שיעור בוקר 22.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 12.09.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/wnQkI3kN?activeTab=downloads&mediaType=video

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו לומדים קטעים בנושא "עבודה באמונה למעלה מהדעת", הגענו לקטע מס' 37, מתוך מאמרו של הרב"ש "וישב יעקב בארץ מגורי אביו".

"שהיצר הרע שבגופו, לא נותן להאמין באמונת ה' למעלה מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של חיים.

והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים יט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים".

וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו את מה שכתוב (תהילים לד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו נאמר הפסוק הזה.

אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה."

(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

יוצא כך, שהמצב הכי טוב זה שאני מרגיש עד כמה אני נמצא במצבים קשים מאוד, שאני לא יכול לצאת מהם, ואין לי שום ברירה אלא לפנות לבורא ולבקש ממנו הצלה. ולא שיהיה לי יותר קל כי אני מרגיש קשה מאוד, ולא שיהיה לי יותר יפה ונעים כי אני מרגיש ממש ייסורים גדולים מאוד, אלא אני מבקש רק דבר אחד, תעשה לי אפשרות שמהמצבים האלה, אל תשנה אותם, כי אני מאמין שמה שאני מקבל הם מצבים שלי, רק תעזור לי מתוך המצבים האלה להשפיע אליך. יוצא שמכל מצב ומצב אנחנו לא מבקשים "תציל אותי מזה", אלא מתוך המצבים האלה, "תן לי אפשרות להיות למעלה מהמצב". מה זה למעלה מהמצב? לא שאני אתפטר מהמצב הזה, אלא שאני אוכל להשפיע אליך. עד כמה שרע לי, את הרע הזה אני הופך למנוף להשפיע בזה טוב לך.

זאת אומרת, כל הדברים הרעים שבאים אנחנו לא מבקשים שהם ייעלמו, אלא אנחנו מבקשים שכל ורגש, כוח מתוך המצבים הללו להודות לבורא, לפנות אליו, להידבק בו, להשפיע לו. כי אם המצב הזה ייעלם, לא יהיה לי ממה להשפיע. כי אך ורק במידת הקושי שאני נמצא במצב, אז הקשיות הזאת הופכת להיות לעל מנת להשפיע. העביות הופכת להיות למידת ההשפעה, שאני עושה עליה צמצום, מסך, אור חוזר. אני לא מבקש שיהיה לי קל וטוב, אלא איך דווקא במקום שרע, רע לרצון לקבל שלי, אני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי, לא מתחשב בו כל כך, אומנם אני מרגיש אותו טוב מאוד, אני מרגיש בו רע, אבל אני מתעלה כי יש כאן בשבילי אפשרות דווקא להשפיע לבורא. וזה חשוב לי יותר ממה שאני מרגיש את עצמי לחוץ, כואב, חולה, לא בסדר, לא טוב, מבולבל, מפוחד וכן הלאה. אם אנחנו נדבר על כל מה שאדם צריך להרגיש בזה שהבורא משפיע אליו ומגלה את זה כרע, אז אנחנו יכולים להבין שרק אם הוא נכלל עם החברה ומושך מאור המחזיר למוטב הוא יכול לשנות את זה למצב הטוב האמיתי. זה לענייננו הפרטיים.

לעניינו הכללים, אנחנו נמצאים עכשיו במצב כזה בעולם. תסתכלו על העולם, מה קורה לנו? האנושות נמצאת בחוסר אונים, מחפשים, כל מיני חכמים רוצים להרוויח על זה כמה משרות, כמה דברים, יש את עניין הבחירות. זה לא חשוב מה שיקרה. כל עוד האנושות לא תבין שהיא צריכה לחפש לא איך לצאת ולחזור לחיים שהיו לה, אלא שהיא צריכה לחפש איך לחיות נכון וטוב, שטוב זה הנכון, ולא שרצים אחרי כסף ואחרי טיולים ואחרי כל מיני דברים, איך שאנחנו מבלבלים ושולטים זה על זה, כל עוד לא נבין את זה, אני מדבר על כל האנושות, כל עוד לא נבקש על זה תיקונים, כוחות כדי להתחבר נכון, כדי שיחד כולנו נגיע להשפיע בצורה הדדית ולבורא, כל הפנדמיות האלו לא יעברו, רק יחליפו את הצורות שלהן מרע קטן לרע יותר גדול ועוד יותר גדול וכן הלאה.

שאלה: הרב"ש מתאר פה מצב שאדם לא יכול להגיע ללמעלה מהדעת, אבל בגלל שאמרו לו, שהוא מאמין שהתורה היא תורת חיים הוא יכול להתקדם. השאלה מה היא האמונה הזאת שאמרו לו אם היא לא אמונה למעלה מהדעת?

