שיעור בוקר 18.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמ' 212, דף רי"ב,

פרק א', אותיות ד'-ה'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמוד 212, דף רי"ב, אות ד'.

אות ד', דברי האר"י, כותרת.

אות ד'

מהכאת או"מ ואו"פ זה בזה מחוץ לפה, נולדו הויות כלים

"והנה בהתחברות האורות פנימים עם ה האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד ו חוץ לפה קשורים יחד, הם ז מכים זה בזה ומבטשים זה בזה, ומהכאות שלהם אתייליד הויות בחינת כלים."

קריין: אות ה' קטנה, אור פנימי לאות ה', מבארת "בהתחברות האורות פנימים עם האורות מקיפים".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ה) כבר ידעת, אשר הפה, ה"ס המלכות של ראש דא"ק, שבה נתקן מסך של בחי"ד, אשר מעכב על אור העליון מלהתפשט ולהתלבש בבחינתה הד'. כי אור העליון, דרכו לבוא ולהתפשט גם בבחי"ד, ולמלא כל המציאות כמו מטרם הצמצום, אלא, שהמסך המתוקן בהפה, מעכב עליו ואינה מקבלו שזה נקרא זווג הכאה, כנודע. ואז, כל שיעור של אור העליון הראוי לבא ולהתלבש בבחי"ד, והיא אינה מקבלתו, כאמור, הנה אור העליון הזה, חוזר לאחוריו למקורו, ונעשה למלבוש על הט' ספירות הראשונות של אור ישר, (ועי' לעיל ח"ג פי"ב ובאו"פ שם) ונמצא שכל האורות העתידים לבא בעולמות אחר גמר תיקונם, המכונים אורות מקיפים, הנה המה כלולים באור חוזר זה, המלביש לט"ס ראשונות דאור ישר של ראש דא"ק, כי זהו האור העליון שאינו מקובל בבחי"ד, וע"כ, אינו ממלא כל המציאות כמו שהיה מטרם הצמצום. אמנם על ידי כל הזווגים והאו"ח, העתידים להגלות בעולמות, ע"י העלאת מ"ן ממעשים של הצדיקים, נמצאת הבחי"ד מתוקנת, עד שתהיה ראויה לקבלת האור כמות שהיתה בא"ס ב"ה מטרם הצמצום. כמ"ש בזוהר, א"ס לא נחית יחודיה עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה: שהוא סוד תיקון הבחיה"ד כמבואר. (ועי' בשער הכונות בעלינו לשבח).

והנה נתבאר, שכל האורות המקיפין, כלולים במסך ובאו"ח שבפה דראש א"ק ביחד עם האורות הפנימים, שהם הט"ס דאור ישר הקשורים בה, וז"ש הרב, האו"פ עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, דהיינו המלכות, בכח המסך דבחי"ד המתוקן שם, כמבואר."

תלמיד: מהי הרגשת התפשטות אור עליון בעשירייה?

היא מורגשת כהתקרבות הבורא לנבראים.

תלמיד: כתוב כאן, כשהאור צריך לבוא ולהתלבש בבחינה ד', והיא לא מקבלת אותו בזכות המסך שנמצא בה, אז חוזר האור לאחוריו למקורו, ונעשה למלבוש על ט' ספירות ראשונות של האור הישר. איך קורית ההתלבשות הזאת של האור שחוזר לאחוריו מהמסך שבפה, ונעשה למלבוש על ט' ספירות ראשונות? מה זה, ואיך זה קורה?

אותו כוח האור שרוצה להיכנס ולמלא את הכלים האלה שנמצאים מתחתיו, כוח האור הזה חוזר מהמקום שבו האורות הפנימיים והמקיפים מכים, ואז עולים למעלה כל האורות שנמצאים לפניו, וכך מתחילה השפעה הדדית של האור על הכלי והכלי על האור.

תלמיד: אבל מקובל שעושה צמצום, והאור חוזר מהמסך שלו, כלומר הוא בונה אור חוזר, האם הוא יכול להשפיע על ההתלבשות הזו, לאן היא תגיע?

