שיעור בוקר 06.10.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
אושפיזין - משה - ספירת נצח, קטעים נבחרים מהמקורות
חלק 1
אנחנו מתחילים אתכם לבנות את הסוכה, את הנשמה שלנו, מצרפים יותר ויותר תכונות חדשות, מקשרים ביניהם. גמרנו במשך שלושת הימים האלה ללמוד וקצת לבנות את התכונות של אברהם, יצחק, יעקב, חג"ת. זה השפעת הבורא הראשונה בתוך הנברא לכן הם נקראים "אבות", חסד, גבורה, תפארת. ועכשיו אנחנו מגיעים ל"בנים", משה, אהרון, יוסף ודוד שמסיים את כל הבנייה. לכן כתוב "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת".
אנחנו צריכים היום להתחיל את העבודה של משה. אנחנו רואים שמשה זה העיקר, התכונה העיקרית של התורה, כי הוא מקבל את התורה, הוא נותן ומוסר תורה לעם ישראל. האבות הם "מרכבה עליונה" מה שנקרא. ולכן החומר שאנחנו נלמד היום הוא מאוד חשוב וכדאי כמה שיותר להבין את תכונת משה, עבודת משה בתוך הנשמה שלנו, כוח משה בתוך הקבוצה שלנו.
והאמת שזה לא כל כך קשה. קודם כל אני רואה שאתם מצליחים מאוד לקלוט את התכונות האלה. באמת יש איזה כוח הקבוצה פועל, כוח גדול, הכלל הוא הפועל. גם כל העולם לא מתנגד, הוא לא יודע בכלל מה קורה לו ואנחנו בתוך זה באמת עושים את העבודה שלנו ובהחלט מתחילים להתקשר עם כל התכונות האלו, איכשהו יחד נותנים לבורא מקום לעבוד.
העיקר, וזה דווקא אנחנו נגלה עכשיו בתכונת משה, לתת לכוח העליון, שהוא ייצב את שלושת התכונות הראשונות "אברהם", "יצחק", "יעקב", לתת לו עכשיו מחג"ת לרדת לרצון לקבל, לנה"י. וכאן זו עבודה באמונה שאני מבטל את עצמי, אני רוצה שהבורא ישלוט בי, שימלא אותי, שימסור לי כל מה שיש לו בתכונות חג"ת "אברהם", "יצחק", "יעקב" בתוכי. בתוכי, הכוונה בתוך העשירייה שלי. ולכן עיקר עבודת משה זה לבטל את עצמו כלפי שלושת התכונות הראשונות אברהם, יצחק, יעקב. ואז חג"ת יכולים להתפשט לנה"י.
זאת אומרת ביטול עצמו, לכן הוא נקרא "רעיא מהימנא" הרועה הנאמן שמבטל את עצמו. לא חשוב לו שום דבר, רק להיות מבוטל כלפי מה שהבורא רוצה לעשות דרכו, עימו. והעיקר זה לא עימו אלא דרכו עם כל הרצון לקבל, עם כל הכלל. דרך התכונות שנקראות "ישראל", שיכולות להיות מקושרות ומכוונות לעל מנת להשפיע לבורא. לקבל מהבורא את התכונות שלו, הצורה שלו כמו שכתוב "ויהי שם ה' עליך" ואחר כך גם לכל האנושות, לכל המציאות.
ולכן על משה אנחנו יכולים ללמוד את העבודה באמונה למעלה מהדעת. הוא נמצא באמצע בין כוח האמונה, הכוח העליון של השפעה לבין הכוח התחתון של קבלה. הוא הראשון מנה"י, מהתפשטות הכוח העליון בתוך הרצון לקבל ולכן הוא נמצא באמצע. לכן הוא כל כך חשוב בתורה והתורה כל הזמן מספרת על דרגות משה. אין לנו יותר חשוב בפועל ממשה כי הוא מעביר אותנו דרך כל המצבים והוא מסדר אותנו כך שאנחנו נקבל על עצמנו את תכונת הבורא, צורת הבורא. כמו שכתוב "ויהי שם ה' עליך".
לכן תחילת השימוש של חג"ת בנה"י, תכונות הבורא בתוך הנבראים, בעצם הכול עובר דרך "משה" והעבודה שלו זה לעשות את הקשר הזה, נכון. לכן כל התורה בעצם על שמו, "תורת משה". וזה העיקר בשביל מה ניתנה התורה, שאנחנו נוכל לרכוש אמונה למעלה מהדעת. שדרגת משה, תכונת משה תמיד תהיה אצלנו למעלה מהדעת, מהרצון לקבל שלנו, שהרצון לקבל שלנו יקבל תכונה, צורה, עבודה של משה. וכך אנחנו נתקדם אתכם להזדהות עם הבורא.
אז לקלוט את כוחות חג"ת בתוך רצון נה"י זה נקרא לקבוע את כוח הבורא בתוך הנברא. נקווה שבעזרת ה' אנחנו נתחיל את זה לממש היום. אני מאוד מבקש, בואו נעשה את זה יחד ברצון אחד, בלב אחד, בהתחברות בינינו, כי כאן מאוד חשובה ההתחברות, יותר מקודם. אם קודם למדנו על אברהם, יצחק, יעקב בצורה תיאורטית, עכשיו אנחנו צריכים כבר לממש את זה בצורה יותר פרקטית, בקשר בינינו. עד כמה שנחשוב על הצלחה משותפת שלנו, שכל אחד ואחד לא יכול לממש את זה, אז בהתאם לזה עד כמה שנצליח לחשוב על המימוש בחיבור בינינו, אז זה יקרה ואנחנו בהחלט כבר ראויים לזה.
נתחיל לקרוא ולאט לאט וכך לקלוט מה זה נקרא "אושפיזין משה", מה זה נקרא קבלת תכונת משה, ספירת נצח.
קריין: קטע מספר 1. מתוך רשומה 604 של רב"ש.
"משה נקרא רעיא מהימנא, שהוא היה הרועה של האמונה, כי משה נקרא בחינת תורה, כמו שכתוב "זכרו תורת משה עבדי". לכן, כשדבוקים במשה, אז לוקחים כוחות על אמונה."
(הרב"ש. רשומה 604. "מדוע חכה עד מלחמת עמלק")
אנחנו מבינים שכולנו רק רצון לקבל, רצון ליהנות מכל דבר שרק יכול להתעורר בנו, וכדי להגיע להשתוות, לגילוי הבורא, להתקרבות לבורא אנחנו צריכים כוח השפעה. כוח ההשפעה שבנו נקרא "כוח האמונה". לכן תכונת משה שבנו היא התכונה העיקרית שאנחנו נרכוש אותה, לכן משה גם נקרא "תורה". למה? כי אותו אור שמתפשט באותה תכונת ההשפעה שבנו נקרא "אור התורה", הוא נותן לנו הבנה, הרגשה והשגה, מה הבורא רוצה מאיתנו ועד כמה אנחנו כן מממשים את רצון העליון. לכן אנחנו צריכים להבין מה זה נקרא "להיות דבוקים במשה?", שאנחנו צריכים להשתוקק לאותה תכונה, צריכים עד כמה שיותר לממש אותה.
תכונת ההשפעה, מתי היא מתגלה, מאיפה אנחנו מכירים אותה, לומדים אותה ומממשים אותה? רק בקשר בין החברים, אין אחרת. איפה אנחנו עוד יכולים לבדוק אם אנחנו עושים את זה נכון או לא נכון? כשאנחנו משתדלים להתחבר בינינו ומגלים כל יום עד כמה רוצים ועד כמה לא רוצים, ועל פני זה שלא רוצים, בכל זאת, בכוח, כן מחייבים אותנו אם לא לרצות אז לקיים למעלה מהרצון. זה נקרא "בהתנגדות לרצון", וודאי שההתנגדות הזו מיום ליום תעלה יותר, כי האגו שלנו נפתח בנו יותר ויותר עד לצורה האמיתית בגמר התיקון שהבורא ברא. זה משהו שעוד נכיר, נקווה שמהר.
כשאנחנו מכסים את זה בתכונת משה, בתכונת ההשפעה, למרות שהרצון לקבל מפריע לנו, ואנחנו רוצים להשתמש ברצון לקבל אם אנחנו נופלים, או לא רוצים להשתמש בו, או אם אנחנו נמצאים במצב של הכרה והבנה במה שקורה לנו, אבל כל העבודה היא באמת על ידי זה שמעלים את תכונת ההשפעה על פני תכונת הקבלה, זה נקרא שמעוררים ומגדילים את כוח משה שבנו.
לכן הוא נקרא "ראש של התיקון", התורה נקראת על שמו, "תורת משה", התורה היא כוח התיקון שמאיר לנו מלמעלה, וכך אנחנו מתקדמים ונכיר את עבודת משה שבנו.
קריין: קטע 2. הרב"ש רשומה 711.
"משה הוא בחינת נצח, וכמו כן הוא בחינת דעת. אלא שחושבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל. היינו אפילו שיש לו כל הבחינות, מכל מקום באיזה בחינה הוא משתמש, על זה התורה (אומרת) כי מבחינת הנבואה הוא היה הגדול."