הוא מתחיל מידיעה פשוטה, אפילו לא אמונה, ידיעה פשוטה שאין לו מה לעשות, וכל המכות האלה באות, הוא לא יודע מאיפה ויש לו רק קצה חוט, איזו מין אפשרות אולי לראות, דרך חכמת הקבלה, את המצב בצורה אחרת מאשר כל האנושות רואה ואז הוא מחפש. בצורה כזאת, בהתחלה, קצה חוט.

תלמיד: אז זו ידיעה לא אמונה.

זו עוד לא אמונה, אבל כך הוא מגיע לאמונה.

שאלה: בהמשך לשאלה הקודמת, מה זה המצב הזה שנקרא אמונה בעבודה רוחנית?

אמונה בעבודה רוחנית זה כוח השפעה.

שאלה: הרב"ש כותב כאן כאילו שזה מתייחס רק אליי, אבל איך ליחס את זה לעשירייה?

אתה, מתוך זה שתרגיש שזה שייך אלייך תפנה עם זה לקבוצה. זה צריך לכוון אותך לקבוצה.

שאלה: כשאני חווה תחושות לא נעימות, איך לפנות לבורא זה ברור, איך לפנות לקבוצה פחות.

אני מרגיש רע, אני צריך לחשוב למה הבורא מעורר אותי בצורה כזאת? זה כדי שלמעלה מהרע הפרטי שלי, אפנה לקבוצה באהבה ודרכה לכל האנושות. כי זאת בעצם העבודה האמיתית שלי והמצב האמיתי שלי שצריך להיות. וזה שאני מרגיש רע זה רק כדי שאני אדע איך נכון מעל הרע הזה לפנות לכלי הכללי ודרכו לבורא.

שאלה: מה הכוונה כשכתוב "שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה"? אומרים שהיצר לא מתבטל עד גמר התיקון, זה תמיד עזר כנגדו.

יצר הרע לא מתבטל עד גמר התיקון רק נתקן יותר ויותר בעל מנת להשפיע, והוא מתגלה בנו מהקל אל הכבד, זאת אומרת כל פעם יצר הרע שמתגלה מיום ליום מתגלה בצורה יותר גדולה, אכזרית, מבולבלת וכן הלאה. אנחנו צריכים להבין שכל יום כך אנחנו צריכים לעבוד איתו, להביא אותו לקבוצה ולבקש כשאנחנו נמצאים בקבוצה עזרה מלמעלה, מהבורא, שיאיר עלינו והיצר הרע הזה יתוקן.

שאלה: בנוגע למצבים הנמוכים עליהם דיברת, כשאדם כבוי, נניח שאני במצב לגמרי הפוך, וזה מה שגורם לי לשאול שאלות ואני חושב שאני מבין מה הרב שלי אומר, איך לעבוד כדי שכשמגיע המצב הנמוך הזה אוכל לתקן אותו כמו שאתה אומר, להחזיק את עצמי במצבים הגבוהים האלה?

יש כאן שני מצבים, או שלפני הייתי קשור טוב עם הקבוצה ולכן אני נמצא בהכנה בתוך הקבוצה וכל דבר שמתגלה לי כתוספת יצר הרע הוא כקו שמאל ואני עובד עם קו ימין וכך אני מתגבר והולך בקו האמצעי קדימה. או אם אני לא קשור מספיק עם הקבוצה אז גילוי היצר הרע זורק אותי למטה ואני צריך לבטל את עצמי כלפיו, לבטל את עצמי כלפי הקבוצה וכך לאט לאט אני מתעורר. אבל בכל זאת כל העבודה שלי היא בביטול. כל דרגה מתחילה מצמצום, ואז מעל הצמצום אני ממשיך את תיקון הכלי.

שאלה: ככל שאנחנו פונים אל הבורא בעוצמה גדולה יותר כך מופיעה גם יראה מהבורא, בשביל מה מופיעה אותה יראה, מהו תיקון היראה?

על יראה תקרא ב"זוהר", בפקודה הראשונה, החוק הראשון, מה היא יראה. יראה זה הדבר הכי חשוב, הכי גדול, והוא תשתית לכל התיקון שלנו. שם מסבירים שיש ליראה ג' יראות. אנחנו צריכים להיות לא ביראה מהמצב שלנו כמו שאתה מתכוון, אלא ביראה, האם אני יכול להשפיע לבורא מהמצב שבו אני נמצא? בזה שיהיה לי פחד. או לא. אם אני כל הזמן נמצא בפחד הזה כתשתית ליחס שלי לחיים, האם בכל רגע ורגע בחיים אני משפיע לבורא תענוג, מתייחס אליו, מסתכל עליו? כל הזמן נמצא באיזה קשר עימו, נטייה אליו, זו התשתית לכל התיקון שלי, אז כל יתר דרגות הפחד לא יבואו אליך, כי אתה כבר מפחד איך להשפיע לבורא, ולכן אתה תקבל את כל השינויים רק כאמצעי איך להשפיע לו. החיים נעשים אחרים לגמרי. תנסה.

