שיעור הקבלה היומי17 נוב׳ 2026(בוקר)

חלק 2 בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ב'. הסתכלות פנימית. פרק ו', אות ס"ה (מוקלט מתאריך 11.12.2007)

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ב'. הסתכלות פנימית. פרק ו', אות ס"ה (מוקלט מתאריך 11.12.2007)

17 נוב׳ 2026

שיעור בוקר 17.11.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 11.12.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/uRS6q0HM?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב',

פרק ו', הסתכלות פנימית, אותיות ס"ה – ס"ט

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמוד ס"ט, פרק ו'.

פרק ו'

מבאר: הטעם למה מסך דבחי"ד מעלה או"ח עד הכתר,"

אות ס"ה

האו"ח נחלק לספירות, ע"פ הלבשתו את

הספירות דאור ישר.

"ומהמתבאר תבין היטב, את שיעור מדתו וגדלו של האור החוזר הזה, שאינו לא פחות ולא יותר, אלא כשיעור האור, אשר המסך החזיר לאחוריו, דהיינו, חלק הזה שהיה ראוי להתפשט בבחי"ד, לולא החזיר אותו המסך לאחוריו. ועלה למעלה, והלביש את הבחינות דאור העליון, דהיינו, את בחי"ג הנקראת ז"א, ובחי"ב שנקראת בינה, ובחי"א שנקראת חכמה, וגם את השורש שנקרא כתר, משום זה נבחנת בחי"ד, שנתחלקה בעצמה, על אותן ד' המדרגות, אשר האו"ח שלה הלבישן ונעשו ד' בחינות זו למעלה מזו, בכלי דבחי"ד עצמה, משום שהאור שהיה שייך לה, עלה והלביש ד' המדרגות האלו. וע"כ נחשבת הבחי"ד לבחינת שורש אליהן, שנקרא בשם כתר דאור החוזר הזה."

למה? מפני שבחינה ד' היא העבה ביותר. אנחנו אומרים שהאור העליון בנה מנקודת יש מאין את הרצון לקבל. איך? הוא הטביע בנקודה הזאת, בסתם רצון, את התכונות שלו שיש באור, ואז נעשו רצונות שהם שווים להשפעת האור, והרצונות האלה התמלאו. מאיפה יש בבחינה א' רצון? איזה רצון יש? מזה שהאור פעל על נקודת יש מאין, מזה היא התרחבה ונעשתה כלולה מכל מיני רצונות (ראו שרטוט מס' 1).

באור יש לנו תרי"ג אורות. כשהאור פועל בתרי"ג האורות הפרטיים שלו על רצון אחד, סתם רצון ליהנות, הוא בונה בתוכו תרי"ג נישות, חללים כאלה. ואז בחינה א' הופכת להיות לתרי"ג רצונות, ותרי"ג הרצונות האלו מתמלאים באור. אחר כך כולם רוצים להשפיע שזו בבחינה ב', אבל מה שקורה אחר כך זה לא חשוב. העיקר שנעשה בבחינה א' רצון מלא באור. בזה בעצם בעל הבית גמר לברוא את הנברא, בבחינה א', והוא נתן לנברא את המילוי.

מה הוא מוסיף אחר כך? הוא מוסיף לנברא ידיעה על עצמו. כי אחרי בחינה א' לא היה צריך להיות שום דבר יותר, כי יש רצון והרצון מלא. אלא מה חסר? למה מבחינה א' יש בחינה ב'? מאיפה בא בנברא רצון להשפיע? מפני שהבורא מוסיף כאן את ההשתתפות של עצמו, הוא נותן לבחינה ב' הרגשת עצמי, כמו שבעל הבית מגלה את עצמו ליד הכיבוד, ולכן נעשתה בחינה ב'. אם בחינה א' נבראה על ידי תענוגים, אז בחינה ב' נבראה על ידי הרגשת נותן התענוגים.

למה חסר עוד משהו בבחינה ב'? הוא עכשיו בבחינה ב' דומה ממש לבורא, הוא רוצה להשפיע כמו שהבורא רוצה להשפיע. אז מה זו בחינה ג'? מה קורה בבחינה ג'? הוא רואה שהבורא מתוך זה שרצה להשפיע וברא יש מאין, הוא השפיע, הוא ברא את בחינה א' שזה נקרא פעולת השפעה. אז בחינה ב' אומרת שגם היא רוצה להשפיע כמוהו, והיא לוקחת רצון מבחינה א' ומשפיעה על ידה, ואז אני מקבל כדי להשפיע לו. הרצון לקבל שבבחינה ג' הוא כמו הרצון לקבל בבחינה א'. מה אנחנו אומרים? שבחינה ג' היא ב' וא', כך לומדים.