כמובן שכן. הוא מבין את כל זה, הוא מרגיש את זה, הוא נמצא בזה, הוא בונה את זה. כלומר, כל זה תלוי בו.

תלמיד: נגיד שאנחנו יכולים באופן מודע לדחות את התענוג, אבל איך באמת לבנות כזה יחס חוזר לבורא, שבזה נוכל גם איכשהו להשפיע?

אנחנו משפיעים. אנחנו משפיעים על התפשטות האור והדרך שבה האור מתפשט לכל הכלים. כתוצאה מכך הכלים מתחברים בינם לבין עצמם והאור עובר הלאה. עכשיו נלמד את זה, ראש, גוף וכן הלאה.

תלמיד: בעל הסולם כותב, מהכאת אור מקיף ואור פנימי זה בזה, מחוץ לפה.

כן.

תלמיד: מה זה אומר "מחוץ לפה"?

"מחוץ לפה", זאת אומרת שזה נעשה למעלה מהפה.

תלמיד: מה זו הכאה של אור מקיף ואור פנימי למעלה מהפה?

שהפגישה של האורות הפנימיים והאורות המקיפים נמצאת למעלה מהפה.

תלמיד: זה לא קורה בתוך הגוף?

זה לא בתוך הגוף.

תלמיד: אני מבין שלמעלה מהפה יש אולי התלבשות, אבל לא שיש הכאה של אור מקיף ואור פנימי.

כן. הכאת האורות זה בזה.

תלמיד: הכאה זו התלבשות?

לא. היא גורמת להתלבשות.

תלמיד: למה יש כזה פער בין מה שהמסך בפה דוחה, שזה את כל האור אין סוף, לבין מה שהוא מסוגל להלביש באור חוזר ולקבל כאור פנימי, שזה קו דק מאוד? למה יש כזה פער?

זה חייב להיות כדי להרגיש צורך במסך, בעוד התקרבות בין הרצון לקבל לאור, מה צריך להיות, איך הם צריכים להתקרב זה אל זה.

תלמיד: כמה מלכות קיבלה מתוך האור אין סוף בפרצופי א"ק אם בחינה ד' עצמה לא מקבלת, אלא רק מלבישה את האור? כמה מתוך אור אין סוף היא קיבלה בפרצופי א"ק?

לא מדובר על זה במספרים או בכמויות, אלא חלק וודאי מתקבל בפנים, על אף שהשאלה היא מה נקרא כאן "מתקבל", וחלק לא.

תלמיד: באות ה', בפסקה השלישית, בעל הסולם כותב, "על ידי כל הזווגים והאו"ח, העתידים להגלות בעולמות, ע"י העלאת מ"ן ממעשים של הצדיקים," מהם "המעשים של הצדיקים"?

"מעשים של הצדיקים" דוחים אור והאור הזה מתלבש על האור הישר, והוא נקרא "אור חוזר", ושני האורות האלה, כשמתלבשים זה על זה, הם בונים כבר מצב מיוחד, חדש, מהתלבשות האור החוזר על האור הישר. ומההתלבשות הזאת כבר נעשים הכלים האמיתיים, הנכונים בקבלת האור בפרצוף. מזה נעשים הפרצופים, מהתקשרות האורות זה אל זה.

תלמיד: פה זה המסך, הדחייה של האור, רק כך הוא יכול לקבל את האור. איך הוא יכול לצאת מחוץ לפה ולהיות קשור לאור המקיף?

אנחנו עוד נלמד את זה. הנושא הזה לפנינו.

תלמיד: בעל הסולם כותב שהאור הפנימי מכה באור מקיף. מה צריך להיות היחס עבור מי שלא מצליח להרגיש, אלא בשבילו הכול אור פשוט? איך להתייחס לטקס בצורה נכונה ולא להגשים את הטקסט הזה?

להשתדל לגלות מה שכתוב. אין כאן עוד מה לעשות, רק לחפש עוד ועוד איפה זה יכול להיות, איך הקשר בין האור הפנימי לאור המקיף, בין הכלים, בין האורות. וכך בהדרגה נגיע להרגשה, להבנת הנושא.

