א' דראש השנה תשפ"א

שיעור ערב 19.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ראש השנה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור 3, קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "ראש השנה".

זה שיעור מיוחד, אנחנו ממשיכים אותו יחד עם קבוצות הנשים שמתחברות אלינו. כרגיל הן תמיד איתנו, אבל בדרך כלל הן נמצאות מאחורי המסכים, ועכשיו אנחנו גם נראה אותן. כמו בכנסים שלנו, גם כחלק מהקבוצות אנחנו נראה אותן גם במסכים ליד הקבוצות של הגברים, וגם נראה איך הן ישאלו את השאלות וישתתפו. זה בכל זאת חג משותף, מיוחד לכולנו, לכל הקהילה שלנו.

מה אני יכול להגיד, אני הייתי מאוד בהתפעלות לראות את מה שהמשכתם אחרי שיעור הבוקר, וגם כן עכשיו הייתי איתכם בהכנה לשיעור הנוכחי וראיתי עד כמה שיש לנו כאן, אני חושב שזו כמות כל כך גדולה של אנשים, יותר מהרגיל, ואני מאוד שמח. זה נותן יותר ויותר הרגשת שמחה שיש לנו כוח גדול לעלות על כל המכשולים שהבורא מסדר לנו בכוונה, כדי שאנחנו נדרוש חיבור בינינו יותר מהמכשולים, ונבקש ממנו להיות יחד איתנו, ללוות אותנו לתיקונים. כרגיל תוכלו לשאול, ויש לי כמה שאלות, אבל אני אולי אשאל אותן אחר כך.

אנחנו צריכים לשים לב, בכל מחשבה שלנו, בכל חיבור שלנו, בכל כיוון שלנו למטרה, אנחנו צריכים לראות תמיד מה אנחנו כן מסוגלים להבין, לסדר ולחשוב, ומה שלא מסוגלים, ואז נשתדל לעלות על זה למעלה מהדעת במאמץ המשותף שלנו בפנייה לבורא. שקצת יותר ויותר תהיה בינינו הרגשה של מה אנחנו מסוגלים ומה אנחנו לא מסוגלים. במה אנחנו יכולים להאמין ובמה לא יכולים להאמין. איפה אנחנו כאילו מרגישים שאנחנו פועלים, ואיפה אנחנו מבינים שרק הבורא יכול לסדר לנו את ההתקדמות וההצלחה.

נקווה שאנחנו נערבב כך את ה"דעת" ו"למעלה מהדעת", ולהתחיל להבין יותר ויותר איפה המקום של המאמץ שלנו למעלה מהדעת, ואיך אנחנו צריכים להשתדל לפנות את עצמנו לבורא.

שאלה: מה הדרך המהירה ביותר כדי לאתר את הנקודה הזאת שלנו, או של הבורא, או את מקום הבקשה, איך מאתרים את זה הכי מהר?

לא, אני לא חושב שצריכים את זה הכי מהר ומיד, אלא דווקא כמה שאנחנו נלמד איפה זה המעבר מהדעת ולמעלה מהדעת בכל מיני אופנים, זה יותר חשוב. אנחנו נראה את זה, זה יבוא.

ובינתיים נלך לפסוקים.

קריין: פסוקים. אנחנו קוראים מתוך קטעים נבחרים מהמקורות בנושא ראש השנה, קטע מספר 13 מתוך מאור ושמש פרשת "כי תצא".

"הוקבע יום הדין בתשרי, להיותו ימי רצון, אשר נתרצה הקב"ה למשה רבינו ע"ה, ואותו הרצון מתעורר עלינו בעת הזאת בכל שנה ושנה. עם כל זאת הוא זמן המשפט, וצריך להתעורר לתשובה שלימה יותר ויותר מכל השנה. ועיקר התשובה, להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד, לעבוד ה' ולהטות שכם אחד, ועל ידי זה מתעורר עולם התשובה ועולם הרחמים ועולם הרצון. וזה רמז באומרו "וכולם נסקרים בסקירה אחת". פירוש, שצריך להתדבק ולהתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרים זה לתוך זה בלב כל אחד, שנהיה לאגודה אחת לעבוד ה' בכל לב."

(מאור ושמש. פרשת כי תצא)

כן. הכול תלוי עד כמה שאנחנו נהיה יותר קרובים בלבבות שלנו עד שנרגיש את כולם, שאנחנו נמצאים בלבבות כבלב אחד, זאת אומרת ברצון אחד. שנברר למה הוא צריך להיות מכוון, הלב המשותף שלנו, ועד כמה כל אחד ואחד תומך בלב הזה, להביא אותו ולהגיש אותו לבורא, שימלא אותו, יחבר את הלבבות שלנו וימלא אותם.

שאלה: הוא אומר "שצריך להתדבק ולהתקשר זה לזה, ושנהיה נסגרים זה לתוך זה בלב כל אחד". איך עושים את העבודה הזאת, איך מגיעים לנקודה להידבק חוץ מאשר רק מדיבורים יפים אחד לשני?

זה לא שייך לדיבורים. זה שייך במאמץ הלב הפרטי של כל אחד ואחד להיות כלול בתוך הלב המשותף.

שאלה: כן, אז מה הסגנון של העבודה, מה צריך לעשות כדי להידבק סוף כל סוף, מה?

שאני לא רוצה להרגיש את עצמי, אלא אני רוצה להרגיש את האחרים יחד בלב אחד ושאני אתכלל שם.

שאלה: אבל איך עושים את זה, את התוצאה הסופית, להידבק?

על ידי מאמץ ברצון ובמחשבה.

שאלה: איך אתה מגיע לעשירייה? אמרת משפט יפה אתמול או שלשום, אתה אמרת שאנחנו בביצה ופוחדים לצאת מהביצה הזאת וממשיכים ללטף אחד את השני ולא עושים מה שצריך לעשות, למה התכוונת?

התכוונתי בדיוק לזה.

שאלה: מה?

אתה מפחד לעזוב את האגו שלך. מפחד להפסיק לחשוב על עצמך. מפחד לעבור מתשומת הלב שמכוונת אליך, שתהיה מכוונת אל אחרים.

שאלה: כאילו שפוחדים לפגוע אחד בשני ואז לברוח כאילו מהעשירייה?

כן. גם בזה, כן.

שאלה: אז מה נעשה, איך עושים את זה?

נעשה בכוח. בכוח. אני רוצה להפסיק לחשוב ולהרגיש את עצמי, אלא רק להרגיש את האחרים, להרגיש את הרצון משותף ביניהם. וכאן יש לנו כמה דקויות. נגיד שאני נמצא בעשירייה, אז אני צריך לתאר לעצמי שהעשירייה הזאת כבר קיימת בצורה מתוקנת ואני רוצה להיות בה, ממש להתקשר אליה ולהיות בה, להתכלל בה. זו העבודה שלי. וכל הקבוצה וכל הרצון של כל החברים נמצא כבר כרצון אחד מכוון, טוב ומסודר, ורק אני עדיין לא נמצא ביניהם. אז אני צריך, כמה שיותר מהר, לרוץ ולהתכלל בקשר ביניהם.

תלמיד: זאת אומרת להתבטל מולם, לא לשים לב וגם לא להיפגע אם אומרים לי משהו לא לעניין.

אם אתה תשתוק ותהיה כמו תינוק שרוצה להתכלל ביניהם אז אתה לא תשמע מהם שום דבר רע, זאת אם אתה רוצה להתכלל ביניהם. אם אתה בא ורוצה להפעיל שם את הרצונות שלך, אז ודאי שאתה תשמע שהם יגידו "לך מפה", ובצדק.

שאלה: ומה לעשות אם אני אשמע שפוגעים בי?

אם פוגעים בך זה עוד יותר טוב, אתה אוהב אותם כשהם פוגעים בך, כי בזה הם עוזרים לך לבטל את האגו שלך כשבדיוק אתה מרגיש נפגע. אז יש לך מקום ברור שאתה נפגע ואז אתה פונה אליהם ומודה להם על זה שהם ביררו לך את ההבחנות האגואיסטיות שלך, שעליהן אתה צריך לבטל.

שאלה: זאת אומרת, זו ההזדמנות שלנו להתקדם מבחינה רוחנית?

כן.

שאלה: מדובר פה בטקסט על תשובה, רחמים ורצון. על מה הוא מדבר כאן?

