שיעור ערב 24.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שאלות ותשובות
שאלה: אנחנו אומרים שכל השיטות הן אותו הדבר. אבל הבורא עצמו מתלבש באדם, וכאן יש מחלוקת, יש כל מיני שיטות איך להשיג את הבורא. האם ככה צריך להיות, שלכל עם יש שיטה משלו להגיע להשגת הא-לוהות?
כן, כי כדי להשיג את הא-לוהות אפשר רק בדבר אחד, שאדם יבטל את עצמו, את האגו שלו את מה שמבדיל בינו לבין הבורא. ואם הוא משתדל לעבוד על זה בצורה ישירה, אז יש לו אם כך שאלה איך הוא עושה את זה בפועל. וכאן זה מאוד תלוי בטבע האדם, יש את הביטול העיקרי, הראשי, שזה נקרא "שיטת ישראל" וזה מה שקיבל אברהם, ויש שיטות שנקראות "מתנות" שהוא חילק לכל שבעים אומות העולם שהיו נמצאים אז בבבל. העיקרון הוא אותו עיקרון, אדם חייב לבטל את האגו שלו. במידה שהוא מבטל את האגו, במידה הזאת הוא מתחיל להרגיש את הא-לוהות.
שאלה: לכל עם יש עביות משלו?
לכל עם יש אופי של עביות משלו ולכן יש הבדל. אבל אם לא יודעים, לא רוצים או איכשהו, תמיד יכולים להגיע לחכמת הקבלה שהיא השיטה העיקרית והיא יכולה לעזור לכל אחד. זאת כביכול הדרך הרחבה המוכנה לכל אחד.
תלמיד: יש עמים שיכולים להגיע לא-לוהות דרך מנטרות, יש כאלו דרך מצוות ויש כאלו דרך חיבור בעשיריות.
כן, אבל יש הבדל עד כמה הם מגיעים, מה בדיוק קורה בהשגת הא-לוהות בהם.
תלמיד: זאת אומרת לא כולם טרחו בסוף הימים ללמוד דווקא את שיטת הקבלה.
לא, ללמוד בכלל אף אחד לא צריך. גם הלימוד שלנו, הוא לא כדי לדעת ללמוד, אלא כדי להזמין המאור המחזיר למוטב.
תלמיד: זאת אומרת יש כאלו שבדרך מנטרות או דרך מצוות מעשיות, ויש כאלה שדרך מה?
אדם שרוצה לבטל את האגו שלו הוא יכול אפילו בלי מנטרות ובלי כלום, כמו שנתתי דוגמה שהיה לנו עם הרב"ש, שאחד [שנכלא] בסיביר כתב מכתב שהוא מרגיש כך וכך אז הרב"ש אמר, כן, נכון, מתוך הייסורים שלו התבטל האגו שלו עד כדי כך שהוא נמצא באיזו השגה א-לוהית.
שאלה: זאת אומרת שכשאנחנו מלמדים, כדאי לנו להסביר לאדם, סתם לדוגמה הרצאת מבוא, שיש כך וכך שיטות וכל אחד לפי מה שמתאים לו צריך לבחור?
לא, אני לא חושב שזו הדרך שלנו. ככה לא מסבירים, מסבירים להם את השיטה שלנו וזהו, אני לא שולח אותם לאף מקום. אבל יחד עם זה אם ישאלו, אז אפשר להגיד ששיטת הקבלה אמנם היא הכביש הראשי בוא נגיד, אבל יש עוד שבילים לצורות הנפש השונות ולכן זה אפשרי. אם כבר שאלת, אז עניתי.
שאלה: אתה כל הזמן אומר שכל דבר שמגיע מהבורא צריך לשייך אליו. ומה קשר בין הפעולה הזאת לבין חיבור בקבוצה?
כל אחד ואחד עובד על זה שהוא משייך כל מה שקורה לו בצורה אישית לבורא, שהוא חייב לבטל את עצמו, ואז מרגע שמגיע לביטול עצמו, במידה הזאת הוא מתחיל להרגיש את הבורא לפי אופן הביטול, לפי עוצמת הביטול. ובזה אף אחד לא שווה לשני, אלא לכל אחד יש כאן עבודה משלו, וכאן זה "איש את רעהו יעזורו". יכולים לעזור בקבוצה במיוחד, כי כל ההתקרבות לבורא וביהדות במיוחד, היא תלויה בקשר בין בני אדם, "או חברותא או מיתותא". מה שאין כן נזיר הוא צריך להביא קורבן, זאת אומרת הוא צריך להתקרב לבורא כבר בצורה מיוחדת אחרת, בתיקונים שונים.
שאלה: מה זה "לשייך לבורא" כל מקרה ומקרה?
לשייך לבורא כל מקרה ומקרה זה נקרא שאני משתדל להיות נעול אליו, שכל מה שיש לי במוח ובלב הכול בא ממנו, ואני כל הזמן שומר על זה שאני מחובר אליו כך שכל המחשבות וכל הרצונות שלי באים ממנו, הוא המקור של כל מה שקורה לי.
תלמיד: אז אני לא יכול לשייך לבורא אם אני לא מחובר לקבוצה?
בהתחלה כן כמשחק, אבל אחר כך בצורה רצינית, רק מתוך זה שאני מחובר לקבוצה אני יכול גם להיות מחובר לבורא, כי הקבוצה מחזיקה אותי, היא כאילו לא נותנת לי ליפול למחשבות ורצונות מנותקים מהבורא.
תלמיד: אפשר להגיד שהמכות באות לא ישירות לאדם אלא דרך קבוצה?
המכות באות לאדם בצורה אישית וגם דרך הקבוצה. את זה עוד צריכים לברר.
תלמיד: אמרת שהסתרה מביאה לקשר עם הבורא. יוצא שאם אדם מרגיש מכות, אם אדם היה מרגיש בצורה ישירה מכות מהבורא הוא היה שונא אותו.