כשהוא חוזר על הפעולה הזאת כמו הבורא, עכשיו הוא מרגיש, "זה מה שהבורא עושה, זה מה שהוא נותן, בזה הוא נהנה, גם אני רוצה ליהנות". אבל הוא מפרש את זה כהנאה כפי שהוא נברא, כי יש מאין הזה פועל בו. ואם הוא גילה תענוג חדש מהשפעה, אז הוא רוצה לקבל אותו כי כך הוא בנוי מלכתחילה, זה כאילו בא מחדש, ואז הוא מקבל. זו בחינה ד' שהיא ממש השלמות.

למה השלמות? הנברא בעצמו גילה תענוג חדש שהבורא לא הביא לו את זה מעצמו. יש כאן באמצע, בבחינה ב' ובבחינה ג', את פעולת הנברא, ועל פני פעולת הנברא הוא גילה תענוג מחדש, ואז הוא מקבל אותו. לכן בחינה ד' כבר נקראת עצמאית, המושכת לעצמה את האור, את התענוג הנוסף.

מכאן אנחנו רואים שבחינה ד' היא תוצאה מכל ההתפתחות, ולכן היא לא יכולה להרגיש את עצמה בתענוגים האלה אם היא לא נבנית בפנים מכל התהליך. בחינה ד' לא יכולה להיות סתם בחינה ד', העביות שלה זו עביות שנבנית מהכרה, מהבנה, מהרגשה, מכל מה שעברה.

לכן אם אנחנו כבר מדברים על בחינה ד' שהיא מתחילה לעבוד עם עצמה, אז ודאי שכשמגיע אליה אור, היא מחזירה אותו או עושה פעולות על כל ג' הבחינות כי היא נבנית מהן, אלו המרכיבים שלה. לכן מלכות דאור ישר נעשית כתר לאור חוזר. בהשפעה, בעוצמה היא ככתר, כדבר הגדול ביותר (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

תלמיד: במעברים בין ההבחנות, מבחינה ב' לג' לד', האם ההבחנות עצמן מודעות לתהליך, או שהן באשליה שהן בעצמן מתקדמות, משתנות, או שמודעות לאור שפועל עליהן?

אתה שואל על דברים שאין לנו בהם לא שליטה, לא הבנה ולא הרגשה. כשאתה עכשיו שואל וכשאתה עכשיו פועל, האם זה אתה פועל, זה אתה שואל, זה משהו שקורה באמת או לא? מאיפה אתה יודע? מאיפה אתה יודע על עצמך, שאתה שואל על משהו אחר?

בוא נרכז את השאלה. האם הפעולות האלה עוברות על הרצון לקבל במידת הכרה משלו במה שהוא נמצא? אנחנו אומרים שזה לא קורה עם הרצון לקבל כל עוד האדם מהעולם הזה לא מתחיל להוסיף לכל הבריאה, היינו לשני הכוחות, האור והרצון ביניהם, את הבחירה החופשית שלו.

רק הבחירה החופשית הזאת, שהיא נקראת אדם, היא מאפשרת בכלל לשאול אם מבינים, מרגישים שעובר, שפועלים. לפני זה, אלו כוחות הטבע שפשוט מתאזנים כל פעם ביניהם, בהפעלתם זה על זה, בהשפעתם זה על זה, כי שניהם מנוגדים זה לזה, וכל פעם בצורה אחרת. אין מי שירגיש, אין מי שיבין, אין מי שיבקר את הדברים.

אות ס"ו

ע"ס דאו"י הן מלמעלה למטה, וע"ס דאו"ח

ממטה למעלה.

"ונמצא עתה, ב' בחי' עשר ספירות בנאצל, שהן: ע"ס מלמעלה למטה, וע"ס ממטה למעלה, כי יש ע"ס באור העליון, שהן: השורש, שנקרא כתר של האור העליון. וד' בחינות הנמשכות מהכתר, שבחי"א נק' חכמה. ובחי"ב נקראת בינה. ובחי"ג נקראת ז"א. (כולל שש ספירות חג"ת נה"י) ובחי"ד, היא מלכות, וסדרן הוא מלמעלה למטה, שפירושו, מן הזך אל העב, כלומר, שכל הזך יותר הוא חשוב יותר, והזך מכולם דהיינו השורש, נקרא כתר. ואחריו, כלומר העב מעט מכתר, נקרא חכמה, וכו', עד שהעב מכולם, שהוא מלכות, היא פחותה מכולם."