תשובה, זה שאנחנו חוזרים להיות ברצון אחד, בלב אחד, חזרה לרצון אחד כמו שהיה לפני חטא עץ הדעת ושבירת הכלי דאדם הראשון. אנחנו עושים על זה תשובה, זה "תשוב ה' לגבי ו'", זאת אומרת שאנחנו רוצים כולנו להתכלל בינינו וגם עם הבורא יחד, וכך אנחנו רוצים שהבורא ימלא אותנו, את הכלי הריק שלנו, אבל כשאנחנו מבטלים זה אל זה, את כל הרצון לקבל של כל אחד. ואז הרצון לקבל שלנו נעשה ריק והבורא יכול למלא אותו, ובזה ישמח, שאנחנו מעמידים לו שכינה ושהוא ימלא אותה כשוכן בתוך השכינה.

שאלה: בתקופה הזאת, זאת התקופה שמתחילים מחדש, בראש השנה, בשנה החדשה, האם האנושות סביבנו תרגיש את הכוח הזה?

אני מקווה שעל ידי המכות האלה של המגפה ומה שאנחנו עושים, על ידי שני הגורמים הללו האנושות תרגיש יותר ויותר, ממש מיום ליום, בשנה הזאת שמתחילה מהיום, שהיא נמצאת בטיפול מלמעלה ובטיפול מאיתנו מלמטה. היא תתחיל להרגיש שיש כאן איזה כיוון מסודר, ולא שיש כאן איזה כוחות שאין להם שום סדר, אלא שיש סדר, ישנה מטרה, ישנם כוחות שחלק הם מלמעלה, מהטבע, וחלק מבני האדם, זה מאיתנו, וכך כל האנושות מקבלת כיוון וכוח להתקדם.

אני מאוד מקווה שככה נתקדם יחד איתכם.

שאלה: קודם כל לאחד לבבות ואחר כך לעבוד את ה', זה כאילו אח"פ ואחר כך גלגלתא עיניים.

כן.

שאלה: רציתי לשאול שאלה דומה. במה שני סוגי העבודות האלה באים לידי ביטוי? אנחנו מתחברים יחד, אבל מה זה לעבוד את הבורא?

זה שהוא יתקן את הכלי וימלא אותו. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר טוב, רק לגלות את הרע ומתוך הרע איכשהו לתאר לעצמנו מה זה נקרא הטוב, כהפוך מהרע. חיבור בינינו ובהשפעה הדדית זה לזה גם להשפיע מכולנו לבורא.

קריין: קטע מס' 14, מתוך "מאור ושמש" פרשת דברים.

"העיקר הוא התחברות ואהבה וחיבה באמת בין החברים, זה גורם כל הישועות והמתקת הדינים. שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה מסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים, על ידי התחברות."

(מאור ושמש. פרשת דברים)

זה מ"מאור ושמש". "מאור ושמש" זה ספר שהיה מאוד אהוב על בעל הסולם, הוא ממש אהב לקרוא וללמוד את הספר הזה.

כמו שאנחנו רואים כאן, שום דבר לא משיגים אלא על ידי החיבור בינינו, בזה שמגיעים לסתם חיבור, לאהבה, לליכוד.

סדנה

איזה עוד פעולות אנחנו צריכים לעשות כדי שאנחנו נגיע למצב כמו שהוא מתאר, שאז אנחנו נסלק את כל הדינים בינינו ויבואו כל מיני אורות ויזרמו דרכנו, ואנחנו נרגיש אחר כך איך מסולקים כל הדינים, נמתקות ברחמים כל הבעיות שלנו ומאיתנו לעולם יזרמו ממש נהרות אור, חסד, כל טוב, כוח החיבור, וכל העולם יתחיל מאיתנו לקבל את זה ומאליו יתחיל להתחבר ולהיתקן ולהיות מוכן לגילוי הבורא.

איך אנחנו נעשה זאת? איך אנחנו עושים כך שנזמין כאלו תיקונים בעולם?

כמה מילים, רק שהרצון יהיה מכוון לזה.

*

קריין: ממשיכים לציטוט מס' 16, תחת כותרת "ראש השנה נקרא בחינת יום טוב אע"פ שהוא דין". מתוך רב"ש, אגרת כ"ג.

"ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה. שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי. ואזי יכולים לקבל את השלימות המתגלה בימים הנוראים, מפני שמזונותיו קצובים בראש השנה, היינו שמתגלה את אור החכמה והשלימות והבהירות. אלא שצריכין להכין כלים שיהיו מוכשרין לקבל, היינו את בחינת אור דחסדים שצריכים להמשיך, שזהו בחינת תשובה והתעוררות הרחמים, בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום". שכן אזי נוכל לקבל את כל השלימות על צד הטהרה. וזה ענין שנקרא יום טוב מסיבת התגלות השלימות. וזה ענין "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", שענין שופר מלשון "שפרו מעשיכם", מפני שיש עכשיו כסא להלבנה, היינו בחינת הסתרה."

(הרב"ש. אגרת כ"ג)

זאת אומרת, שכל הימים האלה אמנם נקראים "ימים נוראים", "נוראים" נקרא שמתגלים הדינים, אבל דווקא בגלל שמתגלים הדינים אנחנו יכולים להמתיק אותם, להפוך אותם לימים טובים, לחג, ולעלות מדרגת הדין לדרגת הרחמים, מפירוד לאהבה, מריחוק להתקרבות בינינו. עוצמת הקשר, עוצמת האור שמאיר עלינו בימים האלה, האור העליון הוא יותר ממה שקורה באיזה חג אחר. חוץ מימי הפסח, ששם עוד צריכים לראות עד כמה זה דומה לימים האלו.

אנחנו צריכים לראות בימים האלו, ובכלל בתחילת השנה, סדר כוחות שאם אנחנו נעורר אותם נכון ומהר, הם יכולים בצורה אינטנסיבית לטפל בנו, לחבר בינינו וממש להעלות אותנו על ידי מאור המחזיר למוטב לחיבור בינינו ולקירוב הכלי שלנו לעל מנת להשפיע. זה בכוח של האורות של ראש השנה ויום כיפור.

מצד אחד זה נקרא "ימים נוראים", שמתגלים דינים גדולים, מצד שני זה נקרא "ימי יום טוב". "טוב" זה נקרא שמופיע מאור המחזיר למוטב ומעלה אותנו מדרגת הדין לדרגת הרחמים, מדרגת החטא לדרגת התיקון.

קריין: שוב, ציטוט מס' 16 מתוך אגרת כ"ג של הרב"ש.

"ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה. שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי. ואזי יכולים לקבל את השלימות המתגלה בימים הנוראים, מפני שמזונותיו קצובים בראש השנה, היינו שמתגלה את אור החכמה והשלימות והבהירות. אלא שצריכין להכין כלים שיהיו מוכשרין לקבל, היינו את בחינת אור דחסדים שצריכים להמשיך, שזהו בחינת תשובה והתעוררות הרחמים, בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום". שכן אזי נוכל לקבל את כל השלימות על צד הטהרה. וזה ענין שנקרא יום טוב מסיבת התגלות השלימות. וזה ענין "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", שענין שופר מלשון "שפרו מעשיכם", מפני שיש עכשיו כסא להלבנה, היינו בחינת הסתרה."

(הרב"ש. אגרת כ"ג)

שאלה: מה זה אומר אור החסדים בעשירייה?

אור החסדים שממלא אותנו בעשירייה הוא מסוגל לבטל את הרצון לקבל שלנו, שאז אנחנו מתחילים להתייחס זה לזה בצורה לא אגואיסטית. הוא עושה קשר בינינו אבל בדרגה כזאת שאנחנו לא מסוגלים לעבוד עם כלים דקבלה שלנו, אבל לבטל את הרצון לקבל שלנו, למלא אותו, זה כן.

אור החסדים זה כמו מים. שהם באים וממלאים את הרצון לקבל ולא נותנים לו לעבוד בצורה אגרסיבית, בצורת הרצון לקבל ממש. ואחר כך אנחנו צריכים להתחיל כבר לעבוד, להתקדם עם זה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשיג זאת?

אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות שעליהן אנחנו קוראים, לקוות ולחכות, לאתר איך האור העליון עושה בנו תיקונים. ואז אנחנו נתחיל להבין מה זה.

שאלה: רב"ש מזהיר פה לגבי החיצוניים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא. אתה יכול להסביר לי מה זה חיצונים?

חיצונים זה הרצונות לקבל שלנו שהם נמצאים מחוצה לקדושה. מחוצה ללכוון את עצמם על מנת להשפיע.

תלמיד: למה הוא מקשר את זה גם לימים האלה?

