נכנסים ללשמה

כנס "קבלה לעם" העולמי

3-4.12.2022

מלא לשמה באים לשמה

שיעור 1

שיעור בוקר 03.12.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: שלום וברוכים הבאים לכנס "נכנסים ללשמה" אנחנו מתחילים את שיעור מס' 1 בנושא מלא לשמה באים לשמה.

אני ודאי מתרגש כמו תמיד לפני אסיפה כל כך גדולה וחשובה. אין כנס יותר חשוב, יותר גדול מהכנס שיש לנו היום. אני מאוד מאוד מקווה שנעשה בו צעד גדול, אפילו קפיצה גדולה קדימה וכולנו נקבל איזו הרגשה של לשמה.

מה זה לשמה? איך מגיעים? איך עוברים מהמצב שבו אנחנו נמצאים עוד לפני לשמה, בלא לשמה, ללשמה. זו קפיצה מאוד משמעותית כי זו קפיצה מהעולם התחתון לעולם העליון. בעולם התחתון אנחנו חיים לפי הרגש והשכל הגשמיים שלנו שקיבלנו מלידה בעודנו בדרגת חי, ובדרגת לשמה אנחנו כבר נכנסים להרגשת העולם העליון, וכבר מתחילים להרגיש מה נקרא על מנת להשפיע, מה נקרא להרגיש ולחשוב כמו הבורא. ודאי שזה לפי הדרגות שיש בעולם העליון, אבל זה כבר אחרת לגמרי.

זאת אומרת אנחנו צריכים לעשות כאן צעד מאוד משמעותי מלא לשמה לשמה, מהעולם התחתון, העולם שלנו, לעולם העליון, לעולמו של הבורא. מטבע של הרצון לקבל לטבע של הרצון להשפיע. מניתוק רגשי בינינו לחיבור רגשי בינינו ועוד ועוד הבחנות כאלו.

אני מאחל לכולם להתרכז בזה, שכל אחד יהיה בריכוז פנימי ושנשתדל לבצע את זה. ובינתיים כרגיל נקרא פסוקים, יהיו שאלות ותשובות, העיקר להשתדל להיות בחיבוק צמוד ככל האפשר עם כולם, כל אחד עם חברו. זאת אומרת במידה שבה נבטל את המרחק בינינו תלויה כל ההצלחה שלנו.

קריין: נושא השיעור שלנו הוא מלא לשמה באים לשמה, נתחיל עם שתי ציטטות בנושא מרת הכינוס, נכנסים ללשמה. ציטטה מס' 1 כותב רב"ש איגרת ח'.

"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה למעלה מגבול האנושי הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם, ובטח שהם אנשים אמיצי לב בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה למען כבוד שמו יתברך."

(הרב"ש. אגרת ח')

זו בעצם תחילת ההליכה, שסוף סוף אנחנו מבינים שאת מטרת החיים, את מטרת הבריאה, אפשר להשיג רק בזה שאנחנו מתחברים יחד. אנחנו לומדים את זה גם מצד מבנה האדם הראשון, הנשמה האחת, שאנחנו חייבים לאסוף אותה, לחבר אותה ולהביא אותה הנשמה למצבה הראשון כפי שהוא היה, וזה נקרא להיות במקום אחד, ברצון אחד, במטרה אחת.

וודאי שיהיו כאן הרבה הפרעות, ועלינו לקבל את כולן כדברים שחייבים לעבור בדרך והם כמרכיבים של המצב המתוקן שלנו, ולכן אי אפשר לעבור אותם בלי להשתדל להתחבר על ידם, כמו שכתוב, מיהו הגיבור שבגיבורים? מי שעושה את שונאו לעוזרו.

ולכן אנחנו צריכים להתייחס כך בינינו לכל ההפרעות, שהן לא הפרעות אלא תכונות שאנחנו צריכים גם אותן לצרף נכון למערכת. ואז נראה שאם הן במקום הנכון, הן לא גורמות לריחוק ולקלקולים במערכת אלא ההיפך, הן עזר כנגדו ובצורה כזאת הן מצטרפות ובונות את המערכת שלנו יחד.

שאלה: כתוב שסוף סוף התקבצו כמה אנשים, למה הרב"ש התכוון במילים סוף סוף?

הוא חושב שהרבה אנשים מכל מיני מקומות מתאספים יחד וכולם רוצים להתאסף בקבוצה אחת כך שהמרחק לא יפריד ביניהם. עשינו כל מיני תרגילים, קראנו על זה כל מיני חומרים, אנחנו מבינים שאם נתקרב נפשית, בלבבות זה אל זה אז נתקרב למטרת החיים ונצליח, ניכנס ברגשות לעולם העליון.

לכן העיקר בשבילינו זה לבטל את האגו שמפריד בינינו על ידי כך ש"איש את רעהו יעזורו", שכולם יעזרו לכולם, עד כדי כך שממש נרגיש את עצמנו יחד.

שאלה: מה פירוש "עד טיפת דמם האחרונה", למה רב"ש מתכוון?

שהם הולכים עד הסוף, הם לא רוצים לוותר על שום דבר, הם מבטלים את כל האגו שלהם, הם רוצים להיות מחוברים זה לזה ללא שום הפרעות ומחיצות.

שאלה: אתה מלמד אותנו שבשביל ללכת ללשמה צריך להתחיל בלא לשמה. האם עליי לזהות שאני בלא לשמה?

כן, אנחנו צריכים לזהות את המדרגה הזאת. האמת שאנחנו נמצאים במדרגת לא לשמה, רק צריכים לאתר אותה בצורה יותר מדויקת, שככל שאנחנו רוצים להתחבר בינינו ומשתוקקים להגיע ללשמה, אנחנו לא יכולים. ואם משתוקקים ללשמה ולא יכולים אז אנחנו יכולים בדיוק לשקול באיזה לא לשמה אנחנו נמצאים. כך בודקים ושוקלים.

קריין: ציטטה מס' 2 ממאור ושמש.

"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד - למצוא את השי"ת." בקשר ביניהם. "שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם." 

("מאור ושמש". פרשת ויחי)

שאלה: יש כאן ממש הוראת עבודה לבטל את עצמי כלפי החבר, לשמוע ממנו משהו על עבודת ה', וזה בדיוק מה שאנחנו עושים עכשיו. איך דרך העבודה הזו אנחנו מגיעים לגילוי השכינה בינינו?

כשאנחנו מתחברים ומגיעים לאיזה חיבור, זה כמו במנוע שכל חלקיו מתחילים לעבוד יחד, לאט לאט נכנסים לפעולה חלק ועוד חלק, ואז כל החלקים האלה שבמנוע, על אף שהם הפוכים ומסתובבים כל אחד לכיוון שלו, אבל הם נכנסים לאיזו עבודה הדדית, ואז אנחנו מתחילים להרגיש בעבודה ההדדית הזאת מטרה אחת, רצון אחד, כוח אחד, כוח הפעלה אחד, ובזה אנחנו מגלים את המפעיל שלנו, את הבורא.

תלמיד: מה הם חלקי המנוע הזה?

הרצונות של כל אחד מאיתנו.

תלמיד: נניח חבר עכשיו מבטא רצונות בסדנה, איך ברצונות שלו נגלה את הכוח הפועל?