תלמידה: האם ההתלבשות של האור עבורנו זה כוח התגברות או כוח איחוד שמתגבר?

אנחנו מרגישים אור כהשפעת הבורא על הרצון שלנו וכתוצאה מכך, מה עלינו לעשות. את זה נלמד עוד מעט.

תלמידה: מהי הווית הכלים?

הויה זה מבנה. מבנה מכלים שיכולים לקבל את האור, להרגיש אותו ולהגיב עליו.

תלמידה: כתוב שכל האורות שצריכים להיכנס לעולמות נקראים "אורות מקיפים" והם כולם כלולים באור החוזר. למה הם כלולים באור החוזר? כלומר, למה האורות המקיפים כלולים באור החוזר ולא באור הישר?

זה כדי להסביר לנו שרק פעולה כמו הכאה, הכאת האור הישר, מביאה את הכלי למצב שבו הוא יכול להתחיל לקבל את האור, אחרי הפעולה הזו. אז הכלי צריך קודם כל לדחות מעצמו את האור ולאחר מכן כבר ללכת קדימה, להתחיל לעבוד עם האור.

תלמידה: כשמדובר על כך שהאור המקיף מזכך את עביות המסך, אפשר לומר שזו לא השפעה חיצונית של האור, אלא השפעה פנימית של המלכות שמתחילה לראות את עצמה כחלק מהאור? כלומר המסך מזדכך, לא כי האור לוחץ עליו, אלא כי הרצון מזדהה עם האור.

כולנו שמענו מה אמרת, ועכשיו נמשיך לשמוע.

תלמידה: כתוב שמהביטוש נולדות רשימות התלבשות ועביות. האם אפשר לומר שרשימות זה אותיות, מחשבות הבורא?

לא צריך לתאר לעצמך שום דבר. הכול צריך להיות כתוב.

תלמידה: באות ה' יש ציטוט מהזוהר שמדבר על כך שהתיקון של בחינה ד' קורה כאשר נותנים לה את בן זוגה. מי זה בן הזוג של בחינה ד'?

זו העביות שבתוך הכלי. והמסך, והאור שיוצא מהמסך, שכבר נקרא "אור חוזר", כל האורות האלו, כל הפעולות האלו, כולם מתחברים בפה ועולים למעלה, לשורשם.

תלמיד: האם אור חוזר ביחס לעשירייה, זה הביטול כלפי החברים?

כן, זה מתחיל מזה.

תלמידה: למלכות יש מספיק כוחות כדי לדחות את כל האור, אבל אין לה מספיק כוחות לקבל חזרה. האם כוח המסך, כדי לקבל את האור, מספיק רק לט' ראשונות שהיו בה, ולשאר הרצונות כבר אין לו כוח?

כעיקרון כן, פשוט את סובבת את הדברים. אנחנו נעבור את זה עכשיו, אנחנו עוד לא נפרדים מהפעולה הזו.

תלמידה: מה בגישה שלנו גורם לאותו ביטוש בין האור הפנימי לאור המקיף?

לביטוש גורם קודם כל המקור שלהם, שיוצא מכך שיש ביטוש בין הפנימי ומקיף, שהם הפוכים זה מזה, ולכן כך הם נפגשים.

מתרגם: האם זה משהו בגישה שלנו שגורם לאותו ביטוש?

זה נכן שזה משהו בגישה שלנו, אבל מה זאת אומרת הגישה שלנו? אנחנו כלים, כך אנחנו מרגישים את הפעולות שהאור פועל עלינו. ולכן אנחנו צריכים רק לסדר את עצמנו להיות כמו האור. כמו שהוא כותב, בהדרגה נתקרב לטקסט ונרגיש עד כמה כל הפעולות שאנחנו עושים, הוא בדיוק כותב עליהן במילים.

תלמידה: כשאנחנו שומעים את כל שאלות החברים, איך להתייחס אליהן נכון כדי שכולנו יחד נוכל להתקרב למה שאנחנו לומדים?

