שיעור בוקר 01.03.18 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ו,

עמ' 1803, דף א'תתג

אות ר'

"* הנה נתבאר אצלינו בדרושי נוקבא דז"א, ובענין מיעוט הירח, כי בכל זמן של הגלות, עומדים זו"ן אב''א כל ימי החול, לולי בשעות התפלה ובשבתות וכיוצא בזה, כמו שנתבאר שם. והנה כאשר רוצים לחזור פב"פ צריך שתקדים בחי' הפלת הדורמיטא על ז"א, כדי שתיעשה הנסירה ותוכל לחזור עמו אפין באפין, כנזכר בדרושי ר"ה."

* שער הכונות ח"ב ענין פורים דרוש א'.

אות ר"א

"ולהיות כי ענין מרדכי ואסתר היה בסוף השבעים שנה של גלות בבל כנודע, לכן אז כבר בימיהם התחיל ענין תיקון זו"ן, כדי לחזור אפין באפין, ויגאלו ישראל. וענין התחלה זו היא ענין הדורמיטא שנעשה אז בימיהם."

אות ר"ב

"וז"ס הצרה העצומה שהיתה אז לישראל, אשר עליו נאמר, והנה אימה חשיכה גדולה כו', וארז"ל חשכה זו גלות מדי, שהחשיך עיניהם של ישראל. וענינו הוא, לפי שאז היה ז"א בסוד הדורמיטא, ונודע כי המן הרשע היה אוסטרלוגוס גדול, כנודע בענין והפיל פור הוא הגורל מיום ליום כו' ובפרט במ"ש בס"ה, כי הוא ועשרת בניו כוללים כל עשרה קליפין החיצונים, וידע בחכמתו ענין מיעוט השגחתו ית' על ישראל בימים ההם, להיותו בבחי' השינה ולכן חשב ועלה בלבו, כי הזמן מוכן לאבד שונאיהם של ישראל."

אות ר"ג

"וז"ס ענין ויכוח המן עם אחשורוש אם יעלה בידם עצה זו, והשיב לו המן ישנו עם כו', ודרשו רז"ל ישן הוא האלוה שלהם והבן זה. ולהיות כי הדורמיטא ההיא היא לטובתן של ישראל, כדי שתנסר הנקבה מאחורוי ויחזרו פב"פ, ויגאלו ישראל, ויבנה בית המקדש, לכן התייעצו שניהם, כי בזמן ההוא שהאלוה שלהם הוא ישן, יקדימו הם לאבד ולהשמיד שונאיהם של ישראל, כדי שלא ישארו אפילו מתי מעט, שיהיו ראוים לגאולה, ועי"כ לא יבנה בהמ"ק. ונודע, עצת המן מן שמשי ספרא בנו וכתביהם אל אחשורוש הנקרא ארתחששתא בספר עזרא עד שיבטלו בנין ב"ה, בראותם כי הגיע זמנו להבנות ודי בזה."

אות ר"ד

"והנה אף בזמן הדורמיטא אין הנקבה ישנה, כי אז מסתלקין המוחין מן ז"א ונכנסין בנקבה, כדי להבנות ולתקן פרצופה, כדי שתוכל לחזור אפין באפין כנודע בענין דרוש השופר של ר"ה. ובהכרח יש הארה והשגחה זו על ישראל מצידה, וענין אותה הארה היתה ענין מרדכי הצדיק כמו שנבאר בע"ה."

אות ר"ה

"וכראות המן את מרדכי, שע"י היתה הארה והשגחה על ישראל בזמן ההוא נתיעץ עם זרש אשתו ושס"ה יועציו כו', וארז"ל כי זרש אשתו היתה מכשפה גדולה, ועצתה שקולה מכל שס"ה יועציו,ועלתה עצתם להרוג את מרדכי ולתלותו על העץ הוא זנבה של נחש המשך רגל הקוף, כמבואר אצלנו וכנזכר בס"ה שיר השירים ודי בזה."

