כל דרכיך." יש משהו בסיסי שאנחנו יכולים לזכור שזה ילווה אותנו?

שבכל מצב שיהיה, קודם יהיה הסתר ואחר כך במאמצים שלנו נגיע להויה.

תלמיד: בעצם אם מוחקים את הפתילה אין אור. אם מוחקים את ההפרעות אין גילוי של אהבה, "על כל הפשעים תכסה אהבה". זאת אומרת הפשעים צריכים להישאר שם. עכשיו, אותה אהבה היא צריכה לכסות על הכול, ובאותו זמן צריכים להיות פשעים, איך אפשר? זה לא נתפס.

הפשעים כבר הופכים לחומר דלק.

תלמיד: זה מובן, אבל מהטבע שלי ברגע שאני מרגיש אהבה למשהו, את הפשעים אני שוכח.

אתה עוד בתחילת דרכך. יתגלו לך עוד פשעים ועוד איך להתגבר עליהם, ואיך לקבל תוצאה נכונה מזה שאתה עובר. זה עוד יתגלה.

תלמיד: אחרי הפשעים כשמתגלה אהבה, איך שומרים בצורה נכונה, צריך לשמור על הפשעים שיהיו קיימים, שהם יהיו נוכחים?

רצוי שהאדם יבין את הפשעים ויבין איך הוא עבר אותם ואיך קיבל על פני זה שכר, אהבה.

תלמיד: זו עבודה שהיא בעצם שכלית, לא?

אז אנחנו נגיע לזה ונבין.

תלמיד: מנקודה אחרת הוא רושם פה ומזהיר אותנו, שהעסק בלא לשמה לא יהפוך לסם המוות.

כן.

תלמיד: וזו נקודה שאני שואל את עצמי, איך אנחנו דואגים לכך ואומרים לעצמנו כל הזמן להפוך מלא לשמה לשמה. איך את הלא לשמה נהפוך למצב שנאהב את התהליך הזה ובכל גילוי פה נראה את גדלותו של הבורא.

כן.

תלמיד: אז איך לא נהפוך את זה, כי הוא מזהיר אותנו לא סתם, שזה יכול להפוך לסם המוות.

שלא נסתפק במשהו פחוּת מגילוי הבורא בעצמו.

תלמיד: זאת אומרת שכל הזמן אנחנו צריכים לדחוף קדימה?

כן, בכל מדרגה יותר ויותר גילוי.

תלמיד: מהי תורה כמו שהיא ללא הסתרות וצמצומים?

התורה זה האור, וכלפינו האור אין סוף מתחלק להרבה מדרגות, ולפי המדרגות האלה אנחנו מתחילים להשיג אותו, להגיע אליו, לעבוד איתו, להתמלאות על ידו וכן הלאה.

תלמיד: שמעתי עכשיו שצריך לגלות את הרצון לקבל באופן אקטיבי, מה זה אומר?

שאנחנו מרגישים שמצד אחד הרצון לקבל צריך להיות גדול, מצד שני האור שמתלבש בו צריך להיות גם גדול. והקשר ביניהם, ההתאמה בין הרצון לקבל שהוא הפוך מהאור, שהוא הפוך מרצון לקבל, הקשר ביניהם זה המסך.

תלמיד: מה זה באופן אקטיבי ולגלות את זה?

זאת אומרת שהאדם צריך לעשות פעולות עם הרצון לקבל כדי להידמות לאור.

תלמיד: כתוב שכל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה, מה זה אומר?

התורה מגלה לנו את תהליך גילוי הבורא, האור אין סוף במצבים שונים, במנות שונות בהדרגה מתתא לעילא, שגדלים בנו בהתאם לכמה שהאדם לומד איך לקבל את האור הזה.

תלמיד: אם החושך קודם לאור, אז עלינו בעשירייה הוירטואלית לחפש בכוונה את החושך?

אנחנו לא צריכים לחפש את החושך, אלא אנחנו צריכים לגלות שאנחנו נמצאים בחושך וכנגד זה לצאת ממנו לאור.

תלמיד: האם היעדר זה היעדר אהבה בינינו ובינינו לבורא?

העדר זה העדר של כל דבר שיכול להתגלות מהאור, ואז הוא מתגלה לנו בצורת החושך כל פעם יותר ויותר, ובהתאם לזה אנחנו מגיעים ליותר ויותר אור.

תלמיד: אם כל גילוי נעשה לסם המוות, אז איך לעבוד עם זה? צריך לדעת שזה מה שיהפוך לסם המוות ואין מה לעשות, או שיש דרך אחרת?

לא, אנחנו לא מגלים את הגילוי כסם המוות, ההיפך, אנחנו קודם רוצים להיות מצוידים במסך, ואז דרך המסך אנחנו רוצים להיות קשורים לבורא, והמסך עוזר לנו להפוך את הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע, ואז עם הבורא אנחנו מתייחסים זה לזה כרצון להשפיע לרצון להשפיע וכך אנחנו מגלים אותו.

תלמיד: אז מראש צריך להתנגד לגילוי, או צריך לרצות את הגילוי?

את זה כבר נלמד בדרך, אבל כעיקרון כן, אנחנו צריכים להיות מנוגדים לאור.

תלמיד: זה מבלבל. מה צריך להיות החיסרון, חיסרון למסך?

חיסרון לגלות את האור העליון שזה ההויה, הבורא, ולגלות אותו בכלים המתאימים לזה.

תלמיד: לרצות לאהוב את החברים, לאהוב את הבורא ועוד, זה לגיטימי?

כן.

תלמיד: וזה לא גילוי? אם אני מרגיש המתקה, נניח עבדתי עם החברים והרגשתי איזושהי המתקה פתאום, זה בסדר או שזה כבר יהיה קליפה למדרגה הבאה?

לא קליפה, זה בסדר.

תלמיד: מה תפקידם של ה"לבושים הגסים" שבעולם הזה על התורה?

לבושים תפקידם להתאים אותנו למקורות האור העליון.

תלמיד: איך זה קורה? אני מבין שזה כל מיני סיפורים, או מהם לבושים שבתורה?

לבושים שבתורה זה אור חוזר.

תלמיד: אז זה לא כשאנחנו קוראים תורה כמו שהיא, כל מיני סיפורים?

לא.

תלמיד: זה לא לבוש גס?

לא, תורה זה לא סיפורים, תורה זה אור עליון.

תלמיד: אז כשהוא כותב פה שניתנה תורה והצטמצמה, הוא מסביר על המאור שהצטמצם?