הימים האלו הם בכוונה מיוחדים בזה שאנחנו מתקנים את הקשר בינינו. תחילת הקשר בינינו שבו אנחנו בונים את הכלי אחרי חטא עץ הדעת מהחלקים השבורים דאדם הראשון, נקרא "ראש השנה". הראש הראשון של השינויים.

שאלה: במאמר נאמר שאנחנו משנים את הכוונה מהרצון לקבל לרצון להשפיע. איך יחד בעשירייה אנחנו מבקשים את העזרה הזאת?

אנחנו משתדלים להתקרב זה לזה, ולעשות את הפעולות שרב"ש כותב במאמרים שלו על החברה, ואז בזה המאמצים שלנו הם נעשים בהתחברות זה לזה, וזה בעיקר מה שפועל לתיקון. אדם אחד כמעט ולא יכול להשפיע על החברה, אפילו שיהיה כמה שיותר טוב. אבל אם מתחברים עשרה חלשים הם יכולים יותר להשפיע לתיקון מאשר אחד חזק. זה נקרא "נצחוני בניי", שהעיקר ברוחניות זה חיבור של כוחות חלשים.

שאלה: העבודה שלי היא לנקות את הכלי, ובצורה כזאת להכין את הכלי כדי שאור החסדים ישחזר אותו, ואז להשיג חיבור טוב?

נכון. העיקר בשבילנו זה לעשות את זה יחד, כי כל אחד מבקש מתוך הכלי שלו, אבל כולנו יחד משלימים זה את זה, ואז בטוח בא האור שהוא מתקן כל אחד ואחד וכולנו יחד.

העניין הוא שבחיבור אנחנו פונים בצורה כל כך רבגונית, שונה, אנחנו לא יודעים איך, אבל זה מגיע מכל אחד ואחד כך שהאור העליון כשמגיע הוא כבר מתקן אותנו. חשוב כאן לא כוח חזק אלא שיהיו בו חיבורים בין הרבה כוחות חלשים, זה יותר מועיל לתיקון.

שאלה: למה הכוונה שמתגלה שלימות?

כשמתגלה שלמות זו הרגשה שאני לא נמצא לבד. שאני בכלל לא מרגיש את עצמי. אני מרגיש שאני נמצא בכלי חדש, ברצון חדש. הרצון הזה שלם והוא מרגיש את הבורא בצורה שזה ממלא אותו, מכוון אותו. ואמנם יכול להיות שיש עוד הרבה דרגות לפני, אבל כבר אני מרגיש את השלמות.

אני מרגיש שלמות שנמצאת בבריאה מתחילתה ועד סופה, כמו עובר למשל, אפילו שהוא בבטן אימו, הוא כבר מרגיש את השלמות, שהוא נמצא בעולם שכולו טוב. כמו שכתוב שעובר בבטן אימו רואה מסוף העולם ועד סופו, נר דולק על ראשו ומלמדים אותו כל התורה כולה וכן הלאה. כי מתבטל כלפי העליון בכל החלקים. "עובר" זה נקרא עשירייה שכולם מתחברים בביטול כל אחד כלפי האחרים, ואז אנחנו הופכים להיות עובר. ודאי שאנחנו בעצמנו רק צריכים לנסות לעשות את זה, לראות שלא מסוגלים ולפנות לבורא שיעשה לנו את זה.

שאלה: האם יש קשר בין התבטלות לבין לראות את החברות כגדולות?

ודאי. אני חייב לראות את החברים שלי כגדולי הדור, כהכי גדולים. שאני רוצה רק להתכלל בהם, רק להיטמע בהם וזה כל התיקון שלי. ובאמת זה ככה. כי אנחנו מודדים את החברה לפי הקלקולים שלנו, אבל באמת מה שנמצא מחוצה לי זה אור אין סוף. ולכן אני צריך לראות את הקבוצה, אם הייתי רואה אותה כנכונה, כשלימה לגמרי.

שאלה: מהקטע שקראנו עכשיו נראה שאנחנו צריכים להיות מאוד זהירים שלא לפגוע אחד בשני ולא לפעול בכוונה אגואיסטית אחד כלפי השני וכלפי הבורא. איך אנחנו מגדילים את הרגישות הזאת?

על ידי דוגמאות זה לזה. על ידי זה שאנחנו מדברים על זה. העיקר שאנחנו נותנים דוגמה זה לזה. זה העיקר. כשאני מסתכל על החברים אני רואה שהם אוהבים זה את זה, ואני לא. וכאן מגיע לי ממש חשבון נפש קשה וזה מה שמקדם את האדם.

שאלה: איזה כלים צריך לעבודה בהבחנה בין רע לטוב? בין ימים נוראים לטובים?

אותם הכלים. אין לנו יותר, חוץ מהרצון לקבל שלנו שאנחנו רוצים להיות מחוברים עם כל החברים ומגלים בזה עד כמה אנחנו לא נמצאים או כן נמצאים במשהו וכן הלאה. אותם הכלים, אין לנו כלים חדשים. אנחנו לא בוחרים את הכלים, הכלים נתונים לנו מראש.

שאלה: רב"ש כותב כאן ש"מזונות של כל אחד נמדדים בראש השנה". מה זה אומר?

כתוב על זה הרבה. אנחנו מקבלים מלכתחילה בתחילת השנה מה שיקרה לנו במשך השנה, ואין אז שום דבר חדש במשך השנה חוץ מדבר אחד, שאתה מקבל את זה מתי שאתה צריך או כשאתה לא צריך את זה. הוא נותן דוגמה את הגשם, שהכול תלוי בגשמים, כמה שיהיו גשמים לפי זה יהיה לך מה לאכול. ובראש השנה רושמים שלפלוני מגיע לקבל השנה למשל חמישים קוב מים כגשם, ואז אתה רואה את זה ואתה שמח, אני בטוח שתהיה לי תבואה, לחם, ירקות, וכן הלאה. אבל אם אתה מתנהג לא טוב, אז הגשם הזה יורד לא בזמן ולא באותם המקומות שטמנת את הזרעים לתבואה או לירקות, וכן הלאה. זאת אומרת, הבורא כן נותן לך לפי ההקצבה שמגיעה לך, אבל לא במקום ולא בזמן שאתה צריך, אלא כאן הוא עושה משחק, חשבון, כשבעצם אתה עושה חשבון, אתה במאמצים הנכונים שלך יותר או נכונים פחות קובע עד כמה תקבל ברכה מלמעלה, למרות שמלכתחילה ברור לכל אחד מה שהוא צריך לקבל.

וככה זה לא רק כלפי הגשם, ברור לנו, אלא ככה זה כלפי כל דבר ודבר במשך כל החיים. הכול קצוב והכול מוכן לאדם, מה שיהיה לו וכמה שיהיה לו, אלא הכול תלוי מתי זה מגיע לנו ואם מגיע לנו, וכן הלאה.

תלמיד: אז העיקר כאן זו יגיעה והתנהגות נכונה דווקא בראש השנה, בחג?

לא, ראש השנה זה בסדר, אבל אנחנו צריכים לראות כך את כל החיים. כדאי שתקרא את המאמר על זה באיגרת כ' של רב"ש. אנחנו בכל זאת עוד נלמד את זה.

שאלה: "שענין שופר מלשון "שפרו מעשיכם"". יש ענין לשמוע שופר בראש השנה, או שזה רק אני מדמיין?

אני לא יודע, אנחנו מדברים רק על הבחנות רוחניות.

תלמיד: אבל מה המשמעות במעשים?

אני לא רוצה לשמוע דברים ששייכים לגשמיות.

שאלה: כשאנחנו משתדלים לראות את החברים כגדולים מיד מתעוררת הקנאה כלפי חברים. איך להשתמש בה נכון?

זה טוב שאתה רואה אותם גדולים ואתה מרגיש שאתה מקנא בהם. אבל תגיד לי, היה יותר טוב אם היית רואה אותם כקטנים?

תלמיד: לא, אני דווקא מרגיש שזה מאוד מקדם אותי, אני פשוט לא מבין מה עליי לבקש הלאה מהבורא.

שאתה רוצה להיות קרוב אליהם, דומה להם, שהם ייקחו אותך ויעזרו לך גם להתקדם, ואתה מודה לבורא שהביא אותך להיות בין אנשים כמוהם.

שאלה: אני קורא את הקטעים ושומע את החברים, את התשובות, חלק ממני מרגיש את האמת ומסכים, חלק אחר נותן כביכול איזו הרגשה של רוגע, שהכול בסדר. ויש פה משהו לא רגוע במקום הרגוע.