(הרב"ש. רשומה 711. "לא קם נביא כמשה")
כן, משה הוא גדול הנביאים. "נביא" זה נקרא רצון לקבל, זה לא אדם דווקא, זה מתגלה בתוך האדם, אבל אנחנו מדברים על הרצונות, הבורא לא ברא שום דבר חוץ מרצון, חוץ מ"אין עוד מלבדו" יש רק את הרצון שהוא ברא וקיים רק בזכות הכוח העליון, ולכן מה שאנחנו צריכים להבין, זה שאותו הרצון שדבוק בבורא ומקבל את צורת הבורא, זה נקרא "נביא". יש בזה דרגות, אבל משה הוא גדול הנביאים. זו תכונה, שהיא התכונה הראשונה כמו שאנחנו רואים, שהיא באה כמימוש של חג"ת בתוך נה"י.
לכן נקרא "רעיא מהימנא", הוא הרועה הנאמן שמראה לנו, מטפל בנו, דרכו יורדת אלינו תכונת ההשפעה וכך אנחנו יכולים על ידי גילוי תכונת משה, תכונת ההשפעה שבנו, בתוך הרצון לקבל, להתחיל לאט לאט לקבל את צורת הבורא. זאת אומרת, צורת משה בנו, שהיא מתלבשת בתוך הרצון לקבל שלנו, היא מביאה אותנו להזדהות, להשתוות הצורה, לדבקות בבורא.
קריין: קטע מספר 3. מתוך מאמר 9 של שנת 1987, של רב"ש.
"ידוע, שמשה נקרא "רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שמשה היה מפרנס את ישראל עם בחינת האמונה, שאמונה נקראת "מלכות". היינו, שהוא הכניס יראת שמים, הנקראת "מלכות שמים", לעם ישראל. ומשום זה נקרא משה "רעיא מהימנא", "רועה נאמן", על שם האמונה. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". היינו, על מה שמשה הכניס בתוכם אמונת ה'."
(הרב"ש. מאמר 9 "גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד" 1987)
זאת אומרת, הצינור הזה שדרכו מגיע כוח ההשפעה לרצון לקבל הכללי שהבורא ברא, זה נקרא "משה", דרכו, דרך הצינור הזה מגיע לנו כוח השפעה וכוח הקבלה מתחיל איכשהו להתעטף בו ולקבל את הצורה שלו. כי הצורה של הרצון לקבל היא רק לפי הרצון לקבל שמגיע מלמעלה, כוח האמונה, כוח ההשפעה, אז ישנה התנגדות ולאט לאט על ידי התגברות בחיבור בינינו ותפילה, זו בעצם ההתגברות, צורת ההתגברות צריכה להיות רק כזו, חיבור לעשירייה ותפילה לבורא "תעשה לנו", כך בעצם אנחנו רוכשים את כוח האמונה שנקרא "רוכשים עלינו את צורת משה".
קריין: קטע מספר 3. שוב.
"ידוע, שמשה נקרא "רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שמשה היה מפרנס את ישראל עם בחינת האמונה," זאת אומרת, היה מוריד לתוך הרצון לקבל לאט לאט בהדרגה את תכונת ההשפעה. כי בלי זה הרצון לקבל הוא פשוט מנותק מהכוח העליון, הוא נמצא בשליטת הכוח העליון אבל אין לו שום קשר חזרה לכוח העליון. זאת אומרת אך ורק על ידי זה שישנה אפשרות לקבל מהבורא את התכונה שלו, תכונת ההשפעה, אז אנחנו מסוגלים להתחיל את הקשר עימו.
כמו האורח ובעל הבית, נניח האורח לא מבין מה קורה כאן, הוא מקבל הכול מבעל הבית, מה שבא לו, ובכלל לא עושה חשבון עם בעל הבית אם הכול מכוון רק לרצון לקבל של עצמו, והוא אפילו לא מבין איפה הוא נמצא. על ידי זה שמתעורר בו כוח ההשפעה, כוח האמונה, תכונת משה, אז הוא מתחיל להיכנס להתקשרות עם בעל הבית וכך נעשה קשר בין האדם לבורא. לכן משה נקרא "הרועה הנאמן". כי הוא מקשר אותנו בצורה יפה, נכונה והדדית עם הכוח העליון, שבלעדיו אנחנו לא מסוגלים להיות מקושרים עם הבורא, לקבל ממנו הכוונה, לדעת במה להתקשר, על ידי מה להשתנות כדי להתקשר יותר.
תארו לעצמכם שישנה איזו בהמה כלפי בעל הבית ליד השולחן והיא אוכלת מה שיש לפניה בלי שום בעיה, ופתאום בבהמה הזו מתעורר חיסרון נוסף, להיות באיזה קשר עם בעל הבית, להתחשב בבעל הבית, להיות כמו בעל הבית, אז הבהמה הזו משתנה. תנסו לתאר לעצמכם איך היא משתנה, היא מתחילה להרגיש את עצמה לא כל כך בנוח, ודאי.
אנחנו רואים את זה, מי שמגיע לחכמת הקבלה ומתחיל לעבוד, זה לא כל כך נוח, הוא צריך לצמצם את עצמו, את הבהמה שלו, הוא צריך לקבל על עצמו צורות התנהגות אחרות, לא טבעיות, קו מחשבה. כך אנחנו משתדלים להתפתח עד שמקבלים על עצמנו כאלו תכונות, כאלו צורות שאנחנו יכולים להתנהג עם בעל הבית, כמו שכתוב, "ויהיה שם ה' עליך", אנחנו מקבלים צורה שנקראת "אדם", הדומה לבורא.
ודאי בפנים זה הרצון לקבל האגואיסטי, אותה הבהמה, אבל אנחנו מבחוץ מתלבשים בצורת אדם. כך אנחנו רוצים שיהיה, שתי הצורות האלה תמיד נמצאות בהתנגדות זו לזו, זה נקרא "אדם ובהמה תושיע ה'", שאנחנו יותר ויותר רוצים להרכיב על עצמנו את צורת האדם הדומה לבורא. זה הכול תכונת משה שמתיישבת בנו.
שוב מספר 3.
"ידוע, שמשה נקרא "רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שמשה היה מפרנס את ישראל עם בחינת האמונה, שאמונה נקראת "מלכות". היינו, שהוא הכניס יראת שמים, הנקראת "מלכות שמים", לעם ישראל. ומשום זה נקרא משה "רעיא מהימנא", "רועה נאמן", על שם האמונה. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". היינו, על מה שמשה הכניס בתוכם אמונת ה'."
(הרב"ש. מאמר 9 "גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד" 1987)
חוץ מאמונת ה' יש לנו גם יראת ה'. לא מספיק לי לדעת שאני יכול כאן לרכוש את צורת הבורא, צורת ההשפעה, תכונת הבורא על עצמי, אלא יש לי גם יראה. עד כמה בשתי הצורות האלו, צורת הקבלה וצורת ההשפעה שאני נכלל מהן, עד כמה אהיה ביראה שעל כל צורת הקבלה שמתגלה אני ארצה להלביש את צורת ההשפעה, להיות כמשה.
כתוב בתורה שכל אחד חייב להשתוקק להיות כמשה, לקנות לעצמו תכונת השפעה על כל הרצון לקבל שבו. לכן אין לנו נביא, אין לנו מישהו קרוב יותר ממשה. הוא, הוא שמלווה אותנו ומסדר אותנו, עוזר לנו להגיע לשלמות.
קריין: קטע רביעי מתוך מאמר 13 של שנת 1988 של רב"ש.
"ידוע שמשה נקרא בלשון הזה"ק "משה רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה."
מה זה "רעיא מהימנא"? זה אדם. מה זה רועה? רועה צאן שלוקח את הצאן למקומות שהצאן יכול לקבל מזון ומים, ובזה הוא משרת. זאת אומרת, בסופו של דבר הוא משרת. הוא רועה.
אבל מה זה נקרא ש"היה מפרנס את עם ישראל עם אמונה"? זאת אומרת שהוא היה מאכיל את עם ישר א-ל, את מי שמשתוקק לבורא, הוא היה מעביר לאנשים האלה את כוח האמונה, ואז האנשים האלה מתוך זה מתחילים להידמות לבורא.
"ואמר, שלא חסר להאדם שום כוחות, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ בכל השלימות," להידמות לבורא זה נקרא "תורה ומצוות", לעשות כל מיני פעולות על ידי המאור המחזיר למוטב כדי שהרצון לקבל יקבל צורת השפעה. "אלא בחינת אמונה. וכפי שיעור האמונה שיש לו, בשיעור זה הוא מסוגל לתת כוחות עבודה.".
(הרב"ש. מאמר 13 "מהו רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)
זאת אומרת, עד כמה שהאדם משתדל להיות כמו משה, שהרצון לקבל שלו יקבל את צורת משה בצורה כזאת הוא יידמה לבורא. יגיע לדבקות, להשתוות הצורה.
קריין: קטע חמישי, מתוך מאמר 25 של שנת 1987 של רב"ש.