כן.

תלמיד: ולא שלבוש זה כל מיני סיפורים. אז למה הוא אומר העולם הזה?

יש להם בעיה איך לבטא את המדרגות האלו, את המצבים הללו, אז ככה הוא אומר. העולם הזה, זאת אומרת מה שהנבראים שנמצאים בדרגה התחתונה ביותר, מתחילים לגלות את מציאות הבורא, שזה נקרא העולם הזה.

תלמיד: זאת אומרת, הוא לא מתכוון פה לסיפורים שבתורה אלא בכלל?

לא, בכלל.

תלמיד: מה זה שמות הבורא?

התלבשות האור בתוך הרצון לקבל של הנברא, ועל ידי המסך והאור החוזר הוא פותח את תכונות האור שמתגלה, בצורה שיש ההתאמה בין הרצון, המסך והאור. וזה נקרא גילוי הבורא לנברא.

תלמיד: אנחנו לומדים שהבורא מתגלה רק בטוב, בשמחה, ברחמים, ולא מתגלה בדברים רעים.

כן.

תלמיד: עכשיו, פה כתוב ששמות של כל הרשעים זה גם שמות של התורה, פרעה ושאר הגיבורים האלה. אז איך זה מסתדר שגם דברים הפוכים נקראים בשמות של הבורא?

אנחנו עוד לא יודעים את זה בינתיים, אבל כשנתחיל להשיג את זה, אז נראה איך זה יכול להיות שהכוחות האלו הגבוהים, המיוחדים, גם הם נקראים ושייכים לפעולות הבורא.

תלמיד: ונשיג שגם פרעה הוא רחמן?

כל מה שמתגלה לנו ועתיד להתגלות, כולם כולם הם שמותיו של הבורא.

תלמיד: לפי מה שאני מבין איפה שהאור יותר מצומצם, אז יש פחות ופחות שלמות.

כן.

תלמיד: אז יוצא שבמקום הכי נמוך אמור להיות ההעדר הכי גדול, איפה שכמעט אין אור.

כן.

תלמיד: אז למה שם מתגלה שלמות קטנה, נגיד אם הכלי מתגבר על ההעדר, יוצא שלמות קטנה.

כן לפי גודל ההתגברות.

תלמיד: אבל הוא היה אמור לגלות שלמות גדולה, כמעט את הכול.

איך?

תלמיד: כי בהשתלשלות זה פחות ופחות.

בהשתלשלות הכול נשאר למעלה, ומה שמגיע לתחתון זה אחוז קטן, זה מה שמתגלה לו.

תלמיד: האם המדרגות משתלשלות מלמעלה למטה. על כל מדרגה יש את השלמות שמצוותת לה.

כן.

תלמיד: מה נותן ההעדר הגדול, החיסרון הגדול, לכלי אם הוא יגלה שלמות כזאת קטנה במדרגה ראשונה?

העדר גדול משאיר לכלי גילוי קטן שמגלה ואז על ידי הסתר וגילוי במדרגה הזאת נבנה הכלי.

תלמיד: מה משרת ההעדר הגדול, החושך הגדול, אם כנגדו עומד אור קטן? היה נותן לנו העדר קטן, חיסרון קטן ומגלה אור קטן. למה יש חושך כזה במדרגה הראשונה?

הנברא לא מבין מה החושך שנמצא לפניו. מה המרחק בינו לבין הבורא, לא מבין את זה. ולכן כך יכול להמשיך להיות קיים, כמונו.

תלמיד: כשאור מתגלה בכלי אז מתגלים תכונות האור. לפי העדר האור הוא מגלה צורות הפכיות מהאור. להבנתי, העדר האור היה אמור לבטל את הכלי. אם אין אור, אין כלי, אין כלום. למה העדר האור מגלה תכונות הפכיות מהאור?

כי האור נשאר בהפכיות שלו. הוא היה במקום הזה, עכשיו אין כלי שמחזיק את האור כמו שהיה קודם, אלא הכלי הצטמצם. אין לו עכשיו כוח התגברות, כוח השוואת הצורה לאור. אז האור נעלם. האור יכול להאיר רק בתכונה שמתאימה לו.

תלמיד: אם האור נעלם מהכלי, אז אין כלי, אין כלום. מה קיים בכלי כשהוא מגלה צורות הפכיות? כלומר, האור נמצא בצורה אחרת.

כן.

תלמיד: איך יכול להיות שאין אור בכלי? הרצון היה אמור להתבטל. אין כלום.

לא. לא שאין אור בכלי. האור בכלל ממלא את כול המציאות. אלא אנחנו אומרים שהאור יצא מהכלי מפני שאור חוזר נעלם ונשאר רק רשימו מהמצב הקודם.

תלמיד: ולמה כשאור חוזר נעלם אז בהכרח הכלי מקבל צורה הפוכה לאור?

מה יש להם עוד? סך הכול, כל הבריאה היא רצון לקבל שהוא הפוך מהאור ואור שמאיר בתוך הרצון לקבל לפי התיקונים.

תלמיד: האם האור עצמו נותן לכלי את צורת החושך שלו, הצורה הגסה והעכורה?

לא. זו תוצאה מהרגשת השינוי, הרגשת השוני בין האור והכלי.

תלמיד: מה הפעולה של המסך?

להשוות בין הרצון לקבל לבין האור.

תלמיד: האם נכון להסתכל על זה שהאור זה גם התענוג וגם נותן התענוג, הם מקופלים ביחד?

אפשר.

תלמיד: האם המסך פועל גם על התענוג וגם על נותן התענוג, יש לו שתי פעולות?

לא. רק על המקום שמתגלה התענוג.

תלמיד: כלפי מה ההשוואה, אם המסך פועל כדי להשוות את הרצון לאור, על מה המסך פועל?

על הרצון שבאור.

תלמיד: ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לבנות מסך?

אנחנו לפני זה מבקשים שיהיה לנו כוח המסך ואז מרגישים את הרצון לקבל שלנו במסך.

תלמיד: האם המסך זו רק בקשה שלנו?

כן.

תלמיד: "לא לשמה" ו"לשמה" זה אין מסך ויש מסך?

כן.

תלמיד: איך משתמשים בשמות השליליים של הבורא כמו פרעה ובלעם בלימוד שלנו?

משתמשים כמו בשמות חיוביים. זה לא חשוב שלילי או חיובי, בשבילנו כל השמות הללו הם עדיין גבוה מעל גבוה ולכן לא להתפעל.

