שיעור בוקר 27.03.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 13.04.2016

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/s4dLmdBR?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ו, דף א' תרצ"ג,

עמ' 1693, "בנין הנוקבא דז"א", אותיות ז' – י"ד

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ו, "בנין הנוקבא דז"א", דף א' תרצ"ג, עמוד 1693 אות ז', דברי האר"י.

אות ז'

"ואמנם בין זה לזה יש בחינות רבות, ובין כולם הם ד' בחינות." זאת אומרת, בין המצב שבתחילת הנוקבא שהיא נקודה אחת, ועד שהיא מגיעה להיות כזעיר אנפין, שווה לו בקומה שווה, יש לנו שם הרבה בחינות, בשינוי שלה. איזה הן? אז למדנו שזה שבע, וכאן זה כד'. אפשר לספור כך ואפשר לספור כך. "וזה סדרן ממטה למעלה: א', תכלית המיעוט הנ"ל, שתהיה היא נקודה כלולה מיוד, והיא בחינת המלכות שבה, ואז אין לה פרצוף, ואז היא עומדת למטה מהיסוד שלו."

זה מלכות דאורות, כתר דכלים. ואז היא נמצאת קשורה ליסוד שלו.

אות ח'

"ב' היותה פרצוף גמור ביוד ספירות, אלא ששיעור קומתה היא באחור ז"א מחזה ולמטה. אבל עדיין האורות שלה שיש בה"ר של ז"א: כח"ב ח"ג לא האירו בד' תחתונות שבו, לכן לא נמשכו בה ולא האירו בה. והבן זה עם הנ"ל.

אות ט'

ג' בהיותה מקבלת אורות שלה מן ה' ראשונות של זא" זאת אומרת שלמעלה מחזה שלו, "ואז נגדלת כמוהו" ממצב שהיא למטה מחזה שלו, עוד עולה למעלה. "אלא שעדיין כל זה בחינות אורות אב"א. והרי הם ג' בחי' בבחינת אחור. והטעם שאין ד' בחינות באחור, הוא ג"כ, מפני שאין הכתר ניכר אלא בפנים, ולזה ג' בחינות באחור."

אות י'

"עוד יש ד' בחינות בבחינות פב"פ, והם אלו: א' שתהיה היא פרצוף שלם פב"פ, אלא ששיעור קומתה היא מחזה ולמטה דז"א, ועדיין אורות שלה דבחינת פנים שיש בה' ראשונות של ז"א לא נמשכו להאיר בה. והנה בחינה ראשונה, שהיא, שתהיה ג"כ בחינת נקודה א' כלולה מיוד כנגד היסוד פב"פ, אין כאן מקום ביאורו, ונתבאר במקום אחר, בפירוש תפלת השחר בברכת אבות."

אות י"א

"הב' הוא, שהה' ראשונות של ז"א האירו בה מלמעלה, אבל עדיין הוא מחזה ולמטה, ואז הוא יורד בנצח שלו, והיא עולה בהוד שלו, בבחינת שם בוכ"ו, והוא כופף קומתו ומזדווג שם עמה."

אות י"ב

"הג' הוא, שתהיה גדולה כמוהו בשיעור קומתו פב"פ, ותקבל האורות של ה' ראשונות בהיותה שם למעלה עמהם. ואמנם עדיין היא אינה מקבלת אורותיה אלא באמצעית ז"א, והכתר שלו יהיה גדול מכתרה, כי הוא יותר גדול וגבוה למעלה מכתרה."

אות י"ג

"נמצא, שהמלכות שבה אין לה בן זוג כנגדה בזכר, כי היא למטה מן היסוד שלו, לכן היא צריכה לו שהמלכיות שבה היא למטה מכל שיעור קומתו, ואז צריכה הוא לקבל ע"י, ואז המלכות שלה אין לה בן זוג, ונתעלה עד היסוד שבה עצמה, ונכללין יחד שם בסוד הכללות, כנודע אצלינו, ואז תוכל לקבל מן היסוד של ז"א. ונמצא כי בבחי' זו יש בה פרצוף ט"ס עליונות שבה לבד, כי העשירית שבה נכללת ביסוד שבה, ואז ג"כ הכתר שלו גבוה מכתרה."