אנחנו צריכים להיות כמו עכשיו, שכולם רוצים להתקשר למה שכותב בעל הסולם, לחפש ולמצוא בתוך האדם, ברצון שלו את הפעולות האלה, איפה הן נמצאות, במה הן תלויות.

תלמיד: בעולמנו, בחלל יש חושך גמור. אם יש משהו נגד האור שלא נותן לו לעבור אז אנחנו אומרים שיש אור. האם זו אותה פעולה בין האור החוזר לאור הישר, כלומר אם יש משהו כנגד האור החוזר אז מרגישים את האור?

אנחנו עוד נדבר על זה.

קריין: אות ו', אור פנימי, מבארת "בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד".

ו) שהן האו"פ והן האו"מ קשורים שניהם בבחי"ד: כי הט"ס ראשונות דאו"י, קשורות ומלובשות, באו"ח שלה, שהן הנק' או"פ. אבל האורות העתידים לבא עד גמר התיקון, הנק' או"מ, גם הם כלולים באו"ח זה, כי הם עצם האו"ח כנ"ל, שהם עתידים מחמת זה להגלות לאט לאט במשך שתא אלפי שני ולאחריהם עד גמר התיקון, כבדיבור הסמוך."

כאן הוא מוסיף דיוק מאיפה באים אורות מקיפים, אורות פנימיים, במה כל אחד משתתף בהתלבשות האורות האלה על האור העליון, ובזה שפוגע, מכה בכלי, ואז הוא מוליד את האורות האלו. אנחנו עוד נלמד, זה לא פשוט, יש כאן מערכה שלמה.

קריין: אות ז' מבארת "מכים זה בזה ומבטשים זה בזה".

"ז) כי כששני האורות יורדים ומתפשטים מהפה ולמטה לתוך הגוף דא"ק, הנה האו"מ אינם יכולים להתלבש בתוך הגוף, מחמת כח המסך אשר שם המעכב על האור ההוא, כנ"ל. (ועי' בחלק ב' תשובה ד') ומתוך שהמה קשורים ונכללים שם, רוצים גם הם להתפשט בפנימיות הפרצוף, ולפיכך המה מזככים בזה את העביות שבמסך, דהיינו, לאותו כח העיכוב, שאינו נותן להם להתלבש שם. אמנם מכח ביטושם זה בהעביות דמסך, שהמסך הולך ומזדכך מחמתם, הנה גורם זה, להסתלקות האורות הפנימים מהגוף: כי כשמזדכך לעביות דבחי"ג, נתקצר האו"ח, ואינו מלביש רק לקומת חכמה, ונעלם אור הכתר מהגוף. וכשנזדככה גם בחי"ג לעביות דבחי"ב, נתקצר האו"ח לקומת בינה, וגם אור החכמה נעלם וכו' עד שנזדכך כל העביות, ואין שם עוד זווג דהכאה, ונעלם כל האו"פ מהפרצוף. וז"ש הרב "שהם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה" פי' שהאחד דוחה את חבירו: כי כל גדלו של או"פ הוא בגודל עביות שבמסך, כנ"ל, וע"כ הוא מתחזק בעביות הגדול יותר. ולהיפך, כל עיכובם של האו"מ, שאינם יכולים להתלבש, הוא רק, מכח העביות והגבול שבמסך, וע"כ הולך ומזכך את העביות. ולפיכך מבטשים זב"ז עד ששניהם מסתלקים, כמבואר. (ועי' בפתיחה כוללת בספרי על הע"ח)."

תלמידה: למה הוא קורא לזה כוח עביות, למה המלכות לא יכולה לעצור? לא קבלה את כל האור ואחרי זה תגיע לקבלה בצורה פחותה. למה בעצם אני מקבלת פחות אבל מתקרבת לבורא?

המסך קטֵן, מזדכך, זה מה שקורה ואם המסך פחות מקודם, אז מלכות נכנסת עם האור שמגיע אליה בפחות חיבור, וכך הפרצופים מזדככים והאורות נעשים יותר ויותר קטנים עד שנגמר הכול.