על זה כתוב, "תעשה רצונך כרצונו". אם אנחנו מתקרבים זה לזה אז הרצונות שלנו נעשים יותר קרובים, אנחנו מבינים ומרגישים יותר זה את זה, ואז יוצא שהמרחק בינינו איכשהו נעלם ואנחנו פועלים כאחד וכתוצאה מזה מגלים את הכוח האחד המפעיל אותנו. זו כבר דרגה אחרת של העבודה ההדדית. בהתחלה אנחנו פשוט רוצים להיות יחד, לעזור זה לזה, להתקשר זה עם זה, אבל אחר כך מתוך הרצון להתקרב ולפעול יחד נרגיש שאנחנו נעשים בתהליך ההתקרבות מלמעלה, ושהכוח העליון דוחף אותנו זה אל זה, וכך נתחיל להרגיש שאנחנו עובדים בצורה הדדית, ומתוך העבודה ההדדית נרגיש כוח אחד שמפעיל אותנו יחד כולנו, ואז כבר נתקרב לגילוי הבורא. אלה דברים שכל אחד יכול להבין.

שאלה: מה זה חיפוש משותף של הבורא, של השכינה?

אנחנו לא יכולים למצוא לבד, כי אנחנו צריכים כאן להיכנס לעבודה הדדית, להשפעה הדדית, לחיבור הדדי, ובינינו נתחיל להרגיש את הבורא שמפעיל את כולנו, אחד לא יכול למצוא אותו, לכן כתוב "מיעוט הרבים שניים", לפחות שניים, בצורה כזאת נגיע אליו.

שאלה: אם השכינה היא כוח אחיד אז למה זה לפי המאמץ של כל אדם, האם זה צריך להיות משהו הדרגתי?

כי כל אדם הוא תוצאה מכול הסובבים אותו, שנותנים לו דוגמא, לוחצים עליו, דורשים ממנו וכן הלאה, לכן אחד לא יכול לבצע את העבודה הזאת, אפילו שיהיה לי רצון פי מאה ממה שיש לי עכשיו ורצון יותר חזק ממה שיש לכל הקבוצה, אני לא יכול לבצע זאת, אני חייב לבצע את הרצון שלי לחיבור כנגד כל הרצונות של החברים. אני צריך לכופף אותם גם לחיבור איתי, אני צריך להתכופף כלפיהם כדי להיכנס איתם לחיבור. יש כאן הרבה פעולות פנימיות שאנחנו צריכים לבצע.

שאלה: התיישבנו בעשיריות אקראיות כאן ובכל העולם, איך הכי מהר להיכנס למצב שאני מוכן להתחבר אליהם ולעזור להם להתחבר ביניהם?

תראה, אי אפשר לקצר את הדרך על ידי הליכה אלטרנטיבית, מקבילה. זה אפשרי אך ורק אם אעשה את אותן הפעולות בצורה יותר מהירה, יותר מכוּונת. ולכן אנחנו ממליצים לעשות את מה שהמקובלים אומרים, פשוט להיות עוד יותר מרוכז כאיש אחד בלב אחד, עוד יותר לראות לפנינו מטרה של חיבור יחד שבו מחכה לנו הבורא.

תלמיד: יש חשש כאילו אין זמן, כי הכנס מתחיל, ועוד שנייה נפספס איזו הזדמנות?

לא, כנס רק מפעיל אותנו, הוא לא מתחיל ונגמר. הוא מתחיל והאמת שהוא התחיל כבר לפני כמה חודשים, אני חושב שבסביבות ראש השנה, בספטמבר כבר התחלנו לדבר בפועל איך להתחבר ל-לשמה, ואני לא חושב שהכנס יסתיים, אנחנו נעשה כאן את תחילת העבודה החשובה שלנו, ואחר כך נמשיך אותה בעוד כנסים. אנחנו נכנסים למצב שהוא הראשון והאחרון, שאחרי לשמה אין לנו כלום, ממש רק ב-לשמה אנחנו קיימים.

שאלה: השכינה הקדושה אלה המקורות?

לא, השכינה הקדושה היא הרצון להשפיע שקיים בטבע הבורא כדי להשפיע על הנבראים ולהביא אותם לתיקון.

שאלה: אתמול הרגשנו חיבור מיוחד בכל הכלי העולמי, זאת הייתה התרגשות כל כך נפלאה ותודה לבורא על זה, מה צריכים להיות הצעדים שלנו קדימה?

עלינו לשים לב במיוחד לתמיכה ההדדית, כמה כל אחד ואחד מאיתנו מלבד זה שהוא רוצה להתחבר עם השני הוא רוצה לעזור לו להיות מחובר, לזה אני צריך לדאוג. הדאגה שלי היא האם החברים שלי ממש דואגים, ממש חולים, מרגישים את החיסרון לגרום קשר בין כולם. כמה הם רוצים לבדוק האם אנחנו נמצאים בקרבה האחד לאחר. יש המון אנשים בכל מיני מקומות שלנו ואני צריך לדאוג שלכולם יהיו קשרים טובים ביניהם, כי המערכת שאנחנו בונים היא מערכת שלמה, ואפילו פגם קטן כלשהו שחודר לא נותן לכל המערכת לעבוד יחד. לכן אין לנו ברירה, אלא בהחלט לחשוב איך נוכל לתת דוגמא יפה לכולם ולגרום לקשר טוב, חם, קרוב לכולם. אני מאוד שמח לראות היום קבוצות כאילו חדשות שהתאספו יחד בצורה כזאת שלא הייתה קודם.

קריין: ציטטה מספר 3, "מלא לשמה באים לשמה", כותב הרב"ש.

"הכניסה לעבודה מוכרח להיות שלא לשמה, היינו שעל ידי זה שהוא יאמין בה' יהיה לו חיים של תענוג. זאת אומרת אם הוא יעשה פעולה זאת, הנקראת אמונה, אזי היא מביאתו לידי התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים יותר עליונים, מכפי שיש לו, בזמן שאין עושה הפעולה הזאת."

(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")

שאלה: אנחנו כאן יחד וממש מרגישים שהלב מוכן, אבל מרגישים גם שיש מעין קיר בינינו ולא בידינו לשבור אותו. זה מהבורא. לכן לא ברור מה עלינו לעשות. האם עלינו להתקיף? האם עלינו להיכנע? איך השכל שלנו יכול לעזור לנו להגיע לתפילה הנכונה?

כן, אני מבין אותך, זה בעצם המצב. ככול שאנחנו מתקרבים זה לזה אנחנו יותר ויותר מרגישים כמה אנחנו תלויים זה בזה וגם רחוקים ודוחים זה את זה, ואני מסכים לכל דבר מלבד להתקרב. כי כאן ההתקרבות מתחילה להיות מורגשת כהתקרבות הכרחית, התקרבות על ידי כוח עליון, רצון עליון, ואנחנו מוכנים לכל דבר מלבד זה. ולכן יש לנו בעיה. אנחנו כאילו רוצים להגיד לבורא, "האם יש לך משהו אחר לתת לנו לעשות במקום ההתקרבות הזאת? אנחנו מוכנים לכל דבר, חוץ מזה".