"כתוב "כבד פה וכבד לשון אנכי, שנאמר על משה רבנו עליו השלום",
תכונת האמונה שבנו שנקראת "משה", היא כאילו אומרת שהיא לא מסוגלת, שקשה לה מאוד להתלבש על הרצון לקבל שלנו. שהרצון לקבל לא רוצה לקבל אותה, שקשה לו לעבוד עם תכונה הפוכה מעצמו, עם תכונת האמונה.
לכן אומר משה, "אני לא יודע לדבר עם העם, עם הרצון לקבל, מה אתה מעמיס עלי"? איך יכול להיות שתכונת הבורא, השפעה, שהיא לגמרי הפוכה, ואין לה שום קשר עם תכונת הקבלה, הם רחוקים מקצה לקצה, מרחק אין סופי ביניהם, יתלבש אחד על השני? איך יכול להיות?
זאת השאלה, איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו קשר בין קבלה לבין השפעה? איך אנחנו יכולים להתקרב מתוך רצון לקבל שלנו להשפעה? זאת שאלה גדולה מאוד, לכן כל העולם נמצא בניתוק מההרגשה לתאר בכלל מה זה כוח עליון.
"כתוב "כבד פה וכבד לשון אנכי", הנאמר אצל משה רבנו עליו השלום. היות שמשה נקרא "רעיא מהימנא", היות שבחינת משה נקראת "אמונה". ובאמונה אין שם "פה ולשון", כי "פה ולשון" משמע, שמסביר את הדברים בשכל ובדעת. ובחינת משה היא בחינת אמונה למעלה מהדעת.".
(הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)
אז איך אנחנו יכולים להתקרב לזה? השכל שלנו לא שולט בזה, הרגש שלנו לא מבין ולא מרגיש את זה. אם לא מרגיש ולא מבין, אז איך אנחנו יכולים אם כך, להיות בקשר באיזו צורה עם תכונת האמונה, עם תכונת משה? ואנחנו צריכים כביכול להתלבש בו או להלביש אותו על עצמנו, איך לעשות את הקשר הזה?
לכן הבורא שבר את הרצון לקבל להרבה מאוד חלקים ונתן לנו עבודה, להתקשר בינינו בצורה גשמית, להיות יותר קרובים, יותר מחוברים בינינו, למרות שהאגו שלנו לא נותן, אנחנו בכל זאת כן רוצים להיות מחוברים. ואז על ידי העבודה הזאת שאנחנו עושים, וכמה שאנחנו מתקדמים, אנחנו יותר ויותר מרגישים דחייה. כמו שכתוב על תלמידי רבי שמעון, שהם שנאו זה את זה עד שהיו מוכנים להרוג זה את זה.
אז עד כמה שאנחנו יותר מתקדמים, אנחנו מרגישים יותר את הדחייה, אבל יחד עם זאת כשאנחנו עובדים נגד כוח הפירוד, אנחנו מתחילים להרגיש כמה אנחנו הפוכים ממנו. ומתוך ההפכיות הזאת אנחנו מבינים, איך אנחנו יכולים להיות יותר קרובים ומה עוד צריכים לעשות כדי להתקרב אפילו במילימטר אחד, אחד לעומת השני.
ואם אנחנו מסדרים כך את העבודה שלנו במגמת החיבור למרות שלא רואים הצלחה, אנחנו מזמינים מאור המחזיר למוטב, איזה כוח הבורא שמאיר עלינו יותר מפני שאנחנו שומעים בקולו, אפילו שאנחנו לא יכולים לקיים, אבל שומעים איכשהו, משתדלים איכשהו, לא יוצא לנו כלום, אנחנו לא מתייאשים.
למה לא מתייאשים? כי העבודה הזאת יותר חשובה לנו מעבודה אחרת. כי בזה אנחנו מקיימים את הרצון של הבורא. אז אפילו שאני לא מצליח, ואני יודע שאני לא מצליח, ואני גם יודע שאני לא אצליח אף פעם בעצמי, אבל אני עושה את מה שהבורא אמר לי לעשות,i זאת כבר אמונה למעלה מהדעת. כך אנחנו מתקדמים.
אמנם אנחנו לא יכולים להשפיע לרצון לקבל שלנו בצורה ישירה מתוך בחינת משה, אבל לאט לאט, מתוך היגיעה שלנו, מתוך המאמצים שלנו, פה ושם, האור העליון איכשהו מאיר עלינו מרחוק, זה נקרא "המאור המחזיר למוטב". ואז אנחנו כן מתחילים איכשהו מרחוק, "מרחוק ה' נראה לי.", מתחילים להריח מה זה נקרא "השפעה", מה זה נקרא "חיבור", ויותר ויותר מבינים את מה שכתוב בספר.
זאת צורת ההתקדמות שלנו, כי אי אפשר אחרת. כי אלה שני דברים מנוגדים עד כדי כך שאין יותר הפוך זה מזה, רצון לקבל ורצון להשפיע. ואנחנו בכל זאת יכולים לא רק לקרב אותם, אלא גם להלביש אחד בתוך השני, "חשיכה כאורה יאיר". יש לנו מה לעשות, יש לנו גישה, וזה והכול על ידי כוח ההשפעה של משה.
שאלה: האם אפשר להגיד שהתוספת החדשה שמביא עכשיו משה לעשירייה זה בעצם היציאה להפצה?
לא. אנחנו לא מדברים על זה, אבל זה אחד מהאמצעים החזקים ביותר להגיע לתכונת משה.
תלמיד: מה התוספת של תכונת משה בעשירייה בנוסף לאברהם יצחק ויעקב?
אנחנו לא יכולים לגלות את אברהם יצחק יעקב, אלא אם אנחנו מתחילים לעבוד לפי תכונת משה בעשירייה. כי את חג"ת אנחנו לא משיגים בצורה ישירה, חג"ת מושג בתוך התלבשות ברצון לקבל. הרצון לקבל שמקבל את צורת חג"ת נקרא נה"י.
שאלה: בקטע השני כתוב שמשה הוא בחינת נצח. למה בחינת נצח?
כי זאת תכונת ההשפעה שמגיעה לרצון לקבל ונותנת לרצון לקבל את תכונת הבורא. לכן התכונה הזאת כמו שהיא מגיעה, היא נצחית, היא נמצאת למעלה מהרצון לקבל לכן כך היא נקראת.
שאלה: האם הכוח שאנחנו מקבלים מיעקב ואחרי זה ממשה זה אותו כוח? ואם אנחנו מקבלים את הקו האמצעי אז מה היחס של משה כלפי זה? איך משה קשור לזה?
התלבשות הקו האמצעי ברצון לקבל זה נקרא "בחינת משה".
שאלה: בשלושת השיעורים האחרונים למדנו בפירוט את המעבר של הספירות בחג"ת מאברהם ליצחק ליעקב, איך קורה המעבר עכשיו מיעקב למשה?
את זה אנחנו עוד נלמד במשך היום, איך אנחנו ממשים את תכונות חג"ת בתוך נה"י . אתה צודק את זה עוד לא למדנו, נכון.
שאלה: כשאנחנו ממשיכים בתהליך הזה אנחנו רואים שהכלי שלנו גדל וגם האגו שלנו גדל, לכן השאלה, מה מיוחד בכוח הזה שנקרא משה שלוקח אותנו מחג"ת לנה"י, שממתק לנו את האגו והופך אותו לכוח השפעה ביחס לכוחות אחרים שלמדנו עליהם?
תחילת ההתלבשות של כוח ההשפעה בכוח הקבלה נקראת "משה". אמונה שמתלבשת בתוך הדעת למעלה מהדעת זה נקרא משה. התלבשות חג"ת בתוך נה"י.
שאלה: מהי האיכות של נצח ומה הקשר שלה עם אמונה?
נצח זה נקרא תחילת ההתלבשות חג"ת בתוך נה"י כמו שאני אומר, וקבלת תכונת הבורא למעלה מהרצון לקבל, כשהרצון לקבל מתחיל לקבל את צורת ההשפעה זה נקרא "נצח", זאת בדיוק תכונת משה, זה מה שהוא רוצה שיקרה ברצון לקבל בתוך הבנים שלו, בתוך העם שלו, בתוך הנבראים, שיקבלו את צורת הבורא.
שאלה: אנחנו יודעים שתכונת משה זו אמונה למעלה מהדעת, משה הוא גם תכונת נצח וגם תכונת אמונה למעלה מהדעת, מה ההבדל בין דעת פשוטה ללמעלה מהדעת?
ההבדל בין דעת לאמונה למעלה מהדעת הוא, שדעת, הרצון לקבל, מקבל את צורת הבורא, צורת ההשפעה ואז יכולים להשתמש ברצון לקבל כמו הבורא, זה ההבדל. או שהוא משתמש לפי הבהמה שבו שזה נקרא "דעת" כמו שהרצון לקבל מבין, או שהוא מתלבש ברצון להשפיע ומשתמש ברצון להשפיע שעליו, ואז מתוך זה הוא משיג לא את הבהמה שבו אלא את האדם שבו, הדומה לבורא שבו, זה ההבדל.
שאלה: מה זה אומר שתכונות חג"ת מתלבשות ברצון לקבל שלנו בעשירייה?