שאלה: מה קורה כשאנחנו רואים קושי אצל חבר ומנסים כל פעולה בשביל להרים אותו, ולמרות כל הניסיונות הוא ממשיך באותו מצב, שהוא עם עצמו?

תראו, יכול להיות שזה לוקח הרבה זמן. בכל זאת, תחזיקו אותו שיישאר ביניכם. וחוץ מזה, תנסו לדבר עם המשפחה שלו, עם אשתו. אישה משפיעה על בעלה מאוד, מאוד, ויכול להיות שזה יעזור לו, בפרט באמריקה הלטינית. מתוך הניסיון שלי, אני יודע שהנשים שם מאוד חזקות, מטרתיות, יפות בזה ויכולות להשפיע על בעליהן. בכלל, בכל מקום בעולם אישה אם היא רוצה, היא מאוד משפיעה על בעלה, כך הבורא ברא אותנו, אין לנו מה להתבייש בזה. אנחנו חלשים מול נשים.

שאלה: אתה אומר לנו להרגיש, למלא את המקום בינינו באהבה. אם אני אוהב את כל החברים אני יכול להרגיש את החיבור בין כולנו, אבל אם אני מתעב אפילו קצת, אחד מהם, החיבור נחלש?

לא, זה בדרך. אתה כל הזמן משתדל לבנות איתם יחס שווה. אם אתה משתדל לבנות ביניהם ממש יחס שווה לכולם, שאתה מתעלה מעל כל האגו שלך שמכוון אותך להתייחס לאחד לעומת השני, יותר או פחות, אתה מתחיל יותר ויותר להרגיש את העשירייה כאחד, אבל יש בזה סכנה שאתה כאילו מתרחק מהעשירייה, כי אתה לא בודק את עצמך, כל עשירייה היא כאילו איזה נתון מת, [אבל] לא. אם אתה רוצה להרגיש את כולם ממש בצורה שווה, שכל אחד אמנם שונה מאוד, אבל הוא יקר בשבילך כמו כולם, אז אתה מגיע למרכז העשירייה ושם תוכל לגלות את הבורא. בקשר כזה ביניהם אתה משיג את מושג האחד. אחד זה הבורא.

שאלה: אחרי שקראנו את הקטע אמרת שלא חשוב איך אנחנו מרגישים, העיקר הוא האם אנחנו משפיעים, מהנים לבורא. מה זה אומר?

אתה תרגיש ואחר כך תספר לנו.

שאלה: בקטע נאמר ביחס ליצר הרע, ביחס לטעם. אם יש טעם, אני מבין שיש קשר עם העליון. מהו הטעם שצריך להיות ביחס ליצר הרע?

בעצם טעם מר, אם אתה מסתכל נכון.

שאלה: במאמר הרב"ש נותן תחושה שזה תהליך פשוט. שכל מה שאדם צריך לעשות הוא לזעוק אל הבורא לעזרה. ושזה לא אחד אלא הקבוצה ככלל. האם נכון לומר שהעשירייה צריכה לצעוק כאחד? והנה אנחנו כאן מתאספים יום יום לפגישות רבות במהלך היום, ודנים, ועושים סדנאות, ומתכוננים לשיעור הבוקר. איך אנחנו מתכנסים יחד וצועקים בצורה כזאת שנרגיש את זה כצעקה של כל העשירייה ונראה את התוצאה, שהבורא עונה לעשירייה?

אני מבין מה שואל ואתם באמת מתקדמים יפה, ומה שאתם שואלים יתגלה בכם. זה יתגלה ככוח המשותף, ותרגישו שמתוכו אתם פונים לבורא, זאת אומרת, להרגיש את הלב של הקבוצה. יש כוח שמשתף אתכם יחד, שזה הרבה, אבל מחוברים. ויש מושג של כוח אחד, נראה לי שהיום אתם שלושה עשר, לא ספרתי, ואם במקום שלושה עשר כמחוברים מגיע אחד, אחד כבר לא נמצא בדרגת העשירייה, אלא בדרגה למעלה ממנה. באיחוד כזה, משלושה עשר לאחד, אתם פורצים לדרגה הבאה, היותר עליונה. ואז בדרגה היותר עליונה מוסיפים לכם רצון לקבל, יצר הרע, בעיות, בלגן. ואז אתם שוב מתחילים להרגיש שזה מה שמפריד ביניכם, למרות החיבור הקודם. אבל ההפרעות שבאות מפרידות ביניכם. ואז אתם מתחילים שוב לעבוד עליהן. וכך אתם כל פעם באים מעשרה לאחד, מעשרה לאחד. כמה תרגילים כאלה ותתחילו להרגיש את הכוח העליון שכך פועל בכם.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעבור דרך מצב שפלות כדי לתקן את היצר הרע, ובאיזה צורה החברים בעשירייה יכולים לפעול כשאני במצב שפלות?