הוא בינתיים מסביר לנו דברים פשוטים. איך קוצו של יוד י-ה-ו-ה מתפשטים בתוך הנברא עד המסך שבכלי מלכות, ואיך המלכות מתחילה להגיב על זה. תמיד מלכות מגיבה על זה, אפילו שאנחנו אומרים שבחינה ג' מגיבה או ב'. האור החוזר מגיע למלכות, איך מלכות פועלת? מלכות פועלת כלפי המאציל, אבל האם היא יכולה לפרוץ מתוך גבולה? אני יודע משהו מחוצה לי? מה למדנו בתפיסת המציאות, האם קורה משהו מחוצה לי? אני יכול להגיד כן או לא? אלא הכול מתרחש רק בתוך הרצון שלי (ראו שרטוט מס' 2).

הרצון שלי הגבוה ביותר, הזך ביותר, הרחוק כביכול ממני, גבולות התפיסה, גבולות העולם שלי, זה הכתר. כלפי הכתר אני מביע את היחס שלי, וזה נקרא אצלי בורא. הבורא נקרא "בוא וראה", ההבחנה העליונה שלי נקראת בורא. לכן מלכות מגיבה על הכתר, על ההבחנה שבראה אותה, בנתה אותה, זה השורש, ובהרגשת עצמה היא פועלת בחזרה לכתר. אף פעם אין פעולות שהן מחוץ לכלי, כל הפעולות שלנו הן בתוך הכלי.

גם כשאנחנו מדברים על הפרצוף איך הוא עובד, אז יש ראש, תוך, סוף, ויש לנו עשר ספירות בראש, עשר ספירות בתוך ועשר ספירות בסוף. בגלל שיש בפנים עביות ורוצים לעשות צמצום ומסך, אז בתוך זה נבנות עשר ספירות דראש. מה זה עשר ספירות בראש? מאיפה הן באו? יש דבר כזה בכלל עשר ספירות בראש? זה אני שלוקח את הגוף שלי ומחלק כלפי הגוף את הפעולות שלי. בינתיים אני לא מקבל, אני קודם רוצה לשקול, האם את הרצון המתוק הזה לפי הרצון שלי מותר לי, אסור לי, כדאי לי כך או כך, לקבל לבעל הבית או לעצמי. אני טועם, אני בודק בתוך הרצונות שלי, אבל זה לא נחשב שאני מקבל, כי הכוונה שלי לא לעצמי. אומנם אני מריח, אני טועם, אני יודע בדיוק מה קורה על השולחן, אבל אני ניגש עם הצמצום לדברים האלו, שלא לעצמי. ואז אני בודק אותם, ממש בודק, אני צריך לדעת מה קורה כאן, ואז אני שוקל כמה לקבל וכמה לא (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

כאן גם עובד הרצון לקבל שלי, אני לא יוצא מחוץ לרצון שלי אף פעם. אפילו הראש שכאילו גדל מעל הרצון, זה לא מעל הרצון, זה היחס, לפני המעשה בפועל אני קובע שיש מעשה בכוח. למה אני יכול לקבוע? כי יש לי צמצום, אני יכול להתייחס לתענוגים האלה כך שאני לא מקבל אותם אלא רק שוקל, רק בודק. כי מעבר לצמצום אני רוצה לקבל אותם כדי להשפיע לו, יש לי כוח כזה. אז אני יכול לטעום את התענוגים האלה, וזה לא נקרא שאני מקבל אותם, כי אני חייב לדעת מה הם, כמה אני אקבל מהכיבוד או לא. והשקילה הזאת היא ממש עד הדיוטא האחרונה, עד דיוק מאוד מאוד מיוחד, עדין, דק, מדויק.

לכן מחוץ לעצמו אף פעם הפרצוף לא מרגיש, לא יודע ולא קיים כלום, כי הכול בתוך הרצון. אז גם הראש זה רצון וגם הגוף זה רצון, אבל בראש זה רצון בכוח ובגוף זה בפועל. זה כל העניין, אין שום דבר חוץ מזה.