וכמו שאנחנו מבינים, הבורא לא מוותר, הוא לא יכול, כי חוק הבריאה העיקרי שאנחנו נתקרב זה אל זה דווקא ברצון לקבל שלנו, שהוא יעטוף את עצמו ברצון להשפיע, ב"כיסוי", מה שנקרא, צמצום ואור חוזר. ואז כל רצון ורצון שלנו יהיה מוכן להתקשר לרצון זר. נקווה שעל ידי ניסיונות חוזרים ונשנים בכל זאת נגיע למצב שלא תהיה לנו ברירה, ולא שהבורא יוותר, אלא אנחנו נוותר ונחייב אותו לתת לנו כוח. אנחנו לא מבקשים ממנו לבטל את המחיצה אלא מבקשים ממנו כוח שיכניע את הרצון שלנו לחיבור.

שאלה: איך ביטול עצמי, שכל כך חשוב בפגישות הגדולות האלה, עוזר לנו לבנות כוונה נכונה?

אנחנו רוצים להתחבר, לתאר לעצמנו שאנחנו מחוברים ברצון, בנטייה, בחיבור, בחיבוק, כמה שיותר, ולהבין שתיקון הכלי שלנו יכול להיות אך ורק דווקא על פני ונגד הרצון המקולקל, נגד הדחייה, נגד האדישות, כי אחרי השבירה אנחנו אף פעם לא יכולים לחשוב בעצמנו על החיבור. וכאן אין לנו ברירה, אלא אנחנו צריכים בכוח להביא אותנו להתקרבות. בכוח.

שאלה: האם על ידי פעולת הביטול מתגברים על מכשול אחד, ואז מגיע אחר?

כן כן. נכון. וכך זה נמשך כל עוד אנחנו לא מתגברים על המכשול האחרון. מתי הוא יכול להגיע? הוא יכול להיות אפילו עכשיו, לפניכם, ואתם לא יודעים על כך.

שאלה: האם זה נכון להגיד שאפשר לשמוח מההפרעות שמגיעות?

כן. כן. יש לשמוח. על זה נאמר שעל האדם להודות לבורא על הטוב ועל הרע באופן שווה.

שאלה: בציטוט מספר 3 נאמר שאם אדם פועל ב"אמונה" הבורא יביא אותו ל"התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים יותר עליונים", מהם כוחות נפשיים יותר עליונים? למה נפשיים ולא מהלב? האם זה קשור לדעת?

במידה שאנחנו משתוקקים יותר לחיבור, בהתאם לזה הבורא מוסיף לנו כוחות הפרעה כדי שאנחנו נתגבר עליהם באופן גבוה יותר. וכך זה נמשך עד שהוא מעלה אותנו לאותה המדרגה שאנחנו חייבים להיות בה. ואז הוא מסדר לנו את הקשר נכון ואנחנו זוכים למדרגה הרוחנית. לכן כל הזמן, כל הזמן להשתוקק להיות בחיבור בכל התנאים החדשים שאנחנו מגלים, שיורדים אלינו.

שאלה: מה הכוונה שהאדם יעשה את הפעולה שנקראת "אמונה"?

השפעה. פשוט מאוד. השפעה.

שאלה: אני מודה לזולת על כך שהוא מביא אותי לאפשרות להתחבר, למען הבורא, ואני פוחד שלא להיות בהודיה לבורא על כך שהוא חיבר אותי לזולת לצורך החיבור. האם זה לשמה?

זה עוד לא לשמה, אבל זה כבר ניתוח טוב של מצבך.

שאלה: כתוב "להאמין בה'", מה הכוונה?

"להאמין בה'" זה נקרא שאנחנו נמצאים בקשר עימו. שבינתיים אנחנו מקבלים את הבורא כממלא את כל המציאות, ואחר כך אנחנו מכוונים אליו יותר עד שמתחילים להרגיש אותו. וכך, ככל שאנחנו מעוררים אותו, מרוממים אותו, בהתאם לזה אנחנו עצמנו נעשים זכאים להרגיש אותו במדרגה יותר גבוהה, ברורה יותר.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לפעולת האמונה מעל לדעת אם אנחנו נמצאים במצב הסתרה?

אנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת, ובמידה שאנחנו נמצאים ב"למעלה מהדעת" אנחנו מקבלים אפשרות להרגיש את הבורא, ולכן האמונה למעלה מהדעת פותחת לנו את העיניים. אנחנו מתחילים לראות. אנחנו מתחילים להרגיש את העולם העליון והבורא.

שאלה: קודם לכן חבר דיבר על כך שלמרות שהחברים בקבוצה שלו מחוברים, הם מרגישים סוג של קיר ביניהם ואתה אמרת שאין לבקש שהקיר יוסר. האם הקיר הזה תמיד נמצא שם כדי שאנחנו נוכל לבקש להיות עוד ועוד באמונה למעלה מהדעת כיוון שיש לנו רצון להתקרב לחברים?

כן. רק על ידי זה. אם אנחנו לא נתקרב, אף פעם אנחנו לא נרגיש את הכוח העליון, את העולם העליון.

שאלה: אמרת שאנחנו לא מבקשים מהקיר שיתבטל או ייעלם, אלא זה משהו שאנחנו בעצם משתמשים בו כדי להתקרב לבורא. האם אנחנו צריכים תמיד להרגיש את הפירוד בינינו?

נכון. הקיר עצמו הופך להיות מקשר בינינו. במקום להפריד הוא מתחיל להיות זה שמקשר בינינו לבורא.

שאלה: מה צריכה להיות הסיבה היחידה שלנו לאמונה? האם זו עשיית נחת רוח לבורא?

כן. מכך אנחנו מגיעים להשתוות הצורה עימו, "אני לדודי ודודי לי", וזה מספיק לגמרי לגילוי של העולם העליון.

שאלה: כמה חשוב החיבור למורשת ולמורים שלנו, לרבי עקיבא, לאר"י הקדוש, לבעל הסולם לרב"ש?

הקשר שלנו הוא רק רוחני. רק רוחני. הוא דרך מערכת אדם הראשון, שכולנו נכללים בה וכולנו בסופו של דבר צריכים לחזור אליה, ולכן הקשר קיים. אלא שאנחנו צריכים להחיות אותו, לעורר אותו לחיים אקטיביים, לקשר אקטיבי, זה הכל. לזה יש לכל אחד גישה, יכולת ודרך משלו, ובזה אף אחד לא דומה לאחר, ובזה אין אחד שנמצא באיזו עדיפות לעומת השני. אין.

כמו שכתוב "דין פרוטה כדין מאה" כי משפט הבורא הוא משפט צדק. ואם ניתן לאדם במשהו איזו עדיפות בתכונה מסוימת, או בסוג של כוח, אז כנגד זה יש לו גם הכבדה. ולכן בסופו של דבר כולם לגמרי לגמרי שווים.

שאלה: אני קראתי לגביהם, והאמונה שלי התחזקה כל כך, הרגשתי כוח ורציתי לשתף אנשים אחרים. הרגשתי שאני במקום טוב, והאמונה שלי כל כך עלתה והתחזקה.

יפה.

שאלה: באיזו מידה אנחנו יכולים להגיע לתיקון של כל ההפרעות, כל מה שמפריע לנו לגלות את הבורא, כדי להגיע לשמה?