אות ר"ו

"ואם ח"ו ככה יעלה, יוכל אח"כ לאבד את שונאיהם של ישראל ואז השי"ת ברחמיו, האיר הארת נוקבא העליונה, והיא גדולת מרדכי ואסתר, ועל ידם נושעו ישראל מן הצרה הגדולה ההיא, כמו שנבאר, וזה ענין מרדכי והארתו."

אות ר"ז

"דע, כי הנה בזמן הדורמיטא דז"א, לא בלבד נכנסין המוחין דז"א מצד נה"י דאמא ונכנסין בנוקבא רחל בהיותה אב"א, אלא אף גם המוחין דבנה"י דאבא, בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע, אא אבא ואמא."

אות ר"ח

"ונמצא, כי כמו בהיות המוחין ההם תוך ז"א, היו יוצאים מהם ב' הארות לחוץ, ומבחי' הארת המוחין דאבא יוצא יעקב מצד פנים דז"א, ומבחי' הארת מוחין דאמא יוצאת רחל מצד אחוריו. גם עתה יוצאות מרחל נוקבא דז"א ב' הארות אלו ג"כ בלי ספק."

אות ר"ט

"ולא עוד, אלא שבהיות מוחין הנזכר תוך הנקבה נתוספה בחי' הארה שלישית, משא"כ בהיותם תוך ז"א. והוא, כי הנה בהיותם תוך ז"א היה יסוד דאמא נשלם בחזה דז"א, והיסוד דאבא שהוא יותר ארוך כנודע היה נשלם בסיום היסוד דז"א ממש ולא היה יוצא מחוץ ליסוד כלל."

אות ר"י

"אבל עתה, בהיותם המוחין תוך הנקבה, אשר היסוד שלה נוקביי קצר, מוכרח הוא, שהיסוד דאבא יתפשט, ויצא מחוץ ליסוד נוקבא ולחוץ, ותתגלה הארתו בגילוי גמור לגמרי, ונודע, כי מה שהיא מתלבש ביסוד דז"א הוא בחי' העטרה של היסוד דאבא, שהיא בחי' המלכות דאבא, ואין ספק כי הארה זו הנגלית ממלכות דאבא, היא הארה גדולה עד מאד."

אות רי"א

"והנה שורש נשמת מרדכי היתה מן ההארה ההיא, ולכן על ידו היתה תשועת ישראל בזמן ההוא. וזה נרמז בשם מרדכי ממש, שארז"ל שהוא לשון מירא דכיא: מ"ר דכ"י. והוא תרגום מר דרור, גם נקרא מור עובר."

אות רי"ב

"והענין הוא, כי ההארה הגדולה ההיא, היא מר דרור, זך ונקי בתכלית, העוברת מפי יסוד דנוקבא ולחוץ. וז"ס פסוק וידי נטפו מר עובר. ובזה תבין מעלת מרדכי, שעלה לבחי' מלכות ומשנה למלך. וז"ס הפסוק, ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה."

אות רי"ג

"והמשכיל יבין כל פרטי הפסוק זה, ענין יציאה זו מלפני המלך היא רחל, ועטרת זהב גדולה, מצד עטרה יסוד דאבא. ולכן נקרא גדולה, כי החסד וחכמה נקרא גדולה, יסוד הגדול הגבור והנורא. גם המעמיק ישכיל היותן משבט בנימין ודי בזה."

אות רי"ד

"וז"ס קריאת המגילה, וגם התפשטותה בעת קריאתה, לטעם פירסום הנס, והוא ענין הארת עטרת מלכות דאבא, המתגלית ויוצאה לחוץ, ולכן נקרא מגילה, לשון גילוי, וצריך לגלותה ולפרסמה. גם מגלה בלא יוד היא עולה בגי' ע"ח, כמנין ג' הויו"ת כ"ו כ"ו כ"ו, שהם ענין ג' מוחין דחב"ד דנה"י דאבא, המתגלים שם במלכות ההוא."