תכונות ההשפעה מתלבשות בתוך הרצון לקבל ונותנות לרצון לקבל את הצורה שלהן, זה אמנם הרצון לקבל אבל הוא מתנהג כמו הרצון להשפיע. ולכן הרצון לקבל הזה שמקבל את צורת ההשפעה נקרא "אדם" הדומה לבורא.
תלמיד: אפשר להגיד שהחיבור שלנו בעשירייה זה רצון לקבל שאותו אנחנו צריכים להביא לתכונת השפעה?
כן, בשביל זה אנחנו מתלבשים בתוך החיבור בינינו, כי החיבור בינינו נותן לנו את צורת הבורא, לאט לאט כך בהדרגה.
תלמיד: מהי אותה התכונה של רועה נאמן, איך זה מכוון את החיבור שלנו לבורא?
זה כל הזמן להשתדל להיות באמונה למעלה מהדעת, שכוח ההשפעה יותר חשוב לנו מכוח הקבלה ובכל מקום אני מעדיף להיות בהשפעה על פני הקבלה, זה נקרא שאני בצורה כזאת משתמש בכוח משה שמלווה אותי, מושך אותי. כמו רועה הצאן שמושך אחריו את הצאן, יכול להיות צאן של אלפי פרות נניח, אבל כולן הולכות אחרי האדם, כך אני צריך להשתדל שלפני הקבוצה תהיה לנו בחינת משה שאחרי הבחינה הזאת, אחרי ההשפעה, אנחנו מגלים שהיא חייבת להיות לפנינו, מעלינו, כך אנחנו מתקדמים.
שאלה: האם אני מבין נכון שחג"ת ונה"י אלה שתי מערכות שבהן משה, התכונה של אמונה למעלה מהדעת, היא התכונה המרכזית?
נכון. על סוכות אני בינתיים לא רוצה לדבר, את זה עוד נראה, זה לא רק על ידי משה, יש עוד בחינות.
שאלה: האם משה זה מצב, כוח של משיכת האור מלמעלה למטה?
אנחנו תמיד משתדלים למשוך כוח מלמעלה למטה כדי שהוא יתקן אותנו ואנחנו נקבל את הצורה שלו. כן.
שאלה: אנחנו לומדים עכשיו את חג"ת, חג"ת נהי"מ, מלמעלה למטה. האם אנחנו מתפתחים מלמטה למעלה, ממלכות ליסוד, לנצח, או שזה הולך הפוך?
אני לא יודע, עוד לא למדנו את זה, לכן אני לא רוצה לדבר על זה. תשאלו לפי כמה שעכשיו עברנו. יש לנו זמן.
שאלה: קראנו עכשיו שמשה מסמל שתי בחינות, גם נצח וגם דעת. האם דעת זה שם אחר לספירת נצח או שזו ספירה נפרדת, הספירה האחת עשרה?
ספירת דעת מקשרת בין ראש לגוף בפרצוף. לכן היא נקראת "אמונה למעלה מהדעת", שאנחנו רוצים להידמות לצורת הראש בכלים דקבלה שלנו.
שאלה: למה תכונה כל כך שורשית, הלבשה של כוח השפעה בכוח קבלה, נמצאת בבנים ולא באבות?
איפה זה יכול להיות באבות, אם זה צריך להיות התלבשות בתוך הרצון לקבל? לכן משה נמצא בדיוק במעבר בין הראש לגוף. חג"ת שייכים לראש ונה"י שייכים לגוף. הראש שמתלבש בתוך הרצון לקבל כדי בפועל להתפשט ברצון לקבל זה נקרא חג"ת, אלה ג' ראשונות שבגוף, ומשה בדיוק נמצא במעבר מחג"ת לנהי"מ. אז זה בדיוק התפקיד שלו, להיות הראשון ונציג של הראש בתוך הגוף, כמו רועה צאן.
תלמיד: אפשר להגיד שלבסס אמונה בראש זה אבות?
אני לא נכנס לספקולציות האלה, אתה מבין, זה עדיין לא ברור לכולם אז אני לא רוצה להתייחס לזה. אם אתם לא עוזרים לי לברר כמו שאפשר את התכונות האלה אני לא מתחשב בכם.
תלמיד: אני רוצה להבין מה התוספות של הבנים על האבות, מה הבן מוסיף.
בן מוסיף בזה שהוא לומד מהאב את תכונת ההשפעה ורוצה להצטרף לאב ולהגיע לדרגת האב. זה נקרא שנה"י עולים לחג"ת. את זה עוד נלמד אחר כך.
שאלה: אפשר להגיד שכוח משה שמגדל את עם ישראל באדם, מביא אותו למצב שהוא בפעם ראשונה למעשה מגלה כדאיות של השפעה וטעם בלהשפיע?
כן. נכון.
שאלה: לפי הסדר יוסף בא אחרי יעקב, מדוע אנחנו לא לומדים את תכונת יוסף?
יוסף הוא האחרון, בחינת יסוד.
שאלה: האם תוכל להסביר את תכונת משה?
אנחנו כל הזמן מסבירים את תכונת משה. אני לא יודע מה אתה שואל.
שאלה: מה זה אומר שמשה מגמגם?
זה שהוא לא יודע להסביר, יש בעיה בקשר, בהתקשרות בין תכונות הבורא לתכונות הנבראים ולכן זה מתבטא בזה שמשה אומר, כבד לשון אנוכי וכן הלאה, איך אני אסביר להם את זה, הם לא יאמינו לי, הם לא יבינו אותי וכן הלאה. זו בעיית התקשרות בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה, ככה זה מתבטא. תכף אנחנו עוד נטפל בזה.
שאלה: מה ההבדל בין תכונת משה לתכונת יעקב?
אתה צריך להגיד לי, איך אנחנו למדנו. תעשה את ההשוואה ותראה.
יעקב מרכז בתוכו את כל אברהם, יצחק ויעקב, הם כולם מתלבשים בו. אבל זה עדיין לא בנטייה לעבודה ברצון לקבל אלא זה עדיין עבודה מלמטה למעלה, כמו בראש. חסד, גבורה, תפארת זה נקרא "ראש" של הגוף, בוא נגיד מוח, עצמות. יש ראש, שזה למעלה מהגוף ויש גוף. אבל גם בגוף יש לך מוח, מוח עצמות, כל מיני כוחות כמו בראש, הם נקראים חג"ת, אברהם, יצחק, יעקב. ומשה זה כבר מעבר בין המוח שבגוף לגוף עצמו. זה משה, שהוא לוקח רצון לקבל ומטפל בו כדי להביא אותו בהזדהות עם הבורא, עם הראש.
שאלה: אם משה הוא אמונה למעלה מהדעת, האם זה אותו דבר כמו שדיברנו בתכונת החסד, להתייחס באמונה למעלה מהדעת לחברים בקבוצה, שאנחנו מקבלים את כל מה שהם עושים למעלה מהדעת, בלי חשבון, בלי לשפוט אותם כלל?
אני חושב שזה אחרת, וזה הבדל גדול בין החסד ונצח. שכביכול חסד זה קו ימין ונצח זה גם קו ימין, ומשה בזה הוא דומה לאברהם, עוד נלמד את הדברים האלה, אבל זה לא בדיוק. אתה שואל נכון אבל נברר את זה יותר מאוחר.
שאלה: בעל הסולם טען שמשה הזין, מפרנס את עם ישראל בכוח האמונה, אז מה אנחנו יכולים לעשות בעשירייה בשביל לקבל את ההזנה הזאת, את הפרנסה הזאת שמביא משה?
תודה ששאלת. אז אני אגיד לכם מה אתם צריכים ללמוד מזה. משה הוא לא משה אם אין אחריו עם. אתם לא יכולים לקבל וליישם את תכונות חג"ת, את תכונת הבורא, אלא אם אתם נעשים כולכם, כל אחד וכולם יחד, רועה נאמן כמו משה כלפי כל האנושות. אחרת אתם לא תקבלו שום דבר ולא תקיימו את מה שמוטל עליהם לבצע.
רק בתנאי שאנחנו נלמד ממשה עד כמה שהוא סבל, עד כמה שהוא עשה כדי להעביר את הכוח העליון, ההיכרות עם הבורא לעם. אתם גם צריכים לעשות את זה, לכן אני כל הזמן לוחץ עליכם שתעשו הפצה כמה שאפשר. בלי זה אתם לא תגיעו לדרגת משה.
ובלי להכיר את הדרגה הזאת, אפילו במקצת, אתם לא מגיעים לאמונה למעלה מהדעת, אתם לא מבצעים שום תכונת ההשפעה בכם ולא מדמים לבורא בכלום, רק על ידי זה שיהיה לנו "צאן", עָם שאנחנו משפיעים אליו. והוא לא רוצה שום דבר, כמו שאנחנו רואים מהתורה מה שכתוב, שהעם אומר, "אתה תדבר עם הא-לוהים, אתה תעשה את הדברים, אנחנו נעמוד כאן, אחר כך תספר לנו", ככה עמך חושב, כי אין לו יותר כלים.
