כנס "קבלה לעם" העולמי 2019, שיעור מס' 1 בנושא "שלהבת אחת גדולה"
חלק 1|19 פבר׳ 2019
-
"חיבור לחיים טובים"
כנס "קבלה לעם" העולמי פברואר 2019
שלהבת אחת גדולה
שיעור 1
שיעור 19.02.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
אני חושב שלכולם ידוע שאנחנו עושים את כל השיעורים והלימודים בעשיריות, בקבוצות, כמו שכל חכמת הקבלה בכלל מחייבת אותנו. כי כל לימוד ולימוד, יכול להיות ב"תלמוד עשר הספירות", ב"זוהר", במאמרים, באגרות, לא חשוב איזה, כל הלימוד בא כדי לחבר אותנו יחד לקבוצה אחת. כי זה הנושא, זאת המטרה, התיקון שלנו שנתחבר יחד. ולכן, אנחנו לומדים יחד, מדברים יחד, דנים יחד, מתווכחים, שואלים, עונים, הכול יחד.
הלימוד שאנחנו עוברים מעורר את המאור המחזיר למוטב, את הכוח העליון, כי הוא מדבר תמיד על דרגה יותר עליונה מאיתנו, איפה שאנחנו מחוברים יחד בחיבור אחד, איפה שאנחנו נמצאים בכלי אחד. ולכן, על ידי זה שלומדים בצורה כעשירייה ודנים על זה, אנחנו מושכים משם את המאור המחזיר למוטב, את האור העליון. הוא ממלא אותנו בדרגה כבר יותר עליונה, שאנחנו כבר נמצאים שם, אנחנו גם נמצאים בגמר התיקון, רק אנחנו רוצים להגיע לזה בהרגשה שלנו, בפועל ולא בכוח. כך שום דבר לא ישתנה, אנחנו לא צריכים לתקן [כלום] חוץ מההרגשה שלנו, חוץ מהתפיסה שלנו. זאת כל העבודה שלנו כאן בעולם הזה.
ולכן, אנחנו צריכים להבין שזה שהבורא כל הזמן מזמין לנו עוד חברים חדשים, עוד תנאים חדשים, זה כדי לקדם אותנו עוד ועוד לאותו המצב הרוחני שבו אנחנו כבר נמצאים. ועל ידי מה מקדם אותנו לשם? על ידי זה שאנחנו לומדים על המצב הרוחני ומשם מאיר עלינו האור שנמצא שם, וממלא את הנשמות הפרטיות שלנו לנשמה אחת, ואנחנו מקבלים משם את המאור המחזיר למוטב. ואותו האור המקיף שמקיף אותנו ושמאיר לנו מרחוק, לאט לאט מקדש אותנו, מתקן אותנו ונותן לנו אפשרות להתחבר.
לכן, מה שאנחנו בסך הכול צריכים זה חיבור לנשמה אחת. שבה, במידה שאנחנו מתחברים, נתחיל לגלות את המציאות העליונה, את המציאות הרוחנית, את עצמנו, איך אנחנו באמת חיים בתוך הנשמה ולא רק בתוך הגוף הבהמי, הגשמי הזה שמרגישים רק אותו כרגע.
קריין: ציטוט מספר 1, מתוך "שם משמואל".
"כוונת הבריאה היתה שיהיו כולם אגודה אחת, לעשות רצון הבורא. אבל מפני החטא דאדה"ר נתקלקל העניין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם, לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה', אלא היו יחידים בודדים. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו וזרעו. והיה אברהם הולך וקורא כשם ה', עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה שנקראו "אנשי בית אברהם", והיה הדבר הולך וגדל עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצון ה' בלבב שלם."