ודאי. בעל הסולם כותב על זה כך, אז היה פגם.
תלמיד: אם היה מרגיש תענוגים ישר מהבורא, אז היה נשרף מהבושה.
נגיד, יש ויש. זאת אומרת זה הכול תלוי איך האדם ניגש לעניין הזה. אם אני הולך להתחבר לבורא וחשוב לי להיות דבוק אליו, אז לא אכפת לי כל כך מה אני מרגיש יחד עם זה, או טוב או רע, אלא העיקר הידיעה וההרגשה שאני דבוק אליו וכאן יש לי רק את הדאגה הזאת.
תלמיד: ואז יוצא שההסתרה מביאה קשר. והשאלה, איזה קשר?
הסתרה לא מביאה קשר, אלא ההסתרה מובילה אותי לבורא. בכל מיני צורות ההסתרה שאני משתדל להשיג אותו ולא משיג, אז על ידי זה אני מחפש. כמו מתקדם באיזה שביל.
תלמיד: אז מה זה נקרא גילוי אם הבורא תמיד נשאר בהסתרה? חייבת להיות הסתרה.
"גילוי" זה נקרא גילוי הקשר ביני לבין הבורא ולא גילוי הבורא עצמו.
תלמיד: אפשר לתת דוגמה?
לא, אין כאן דוגמאות. מי שמחפש, הוא מבין. זה כמו שבעל הסולם כותב, "ואליו תיזהרו משלוח יד", אנחנו לא מגלים אף פעם את הבורא אלא רק קשר, דימוי, התאמה עימו, כשאנחנו מגלים כביכול את הצורה שלו, ההעתקה שלו, בנו.
תלמיד: זה נקרא גילוי.
כן.
תלמיד: זאת אומרת אני לא מגלה את המהות שלו אלא אני מגלה רק צורות שלו, כשהוא מתלבש בי.
כן, הצורות שלו בי, לכן זה נקרא "בוא וראה".
תלמיד: ואלו צורות השפעה ואהבה.
נגיד, השפעה ואהבה.
תלמיד: ככה זה מתבטא כלפי אנשים? פתאום אדם שמתלבש בו בורא, הוא מתחיל לאהוב את כולם, כן?
לא, למה לאהוב את כולם? הוא משתדל, זה לא חד פעמי, יש כאן דרך שמתפתחים בה בצורה הדרגתית ולא שזה קורה סתם ככה. הרבה מאוד מאמצים כדי להיות לא מנותק מהבורא קודם כל. תנסו, מרגע זה והלאה להיות במצב שכל מה שקורה לי, זה ממנו.
זה באמת נכון ושמעתם על זה אלף פעם, אז תתחילו עכשיו לשמור את עצמיכם שאתם רוצים כך להיות, בכזאת שמירה פנימית שכל מה שקורה זה ממנו בהרגשה שלי ובהבנה שלי. תנסה, כל הזמן להיות ממש ער לעובדה הזאת.
שאלה: מה זאת התכללות? איך עובדים בזה? למה לא מובנים לנו המושגים האלו?
ההתכללות היא כל כך רב גונית, שקשה לדבר על זה. אנחנו איבדנו את ההתכללות בחטא עץ הדעת, כשהתרסקה הנשמה ומאז אין כבר התכללות בינינו. קונים אותה על ידי הערבות, לאט לאט, והיא בונה בנו, מאתנו, מערכת אינטגרלית, שלמה, שבה אנחנו מגלים את הבורא בצורה השלמה.
תלמיד: למה הכול נבנה בצורה כזאת? מה ההיגיון בזה שכל המושגים האלו גם ההתכללות, גם הערבות, גם החיבור, אפילו אנשים שרוצים כבר לנסות לעשות את זה, הם לא מבינים איך ליישם. למה כל כך קשה?
זאת אומרת זה לא שאמרת לנו ועכשיו אנחנו נבצע משהו כמו מנטרה, או נניח שאמרת למישהו אחת, שתיים, שלוש, והוא יושב שעתיים ומבין שהוא צריך שעתיים עכשיו להגיד איזשהו צליל אחד, זה ברור. ברור שזה קשה, צריך להשקיע זמן, להתבטל, להאמין בזה, ובשיטה שלנו אפילו שאנשים מוכנים, לא יודעים.
כי הם רוצים לבצע את זה באגו שלהם וזה לא הולך, אלא הולך רק בתנאי שהם מתעלים מעל האגו שלהם ושוב, אני חוזר, רצים רק אחרי מחשבה ועובדה אחת, שמה שיש בהם עכשיו ומתעורר בכל רגע, מגיע מהבורא. זהו. מגיע ממנו.
זאת אומרת אני רוצה להרגיש בכל הרגשות שלי, בכל רגע ובכל המחשבות שלי בכל רגע, בכל מה שמתרחש בי בקיצור, אני רוצה להרגיש שזה מגיע ישר מהבורא. אפילו לא להרגיש, אלא להיות בעובדה הזאת כל הזמן, לא להתנתק מהעובדה הזאת. ורק על זה אני חושב, רק את זה אני מפחד לאבד.
שאלה: למה אם אני לא חושב מה יהיה איתי בעתיד, זה נקרא שאני עולה מעל הזמן? מה זה לא חושב על עצמי?
אם אני לא חושב על עצמי, זה נקרא שאני מסוגל לחשוב על הבורא, ולכן אני נמצא במצב הנכון. לא יכולים להיות שני בעלי בתים בעולם, או אני או הבורא.
שאלה: מה זה לא לחשוב על עצמי?
לא חושב על עצמי, זאת אומרת שאין לי דאגה לעצמי אלא רק דאגה איך לא להתנתק מזה שהבורא בכל רגע ורגע מייצב אותי. זה נקרא "עושה מעשה בראשית".
שאלה: אתה יכול יותר לדייק? כי אדם הולך לעבודה, מטפל במשפחה, מה זה לא חושב על עצמו? הוא כן חושב על עצמו.