אלה לא הפרעות, קודם כל. כל ההפרעות שיש לנו עכשיו, הן לא הפרעות. זו התנגדות שהופכת להיות לכוח החיבור. כמו בטכניקה, בכל דבר ודבר, כוח הנגד - ברגע שאתה משתמש בו נכון - הופך להיות לכוח בעד. ולכן אין לנו הפרעות באמת, חוץ ממה שאנחנו רואים בינתיים, שאנחנו מתחילים לעבוד בצורה נכונה.

אבל ברגע ובמידה שאנחנו מתחילים לעבוד במידה נכונה, אז כל ההפרעות האלה הופכות להיות לכוחות עזר. דבר נוסף, אני לא רואה בכלל שיש בינינו - ולכל אחד בצורה אישית - איזה הפרעות. אנחנו נמצאים בדור האחרון, והבורא מעוניין רק לדחוף אותנו קדימה כדי שאנחנו נבצע, נממש את הפעולה האחרונה שעלינו לבצע. ואנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד רגיש. אם לא נעשה את זה אז ההתקדמות שלנו תהיה מאוד מאוד דרמטית. אנחנו נצטרך לעשות צעדים על ידי כוחות מאוד קשים.

שאלה: איך עלינו לעורר את הבורא?

איך עליכם לעורר את הבורא? תנסו. איך שאתם מתייחסים אחד לשני - ככה גם כלפי הבורא. תבקשו, תתפללו, תעשו כל מה שאפשר. העיקר שהוא יפנה אליכם ויענה על השאלות שלכם, על הבקשות שלכם. תחשבו באיזה מילים להשתמש, איתם אתם תרצו להסב את תשומת לבו אליכם יותר. תספרו לו בקצרה, אבל בצורה משכנעת, מה אתם רוצים ולמה אתם רוצים דווקא את זה וכן הלאה. כלומר, העיקר השאלה כלפי הבורא, עם מה אתם רוצים לפנות אליו. האם בשאלה שלכם יש בסיס בכלל, יש לה הצדקה.

שאלה: למה העליון והבורא זה היינו הך?

אין יותר מכוח אחד. אין עוד מלבדו.

תלמידה: האם העולם העליון, זה אותו דבר כמו הבורא?

כי אין עוד מלבדו. יש רק כוח אחד עליון.

שאלה: אני מפחד להיכנע, או להתמסר לחיבור. איך אעבור את המחסום?

הרצון שלך הוא מובן לכולם. אנחנו כולנו מפחדים מזה. ויש עוד הרבה סוגי פחד, שאנחנו צריכים למסור את עצמנו לעליון, ולא לחשוב על עצמנו בכלל. מה יקרה לי ברגע הבא - אסור לי לחשוב, אם אני נמצא בשליטת הכוח עליון. זו בעיה, כן. אבל רק בצורה כזאת, במנות קטנות, בצעדים קטנים, אנחנו מתקרבים למצב של אמונה שלמה.

שאלה: יש כאן הרגשה של התרוממות רוח. איך אנחנו יכולים לשמור על זה שאנחנו נחזיק הלאה בכוונה, ולא נפול לקלות ראש?

אם אתם תחזיקו זה בזה ובבורא, אתם לא תיפלו. אין לי יותר מה להציע.

שאלה: איך ההרגשה של ההודיה לבורא יכולה לחזק את החיבור בינינו?

אם אתם מתחברים, ופונים לבורא, ומבקשים ממנו משהו שיורד בחזרה על כולכן מהבורא, אז אתם לא מתפזרים, לא מתרחקים זה מזה. אלא כמו שכתוב - כי בו ישמח לבנו - דווקא בבורא אתם כולכם מרגישים שאתם נכנסים שם לחיבור אחד. ורק בבורא החיבור הזה יכול להתקיים.

שאלה: שמעתי שאמרת שאם לא נפעל אז כוחות לא נעימים ידחפו אותנו. עד כמה אנחנו כבר היום מוכנים לתפקיד שלנו כלפי האנושות?

אנחנו מוכנים במאה אחוז. אנחנו יכולים לפעול, חייבים לפעול במאה אחוז של היכולת והכוחות כלפי האנושות. בהפצה ממש רחבה במידת האפשר. ואנחנו נראה שבמידה שאנחנו מפעילים את עצמנו, האנושות תגלה את החיסרון לזה.

תלמיד: איך אנחנו הופכים להיות עצמאיים יותר?

תשאל את עצמך. בזה שאתה תגיד שאין לי ברירה, ואני הולך בעקבות בעל הסולם ורב"ש. מה יש לי לפחד, במה יש לי לעצור את עצמי. העולם כבר מוכן במאה אחוז לתיקונים.

שאלה: כשאנחנו מבחינים בקיר שמפריד בינינו, ומתחברים מעל הקיר הזה נראה כאילו הקיר הולך וגדל. האם זה תמיד יהיה ככה?

כן. אנחנו נגיע למצב - אמנם הקיר גדל – אבל אנחנו יכולים גם לעלות למעלה מהקיר .

שאלה: ככל שאנחנו מתקרבים לחיבור - האגו מתחיל יותר ויותר להתנגד לחיבור וההתנגדות הולכת וגדלה כל הזמן כמו לופ אינסופי. איך אנחנו יכולים לשבור את ההתנגדות?

אנחנו צריכים לחשוב על ידי איזה פעולות באיכות חדשה - בחיבור חדש בינינו - אנחנו יכולים לעקוף את ההתנגדות. זה מה שאנחנו צריכים לחשוב, לראות. להיות יותר חכמים, ערמומיים, איך אנחנו עובדים נגד היצר הרע, כך זה צריך להיות.

שאלה: באיזה אופן הלבבות שלנו יכולים להיות אמצעי לחיבור בינינו?

תמשיכו ותראו שהם יהפכו דווקא לאמצעי לחיבור במקום אמצעי לפירוד, אתם תראו. על זה נאמר "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש"

שאלה: יש לנו חיבור נפלא וכנס נפלא. כשאני חושבת שאני צריכה להתחבר אני חושבת על עצמי. ואמרת עכשיו שכדי לעבור את המחסום אנחנו צריכים לא לחשוב על עצמנו, כלומר אני צריכה לעזור לכולם להתחבר אבל בהסתרה של עצמי כמו שהבורא נסתר?

כן, כעיקרון מה שאתן רואות בעולם אתן רואות את ההשתתפות הלא טובה שלך. זה שאת רואה שהחברות שלך והחברים וכולם בכלל לא מחוברים ביניהם את רואה בעצם כמה את מפריעה, את רואה את הפגם שבך שנמצא בעולם, ככה שתנסי להפנים את זה ולתקן את עצמך.

שאלה: אני רואה הפרעה מסוימת בעולם, למשל אני רואה כל הזמן התנגדות, ממש מכל מקום הבורא מראה לי את זה. ברור שזה משהו אצלי, אני צריכה לתקן את זה אצלי, אבל האם זה אומר שזה ממש קורה עכשיו או שזה יהיה תמיד שהמצב הזה של ההתנגדות, האנטגוניזם, יהיה לאורך כל הדרך וזה המצב הנורמלי והרגיל שאנחנו בחכמת הקבלה עוברים מדרגה לדרגה?

