אל תאמין בעצמך עד יום מותך

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.10.24 - אחרי עריכה

דודי: מה הכוונה "אל תאמין בעצמך עד יום מותך"¹?

עד היום שעדיין לא מת הרצון לקבל שלך.

דודי: האם אז האדם נותן לעצמו מן חותמת שהוא כבר יכול להאמין בעצמו?

הבורא שם עליו את החותמת הזאת.

דודי: האם הבורא רוצה להחזיק אתו אנשים שמתמידים, שעובדים, שנמצאים בדרך, ואחר כך פתאום שם חותמת? למה הבורא צריך את זה?

כדי שכל האנשים שעברו את הדרך יגיעו בצורה של צדיקים גמורים.

דודי: אבל קיימת כל האנושות שבכלל לא מתקרבת לדרך הזאת.

יש התכללות.

דודי: יש התכללות, בסדר, אבל יש קומץ קטן, ממש פסיק, שהוא אוסף מכל האנושות ונותן להם טיפה יותר, פותח להם.

הם לא צריכים יותר.

דודי: אבל גם מתוכם חלק באמת נמשכים ומתמסרים, וחלק נמצאים כמו איזה לווין מסביב או נפלטים?

כמה שהבורא דורש מהם, הם עושים.

דודי: אפשר לראות את זה כך, שהבורא צריך אותם לפרק זמן מסוים, אחר כך הוא כבר לא צריך אותם, ואז הוא יכול לפלוט אותם חזרה למעגל האנושות.

כן.

דודי: למה זה כך?

בגלל שדווקא אנחנו עושים עבודה עבור כל האנושות.

דודי: זה כאילו שהבורא לוקח מישהו, יכול לתת לו כמה שנים, לנצל אותו, ואחר כך להגיד לו, "שלום, תחזור החוצה, אני לא צריך אותך עכשיו, לא מגיעה לך השגה גבוהה יותר, תשיג אותה שם מתישהו".

בסופו של דבר כולם מגיעים לאותו דבר. רעים וטובים כולנו מגיעים לאותו סיום, וכולנו יחד מתחברים באהבה בינינו, ללא שום טענות ממישהו למישהו.

דודי: איך אדם יכול להגביר את מסירות הנפש מצידו לכולם, לרב, לארגון, לחברים?

מכך שהוא מודה לבורא על כך שנתן לו זכות לעבוד עבור כולם.

דודי: ההודיה הזאת לבורא תגדיל בו יותר את המסירות?

כן.

דודי: הגדלת המסירות תלויה באדם, לא בגורם חוץ.

כן. זה באמת כך.

רואי: קראנו באות קי"ז, שהוא מזהיר אותו, שכל עוד שהוא בינוני, ולא זכה ל"מצוה אחת" החסרה לו מהמספר תרי"ג, אל יאמין בעצמו עד יום מותו". האם עד שהאדם לא זוכה בכל התרי"ג, הוא עדיין לא יכול להאמין בעצמו?

אל תאמין שאתה צדיק, הרי חסרות לך כל המצוות, אפילו המצווה הזאת של האהבה.

רואי: כל עוד הוא לא יכול להאמין בעצמו, במה הוא מאמין?

מאמין בזה שהוא צריך להשתדל להיכנס בין אלה שעושים מצוות.

(סוף השיחה)