כתוב אצל רב"ש שאם אדם רואה שהחבר שלו נמצא בשפלות הוא צריך לרדת אליו, למצבו, ולהתקשר אליו ולהעלות אותו למעלה. זאת אומרת שהוא עושה על עצמו פרצוף נוסף. הוא יורד למטה, אבל בעצם הוא נשאר למעלה, אחרת הוא נופל יחד עם החבר.

ומתקשר עם הפרצוף החיצון שלו לחבר, שהם מרגישים את עצמם יחד. ואחר כך הוא מפעיל את הפרצוף שלו העליון וכך מתחיל להעלות את שניהם. זאת העבודה. תנסו לדבר על זה, ואולי אפילו לממש משהו בעשירייה.

שאלה: לדחוף את העשירייה זה עניין של גבאי וש"ץ?

לא. זה עניין של ש"ץ וגבאי, אבל לא שזה אחד למעלה, אחד קדימה ואחד אחורה. גבאי וש"ץ יחד עובדים בכל מקום שהעשירייה נמצאת. משתדלים לעשות סדר עבודה על ידי הגבאי, כביכול, והתפילה על ידי הש"ץ. ובאמת זה יכול להיות באיש אחד, בתורן אחד לכל יום.

שאלה: לא מזמן דיברת על לב העשירייה. איך להגיע ללב העשירייה, איך כמות החברים במפגשים, באירועים משותפים משפיעה על איכות העבודה בין החברים?

רצוי שתהיה כמות. עשרה, אולי שניים עשר, שלושה עשר, אבל לא יותר מדי גדול. ולהשתדל על ידי זה שאנחנו קוראים מאמרים, להבין אותם יחד, להרגיש אותם יחד. וכך אנחנו נכייל את הלבבות שלנו להרגשה נכונה, הדדית לאותה תופעה חיצונה לכולם. וכך אנחנו נקרב את הלבבות.

לכן המאמרים של רב"ש, או הקטעים שאנחנו מבררים הם מאוד חשובים לנו כדי לקרב את הלבבות ולכוון אותם למטרה אחת.

שאלה: שאלה מהעשירייה. אם אנחנו מרגישים את היצר הרע, וכתוב, "זה הזמן של הצלה", איך זה זמן של הצלה אם מרגישים רק את היצר הרע?

זה טוב אם אתם מרגישים רק את היצר הרע. אבל אתם מודעים לכך שאתם מרגישים את היצר הרע או לא? אם אתם מרגישים את היצר, ואומרים עליו שהוא "רע", אז כבר יש לכם איזו הבחנה כלפי טוב. תתחילו לעבוד.

תלמיד: רב"ש מתחיל את הקטע ואומר שכל העניין עם הטענה של האדם שהוא לא מרגיש שום טעם ולחלוחית. הכול נהיה לו יבש. וכאילו היצר בא ומוציא לו את הטעם שהוא מתחיל לגשת לדבר רוחני.

כן.

שאלה: לכאורה, למה הוא צריך לבוא בטענה? צריך להגיד "יופי. עכשיו יש לי מקום לעבוד בלי טעם".

איזה לעבוד? אין לו שום דבר לעבוד, לא בטוב ולא ברע. אם אני לא נמשך לרוחניות, אז לא נמשך. אם אני נדחה מרוחניות לפחות. אבל אם לא זה ולא זה אז אני נמצא כמו אנשים בחוץ, כמו כל העולם.

תלמיד: אז הוא מדבר פה על מצב של ניתוק, אדישות כאילו?

כן. אין דבר יותר גרוע, קשה לצאת מזה. החברים ממש צריכים לקחת אותי באלונקה ולהביא לתוך הקבוצה ולשים אותי לידם על הרצפה כמו מת ושאני אהיה איתם, ולאט לאט אני איכשהו אתרשם מהם.

תלמיד: ובמצב כזה לאדם מותר לבקש להרגיש טעם ולהרגיש חיים בעבודה הרוחנית, בדרך, מותר לבקש דבר כזה?

מותר, ודאי שמותר. מה זאת אומרת לא, אם יכול להתפלל או לחברים או לבורא, אדרבה, רק לא להישאר אדיש.

קריין: 38 מתוך מאמרו של רב"ש "הכאת המחשבות לאדם"

"מחמת אותה הכאה של אור עליון, שמכה בפרגוד ההוא, הנה התנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא" (תע"ס, דף קט"ו, אות ו). ואפשר לפרש, ענין הכאה, פירושו המחשבות שמכה לאדם שמטרידו ומיגעו, ויש לו סברא לכאן ולכאן. וכל זה הוא מסיבה שיש לו מסך. ואם הוא מקיים את המסך ומסכים ללכת בדרך ה', שזה נבחן לבחינת מוחא, שזה נקרא בחינת בירור, שמברר שטוב לו לקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת. שזה נבחן שגורם תוספת אור במדרגה העליונה, שהשמחה באה על ידי הבירור דוקא... זאת אומרת, אף על פי שאינו מרגיש כל כך חשיבותו של העליון, אזי הבירור הוא על ידי מסך, שנקרא בחינת נסיון, שהוא בחינת הסתרה. אבל כשמתגבר על המסך ומקיימו, היינו שאינו מבטל את המסך, מזה נגרמת שמחה למעלה, אזי העליון משפיע לו גם כן שמחה. כלומר, בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת, לא פחות ולא יותר."