לכן כשאנחנו מדברים על עשר ספירות דאור ישר, עשר ספירות דאור חוזר, שמלכות נותנת למאציל, מחזירה, הכול קורה בתוך עשר ספירות בלבד. אנחנו מבינים מכאן שהאור החוזר הוא בהחלט יחס הנברא לבורא.

אות ס"ז

ממטה למעלה פירושו שהעב יותר הוא

חשוב יותר.

"ועוד יש עשר ספירות שניות בנאצל, שהן בערך הפוך מע"ס של האור העליון הנ"ל. והן עשר הספירות שבאור החוזר, העולה ממסך שבבחי"ד כנ"ל, המלבישות את עשר הספירות של האור העליון. וסדרן הוא מלמטה למעלה, שפירושו מן העב אל הזך, אשר העב יותר הוא הראשון במעלה, וכל הזך יותר הוא יותר שפל, שהוא בסדר הפוך, לע"ס דאור העליון."

סדר ההתפתחות מלמעלה למטה הוא מהשלם שזה האור לבלתי שלם שזו בחינה ד', ובחינה ד' שרוצה להשלים את עצמה, אז מבלתי שלם היא מעלה את עצמה לדרגת השלם. לכן מלכות דאור ישר מגיעה לכתר דאור חוזר. לכן אנחנו אומרים מלמעלה למטה וממטה למעלה, אבל אין מעלה ומטה ברוחניות, אלא יש פעולה מצד הבורא ומצד הנברא כדי שהנברא ישלים את עצמו לדרגת הבורא, וזה דווקא על ידי העביות. אם מלכות יכולה להעלות את עצמה לכתר, זה רק בזכות העביות שנמצאת בה. העביות משמשת עם המסך יחד, ומגיעה לזכות כמו בכתר.

כשהיא מגיעה לכתר, האם היא נעשית זכה כמו כתר או לא, היא נמצאת כמלכות עבה? אומרים שאותה עביות הופכת להיות לזכות. העביות לא נעלמת, אם היא תעלם לא תהיה זכות. זאת אומרת, מלכות חייבת להיות בכל עוצמת הרצון לקבל שלה הגרועה, הגסה ביותר, וזה מה שהיא מעלה לכתר. היא משתמשת בכל העביות שלה רק בכוונות כמו בכתר, בכוונות דהשפעה. העביות הופכת להיות לזכות, וחס ושלום לא מתבטלת העביות. לכן אנחנו אומרים שמלכות עולה לכתר. מפני שהיא דרגת ד' דעביות, בזכות העביות הזאת היא יכולה לעלות, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

אות ס"ח

המלכות דאו"י, היא כתר דאו"ח.

"באפן שהעבה מכולן, שהיא בחי"ד, היא החשובה מכולן, שהרי היא השורש של כל עשר הספירות דאור חוזר אלו, כי כל האור החוזר הזה אינו יותר, כי אם חלק האור השייך לה בלבד, שהמסך החזירו לאחוריו. וע"כ, בחי"ד נבחנת לבחינת כתר, שפירושו שורש כנודע."

לכן זו בעיה גדולה מאוד לאדם שמתחיל ועדיין לא עבר בפועל מעבר למחסום את התהליכים האלה שחכמת הקבלה מסבירה לנו. הוא בכל זאת לא מבין את ההפכיות הזאת בין אור לכלי, הוא לא מבין איך הרע ביותר, בשינוי השימוש בו, הופך פתאום להיות הטוב ביותר. על זה אומרים "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים". בעל הבית שמבין ושוקל מתוך הרצון לקבל, הוא יודע שככל שהרצון האגואיסט יותר גדול, כך האדם יותר גרוע. לכן צריכים לעשות את הרצון לקבל פחות, והאדם יהיה יותר טוב. כך זה מובן בעולם שלנו.

שלחו לי ספר של אושו, הסתכלתי כמה דקות, ראיתי שכל העניין הוא למחוק את הרצון לקבל. כמו כל השיטות האלו, כל העניין למחוק את הרצון לקבל. אז איך להתקדם? להתקדם בזה שלא יהיה לך רצון גס, יהיו לך רצונות יותר זכים ותרגיש יותר טוב. נכון שאני ארגיש יותר טוב, אבל זו פסיכולוגיה. תרגיש יותר טוב, אל תרצה דברים גדולים, תרגיע את עצמך. אבל זה לא תיקון הרצון, זה פשוט למחוק את הרצון. כל השיטה היא להקטין יותר ויותר את הרצון. זה פלא, טוב ששלחו לי את הספר, יש לי להגיד על זה כמה מילים.