הם מבינים שאין ברירה, שהם יכולים רק בצורה כזאת להתקדם, אם ישמעו את משה, אבל להיות בקשר עם הבורא הם לא רוצים. יותר נכון לא יכולים, הם לא מרגישים מזה חיסרון. לכן אנחנו צריכים באמת להביא את עצמנו למצב שאנחנו נעשים כ"רועה צאן" כלפי כל האנושות, כל אחד לפי כמה שהוא מסוגל, כל קבוצה, עשירייה, בכמה שמסוגלת. אבל בלי זה לא יהיה לנו התפשטות חג"ת בנה"י, זאת אומרת תכונות הבורא בתוך הנבראים.
שאלה: בעצם ענית עכשיו חלקית. האם תכונת משה היא התכונה שנותנת בעצם אפשרות להעלות חסרונות של אומות העולם לקדושה?
נכון. זה בדיוק התפקיד שלו בעיקר, להיות המקשר בין הבורא לנבראים.
שאלה: מה זה אומר שכולנו צריכים להגיע לדרגת משה?
שלכל אחד יש אחריו עוד רצון לקבל שכלול בכל הנבראים, שהוא חייב לטפל בו. שכל אחד הוא נכלל בכולם.
שאלה: אם בעצם המצב הזה של משה, זה בעצם תנאי הכרחי להיות במצב של "נעשה ונשמע"?
זה הכרחי, נעשה ונשמע.
שאלה: "חושבים תמיד את מדרגתו עצמו ולא ממה שהוא נכלל." מה זה אומר, המדרגה של עצמו, המדרגה שהוא משתמש בה?
כי יש תכונה שלו, ויש איך שהוא משתמש בכל הרצונות לקבל השונים, כדי לממש את עצמו. כדי להלביש את כל המדרגות בתוכו וכך להשפיע לבורא.
תלמיד: הוא מדבר על בחינות ואז הוא מדבר על נבואה. מה הקשר בין בחינות לנבואה?
את זה עוד לא למדנו. מה לעשות, זה עוד לא למדנו. דרגות הנבואה עוד נראה. זו באמת דרגת משה, כי הוא הנביא הראשון, העיקרי, אבל עוד נלמד.
קריין: קטע שישי, מתוך בעל הסולם, "שמעתי" נ"ב.
"בזמן שהוא מתגבר על הדעת שלו, מה שהוא רוצה להבין, ולוקח הכל באמונה למעלה מהדעת, זה נקרא "שיפלות, שאין למעלה הימנה במדת האנושית". נמצא, בשיעור שיש לו תביעה, לדעת יותר, ולוקח את זה באמונה למעלה מהדעת, נמצא שהוא בשיפלות יותר. ובזה נבין מה שפירשו על הפסוק "והאיש משה עניו מאד" ענוותן וסבלן, שפירושו שהיה סובל את השיפלות במידה שאין למעלה הימנה."
(בעל הסולם. שמעתי. נ"ב. "אין עבירה מכבה מצווה")
בעולם שלנו זה נקרא טיפשות. איך יכול להיות שיש לי רגש, שכל, שאני מבין, מרגיש, רואה ואני לא עובד לפי כל הידע והשכל, לפי כל החושים שלי אלא הולך למעלה מזה? ולא רק למעלה, בניגוד למה שאני רואה בעיניים, איך זה יכול להיות? אבל זאת העבודה שלנו, שאנחנו צריכים רק בצורה כזאת לעלות ממדרגה למדרגה, שאני מעדיף מדרגה למעלה מהדעת, על פני המצב שלי שנקרא "דעת". וכך אני עולה ממדרגה למדרגה בסולם המדרגות, שכל פעם המדרגה שאני עולה אליה היא בניגוד לשכל שלי, בניגוד לרגש שלי, כי היא כולה בנויה לא בצורת קבלה אחרת אלא בצורת ההשפעה, שהיא הפוכה ממני. וכך אני מתקדם.
זאת אומרת, כל פעם ופעם שאני מעדיף שכל של התורה, של השפעה, של הקבוצה ומתבטל בפניהם, לא חשוב מה שהם דורשים ממני, על ידי זה אני עולה. זאת אומרת, כמו שרב"ש כותב שם במאמרים על הקבוצה, אחרי שבחרתי בחברים האלה אני הולך יחד איתם, אני מחליף את הראש שלי לראש שלהם, ורק כך אני יכול להתקדם. והבורא כבר מטפל בזה. כך מתקדמים.
שאלה: אברהם זה חסדים אבל זה גם באיזה קשר גם נחשב לאמונה? אני שואל את זה כדי להבין את ההפרש בין משה לבין אברהם בעבודה שלנו.
תראה, משה זה תוצאה מג' אבות. הוא כביכול הנציג של האבות בתוך הבנים, אז ודאי שדרך משה אנחנו מקבלים את כל התכונות האלה, אברהם, יצחק, יעקב, אבל בעצם הקשר שלנו עם תכונת ההשפעה. אמונה למעלה מהדעת זה משה.
תלמיד: אז איך אנחנו מבדילים בתוך העשירייה בין התכונה של מה שלמדנו שזה אברהם, לבין התכונה של משה? כי בעצם קשה להבדיל ביניהם בעבודה עצמה.
על אברהם אנחנו לא יכולים לדבר עכשיו, אנחנו לא משיגים. זה משהו תיאורטי, השפעה נקייה ללא שום קשר לרצון לקבל, מה אתה יכול לדבר עליה? אתה יכול לדבר אבל זה לא מציאותי. ממשה והלאה מתחילה להיות העבודה עם עמך, עם העם, עם הרצון לקבל. ולכן על זה אפשר לדבר, מה משיגים, מה עושים, מקיימים, זה כבר מיחס משה לעם, מדָרגת נצח.
שאלה: הוא מתאר פה דרגת ביטול מיוחדת, או משהו שהוא קורא לזה שפלות. מה זה בדיוק?
שפלות מה זה? תנסה לבטל את עצמך כלפי העשירייה, ואז תגלה מה זה שפלות.
שאלה: מה זה אם כך, שמשה לא זכה להיכנס לארץ ישראל?
את זה אני עוד לא לומד. אבל אין לו קשר לארץ ישראל, רק בגמר התיקון מתגלה.
שאלה: באופן כללי רוב האנשים בעולם, לא רק דתיים, חושבים שיש להם קשר ישיר לבורא. למה שישמעו דווקא לנו?
אני לא יודע למה ישמעו דווקא לנו, אני חושב שאתה חייב לקיים את זה, ופחות לשאול. להשתדל בכל זאת לקשור מטרת החיים, מטרת הבריאה, תיקון הבריאה, למה שקורה עכשיו לאנושות. כי אז הם יבינו שאין להם ברירה, ולאט לאט הם יבינו שזאת התרופה האמיתית למצבם.
שאלה: מה זאת התכונה הזאת, שהוא עניו. כתוב באחד הספרים שלנו, שמקובל לא רוצה שיפרסמו את השם שלו, לא רוצה להיות מפורסם. מה זה להיות עניו כזה?
זה לא קשור לשם שלו, מפורסם לא מפורסם. אם זה לצורך התיקון, שיפרסמו, מה זה חשוב. כן? זה לא שמפרסמים אותו, אלא דרכו מפרסמים את שיטת התיקון, לזה הוא לא יכול להתנגד, זה דווקא אומר על גאווה שלו.
תלמיד: אבל כשאנחנו עובדים בעשירייה בינינו כחברים, איך נתבטל להיות עניו בצורה כזאת?
שאני מבטל את האגו שלי, זה נקרא "ענווה".
שאלה: למה אנחנו לומדים ומדברים על תכונת משה שבעצם אין בנו, והאם בעצם הדיבור הזה אנחנו מתקרבים לזה? ולמה חשוב לתת לזה שם, לפני שהאדם משיג?
לא, אנחנו משיגים, ואחר כך אנחנו מבינים למה זה כך נקרא. גימטריות וכל האופנים שבשם הזה, זה אחר כך. אבל אנחנו כן צריכים להשיג את השם הזה עלינו, "ויהי שם ה' עליך"1. אנחנו רוצים להתלבש בבורא, כדי להתלבש בבורא אנחנו צריכים להתלבש בכל הספירות האלה, בכל התכונות האלה מהכתר עד המלכות, וזה מה שאנחנו לומדים. ולאט לאט על ידי שאנחנו לומדים את זה, רוצים לממש את זה, האור העליון פועל ומקדם אותנו לאט, לאט, אפילו אנחנו לא מרגישים עד כמה שאנחנו כבר בדרך.
שאלה: אפשר להגיד שמשה הוא הגשר בין הרוחני לבין הגשמי?
נגיד. כן, נגיד בינתיים. זה בצורה מאוד מאוד ככה פרוביזורית, בערך.
שאלה: האם אני יכול לשאול על התהליך שקורה עכשיו כאן בשיעור?
מה ששייך לנו, או לא?
תלמיד: אני חושב שכן.
טוב תנסה.
שאלה: השיעורים שלנו הם מורגשים יותר ויותר על הבשר. לומדים נושא, אתה מיד מרגיש את זה ומביא את זה למעשה. עכשיו יש הרגשה שהשכל לא פועל, האם זה קשור לתכונה שאנחנו לומדים עליה עכשיו, נצח?
אנחנו עוד לא למדנו, אנחנו רק התחלנו, אתם לא נותנים ללמוד. חכה, בוא אנחנו נמשיך ונראה מה זה נקרא ש"אנחנו מקבלים על עצמנו אמונה למעלה מהדעת". אתה מבין.