תלמידה: לפני כן קראנו שדווקא התהליך הזה של זיכוך המסך זה תחילת שיתוף מידת הרחמים בדין, אז יכול להיות שהזיכוך הזה, הוא בעצם הביטוי של הרחמים?

כאן לא כתוב את זה, לא נבלבל את האנשים.

תלמיד: בכל התהליך הזה מה זה "אור הראוי להתלבש בבחינה ד'"?

שמיועד להתלבש בבחינה ד' לפי איך שהם שקולים, בחינה ד' והאור העליון.

תלמיד: אבל הוא כותב פה "כי אור העליון, דרכו לבוא ולהתפשט גם בבחי"ד, ולמלא כל המציאות כמו מטרם הצמצום".

כן.

תלמיד: אז מה זה לקבל את האור בצורה הראויה?

לקבל את האור בצורה הראויה זה נקרא לקבל על ידי זיווג דהכאה.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות בקשר בינינו בעשירייה, בכלי שלנו המשותף, כדי שאנחנו נוכל להגיד שאנחנו יכולים לקבל את האור בצורה ראויה?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו, ולהתייחס לאותו האור העליון ורוצים להיות בקשר בינינו כמוהו.

תלמיד: איך אנחנו בתהליך, בעבודה היום יומית שלנו מרגישים שאנחנו באמת מקבלים את האור העליון בצורה נכונה?

אנחנו משתדלים לקבל את האור על מנת להשפיע, כמו בדוגמה שלו, אז אנחנו רואים עד כמה אנחנו עוד לא מסוגלים. על זה הוא כותב כאן. עד שיהיו הכלי והאור ראויים זה אל זה והאור יתלבש בתוך הכלי.

תלמיד: זאת אומרת שאנחנו צריכים כל הזמן להיות בינינו בהשתוות הצורה עם האור? לעבוד בינינו כל הזמן בהשתוות הצורה? למרות שאנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים, איפה בנקודה הזאת, שאנחנו מבינים שאנחנו לא מסוגלים, אנחנו מגבירים את עצמנו, את המאמץ המשותף כן להיות בהשתוות הצורה עם האור?

במצב שאנחנו נמצאים, שם אנחנו משתדלים להיות מחוברים בינינו ומההשתדלות לחיבור בינינו, אנחנו מעלים את הרצון שלנו המשותף לאור העליון, ולפי ההשתוות בין האור לרצון, האור מתלבש בתוך הרצון.

תלמיד: מעלים, זה בתפילה משותפת? זאת אומרת באמת להרגיש את החיסרון האמיתי, מה באמת חסר לנו בהמשך התהליך?

זה עדיין אנחנו לא מבינים אבל כן, נרגיש את זה.

תלמיד: ביררנו הרבה ודיברנו על תכונת הפה. מה הפונקציונליות, מה התכונה של הפה?

תכונת פה זה מסך שעושה זיווג דהכאה על האורות שמתגלים בפה והודות לכך מתלבש בתוך האורות האלה שעומדים בתוך הפה. וכך הפרצוף גדל, מתייצב. אחרי קבלת האורות האלו בתוך גופו של הפרצוף, אנחנו מרגישים עד כמה חסרים לנו כוחות או לא, וממשיכים הלאה לפרצוף הבא.

תלמידה: שמעתי שאנחנו משפיעים על התפשטות האור, מה ההשפעה הנכונה שלנו על התהליך הזה?

ההשפעה שלנו היא על התפשטות האור כדי שבמקסימום המחשבות והפעולות שלנו נהיה דומים לו.

אות ה'

קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים,

"* ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה."

* עץ חיים היכל א"ק שער ז' פ"א.

קריין: אות ח' אור פנימי. אות ח' מבארת "קודם מציאות העקודים".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ח) עקודים, הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, המכונה אדם קדמון, שמקודם לכן, לא היה כלל בחינת ראש תוך סוף באור העליון אלא שהאור העליון היה ממלא כל המציאות. (כמ"ש היטב בחלק א').