(שם משמואל. פרשת האזינו)
אומרים לנו כאן, שמטרת הבריאה היא כדי שנתחבר ונהיה גוף אחד רוחני. כי כך זה הרצון של הכוח העליון שברא אותנו בצורה כזאת מלכתחילה, ואחר כך שבר אותנו בכוונה כדי שנרצה להתחבר בחזרה יחד בחיפוש, במאמץ, בעזרה הדדית, וכך נבין איפה בדיוק אנחנו צריכים להיות, איך מתחברים חלקי הפאזל הזה, הקוביות, לא חשוב איך נתאר את עצמנו השבורים. בהתחברות אנחנו גם נבין למה דווקא כך מתחברים ולא אחרת, ומה אנחנו מרוויחים על ידי זה שאנחנו מתחברים. ואם לא היינו מחוברים, אם לא היינו שבורים, היינו מרגישים את עצמנו שקיימים כך, קיימים. היה לנו רק אור הנפש הקטן שהיינו חיים כמו דומם, צומח וחי ולא יותר. את דרגת האדם הדומה לבורא, הדומה לכוח העליון, הנצחי, השלם לא היינו משיגים. לכן אנחנו עוברים תהליך מאוד מורכב.
מה אומר לנו כאן "שם משמואל"? הוא אומר שבהתחלה לא היו יכולים להתחבר לאותו הנושא של החיבור, של האיחוד, של התיקון, אלא רק אנשים בודדים. מדובר מהאדם הראשון, מלפני ששת אלפים שנה והלאה עוד עשרים דורות עד אברהם. אבל במשך אותן השנים, ואלה הרבה שנים, שלושת אלפים שנה, התפתחו הדורות, ומאברהם והלאה אנחנו נמצאים בהתפתחות יותר מתקדמת. אברהם כבר התחיל להרכיב קבוצות, זאת אומרת, עשיריות שהתגברו למעלה מהאגו שלהם, כמו שאנחנו לומדים וכמו שאנחנו משתדלים לעשות, זאת אותה שיטה, ובצורה כזאת אנחנו ממשיכים להתקדם בחיבור.
בעצם מה שקרה זה שאברהם התחיל כבר לבנות את החברה האנושית. כביכול עם מיוחד שיהיו כולם מחוברים יחד, ובחיבור ביניהם ירצו לגלות את הבורא, את הכוח העליון שימלא אותם, שילווה אותם, שהם יהיו ביחד עימו בהבנה הדדית. אנחנו עכשיו רוצים גם שיתגלה הכוח העליון, ושנבין מה קורה, מה הוא רוצה מאיתנו ומה אנחנו רוצים ממנו.
גמר התיקון של כל השבירה הוא בזה שכל באי העולם, כל בני העולם, כל האנושות תתחבר לקבוצה אחת. אומרים שזאת לא בעיה. אם כמה קבוצות יתחברו, כל היתר דרכם זו כבר בעיה של הכוח העליון, הבורא. העיקר בשבילנו זה לתת את התחלת החיבור. זה כמו במדע יש כאלו פעולות. אנחנו נמצאים במערכת אינטגראלית, במערכת אינטגרלית אם קבוצה אחת יכולה להגיע לחיבור אינטגראלי, הכוח הזה כבר משפיע על כולם, ועל ידי זה כולם באים, מתחברים ומגלים את הבורא, ומגיעים לצורה של גמר התיקון.