כוחות ההשפעה שזה נקרא "חג"ת" וכוחות הקבלה שזה נקרא "נה"י", שיהיה קשר ביניהם, שנה"י יקבלו שליטת החג"ת. זה נקרא, "אמונה למעלה מהדעת". איך זה קורה? דרך משה שהוא כמעביר תכונת החג"ת לתוך רצון של נה"י. תיכף אנחנו נמשיך.
קריין: קטע 7 מתוך רשומה 159 של רב"ש.
"אמונה למעלה מהדעת אין האדם סובלתו, כי טבע הוא שהאדם מחשיב מה שמושג אצלו בשכל, בזמן שהדעת מחייבת אותו. מה שאין כן ללכת נגד השכל, עשיה כזאת מבוזה היא, כי זה נקרא פתי, כמה שאמרו חז"ל על הפסוק "מי פתי יסור הנה" - זה משה, שהכונה היא על בחינת האמונה. כי משה רבנו עליו השלום נקרא משה רעיא מהימנא, שהוא בעל האמונה, שהוא נטע את האמונה בכלל ישראל."
(הרב"ש. רשומה 159. "צורך וחשיבות לימוד האמונה")
אנחנו צריכים ללמוד איך ללכת נגד השכל הבריא, הרציונלי של מדע, של החכמה, של הניסיון שכל הפוליטיקאים וכל אנשי הציבור למיניהם מסבירים לנו, מה צריך להיות, ובאיזה צורה צריכים להתנהג, כל אחד מתוך האגו שלו כפי שהוא מבין שכדאי לו, וככה הוא נואם כלפי הציבור.
אנחנו צריכים להבין שאחרי כל מה שאנחנו קיבלנו מהם, ומה שניפחו אותנו בבתי ספר ובכל מיני מקומות, כמו הרדיו, הטלוויזיה, העיתונות, האינטרנט, ועוד כל מיני כלי התקשורת, אנחנו צריכים להבין שכל זה סך הכול נקרא "דעת". ודעת רבים שמנותק בכלל מהאמת. אנחנו רואים שמיום ליום עד כמה הם מתגלים כממש לא מבינים שום דבר, ולכן למה לנו לשמוע אותם? אלא מה שאנחנו צריכים לעשות, אין לנו ברירה, פשוט האנושות היא מגיעה למצב שהיא מבינה שהיא לא יודעת כלום מה לעשות עם החיים שלה, מה לעשות עם כוחות הטבע, הכוחות שפועלים בחברה האנושית? שום דבר היא לא מבינה.
מה שאנחנו צריכים זה רק דבר אחד, להשתדל לקבל מלמעלה הכוונה מהרועה שלנו, ואז נוכל להתקרב לאמת ולהתקיים בצורה בטוחה ונכונה. לכן התגלות ה"משה" בכל דור ודור מה שנקרא, זה הדבר החשוב ביותר בכל צעד וצעד שלנו. וההתגלות שלו זה נקרא, ש"אנחנו מקבלים כוח השפעה על פני כוח קבלה". אם אנחנו נעשה את זה, אנחנו פתאום נרגיש עד כמה שאנחנו מקבלים יסוד נכון להתקדמות, לפעולות שלנו, לחיים שלנו.
הבעיה הכי גדולה, והיא היחידה לכל האנושות וגם לנו קודם כל, זה לקבל אמונה למעלה מהדעת, כוח השפעה שהוא ירכב על פני כוח הקבלה שלנו, על פני רצון לקבל. בקשר בינינו, בעשיריות שלנו אנחנו כן יכולים לעשות את זה, ומתוך זה אנחנו נקבל איזה ניסיון איך זה צריך להיות בכל האנושות. כי עשר ספירות שבתוך הקבוצה, הם דומים לעשר ספירות של כל האנושות ושל כל העולמות. אז בוא אנחנו נלמד קודם כל מהקבוצות שלנו, מהעשיריות שלנו, מה זה נקרא "השפעה הדדית בתוך עשירייה" באמונה למעלה מהדעת. כל אחד שמשפיע למעלה מהאגו שלו, רוצה להתחבר עם כולם, וכך אנחנו נגיע למצב הזה. בוודאי שזה כרוך בסבל, בסבלנות, בזה שאדם מכניע את עצמו. כמו שרב"ש כותב על עשירייה. הוא פשוט הולך ומפרש את מה שכתוב.
אמת שאמונה היא לא נמצאת בטבע, זה תוצאה מכוח עליון שמאיר עלינו, ואז נותן לנו תכונה שהיא למעלה מהרצון לקבל, הפוכה ממנו. יש כאן שאלה גדולה, איך הכוח הזה שהוא הפוך מהרצון לקבל, יכול בכל זאת להיות קשור באיזה צורה לרצון לקבל. מה זה נקרא "למעלה"? אמונה למעלה מהדעת, מה זה נקרא "למעלה"? זה בכל זאת במשהו שמתקשר ונמצא למעלה. על ידי איזה הכנות זה אפשר?
אז אנחנו לומדים את זה, שזה מתוך שבירת הכלי של האדם הראשון, מתוך כל ההכנות שהבורא עשה מלכתחילה. שאם לא הייתה ההכנה הזאת של הערבוביה בין רצון לקבל שלנו ובין תכונת השפעה מהבורא, אז לא יכולנו אף פעם להיות בהתקשרות, באיזה התכללות בין רצון לקבל שלנו ובין תכונת ההשפעה. אז הבורא הכין את הדברים האלה, והכוח "משה" הוא מממש בנו את זה.
קריין: קטע 8 מתוך מאמר 13 של שנת 88 של הרב"ש
"שקול היה משה נגד כל ישראל". ולמדנו מזה "כי רועה העם, הוא ממש כל העם", כי האמונה שיש באדם זהו כל האדם. כלומר, אם יש לו בחינת משה, הנקראת אמונה, כבר כל העם צדיקים. זה שאומר, אם הוא זכה - כל העם צדיקים. כי זכה נקרא, שרועה שלו הוא בחינת אמונה, הנקרא משה."
(הרב"ש. מאמר 13 "מהו רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)
אם אנחנו מקבלים על עצמנו אמונה למעלה מהדעת זאת אומרת שכוח ההשפעה הוא יותר חשוב לנו מכוח הקבלה שבנו, מהרצון לקבל שבנו, אז אנחנו מקבלים על עצמנו צורת "משה" ובעצם דרכו מקבלים את צורת הבורא כמו שכתוב ו"יהיה שם ה' עליך" וכך אנחנו מתקדמים.
סדנה
איך בעבודה שלנו בקבוצה, בעשירייה, כי אי אפשר אחרת, רק בעשירייה, איך אנחנו בעשירייה מממשים על עצמנו את צורת ההשפעה למעלה מצורת הקבלה בפועל? עכשיו מדברים על זה ואחר כך במשך היום ובכלל, רק מממשים.
איך אנחנו מקבלים על עצמנו את צורת האמונה למעלה מהדעת כך שצורת ההשפעה היא תהיה למעלה מצורת הקבלה שבנו? איך אנחנו רואים את צורת הקבלה שבינינו? איך אנחנו רואים את צורת ההשפעה שיכולה להיות בינינו? ואיך אנחנו מכתירים זה על זה, כך שצורת ההשפעה תהיה יותר למעלה בחשיבות, בשימוש, מתכונת הקבלה?
*
איך אנחנו האגואיסטים, שכל אחד מבודד מהשני בזה שנמצא בתוך האגו האישי שלו, איך אנחנו מחברים את כל הצורות האגואיסטיות האלו יחד בעזרת כוח האמונה? איך מתחברות הצורות האגואיסטיות האלה יחד, על ידי כוח האמונה?
*
קריין: אנחנו נמשיך לקטע הבא, תשיעי, מתוך רשומה 17 של רב"ש.
"אמרו חז"ל "שקול משה כנגד ששים ריבוא" (שיר השירים א'), היינו שמשה רבנו עליו השלום, היה זוכה לשיעור התגלות אלקות, מה שהיה מוכן להתגלות לכלל ישראל. וזה מה שכתוב, "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", היינו שמשה זכה להתגלות הכללי, הנקרא שכינה."
(הרב"ש. רשומה 17. "ענין שכינה")
אני לא יכול כאן להוסיף כל כך הרבה אלא שבאמת "משה", כמו שדברנו, הוא מעביר את כל התכונות האלוקיות מחג"ת לנה"י, מראש לגוף, והכול תלוי בעבודה שלו ובזה הוא נקרא "רועה נאמן", כי הוא באמת נעשה כהשפעת תכונות הבורא לתוך הנבראים, ובזה גם דואג עד כמה שהנבראים יצטרפו לתכונות הבורא, יתחברו נכון לתכונות הבורא.
אנחנו רואים את זה לפי מה שמדובר על התכונה הזאת בתורה, שכל הזמן כל הזמן הוא דואג ודואג לטובת הנבראים. מהצורה הראשונה, כמו שחז"ל אומרים, שלקח את העגל על הכתפיים וסחב אותו דרך כל המדבר בחזרה מיתרו לפרעה ועוד כל מיני דברים.