אנחנו צריכים להרגיש שכל רגע ורגע שיש לנו נטייה לחיבור אנחנו מרוויחים בזה ומושכים עלינו את האור מלמעלה, את המאור המחזיר למוטב. ברגע שאנחנו עוזבים, המאור מפסיק וזה כבר לרעתנו כי הזמן פועל בצורה כזאת, שהאור לא ממלא אותו.

תלמיד: איך לצאת מהמצב הרגוע הזה, מה לעשות, לצעוק?

תדבר עם החברים. יש לכם קבוצה חזקה, תדבר איתם ושהם יתייחסו לזה בצורה רצינית. ודאי, תעורר אותם, תדברו על זה ביניכם.

שאלה: איך לעזור אחד לשני עם אותה עבודה, אותה התגברות, שמתעוררת בזמן ימי החג? איך אני יכולה לעזור לחברות שלי, האם רק להגיע?

אני חושב שאתם צריכות לדבר על זה ביניכן ושכל אחת תספר לאחרות עד כמה הן מרגישות שיש להן מקום להתחברות, עד כמה בהתחברות ביניכן תלוי התיקון, תלוי העתיד הטוב של כל העולם, לא רק של "בני ברוך", ושאתן חייבות ממש לדאוג לזה במיוחד כמו לילדים, שתרגישו את עצמכן אחראיות על השלום העולם.

ברצון של הנשים תלוי הכול, הרבה יותר מזה של הגברים, הרבה יותר, וכתוב על זה בהרבה מקומות, אנחנו עוד נקבץ את המקומות האלה ונדבר עליהם. אז תסבירו את הדברים האלה לחברות שלכן, שדווקא בחיבור ביניכן עד כמה שאתן יכולות, לא כמו הגברים, אלא כאן החיבור הוא הרבה יותר קל, לא מחייב, אבל כמה שאתן נמשכות לזה זה תיקון גדול לכל העולם.

שאלה: ככל שנתפלל יותר ביחד בעשירייה זה יחזק את החיבור שלנו? האם הפעולה הזאת תשתקף בכלי?

כן, אם תתפללו על הקשר ביניכן, ובפרט שאתן רוצות לבנות את הקשר הזה כדי להשפיע לכל הכלי העולמי, אז ודאי שתרגישו אחרי כמה פעולות כאלה עד כמה זה משפיע. תנסו ועוד נדבר על זה.

שאלה: האם אנחנו נראה את היחס של הבורא כלפינו רק דרך התאמצות בחיבור בעשירייה, או שאנחנו צריכים לראות את הבורא גם בתוך החברים בתוך העשירייה?

גם בתוך החברים שבתוך העשירייה, גם כל אחד ואחד, אבל זה מגיע דרך העשירייה. הבורא לא יכול להתלבש בפחות מעשרה ויותר מעשרה, הוא חייב שיהיה כלי, ולכן כך הוא מגיע. מתוך זה שיש לנו כל מיני צורות הכלים, עשיריות, שמיניות, שישיות, לא חשוב איזה, אז בסך הכול אנחנו מכינים את עצמנו בצורה כזאת שיש מקום לאור העליון להגיע, ואפילו שתהיה לא עשירייה אלא שישייה, בכל זאת האור העליון יכול להתגלות, מפני שסך הכול יש לנו הרבה מאוד עשיריות למיניהן.

שאלה: איזה כוח יש למילים שלנו ואיך הן משפיעות על החברים?

הכוח הוא שהן יכולות לפתוח את הדרך לאור העליון להגיע אליך. את זה יכולים החברים לעשות.

שאלה: האם בביטול ובהכנעה שלי כלפי העשירייה אני משפיע להם או משתמש בהם, מה ההמשך הנכון מתוך הביטול?

זה אותו דבר. להשתמש בהם או להשפיע להם, להשתמש בבורא או להשפיע לבורא זה הכול אותו דבר. אם אתה לא פועל מתוך האגו שלך, אז הכול זו רק פעולה אחת של חיבור והשפעה.

שאלה: איך רוכשים את המידות של הבורא דרך העשירייה בצורה קבועה?

בצורה קבועה לא רוכשים שום דבר עד גמר התיקון. אני שומע במילים שלך שאתה כבר מחפש את הסוף, מתי תוכל להפסיק להתייגע. אז אתה תפסיק להתייגע מתי שאתה תרגיש שהיגיעה היא המנוחה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להבין אם אנחנו בחיבור הנכון ולא מדובר באשליה?

אתם תרגישו, לא מיד, אבל תתחילו להבחין אם זו אמת או אשליה בכל מיני מידות, תתחילו במשך הזמן לזהות את זה. כמו נגיד כשאנחנו גדלים, כשאנחנו ילדים אז יכולים לבלבל אותנו בכל מקום ומקום, כי ילדים לא יודעים מה אמת ומה לא, הם מקבלים הכול בצורה ישירה. מה שאין כן כשאנחנו גדלים יותר אנחנו מתחילים להבדיל בין שקר ואמת, בכל מיני הבחנות, כך זה גם כן בצורה הרוחנית. הכול לפנינו.

שאלה: איך להרגיש מתוך העשירייה את החיסרון של כל עשיריות בני ברוך?

במידה שאתן מפתחות רגישות לעשיריות של נשים, אתן יכולות להרגיש את החיסרון הזה. הכול תלוי בכמה שאתן רוצות להרגיש את זה, בכמה שאתן רוצות להתחבר, בכמה שרוצות לתת, לגרום להן התקדמות, לפי זה תתחילו להרגיש את החסרונות.

שאלה: אמרת קודם שהיגיעה האמיתית היא המנוחה, אתה יכול להסביר על זה עוד קצת?

בטח, איך אנחנו מגיעים לעולם שהוא כולו מנוחה? "מנוחה לחיי העולמים", וכן הלאה. איך אנחנו מגיעים? בזה שאנחנו מסכימים לכל העבודות, וכל עבודה בשבילנו זה רק תענוג, וכל מאמץ בשבילנו יותר שווה ממנוחה. ככה זה. זה נקרא "עולם הפוך ראיתי".

שאלה: תודה רבה על הכנס הזה. בבוקר נתת לנו תיאור שכולנו צריכים להיראות בזמן השיעור בכל שיעור כעשירייה אחת. איך עכשיו בכנס אנחנו מסוגלות, יכולות, על מה להתפלל שזה באמת יקרה?

על פתיחת הלבבות, רק על זה להתפלל. אני דואג שכולם כולם יפתחו את הלבבות שלהם, ואז מה שיש בכל לב ולב שיעבור דרך כל הלבבות, ואם ככה זה יקרה אנחנו נתחיל להרגיש שהבורא נמצא בתוכנו. בתוך החיבור הזה אנחנו נתחיל לגלות את הכוח, את היסוד שלנו, את הכוח העליון שלנו שעושה את זה, שמייצב את זה, שגורם לזה. מתי אנחנו נעשה את זה? מתי שנבטל את הגבולות בין הלבבות.

שאלה: מה זה אומר בקשר בינינו להפוך מלכות לכתר, ואיפה כאן השלילה של הדעת הקודמת?

זה שאני ממלכות, מהרצון לקבל שלי, רוצה עכשיו להשפיע לכולם, זה נקרא שאני הופך את המלכות לכתר. שמלכות דאור ישר הופכת להיות לכתר דאור חוזר, ובזה כך אנחנו מתקשרים. מה שכתר לעליון, יוצא לו קשר עם המלכות דיותר עליון, ומה שמלכות דעליון נמצא בקשר עם הכתר דתחתון, כולם כך מתקשרים, כולם עם כולם עם כולם עד שנהיה כעיגול, וזו הצורה הרוחנית הנכונה.

שאלה: מה תפקידה של האישה ברצון בעבודה הרוחנית?

אני לא רואה כל כך הבדל בין אישה לגבר. לא רואה הבדל. גם נשים צריכות להתחבר, גם הן צריכות לדאוג שיהיה כלי אחד, רצון אחד, לב אחד, כוונה אחת, מטרה אחת, הבורא שיתגלה בתוך הלבבות. כל אותה העבודה שיש לגברים, רק שמהאישה לא דורשים בצורה מתמדת כזאת כמו מגבר. נגיד כמו בעולם שלנו, גבר חייב ללכת לעבוד מהבוקר עד הלילה, להביא פרנסה והכול. אישה אפילו שהיא יוצאת לשעתיים שלוש, חצי יום לעבוד, גם טוב, זו גם תוספת למשפחה, ואי אפשר לדרוש ממנה יותר. ככה זה נהוג בכל העולם. אותו דבר ברוחניות.