אות רט"ו

"וזהו ענין היות המגילה נקרא אגר"ת, ונקרא ספ"ר, ויש לה דינים כתורה שבכתב, כי ספר התורה, הוא יסוד דאבא, הנקרא תורה שבכתב, צורת ספר כעין ו' ארוכה, והמגילה היא ההארה היוצא מחוץ ליסוד כנזכר, וגם הוא ארוכה בצורת ו', ובצורת מגילה ארוכה. ודי בהערות אלו אל המשכילים."

אות רט"ז

"ואמנם היות ימי הפורים האלו נעשים בכל שנה ושנה, ולא הספיק לעשות בזמן ההוא לבדו, הטעם הוא, כי השי"ת ברחמיו רצה שאותה ההארה המתחדשת בהיות המוחין דאו"א, תוך הנקבה בזמן דורמיטת ז"א, לא תתבטל לעולם בכל שנה ושנה בימים ההם עצמם."

אות רי"ז

"כי הנה אחר דורמיטא, חוזרים פב"פ, והמוחין הם בז"א, ואין בחינת ההארה זו יוצאת אז כלל כנ"ל, והארת מרדכי מתבטלת לגמרי, ונעלמת בפנים. ורצה השי"ת, שבכל שנה בימי הפורים כיוצא בהם, אף אם יהיו זו"ן פב"פ תתגלה ההארה הנזכרת בימים ההם, ולא תתבטל."

אות רי"ח

"והענין הוא, כי בכל שנה בימים ההם כאשר יכנסו המוחין ברחל בסוד דורמיטא דז"א, אעפ"י שאח"כ יחזרו פב"פ לא תתבטל ההארה הנזכרת ותשאר שם קיימת, ונרשמת אף גם אחר הסתלקות המוחין האלו ממנה ויחזרו בז"א."

אות רי"ט

"וז"ס, מ"ש הכתוב וזכרם לא יסוף מזרעם. כי אותה ההארה היא עטרת היסוד הזכר דאבא הנקרא זכר כנודע, וזכרם זה לא יסוף מזרעם בימי הפורים שבכל שנה ושנה כנודע.

אות ר"כ

"לכן לעת"ל, כל המועדים יתבטלו חוץ ממגילת אסתר. והטעם הוא כי לעולם לא היה נס גדול כזה, לא בשבתות ולא ביו"ט, להתקיים ההארה זו אף אחר הסתלקות המוחין מן הנקבה, אלא בימי הפורים בלבד. ובבחי' זו יש יתרון גדול אל פורים על כל שאר הימים, אפילו בשבתות ויו"ט."

אות רכ"א

"והנה בכל שנה בימי הפורים, כדי לקיים ההארה הנזכרת אנו צריכין לעשות ג' מצות, והם: קריאת המגילה, כדי להמשיך ולגלות ההארה הנזכרת היוצאת לחוץ בגילוי. והנה צריכות ב' בחי' אחרות."

אות רכ"ב

"והם אלו: הא' בחי' ההארת היסוד ההוא דאבא ברחל, לצורך תיקון בנין פרצופה, כי לכן נכנסים המוחין הנזכרים בה, כדי להגדילה ולעשותה פרצוף כנזכר, וזה נעשה בסוד מתנות לאביונים, כי רחל נקראת עני ואביון, והיסוד דאבא הנקרא צדיק נותן לה צדקה ומתנות. והארה הזו מתקיים ע"י שאנו נותנים למטה מתנות לאביונים, וע"י מצוה זו נעשה דוגמתה למעלה."