נכון, ויחד עם זה הוא רוצה להרגיש שדווקא כל רגע ורגע, וכל מקרה ומקרה, זה הבורא מסדר לו.
שאלה: זה נקרא שהוא לא חושב על עצמו?
זה נקרא שהוא חושב על זה שהבורא מסדר לו את הכול ולא שהוא מסדר.
שאלה: מה זה 24,000 תלמידים של רבי עקיבא?
יש לזה הרבה פירושים. 12 כפול 2 ש-12 זה חב"ד חג"ת נה"י, זה ארבע כפול שלוש. זה פרצוף שלם. אלף זה דרגת חכמה.
תלמיד: זאת אומרת לא מדובר על הכמות של 24,000.
לא, אף פעם לא מדברים על כמות, מדברים על הדרגה. והם נפלו מהדרגה הזאת.
תלמיד: אפשר להגיד שהם היו מקובלים, בעלי השגה?
הם היו בעלי השגה, זה תלמידי רבי עקיבא, אבל מפני שהרצון לקבל התגבר ביניהם, אז הם הפסיקו להתקשר ביניהם ואז פרחה כל החכמה שלהם וזה נקרא שנכנסה שנאת חינם.
שאלה: זה נקרא ש"מתו"?
כן. זה נקרא שמתו, שלא יכלו להשתמש באור החכמה על מנת להשפיע. נעשה על מנת לקבל וזה נקרא מיתה.
שאלה: מה ההבדל בין מודעות האדם ל"אני" של האדם?
אני לא יכול להסביר את זה. בצורה פשוטה לא מסבירים את זה, אדם שעובד הוא מרגיש את ההבחנות האלו בתוכו. לא כדאי לדבר על זה, זה ייצא פילוסופיה.
שאלה: על איזה יחס מהעשירייה אני עושה צמצום?
אני באתי כדי לשרת אותם. על כל היתר אני עושה צמצום, כי בתוכם בורא ואני מתכוון בעצם לעתיד אליו.
תלמיד: זאת אומרת היחס שלי לעשירייה, כשאני רואה אותם אני רק רוצה לשרת אותם, זהו.
כן.
שאלה: אתה אומר שתלמידים צריכים להיות כל יום בשיעור, מצד שני הארגון שלנו נקרא "קבלה לעם". אז מה השיטה לגילוי הבורא לעם? בכוונה קראת לארגון "קבלה לעם" ולא פעם אתה אומר שמה פתאום, קבלה היא לא לעם בכלל. אנחנו גם רואים שכך זה קורה.
כן, מצד אחד כך זה קורה, אבל מצד שני אנחנו צריכים להיות מכוונים לתיקון הכללי, כמו שהזמן שלנו דורש. ולכן התפשטות, או פתיחות אפילו של חכמת הקבלה לכל אחד שמעוניין, שירצה, זה נקרא קבלה לעם. כמו שבעל הסולם כתב לשדרות העם, רצה לפרסם את העניין.
שאלה: איך להגיב כשחבר קם בזמן השיעור ומדבר בשם החברה שהוא מרגיש שהם נמצאים בירידה, שהם נרדמים, שהם ככה והם ככה. מה צריכה להיות התגובה של שאר התלמידים שאולי לא מרגישים כך? האם יש זכות לחבר לקום ולהגיד על כל התלמידים? איך להתייחס לזה?
להתייחס פשוט, צריך להיות איסור על דברים כאלה, מכל שכן בזמן השיעור. יכול להיות שיש איזו בעיה בקבוצה ואז בזמן אחר, לא בזמן השיעור וודאי, יש זמן נניח פעם בשבוע שלפני כל הקבוצה כל אחד יכול לקום ולהגיד מה נראה לו שעדיין לא בסדר בקבוצה ואפשר להוסיף.
תלמיד: זאת אומרת יש זמן מסודר לזה.
זמן מסודר לזה בלבד. אבל בזמן השיעור זה לגמרי פסול.
שאלה: זאת אומרת חבר לא יכול לקום ולהגיד אני רואה שכולם עכשיו בירידה או נרדמים ואני חושב שצריך עכשיו לשיר שיר.
זה יכול להיות, כי הוא לא עושה כאן ביקורת, הוא רוצה להיטיב למצב. אז הם צריכים להבין אם זה נכון, לא נכון.
תלמיד: הוא אומר, כולם בירידה.
עם כל הבירורים האלו אנחנו לא נעשה שום דבר, זה ברור, כי כל אחד יכול להגיד לך עכשיו אלף משפטים איך שהוא מצדיק את עצמו ולא וכן, אלא מתוך הלימוד הם צריכים להבין כבר איך להתייחס זה לזה. הזמן יעשה את שלו. אתה לא יכול לכתוב אלף ספרים ששם יהיה כתוב מה לעשות בכל מקרה. מי שמתקדם ומשתנה נעשה עדין בפנים ומבין שכך מותר וכך לא. אם הוא מתכוון נכון לטובת החברה אז הוא לא יטעה. כך זה. אלה לא חוקים שאתה מעביר אותם דרך בית משפט ורוצה לכתוב את זה כחוק, אלא זה חוק הרגש.
שאלה: זה ברור. אני דווקא שואל אחרי שזה קורה, וזה יקרה, זה ברור לי, מה התגובה של החברים, הם צריכים לקחת אותו לשיחה, לדבר איתו?
לא איתו, אלא כולם יחד. כולם יחד צריכים לדבר באיזו צורה צריכים לתקן את המצב הזה. קודם כל זה שנראה לי שהם כך וכך נמצאים בירידה אולי אני נמצא בירידה וכולי. יש על זה הרבה דברים.
שאלה: אם כל הדברים צריכים להגיע בהסכמה פנימית ולא באונס על עצמו, למה אנחנו כל הזמן עובדים באונס, נגד הרצון, איך אפשר להסביר את זה?