תלמידה: בכל זאת אנחנו בהסתרה. נשים הן בהסתרה, אבל לא עובדות פחות.

אתן עובדות בבית, זה משהו אחר. בבית אתן עובדות יותר מכולם. אבל זה לא נחשב, כי את דואגת לעצמך כדי לסדר את הבית שלך. אבל ברוחניות מספיק לך לעבוד כמה שאת יכולה להתקשר עם החברות שלך, וקצת להמשיך במשהו בחיבור ביניכן את הנטייה לבורא.

קריין: קטע 18.

"בעבודת ה' נקרא "כתיבה" שחור על גבי לבן, היינו מה שהאדם עוסק בתורה ומצוות נקרא שהוא כותב על לוח לבו, זאת אומרת שהמעשים מה שהאדם עושה נכתבים.

ורוצים שהכתיבה תהיה "לטובה", היינו מעשים טובים. והחתימה, היא הכוונה המעידה על עצם המכתב, היינו שהכוונה מעידה על מצוות של מי הוא מקיים. פירוש, אם כוונתו בקיום המצוות הוא לשם שמים, או חס ושלום לא.

נמצא, שהכתיבה, היינו המצוות ומעשים טובים, זה נקרא כתיבה טובה, היינו שיכול להיות להיפך, שעושה מעשים רעים חס ושלום. נמצא מקודם צריכים להיות מעשים טובים, שהם קיום תורה ומצוות בתכלית הפשטות.

ואחר כך בא ענין של הכוונה, הנקרא לכוון שהכל יהיה לשם שמים. כי בלי תשומת לב, עוד לא ידע האדם לשם מי ולצורך מי הוא מקיים תורה ומצוות, יכול להיות שכל כוונתו היא שלא לשם שמים. לכן אומרים, "כתיבה וחתימה טובה", היינו מקודם צריך להיות מעשה, המכונה "גוף", ואחר כך כוונה הנקראת "נשמה"."

(הרב"ש. רשומה 879. "כתיבה וחתימה טובה")

זאת אומרת שאנחנו צריכים לעשות כל מיני מאמצים בחיבור שלנו. וגם לא מספיק לנו חיבור, כי חיבור יכול להיות כוח יותר גרוע מאשר לא להיות מחוברים אם זה כמו מאפיה. ולכן אנחנו צריכים יחד עם החיבור כל הזמן לבדוק את עצמנו, איך אנחנו נמשכים בחיבור שלנו, האם אנחנו מגיעים לחיבור עם הבורא או לא. זאת העבודה שלנו. להשתדל להיות מחוברים בינינו ולבורא שזה יהיה כביכול כגוף אחד, ותכונות הבורא יהיו כיוון לחיבור בינינו, שאנחנו מייצבים בינינו את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". זאת אומרת אנחנו בונים בינינו, כמו שילדים בונים מחול או מקוביות איזה בניין, כך אנחנו בונים מאיתנו כזאת צורה שנקראת "בורא", בוא וראה.

נניח שנסתכל על איזו קבוצה, יש לנו למשל את קבוצת הולנד. אנחנו מסתכלים על הקבוצה הזאת ורואים שהם בונים את הבורא. בונים את הבורא. יש ביניהם כזה יחס, כזה מבנה, שממש לפי כל המבנה שלהם, הקונסטרוקציה הזאת שהם בונים היא מבטאה את כל התכונות של להשפיע, שזו תכונת הבורא. לכן זה העיקר שאנחנו צריכים לעשות, איך אנחנו מתייחסים זה אל זה, איך אנחנו מתחברים זה אל זה, שמכל הפעולות, המאמצים, הצורות שאנחנו מתייחסים בינינו זה לזה, לכולם בקבוצה, אנחנו רוצים שזה יהיה דמות הבורא הקטנה, שהעשירייה תקבל צורת אדם קטן. "אדם" זה נקרא דומה לבורא, את זה אנחנו רוצים לבנות. זה שייך גם לגברים וגם לנשים, אין שום הבדל בין זה לזה, רק כלפי גברים יש יותר דרישה.

שאלה: אמרת עכשיו שאנחנו יפים, וכמו שאתה רואה אותנו כאן, אנחנו יחד כבר עשר שנים, אז אנחנו ממש מכירים אחד את השני לגמרי. איך אפשר לחדש את היחסים שלנו בצורה שנוכל לבנות את כל האלמנטים האלה, וכל פעם לחדש את הקשר שלנו בצורת אחישנה?

אם אתם כבר עשר שנים יחד וכל הזמן נמצאים בבירורים, אתם כבר יודעים איך לעשות את זה. אין שום בעיה. רק יותר ויותר להשתדל לעבוד יחד. זה לא שאתם מכירים זה את זה, כל העבודה צריכה להיות כזאת ש"ויהיה בעיניך כחדשים", שכל יום כביכול אתם לא מכירים את הקבוצה. כי אתם באים עם רצונות לקבל חדשים, אתם רוצים מחדש לבדוק את עצמכם, איפה אנחנו נמצאים, למה אנחנו צריכים להגיע, וכביכול מתחילים עבודה מחדש. זה מה שצריך להיות. כתוב על זה גם הרבה. אז תנסו, תנסו לבדוק יום יום כמה אתם מחדשים את הקשר ביניכם בצורה חדשה, שאתמול כביכול לא היה כלום והיום אתם מתחילים מחדש. ואתם דווקא שמחים שכך היא העבודה שלכם, שמתחילים מחדש.

יש אנשים שלא מרוצים מזה, כי הם לא מבינים בעבודה רוחנית. עבודה רוחנית היא מה שהיה אתמול נמחק לגמרי כמו שלא היה אף פעם, והיום אני מתחיל כמו ילד קטן שלא עשיתי שום דבר. אפילו דברים קטנים, כמו שאנחנו לומדים מהבעל שם טוב ששכח א' ב', ממש כך, מתחילים מאפס, מכלום, משום דבר, זאת הצורה הנכונה החדשה שכך אנחנו צריכים להתקדם. כל פעם עשר ספירות חדשות זה מאפס לגמרי עד 100%, ושוב מאפס עד 100%, וכך אנחנו הולכים ומוסיפים מדרגה אחר מדרגה.

שאלה: איך לחדור לתוך התמונה הזאת שאתה מתאר שכל יום מתחילים מחדש, כי גם אם מתחילים אז יש הרגלים, יש דברים שמתעוררים כביכול מיום אתמול, או מכל עשר השנים?

לעשות בירור וביקורת על כל דבר. אם אתם גמרתם את המדרגה הקודמת, אז אתם מתחילים ממש מאפס, שאתם לא יודעים שום דבר. זה הכי טוב, הכי בריא.

תלמיד: אבל אני מרגיש שאפילו צעד אחד עוד לא עשינו כמו שצריך. אז האם כל פעם להתחיל את אותו הצעד הראשון?

אתה לא יכול להתחיל או לא להתחיל. אם אתם עשיתם עבודה נכונה, אז אתם מרגישים שהיום אתם מתחילים מחדש, הכל מריקנות חדשה. יש לפעמים הרגשה כזאת, אז תתרגלו אליה, העיקר שאתם תדעו שזה דבר טוב.

שאלה: זה זמן הדינים, הדבר היחיד שמפריע להתחבר עם החברים זה גאווה, גאווה מסריחה. איך לחסל אותה סופית, איך להפטר מהשונא הזה של החיבור?

להתפלל, לבכות שהבורא יתקן.

שאלה: אם קיבלנו התפעלות, איזשהו ביטחון בכנס, אז זה בדעת שלנו. איזה מאמץ נכון בחיבור לתת כדי לעלות למעלה מהדעת?

רק על ידי חיבור. מתוך החיבור אתן תוכלו לייצב הבחנות חדשות. אתמול נניח אנחנו הגענו לאיזה חיבור, והיום אנחנו צריכים להתחיל כביכול מחדש. זאת אומרת מה שהשגנו אתמול זה נעשה לאפס, אנחנו צריכים להתחיל כאילו שלא ידענו כלום ואין לנו שום דבר. היחסים חדשים, ההבחנות חדשות, אני לא מכיר את החברים כביכול, או את החברות, אנחנו מתחילות, או מתחילים לבנות הכל מחדש. אני צריך לחדש את הקשר בינינו, אני צריך לראות את כל היחסים בינינו כביכול מאפס לגמרי, וזה צריך להיות מוסכם. אם אתמול הייתי בריב עם איזה חבר, היום אין דבר כזה, אין, זה אסור, היום אני חייב להתחיל איתו מחדש כאילו אני לא מכיר אותו, אחרת אנחנו לא נתקדם.