אות רכ"ג

"ובחי' הב' היא, כי אחר שנתקן פרצוף רחל עצמו, ע"י הצדקה ומתנות לאביונים. עוד צריך הארה שתתקיים בה, בסוד המוחין עצמן שלו המתלבשין תוך פרצוף י"ס שלה בעת הדורמיטא, כנודע. וצריך שתתקיים הארה הנזכרת במוחין שלה כל הימים ההם הנקרא פורים וישאר קיימת שם אף גם אם יסתלקו המוחין דאו"א אחר הדורמיטא ותחזור פב"פ ועכ"ז תשאר הארת המוחין ההם קיימים במוחין שלה, ולא יסתלקו לגמרי, כבשאר הזמנים, כנ"ל, וענין זה תלוי בקיום מצוה אחרת, והיא לעשות סעודת פורים משתה ושמחה."

אות רכ"ד

"וזו, ענין אכילה ושתיה, כמבואר אצלינו שהמוחין של הנקבה נקרא י"ה י"ה, ונעשים מבחי' י"ה, והם נמשכין בה, ע"י אכילה ושתיה. וזהו פי' אכילה: אכ"ל י"ה. שתיה: ש"ת י"ה, כי ע"י המאכל והמשתה, נמשכין לה מוחין הנקרא י"ה. גם נרמזה היא עצמה במלת אכילה, שהיא בגי' אדנ"י ע"ה לרמוז, כי אלו המוחין של י"ה הנמשכין ע"י האכילה הם בנקבה הנקרא אדנ"י."

אות רכ"ה

"גם אסת"ר היא בגי' תרס"א. והנה שם אדנ"י במילואו הוא תרע"א והנה שם אסתר חסרה י', ובתוכה מסתתרת הנקודה הפנימית עצמה הנקראת י' של אדנ"י, הנקראת אסתר, על שם שמסתתרת. (עד כאן הגיעו דרושי הרב זלה"ה וענין משלוח מנות איש לרעהו, לא נתבארו מפי הרב ז"ל, ושמא רמז לענין הארת יסוד דדכורא הניתן ליסוד דנוקבא, והם נקראים איש לרעהו יסוד ליסוד, נלע"ד. א"ש עד כאן הגיעו כל ספר הדרושים של הרב זללה"ה ולא הפלתי דבר אחד מדבריו ארצה תל"י)."

אות רכ"ו

"מנות ומתנות: ארז"ל, ב' מנות לאיש א', וב' מתנות לב' אביונים. והנה יש לראות, למה ברעהו אמר מנות, באות תיו אחת, ובאביונים ב' אותיות תיו, האמנם כבר ידעת, כי היסוד נקרא איש, ועיקר הארת יום זה, הוא גילוי יסוד אבא, והוא זכר. ובהיותו מלובש בתוך יסוד דאמא, לכן אמר מנות בתיו אחת, כי אות תיו מצד הנוקבא."

אות רכ"ז

"באופן, כי ב' מנות הם: א' מצד אבא שהוא מ"נ דמנות, כאשר ידעת ואחד מצד היסוד דאמא כנ"ל והם, איש: שהוא יסוד דאבא, לרעהו: שהוא היסוד דז"א. כי אם היות אבא גדול, הנה בהיותו יורד למקום יסוד דז"א, נקרא רעהו. ע"ד הז"א, כשיורד ביצירה, שנאמר עליו שלף איש נעלו ונתן לרעהו."

אות רכ"ח

"ומתנות לאביונים, הם מצד אמא. ולכן הם ב' תוי"ן, כי הם מצד הנוקבא, והם ב' מתנות לב' אביונים, שהם נ"ה שהם אביונים. כאשר ידעת בסוד הערבה לא ריח ולא טעם ונקראו אביונים. כי אמא עד הוד אתפשטותה."

אות רכ"ט

"וגם מ"ש רז"ל, כי בימי הפורים נותנים לכל מי שפושט ידו, הענין הוא כי הגבאי של צדקה הוא היסוד, ובימי החול אשר הוא יסוד דז"א, צריך לראות למי נותן הצדקה. אבל עתה, שהוא יסוד דאבא, הארה גדולה, אין להקפיד, אלא כל מי שפושט ידו נותנים."