תלמיד: מה זה אומר שיש גילוי רק במקום שהייתה בו הסתרה?

זה החוק, שלא יכול להיות שום גילוי, אלא במקום שקודם הייתה הסתרה. במקום זה בכלי, שקודם היה בהסתרה, ואחר כך הגיעו תנאים חדשים והכלי נעשה מתוקן, ואז לפי ההשתוות בינו לאור, האור יכול להאיר.

תלמיד: דיברנו על כך ש"על כל פשעים תכסה אהבה". אם הפשע לא מובן, ייתכן שהוא יחזור על עצמו עד שתתקבל הבנה?

יכול להיות, אבל לא חובה.

תלמיד: האם להבין את הפשע, להפנים שזה פשע, זה גם התיקון עצמו?

לא הייתי אומר, אני לא חייב להבין מה שקורה.

אות קל"ח

"אמנם תדע, שאע"פ, שהמרחק שבין לבושי התורה שבעוה"ז, עד הלבושים שבעולם האצילות, הוא לאין ערוך כנ"ל, עם כ"ז, התורה עצמה, כלומר, המאור שבתוך הלבושים, אין בו שום שינוי כל שהוא, בין תורה דאצילות לתורה דעוה"ז, שזסו"ה "אני ה' לא שניתי" (מלאכי ג', ו').

ולא עוד, אלא הלבושים הגסים הללו, שבתורה דעשיה שלנו, אינם ח"ו שום פחיתות ערך אל המאור המתלבש בה, אלא אדרבה, שחשיבותם עולה בהרבה לאין ערוך, מבחינת גמר תיקונם, על כל הלבושים הזכים שלה, שבעולמות העליונים.

והוא מטעם, שההסתר הוא סיבת הגילוי. שההסתר, אחר תיקונו בעת הגילוי, נעשה לגילוי, כמו פתילה לאור הנאחז בה, כנ"ל. וכל שההסתר הוא גדול ביותר, דרכו בעת תיקונו, שיתגלה ויאחז בו האור הגדול ביותר.

הרי, שכל אלו הלבושים הגסים, שהתורה התלבשה בהם בעוה"ז, אינם כלל שום פחיתות ערך, כלפי המאור המתלבש בה, אלא עוד להיפך, כמבואר."

תלמיד: במה החשיבות של הלבושים הגסים בתיקון?

כל לבוש ולבוש מסתיר את האור ומתאים אותו לכלי שנמצא תחת ההגבלה, ולכן אנחנו מודדים את הקומות, את המצבים, גם לפי הלבושים.

תלמיד: כתוב פה שכלפי גמר תיקון זו החשיבות.

כן.

תלמיד: זאת אומרת שעד גמר התיקון אנחנו מקבלים את כל האורות האלו?

כן.

תלמיד: לפעמים כשאנחנו נמצאים בחושך או בהסתרה, אז אנחנו מחפשים את הבורא, זה משהו טבעי, זאת הסיבה לחושך נראה לי, אבל אני מרגיש שיש שתי צורות לחפש את הבורא. צורה אחת היא כמו ילד שנמצא בחושך וצועק "אימא, אימא" ומחפש מישהו שיכול לתת לו הקלה לפחד והבדידות, ויש צורה נוספת שהיא כמו חבר שמחפש את החבר שלו ורוצה שוב ליצור איתו קשר, "איפה החבר שאני כל כך אוהב", אני רוצה להיות איתך עוד פעם.

כן.

תלמיד: אלו שני סוגים של חיפוש. באיזה סוג חיפוש אנחנו צריכים להיות או ששני הסוגים חשובים?

מה שיתפתח בכל אחד ואחד, אנחנו צריכים רק להשתתף בלגדל את הרצון לקבל, ואת ההתאמה שלו לאור העליון.

תלמיד: בעל הסולם כותב "וכל שההסתר הוא גדול ביותר, דרכו בעת תיקונו, שיתגלה ויאחז בו האור הגדול ביותר." בעבודה בינינו בעשירייה, כשמתגלה לחבר מצב לא פשוט, חושך גדול, ואני מסתכל מהצד על החבר, כמעט בלתי אפשרי לחבר להצדיק את המצב הזה או לעבוד איתו. איך העשירייה צריכה לעבוד בסיטואציה הזאת לאור מה שבעל הסולם כותב כאן?

אנחנו צריכים להעביר לחבר על ידי כל מיני רמזים שמה שהוא מגלה הוא מגלה צורה הפוכה מגילוי האור, ולכן כדאי לו לעבור את הדברים האלה מהר ככל האפשר, ולכולנו יש עוד ועוד מצבים כאלה, וכולנו יחד יכולים לעבור את כל המצבים האלה ממש בשמחה ובשירה.

תלמיד: אז לעזור ככל האפשר לחבר ברמזים, שיראה בזה מצב טוב.

כן.

תלמיד: אם ניקח את הבירור צעד קדימה, כשחבר עובר כזה מצב, אם העשירייה כלולה עם החבר הזה, היא גם מרגישה משהו, אבל היא רואה את המצב כמצב שיכול לעזור לו. אם העשירייה מתכללת עם אותו חבר, אז האור מגיע גם אליה או רק לחבר?

לא, רק לחבר זה לא יכול להיות, האור מגיע גם לכולם, רק לא באותה העוצמה ובאותה הצורה, אבל בכל זאת מגיע.

תלמיד: אז אם חלילה קורה לחבר משהו לא טוב, העשירייה צריכה לראות בזה גם הזדמנות להתקדמות?

כן.

תלמיד: לכל העשירייה?

כן.

תלמיד: ג' הבחינות האלה הן הזרעים ששמים, מרקיבים, שהולכים ונהרסים ונולד משהו חדש?

כן.

תלמיד: האם בשנגל"ה, בה', הא' זה בעל הסולם, וכך בעצם ניתן להמר על מה שקורה הלאה, קודם ונמשך וכל זה?

איך שמבינים, עוד נחזור לזה.

תלמיד: איך אפשר להיכנס לכל הגילוי וההסתר כמו למשחק, שיחד כל החברים מגלים עוד משהו נסתר, כמו בחדר משחקים, מסירים את הלבושים, מגלים עוד משהו של הבורא, עוד משהו בינינו של אהבה? כי שמעתי קודם שאמרת שאפשר לעשות את זה בשמחה.

כן.

תלמיד: האם ציור כזה מתאים? איך אפשר לשנות בכלל את הגישה לגילוי והסתר?