אם אני עובד נגד הרצון שלי אז אני עובד נגד הרצון שלי, אז זה באונס. וכך כתוב "קודם באונס ואחר כך ברצון". אני צריך לאנוס את עצמי, כמו שדיברנו קודם שאני צריך מהבוקר עד הלילה להשתדל כל הזמן לראות שכל מה שיש, כל מה שמתרחש בי, מגיע מהבורא, הוא הראשון לכל המחשבות והרצונות שלי, וכך אני רוצה להחזיק את עצמי. זה העיקר.
תלמיד: אז מה זה אומר "אין כפייה ברוחניות"?
אין כפייה ברוחניות זה שאנחנו מגיעים לקו האמצעי, אז אנחנו מרגישים עד כמה הדברים האלה נמצאים בבחירה חופשית.
תלמיד: אין פה סתירה?
אין כאן סתירה, אנחנו עוד לא נמצאים ברוחניות, לא מדובר עלינו. [אתה מצטט] "אין כפייה ברוחניות", [אבל] איפה הרוחניות שלך שאתה אומר אין כפייה? אין, כולם כבהמות וכבר מדברים על דברים כאלה גבוהים שלמעלה מהטבע שלנו.
תלמיד: באין כפייה הכוונה, שאנחנו ברצון שלנו כביכול משתדלים להתחבר.
אתם משתדלים, אז מה יש לכם מזה? זו כבר רוחניות? תגיד כך, אומרים לי שהרוחניות נמצאת למעלה מהרצון לקבל שלי, לכן אני צריך להרוג את הרצון לקבל הזה, אני צריך לשחוט אותו, ממש להמית אותו, לבער אותו מהעולם. נכון? נכון. אז זו כפייה על הרצון לקבל היקר לי? זו כפייה. אז אין כפייה ברוחניות? נכון, אם תגיע למצב שתרצה לבטל את הרצון לקבל בעצמך ותשלם על זה ביוקר, ובלבד שזה יקרה, אז תראה שזו לא כפייה אלא אתה בעצמך מבקש שזה יקרה. אבל לגשת לרוחניות בכפייה על הרצון לקבל אתה לא יכול. לעשות דרך לבטל אותו, כן, אבל להיכנס לרוחניות בתנאי שאתה רוצה להיות המשפיע, לכן שם כבר אין כפייה.
שאלה: אמרת לא פעם שפעולות בעולם שלנו אפשר לעשות, אבל הן לא משפיעות על הרוחניות. השאלה היא, למה מצד אחד אמרת שאסור לעשות כל מיני דברים כמו נניח לצוד ומצד שני אמרת ששום דבר הנעשה בעולם הזה לא ישפיע על רוחניות, איך אפשר ליישב את זה?
זה משפיע מפני שמה שאנחנו עושים כבר נמצא ברצון שלנו. שום דבר אנחנו לא עושים לא ברצון, אם אני מבצע סימן שאני רוצה שזה יהיה. יכול להיות שאומרים לי אם לא תעשה נהרוג אותך, אבל אני בכל זאת מחליט שאני צריך או חייב את זה לעשות ועושה. לכן מה שאני מבצע אני מבצע ברצון.
תלמיד: אמרת שאסור לצוד סתם לצורך הנאה. למה?
האם אני צריך ליהנות מהעולם הזה בזה שאני צד איזו חיה? על מה מדובר בכלל? קודם כל אנחנו לא מדברים על אנשים רגילים, אנשים רגילים שיעשו מה שהם רוצים, אנחנו מדברים על אנשים שרוצים להתקדם לגילוי הבורא. חכמת הקבלה זו שיטת גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, לכן מי שרוצה להתקרב לבורא, לגלות אותו, עבורו זה כתוב. אני לא אומר למישהו שנמצא בסיביר, באלסקה או באוסטרליה, שאסור לו לצוד, שירוץ אחרי קנגורו ויתפוס אותו. אנחנו מדברים על אנשים שרוצים להתקרב, רק על אלה אנחנו מדברים, לא אכפת לי מהאחרים, שיעשו עם עצמם מה שהם רוצים, כולם כבהמות נדמו.
אבל אם רוצים להתקרב לבורא אז אני מעביר להם חוקים, את חוקי הטבע. הבורא זה הטבע. א-לוהים בגימטרייה, הטבע. אם רוצים להתקרב, אם רוצים לדעת, אז אני מסביר להם, כמו בכל מדע. ואני לא רוצה לשמוע, "אני לא רוצה, אולי אפשר אחרת, למה שם זה כך וכאן כך", אני מעביר חוקים וכל היתר זה על המשתמש. הוא רוצה להשתמש? בבקשה. הוא לא רוצה? לא. אבל על החוקים האלה אין לנו אפשרות להתרעם, להתחיל להגיד משהו נגדם, אלה חוקי הטבע, המקובלים כך גילו. אתה לא רוצה? אל תקבל. אבל כך כתוב בחכמת הקבלה. אני גם לא האפוטרופוס של החוקים האלה, להגן עליהם, אם הבורא עשה כך, אז עשה כך. מה עושים אחרי זה? או שרוצים לקבל ולקיים או שלא.
שאלה: נניח שיש בקבוצה ריב בין שני חברים, הם לא מדברים ביניהם, האם נכון שכל החברה תדע על זה ואיכשהו להפעיל עליהם לחץ שהם בכל זאת ידברו?
כל החברה צריכה לדעת, אבל בעיקר אותה עשירייה. כי אם זה קורה בעשירייה אז זו ממש בעיה. בעיה גדולה שהם לא יגיעו לכלום.
תלמיד: בעשירייה זה באמת מורגש והיא איכשהו מטפלת, אבל נניח שהם מעשיריות שונות, ברגע שהקבוצה גדולה אין בעיה, לא מרגישים את זה, השאלה היא האם כולם צריכים לדעת את השמות האלו?