איך ההתרשמות? נרדמו כולם. אנחנו עוד יכולים להיכנס לזה וללמוד, נקדיש לזה זמן. התהליך מאוד מעניין, גם איך שהוא מוסבר כאן במקביל עם חג הידוע, עם ההבחנות הידועות בגשמיות, וגם עם ההסבר הפנימי הרוחני. העיקר, כשנתחיל לדבר שוב זה יהיה אבא ואמא זו"ן ותפילות ממטה של הכלים השבורים. בסך הכול, אין כל כך הבדלים בין כל הפעולות, הכול רק מבפנים, בזמן שמשתתפים בזה אז מרגישים הבדל.

שאלה: גם כדי לקרוא תע"ס צריך ערבות?

שמעתי שמי שרוצה להגיע ליישום מטרת הבריאה אז הוא צריך תורה, מאור המחזיר למוטב. המאור המחזיר למוטב פועל רק על הקבוצה שרוצה להתחבר, כי בצורה כזאת היא מגיעה לעל מנת להשפיע. ולכן הקבוצה הזאת צריכה להיות מחוברת בחוק מיוחד, בתנאי מיוחד שנקרא "ערבות". אני לא מבין מה השאלה.

תלמיד: יש איזו דילמה לגבי הערבות הזאת.

אצל מי?

תלמיד: אצלי. כי כשאומרים שצריך ערבות, חסרה לך ערבות, אז מה אני עושה? כאילו כולם מחכים לערבות.

אז עכשיו יבוא איזה טוסטוס ויביא לך את זה לכאן?

תלמיד: זה בדיוק העניין, שכולם מחכים לערבות, אבל מה אני יכול לעשות?

מי מחכה? מה זה נקרא מחכה?

תלמיד: אני צריך לקבל ערבות מהקבוצה.

מי חייב לך שאתה מחכה?

תלמיד: זו שאלה טובה. אני רוצה לעשות בעצמי, מה אני יכול לעשות כדי לתפוס את עצמי שאני לא בערבות?

אתה חייב לבצע את הפעולות הנדרשות כלפי החברה בלי לחכות לאף אחד, ולעשות את הפעולות בצורה כזאת שבזה אתה מדליק את ליבם של החברים שהם יעשו גם אותו הדבר.

תלמיד: מה אני יכול לעשות כדי לתפוס את עצמי, איזה תרגילים יש?

לא תרגילים, פעולות. תרגילים זה כאילו שאני אעשה תרגיל ואחר כך יקרה. לא. מדובר כבר על פעולות אמיתיות, לא תרגילים כאילו.

תלמיד: אז איזה פעולות אני יכול לעשות כדי לדאוג שלכל החברים שלי תהיה התעוררות, תהיה ערבות? איך אני יכול לעורר כל פעם את הערבות מחדש, כי גם אני נרדם.

אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, שאני צריך לקבל את הקבוצה כך שאני אחראי על זה שהם יהיו מחוברים. אני אחראי על זה שהם יהיו מחוברים וכל הזמן אני צריך לזה לדאוג. אין לי יותר על לְמה לדאוג. אני נמצא בעולם הזה איקס שנים, ומה שאני יכול לעשות במשך הזמן הזה זה רק להשתדל [לחבר] את אותה הקבוצה. יש מיליוני, מיליארדי אנשים שאין להם את זה, אבל אותי הבורא רצה לקרב שאני אהיה דומה לו, ואני יכול להידמות לו בזה שאני אקדיש את כל חיי, לזה שאני אחבר את החברים האלו, את האנשים האלו, את הנשמות הללו, יחד כולנו כ"איש אחד בלב אחד". זה נקרא שאני ערב עבורם כלפי הבורא. זה הכול.

תלמיד: אבל אני לא מצליח לעשות את זה, נניח עכשיו קראנו מאמר במשך עשרים דקות.

מה זה שייך לקריאת המאמר? ערבות זה פעולות בתוך הקבוצה ולא קריאת המאמר.