שהכול בא מהבורא, גם הסתר וגם גילוי, ובהרגשת ההסתר אנחנו נמצאים יותר קרובים לבורא מאשר אחר כך בהרגשת הגילוי. כי בהרגשת ההסתר כל היחס של הבורא מופיע בנו, רק אנחנו עוד לא מסוגלים לגלות אותו, מה שאין כן בהרגשת הגילוי אחרי ההסתר אנחנו מגלים חלק ממה שהיה בהסתר.

תלמיד: אתה יכול לתת לנו איזשהו ציור? פעם היית נותן לנו כל מיני ציורים שזה כמו מתנות סגורות ששולחים לנו ואנחנו צריכים לפתוח, האם אפשר לתת איזה ציור שאנחנו יכולים לעסוק בו אפילו יום אחד, שעובדים בגילוי והסתר יחד, מנסים לפתוח משהו, לגלות משהו?

תתאר את המילים האלה שאני אומר, איך זה יכול להיות ביחסים בינינו, בצורת הקרבה וקשר האדם למערכת האור.

תלמיד: אז מתאים ציור כזה שמשחקים ביחד, מגלים יחד דברים, פותחים, זה ציור מתאים?

כן.

תלמיד: בעל הסולם אומר שככל שההסתר יותר גדול כך אור יותר גדול נאחז בו. האם הוא מדבר פה על הסתר מסוים שמתפתח עד לגילוי של האור, או שהוא מתכוון כלפי המדרגות האחרות?

כלפי המדרגות. האור במדרגה מספר עשרים הוא נסתר בכלי, ומתגלה רק בכוח המסך מספר עשרים, שמתגלה כלפי הרצון שבכלי לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל כאן הוא מתייחס למדרגה הראשונה?

למדרגה הראשונה נגיד.

תלמיד: במדרגה הראשונה מתגלה האור הכי גדול ביחס למדרגות האחרות?

לא.

תלמיד: הוא מדבר על אותו הסתר שמתפתח?

כן.

תלמיד: הוא כותב "שכל אלו הלבושים הגסים, שהתורה התלבשה בהם בעוה"ז, אינם כלל שום פחיתות ערך, כלפי המאור המתלבש בה, אלא עוד להיפך". משמע, אפשר לתאר מה קורה לכזה לבוש גס כשהוא כבר מתגלה בצורתו ההופכית?

גם נכון.

תלמיד: זאת השאלה, האם במצב הסתרה אדם מרגיש רחוק מהבורא? איך לתאר את אותו לבוש גס?

כן, אדם מרגיש שהוא רחוק, הפוך מהבורא.

תלמיד: וזה מביא לו הרגשות כלשהן?

זה מביא לו הרגשות בלתי נעימות והוא מוכן לעבוד עליהן כדי לסלק אותן.

תלמיד: מה זה אומר? באיזו צורה הוא רוצה לסלק אותן?

על ידי כך שהוא עובד בהסתרה, בתקווה להפוך את ההסתרה לגילוי.

תלמיד: כלומר הוא ממשיך לעבוד באותה הסתרה ואומר, "לא אכפת לי לעבוד בהסתרה הזאת"? מה בדיוק הופך את ההסתרה לגילוי?

מציאות המסך.

תלמיד: אז זה כבר כשהוא מקבל את המסך. מה הוא מגלה על אותו חושך, אותו הסתר, כשהלבוש מתהפך כבר לאור?

כשהלבוש יתהפך למסך והאור יתגלה על ידו, אדם יראה איפה הוא נמצא.

תלמיד: האם נכון שהוא מגלה שבזכות אותו הסתר הוא עכשיו יכול לגלות את האור?

כן.

תלמיד: אז מה הוא מרגיש עכשיו כלפי ההסתר?

שההסתר היה לטובתו.

תלמיד: מה זה אומר לטובתו?

ההסתר שמר עליו שיגלה רק את המדרגה המתאימה לו לפי המסך שעכשיו הוא מגלה, ולא מעבר לכך.

תלמיד: ועכשיו ההסתר הזה נמצא בו, שומר עליו?

כן.

תלמיד: ואיך קורה שעכשיו הוא שומר עליו יחד עם הגילוי?

בכך שהוא לא רוצה שיתגלה אליו מעבר למה שיש לו במסך, ממה שהמסך מרשה לו.

תלמיד: מה זה נותן לו שהוא לא רוצה מעבר למה שהוא יכול לגלות, לפי מידת ההסתר שיש לו?

מה זה נותן לו? מדרגה.

תלמיד: אנחנו קוראים שבכלי בו אדם נמצא בעולם הזה, בחושך המוחלט, יש את כל האור, אבל הוא נבלע בתוכו והנברא לא מרגיש בו, הוא בחושך. כשאנחנו לומדים ולאט לאט בונים מסך ומתקדמים, יש מצבים שהחושך נהיה יותר גדול. איך זה יכול להיות?

זה לפי ההרגשה. כי קודם היה פחות אור אבל קרוב, ועכשיו האור יותר גדול אבל יותר רחוק. זו הרגשה וזה משתנה.

תלמיד: אבל בפועל, כמו שהוא מתאר פה זה המצב הכי רחוק שהוא נמצא, בלבושים של העולם הזה.

כן.

תלמיד: זאת אומרת זו רק הרגשה, והאדם מתקדם, מתקרב לבורא, אבל למה הוא נותן הרגשה של יותר חושך מהמצב הזה?

ככה זה. כי כך הסדר, כשהמסכים מתגלים הם מגלים יותר חושך ועל ידי כך בנברא גדל האור, החיסרון לאור, ואז בסופו של דבר הוא מגיע אליו.

תלמיד: אבל זה חיסרון מסוג אחר כבר, כי שם הוא ברצון לקבל וכאן הוא הופך זאת לחיסרון של השפעה, זה התהליך, שחיסרון הופך להשפעה?

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב באות קל"ד, "ורצוי לדעת החוק העליון הזה, שאין לך שום גילוי, אלא במקום שהיה ההסתר, כמו בעניני העוה"ז, אשר ההעדר הוא קודם להויה, כי אין צמיחת החיטה נגלית, אלא במקום שנזרעה ונרקבה. וכן בדברים העליונים, אשר ההסתר והגילוי יש להם יחס, כפתילה והאור, הנאחז בה. כי כל הסתר, אחר שבא לתיקון, הנה נגלה בסיבתו, האור המיוחס למין ההסתר הזה. והאור שנתגלה, נאחז בו, כמו אור בפתילה. וזכור זה על כל דרכיך."