זאת אומרת בכל דבר ודבר הוא ראה את עצמו שהוא מסור לעם ולכן כל העבודה בתיקון שלנו, צריכה קודם כל להיות מתוך הכוח הזה של מסירות כלפי האנושות. אני לא צריך לדאוג לבורא, אין לי מה לעשות לו, אלא אני צריך לדאוג לנבראים ואז על ידי זה אני אעשה לו מזה נחת רוח.
וזאת הייתה העבודה של משה, שהוא כל הזמן חשב איך הוא יכול להעביר תיקון לכל הכלל. ואנחנו בדיוק נמצאים אתכם בעבודה הזאת, שממש מתגלה לפנינו, שאנחנו יכולים לקיים את תפקיד "משה". להיות המובילים, דואגים לכל האנושות, לקבל צורת הבורא וזה בעצם הייעוד שלנו.
קריין: קטע עשירי מתוך דברי רב"ש ברשומה 199.
""משה עבדו", נקרא "אמונת חכמים". כל מה שחכמים אומרים נקרא "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שמאמינים שמשה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא. ואתפשטותיה דמשה הוא בכל דרא ודרא. לכן אמונת חכמים נמשכת על המשכיות ד"משה עבדו". וזה נקרא תורה שבעל פה. וכל רב מוסר להכלל מה שקיבל מרבו."
(הרב"ש. רשומה 199. "תורה שבעל פה")
זה נקרא "מסירות". שבשרשרת אנחנו מעבירים, גם אתם צריכים להעביר את זה הלאה לכל האנושות, שעכשיו נפתחת לנו אפשרות כזאת שידיעת תהליך התיקון, תהיה מובנת לכל אחד ואחד, איך אנחנו רוכשים כוח אמונה, איך על ידי כוח האמונה אנחנו מסדרים את כוח הקבלה שיש בכל אחד ואחד וכך אנחנו מגיעים לתיקון העולם.
העיקר זה לקבל את שיטת התיקון, ממה שנקרא "משה", ולהעביר אותו תיקון לכל האנושות. דווקא בזמנינו זה כבר לא כל כך נראה כבעיה, כי מיום ליום העולם מרגיש את עצמו ממש נמצא בחוסר אונים, באיבוד הדרך, ומבין את זה ומרגיש את זה, רק בורח מקצה לקצה, לפי כל מיני עצות שמתגלות מיום ליום בצורה יותר ויותר מטופשת.
אז אנחנו צריכים להשתדל להסביר לעולם, למרות שהתיקון שלנו הוא תיקון נגד האגו מצד אחד, אבל מצד שני יש ייאוש להגיע מתוך טבע האדם למשהו שיכול לסדר אותנו, אין מה לחפש באדם, אין מה לחפש בתוך השכל והרגש שלנו איך להציל את עצמנו, להציל את האנושות, לכן אנחנו כבר כן יכולים להתחיל לצאת ולהסביר לכל האנושות שאת הכוח הכללי של הטבע, כוח ההשפעה, זה מה שאנחנו צריכים לקבל מהטבע. וכשאנחנו רוכשים את כוח ההשפעה הזה, אז אין שום בעיה שאנחנו נגיע לחיים מתוקנים. העיקר זה הביטוי שלנו כלפי אנשים חיצוניים.
וזה כמו שכתוב, שקודם צריכים לקבל את התורה, שזה נקרא "תורה שבעל פה", ואחר כך "כתוב על לוח ליבך", כבר על הרצון לקבל שלך אתה צריך לכתוב את זה, זאת אומרת, לסדר את הרצון לקבל שלך בדיוק לפי הכוח ההשפעה. זאת אומרת, יש עניין שבראש, זה נקרא "תורה שבעל פה", ויש "תורה שבכתב", שזה כבר מימוש של הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. נשתדל לקיים כך.
שאלה: מה העשירייה צריכה לעשות כדי להימצא בתכונת משה ביחס לכל קבוצת "בני ברוך"?
להראות לכולם דוגמה שאנחנו צריכים להיות מקושרים בכוח השפעה הדדית, עד כדי כך שכוח ההשפעה הזה מתעלה לגובה האהבה.
שאלה: מי אותם אנשים, ומהו הקשר בין אלה שהולכים אחרי משה לבין אותם שש מאות אלף שקראנו עליהם עכשיו?
מי שהולך אחרי משה זה אנחנו, שרוצים שתכונת משה תחבר בינינו ותלווה אותנו. מי שמגיע מכל כלל האנושות, כלומר כל האנושות שמגיעה, היא לא מבינה לאן היא הולכת, למה היא הולכת, אלא היא רואה שהיא הולכת לאיבוד, ולכן היא תימשך אחרינו לאן שאנחנו נוביל אותה. אנחנו רק צריכים להסביר כמה שאפשר וכמה שיותר שכדאי להם את זה. כי האנושות מאוד מבולבלת, וזה טוב שהיא מבולבלת, מפני שהבלבול הזה עוזר לה להתנתק מהרצון לקבל שלה ולא "לתור אחר עיניכם", ולהתחיל לקבל את ההכוונה מאיתנו. כל המכות שהאנושות עוברת, הן כדי שהיא תוכל ללכת אחרינו.
תלמיד: מהם שש מאות אלף אנשים שעליהם קראנו עכשיו בציטוט?
שש מאות אלף אלה מדרגות, אלה לא בני אדם, אלה מדרגות שאנחנו צריכים לעבור, "ששת אלפים שנה" זה נקרא.
שאלה: אפשר לשאול משהו על האמונה?
כן, ודאי, אנחנו נמצאים בכוח הזה.
תלמיד: אמרת שאמונה היא לא כוח מהטבע.
היא למעלה מהטבע.
תלמיד: היא תכונה שנרכשת.
אמונה היא למעלה מהטבע, הטבע הוא רצון לקבל.
תלמיד: האם אנחנו יכולים לרכוש את האמונה רק על ידי הפעולות בינינו ובסיעתא דשמיא?
אנחנו לא יכולים להלביש על הרצון לקבל שלנו תכונת האמונה ותכונת ההשפעה, אלא אם כן בינינו אנחנו יכולים לקבוע את תכונת ההשפעה. על הרצון לקבל אני לא יכול להלביש את תכונת ההשפעה, הם מנוגדים זה לזה, אבל בין רצון לבין רצון אני כן מכניס את תכונת ההשפעה, ואז על ידי זה הרצונות מתקשרים.
שאלה: למדנו שמשה הוא כוח ההכוונה, כמו צינור שמדריך אותנו איך להגיע להשפעה. האם אדם הלומד שרוצה לקבל את ההכוונה הזאת, צריך לפנות מקום בתוכו כדי לקבל את ההכוונה הזאת?
יכול להיות שזה נכון, אבל יותר טוב, יותר פרקטי, אם הוא ישתדל להיות קשור לחברים ולבטל את עצמו כדי שיהיה משרת לחברים, וכך בטוח שהוא יגיע לתכונת ההשפעה.
שאלה: כשלמדנו על תכונת החסד גם אז דיברנו על להתבטל ורק להשפיע לחברים. מה ההבדל בין מה שלמדנו אז לבין מה שלומדים עכשיו?
"חסד" זה שעושה ללא שום חשבון, כי זאת התכונה העיקרית, שהיא תכונת אברהם, מה שאין כן "משה", זה כבר איך להלביש את תכונת ההשפעה, את תכונת אברהם, בתוך הרצון לקבל, לכן גם זה ימין וגם זה ימין.
קריין: קטע 11, אומר בעל הסולם ב"שמעתי" ל"ג:
"כתוב אצל משה "ויסתר משה פניו", היינו שראה כל הסתירות, והחזיקם ע"י התאמצות בכח האמונה למעלה מהדעת. וכמו שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט"."
(בעל הסולם. שמעתי. ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")
תכונת ה' זה כוח השפעה בלבד, שאפשר להגיע אליו רק על ידי זה שמסתירים את הרצון לקבל ומכסים אותו ברצון להשפיע, זה בעצם כך בפועל. כשאנחנו משתדלים בינינו, בקבוצה שלנו, כשמשתדלים להיות בהשפעה הדדית, צריכים להשפיע יותר ויותר זה לזה וזה לזה, עד כדי כך שמתגלה בינינו צורה אחידה של השפעה בינינו שהיא צורת הבורא, זה נקרא "תמונת ה' יביט".
קריין: קטע 12, מתוך בעל הסולם "שמעתי" ל"ח.
"כתוב "אין להקב"ה בבית גנזיו, אלא אוצר של יראת שמים בלבד". אמנם יש לפרש מהו יראה, שזהו הכלי, שמהכלי הזו עושים אוצר, ומכניסים לתוכו כל הדברים החשובים. אז זצ"ל אמר, יראה הוא כמ"ש אצל משה, שאמרו חז"ל "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט". וענין יראה הוא, שמתירא מפני התענוג הגדול שיש שם, ולא יוכל לקבלו בעל מנת להשפיע. ובשכר זה, שהיה לו יראה, בזה עשה לעצמו כלי, שיוכל לקבל בתוכו השפע עליונה. וזהו עבודתו של אדם, וחוץ מזה אנו מתיחסים הכל להבורא."