אני לא יודע בקשר לשמות, לא יודע על האמצעיים, אני כבר שומע כאן מילים כמו לבייש, אני יודע שזה בכל זאת משפיע על כולם רק במידה יותר קטנה, העיקר זה באותה עשירייה שבה זה קורה. אבל אם זה בין עשיריות שונות, אז גם צריכים לראות למה זה, אולי זה עניין של עבודה, מקצוע ולא שייך לעבודה הרוחנית, לקשר רוחני. לא יודע.
תלמיד: אז חברים מבקשים עצה ממך איך היית מטפל. החברים לא מדברים, הם אפילו לא רוצים לדעת מה הסיבה.
אבל בטוח שהם לא מדברים ביניהם, לא כמו שאחד לשני ככה סתם.
תלמיד: בטוח. אין שום קשר. ם עוברים ככה ליד, כאילו לא קיים.
לא קיים. חייבים לגלות את זה לכל הקבוצה, כי הם פוגמים בכל הקבוצה הגדולה ולכן הם חייבים לגלות את זה. והקבוצה כבר צריכה לעזור להם. אבל הבעיה היא גדולה מאוד, כי במידה שהם עושים פגם בקבוצה הכללית הפגם הזה חוזר עליהם. לכן זה לא פשוט.
שאלה: חכמת הקבלה לא מיועדת לאנושות אלא רק לראש, אז למה מפרסמים שיטת החיבור?
אנחנו מפרסמים את שיטת החיבור כדי לקדם את מי שמעוניין לחכמת הקבלה, כי יש כאלו שנמצאים כביכול בכל האנושות, אבל הם גם לפי הרצון שמתעורר בהם, אם מתעורר, הם זכאים לבוא אלינו. כמו שהיה אונקלוס, רבי עקיבא ועוד אנשים במשך הדורות שהגיעו למדרגות גדולות מאוד, אז למה אחרים לא יכולים? אבל אנחנו רואים שאפילו בין היהודים מעטים הם שרוצים להגיע לגילוי הבורא, וגם בין אומות העולם. אבל כעיקרון האיסור על לימוד חכמת הקבלה, ובכלל לכולם, הוא כבר נגמר בזמן האר"י כמו שכותב בעל הסולם.
שאלה: למה אתה אומר שהכול תלוי בישראל ושאתה לא תולה תקוה בשום עם אחר. זה נראה מאוד אליטיסטי, אפילו שזה ככה למה לדבר על זה?
אני מדבר אמת ולא חשוב לי איך שזה נשמע, נעים או לא נעים. יש הרבה דברים שאני מדבר דברים לא נעימים על עם ישראל גם ועל אומות העולם דווקא הרבה פחות, כי אומות העולם לא מחויבים בכלל לעשות תיקונים. יש עניין של שבע מצוות של בני נח כל מיני, זה אחר כך עוד לא כרגע. אבל על עם ישראל אני מדבר בצורה מאוד מאוד נחרצת, עם גילוי כל החסרונות.
מפני שהם חייבים להשתדל לגרום לתחילת התיקון ואחר כך אומות העולם יתחברו אליהם. על זה כותב בעל הסולם ב"שופרו של משיח" ו"דור האחרון" ועוד מאמרים. "מתן תורה" ו"ערבות" שעם ישראל חייב להיות מעבר מהבורא לכל העמים. וכדי להיות מעבר אז הוא מורכב מלכתחילה מנציגים של כל העמים שהתייצבו ליד אברהם והוא חיבר אותם לצינור, לעם.
אין כאן שום אליטיסטיות ואנחנו חייבים לדבר פשוט בגלוי מה שקורה. הזמן שלנו הוא לא משאיר לנו עוד חופש ככה לחכות וככה לעשות, אלא בשנים הקרובות אנחנו עלולים לראות ממש טיפול דרמטי בנו שוב ומכל העולם וכלפי כל עם ישראל. לכן אני לא יכול לעצור את עצמי ולעשות כאן איזה חשבונות רכים, פסיכולוגים, או פוליטיקה, אין לזה זמן ומקום.
תלמיד: אפילו לצורך הפצה?
לצורך הפצה אנחנו צריכים להפיץ את הכול בצורה גלויה.
שאלה: איך אפשר להבין את הדוגמה שרב"ש קנה את הגבינה הכי יקרה?
דברנו על זה כבר. שהוא נתן לי בזה דוגמה, שהצניעות היא לא בזה שאדם מסתפק במועט וזה נקרא מועט שהוא אוכל זבל, אלא הצניעות זה נקרא עד כמה שהוא מצניע את עצמו בעבודת ה'. מפני שמקטין את עצמו ומגלה את הבורא שמלובש בו וקובע בו כל את המחשבות והרצונות, ורק בזה הצניעות. היו לנו בזמני בית המקדש ולפני זה, הרבה אנשים בעלי השגה גדולים, שהיו מאוד עשירים.
שאלה: היה כזה מקובל מהר"ל מפראג. והוא עשה גולם, לא שמענו אף פעם מה ההסבר לזה?
זה הכול אגדה יפה שחיברו אותם יהודים, בזמנים שהיו מאוד קשים. וזה קצת נתן להם תקווה שיש כזה צלם, שהוא תמיד בא ועוזר ליהודים. זה כמו באגדה לילדים אבל לא שיש בזה איזו אמת.
תלמיד: אולי יש בזה איזה סודות.
לא, אנחנו צריכים להתייחס לכל הדברים האלה כדברים פשוטים. אין סודות, הסוד נקרא שעכשיו לא מגולה מפני שאתה עוד לא זכאי לגלות את הסוד הזה. ולכן בשבילך זה סוד ולאחרים זה לא סוד. תבטל את האגו שלך ואז במקום שהיה האגו שורה, אז יתגלה מה שיתגלה וזה נקרא גילוי סודות התורה לאדם המשיג.
שאלה: מה זה אומר שהכול במחשבה יתברר?