אמן סלה על כולם ועלינו גם.

תלמיד: איך התפילה בונה באדם את המסך החדש המביא אותו לגילוי?

תפילה היא העלאת מ"ן, ואז כנגד הרצון, הבקשה שלנו, אנחנו מקבלים מלמעלה ירידת מ"ד ושניהם בונים בנו מסכים והבחנות חדשות.

תלמיד: איך תכלית השלימות של התורה יכולה להפוך לסם המוות?

זה קורה כשאדם לא יודע איך להשתמש בה.

תלמיד: מהו לבוש? איפה מתלבש האור?

לבוש הוא אור חוזר על האור הישר או על רצון האדם.

תלמיד: האם מסך הוא הכוונה?

אפשר להגיד.

תלמיד: מה זה אומר, להלביש את הרצון לקבל במסך? מהן הפעולות?

שאני משתמש ברצון לקבל אך ורק לפי המסך שהרצון לקבל מלובש בו.

תלמיד: האם אדם מחויב לגלות את החושך, או שהוא צריך לחשוב שאם היה לו מסך במצב הנוכחי, זה היה מתגלה אחרת?

לא, הוא חייב לגלות את החושך ולפי גילוי החושך הוא זקוק לכוח האור שיתקן אותו.

תלמיד: למה המסך הוא משותף, האם מפני שאנחנו בונים אותו? למה המסך הוא לא פעולה פרטית?

מסך הוא פעולה פרטית ופעולה כללית, ואנחנו מתחשבים יותר בפעולה הכללית, כי היא זו שמגלה ומושכת את הבורא לצאת מהמסתור ולהתחיל לעבוד איתנו בגילוי.

תלמיד: הוא כותב שיש כלים דאצילות שהם מאוד זכים. האם יש גם כלים בכל שאר העולמות?

כן.

תלמיד: הכלים שנשברו, האם הם נפלו ונמצאים בכל העולמות או רק בעולם העשיה, בעולם הזה?

כלים שנשברו יש להם כלים מז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות, מ-ג' העולמות המנותקים מהבורא. כשאנחנו מתחילים לתקן אותם, אנחנו מתחילים לתקן מקטן לגדול, וכך מתקדמים.

תלמיד: כשהאדם בא לתקן את הכלי, האם הכלי הזה מתפרס על כל העולמות או שהוא נמצא רק בעולם מסוים?

הוא בעצם מתפרס בכל העולמות, אבל אנחנו לא יכולים ללמוד בצורה כזאת.

תלמיד: כשאדם עושה תיקון, האם מתגלה לו כלי שמכיל את כל העולמות, או שהוא לוקח את כלי דעשיה ומעלה אותו עד לאצילות ושם הוא עובר תיקון?

כן, בצורה כזאת.

תלמיד: הכלי שמתגלה כהעדר, האם ההעדר הוא בכל העולמות, כשיש גילוי זה בכל העולמות?

העדר יכול להיות בכל העולמות, אבל הוא מגלה ומעלה אותו רק מהמקום שהוא נמצא.

תלמיד: כשיש גילוי מתוך ההעדר, האם הוא מזהה את הכלי, את האור, שמתגלים בכל העולמות?

לא. אין לו כוח לזה.

תלמיד: אז איך יכול להיות שיש גילוי שלם? הרי גילוי זה דבר שלם גם בכלי קטן.

מי מדבר על גילוי שלם? זה בגמר תיקון.

תלמיד: יש כלי שבור, הוא מגלה אור, והאור חייב להתגלות בצורה השלמה, גם אם זה במידה מסוימת.

מה זה שלמה?

תלמיד: בעשר ספירות.

הוא לא יכול להתגלות בצורה שלמה אם לגמרי אין לו תנאים לגילוי.

תלמיד: כלי מתוקן, גם אם הוא מצומצם, גם אם הוא קטן, כשהוא מתוקן הוא שלם.

שלם בפני עצמו.

תלמיד: אז הגילוי בפני עצמו בכלי השלם הזה, הוא מגלה את כל העולומות?

איך? לא יכול להיות. הוא מגלה רק עשר ספירות ששייכות למידה שלו.

תלמיד: מה זו המידה שלו, של מי, של האדם שנמצא או של הכלי כולו?

של הכלי.

תלמיד: והכלי לא כולל את כל העולמות, הוא יכול להיות רק כלי של עשיה למשל.

יכול להיות.

תלמיד: מה זה נקרא מסך כללי?

כנראה שמסך על כל הרשימות שעולות עכשיו לקבל יסוד לזיווג חדש.

תלמיד: קודם חבר שאל אם יש מסך פרטי או מסך כללי. אמרת שיש גם פרטי וגם כללי ואנחנו צריכים להתמקד יותר בכללי. מה זה המסך הכללי הזה?

המסך הכללי זה שאנחנו נמצאים במסך שהוא כולל את כל הכלים של אותה הנשמה.

תלמיד: לא הבנתי. אפשר להסביר?

לדוגמה, כשנעשה זיווג בתיקון הרשימו בדרגה מסוימת, נגיד ג', והתיקון הזה הביא את הנברא לשבירה, אז קורה שאחרי זה מתחילים לברר את הכלים השבורים.

תלמיד: מה שאתה מתאר נשמע לי כמו עבודה פרטית של הנברא.

כן.

תלמיד: אבל מה זה מסך כללי?

מסך כללי הוא שיגיע לעתיד לבוא. המסך מתגלה שהוא שייך נגיד לקבוצה כמונו, אבל היחס בין המסך לאור הוא אותו דבר.

תלמיד: האם זו עבודה קבוצתית ולא פרטית של אדם?

כן.

תלמיד: זה נשמע לי מסך משותף.

כן.

תלמיד: איך קבוצה בונה מסך משותף?

דיברנו על זה לא פעם. על ידי זה שכל אחד ידאג לחברו, יתפלל עבור החברה.

תלמיד: למה זה בונה מסך?

כי זה חיסרון, זו העלאת מ"ן.

תלמיד: המ"ד שמתקבל על זה, מה הוא עושה?

המ"ד שמתקבל על זה הוא מחייב את העליון לבנות כלי כזה שיחבר את כולם.

תלמיד: קראנו עכשיו שיש אור עליון שמשתלשל מלמעלה למטה דרך העולמות, ויש את ההתאמה בין הכלי לאור אם יש מסך. אנחנו כשלומדים תורה, אנחנו מקבלים השפעה של האור המחזיר למוטב אם מתקדמים נכון, ואז מתחילים לגלות את האורות האלה, נכון?