שאלה: כשאנחנו מרגישים דחייה מהחברים ואחר כך אנחנו מתחרטים, האם זה סוג של תיקון?

כן.

שאלה: האם כדי להתחבר צריך לעורר רגש בלב או שזה מאמץ טכני ללא רגש? ואיך להחזיק את כולם?

רגש בלב. איך? על ידי מאמץ שבלב. האדם צריך להשתדל לכוון את הלב שלו כל פעם יותר ויותר לחיבור. לא יעזור לו, בלי זה הוא לא ישיג רוחניות. הוא צריך להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" ואין כאן מה לשאול, אלה דברים ברורים שצריכים להיות, או כן או לא. כתוב, "או חברותא או מיתותא"¹, או שמתחברים לקבוצה או שמתים, אחד מהשניים. בחיבור מקבלים את האור העליון, גילוי הבורא, חיים רוחניים נצחיים. אם לא, גומרים את הכל עם החיים האלה וזהו.

שאלה: מה ההבדל בחידוש, בין חידוש כל יום לבין ראש השנה?

יש הבדל, ראש השנה זה חידוש לפרצוף הגדול נניח או לעולם, וכל יום אלה שינויים קטנים פרטיים.

שאלה: אם מסתכלים על להקת דגים רואים שמתלבש בהם כוח אחד שמניע אותם, מזיז אותם. בקשר לחיבור בינינו, האם נכון שכל אחד יבקש שכוח אחד יתלבש בנו וכך נוכל להתחבר? כי אנחנו אגואיסטים ואין לנו יכולת להתחבר.

נכון, לכן צריכה להיות תפילה מכולם יחד כלפי בורא אחד, שיתן לנו חיבור כזה שאנחנו נתנהג כמו להקת דגים. כל אחד בכל זאת מתוך הספירה שלו, אבל למטרה משותפת.

שאלה: שמעתי ממך בשיעורים האחרונים שאנחנו קודם מתחברים ואז לחיבור הזה נותנים את צורת הבורא, אבל עכשיו אמרת שיש סכנה להתחבר ככנופיה. אז יוצא שאנחנו צריכים קודם להתחבר ואז לתת צורה, או מיד להגיע לצורה הזאת? יש כל מיני חשבונות לא מובנים כאן.

תשכח את כל החשבונות, כבר אמרתי לך את זה. כי בשכל שלך אתה לא יכול לעשות כלום, שום דבר. קודם השכל כך ואחר כך כך, חשבונות כאלה ואחר כך כאלה, זה לא עובד ברוחניות. ברוחניות עובד רק דבר אחד, מסירות נפש לקראת החיבור, בלבד. ואתה לא מזמין מראש שום צורה הבאה, אחרת אתה נעשה חכם יותר מהבורא. אתה שוב ושוב חוזר על אותה הבעיה.

תלמיד: אני מתכוון איך לא להיות כנופיה.

דווקא בצורה כזאת, כשאתה הולך עם השכל תהפוך למשהו מכאני, זה לא טוב, זה לא יעזור לך. תקרא יותר ויותר מאמרים, כמה שיותר, שזה ייתן לך יחס נכון למציאות. כי רק על ידי עיניים עצומות כשאנחנו מחוברים יחד כולנו, אנחנו יכולים להגיע לבורא. אין מה לעשות. יש לך שכל, אני רואה שאתה חכם, אתה אוהב לעבוד עם השכל שלך, אבל זה לא יעזור, זה רק יבלבל. או שאתה תצא מאיתנו.

תלמיד: רגש חסר.

תתפלל, תתפלל שיהיה לך רגש, תחליף שכל ברגש, אבל לא בחיים הרגילים, ברוחניות. אני מבין אותך זו בעיה גדולה מאוד היה לי אותו דבר.

שאלה: הטקסט מדבר על שני מצבים שנקראים "גוף" ואז הכוונה נקראת "נשמה", איך ואיפה נולדים המצבים האלו?

המצבים האלה נולדים ברצון שלנו, אין שום דבר חוץ מהרצון, וכול מה שמתרחש מתרחש בתוך הרצון.

שאלה: שאלה על הציטוט שקראנו, אני לראשונה שומע שניתן עם הכוונה לכסות את המעשה אחרי המעשה. אני תמיד חשבתי שצריך לבנות את הכוונה ורק אז את המעשה, וכאן הרב"ש כותב שניתן אחרי המעשה, איך עושים את זה?

זה לא עניין של נכון או לא נכון אלא באיזה מצבים נמצאים, ככה זה קורה. אבל העיקר שאתם נמשכים לחיבור, והחיבור צריך להיות כמה שיותר מנותק מהאגו של כל אחד, היינו שהבורא מתגלה ביניכם. והבורא הוא כוח שנמצא למעלה מכם, מושך אתכם למדרגה היותר עליונה והעיקר שזה לא לטובת אף אחד אלא לטובת החיבור ביניכם. תנסו לתאר לעצמכם מצב "אנחנו פועלים בינינו כדי להיות מחוברים, המטרה שלנו להיות מחוברים בלבד" למה? כי חיבור מביא לנו מצב חדש, הרגשה חדשה, מציאות חדשה, שבה כולנו מתנתקים מהאני ונכנסים למשהו חדש, שזה אנחנו, זו מציאות חדשה ואז אנחנו מרגישים מי מחזיק אותנו, מי מחבר אותנו, הוא נקרא "הבורא".

שאלה: אמרת לחבר ללכת בעיניים עצומות. האם זה לא לראות כל חבר באופן ספציפי אלא עשירייה שלמה? לראות אותה כאחד כל הזמן?

כן, בדיוק כך. כך אני רוצה לראות, את כל העשרה כדבר אחד, רצון אחד, מציאות אחת, מתמלאים עם כוח עליון אחד ושם אני מאבד את עצמי, וכך כל אחד ואחד, פשוט מאבד את עצמי.

שאלה: איך עושים בירור נכון בעשירייה כדי לסיים מדרגה ולהגיע לאפס שאפשר יהיה להתחיל מצב חדש?

אנחנו לא יכולים לדעת את זה. הכוח העליון, האור העליון, שפועל עלינו עושה בינינו חיבור בכל מיני חיבורים, נכונים ולא נכונים, כדי ללמד אותנו בדרך בכל דבר. לכן אנחנו רק רוצים להתחבר בינינו וכל הזמן פונים לבורא, שהוא בסופו של דבר מסדר ומחבר אותנו ומלמד אותנו איך להיות מחוברים, מכוונים זה אל זה, וכן הלאה.

שאלה: איך בדיוק יחס פשוט של אהבה של כל חבר כלפי השני הופך להיות לפרצוף בהשתוות שלמה לבורא?

זה על ידי המאור המחזיר למוטב. כאן אנחנו לא יכולים לעשות כלום חוץ מלרצות שקשר בינינו יתהפך לפרצוף אחד.

שאלה: האם בן אדם יכול לכוון את הלב שלו או שהוא צריך לעזור לכוון את הלב של החבר?

גם זה וגם זה, אבל יותר טוב לדאוג לחברים שהם יהיו מכוונים נכון לבורא, ואז בזה בעצם הוא פועל בעקיפין על הלב שלו שמכוון אותו לדחוף את החברים לבורא.

תלמידה: ואיך אדם מכוון את הלב של עצמו, זו תפילה, מה זה לעבוד בלב?

פיזית לדבר איתם, להשפיע על כולם, על כל החברים, אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לבורא, ובקשר ההדדי בינינו, איך נחייב את הבורא לטפל בנו ולתקן אותנו, זה נקרא "נצחוני בניי", וכך זה יקרה.

שאלה: אם הכול מגיע מהבורא אז למה ועל מה אנחנו צריכים לבקש סליחה?

אנחנו מבקשים סליחה בראש השנה על זה שנשארו לנו מהשנה הקודמת זנבות כאלה שלא תיקנו, זה הכול. ולא מראש לשנה הבאה, אלא עבור השנה שעברנו צריכים לעשות חשבון, לראות האם השגנו או לא השגנו מה שהיינו רוצים, לבקש סליחה על זה שלא עשינו. ומתוך הסליחה הזאת אנחנו צריכים לקחת את כל הכלים, את כל ההבחנות, את כל ההחלטות, ואיתם להתחיל שנה חדשה.

שאלה: יש ישיבות חברות בכל מיני שפות, נניח ספרדית, ואני לא יודעת ספרדית, האם המאמץ שלי שאני יושבת ומנסה להתכלל בלי להבין כלום, משפיע?