המחשבה, החשבון שאדם עושה איך להתקשר לבורא, לתת לו מקום לשליטה השלמה וקבועה, זה נקרא שאדם עובד במחשבה. לכן הכול במחשבה יתברר, רק על זה אני צריך לעבוד.
שאלה: היו לך הרבה הזדמנויות להיות עם רב"ש ולהשפיע לרב"ש. מה אתה ממליץ לנו, איך להרחיב הזדמנויות כי לנו יש הזדמנות רק לבוא לשיעור בוקר ובזה שאני מופיע בשיעור, בזה אני משפיע. וכל השאר, אני כבר לא רואה את החברים שלי. לא תמיד יש זמן לזום. גם אם יש זום, אז אנחנו שומעים איזה קטע. אני רוצה להשפיע לקבוצה.
אתם צריכים לחפש איך לעשות את הפגישות שלכם שלוש פעמים ביום חוץ משיעור בוקר. אתם צריכים לחפש איך לעשות אותם יותר יעילים, אני לא נכנס לזה, אני רוצה שאתם תתעסקו בזה ואתם תקבעו. אני שייך לשיעור בוקר, כמו שרב"ש היה מתייחס לאנשים שמגיעים אליו בשיעור, חוץ משיעור בשום דבר. זה שהייתי לידו, אז ככה זה הגורל נגיד, זה דבר אחד. ודבר שני אנשים שפעילים נכון, כותבים מאמרים, עושים צילומים, מצטלמים איתי בתכניות שונות או משהו, אז יש להם עוד קשר איתי. אני לא סוגר את עצמי מאף אחד.
תלמיד: אבל מדובר על אלפים שאין להם.
אלפים תלוי מה. אני יכול להגיד יש כמה אנשים שעובדים אצלנו, שאני לא שומע מהם אמנם שרוצה לשמוע, זו מחלקת האנגלית הידועה. ויש כאלו שעובדים כמו כאלו בחו"ל, שאני מרגיש אותם קרוב מאוד ועובד איתם יחד. בהתאם לזה תלוי בקשר הזה גם עזרה שהם מקבלים, לא שאני בונה ומחלק אותה לזה ככה ולזה ככה. אלא אנשים שמשתדלים להתקרב ולבצע עבודה איתי משותפת, אז ככה נעשה. ואנשים שלא אז לא.
שאלה: אנשים שנמצאים בסולט לייק סיטי, איך הם יכולים להשפיע אחד לשני. מה הביטוי של השפעה, אם הם רק באים שומעים שיעור?
למה רק באים שומעים שיעור, אני לא מבין.
תלמיד: כי אין.
מה אין, חוץ מזה אי אפשר לבוא במגע ביניהם?
תלמיד: יש נגיד זום אז גם שם שומעים מאמר, נניח מדברים ביניהם. בזה מתבטאת ההשפעה?
הם צריכים לארגן עשירייה.
תלמיד: לא. יש להם עשירייה.
אז מה עוד?
תלמיד: מה הביטוי של השפעה בעשירייה?
הביטוי של השפעה בעשירייה שהם כל הזמן דואגים שהקשר ביניהם הוא יהיה "כאיש אחד בלב אחד". שיהיו עשרה כאחד ולהתקשרות כזאת.
שאלה: למה אתה מאשים יהודים? הרי אין להם בחירה. רק למקובלים יש בחירה. למה להאשים יהודים?
דווקא בגלל שליהודים יש זכות בחירה ולעמים האחרים אין בחירה.
שאלה: אתמול ישבו יהודים פה בהודו, פעם ראשונה ראו אותך, שמעו אולי על קבלה פעם ראשונה. ולהם יש בחירה?
כן. יש להם בחירה. הם שמעו? עכשיו הם יכולים להתקרב.
תלמיד: ולפני זה, שלא שמעו?
לפני זה הבורא לא סדר להם. אתה יכול להגיד, מה היה בגלגולים הקודמים, מה קורה בכלל? אנחנו מדברים על האדם שהוא בא אלינו. נתקל בנו. החליט שהוא רוצה. ורוצה עכשיו להיות בקשר אתנו. ואיך אנחנו מארגנים לו את המקום, שבתוך מקום הזה הוא יתפתח? על זה אנחנו מדברים. אבל אלו שנמצאים באיזשהו מקומות, ועדיין ההשגחה העליונה לא מביאה אותה, אותם לקשר אלינו, אז מה אתה יכול לעשות? שום דבר. תשאיר את זה לבורא. מה הטענות?
ככה כל אחד יכול לבוא ולהגיד, "למה הבורא לא סדר לי מגע אתכם לפני עשר שנים? למה אני לא נולדתי בזמן של בעל הסולם או רבי שמעון"? זאת טענה? אלא מרגע שנותנים לך, אתה צריך לקבל את זה, ולתפוס, ולא לעזוב עד שהבורא מתגלה. לדרוש את הגילוי שלו.
אבל שוב, גילוי, זאת אומרת, לפי השתוות הצורה. שאתה מבטא אותה השתוות הצורה דווקא בעשירייה. איך עוד? ובשמירה על עצמך שאתה לא מתנתק מזה שכל רגש, וכל שכל מה שמתעורר בך מגיע מ"אין עוד מלבדו". זאת אומרת, הבורא הראשון. ואני עושה מתוך הפעולה הזאת של הגילוי שלו, שהוא גם יהיה אחרון. שאני מכוון את הכול אליו.
שאלה: למה אדם צריך לפחד שלא ייתנו לו להמשיך ללמוד ולא מזה שלא יגיע למטרה?
כי להגיע למטרה, [זו מטרה] של האגו וזו מטרה אגואיסטית. ושייקחו ממנו את האפשרות ללמוד, להתקדם לבורא ולהשפיע, זו המטרה האמיתית, כך צריך להיות. אני לא רוצה להגיע לשום מטרה, חוץ מזה שכל הזמן אני רוצה להיות בטוח שהבורא הוא שמכוון אותי, ואני מרגיש איך שהוא מפעיל אותי, זה נקרא כלפי "אין עוד מלבדו". לגילוי הזה אני רוצה להגיע. מה זה גילוי? שאני כל הזמן משתדל במאמץ גדול כך להרגיש, שהוא עושה בי.