כן.

תלמיד: אנחנו לא לומדים פה על מערכת הנשמות. אם אנחנו מדברים על קבוצה, אז יש אדם ויש מסביבו עוד חברים, האם הוא צריך לבנות מערכת שהיא מותאמת למה שהוא קורא בתורה? מה היחס בין אדם פרטי לחברים שלו ולאותה מערכת שהוא לומד בתורה? איך לקשור את כל הדברים האלה יחד?

יש אור עליון ששבר את הרצון לקבל הכללי. בשבירה הוא העביר לכל אחד ואחד רשימו, וזה נתן להם את הרגשת השבירה וההיפך מזה את הרגשת התיקון. עכשיו על ידי כל מיני פעולות, מיקרו פעולות כאלה, הוא מעורר אותם לחזור לתיקון, שהם ישתדלו להקים אותה מערכת שהייתה להם לפני השבירה.

תלמיד: הכלי שלם, הוא לא מחולק. בתורה כשקוראים את השמות האלה שמלובשים בשמות של העולם הזה, אז יש הרבה פרטים, כל מיני שמות ועניינים. וגם אנחנו בעולם הזה כשרואים את החברים ואת כל המציאות רואים הרבה פרטים. איך אני מגלה את הפרטים האלה שאני קורא בתורה, או בספר הזוהר, שם הוא לוקח שמות ומסביר איך הם מתקשרים זה לזה? האם יש קשר בין הדבר הזה למה שאנחנו צריכים לבנות בקבוצה במסך הכללי? איך לקשור את הדברים האלה?

אתם מתחברים ביניכם, רשימות שונות לכלי אחד, לאור אחד, לפעולה אחת, ובזה אתם מחייבים את האור העליון לעשות את התיקון, שכך יהיה.

תלמיד: אני רואה הרבה פרצופים, כל מיני רצונות מסביבי, במיוחד בעשירייה שלי, ואני צריך לקשור אותם לאחד. האם זו הכוונה שצריכה להיות לי בשביל שיהיה לי מסך, ואז אני אראה שכולם מחוברים לאחד, או שזה לא נכון?

אם תרצה לראות אותם מתוקנים, אז אתה כביכול תראה אותם מתוקנים.

תלמיד: שמעתי שאמרת שבהרגשת ההסתר אנחנו קרובים יותר לבורא מאשר בהרגשת הגילוי, כי בהסתר כל יחס הבורא מופיע בנו. האם ההסתרה יכולה להיחשב כגילוי?

לא. כי בהסתרה אנחנו לא יכולים לרשום את המאמצים שלנו.

תלמיד: כלומר לא צריך להסכים להרגשת ההסתר.

ודאי שלא, עלינו לתקן.

תלמיד: זה שהבורא פועל עלינו ושם אותנו במצב הסתר, אנחנו לא מסכימים למצב הזה, אנחנו דורשים את הגילוי.

כן. הרי בשביל מה כל הלימוד שלנו וכל העבודה שלנו.

תלמיד: האם הדרך לגילוי לא מתחילה מהסכמה עם המצב, במה שהבורא שם אותי, נתן לי?

לא, עוד הרבה לפני זה. זה כמו שלא דורשים מילד שהוא יהיה כבר גדול. עד שיגדל יעברו שנים רבות, עד שהוא ייעשה בכל הכלים שלו ראוי להתקיים.

תלמיד: האם נכון להגיד שלבוש זה גילוי של כוונות על מנת לקבל, ועל ידי מסך הופכים אותם לגילוי של כוונה על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: כתוב שיש מרחק בין לבושי תורה בעולם הזה ללבושים שבעולם האצילות. האם יש מקום לתאר מה זה לבושים בעולם האצילות?

איך אני יכול לתאר את זה? מסך, אור חוזר, זה הלבוש.

תלמיד: לגבי הכלל שנקרא "אין מקצת ברוחניות". אם המסך תיקן את עצמו בעביות מסוימת והאור יכול להתלבש נגיד בדרגת נפש דעשיה, אז למדנו שנפש דעשיה מתלבשת על כל הרמות בכלי, ברצון. זה נכון?

כן.

תלמיד: האם אפשר להסביר איך הכלל הזה של "אין מקצת ברוחניות" פועל על השכבות האלה ברצון?

לא, אי אפשר. אלא זה איך שכל אחד מתאר לעצמו עד שיזכה לאמת, לתמונה אמיתית.

תלמיד: מהי עבורנו הפעולה הזאת של להעלות אור חוזר?

זה שאנחנו רוצים לתקן את עצמנו, ולהתכלל בבורא כמו שצריך מצד הרצון להשפיע שלנו.

תלמיד: איך מתווספת עביות לאור חוזר? מה אנחנו צריכים לעשות כדי להוסיף עוד עביות?

"אני לדודי ודודי לי". ככל שאני משתווה עם הבורא, כך אני יכול בעלייה להתקרב ולהידבק בו.

תלמיד: קודם שאלתי אותך אם המסך הוא בקשה, ואמרת שזו בקשה. עכשיו כשהחבר שאל על אור חוזר, לא ברור אם אנחנו מבקשים מסך, ומה זאת הפעולה של האור החוזר?

על ידי המסך והאור העליון שפוגע במסך, המסך מוציא מה שנקרא "אור חוזר" כלפי העליון, כלפי הבורא.

תלמיד: מה בבקשה שלנו הופך להיות אור חוזר?

לפי הבקשה שלנו האור החוזר הופך להיות לבוש ממטה למעלה על פעולת הבורא.

תלמיד: האם הבקשה למסך משתנה אחר כך לבקשה אחרת שזה נחשב לאור חוזר?

בכל רגע ורגע, בכל מקום ומקום, זה משהו משלו.

תלמיד: האם פעולת הבקשה שלנו הופכת להיות אחר כך אור חוזר?

כן.

תלמיד: אם בחיבור בינינו אנחנו מבקשים את כוח המסך ומקבלים אותו, מה הופך עכשיו להיות בבקשה שלנו אור חוזר? מה משתנה שם?

מה זה אומר שאתם מתחברים יחד במסך?

תלמיד: רוצים להשפיע זה לזה.

במה זה מתבטא?

תלמיד: בזה שמבקשים מהבורא את כוח ההשפעה.

כן. ואז מה כל אחד ואחד עושה?