דברנו על זה שאנחנו עושים הכול בסדנאות בעשיריות, והכול תלוי עד כמה אנחנו מבררים את השאלות וכמה שמשתדלים לענות עליהן, אבל העיקר זה לא להשתדל להיות חכמים, אלא להיות מחוברים. כי בסך הכול העבודה שלנו בעשיריות היא כדי קצת יותר להתכלל מהרצונות, מהשאלות ומהרגשות של כל אחד שיושב לידי. זאת אומרת, אני שיושב ליד מישהו ויש לי כאן שמונה או עשרה חברים שיושבים לידי ומדברים בשפה שלי, אני רוצה להתכלל ממה שיש בהם. זה לא חשוב עד כמה הם מבינים או לא, אין בזה שום חשיבות. החשיבות היא רק כדי להרחיב את הכלי שלי. להרחיב את הכלי שלי אני רוצה. אני רוצה לספוג מהם כל מה שהם חושבים ואני לא מעביר על זה ביקורת. אלא יש להם איזו מחשבה, איזה רצון, אני רוצה לבלוע אותם, אני רוצה להתכלל מהם. על ידי זה אני מרחיב את הכלי שלי וסוף סוף נעשה ראוי למילוי האור העליון. וכך צעד אחר צעד אנחנו מרחיבים, מרחיבים, מרחיבים את הכלי של כל אחד ואחד, הכלי הזה נעשה יותר ויותר מורכב ואז אנחנו מגיעים למצב שבאמת יש לנו הזדהות עם האור העליון.
סדנה
למה כדי לקיים את מחשבת הבריאה ורצון הבורא אנחנו חייבים להיות כמו אחד, אנחנו חייבים להתחבר? במידה שנתחבר, אפילו במידה קטנה, אנחנו כבר נתפוס לפחות את אור הנפש. אור קטן, כבר יתגלה בנו איחוד הבורא, הנצחיות, השלמות, העולם העליון, לפחות במקצת. נניח כמו שאם אני ללא משקפיים, אני לא רואה אתכם כמעט. אני יודע שיושבים כאן אנשים, אני רואה, אבל אני לא רואה אף פנים, אני לא רואה שום דבר. לפחות בצורה כזאת כללית שאני אגלה את העולם העליון.
אז השאלה הראשונה, למה כדי להגיע להשתוות הרצון עם הבורא אני חייב להתחבר עם כולם? כולם זה לפחות עשירייה.
קדימה, יש לכם היום הזדמנות שלא היתה אף פעם. אנחנו יותר מכוונים, אנחנו יותר מבינים מה קורה. עשינו הכנה מאוד מיוחדת בסוף שבוע שעבר, בואו ננצל את זה. בהצלחה.
למה כדי לקיים את רצון הבורא אנחנו חייבים להתחבר לקבוצה אחת?
*
למה הבורא ברא נשמה, היינו רצון מסודר, ושבר אותה כדי שאנחנו נחבר אותה יחד, ומה אנחנו מרוויחים על ידי זה שאנחנו משחזרים את הנשמה כמו שהיא הייתה קודם, אבל כשמשחזרים אותה היא כבר לא כמו שהייתה קודם, אלא הרבה יותר מזה. קודם היינו יכולים לגלות בקשר בינינו ועם הבורא רק אורות נפש, רוח, ועכשיו אנחנו יכולים לגלות אורות נשמה, חיה ויחידה. מה אנחנו מוסיפים לחיבור של החלקים השבורים, שלא היה קודם בחיבור שלהם?
*
למה בהתחלה, מאדם הראשון עד אברהם, אנשים לא הצליחו להתחבר, מלבד אנשים בודדים שהצליחו קצת להתחבר ביניהם, ורק מאברהם והלאה התחילו להתחבר קבוצות גדולות?
למה מאדם עד אברהם, כמעט שלושת אלפים שנה, לא הצליחו להתחבר אלא לקבוצות קטנות רק אנשים בודדים, ומאברהם והלאה כבר הצליחו להתחבר לקבוצות יותר גדולות?
*
למה גם קבוצת אברהם הייתה צריכה לעבור משבר ולהתפזר בכל אומות העולם, והיום אנחנו שוב מתחילים לקום לחיבור? למה קבוצת אברהם הייתה צריכה לעבור משבר, שבירה, לפני אלפיים שנה, והיום אנחנו, כל האנושות כבר מתחילה לקום לחיבור מחדש? וכשקמים מחיבור כבר יש הרבה שינויים לעומת בבל. בבבל קמנו משבירה ועכשיו קמים משבירה, מה ההבדל בין זה שקמים מבבל לבין זה שקמים היום?