אבל זה טבעי לאדם. אם לא הגילוי שקרה לאברהם מלמעלה בבבל, שפעם ראשונה הרצון האגואיסטי הזה התפרץ, אז האדם בעצמו לא מסוגל להמציא את השיטה הזאת. כי השיטה הזאת באה על ידי האור העליון, הוא משנה את הרצון. ואז הרצון, ככל שהוא יותר גרוע, כך הוא הופך להיות כנגדו, יותר טוב. אבל אם האור העליון לא פועל על הרצון, אז נכון, תקטין את הרצון ויהיה טוב יותר. אדרבא, הלוואי שהאנושות תקטין את הרצונות שלה ונהיה יותר טובים, ילדים יותר טובים. איך אנחנו אומרים בקבוצת ילדים? תירגעו, תוותרי, תן לו. כלומר תקטין את הרצון.

כל הגלות, כשהרצונות גדלים ועדיין אין נקודה שבלב ולא מתגלה האור לתקן את הרצונות, אז יש פריחה בכל השיטות הללו ובדתות שכולן מדברות רק איך להקטין את הרצון. אבל כשמגיעה דרגה ד' האחרונה להתגלות, וכנגדה צריך להתגלות האור שמתקן אותה, והאור שבא מתקן רק את בחינה ד', אז כל השיטות האחרות מיד מתחילות לנבול, והם מרגישים שנגד בחינה ד' הם לא יכולים לפעול. אם יש לי בחינה ד' דעביות, אז מה אכפת לי דת, מה אכפת לי אושו או מישהו אחר, אני לא יכול לעבוד עם זה. אולי פה ושם אנשים שעוד לא קיבלו את העביות הסופית עוד מחזיקים בזה. אלא שיטת הקבלה לא יכולה להתקיים אם לא האור המחזיר למוטב.

זאת אומרת, או שמקטינים את הרצונות, ואז יכולים איכשהו להירגע ולחיות יחסית בפחות קונפליקט עם הטבע, קצת להרגיע את אי האיזון בטבע, להוריד את הרצונות, או אם אין ברירה, אז רק האור מביא איזון, והאור שמביא איזון הוא מביא אותו בצורה אחרת לגמרי. זה מה שאנחנו לא מסוגלים להבין עד שעוברים מחסום. אור שמביא איזון הוא דווקא מביא איזון לדרגות הגרועות, ואותן הוא מעלה הכי גבוה. בחינה ד' הופכת להיות לכתר דאור חוזר.

תלמיד: לפי מה שאני מבין, טוב ורע אלו הבחנות של האגו. אם לא היה אגו, מישהו שמחשב לפה או לפה, אז לא היה טוב ורע, זה היה שלם, לא היית אומר זה טוב וזה רע, היה משהו מושלם, שלם, כמו נשמת אדם הראשון.

מה ההבדל בין אותו אושו שניתק לגמרי את הרצון לקבל שלו ואין לו טוב ורע, הוא פשוט חי כמו איזה דומם, לעומת מקובל שנמצא ברמות הגבוהות ביותר וגם לו אין הבחנות של טוב ורע אלא הוא מעל זה?

מקובל הפך את כל הרע שנגד האור לטוב, הוא הגיע לכתר דאור חוזר, הוא הגיע לכתר. מלכות דאור ישר הגיעה לכתר דאור חוזר, זה הכתר דאור חוזר שלה. באור חוזר הוא הגיע לכתר, ואז הוא הגיע להכרת הבורא ולדרגת הקיום הגבוהה ביותר.

אם אתה הולך לפי שיטות למיניהן, דתות או שיטות מזרחיות במיוחד, אז אתה תגיע לא לעביות של בחינה ד' ואז להשגה של כתר, אתה תגיע לעביות של כתר, ואז יהיה לך אור נפש דנפש, כאילו אתה לא קיים, ויש כאלה שיטות. אתה תלך כל הזמן עם חיוך, הכול כל כך יפה, תאהב את כולם, כמו כבשים על הדשא, איזה יופי. למה האדם מגיע? קודם כל הוא לא מסוגל, כי תכלית הבריאה היא להביא את כולם, אין ברירה, אין מנוס מזה, "וכולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם".