תלמיד: אולי מקבלים את הכוח. אבל איפה קורית ההשפעה? יש לבקש, יש לקבל את הכוח, ואז יש להשתמש בו בפועל.

כן.

תלמיד: מה זה האור החוזר שהוא כלפי הבורא?

האור החוזר זה שהאדם רוצה להשפיע לבורא, לשייך את זה לבורא.

תלמיד: אבל לבקש מסך זה כבר לשייך לבורא, מבקשים ממנו את זה.

זה שאתה מבקש מהבורא זה לא אומר שאתה נמצא עימו בהשפעה הדדית, יכול להיות שכל אחד מהרחוב כך רוצה מהבורא.

תלמיד: אז גם זה שאנחנו משפיעים זה לזה עוד לא נחשב.

יכול להיות.

תלמיד: מהי התוספת שבינינו שאפשר להגיד שזה אור חוזר כלפי הבורא?

שאנחנו רוצים על ידי הפעולה שלנו לעלות לדרגת השפעה מיוחדת, משותפת לבורא.

תלמיד: אז אין לנו איך להבין את זה קודם, אלא עלינו רק להיות בבקשה על זה.

כן, אין לנו שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: האם מסך הוא אותו חומר כמו הקליפה וכשמתקנים את הקליפה היא הופכת למסך?

כן.

תלמיד: אנחנו רוצים להסתיר את הרצון לקבל שלנו כדי להתחבר עם החברים בעשירייה. איך על ידי ההסתרה שאנחנו עושים על האגו שלנו באמצעות המסך אנחנו יכולים להגיע לגילוי בעבודה שלנו?

אני רוצה לקבל על האגו שלי את האור העליון, שיעלה אותי ויעזור לי להתחבר עם החברים שלי, ומתוך החיבור שלנו לפנות לבורא. זו בעקרון העבודה.

תלמיד: במה הוא המסך כאן?

המסך הוא בזה שאני עובד עם האגו שלי, אבל אני הופך אותו עכשיו בעזרת המסך לתכונת ההשפעה כדי להתחבר עם החברים, עם הבורא.

תלמיד: והבורא, מה הוא נותן כתשובה?

כוח, כדי שנוכל לקיים את כל זה.

תלמיד: והמסך שמסתיר את אור הבורא, מהו?

את זה אנחנו עוד לא מרגישים.

תלמיד: מהו תיקון ההסתר, ואיך מתקנים אותו בעשירייה?

תיקון ההסתר זה המסך שאנחנו מושכים אותו להיות על כל הרצונות לקבל שלנו.

תלמיד: ואיך עושים אותו?

על ידי לימוד ורצון.

תלמיד: מה זאת אומרת לראות את החברים שלי מתוקנים?

אתה מסתכל על כל חבר וחבר והוא נראה לך כמלאך. אתה רואה שכל הפעולות שלהם מכוונות רק לתיקון, וכך אתם מתקדמים.

תלמיד: במקום בו יש הסתר הכי גדול שם מתגלה האור הכי גדול, וזה דורש מסך הכי גדול.

כן.

תלמיד: אם כך, האם הכלי הגדול הוא בכלים הכי עבים או הכי זכים?

על כך אתה צריך לענות.

תלמיד: כי מצד אחד אנחנו אומרים שבגלגלתא, שזה כתר, שם המסכים הם הכי גדולים. מצד שני, אלה הם הרצונות שהם כביכול הכי לא עבים, הם הכי דקים.

כן, אז יש ערך הפוך של אורות וכלים. ככל שהכלי גדול יותר, העביות שלו גדולה יותר, והמסך והצמצום עליו גדולים יותר, ואז הוא עושה את הפעולה הכי גדולה.

תלמיד: למה בכתר המסכים הכי גדולים נחשבים? בגלגלתא נגיד, המסכים הם בדרגת ד'.

כן.

תלמיד: ואיך זה מסתדר?

כך זה מסתדר, כי הוא כלי גדול מאוד ברצון להשפיע שלו, לכן פעולתו גדולה מאוד.

תלמיד: אבל זה לא הכלי הכי זך בגלגלתא?

הוא הכי זך, כי באור ישר הוא הכי זך.

תלמיד: לגבי המעבר בין העדר גשמי להעדר רוחני. כשאדם מגיע לחוכמת הקבלה, אנחנו שומעים על כזאת תופעה שפתאום הוא מאבד טעם בגשמיות.

בכל הגשמיות.

תלמיד: כן. ומאירה לו איזו קבלה ברוחניות. למה זה כך?

יש לו עכשיו בירור חדש על הכלים והאורות.

תלמיד: למה החיסרון, הרצון לרוחניות, מכבה לו את הרצונות, מחשיך לו את הרצונות לגשמיות?

כי יש תענוגים גדולים יותר ברוחניות, לכן הוא רוצה אותם. איך אתה גם יכול לרצות עכשיו סוכריות וגלידה, נניח, במקום ארוחת צוהריים?

תלמיד: כן, ברור. ובכל זאת, אדם מתחיל להתקדם בלימוד ומה שקורה זה שהוא כל הזמן מנסה לקבל בתוך הרצון הזה שהתעורר בו.

כן.

תלמיד: והוא לא מצליח למלא אותו.

הוא לא מצליח.

תלמיד: למה הוא לא מצליח?

הוא לא מצליח מפני שחסרה לו כוונה נכונה איך להשתמש ברצון שלו.

תלמיד: ואז הוא מבין שההעדר שיש לו, הוא העדר לקבלה, כאילו שחסר לו לקבל, הוא רוצה למלא את עצמו בעצם.

כן, הוא רוצה לקבל.

תלמיד: הוא רוצה לקבל את הרוחניות.

כן, אני לא יודע אם ברוחניות. הוא רוצה לקבל.

תלמיד: אז במעבר הזה שהוא מדמיין לעצמו, מה צריך להיות חסר לו, מה החיסרון הנכון שצריך להיות לו?

זה מה שהוא מרגיש, ואת זה הוא צריך למיין עכשיו.

תלמיד: בדיוק על המיון הזה. איך הוא עושה אותו, מה הוא התהליך הזה של המיון?

כשהוא רואה לאיזה מצב ומדרגה הוא שייך.

תלמיד: והוא כל הזמן רואה שהוא רוצה למלא את עצמו.

כן.

תלמיד: גם במה שהוא קורא לכך כביכול "רוחניות", למרות שזו לא רוחניות.

כן.

תלמיד: ומה נקרא כאן מיון?

זה בתוך האדם.