*
קריין: ציטוט מס' 2, מתוך רב"ש א', מאמר "מטרת החברה - א'".
"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."
(רב"ש א'. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א" 1984)
על איזו קבוצה מדברים המקובלים? מה האופי של הקבוצה, מה הצורה שלה, מה המהות שלה? מה זה נקרא, כמו שרב"ש כותב, שאנחנו צריכים לייסד קבוצה? מהי הקבוצה שאנחנו צריכים לייסד, שבה אנחנו נגלה את העולם העליון, את הבורא, את עצמנו שכלולים שם בצורה רוחנית? על איזו קבוצה, על איזו חברה, על איזו צורה אנחנו מדברים?
*
אנחנו מדברים על אהבת הזולת. מה זו אהבה? מה זה נקרא "אהבת הזולת"? לא שאנחנו כבר מוכנים, מסוגלים לבצע את זה, אבל לפחות אנחנו יודעים מה זה? איך אנחנו יכולים להגדיר מהי אהבת הזולת?
*
למה כדי להגיע לאהבה לבורא, אנחנו צריכים קודם להגיע לאהבה לחבר?
*
בשביל מה אנחנו צריכים להגיע לאהבת ה'? בשביל מה, למה אנחנו צריכים לאהוב את הבורא? למה אנחנו צריכים להגיע לאהבה לבורא?
*
קריין: ציטוט מס' 3, מתוך רב"ש א', מאמר "לעולם ימכור אדם קורות ביתו".
"יש בכל אחד ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שניצוץ לא יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הניצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה."
(רב"ש - א'. מאמר 9 "לעולם ימכור אדם קורות ביתו" 1984)
בכל אחד מהחברים יש ניצוץ של אהבה. הוא לא אוהב את הזולת, אבל ישנה התחלה ואת החוש הזה הוא יכול לפתח. מהו הניצוץ הזה של אהבה שנמצא בכל אחד ואחד שמגיע לחכמת הקבלה, דווקא על ידי הניצוץ הזה שמושך אותו לחכמת הקבלה? יכול להיות שנראה לו שהוא רוצה חכמה, שהוא רוצה לדעת כמה מלאכים בשמיים, איך קוראים לעולמות עליונים, מה זה גן עדן, גיהינום, כל מיני כאלו דברים, יש הרבה מה לשאול. אבל באמת מה שמושך אותו ומה שדוחף אותו לחכמת הקבלה זה הניצוץ שנקרא "ניצוץ של אהבה". מהו הניצוץ הזה? אומרים שיש בכל אחד ואחד. תנסו לחטט בפנים, מה באמת משך אותי לחכמת הקבלה? מה הטבע של הניצוץ הזה?
*
איזה תנאים יש לנו כדי לחבר את הניצוצין לאש האהבה? איך אנחנו יכולים לחבר את כל הניצוצין לאש האהבה?
*
קריין: קטע מספר 4 מתוך רב"ש - א' מאמר "אהבת חברים - ב'".
"בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח."
(רב"ש - א'. מאמר 6 "אהבת חברים - ב" 1984)
למה כדי להתחבר אני צריך לבטל אהבה עצמית? למה? בעולם הזה אני לא צריך לבטל אהבה עצמית, אני לא צריך לשנוא את עצמי, אני יכול גם לאהוב מישהו, זה לא מפריע. אף אחד לא עושה אתנו תרגילים כאלו, לא גברים ולא נשים, שכשאנחנו רוצים לאהוב מישהו אז אנחנו צריכים לשנוא את עצמינו, לא צריכים. אז אני אוהב גם את עצמי ואני גם אוהב את הזולת.
למה ברוחניות אנחנו צריכים לשנוא את עצמינו, ובמידה הזאת אני יכול לאהוב את הזולת? למה?