וז"ש הרב "קודם מציאות העקודים", דהיינו בעשר הספירות שבראש דאדם קדמון, הקודמים לעשר הספירות דתוך דאדם קדמון, הנקראים עקודים, "לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי". וזה מבואר היטב בחלק ג', אשר אין שום בחינת כלי בע"ס של ראש, אלא רק שרשים לכלים בלבד."

תלמידה: אם אני מבינה נכון, בדרגה הזאת האור והכלי הם דבר אחד. אם כך איך הם משתנים ובמה זה שונה לפני הצמצום?

אנחנו עוד לא למדנו את זה, נלמד עוד מעט.

תלמידה: הפעולה העיקרית של המקובלים זו תפילה. איך הרגשת האורות השונים משפיעה על התפילה שלנו?

בצורה כזאת אנחנו לומדים לברר איזה כלים יש לנו כדי שבאמצעות הכלים האלו נעשה כך שהאור העליון ימלא אותם בהדרגה.

תלמידה: כלומר זה יותר בשביל בירור המערכת הפנימית שלי?

כן.

תלמידה: אנחנו מרגישים אותה אחרי כל הפעולות כתוצאה או שאנחנו בונים את המערכת הזאת?

כתוצאה.

תלמיד: אם בעשר ספירות דראש אין כלים לפי מה שקראנו כרגע אז מה עובד בראש בעבודה הפנימית, הכוונה? השורש?

דיברנו על זה שבראש אין כלים מפני שאין שם עדיין רצון גמור, אבל יש שם תחילת הכלים, ולכן הכלים האלו שבראש מתקשרים לכלים שבגוף. הם מעלים את עצמם לדרגה יותר גבוהה לקבל את האורות, וכך הם מתקרבים למצב שכל הכלי, ראש וגוף, יהיו מלאים באור העליון.

תלמיד: לגבי אות ד', כיצד אנחנו יכולים לתרגם מהכאות אור פנימי ואור מקיף שנהיו עביות של הכלים להתנהלות בעשירייה בזמן חיכוך בין רצונות?

אנחנו צריכים לעבוד על זה באמצעות תרגילים.

תלמיד: קראנו עכשיו שעולם העקודים כולל עשר ספירות, ואנחנו יודעים שבא"ק יש חמישה פרצופים ולכל אחד מהם עשר ספירות. אם כך זה בעצם מושג יותר כללי?

כן.

תלמיד: מה זה בעצם עשר ספירות של עולם העקודים דווקא?

אלו הן עשר ספירות כלליות המתייחסות לכל הצורה או האופן הזה שנקרא עקודים.

תלמיד: כתוב, "* ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה."

כתוב שקודם העקודים לא היו כלים.

כן.

תלמיד: אבל האור מאיר ללא הפסק ונמצא במנוחה מוחלטת. מה זאת אומרת שלא היו כלים?

לא היו עדיין כלים גמורים שמתגלה הרצון לקבל והיחס של הכלי לאור.

תלמיד: מהו אותו האור הגדול שאז מתחיל השינוי? על פי מה שכתוב בהמשך הפסוק.

היחס של הכלים והאורות מביא את הכלים לצורה גמורה שהם מסוגלים לקבל את כל האורות שנמצאים כנגדם, וזה מה שמביא את כל הכלים למצב של פרצוף גמור.

תלמיד: כל עוד לא הגיעו אורות לעולם האצילות הנברא כאילו לא קיים. האם רק האורות פועלים?

כן.

תלמיד: האם למעשה העבודה של הנברא, שלנו, של העשירייה, מתחילה רק מעולם האצילות?

העבודה שלנו מתחילה אפילו פחות מאצילות, אבל נגיד מעולם האצילות. לפני עולם האצילות זה עולם אדם קדמון. אפילו לפי השם שלו מתברר לנו שאנחנו לא משיגים את השורשים העליונים האלו. אין לנו כלים להזדהות עם אותם הכלים של פרצופי א"ק, ולכן אנחנו לא מזהים, לא את העולם ולא את הפרצופים.