תלמיד: מה הוא רואה, שהוא לא מצליח?

כן.

תלמיד: ואז?

הוא צועק.

תלמיד: למה הוא צועק, למילוי?

הוא לא יכול לצעוק למילוי, אלא הוא צועק לתיקונים.

תלמיד: מה הוא החיסרון הזה של צעקה לתיקונים?

חיסרון לתיקון.

תלמיד: איך הוא מתפתח, איך הוא נפטר מהדמיון שהרוחניות תמלא לו את הרצון לקבל?

לא, כאן הוא כבר חייב לעשות חשבון שכל התיקון שלו צריך להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך הוא מנקה את עצמו מההר הזה של הרצונות שכל הזמן מדמיינים לעצמם שזה ימלא אותו?

זה לגמרי לא קשה. הוא פשוט רוצה להיות המשפיע, כמו הבורא.

תלמיד: אבל איך מתפתח בו חיסרון כזה?

לחיסרון אין פלוס ומינוס, החיסרון הוא בערך המוחלט שלו, הוא קיים בפני עצמו כהרגשת החיסרון.

תלמיד: חיסרון זה לא מינוס?

הוא יכול להיות פלוס. מה זה חשוב?

תלמיד: חיסרון זה לא לקבל?

לקבל.

תלמיד: אז מה זה חיסרון בפלוס?

יכול להיות שמה שיש לי הוא חיסרון בפלוס, והוא מורגש אצלי כמינוס.

תלמיד: האם אפשר להמחיש זאת בצורה רגשית, מה זה חיסרון פלוס שמורגש אצלי כמינוס?

כן. אם אני מרגיש שהחיסרון הזה דווקא דוחה אותי מהבורא, אז אני מסתכל עליו כעל מינוס.

תלמיד: והוא הבירור שהאדם צריך לעשות על הרצונות שלו?

כן.

תלמיד: ואז, כשהוא מגלה שיש לו חסרונות שהם כביכול פלוס, אבל הם בעצם דוחים אותו, מה הוא יכול לעשות עם זה?

רק להתפלל.

תלמיד: למה?

שהבורא יראה דרכו.

תלמיד: ושזה לא יראה לו כפלוס?

כן.

תלמיד: אם כך יוצא שאדם מתפלל להרגיש חושך.

לאו דווקא חושך, הוא רוצה להרגיש את התיקונים האלה כאור, כהליכה קדימה.

תלמיד: אנחנו רוצים להשפיע כלפי הבורא, עליו, והרבה פעמים זה מרגיש שאנחנו בעצם רוצים להגיע למדרגה של השפעה אבל כדי לגלות אותו, ליהנות מהאור שלו, ואז נראה שהכול מקולקל.

אל תתנפל על כל העוגה, תחתוך קצת ונבין.

תלמיד: נכון, אבל מצד שני, איך נגלה מה חסר לנו אם הנטייה היא לקבל? אנחנו אומרים שצריך מתוך החיבור לפנות לבורא, ושצריך להיות חיבור בכוונה אחת. איך אני יכול לחבר כוונה כזו ישירה, אם אני מרגיש שחלק מהחברים רוצים למלא את הרצון לקבל שלהם, בעבודה של השפעה?

כן.

תלמיד: באותו זמן אני גם יודע שזה קלקול שלי, כי אני שופט אותם בצורה לא נכונה. אז כל העבודה נמצאת בצד שלי?

כן.

תלמיד: ובזמן שאני באמת מנקה את זה, אני אגלה שהם תמיד היו בהשפעה ורק ברצון להשפיע?

כן.

תלמיד: בצורה נכונה ונקייה?

כן.

תלמיד: לפעמים האור מגיע וזה מרדים אותי, לפעמים האור מגיע ומעורר אותי, איך תמיד להתעורר מהאור לעבודה?

תנסה להתפלל בכל מצב, שיבוא האור וישפיע עליך התעוררות.

תלמיד: המסך הוא כשנעלם האינטרס העצמי שלי. האינטרס זה הנחש שאני מגלה באיזה שלב, גם אם אני חושב שאני עושה בשביל אחרים. זה לא בכוחותיי, אני לא יכול לשנות את עצמי ופה עניין התפילה והבקשה. ההבנה הזאת היא שכלית, אני מסתכל על עצמי אחרי שהייתה איזו אינטראקציה ואני לוקח צעד אחורה ואז יכול להגיד על עצמי, אתה עושה בשביל עצמך, הכבוד שלך, החשבונות שלך, ובאותה מידה אני גם שופט את האחרים. אני יודע בשכל שצריכים להתפלל, אבל העניין הוא להגיע למצב שכואב לך שאתה כזה. זה לא בשליטתי, עדיין אני נשלט על ידי אותו נחש ואין לי מה לעשות איתו. מה עושים?

מה היית רוצה לעשות?

תלמיד: מה שאני אומר זה תיאורטי, קראתי בספרים, שמעתי מהרב, אני יודע שאני צריך לרוצץ את ראשו של הנחש, להרוג אותו, לפגוע בו. אבל בזמן אמת, זה אף פעם לא קורה. אנחנו קוראים מקורות, יושבים בעשירייה ומדברים על זה, אבל כשמגיע מקרה ומישהו קצת דורך עליי, הכול נעלם.

אז מה אתה ממליץ?

תלמיד: אני שואל איך אני יוצא מזה?

תשאל את החברים. יש למישהו תשובה?

תלמיד: זו לא בדיוק תשובה, אבל באותו כיוון. לבקש לקבל טעם בלהשפיע זה בדרך ללשמה? אדם רוצה לקבל רוחניות בדרך שמלמדים אותו, לעשות פעולות השפעה. הוא מנסה ומרגיש חצץ בזה. האם בשלב הזה זו בקשה נכונה לבקש טעם בלהשפיע?

כן.

תלמיד: אבל זה עדיין לא מתוקן.

זה לא מתוקן אבל זה כבר צעד גדול לתיקון.

תלמיד: זה לא לשמה.

למה?

תלמיד: אני מנסה להשפיע לחברים, לא מרגיש שום טעם, רוצה לברוח מזה.

אז אתה מבקש טעם בלהשפיע כדי שתוכל לבצע את זה.

תלמיד: ואז האור משפיע עליי ומתקן את המ"ן? כי הבקשה עדיין לא מתוקנת והמ"ד מתקן את המ"ן?

כן.

שתי השאלות שעכשיו עברנו הן שאלות לא פשוטות, הן קשות וחשובות.

(סוף השיעור)