(הרב"ש. רשומה 2 "הכאת המחשבות לאדם")

שאלה: רב"ש כותב בקטע שקראנו שכשאתה מרגיש באמת איזו הפרעה או סבל ואתה מתגבר על זה, עובד על אהבת החברים ומגיע לתחושה הזו שממלאה אותך, איך להגיע מהמצב הזה למצב שאתה מעורר שמחה מלמעלה ולא רק להימצא פה בשביל עצמך?

אתה לא יכול לעורר שמחה למעלה, אלא רק אם אתם תהיו עשירייה כאחד לפחות בנטייה כזאת. כי ההבדל בין המדרגות, הוא שעשר שווה אחד למעלה. מוסיפים רצון לקבל מלמעלה והאחד הזה מתפתח לעשירייה חדשה, כאילו עשירייה חדשה, רצון חדש, גם צריכים לעשות מעצמם אחד, ואז עולים למעלה. ובצורה כזאת הם עולים. לכן לעשות נחת רוח לבורא לבד זה ממש לא יכול להיות.

שאלה: האם כוח הצמצום בא מתוך ראייה של גדלות החברים?

כן. הכול בא דרך גדלות החברים, כל ההבחנות הרוחניות רק על ידי גדלות החברים שזה כמו כלי, כי זה הופך להיות לכלי שבו אתה מתחיל לקבל הבחנות רוחניות. גדלות החברים זה כאילו התנאי הראשון שאז העשירייה הופכת להיות בלבבך, "בעיניך" זה נקרא, "בלבבך כאחד".

שאלה: מה זאת אומרת "בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת" איך אפשר לקבל את העליון למעלה מהדעת, מה זה נקרא?

שאתה פשוט נכנע בינתיים כלפי העליון, זה נקרא שאתה מקבל את החשיבות שלו, את המרות שלו למעלה מדעתך. זה בינתיים, אחר כך מגיע האור העליון ומסדר לנו את הדברים. זה לא שאנחנו מסוגלים לבנות מדרגה למעלה מהדעת, אלא זה על ידי השפעת האור העליון. אבל אנחנו עושים את כל ההכנות כדי שהאור העליון ישפיע ויעצב לנו את המדרגה הזאת של האמונה, כוח ההשפעה, כוח הבינה, למעלה מהדעת, למעלה מכוח המלכות.

שאלה: הבירורים שאני עושה אחרי השיעור, המחשבות והנטיות שלי במשך היום מושכות אותי שמאלה וימינה. מצד אחד זה מנתק אותי ומצד שני אני צריך להתחבר לחברה כדי לחזור. האם הבורא נהנה מהתהליך שאני עובר?

כן. אם אתה שייך לבירור, אז אני מבקש שתברר קודם לפני שאתה שואל משהו. ותגיד משפט אחד.

תלמיד: קשה לתאר את זה במשפט אחד.

אין דבר כזה, תכתוב לפניך מה שאתה הולך לשאול, תקצר את כל ההסבר שלך למשפט או שניים. תברר עם האחרים. יש לך קבוצה, תנסה לברר איתם יחד את השאלה לפני שאתה שואל. אבל אין ברירה, ככה לא שואלים. זה סימן שאתה בעצמך לא מבין בדיוק מה אתה שואל. צריכים לכתוב מראש, אני יכול להראות לך כאן, בקטעים שאנחנו לומדים היום מה רשמתי לפני השיעור אתכם, מה כדאי לי להזכיר לכם. אתה חושב שסתם אני בא כמו איזה שחקן על הבמה ועושה איזו אימפרוביזציה? זה לא רציני, אני חייב להיות אחראי על מה שאני עושה כדי שיהיו באמת מתחילת השיעור ועד סוף השיעור זרימה, התקדמות. ולכן אני מבין מה צריך להיות אבל כדי לממש בכל זאת כמה צעדים ברורים קדימה, אני חייב שיהיו כתובים.

היו לנו באוניברסיטה הרבה פרופסורים, והיה אחד זקן שהיה מוציא מהכיס שלו דף אחד, מסתכל, מכניס בחזרה לכיס שלו ומדבר. אחרי רבע שעה שוב מוציא את זה, מסתכל, מכניס בחזרה ומדבר. וזאת באמת הייתה תכנית הלימוד ותוכנית העבודה וההתקדמות ואנחנו מאוד הערכנו אותו, אבל אם הוא היה מדבר כמוך? אנחנו רוצים ללמוד מכל השאלות של כולם.