כעיקרון זהו מצב נורמאלי אבל משתנה לפי הצורה ולפי התוכן שלו.

תלמידה: איך לברר מה בדיוק מביא נחת רוח לבורא. האם זה עצם זה שאני התגברתי על ההפרעה או שזו הבקשה שעשיתי לפני כן כדי לחזק את הקשר שלי עם העשירייה?

גם זה וגם זה.

שאלה: כיצד עלינו לעבוד עם הפרעות כך שנוכל להגביר את כוח ההשפעה?

אנחנו לא צריכים לשים לב כל כך להפרעות אלא להמשיך בחיבור, ואז אתם תראו שכל אותן ההפרעות מצטרפות לחיבור ועוזרות לכם דווקא בחיבור.

שאלה: חשוב לנו להתחיל לעבוד בלא לשמה כי זה עוזר לנו לבנות את החיסרון שמביא בהמשך ללשמה, כי החיסרון הזה מתאים להגיע ללשמה?

כן אנחנו חייבים להתחיל בלא לשמה ולהגיע לאט לאט ללשמה ובזה אנחנו מתקנים בצורה היחידה הנכונה, את הרצון השבור שלנו. אמרת יפה ונכון.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לשים לב לעזרה ההדדית בינינו, עד כמה כל חבר משתוקק לתמוך באחרים. איך כל חבר בודק עד כמה אנחנו נמצאים בקרבה בינינו? אמרת פה את המילה לבדוק, כאילו אני צריכה קודם להאמין שהחברים נמצאים בלשמה, ואמרת שאנחנו צריכים כל הזמן לבדוק ולנתח את עצמנו, את הקשר בינינו, אולי תוכל לפתוח את זה?

עלינו להאמין בזה שהחברים נמצאים במדרגה גבוהה, זה תמיד יעזור לנו וכך עלינו לעלות. כלומר תמיד להשתדל להידבק לחברים אפילו אם אני לא רואה שהם יותר גדולים ממני. בכל זאת מה שאני עושה כפעולת ביטול כלפיהם זה כבר מעלה אותי, נותן לי אפשרות לעלות.

תלמידה: אבל האם אני מבינה נכון שהם מעלי, הם מחזיקים אותי?

כן, כן.

שאלה: מה זו אהבה, וממה בנויה אהבה?

אהבה בונים. היא לא נמצאת. ובונים אותה מזה שמוותרים זה לזה. שאני מהבוקר עד הלילה מוותר, מוותר, מוותר לאחר, והוא לי, כך אנחנו מתחילים לאהוב זה את זה. בכמה שאני רואה שהוא ויתר לי אני אוהב אותו, וכמה שאני ויתרתי לו אני נתתי לו הזדמנות, אפשרות, לאהוב אותי.

אתם יכולים להגיד "אבל זה אהבה אגואיסטית", תנסו לוותר לשני כל הזמן תרצו לוותר לו, ואז אתם תראו עד כמה שהגישה הזאת היא לא גישה לאהבה אגואיסטית, היא דווקא גישה לחיבור הרוחני.

שאלה: אנחנו לומדים בעשירייה ודרך העשירייה מגיעים לעבודת לשמה. כשמגיעים לעבודה בלשמה היא משנה צורה? משנה תפקיד? מה קורה לעשירייה?

בהתאם לזה אתם תשתנו. יש חלק מהקבוצה שכבר יעבור ללשמה, חלק שעוד לא, ובהתאם לזה יהיו שינויים. אני לא קובע את זה, זה נקבע מלמעלה והבורא יודע איך לסדר אתכם.

תלמיד: אבל מי שעבר כבר ללשמה, איך הוא מרגיש את העשירייה שלו?

כשנגיעו לזה אתם תראו איך הוא מרגיש, אני לא יכול לספר לכם את זה.

קריין: קטע מספר 4, כותב בעל הסולם.

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על ליבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאוד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."

(בעל הסולם. "מצווה אחת")

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לנסות לוותר אחד לשני. בעולם הגשמי אנחנו בערך יודעים מה זה לוותר לבעל, לוותר לבוס בעבודה, אולי למישהו אחר, ומה זה אומר לוותר לחברים?

לוותר לחברים ברוחניות זה אומר כל הזמן להראות להם דוגמה, כמו שנראה לך היא הייתה עוזרת להם להתקדם קדימה. זה מה שאני יכול לומר.

שאלה: להאמין שאנחנו ב"לשמה", הכוונה שאנחנו רואים דרך הלב ומרגישים בלב חיבור חזק שאנחנו ב"לשמה"?

אנחנו עוד לא נמצאים בזה, אבל לזה נצטרך להגיע.

שאלה: אחרי שמשיגים "לשמה", עלול לקרות מצב שנופלים חזרה ל"לא לשמה"?

לא. על זה כתוב "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש".

שאלה: מה אנחנו נמצא כשנשיג את החיבור, או לא חשוב מה אנחנו מוצאים?

אנחנו נשיג בחיבור עולם אמיתי שבו אנחנו קיימים, אנחנו נרגיש את הבורא שסובב את הכול ומנהל את הכול, אנחנו נגלה עבר, הווה ועתיד וכל מה שקורה בכל הזמנים ובכל המקומות. זה תלוי בהתאם לגובה של ה"לשמה" שלנו, אבל זה מה שאנחנו יכולים להשיג.

שאלה: מה מכשיר אותנו לעבור מ"לא לשמה" ל"לשמה"?

חיבור והשפעה.

שאלה: האם מאוד חשוב להכיר איפה אנחנו נמצאים ב"לשמה" או ב"לא לשמה", או שפשוט להיות בסביבה שהבורא נתן לנו ובכל רגע ושנייה מה שאני יכולה לעשות היום, אני עושה, או שבאמת חשוב להיות מודעת איפה אני נמצאת?

אנחנו צריכים להתקרב אחד לשני כדי ליצור אותן תכונות, אותם קשרים בינינו שבאמצעותם לאחר מכן נוכל להתקרב לבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, שום דבר אחר.

תלמידה: אנחנו משתדלים.

בהצלחה.

שאלה: מהי הסגולה והערך האמיתיים להביא נחת רוח ליוצרו?

זה לפי כמה שהאדם נותן יגיעה.

שאלה: הוויתור הוא לפעמיים מנתק אותי ומביא אותי לקו שמאל, איך אני יכול להתגבר על המכשול הזה?

אתה צריך לשמוח בוויתור. כשאני מוותר למישהו, במידה הזאת, אני מיד מתקרב לבורא. כי אחרי כל חבר עומד הבורא, אז אם אני מוותר כלפי מישהו, אני מתקרב לבורא.

תלמיד: הבעיה היא במקום לוותר, האגו שלי דווקא דוחה וזו עבודה שאני לא מצליח להתגבר עליה. אני חושב שזה הרגע שאני בו אוכל לעבור מ"לא לשמה" ל"לשמה", או אולי אני טועה?

אתה נשוי?

תלמיד: כן, בפברואר אנחנו מתחתנים, אבל אני גר עם אשתי כבר 12 שנים.

אז תבקש ממנה שהיא תעזור לך להתגבר על עצמך. אבל תעשה אחר כך מה שהיא תגיד.