*
למה אנחנו לא יכולים לאהוב את עצמינו ואת האחרים יחד? כל הבעיה שלנו שאנחנו חייבים, כמו שאומרים מקובלים, לבטל את האהבה העצמית ורק אז אנחנו יכולים לאהוב את הזולת. למה אני לא יכול לאהוב את הזולת בלי לבטל את האהבה העצמית? זה כל הקושי.
ברור לנו למה. אם ברור נלך הלאה. אבל זה לא שאני מרשה לא לבטל את האהבה העצמית, אני לא נותן לכם אישור להישאר ככה. זה התנאי, זה חוק הטבע שקודם חייבים לבטל את האהבה לעצמו. במידה שאני לא מסתכל על עצמי, לא מתייחס לעצמי, לא אוהב את עצמי, אני יכול לאהוב את הזולת, להתייחס לזולת, למסור את עצמי לזולת.
למה אי אפשר לאהוב את הבורא אלא רק אחרי שאני אוהב את האחרים? למה אני יכול להגיע לאהבת הבורא רק אחרי שאני אוהב את האחרים? כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אז אני צריך לבטל את עצמי, לאהוב את החברים ואחר כך לאהוב את הבורא. איך אנחנו עושים את זה?
*
איך אני יכול לשנוא אהבה עצמית? איך אני יכול לשנוא שאני אוהב את עצמי? איך אני שונא שאני אוהב את עצמי?
*
איך אני שמח מזה שאני שונא את האהבה העצמית? עד כמה אני שמח שאני שונא אהבה עצמית? אני אוהב את עצמי, אני שונא את האהבה הזאת ואני שמח מזה שאני שונא אותה.
*
קריין: ציטוט מספר 5 מתוך מאור ושמש.
"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה ובוודאי אם יש יותר מעשרה, בוודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו וכן כולם יהיו כך. וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל."
(מאור ושמש. פרשת ויחי)
למה דווקא בעשרה המחוברים יחד, אבל עשרה ומחוברים, מתגלה הבורא? מה יש בו מיוחד שהוא מתגלה בעשרה שמתחברים?
*
מה זה נקרא לבקש יחד את הבורא שיתגלה? איך אנחנו יחד יכולים לבקש שהבורא יתגלה בנו? אנחנו כאן כמות גדולה, מכירים זה את זה, יודעים על מה מדובר, למדנו הרבה, כל אחד הוא מאוד מיוחד, ממש יש לנו הכנה. איך אנחנו יכולים יחד לפנות לבורא ולבקש שיתגלה בנו? חוץ מזה אין לנו שום בעיה, זאת הפעולה היחידה שעומדת לפנינו. איך נבקש מהבורא שיתגלה בנו?
*
שאלה: אני רוצה לשאול את הרב לייטמן שאלה לסיכום, איך אתה מסכם את מה שעברנו בשיעור הראשון בכנס?
אני חושב שיש הכנה לחיבור, אני מרגיש אותה. באמת הפעם הרגשתי אותה בכלי הנשי הרבה יותר חזק מאשר קודם, יש שינוי גדול. הכלי הגברי נמצא כבר בפנים, אבל התקדמנו במיוחד בכלי הנשי. בהחלט.
מה שאני מבקש, זה מה ששאלתי עכשיו, לא לעזוב את הבקשה מכל הלב שהבורא יתגלה בנו. שיתגלה. זה כמו שילד מבקש, מגיע לו, לא מגיע, הוא כל הזמן דורש, מכירים את זה, כך גם כאן, זה אותו הטבע, זאת אותה הבקשה, מה שרוצים אנחנו צריכים להיות ממש נודניקים גדולים מאוד, כל הזמן לדרוש, לדרוש ולדרוש. ובאסיפה כזאת אין ספק שנצליח, הכול בידכם.
מעכשיו והלאה כל הזמן דורשים, הבורא חייב להתגלות בינינו, בקשר בינינו, בלבבות שלנו, במודעות שלנו, בקיצור, רוצים שיתגלה בינינו.
(סוף השיעור)