שאלה: הבנתי שאחד לא נחשב, ומה לגבי גבאי וש"ץ, כל אחד מהם עושה נחת רוח לבורא?

אף אחד לא עושה נחת רוח לבורא אלא במידה שהוא נכלל בעשירייה.

תלמיד: אבל גבאי נכלל בעשירייה לא? הוא דואג לעשירייה?

זה לא חשוב אם זה גבאי או לא גבאי, כל אחד לפי כמה שהוא נכלל בעשירייה הוא עושה נחת רוח, גבאי וש"ץ עושים עבודה מטעם הקבוצה, ובמידה שהם עושים את העבודה שלהם נכון, הקבוצה כולה מרוויחה, והם צריכים להעריך שבזה הם משרתים את הקבוצה ולא משרתים את הבורא.

אז אל תביאו [דוגמה] של גבאי או ש"ץ שכלפי הבורא הם בולטים. הם לא בולטים, הם באים כדי לשרת, להיות תחת הקבוצה.

שאלה: כל ההתפתחות הרוחנית שלנו היא דרך גדלות החברים, אבל יש חבר בעשירייה שמבקש לדעת מה עליו לעשות כדי לשפר את היחסים עם חבר אחר שהוא לא מסתדר איתו כבר תקופה ארוכה.

אז שיפנה לכל העשירייה שיעזרו לו לקשור יחסים טובים עם אותו החבר. אין כאן חשבון אנושי, איזו גאווה, איזה יחס כזה או אחר, "הוא פגע בי, אני לא רוצה לדבר עימו". יש כאן משהו נצחי, שלם, גדול. איזה חשבונות יכולים להיות? אני הולך לעשירייה ומבקש שהחברים יעזרו לי לסדר את היחסים עם החבר הזה, אין לי ברירה, אחרת לא מגיעים כולם, אם אני לא עושה את זה אני קודר חור בסירה שלנו.

שאלה: איך מתמודדים עם צער הרבים? כמו שרבי עקיבא צחק כשחרב בית המקדש, מה אנחנו צריכים לעשות, במיוחד עכשיו כשיש וירוס קורונה והעולם סובל. איך לעבוד עם זה?

אסור לנו לצחוק כמו רבי עקיבא, כי רבי עקיבא ראה את התוכנית מכאן ועד גמר התיקון כולל המצב שלנו, והוא ראה שתהיה בעוד 2000 שנה קבוצה כזאת "בני ברוך" ואתה תשאל על זה שאלה ולכן הוא צחק על כל מה שקרה בימיו כי כל זה היה הכנה הכרחית של החורבן, של השבירה לאותו המצב שבו אנחנו נמצאים היום.

ולכן אנחנו צריכים דווקא בהמשך לרבי עקיבא למשוך את כול האנושות לחיבור, כי אז זה היה הכרחי שהם יתנתקו וישברו למרות שהוא צעק להם "ואהבת לרעך כמוך" כי היה חייב עד הרגע האחרון לעורר אותם, ואנחנו צריכים להשתדל בצורה כזאת ממטה למעלה, מהשבירה, לפנות אליהם גם ב"ואהבת לרעך כמוך" מהעשירייה לחוגים יותר רחבים להמשיך את הדרך.

תלמיד: אני מבין ומדמיין לעצמי איך לעבוד בפרטי ולהצליח לעשות את העבודה שאמרת, אבל בתיקון הכללי מה אני עושה עם הצער הזה של סבל העולם?

אתה צריך להרגיש את הצער שלהם וכנגד זה להרגיש תרופה שצריכה להיות נכונה לאותו צער. אני לא צוחק מהציבור שסובל, חס ושלום, המשפחות, הילדים, כל העולם סובל, שמונה מיליארד אנשים סובלים. אין היום אחד שלא סובל ועל זה כבר מתחילים לכתוב סוף סוף.

זאת אומרת עברה המכה הראשונה מהפנדמיה, עכשיו כולם מתחילים להתאושש בשכל שלהם, נעשה עוד מקום להבין ולצפות מהצד מה קורה, מה יהיה לנו, ולכן זה יפה מה שקורה. אני קורא פשוט במאמרים מכל מיני מקורות חוץ מהטלוויזיה הישראלית, שם עדיין נמצאים באיזה טריפ, [מקשקשים] שזה משהו נורא, אבל בכלל אני רואה שיש כבר מאמרים רציניים שמדברים על זה שמה שהיה היה, ומה שיהיה זה לא מה שהיה וזה כבר שלב טוב.