אות י"ד

"הד' שתהיה גם היא משמשת בכתר א' כמותו, ומקבלת אורותיה מאמא עצמה שלא ע"י ז"א, דמיון או"א, ותהיה שלימה בכל י"ס, וזהו תכלית הגידול שלה."

שמענו כאן את השלבים שבהם מלכות גדלה עד גמר התיקון שלה.

קריין: שוב, דברי האר"י למעלה, אות ז'.

אות ז'

"ואמנם בין זה לזה יש בחינות רבות, ובין כולם הם ד' בחינות. וזה סדרן ממטה למעלה: א', תכלית המיעוט הנ"ל, שתהיה היא נקודה כלולה מיוד, והיא בחינת המלכות שבה, ואז אין לה פרצוף, ואז היא עומדת למטה מהיסוד שלו."

שאלה: הוא מתאר פה תהליך שמלכות עוברת. מה מטרת התהליך הזה?

גמר התיקון.

תלמיד: מה לא בסדר במצב ההתחלתי? אפשר קצת להסביר את השלבים?

אין מה להסביר. מלכות היא נקודה, שזה בסך הכול מה שיש לה בקדושה, ולא על חשבונה אלא מה שהיא מקבלת כנקודה שבלב נניח, וכל הלב הוא נמצא למטה מהפרסא. ואז היא צריכה להביא את כל הלב לקדושה, למעלה מפרסא, לכלול את כל הכלים האלה בבינה ואחר כך עוד יותר בחכמה, ואחר כך עוד יותר בכתר, כמו שכתוב כאן, עד שיהיו שני מלכים בכתר אחד.

תלמיד: איך זה מתחבר לקטרוג הירח?

אני לא יודע עכשיו על זה. זו שאלה פרטית שלך.

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ד' בחינות, וזה סדרן ממטה למעלה וכו'. הנה התחיל בד' בחינות ומסיים ז' בחינות. אכן יש כאן קיצור לשון ביותר, והענין הוא, כי הרב חושב כאן בחינה כוללת הנוהגת בכל מדרגה שלמה, שהיא נחלקת לד' כוללים: א' הוא עיבור, שהוא נה"י ונפש. ב' הוא יניקה, שהוא חג"ת ורוח. ג' הוא מוחין, שהוא חב"ד וג"ר. ד' הוא כתר. ואלו ד' הבחינות נוהגות בין במדרגות האחור, ובין במדרגות הפנים. וכן במוחין דישסו"ת וכן במוחין דאו"א. לבד ממדרגת הכתר שאינו נוהג בפרצופי האחור."

זאת אומרת זו ההקדמה, ועכשיו הוא ילך לפרש את זה.

"ובחינת העיבור שהוא נה"י, כולל הרב בבחינת נקודה שתחת היסוד, כי מבחינה זו מתחיל העיבור. ובחינת היניקה מכנה הרב בהלבשה מחזה ולמטה דז"א, כי אז יש אל הנוקבא ע"ס הנקראות חג"ת נה"י, ויש לה עתה ב' פרצופים עיבור ויניקה, שהם מתלבשים זה תוך זה. ובחינת הגדלות ומוחין, קורא הרב בשם ה' ספירות ראשונות דז"א, כלומר חב"ד וחו"ג וש"ע דת"ת עד החזה, שאינה משגת אותם אלא ע"י השגת פרצוף הגדלות שלה, שנקרא פרצוף המוחין. ואחר כך הארת הכתר היא בחינה הד'."

אז יש לנו נקודה, עיבור, יניקה, מוחין, כתר.

שאלה: איך זה שבחינת העיבור היא על נה"י, שהם כאילו כלים דקבלה?

אנחנו מדברים על ג' קווים, נה"י וחג"ת וחב"ד וכתר. אתה יכול גם כך לחלק.

שאלה: לא הבנתי מה שהוא כתב.

יפה מאוד.

שאלה: כל הבחינות האלה הם בחינות דאחור?