שאלה: מהו הקשר בין "לא לשמה" ל"לשמה"?

המעבר בין "לא לשמה" ל"לשמה", הוא כשהאדם מוכן לוותר על הכול.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לוותר על הכול?

תגיד לי מה יש לך שאתה לא יכול לוותר? איזה דברים חשובים יש לך, יקרי ערך, שאתה לא יכול לוותר עליהם?

תלמיד: הקבוצה שלי, העשירייה שלי.

אם אתה לא מוותר עליהם, אז תשאיר אותם.

קריין: קטע מס' 5, אומר בעל הסולם ב"שמעתי".

"האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו. 

ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

זה מצב קשה, "האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה", שמשתדל להגיע ללשמה, זאת אומרת להשפעה על הכול, "שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו." אז הוא מתחיל לראות את הגבול, זה נקרא הסגת גבול, "ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים". פשוט למסור את עצמו ומה יהיה? אין שאלה. "היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי". מצב מאוד מיוחד, מאוד מתוח, מאוד גבוה.

שאלה: איך נוכל להתמקד בלשמה בזמן שאנחנו בלא לשמה, איך אנחנו יכולים לשמור על הרצונות שלנו והשאיפות שלנו חזקות וקיימות?

כשאתן תתנו דוגמה אחת לשנייה, כמה אתן מוכנות לוותר על הכול, רק להיות בחיבור, ומתוך החיבור שלכן להשתוקק לפנות לבורא, להתחבר עם הבורא, אז אתן תראו כמה אתן מסוגלות, כמה יש לכן כוח והבורא לא יוכל לסרב, הבורא לא יסרב, בפרט לנשים. תנסו ותראו כמה בכך אתן יותר מוצלחות מהגברים.

זה נקרא שבזכות נשים צדקניות יוצאים בני ישראל מהמצרים. מה זה בזכות נשים צדקניות? שכך הן מתחברות ודורשות מהבורא שיחבר ביניהן עוד יותר, ואחר כך הן דורשות להיות מחוברות אליו ואז הן יוצאות משליטת הרצון לקבל שלהן והבורא לא יכול לסרב, כי הן מחפשות את הצדק. לאישה בעולם הזה יש הרבה פחות רצון אגואיסטי מאשר לגבר ואנחנו צריכים בזה נכון להשתמש.

שאלה: אני מרגישה שהשעבוד, הוויתור הם מעל הדעת, איך להגיע לכך שהוויתורים האלה יהיו מעל הרצונות שלי, שבאמת יהיו מעל הדעת שלי?

תסתכלי על החברות שלך, עד כמה הן רוצות להתחבר, או עד כמה הן בוכות כשלא יכולות להתחבר, ואז תלמדי מהן, וכך כל אחת מהאחרת, "איש את רעהו יעזורו". תנסו.

שאלה: לפני שמשיגים לשמה, אנחנו לא יכולים לתאר את המצב הזה לעצמנו, אז איך אפשר להגדיל את הרצון להשיג לשמה, ואיך אפשר לתאר את עצמנו במצב הלשמה?

הבורא עושה את כל ההכנות האלה, ואנחנו על פני ההכנות שלו רק צריכים לבקש ממנו לממש את מה שהוא מכין. אסור לנו לשכוח שאנחנו עובדים עימו כשותפים.

שאלה: אילו פעולות עלינו לבצע על מנת להשיג את היכולת שהגוף יעבוד בלשמה?

רק חיבור בינינו, בזה אנחנו נצטרך לוותר על עצמנו, אחד כלפי האחר, ולהגדיל את המטרה שבשבילה אנחנו צריכים לוותר על עצמנו, ויותר מזה לא צריך.

שאלה: אתה אומר שצריכים לוותר, על מה אני מוותרת?

את מוותרת על האגו שלך.

תלמידה: זה מה שאני לא מבינה, מה זה לוותר על האגו שלי?

את לא יכולה למצוא בך את האגו?

תלמידה: אני יכולה, הוא רק מתגבר.

אבל אם את מאתרת אותו, מאתרת שהוא נמצא, אז תנסי להבין שאם את מתגברת עליו, עוברת מעליו, מזלזלת בו במשהו, בזה את יכולה להתקרב לבורא.

תלמידה: ואז מה נשאר ממני?

אישה יפה, חכמה, הכול נשאר, חוץ מהאגו המסריח.

שאלה: האם כשאנחנו מגיעים ללשמה הגשמיות משתנה, או שהיא נשארת אותו דבר?

הגשמיות לא משתנה, אבל היא יכולה לקבל צבעים אחרים.

תלמידה: מה זה אומר?

כמו שאת שמה איזה פילטר צבעוני על צילום, ואז את רואה שהתמונה משתנה.

תלמידה: גם היחסים עם אחרים בחוץ, לא בתוך העשירייה?

ודאי, הכול משתנה. כי את משתנה.

שאלה: בקטע הרביעי כתוב שהדרך להשיג מוגבלת בזמן. השאלה שלי מה זה אומר "לשלוט על הלב שלו"?

את לא יודעת מה זה?

תלמידה: אני רק מנסה.

האם את כבר נשואה?

תלמידה: כן.

אז את צריכה להתחיל להתאמן איך לבטל את עצמך כלפי הבעל, ואחרי זה כלפי הילד, ובכלל כלפי כולם, אבל כך שהם לא ידעו על זה. תתאמני, זה מועיל מאוד, אני יכול להגיד את אותו דבר גם לגברים, תתאמנו בלבטל את עצמכם כלפי נשותיכם.

שאלה: לגבי מה שאמרת עכשיו, איך להשתמש נכון בקשר עם הבורא ובפעולות פרקטיות כדי לעזור כקבוצה לגברים, הרבה פעמים אנחנו הנשים מבינות שיש לנו כלים לעזור, אבל איך להשתמש בהם בצורה נכונה, האם תוכל לתת לנו עצה?

להתפלל ולא יותר מזה, רק להתפלל, ואתן תראו איך הכול מצליח.

שאלה: אמרת שהאהבה נבנית על בסיס ויתורים הדדיים, אבל איך אני יכול לוותר לבורא ואיך בכלל לתת את עצמך ללא תמורה לבורא כשהגוף מתנגד?

אין מה לעשות כאן, צריך להדליק את התפילה, צריך לבקש מהבורא שהוא יעשה את הכול, לבקש ממנו שהוא ייתן לכם כוחות לפעול כנגדו, שהוא בעצמו ייתן לכם כוחות לפעול נגדו. כי הרי הבורא הוא שיוצר בכם את האגואיזם, ואתם מבקשים ממנו לבטל אותו או שייתן לכם כוחות להתגבר עליו, כך שאין כאן שום דבר מפחיד, רק לפנות.

שאלה: איך לבטל את עצמי מול החברות, איך לוותר לחברות אם אנחנו מדברות על כך שמאחורי כל חברה עומד הבורא, אבל מצד אחר אנחנו אומרות שהחברות שלי הן ההשתקפות של התכונות האגואיסטיות שלי שאני רואה מולי?