תלמיד: אני אומר שבזמן קריאת המאמר אני פשוט נשטפתי על ידו, ולא הצלחתי להחזיק בשום כוונה. גם במאמר הראשון של רב"ש שקראנו במשך חצי שעה, נלחמתי רק להחזיק, ואפילו שכולם יירדמו, שאני האחרון אשאר ער ואחזיק כוונה, ולא הצלחתי, נשטפתי, וכך גם עכשיו בתע"ס. אם אני נשטף זה מוחק אותי, אז מה אני יכול לעשות, איך אני יכול לעמוד בערבות, איך אפשר לדרוש ממני להיות בערבות? אני לא מצליח.

גם זה שייך לערבות. שאתם עובדים יחד על חשיבות צורת ההשפעה שאתם יכולים להשיג אך ורק בתוך הקבוצה, שכל אחד דואג עבור הקבוצה, ושאתה משיג את צורת ההשפעה המינימלית, רק מבטל את האגו שלך, מצמצם אותו, וכבר אתה נמצא בסולם בדרגה הראשונה שלו, כעובר. אתה יכול לעשות את זה אך ורק בתוך הקבוצה, והכלי שלך זו הקבוצה עצמה, לא אתה.

אתה רק מבטל את עצמך כדי לקבל את הט' ראשונות האלו, החברים שלך, יכול להיות שזה לא ט', זה יכול להיות ארבע חמש שש, לא חשוב כמה, אבל זה נקרא תמיד ט', אתה צריך לקבל אותם שזה החיים שלך, להביא אותם לערבות. זה לא שהם באמת צריכים ערבות, הם כולם מתוקנים ונמצאים בגמר התיקון, אלא כך נראה לך, כי "כל הפוסל במומו פוסל". אתה חייב כך להתייחס אליהם ואתה חייב להתאמן עליהם כמו על איזה מתקן כדי להביא אותם לערבות, לחיבור, לדבקות, לכל הדברים האלה. בזה אתה מבטא את עצמך כלפי הבורא.

תלמיד: מה אני יכול לעשות כדי לשמור את עצמי בעבודה כל הזמן?

אתם צריכים לשחק זה עם זה עד כמה שאפשר, לעורר את עצמכם לעבודה הזאת שהיא הכי חשובה. וגם לבקש מהבורא שיתן לכם הארה מסוימת כדי שאתם תרגישו בזה חשיבות.

אבל הקבוצה היא הנשמה שלך, קבוצה זה אותו הכלי שאתה מקבל שם את גילוי הבורא, וכל העבודה שלך כלפיהם זה לפחות לבטל את עצמך. זה הכול, להתחלה. איך אני מבצע את הצמצום כדי להיות עובר? כלפי הקבוצה. אני רוצה להתכלל בקבוצה, אני מוכן לעשות את מה שהם רוצים, אני מוכן לעשות כל מה שצריך. זה הביטול שלי, לעשות מעצמי אפס, ואז אני עובר.

תלמיד: אבל אמרת שאין לי מה לחכות.

אין מה לחכות, תעשה. למה אתה מחכה?

תלמיד: אני לא רוצה לחכות.

בסדר. אז תעשה.

תלמיד: גם מבחינה אגואיסטית, אני לא רוצה לבנות על זה שמישהו יבוא ויעיר אותי, ואם הוא יעיר אותי אני חי, ואם הוא לא יעיר אותי אני מת.

מה אתה רוצה עוד להגיד? אני לא מבין.

תלמיד: אני רוצה להישאר כל הזמן בעבודה.

אמרתי לך, תבצע את זה בקבוצה, נקודה. חפש איך לעשות. אתה צריך לעורר אותם, לעורר את לב החברים כדי שהם יעוררו אותך וכך "איש את רעהו יעזרו". אם אתה לא רוצה את זה, אז תחכה.

תלמיד: אני רוצה מאוד.