תלמידה: האם הפעולה של האורות עלינו זה משהו שמורגש כל הזמן, או רק בעבודה בתוך העשירייה אפשר להרגיש את האורות?

רק בעבודה. אבל אתם תראו, אנחנו נרגיש. האורות האלה משפיעים עלינו ואז מתוך זה אנחנו נגלה אותם ונתקרב אליהם ונתמלא בהם. הכול לפנינו.

תלמידה: עולם העקודים מגיע אלינו כתוצאה מלחץ של האור ואז אנחנו מתחילים להיכנס אליו ומנסים איכשהו למצוא את מה שקורה בתוך השינוי בתוכנו. האם אנחנו מקבלים את עולם העקודים בפעם אחת או שזה מצב שחוזר על עצמו?

הכלים והרצונות המתמלאים על ידי האורות קיימים סביבנו כדי להעביר אלינו חלק מסוים של האור העליון כדי שאנחנו נוכל בצורה הדרגתית להתקרב לאור העליון, להתחיל להרגיש אותו, להיכנס עימו לאיזה חיבור. בצורה כזאת כבר להמשיך להתקדם מעלה מעלה.

תלמידה: האם זה תלוי במה שאנחנו משנים בתוכנו, בכוונה שלנו?

כשנגיע לזה נדבר על זה.

תלמיד: איך להעביר את האור לא אחד לשני, אלא לעשירייה?

אך ורק בעשירייה אתם יכולים להעביר את האור אחד לשני. אנחנו נלמד את זה בעבודה בעשירייה.

תלמידה: איך להשיג את כל מה שאנחנו לומדים עכשיו בשיעור, חוץ מהחיבור והתפילה, האם יש עוד משהו שאנחנו צריכים לעשות?

לא. דרך החיבור אנחנו צריכים להגיע לתפילה, ובתפילה לבורא אנחנו מעוררים אותו לעזור לנו.

תלמיד: מה זה עקודים?

עקודים זה כלים שיש להם עביות, מסך, אור חוזר. הם הכלים הראשונים שהאור ממלא אותם, מברר אותם, והם מרגישים את עצמם כעליונים, הראשונים.

תלמיד: מה זה ביטוש, האם מהביטוש יוצאת הזדככות, למה הפנימי והמקיף לא מסתדרים, וגם למה הפתרון לזה או מה שנולד מזה, זה הזדככות, יציאה של האור פנימי?

זה שאתה אומר שהם לא מסתדרים זה מפני שהטבע שלהם הפוך. יש רצון לקבל ויש אור, והאור פועל בתוך הרצון לקבל, והרצון לקבל בונה מסך. ועל ידי המסך הרצון לקבל נעשה דומה לאור, וכך הם מתפתחים.

תלמיד: איך האור מלמד את האדם להשפיע כמוהו?

על ידי הפעולות של האור בנו. אנחנו נכנסים לתוך המערכת ואז פועל עלינו האור דרך כל הכלים של המערכת ואנחנו לומדים מזה.

תלמיד: איפה לחפש את הדוגמאות האלה?

בחיים. איך אתה לומד בחיים? ככה זה בסדר וככה לא כל כך, וכדאי לי ככה לעשות ולא ככה, וזה ממש ככה, זה הלימוד.

קריין: עם איזה סיכום אנחנו יוצאים עד מחר?

סיכום. אנחנו התחלנו אורות וכלים והקשר ביניהם שמזה נולדים הפרצופים של העולם הראשון.

קריין: ואיך במהלך היום אנחנו בתוך העשירייה צריכים להמשיך?

בתוך העשירייה אתם צריכים במידת האפשר לדבר על הנושא הזה. זה הכול. הוא כולל כאן הכול, גם אורות, גם כלים וגם רשימות ומצבים שאתם מחליפים. אז תדברו על זה. זו התקשרות ביניכם ולימוד השפה ועוד ועוד. אתם תראו איך רק הלימוד מהשיעור עצמו יביא אותנו לסיום הטוב.

(סוף השיעור)