בקצרה, התבלבלת. מה צריך לעשות? לקחת חלק אחד מתוך הבלבול הזה ולבצע רק אותו. כלומר, אני חייבת לפנות לבורא כדי שהוא יעזור לי להתעלות מעל האגו שלי. ולחלק השני את לא שמה לב, לאחר מכן תחברי לזה גם את החלק השני. את אישה חכמה, את תצליחי בזה.

שאלה: האם כשנהיה בלשמה זה יבוא לידי ביטוי דרך אהבה לעשירייה, אהבה לקבוצה העולמית, אהבה לכל העולם?

כמובן, זו אהבה חלוטה, כך זה יהיה.

שאלה: כתוב "שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים", תוכל להסביר זאת

שאני מסכים לקבל את כל התנאים שהבורא מציג לפני.

תלמיד: איזה תנאים הוא מציב לפני?

לא חשוב לי אילו תנאים, כל תנאי שהוא מציג לפני, אני מבטל את כל ההתנגדות שלי ועם כל הרצון ההפוך מרצונו אני רוצה לבצע את הפקודה שלו.

שאלה: האם נוכל לשפר את איכות העבודה שלנו רק בלשמה?

כן, אפשר.

שאלה: באילו כלים אנחנו בודקים את הלא לשמה, האם יש תגובה מיוחדת מצד הבורא ואיך מגלים אותה בעשירייה?

אנחנו צריכים להיות כל הזמן קשורים לבורא, גם בלא לשמה או גם בלשמה, לא חשוב באיזה מצבים אנחנו נמצאים ולהשתדל להרגיש את היחס שלו למצב שלנו ובהתאם לזה להגיב. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. חוץ מזה אנחנו יכולים לבקש, וזה כבר מעבר למצב שלנו, כל מיני שינויים וכך אנחנו נתקדם. אבל העיקר הוא כל הזמן לנסות להרגיש, לחשוב להרגיש, באיזה יחסים אני נמצא עכשיו עם הבורא וכך כל הזמן להיות בהדדיות.

שאלה: אמרת שעלינו לבטל את עצמנו בפני הילדים בלי שהם יידעו על כך, אבל אני צריכה לחנך אותם, אז מי יחנך אותם, הבורא?

לא, את תחנכי אותם אחרי שתבטלי את עצמך.

שאלה: הבורא מצייר ליתמונה שעלי להתבטל לפני החברות, ואם אני לא אעשה כך מישהו יכול להינזק, איך בכל זאת להתבטל?

אני לא יודע מה לענות לך. את מבולבלת ואני מפחד לענות על זה. אולי תכתבי, כי כשהאדם כותב לפעמים הוא מבין את מה שהוא רצה לומר.

תלמידה: אם אני רואה שהילד לא מתנהג כמו שצריך ואיזה נזק הוא יכול לעשות לאחיו או לאחותו אני מתערבת.

אנחנו לא יכולים בנושאים האלה עכשיו. יש כנס, הכנס לא עם ילדים ולא עם חיות

תלמידה: אבל העשירייה שלנו היא גם הילדים שלנו.

לא, לא לבלבל. ילדים זה ילדים, חברים זה חברים. בשום פנים ואופן לא לבלבל זה עם זה, כי אחרת אתם תתבלבלו ותגיעו לא ברור לאן.

שאלה: אם אני מפנה את כל התלונות שלי לבורא, איך אני ארגיש אותו במצב הזה?

אתה תרגיש אותו בצורה אמיתית כמו שהוא נמצא ביחס אליך. ככה אנחנו צריכים לראות זאת.

שאלה: בקטע מדובר על תפילה. בימים האלה אנחנו יוצרים בנקודות שונות בעולם חיסרון משותף, ואתה אמרת שהכרחי למסור את עצמך לעליון כדי לזכות לאמונה. איך להעביר את מה שאנחנו יוצרים בינינו לעליון כדי שנזכה לאמונה בתפילה?

לפנות אליו כמו שאתה פונה לחבר הקרוב ביותר שלך.. הבורא לא צריך להיות בשבילך כמשהו רחוק, הוא צריך להיות משהו מאוד קרוב ואז אתה בטוח תשיג אותו.

תלמיד: איך למסור יחד את מה שאנחנו יוצרים לעליון?

למסור בלב. אם אתה מרגיש בליבך את מה שאתה רוצה למסור לו, זה אומר שאתה מוסר לו את זה ואתה צריך להרגיש את התגובה שלו בלב שלך, מה הוא רוצה לענות לך.

שאלה: איך נוכל להתחבר לדרגת הבינה כדי לקבל את כוח האמונה? אילו פעולות נוכל לעשות כדי לזרז את התהליך?

רק התקרבות בינינו היא יכולה להשפיע על הגברת המהירות שלנו. אין יותר שום עצה, שום פעולה.

שאלה: "לשפוך שיחו לה'", זו תפילת רבים?

לא, זו יכולה להיות גם שיחת היחיד.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים להיות כאחד עם העשירייה כדי להשפיע?

נכון.

תלמיד: אז איך אני גם אחד יחיד וגם אחד עם העשירייה שלי?

"כאיש אחד בלב אחד", ואז אין בעיה.

שאלה: מה זה אומר לפתוח את הלב שלי לבורא ואיך אנחנו צריכים לשכנע אותו, לבקש ממנו, לבכות אליו?

אני לא יודע, אתה צריך לדעת. אתה צריך לפתוח את הלב שלך ובזה יכול להיות שאתה תפתח את הלב של החבר. יכול להיות שהלב של החבר הוא כלב האבן ואתה לא תוכל לפתוח אותו. אז אתה צריך לעשות עוד פעולה ועוד פעולה ויכול להיות שאחרי כמה שנים אתה תגיע למצב שהלב של החבר יפתח. אבל יהיה לכם מזה רווח גדול.

שאלה: האם הכלי שלנו הוא הפחד או היראה מגילוי הבורא?

לא, אנחנו לא מפחדים מגילוי הבורא. אנחנו נפחד מגילוי הבורא מתי שיהיה לנו מסך, רשימות, ואנחנו נהיה מול האור העליון המקיף, האם יהיה לי אז כוח לקבל אותו בעל מנת להשפיע, אז אני אפחד, האם אני אוכל לקבל על מנת להשפיע כזה תענוג גדול. זה כבר החצי השני של הדרך.

שאלה: ברכות לתחילת הכנס.

כתוב לתת הכול ללא תמורה, לגמרי לבטל את עצמותו. מה זה אומר לתת את הכול אם אנחנו אנשים שצריכים גם לישון, לאכול ומשפחה?

זה לא נחשב לקבלה מכיוון שבצורה כזו נבראת, בדרגה בהמית ואתה לא צריך לשים אליה לב, רק לדרגת האדם.

תלמיד: אם כך מה לא לקבל?

צריך לשים לב רק לרמת האדם.

שאלה: איזה כיוונון צריך להיות לי, או שאני צריך לדרוש מהבורא, כדי לראות את החברים שלי במצב לשמה? איך אני יכול לפתח הבנה לזה?

זאת שאלה לא פשוטה. איך אני יכול לראות את חברים שלי שנמצאים בלשמה, אם עדיין חלק מהם לא נמצא בלשמה. לזה אני כבר צריך לעלות לדרגה עוד יותר עליונה שנקראת "דרגת נבואה", ולזה עוד לא הגענו ולא דיברנו.