אם אתה רוצה, אז תקרא את מאמרי רב"ש ותבצע, תממש. אין מה לעשות, כולם חכמים.

שאלה: למה המלך "אחשוורוש" הוא לא יהודי, האם בהשגת תכונת ההשפעה היהודים כבר לא יהודים, למה לא כתוב שהוא יהודי?

האם הבורא הוא יהודי או לא יהודי, האם יש לו אמא יהודייה, למה אתם מתחילים עכשיו עם ספקולציות כאלה? הבורא הוא אקסטרה יהודי כי הוא ייחוד. "יהודי" נקרא על שם זה שמתייחדים, מתאחדים. זאת אומרת, שהיו בפירוד ונמשכים לייחוד. לבורא אין דבר כזה, הוא אחד יחיד ומיוחד.

שאלה: אנחנו קוראים תע"ס ופתאום בעל הסולם כותב שהמן היה אסטרולוגוס גדול. למה בעל הסולם מתכוון תחת המושג הזה, ולמה דווקא הוא?

זה מושג מאוד מיוחד, וזה לא אסטרולוגוס כמו שזה נקרא אצלנו בעולם. אנחנו צריכים להבין שבזוהר ואחרי הזוהר, יש בחכמת הקבלה הרבה מילים שלקחו מיוונית. מרומאית דווקא לא כל כך, אבל מיוונית הרבה. כי עם היוונים הם היו קשורים עוד לפני חורבן בית המקדש, כל הפילוסופים היוונים האלה, אומרים שהם היו מגיעים עוד בימי הנביאים ולומדים מישראל, ומזה הם פיתחו את הפילוסופיה היוונית ואת כל היסודות למדע. לכן יש מילים כאלה כמו "אסטרולוגוס" וכן הלאה שמשתמשים בהן, במיוחד כשזה לא שייך לצד הקדושה, אלא לצד הקליפה.

קודם כל זה צריך להבין כאן מיהו ה"אסטרולוגוס" הגדול? המן הרשע, זרש אשתו. זאת אומרת, כל הצד של ה"סטרא אחרא". זאת אומרת, הכלים דקבלה שאין להם גישה ישירה לבנות את העתיד כי אין מסך ואור חוזר, אבל הם יכולים באיזו צורה לנחש, "ומה אם היה לנו את זה?", כי הם לא רוצים לתת יגיעה, לא יכולים לתת יגיעה, אבל "אם היינו עושים, באיזו צורה היינו מתקיימים?".

ולנחש את זה, החשבון הזה הוא נקרא האסטרולוגיה האמיתית. שאני לא עושה את זה, לא מבצע את הפעולות, אבל אם הייתי מבצע לְמה הייתי מגיע? והאם אני יכול לקבל תוצאות כאלה בלי לבצע, בלי צמצום, מסך, אור חוזר, בלי כל הדרך הזאת, איך אני יכול לפחות לדעת מהן הפעולות, מהן התוצאות?

כי אני, מהצד שלי, כשאני עומד נניח מהצד הרע, רע יחסית לטוב, כי אין רע ואין טוב אבל נניח, אני רוצה לדעת מה קורה עם הצד השני כדי שאני אעשה פעולות מוצלחות. ולכן הסטרא אחרא מעוניינת לדעת את הקדושה ולומדת את הקדושה, יש לה לזה נטייה גדולה מאוד, כדי לעשות לזה או נגד זה, פעולות שנקראות "כישופים", "קללות" וכן הלאה.

אבל זה לא שייך ולא קרוב לאסטרולוגיה שבימינו, בכלל לא. היום מסתכלים על הכוכבים. מושג "כוכבים" בחכמת הקבלה זה לא לראות את הכוכבים, אלא אלה הכוחות הפנימיים. לא שמסתכלים על השמיים, או על הטבע שסובב אותנו, ולפי הסימנים שבטבע אנחנו כביכול עושים משהו.

(סוף השיעור)