"דאחור" זה נקרא הכנת הכלים, "פנים" זה נקרא קבלת האורות. את זה אנחנו עוד נלמד. אתה צודק. הוא לא יכול לברר בבת אחת הכול, הוא רק דיבר עד כה על השלבים האלו, ארבעה שלבים. יש לי נוקבא, שזה הרצון לקבל, שיש בו קצת התערבות עם הבינה. רצון לקבל, מובן מה זה? יש לך רצון לקבל. יש בו קצת איזו התערבות עם הבינה, עם הרצון להשפיע. אנחנו עכשיו לומדים איך הרצון לקבל הגדול הזה, אם קצת יש לו אחיזה בבינה, בהשפעה, איך הוא יכול לתקן את עצמו להיות כולו להשפיע, היינו על מנת להשפיע.

אז אומרים שזה נעשה בארבעה שלבים. שזה עיבור יניקה מוחין או נה"י חג"ת חב"ד, ונקודת הכתר. זאת אומרת סך הכול יש ארבעה שלבים כדי להגיע מהמצב הגרוע ביותר, למצב הטוב ביותר. סך הכול ארבעה שלבים.

אם זה ברור, אז לא צריכים יותר לדעת כלום.

קריין: ממשיכים בטור ב' למטה, פסקה תחתונה, דף א' תרצ"ג.

"ופרצוף המוחין, שהרב מכנהו כאן בשם ה' ספירות ראשונות, הוא מחלקהו בב' בחינות: א' הוא מוחין דישסו"ת הנוהגים בחול, ומכנה אותם בשם הארת ה"ר המאירים מלמעלה למטה לתחת החזה דז"א, אבל הנוקבא אינה מלבשת אותם במקומם למעלה. וב' הוא מוחין דאו"א הנוהגים בשבת במוסף, ומכנה אותם בשם, קבלת הה"ר במקומם למעלה." על ידי אתערותא דלעילא. אנחנו עוד נלמד. יש כאן שינויים שהם תלויים בתחתון או בעליון, באיזה צורות, אבל כל זה כדי לערבב מלכות עם הבינה בצורות כאלו, כך שהמלכות סוף סוף תקבל צורה של בינה, צביון של הבינה, של להשפיע. אז יש בזה כל מיני פעולות על המלכות.

"והטעם שנקראים כן, הוא, משום שהמוחין דישסו"ת אינם מספיקים כלל למוחין דהולדה בשביל הז"א עצמו," כי אין בהם אור החכמה. אור החסדים לא יכול להוליד. "ואצלו הם נחשבים כמו בחינת ו"ק דגדלות, כי הוא צריך למוחין דאו"א עלאין כמו בשבת במוסף, ואז יש לו בחינת חיה, כנודע." ולפני זה רק נשמה. "וכיון שישסו"ת הם בחינת ו"ק דאו"א", זה ז"ת דבינה, "ע"כ נחשבים אליו המוחין דישסו"ת לבחי' ו"ק דגדלות האמיתי שלו, ולא מוחין ממש. ועכ"ז, מוחין אלו המה מוחין אמיתים ליעקב ורחל," זה פרצוף הקטנות של זו"ן, "כי חיה דישסו"ת נחשב להם לחיה ממש, וראוים לזווג למוחין דהולדה." כי הם בעצמם קטנים. "ולפיכך נבחן זווג הזה דיעקב ורחל ע"י אלו המוחין," של ישסו"ת, "אשר הז"א כופף ראשו למקום חג"ת שלו," מלמעלה למטה, מלמעלה מחזה ללמטה מחזה, "ששם עומד יעקב," למטה מחזה דזעיר אנפין, "ועי"ז מושפעים המוחין דישסו"ת שקבל ז"א, אל ראש דיעקב, ויעקב מזדווג עם הנוקבא דז"א," רחל, "וע"כ מכנה הרב למוחין אלו שהנוקבא מקבל מיעקב, כנ"ל, בשם הארת ה"ר מחזה ולמטה," על שם פעולת הזעיר אנפין, "דהיינו כנ"ל, שז"א כופף ה"ר שלו ומשפיעם ליעקב," שעומד למטה מטבורו, "וממנו מקבל הנוקבא." מיעקב, שהיא נקראת אז רחל. "משא"כ במוחין דאו"א דשבת," ששם יש כבר הארת חכמה ממש, "שהמה מוחין אמיתים דחיה לז"א עצמו, וע"כ אינו צריך לכפוף ראשו למטה, אלא שמזדווג עם הנוקבא מקומתו עצמו," למעלה מחזה, "ונמצא הנוקבא לוקחת ה' הספירות דז"א ממקומם בז"א.