אז אנחנו צריכים עכשיו רק להסביר מה צריך לעשות כדי שמה שיהיה יהיה טוב. מה הטבע האינטגראלי, הגלובלי, שבו קשור הכול, דורש מאיתנו, וזה כל כך מתגלה בימינו, שאני חושב שאנשים היום יכולים כבר לקלוט את זה.

אני חושב שגם בישראל יכולים להתחיל לשמוע, ובממשלה יכול להיות שגם יכולים להתחיל לשמוע, כי אין ברירה. אין ברירה. מי שלאט לאט, אני לא חושב שהם יכולים לקפוץ על הדברים האלה פתאום, מיד, זה גם לא לפי הרוח שלהם והפלטפורמה הפוליטית, אבל הם יכולים כבר להבין שיצטרכו לשנות את עצמם לכיוון הזה ואז ירוויחו באמת.

שאלה: האם תוכל להסביר, למה הבירור באמונה מעל הדעת באמצעות המסך מביא לשמחה? מה המנגנון הזה, אם תוכל להסביר אותו ממש ברור?

כי השִמחה מתגלה מהשפעת המאור העליון. ״שִמחה ממעשים טובים״, כפי שהם כותבים, לכן אנחנו שמחים.

שאלה: בתחילת הקטע הוא אומר, שהאור העליון מכה, בתוך מה?

מסך.

שאלה: הייתי רוצה להמשיך את השאלה של בלארוס. השמחה מתוך העבודה שלנו, שאנחנו מסיבים לבורא שמחה מהעבודה, האם גם אנחנו נקבל שמחה מהעבודה, או שרק הבורא מחליט מתי אנחנו נשמח ומתי לא?

אתה צריך להגיע למצב, שאם אתה משמח את הבורא, זה השמחה הכי גדולה שיכולה להיות בך. אין דבר יותר גדול. תנסה לחשוב על זה, ולקרוא על זה. יש על זה דברים.

שאלה: השאלה שלי, האם אדם יכול להתפתח ללא עשירייה, קבוצה, סביבה?

ללא עשירייה? ללא עשירייה אתה לא יכול להתפתח. תעזוב אם כך את כל העניין שלך. אין לך אפשרות בחכמת הקבלה, ברוחניות להתפתח, אם אתה לא מקים במשהו את מערכת אדם הראשון שנשברה.

שאלה: בעבודה שלנו, מה זה מסך, ואיך אנחנו יכולים לקיים אותו בעשירייה?

״מסך״ זה כוח התגברות על הרצון לקבל האגואיסטי שלי, שאני מתגבר עליו כדי להעריך פעולות השפעה ואהבת הזולת יותר מפעולות השפעה לעצמי, ואהבה עצמית.

תלמיד: הוא כותב במאמר ״בשיעור שקיבל את חשיבותו של העליון למעלה מהדעת, אותו שיעור גדלותו של העליון נמשך לו בתוך הדעת״. מה זה אומר? ואיזה דעת זה בדיוק, של האדם, של העשירייה?

בכמה שהמסך דוחה באור חוזר את התענוג לעצמו ומעריך את העליון יותר, בזה הוא אחר כך יכול להשיג את העליון.

שאלה: סיפרת שאתה לפני השיעור עובר על הקטעים שאתה הולך ללמד, ורושם הערות. רציתי לשאול, אם זו המלצה שלך גם לנו לקרוא לפני השיעור את הקטעים, לעבור קצת, לרשום לנו דברים?

אדרבא, למה לא? הכול פתוח. מה, אנחנו מחפשים כאן איזה הפתעות? מה פתאום. אנחנו רוצים לדעת, לדון דווקא כמה שיותר שאנחנו מבינים את החומר, ועוד באים עכשיו.. שיעור, זה בירור בתוך החיבור בינינו, לא בזה שאנחנו מבינים כל אחד בשכל שלו הקטן, האגואיסטי, הצר, מה כתוב, בזה אנחנו לא נבין כלום. השיעור בא כדי שאנחנו נתחבר, ובתוך החיבור שלנו נתחיל לברר. ומה שאני מבין לפני השיעור, אני מבין לבד. ואפילו שאני רוצה להתחבר עם אחרים, זה בכל זאת חיבור רק מצידי, וזה לא מספיק.

אבל שאנחנו יחד בשיעור רוצים להתחבר ולברר בינינו, בקשר בינינו את נושא השיעור, זה משהו אחר, זה כבר רוחניות, זה כבר פעולות שאנחנו מעוררים אותם, מגלים אותם באדם הראשון, בכלי כללי. אתם מבינים? זה אחרת לגמרי. לכן זה שאני עושה את זה לפני שיעור, בזה אני רק משתדל להכיר את החומר, לעורר את עצמי לזה, להתקשר אליכם כמה שאני כבר נקשר אליכם, ולגרום להתייצבות של הכלי להיום. אבל אחר כך כשאתם מתחברים ואתם נמצאים בזה בפעולה, זה אחרת לגמרי, לזה מגיע האור כבר מהכלי השלם שהולך להתקשר, שהולך להתקן, לכן חייבת להיות הכנה.