שאלה: הבורא יכול להגיד לאדם "זהו, מספיק לך" ומכבה אותו? איך יכול להיות דבר כזה?
האדם צריך לפחד מזה שהבורא יכול לכבות אותו. לא שהוא ילך למות, אלא שיישאר כבהמה.
שאלה: האם יש יחס פרטי של הבורא לאדם, או שכך צריך לחשוב?
כן, האדם כך צריך לחשוב. כמו שהוא היה פעם כבהמה, גם עכשיו הוא יכול להיות. ויכול להיות יותר גרוע. כי אז הוא לא ידע שיש משהו ועכשיו, לא שמנתקים אותו ומחזירים אותו לאותם החיים שהוא לא זוכר כלום, אלא הוא יודע שיש חיים עליונים יותר, אבל אותו יורידו ולא נותנים לו יותר.
שאלה: אם אדם מזיק לקבוצה הוא יכול אחר כך לחזור?
יש ויש. אתה יודע שאין דבר שנמשך לנצח. ודאי שכן. כמו שאומרים, שהתשובה משנה את הכול.
שאלה: יש פעולה שאדם יכול לעשות בעולם שלנו, שהבורא לא יסלח לו?
אני לא מתאר לעצמי. קודם כל, את כל הפעולות עושה הבורא ולא האדם. אלא כל העברות שהאדם עושה, זה כשהוא לא רוצה, או לא מסכים שהבורא יבצע דרכו את זה. סך הכול, מהו התיקון שלנו? להיות מוכנים לגלות את הבורא בכל פעולה ופעולה שאנחנו מבצעים בדבקות אליו. אני מתדבק אליו ומבצע פעולה שאז נראתה לי אחרת לגמרי ממה שהייתי עושה בלי להיות דבוק בו. והפער בין זה לזה נקרא "גילוי העולם העליון".
שאלה: יש מושג כזה בגידה בבורא, אם כן, מהי?
כל דבר שבו אני מחליף את הייצר הטוב בייצר הרע זה נקרא "בגידה".
שאלה: אדם שרכש יכולת להשפיע לזולת ללא תמורה לעצמו, במה הוא מועיל לחבר?
בזה שהוא מקדם את כולם לבורא. זה שהוא לא חושב על עצמו, אז הוא חושב איך לקדם אותם, לקרב אותם לבורא. הוא פועל ממש לטובת הכלל.
שאלה: יש מצב שהוא לא חשוב על עצמו, אבל עדיין לא חושב על הזולת?
כן, זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע".
שאלה: לכן אני שואל, במה זה מועיל לאחרים? הוא לא חשוב על עצמו, אבל הוא גם לא מקדם אחרים.
כשעדיין לא מקדם זה נקרא "קטנות". הקטן הוא מועיל לחברה? כשהוא יהיה גדול, אז יועיל.
שאלה: אז אם הוא עדיין נמצא רק בהשפעה, עדיין הוא לא מועיל?
זה מה שיש לו, להשפיע על מנת להשפיע.
שאלה: שנאת חינם ואהבת חינם, זה רק מושגים כלפי השגת הבורא? בעולם שלנו הגשמי, צריך להתנהג כרגיל ואין מושגים כאלה?
זה לא צריך להדאיג אותנו. אם אנחנו מדברים על עובד ה', הוא צריך לדאוג רק על דבר אחד, לשמור שמה שהוא מרגיש בתוכו בלב ובמוח, הכול מגיע מהבורא, "אין עוד מלבדו" ורק על זה לשמור. וכשהוא מרחיב את המושג הזה, הוא מתחיל לגלות שם עוד כל מיני תנאים. זאת אומרת, המאמר "אין עוד מלבדו ב"שמעתי", הוא העיקרי וכל יתר המאמרים מתגלים בשמירה על המאמר הזה.
שאלה: שנאת חינם מתגלה רק בקבוצה, בעשירייה, ולא כלפי אנשים אחרים שאתה עובד איתם. כלפיהם יכולה להיות שנאה רגילה כי הם עשו משהו ויש סיבה לזה?
שנאת חינם מתגלה כתוצאה מעבודה רוחנית. כל יתר השנאות מתגלות כתוצאה מהעבודה הגשמית, מהאגו, על מנת לקבל. שנאת חינם מתגלה כתוספת הרצון לקבל, שהבורא עכשיו מוסיף לאדם כדי להעלות אותו בדרגה, ואז הוא נעשה יותר אגואיסט והתוספת הזאת נקראת "חינם".
שאלה: "כל הפוסל במומו פוסל", זה רק בקבוצה? זה לא שייך למה שאני רואה בעולם?
בוודאי שזה קורה לאנשים רגילים, לכולם. מתוך האגו האדם קובע את זה, אלא מי קובע את זה? האם הוא יכול לקבוע שהוא פוסל מתוך המומים שלו?
שאלה: את המומים האלו האדם רואה רק בעשירייה, או שהוא יכול לראות את המומים בכל העולם?
לא חשוב איפה שהוא רואה. הוא רואה אותם בשלוש מאות שישים מעלות מסביב. אבל זה הכול האגו שלו שכך מזהה. איך הוא קובע שזה מומים? כשהוא קולט שהקליטה שלו היא מקולקלת.
שאלה: האנשים תמיד בהלם שאנחנו מסבירים להם ש"כל הפוסל במומו הוא פוסל". האדם שואל, אז מתישהו אני ארגיש שאני אשם בכל ההיטלרים?
כן.
שאלה: שזה אני?
כן. אבל אל תענה לו כך. אני לא מלמד אותך איך לענות.
שאלה: את כל הזוועות שיש בעולם, המקובל משייך רק לעצמו?
כן.
שאלה: שזה בגללו?
כן.