אבל אם נלך נגד חוק ההתפתחות ונרצה לעשות מעצמנו כבשים, ונגיד שיש לנו כל מיני שיטות, גם תרופות, גלולות למיניהן, גם שיטות קולקטיביות שאנחנו מתחברים ומתחילים לעשות בינינו איזשהן פעולות, לחייך ולאהוב, לבנות כל מיני קיבוצים, אבל בינתיים הרצון לקבל בפנים בוער ומתפתח, ואז אחרי כמה שנים הוא פתאום יתפרץ, הכול ייחרב ועוד עם איזה כוח. אתה לא עשית עליו שום תיקון, אין עליו שום השלמה, לכן הוא יתפרץ בצורה הדרסטית ביותר.

תראה מה שקרה ברוסיה, ולמה בקיבוצים זה לא קרה? כי הקיבוצים "אכלו" את כל המדינה, בגלל זה לא קרה להם אותו משבר גדול כמו שקרה ברוסיה, הם תמיד קיבלו מהמדינה כסף. לרוסיה לא היה מאיפה לקבל, כמה שאכלו אכלו, גמרו לאכול, אז נגמרו. זה הכול, זו הצורה.

אנחנו לא יכולים ללכת כך. אנחנו צריכים להפיץ את חכמת הקבלה כדי שאנשים יכירו, אפילו שהם נמצאים בכאלו שיטות כמו אושו או אחרות. שהם יבינו שהדבר הזה הוא נגד התפתחות הטבעית. האגו כל הזמן מתפתח, ואתה לא תוכל כל הזמן להקטין אותו, להוריד ממנו עוד שכבה ועוד שכבה. אתה לא תוכל להביא את האנושות לדרגת הדומם שכולם ילכו עם חיוך על הפנים. אם האגו לא היה גדל, אז אתה צודק, היינו מביאים אותו לצורת האיזון, אבל מטרת הבריאה היא להביא את האדם לגובה הבורא. לכן אין שיטה אחרת, אלא להגיע לעביות הגדולה ביותר ועל ידה להגיע לכתר.

מלכות שמגיעה לכתר היא מגיעה לדבקות בבורא, כי כתר זה הבורא ומלכות זה הנברא, היא רק צריכה לקחת את הספירות מהבורא. כתר כולו להשפיע, אין בנו להבין שום הבחנות שבו. ומלכות כולה מקבלת, גם בה אין שום הבחנות, מה שיש יש. אלא באמצע יש לך חכמה, בינה וזעיר אנפין, אלו ח' ספירות באמצע. הספירות האלו הן צורות היחס בין הבורה לנברא, ובין הנברא לבורא. אז מה לומדים? את יחס הבורא לנבר, ולפי זה משתדלים לקיים את יחס הנברא לבורא (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

תלמיד: האם התיקון מתחיל באנשים עם העביות הגדולה ביותר?

התיקון מתחיל מהאנשים שיש בהם נקודה שבלב, ולא מהאנשים הגרועים ביותר או הטובים ביותר. הנקודה שבלב בדרך כלל מתגלה באנשים יותר אגואיסטיים. אבל אנחנו לא יכולים לפי זה סתם לקבוע בעיניים שלנו, "הוא התחיל ללמוד קבלה מפני שהוא הגרוע ביותר", אנחנו לא מסוגלים. כי גרוע וטוב לא מתגלה לנו, זה עניין שהאדם הזה קיבל רצונות ארציים בצורה מספקת, ועכשיו הוא צריך לגלות רצונות רוחניים.

אות ס"ט

המלכות דאו"ח היא בכתר דאו"י.

"ובחי"ג, שאינה עבה כל כך כמו בחי"ד, נבחנת לספירת חכמה דאור חוזר, דהיינו השניה במדרגה לכתר. ובחי"ב, הזכה יותר מבחי"ג, נבחנת למדרגה שלישית במעלה מכתר, דהיינו בינה. ובחי"א, הזכה עוד יותר מבחי"ב, נבחנת למדרגה רביעית במעלה מן הכתר, דהיינו ספירת זעיר אנפין, הכולל שש ספירות חג"ת נה"י. ובחינת הכתר דאור ישר, הזכה יותר מכולן, נבחנת בערך האור החוזר האמור רק לבחינת המלכות, כלומר, השפלה מכולם במעלה, כי כל העב יותר הוא חשוב יותר, וכל הזך יותר הוא שפל יותר, היות והמדרגות מתפשטות מן העב אל הזך, וזכור זאת היטב."