(בעל הסולם. שמעתי. ל"ח. "יראת ה' הוא אוצרו")
זה לא פשוט. איך שאנחנו מגיעים לתכונת ההשפעה, יש לנו גם כאן אפשרות ליהנות מלהשפיע. אנחנו נצטרך עוד לעבוד על זה, זה לא להיום, זה יבוא, זו כבר עבודה יותר גבוהה.
קריין: קטע 13 מתוך "שמעתי" נ"ג "ענין הגבלה".
כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו. ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה. וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות.
(בעל הסולם. שמעתי. נ"ג. "ענין הגבלה")
גם הגדלות שמגיעה, היא מגיעה כדי להשפיע לתחתונים. תמיד הגדלות באה כדי שאני אקבל מלמעלה ואמסור למטה, לאחרים. לכן אף פעם אדם לא יוצא מהקטנות שלו, ואם יוצא מקטנות לגדלות זה לא על חשבון עצמו, זה רק על חשבון לטפל באחרים, לתת נחת רוח לבורא בזה שהוא מעלה חיסרון מהתחתונים אליו, ולקבל מהבורא את הכוח העליון, האור, כדי להעביר למי שנמצא תחתיו. להיות מעבר, ולא על חשבון עצמו, על חשבון עצמו הוא תמיד בקטנות.
קריין: קטע 15, בעל הסולם, "תורת הקבלה ומהותה".
"לשם איזה צורך ערך השי"ת את כל הכבודה הזאת? אלא הוא כדי להעלותו למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלקיו, כמו הרגשה האנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת וכו', כמו שכתוב אצל משה רבינו ע"ה: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". וכל אדם יכול להיות כמשה רע"ה כנודע." כל אחד, "ובלי ספק כלל וכלל, לכל מי שמסתכל על ההתפתחות שבבריאה שלפנינו, יבין ויתברר לו העונג הגדול של הפועל, אשר פעולתו, הולכת ומתפתחת, עד שנקנה לו ההרגשה הנפלאה הזו, שיוכל לדבר ולהתעסק עם אלקיו, כאשר ידבר איש אל רעהו."
(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")
שאלה: ראינו שבתהליך החיבור אנחנו נתקלים בהרבה ניגודים וזה טבע הדברים. מה נדרש מאתנו, כמו בקטע 11, כדי להחזיק את כל הסתירות למעלה מהדעת?
זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות. בלמעלה מהדעת אנחנו מתחילים לראות איך כל הסתירות האלה הן דווקא משלימות זו את זו, ואז למעלה מהן יכולים דווקא להלביש את בחינת האמונה, ואמונה שמגיעה לשלב הגבוה מהכול שזו כבר אהבה.
שאלה: כיוון שהסברת שמצב הגדלות הוא כשאנחנו מעבירים חסרונות, מעלים מהתחתונים לעליונים ומעבירים מ"ד למטה, האם נכון לומר שהש"צ צריך להימצא בגדלות כל הזמן בעשירייה?
ודאי שגדלות הקבוצה חייבת להיות מסודרת עם ש"צ, עם גבאי ועם כל התכונות, על זה אנחנו עוד נדבר מה זה נקרא "מצב הגדלות בקבוצה". בינתיים בשבילנו זה להיות בהשפעה הדדית. גדלות לא יכולה להיות על חשבון הקבוצה עצמה אלא אם הקבוצה יוצאת להפצה. כי אם היא רוצה על חשבון עצמה להיות עכשיו בגדלות, אז בשביל מי להפעיל את הכלים דקבלה? רק על חשבון זה שאתה מקבל מ"ן, חיסרון להשפיע לזולת, אז אתה מפעיל כלים דקבלה שלך במידה שאתה יכול להשפיע לזולת. במידה שהזולת דורש ממך. אבל אם הזולת לא דורש, אתה נמצא תמיד בקטנות, כל הקבוצה, אחרת זה לא יהיה על מנת להשפיע.
שאלה: אמרת שאחרי כל אחד מאתנו צריכה לעמוד האנושות כמו שאחרי משה עמד עם שלם. מה זה אומר אם אני במשך היום יכול איכשהו להשפיע, להפיץ לעשרה אולי עשרים שלושים אנשים, כדי להעביר איכשהו את המסר?
כמה שאני יכול אני חייב להיות מחובר לאחרים כדי שתהיה לי אפשרות בכל זאת דרכם לפתח את הכלים שלי, כי בלי כלים דקבלה אני לא משפיע לבורא. בלי שאני משפיע לזולת שנמצא אחריי, אני לא מבקש מהבורא כוחות ומילויים כדי להעביר את זה לתחתונים, ואז אני לא עושה לו שום דבר. אני נמצא בקטנות וזהו. אם אני כבר מגיע למצב שיש לי למי להשפיע ואני לא משפיע, אני נקרא "מפגר", כמו ילד שלא גדל. תחשבו על זה.
שאלה: בעל הסולם כותב במאמר, שכפי שהוא מכיר ומרגיש את רצון החבר כך הוא יכיר את דרכי ה'. אני מרגיש את רצון החברים בעשירייה, מה זה אומר שאני ארגיש כך את רצון ה'?
כך זה בדיוק. מאותם היחסים שיש לך עם החברים, אתה לאט לאט מגיע ליחסים שלך עם הבורא, שהיחסים שלך עם הבורא מתגלים בתוך היחסים שלך עם החברים. היחסים שלך עם החברים זה הכלי, בתוך הכלי הזה מתגלה היחס עם הבורא. אתה והבורא, והבורא אליך.
שאלה: כל העשירייה צריכה להיות באותה פעילות של הפצה או שכל אחד יכול להיות בפעילות אחרת לפי התכונות שלו?
לא, אנחנו צריכים להיות בהפצה, מפני שאחרת אנחנו לא מתפתחים. אחרת יש לנו איזה קשר לעליון, אבל הקשר הזה לא מתפתח אם אנחנו לא מעבירים דרכנו השפעה עליונה לתחתונים. אנחנו חייבים הפצה, זה כמו בעולם שלנו, אם אתה לא מוליד ילדים אתה בזה נגמר, אין אחריך שום דבר.
תלמיד: האם לעשות הפצה ביחד או כל אחד לפי התכונה שלו?
ישנם כאלה שמפיצים בקבוצה וישנם כאלה שמפיצים לחוד, כותבים ועושים כל מיני דברים. רצוי כמה שיותר, אנחנו ממש מפגרים בזה מאוד.
שאלה: כמו היחס שהיה למשה כלפי העם, של רועה צאן, איזה יחס צריך להיות לבני ברוך כלפי האנושות?
בדיוק תלמד ממשה מה שהוא עשה.
תלמיד: ומה זה להוביל את האנושות?
להסביר להם מה תהליך התיקון ולאן אנחנו צריכים להגיע. ולתת להם כוחות לזה, והסברים ולמשוך. הכול, טיפול.
תלמיד: מה צריך להרגיש לפני, אם אני לא מרגיש אחראי על האנושות אני יכול להוביל אותה או שאני צריך לפתח קודם את האחריות?
לא, תתחיל בלי הרגשה. כשעשית את הילדים שלך אתה לא הרגשת אליהם שום יחס מיוחד. אבל כשהם נולדו ובמידה שהם נולדים וגדלים, אתה רואה שמתפתח בך יחס אליהם. אז בבקשה תוליד אחריך עוד ועוד אנשים וקבוצות, ואז תתחיל להרגיש כמה שיש לך אליהם יחס נכון.
קריין: קטע 16 מתוך "בעל הסולם" "שמעתי" קכ"א.
"האדם צריך ליחד הכל לה', היינו, אפילו היציאות נמשך ממנו ית'. וכשזוכה, אזי הוא רואה, שבין היציאות ובין ההכנסות, הכל ממנו יתברך.
ועל ידי זה הוא מוכרח להיות עניו. כיון שהוא רואה, שהכל השם ית' עושה, בין היציאות ובין ההכנסות. וזה ענין הנאמר אצל משה ענותן וסבלן, שצריכים לסבול את השופלות. היינו, שבכל מדרגה ומדרגה הוא צריך להחזיק את השופלות. וברגע שעוזב את השופלות, תיכף נאבד ממנו כל המדרגות "משה", שכבר השיג. ודי למבין.
וזה ענין סבלנות. שענין שופלות יש אצל כל אחד ואחד, אלא לא כל אחד מרגיש את שופלות לדבר טוב. נמצא שלא רוצים לסבול. מה שאין כן משה רבינו עליו השלום, סבל את הענוות. לכן נקרא עניו. היינו, שהיה לו שמחה מהשופלות."
(בעל הסולם. שמעתי. קכ"א. "היתה כאניות סוחר")
אנחנו עוד נדבר על זה, זה לא פשוט. נצטרך לקרוא את זה כמה פעמים, בכלל להתכלל עם כל מה שקראנו כאן, ובכלל צריך להבין שכל ההתפתחות שלנו עכשיו היא התפתחות של משה על פני כל המצבים שאנחנו נעבור.
(סוף השיעור)
-
"וראו כל-עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך" (ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק י')↩