תלמיד: כפי שזכור לי בעבר, אמרת שאתה מגיע לשיעור, אתה אפילו לא יודע מה לומדים, אומרים לך את החומר ואתה מסתכל, ותוך כדי לומד. זה מה שאני זוכר שאמרת.

נכון. אבל הכנה משלי הייתה. אמרתי לכם שרב"ש ראה שאני שעה לפני השיעור כבר קורא ״שמעתי״, ושאל אותי, אמרתי לו ״כן, אני קורא ״שמעתי״ לפני השיעור״. זאת אומרת, משתיים בלילה עד שאני מגיע לשיעור, אפילו מלפני זה אני קם וקורא שמעתי. אז הוא התייחס לזה ככה מאוד מאוד ברצינות בצורה מיוחדת, בהערכה גדולה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: לגבי הלימוד עצמו. אנחנו בחודשים האחרונים קוראים לפעמים קטע קטן, ומבררים אותו לאורך כל השיעור. לפעמים אפילו לא קוראים קטע, ויש הרבה שאלות. האם זה מצריך מאיתנו לימוד שונה, התייחסות שונה הדבר הזה?

לא, כי המטרה שלנו זה חיבור בינינו, ובחיבור לברר את ההבחנות הרוחניות. ואם זה לא בחיבור בינינו, אנחנו לא נגיע להבחנות רוחניות, אלא יהיו בינינו כמו שעכשיו עדיין הבחנות גשמיות בלבד. אתם מבינים? זה הבדל גדול מאוד, ולזה אנחנו צריכים להגיע. לכן אין לנו ברירה, אלא בזמן השיעור להשתדל להיות, כ"איש אחד בלב אחד".

שאלה: לגבי הציטוט. מה זה אומר להתגבר על המסך ולא לבטל את המסך? ולמה זה מביא שמחה לעליון?

כשאני מתגבר ולא מבטל את המסך, אלא אפילו הפוך, אני רוצה לשמור עליו, לחזק אותו, לעלות למעלה מהמסך, זאת אומרת שאני כולי רוצה להישאר בהשפעה, וגם את הרצון לקבל שלי אני רוצה לסחוב אותו למעלה מהצמצום, למעלה מהמסך שאני אעבוד עימו בעל מנת להשפיע, אז במידת המאמץ הזה אני מתחיל לגלות הבחנות רוחניות. בתוך המאמץ שלי, ככה זה מתגלה. המאמץ שלי הופך להיות לאור חוזר, ובו מתגלה כבר משהו מהאור הישר.

שאלה: במאמר כתוב, שהוא לא מרגיש יותר חשיבות, והבירור נעשה באמצעות המסך שנקרא "ניסיון", כלומר, תכונת ההשפעה. מהי השמחה מתכונת ההסתרה, ומהו מסך?

השמחה שלי בזה שאני מסתיר את הרצון לקבל שלי, בכוח מכניס אותו פנימה, ועובד למעלה מהרצון לקבל שלי, שאני מרגיש את הרצון שלך ורוצה להשפיע לך, ולא את הרצון לקבל שלי שהייתי רוצה להשפיע לעצמי. אז כל מה שהייתי רוצה להשפיע לעצמי, אני עכשיו הופך את זה לרצון להשפיע לך. זה נקרא "צמצום עצמי", "מסך", שאני הופך את המעשה שלי במקום להשפיע לי, אליך, ו"אור חוזר". זאת העבודה. לאט לאט אנחנו נדבר יותר ויותר על זה, ואחר כך נממש. קרובים אנחנו לזה. קרובים.

שאלה: העבודה הזאת, יוצא שהיא יותר בדעת?

לא, מהשכל אתה צריך לעבוד על הרגש. לא בשכל בלבד אתה עושה את זה, מהשכל לעבוד על הרגש. תנסו לעשות כל מיני כאלו תרגילים. כן? אני עם הילדים שלי עשיתי כאלה תרגילים. דיברתי לבת שלי הקטנה, אשתו של שי. מה אני עשיתי? שאלתי, את אוהבת דגים? היא אוהבת דגים. היא הייתה קטנה בת שש, שבע, כן? אני אמרתי לה, "אם את אוהבת דג, אז לפני שאת אוכלת אותו, תנשקי אותו. נו? לא יכולה. למה, אם את אוהבת? כאלו דברים צריך לעשות, לשחק עם זה, שנדע בדיוק, רגש, שכל, לי, לך. תנסו.

שאלה: ממה שהבנתי, הוא מנסה להבין ממך הגדרה של המושג "דעת", בגלל התרגום באנגלית שיכול להטעות. מה זה בדיוק דעת, השגה, הכרה, תפיסה. מה זה?

למעלה מהשכל, מההבנה, זה נקרא "למעלה מהדעת".

(סוף השיעור)