עכשיו יש לנו בעיה, שלא נתבלבל. יש את מלכות, יש לה ד' דרגות עביות. אנחנו מדברים על מלכות, על כלי קבלה. מלכות כשהיא מגלה את עוצמת ד' דעביות היא מגיעה לכתר, מג' דעביות לחכמה, מב' דעביות לבינה, מא' דעביות לזעיר אנפין, ומהשורש לשורש. האם היא מגיעה למלכות, לזעיר אנפין, לבינה, לחכמה, למה היא מגיעה? אם למטה כולה מלכות, אז למעלה כולו כתר. אלא היא מגיעה לתכונות שונות של הכתר על ידי העביות שלה. כתר זה הבורא, במידה שהיא מסוגלת להפעיל את עצמה, היא מדמה את עצמה לבורא בצורה זו או אחרת, אבל כולה מגיעה לבורא. אז איפה הספירות האלו באמצע? הספירות האלו באמצע מורגשות במלכות, ומלכות כבר משתדלת להשתמש בהן בצורה המקסימאלית (ראו שרטוט מס' 4).

עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה, תמיד השפעה מהבורא היא חבילה שלמה. תמיד ההשפעה בחזרה ממלכות חייבת להיות השפעה שלמה. שלמה, זאת אומרת כוללת הפעלת כל דרגות העביות, לא יכול להיות חלק כן וחלק לא. אבל השאלה היא באיזו עוצמה היא פועלת כדי להידמות.

שרטוט מס' 4

בוא נגיד כך, מלכות צריכה להוליד או טיפת זרע, או עובר קטן או יותר גדול, או תינוק קטן או יותר גדול, או אדם קטן או יותר גדול, היא חייבת להוליד משהו מושלם לפי הדרגה שלו. לכן יש פה כמה דברים שכדאי פשוט קצת לסובב את הראש ולסדר בפנים את התפיסה הזאת.

יש תמיד עשר ספירות. רק מלכות מרגישה, רק מלכות פועלת. היא מרגישה את השפעת הבורא בכל דרגות העביות שלה, כולן נרשמות בתוך מלכות, שורש א', ב', ג', ד', כל הדרגות הקודמות. כל הספירות שמגיעות אליה, מאיפה היא יודעת שהן מגיעות אליה? הן מורגשות במלכות. מלכות פועלת מכל העביות שלה עם הצמצום והמסך שלה כדי להידמות למה שבא אליה בעביות המקסימאלית, זאת אומרת במסך המקסימאלי שהיא מסוגלת. כלפי מי היא עושה את זה? כלפי הכתר שהוא המשפיע, וגם מלכות בחזרה משפיעה. הצורות שהן מתדמות זו לזו אלו הספירות ביניהם, שכאן הם אפילו לא נמצאות. כי מה זה ביניהם? מתרשמת במלכות ההשפעה לבורא, ומתרשמת בכתר ההשפעה למלכות, יוצא שאין לנו חוץ מבורא ונברא. מה שבאמצע, זה לא באמצע, זה קורה בתוכם.

עכשיו רק נשאר לנו להבין, מהו הכתר שוודאי שנמצא בתוך הנברא, מהי ההבחנה הזאת שנקראת בורא שבתוך הנברא. כי מחוץ לנברא, הנברא לא מרגיש. אז מהו הבורא שאני מרגיש אותו, מרגיש אותו בתוכי. איך אני מרגיש אותו בתוכי מצד אחד, ומצד שני הוא לא שייך לי. אני מרגיש אותו ברצון שלי, אז איך יכול להיות שיש לי רצון ששם אני מרגיש בורא, האם לפי השתוות הצורה?

הרצון שבו אני מרגיש את הבורא נקרא אצלי שורש, הוא נמצא בשליטת האור שהוא מייצר שם את הדמות הזאת. ואני בדרגה ד' שלי מייצר אותה הדמות על הרצונות שלי בהכרה שלי. ההבדל בין שורש לד' הוא ששורש בא כביכול מחוצה לי, והד' שמתאימה לשורש באה ביגיעה שלי. יוצא שבכל הדמויות, בכל הציורים האלה שמצטיירים בי, אין כאן הבדל חוץ מיגיעה.

(סוף השיעור)