ומה שהרב אומר שה"ר מאירים למחזה ולמטה, אין הפירוש, לבחינת נה"י חדשים דז"א שהשיג ע"י המוחין דישסו"ת, אלא הפירוש הוא לנה"י הישנים דז"א, ששם מקום יעקב ורחל כנודע," שעומדים למטה מחזה דזעיר אנפין, "ואלו הנה"י נעשו עתה בעת המוחין דישסו"ת, לבחינת חג"ת, ונמצא מז"א כופף ראשו ומאיר רק לבחינת חג"ת, ולא לנה"י החדשים שהשיג עתה. אלא כיון שכל העליה הזו של נה"י לחג"ת הוא רק בשביל יעקב, שהוא המקבל ממוחין אלו, ולא בערך ז"א עצמו," זה הכול התלבשויות, לבושים שזעיר אנפין עושה על עצמו, פרצופים נוספים עליו, "ע"כ קורא אותם הרב בשם נה"י שמחזה ולמטה, כי כלפי הז"א עצמו נבחנים לנה"י, כמבואר, שהרי אין לו חלק במוחין אלו.

ובמבואר תבין היטב ז' המדרגות שחושב כאן הרב. "א' היא נקודה כלולה מיוד, ואז היא עומדת תחת היסוד שלו" מדובר על המלכות, השלבים שבהם היא גדלה, "והיינו בחינת עיבור הא', כלומר, שבבואה לנקודה תחת היסוד מתחיל העיבור א', שהוא בחינת נה"י כנ"ל, והיינו פרצוף עיבור דאחור."

שוב קטע אחרון.

"ובמבואר תבין היטב ז' המדרגות שחושב כאן הרב. "א' היא נקודה כלולה מיוד, ואז היא עומדת תחת היסוד שלו והיינו בחינת עיבור הא', כלומר, שבבואה לנקודה תחת היסוד מתחיל העיבור א', שהוא בחינת נה"י כנ"ל, והיינו פרצוף עיבור דאחור."

זאת אומרת, בניית הכלי, כלים דמלכות, זה נקרא "עיבור דאחור". תחילת עשיית הכלים למלכות, שהיא נקודה, אז הכלים שלה זה נקרא "דאחור", ורק התחלה, שזה נקרא "עיבור", "עיבור דאחור". איך נעשית הפעולה הזאת? הפעולה הזאת היא מתחילה מזה שמלכות נכללת ביסוד דזעיר אנפין. איך אנחנו מתארים את הדבר הזה, שמלכות נכללת ביסוד דזעיר אנפין? בואו נחשוב יחד כולם.

זעיר אנפין זה העליון, ישנה מלכות שיכולה להתבטל כלפיו, שנכללת בו, ויסוד הוא המקבץ את כל התכונות דזעיר אנפין, כולו להשפיע. מלכות, שיכולה להכניע את עצמה תחת ההשפעה של העליון, לבטל את עצמה, נכנסת לעיבור. "עיבור" זה נקרא שהתחתון, שהוא כמו טיפת זרע, נכלל בעליון, שבשבילו העליון זה הכול. מזה מתחילה מלכות לגדול.

אני חושב שנמשיך לקרוא הלאה בצורה כזאת, פעם ראשונה. להכיר שאלו השלבים, איך שמלכות, שזה הרצון לקבל שנברא, הוא גדל ומקבל צורת הרצון להשפיע, שזה הבורא. בסך הכול על זה מדובר. לא להתבלבל ולחשוב שזה משהו אחר, אנחנו רק מדברים עכשיו בשלבים יותר מפורטים.

שאלה: מה שהסברת עכשיו זה כתר דכלים עם מלכות דאורות?

מלכות זה כתר דכלים שלה, נכון, ומלכות דאורות, נפש דאורות. שהיא עכשיו נכללת ביסוד דזעיר אנפין. מבטלת את עצמה וכך נכללת ביסוד דזעיר אנפין.

שאלה: מה ההבדל בין נה"י חדשים לנה"י ישנים?

אני עכשיו לא יודע. זהו. אני לא חושב שזה נחוץ מיד. מלכות נכללת ביסוד דזעיר אנפין, זה הצעד הראשון שלה להתחיל לגדול נכון. תחשוב על זה.