כן, זה גם עוזר מאוד אמנם שאני לא יודע את השפה ואני נמצא איתם בלב ונפש. וכך היה גם אצל רב"ש וכך הוא גם אמר על מי שלא ידע עברית, "שיישב ויתכלל בינינו, ויידע" וכך זה באמת.

שאלה: במצב של ריקנות כשאתה רואה את החברים ולא זוכר את השמות שלהם ובמקום השכל אתה מרגיש איזה חיבור עם החברים, האם זה מצב תקין להיות בו?

כן ודאי, בשביל מה אתה צריך את השמות שלהם, אתה צריך העיקר להתחבר אליהם בלב ונפש, ברוחניות השמות האלה לא קיימים.

שאלה: אמרת היום בשיעור הבוקר שהנשים לפני שהן עושות פעולה הן חושבות הרבה ועושות הרבה חשבון, ואני ממש הרגשתי את זה כי גם לי זה קורה הרבה פעמים. רציתי לשאול איך אפשר להתגבר על זה בצורה הכי טובה?

העיקר לדבר מתוך הלב ומה שהלב מרגיש, ולכן קודם כל לשמוע את הלב ואחר כך להשתדל להעביר את זה לחברות ולא לעשות חשבונות רבים.

שאלה: מהו העולם ההפוך?

אני לא יכול להגיד לך מה זה עולם הפוך, נראה אותו ואז נבין מה זה הפוך. עולם הפוך זה ששם מכבדים השפעה ואהבה ולא קבלה ובמקום למשוך לעצמי אני נותן לאחרים, במקום לאהוב את עצמי אני אוהב את האחרים, זה נקרא "עולם הפוך". בכל הרצונות והמחשבות שלנו אנחנו צריכים להגיע להפכיות.

שאלה: אם אני יודע שאני רוצה להיות מחובר, זה מגיע מהאגו שלי וזה לא להשפיע, אם כך עלי ליפול דווקא מתוך ההתנגדות שעולה בי?

אל תהיה חכם, תשמע מה שאנחנו לומדים וככה תעשה, זהו. ואם אתה לא יודע אז תפנה שוב למאמרים של רב"ש ותקרא ותקרא ותקרא בלי לעשות כלום רק לקרוא, אז לאט לאט אתה תתכלל עם מה שהוא אומר ואז תתחיל לעשות טוב.

שאלה: מסירות נפש זה לקבל בחינת הסתרה?

מסירות נפש למה זה שייך להסתרה? זה לחוד וזה לחוד.

תלמיד: זה לקבל?

לא. אתה רוצה לקבל לעצמך הסתרה? אני, אני לא מבין שאלה.

שאלה: לקבל את העבודה במסירות נפש זה לרצות להשפיע על מנת להשפיע?

להשפיע על מנת להשפיע, בלקבל בעל מנת להשפיע, זאת אומרת זה לעשות משהו למעלה מהרצון לקבל שלך.

תלמיד: ואיך אפשר אז ליישם את זה בתוך העשירייה?

לא, זה כל כך רחוק, זה עדיין כל כך לא מציאותי, מה אתה שואל דברים כאלה. לעשות פעולות במסירות נפש זה נקרא שאתה משתדל להיות "למעלה מהרצון לקבל שלך" נקודה. פשוט. לא צריכים יותר להוסיף לזה כל מיני הגדרות שאתה לא מבין בהן ואז הן מבלבלות אותך ולא נשאר לך כלום. עכשיו אתה יודע מה אתה צריך לעשות, לעשות פעולה למעלה מהרצון לקבל שלך. האם אתה מסוגל לזה? "לא", אבל אתה בטוח שצריכים לעשות את זה? "כן", אז איך אני עושה? אז מתחילה כאן העבודה בקבוצה ותפילה לבורא. תצליח.

שאלה: מה לעשות במצב שחברה אחת רוצה להתחבר וחברה השנייה לא רוצה? איך לעבוד ולהתבטל בפני המצב הזה?

אני לא יודע. אני לא נכנס בין שתי נשים. אסור לעשות את זה. הן צריכות לקרוא את המאמרים שלנו ולהחליט מה הן עושות. כדאי להן לוותר על כל מיני שטויות כדי להיות בכל זאת יותר קרובות לבורא, לתכלית הבריאה, או שיישארו בכל מיני החשבונות שלהן.

שאלה: שאלה מנשים שאחרי כל שיעור בוקר קוראות את מאמרי רב"ש. אנחנו עושות את זה כבר יותר משנתיים וחצי ויש לנו כזאת שאלה, אנחנו לא רק קוראות, אנחנו גם דנות על נושא השיעור ועל המאמרים. האם זהו החיבור הנשי, והאם זה במשהו גם הפצה של שיטת רב"ש?

זה שעל ידי זה אתן גורמות לחיבור זה בטוח, למרות שאתן עדיין לא מרגישות שזה עובד. זה דבר אחד. אבל האם זה פועל כהפצה? למה כהפצה? אתן יוצאות מגדר הקבוצה שלכן, העשירייה שלכן? אתן מסבירות את הדברים האלה לקהל הרחב שלא שייך לבני ברוך? אם כן אז זאת הפצה. אם לא, אז לא. הפצה נקרא שאני משפיע על הקהל שלא שייך לגבול בני ברוך, לעיגול של בני ברוך. תצליחו.

שאלה: ביחס הזה בין מוחא לליבא שדיברנו עליו הרבה, ולפעמים אתה נותן דגש יותר על ליבא ולפעמים על מוחא. מה הסדר פה?

אין סדר. מה שיוצא, יוצא. כל פעם אנחנו נמצאים במצבים שונים.

שאלה: איזו השפעה בעשירייה שאנחנו עושים אחד על השני היא מקסימום אפקטיבית כדי לחייב את הבורא לסיים את התיקון שלנו?

אתם צריכים לחשוב על השאלה הזאת, איך אתם יכולים לחייב את הבורא לעשות את התיקון עליכם מיד ובבת אחת ועד גמר התיקון, ואתם לא רוצים יותר לחכות לזה. אבל שוב, שהבקשה הזאת לא תהיה אגואיסטית. שהיא תהיה על מנת להשפיע נחת רוח לבורא, שלזה אתם נמשכים. אם זה ייצא לכם, בבקשה, אתם יכולים. אין שום בעיה לקפוץ. רק השאלה היא האם זה כך. תבררו. לברר מותר הכול. אל תפחדו. העיקר זה להיות בבירורים.

שאלה: נראה שאנחנו נמצאים בזמן מאוד מיוחד, לפחות אני לא הרגשתי עד עכשיו, מאוד עוצמתי, שמקבל ביטוי רגשי מאוד גדול כי מצד אחד יש הכבדה, שהלב ממש רוצה לבכות, ומצד שני יש שמחה גדולה מאוד על ההזדמנויות שהבורא נותן לנו לגדול.

תודה רבה. אתה לא שואל. אתה מסביר לנו את המצב שלך. זה לא כל כך מוסיף לנו, אז תודה רבה. כל אחד מקבל זמן רק לשאול, תראה כמה שאלות יש לנו לפנינו. אז גמרנו, מצטער מאוד.

שאלה: אנחנו עובדות הרבה בהפצה. יש הרבה מצבים של עליות וירידות. אנחנו לפעמים מרגישות ממש כאילו אנחנו לפני לידה. המצבים האלה הם התשובה הנכונה?

כן. אם זה כתוצאה מעבודה שלכן זה נכון.

שאלה: מה זה נקרא להתבטל לחברות?

להתבטל לחברות זה נקרא שאני מתבטלת לחברות, שכל מה שאני צריכה כדי להיות מחוברת אתן, כדי להתחבר לבורא, כדי שהבורא ימלא אותנו, אני עושה. ביטול לחברו זה כדי שהרצון לקבל שלי לא יפריע לחיבור בינינו ולא יפריע לזה שהבורא ימלא אותנו.

שאלה: מדוע ההפצה תלויה בחיבור בינינו, ומתי נרגיש ממש על הבשר שההפצה תלויה בחיבור בינינו?

ההפצה אולי לא כל כך תלויה בחיבור בינינו, אלא התוצאה מההפצה היא תלויה בחיבור בינינו. זה הבדל גדול. תראי את החברה שלנו, היא כותבת פעמיים, שלוש, בשבוע כל מיני מאמרים ומכניסה לכל מיני מקומות. אם אנחנו נלך לבדוק מה התוצאה ממה שהיא כותבת, אם היינו יכולים לבדוק, אז היינו רואים שהתוצאה תלויה בחיבור בינינו, בכלי של בני ברוך. כי היא כותבת מטעם בני ברוך. זאת אומרת הפצה זה הפצה. התוצאה זה תוצאה מהחיבור.