שאלה: למה זה בגללו?
כי זה שלו, זה הכלי שלו. אני לא רואה מחוצה לעיגול שלי כלום. מה שאני רואה, אני רואה בתוך הכלי שלי.
שאלה: זאת אומרת, מה שעכשיו קורה בעולם, לא משנה איפה, הכול שלי?
אם אני קולט, אז לא חשוב העולם, אם הוא נמצא או לא נמצא, זה יכול להיות אפילו סתם סרט בלוף, משהו מהדמיון, אבל אם אני מרגיש את זה, זה שלי. איך יכול להיות שלא? איפה זה מתרחש? איפה המקלט שלך? בך. בו אתה מרגיש. אתה תופס את זה לפי התכונות שלך, אתה מפענח את זה לפי ההכנות שלך.
שאלה: אז איך זה מסתדר עם זה, שמאשימים את היהודים שהם לא מחוברים, זה אומר ש"כל הפוסל במומו פוסל"?
נכון.
שאלה: אז אם אני מחובר, ואני עכשיו מאשים אחרים, זה אומר שאני לא בסדר?
גם. ודאי. הם גם כותבים בצורה כזאת, שגם הם אשמים. אם הם עדיין רואים הכול לא בגמר התיקון, אז הם רואים ומגלים עד כמה שהם עדיין לא מתוקנים. כן, הם גם כותבים על זה.
שאלה: יוצא שהטענות הן רק לעצמך, לא לאחרים?
לא. טענות על הקליטה הן על עצמי. טענות לבורא שייתן לי עוד יותר כוח שאני אתקן את עצמי, ואראה את מצבי יותר מתוקן, ואוכל להודות לו, לברך אותו, גם כן. אבל חוץ מזה, יש עניין של פנימי וחיצון, שאני גם צריך בכל זאת לדאוג בפועל שכל העולם יגיע למצב של התיקון. כל אחד ואחד.
זה עניין של האפליקציה של הכלי, שמה שיש בי אני גם מעביר את זה החוצה. אני בכל זאת מתייחס לבני אדם שנמצאים מחוצה לי ולא עומדים בתוכי. אני חייב לגרום לתיקון שלהם, ולדאוג להם וכן הלאה.
יש כאן עוד דברים שאנחנו לא יכולים לקלוט בצורה נכונה היום בתפיסת המציאות שלנו. ולכן צריכים להתייחס גם כך וגם כך. אחר כך הדואליות הזאת מסתדרת, היא הופכת להיות לתמונה אחת שלימה. אבל גם כן, לא תמונה אחת שלימה שטחית, היא כוללת את כל העולמות.
שאלה: אמרת שאנחנו מפספסים יגיעה לעשות משהו ללא תמורה לעצמנו, זה עוצר אותנו. מה צריך לעשות? איזו יגיעה לעשות כדי שנגלה שהכוונה היא לעצמי בלבד? כתוצאה ממה מתגלה כוונה על מנת לקבל?
כתוצאה ממה מתגלה כוונה על מנת לקבל?
שאלה: שאדם מגלה שהוא לא יכול לעבוד.
כתוצאה מחטא עץ הדעת. מהשבירה שהייתה לפני שאנחנו בכלל מרגישים את עצמנו. ברוחניות, בכוחות רוחניים.
שאלה: בעבודה בעשירייה, איך לגלות כוונה על מנת לקבל? כתוצאה מאיזה פעולות אדם יכול לגלות כוונה על מנת לקבל?
רק כשהוא משתדל להגיע לעל מנת להשפיע, אז כנגד זה מגלה שהוא בעל מנת לקבל. שום דבר אחר לא קורה. כמו שעם החברים, תתחיל לעבוד כדי להתחבר איתם, אתה תרגיש שאתה נגד זה.
שאלה: מה זה לגנוב מהרצון לקבל כל פעם משהו ולהעביר להשפעה?
לגנוב מהרצון לקבל כל פעם משהו ולהעביר להשפעה.
שאלה: מה זה אומר?
כשאני משתדל לעשות פעולות השפעה, זה בעיקר בעשירייה, כי בכל הדברים האחרים אני מבלבל את עצמי, וכשאני עושה כך, אז אני מגלה עד כמה אני לא ראוי לזה, לא רוצה את זה, הכול יכול להיות, רק לא זה וכן הלאה. אין פעולה יותר שנואה מלהיות מחובר לאחרים ולדאוג לטובתם, להתקדמות שלהם.
שאלה: איך אפשר בטיול הזה לממש את הרצונות הרוחניים של החברים? איך אפשר לתמוך אחד בשני בטיול הזה?
אנחנו יוצאים, אנחנו מדברים בזמן הטיול. בגלל האוטובוס הזה אנחנו לא יכולים לדבר באוטובוס. בדרך כלל, בטיולים שיצאנו, דיברנו בכל הנסיעה. תתאר לעצמך, נסיעה של חמש שעות, והיינו כל הזמן בעניינים האלה, פחות או יותר, מדברים איזה שלושת רבעי שעה, שעה, אחר כך קצת הפסקה ושוב. אז יוצא לנו כמה שעות ביום.
עכשיו בגלל האוטובוס הזה שהוא מרעיש כך, והצפצופים ברחוב, אז אי אפשר לעשות. אבל בכל יתר הזמן, כמו שאנחנו עכשיו מדברים, כשכל אחד נמצא בטיול, אז הוא צריך להמשיך לעבוד, שכל הרצונות וכל המחשבות שמתעוררים בו הם מגיעים מהבורא, קודם כל.
עכשיו השאלה, הם מגיעים מהבורא, איך הוא מסתדר עם זה? איך הוא מגיב על זה? אז כאן כבר יש שאלה. אבל לפחות "אין עוד מלבדו" בזה שכל הרצונות וכל המחשבות ממנו. בגלל שזה ממנו כבר אדם מתחיל להתייחס אחרת למה שהוא חש.
(סוף השיעור)