שאלה: האם אתה מתכוון לזה שחיבור זה שאנשים פשוט מפיצים ומשתפים?

לא, זה חיבור בלבבות, מה זה שייך. את שואלת על דברים גשמיים, חיצוניים, לא. את יכולה לכתוב דברים יפים מאוד והקהל יבכה ובזה יגמר הכול, כי אין בהפצה הזאת כוח החיבור שהוא צריך לחדור לקהל והוא עושה את השינוי.

שאלה: כעת כמה עשיריות התאספו פיזית לקראת הכנס וכמו שאתה רואה במדרגה החדשה מה התפקיד של פגישות פיזיות?

אני לא רואה אפשרות בינתיים להתחבר פיזית, אני מאוד מפחד מזה שאתם תתחברו פיזית, שפתאום אנחנו נרגיש שחס ושלום חברים שלנו נעשים יותר חולים בווירוס הקורונה מקודם, לכן אני לא בעד. אני שמעתי שבמוסקבה היו מאה ויותר אנשים בחיבור ביניהם, הם לא שאלו אותי, וגם לא נכנס לזה, אבל אני דווקא לא חושב שזה דבר טוב. כל עוד אנחנו לא עוברים את הפנדמייה הזאת, בכל זאת אנחנו צריכים לשמור על עצמנו כדי לא לתפוס את הווירוס הזה.

אומנם כבר מתוך ההתחברויות בינינו אנחנו ברובנו כבר נמצאים עם הוירוסים האלה אבל בכל זאת צריכים להיזהר. לכן אני נגד חיבור פיזי. אבל נראה בעוד כמה חודשים, יכול להיות שאנחנו נפעל עד כדי כך שנוכל להתחיל בחיבורים, בכאלה דברים. תראו, אם אנחנו נשתדל יכול להיות שנוכל לעשות כבר כנס כרגיל שנתי בישראל בעוד חצי שנה, בפברואר, למה לא, זה נראה חלום היום איך יכול להיות שיבואו מחו"ל מעל 1,000 איש. כמה מגיעים [בדרך כלל]?

תלמיד: מגיעים מחו"ל 1,500 בערך וכל הכלי כולנו בערך 5,000, 6,000 בממוצע.

כן, ככה זה. פלא שאנחנו עברנו בפברואר את הכנס ההוא ויצאנו ממש ברגע האחרון.

תלמיד: ומיד אחריו התחילה קורונה.

כן. בקושי סגרנו אותו ואז מיד התפרצה הקורונה.

שאלה: צפייה למאור המחזיר למוטב מה זאת ההרגשה הזאת?

הרגשת האור שמושך אותי קדימה, למקור האור, זה שאני רוצה להפטר מכל האגו שלי, רוצָה לחבק ולאהוב את כול החברות שלי, רוצָה לעזור בהפצת שיטת החיבור ותיקון בכל העולם, מוכנה להשקיע בזה את כל כולי. זה נקרא שפועל עלי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: איזה שאלות אנחנו יכולות לשאול? אתה כמובן לא מחכה שנשאל שאלות על ההפצה כי יש את האחראים על כך, יש את השאלות הרוחניות במהלך השיעורים, לאיזה שאלות אתה מצפה מאתנו?

אנחנו נרחיב את הקשר בינינו בכאלה שיעורים יותר ויותר, אני מקווה שיהיו שאלות רציניות וטובות וזהו ומזה תלמדו מה לשאול. בדרך כלל וודאי שלא דברים פרטיים ולא בקשר כל כך בין החברות אלא איך אנחנו ממשות את שיטת התיקון, זה הכול.

אתן יודעות אני בטוח, נשים יודעות עלינו מה שאנחנו לומדים יותר ממה שהגברים, כבר ראיתי את זה.

שאלה: הזכרת תפילה פעמים רבות, האם התפילה היא כוח מהבורא שאנחנו צריכים לקבל, כי לפעמים זה קשה להתפלל? האם אנחנו צריכות להתפלל לבורא שייתן לנו כוח תפילה?

לא. אתן צריכות לדבר ביניכן יחד ולברר בדיוק על מה כדאי לפנות לבורא ואז לפנות אליו כמו שפונים למשהו חשוב, למישהו חשוב ושלא יהיו הרבה בלבולים אלא הבקשה צריכה להיות קונקרטית, חזקה, מעומק הלב ועל הדבר הכי חשוב, שהבורא כן יענה לכן. זה הכול. אז יחד ועל הדבר החשוב שעליו אנחנו צריכים לפנות. בדרך כלל זה משהו שאנחנו לא מסוגלות בעצמנו להשיג, מה אנחנו לא מסוגלות להשיג? כוח השפעה. לכן רק עם זה אנחנו בעצם יכולות לפנות לבורא, כל היתר נכלל בזה.

לכן אם אנחנו מבררות בדיוק מה נותן לנו כוח השפעה, שרק הוא יכול לעשות את זה ורק זה חסר לנו, אנחנו פונים אליו. וכדאי כל פעם, כל יום ויום לדבר על זה עד שבאמת יתבהר לנו בדיוק מה אנחנו מבקשים, למי אנחנו פונים, מה אנחנו נעשה אם אנחנו נקבל תשובה ממנו. נגיד שהבורא נותן לנו עכשיו כוח השפעה, בקשנו וקבלנו, פתאום אני מרגיש שיש לי כוח השפעה, מה אני אעשה עם זה? תחשבו.

שאלה: הלב שלי מאושר שאנחנו כאן והלב גם מרגיש כאב וייאוש ואני מרגישה שאנחנו צריכים לאהוב אחת את השנייה כמו שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו, כי אם לא נשיג את זה, האם עלינו לדרוש את זה מהבורא, שיעזור לנו לאהוב אחת את השנייה כמו שאנחנו אוהבים ומצדיקים את הילדים שלנו?

וודאי שכן, עוד יותר. עוד יותר כי את הילדים שלי אני אוהב כמו שבהמה אוהבת את הילדים שלה וכאן אנחנו צריכים להיות בדרגה יותר גבוה, בדרגת אדם. אז אני צריך לאהוב את כל האנושות הרבה יותר מאשר את הילדים שלי, סליחה שכך אני אומר אבל זאת האמת.

תלמיד: תודה עבור הכנס הנפלא הזה. תודה לכל החברים, לשיעורים שממש עלו מדרגה לדרגה לרמה מאוד גבוהה ועכשיו בעוד 40 דקות בערך יהיה לנו אירוע, ערב תרבות ממש שונה מכל ערבי התרבות שהיו לנו. אבל קודם כל אנחנו רוצים לבקש מכל החברים שישתתפו, זה מאוד מאוד חשוב שכולנו נהיה ביחד, כמו שאנחנו עכשיו נוסיף את כל החברים שחסרים כדי שנבנה את התפילה, זאת תהיה פעולת האיחוד בעוד 40 דקות. אנחנו נבנה תפילה ביחד כדי שהמאמץ העליון הזה ייתן לנו השפעה כדי להוביל אותו לאנושות, שזה יהיה המעשה שלנו והבקשה שלנו עבור האנושות כדי לשמח את הבורא.

האם תוכל להנחות אותנו כלפי ערב האיחוד שלנו היום, איך להגביר יותר את התפילה בינינו?

אנחנו לא מספיק דברנו על זה שצריכים להתאחד ואיך להתאחד, גם נשים, גם גברים? אין לי יותר מילים, הגרון שלי לא עובד, הלב שלי מלא בהרגשת אהבה מכולכם פשוט נתחבר. אני נמצא מאחרי הקלעים, מסתכל עליכם בערב איחוד, אני מאוד נהנה, אתם ממש מייצבים, מייצרים, ממלאים את כול העולם בכוח הטוב, באנרגיה טובה, בטוח שאנחנו הולכים להצליח בגדול. בהצלחה לכולנו. חיבוק גדול, חם וחיבור הלבבות יחד כולנו.

תלמיד: אנחנו קודם כל נקדים ונגיד שהשתתפו בשיעור עכשיו בשידור ישיר מעל 4,000 חברים וחברות בגלקסי בסביבה טובה. מעל 4,000, ממש בשיעור הזה יחד איתנו בשידור חי.

זה ממש כנס. תודה לכם על כל ההשתתפות הזאת זה כוח עצום. יופי, אנחנו גדולים.

(סוף השיעור)

---

1. מסכת תענית ס"ג↩