תלמידה: כתוב "והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על ליבו". מה זה ה"מכשירים אותו"?

הדרך הזאת תלויה באנשים שמכשירים את הדרך.

תלמידה: איזה תכונות צריך שיהיה לנו כדי להשיג לשמה?

זה כמו שאנחנו צריכים להתקרב בדרך לא סלולה, ואנחנו צריכים להכשיר אותה, כדי לעבור עליה בצורה נכונה ובביטחון - זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אמרת שעלינו לנסות להרגיש את הגישה והיחס של הבורא אלינו. אם כך מה בדיוק עלינו לחפש?

כל העבודה שלנו היא בחיפוש הלב של החברים, ודרך העשירייה להתקשר לכל יתר העשיריות של "בני ברוך" העולמי ואחר כך דרך זה לאנושות כולה. זו דרכנו לחבר את כל הלבבות ובזה אנחנו מביאים אותם לבורא.

שאלה: בכל מצב שהבורא מציב לפנינו, אפשר לראות את היחס שלו כטוב ומיטיב?

כן, אנחנו חייבים לראות בכל מצב שמקבלים, שהוא מאין עוד מלבדו ומקבלים אותו מטוב ומיטיב. וככל שאנחנו לא מרגישים שזה כך, אז זה מראה לנו על התיקון שאנחנו צריכים לבצע על עצמנו.

שאלה: כשיש התנגדות לחיבור, האם צריך לחלוק את זה בעשירייה? איך להתגבר על המצב?

כך וכך, גם לחוות את זה בעצמך וגם לחלוק עם האחרות כדי שהן תעזורנה.

שאלה: כשאני מתקרבת לחברים שלי, מדוע אני מקבלת הרגשה שהם לא שומעים אותי?

אני לא יכול להגיד לך מה הסיבה. אני קודם כל הייתי בודק את עצמי, אם אני שומע אותם. אם מתקלקלת לי האוזן, אז אני יכול להגיד שהם לא שומעים אותי, או שאני לא שומע אותם, ואני לא יודע איפה הקלקול, אם אצלם או אצלי.

אז כדאי לנו לבדוק. מה זאת אומרת שהם לא שומעים אותי, אז אנחנו מדברים יחד, כמה אנשים ולא שתיים, ואז אנחנו רואים עד כמה אנחנו בקשר בינינו, וכמה אנחנו מבינים זה את זה. אתם צריכים יותר לדבר ביניכם, אבל לדבר לעניין ולא להתבלבל.

שאלה: התאספנו בלטוויה מכל בלטיה, יותר ממאה אנשים, ואנחנו מאוד בהתפעלות, ורוצים לשאול, איך להעלות אל הבורא את הרצון לשמה, כדי שהוא ישמע אותנו?

אני לא יודע מה לענות. כל כך הרבה פעמים עניתי על זה ועדיין שואלים. בואו נדבר על זה מחר בערב. נעבור יום ועוד יום של הכנס, ומחר בערב תשאלו אותי אותה שאלה, אם גם אז זה יהיה לא ברור כמו שעכשיו.

שאלה: כשאנחנו מתקרבים לבורא אנחנו רואים שהאגו שלנו עולה וגדל, מה אנחנו יכולים לעשות כנגד זה, כדי שלא נפספס את ההגעה שלנו לשמה?

אנחנו צריכים רק להמשיך, ולא חשוב לנו שהאגו עולה. זה טוב שהוא עולה, אנחנו לא יכולים עם אגו קטן לקבל לשמה. דווקא באגו גדול, מקבלים לשמה ולא לפחד מזה. אלא אנחנו עולים על פני האגו, וכשהאגו עולה אז אנחנו גם דורשים ממנו שהוא יהפוך להיות לשמה.

קריין: קטע מספר 6.

"הכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים.

נמצא ששורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך, שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע. היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע."

(הרב"ש. 587. "עליון מברר לצורך התחתון")

קריין: קטע מספר 7, כותב הרב"ש.

"צריכים לדעת, שמדרגת "שלא לשמה" היא מדרגה חשובה מאוד, ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה. ואאמו"ר זצ"ל אמר "עד כמה שהאדם מבין להחשיב את העבודה דלשמה, שהיא עבודה חשובה, הוא צריך לדעת, אפילו השלא לשמה עוד יותר חשוב מהלשמה, שאדם נתן שיעור לחשיבותה. כי אין האדם מוכשר להעריך את החשיבות של קיום תו"מ אפילו שלא לשמה. אבל בטח ששלימות קיום של תו"מ צריך להיות לשמה"."

(הרב"ש. מאמר 23 "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל" 1987)

קריין: קטע מספר 8, כותב הרב"ש.

"רק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת.

כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.

אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע."

(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")

שאלה: איך מישהו יכול לאהוב אותנו כשהביטול שלנו נעשה בהסתרה?

אנחנו אוהבים איש את רעהו, לא מפני שכל אחד נמצא כבר באיזו מדרגה רוחנית גדולה ומיוחדת, אלא מפני שאנחנו רוצים להידבק בבורא ולהתקדם לדבקות בינינו, להיות "כאיש אחד בלב אחד", כלומר לפי המטרה שלנו ולא לפי מה שכל אחד כבר השיג.

לכן אם מישהו מתחיל עכשיו ונכנס לחברה שלנו, גם הוא בשבילנו חשוב כמו מי שנמצא אתנו כבר עשר שנים. ואנחנו צריכים כך לאהוב כל אחד, כי אנחנו רוצים להתכלל במערכת אחת שנקראת "אדם הראשון".

תלמידה: איך חיבור יכול להתרחש בינינו, אם כל חברה רוצה, מדמיינת משהו אחר?

זה לא חשוב, אנחנו רוצים משהו מעל האגו שלנו, שם אנחנו מחוברים יחד ורוצים שכך תתחבר כל האנושות כדוגמת איש אחד. וזה מספיק, ממש.

שאלה: בקטע שקראנו עכשיו כתוב שאנחנו מגיעים למצב בלשמה בו אנחנו זוכים להשפיע. זה אומר שבלשמה אנחנו הופכים להיות אחד עם הבורא ואז מאבדים, כבר לא מרגישים, את הרצון לקבל, כי אנחנו כבר הופכים להיות אחד עם הבורא?

כן.

תלמידה: ורצונות החברים הם הרצונות שלנו?

כן.

שאלה: אם תוכל לשתף אותנו איך אתה רואה את החשיבות של ההפצה בשפה הערבית?

אנחנו צריכים לפתוח את ההפצה בערבית עוד ועוד. ודאי שההתעניינות, הרצון, העניין בזה יגדל ויגדל ככל שנרחיב את החומר שלנו. אנחנו צריכים גם לחקור מה מעניין את האוכלוסייה הערבית שלנו ולסדר לפי זה קליפים, קלטות, חומר יותר קרוב למה שמעניין אותם.

אני מאוד מקווה שגם השפה הטורקית, כפי שאנחנו רואים עכשיו, תתפתח יותר אצלנו ותגיע למצב שנוכל לספק חומר לכל מי שמעוניין בכך.

זה המון עבודה ואסור לנו להמתין אלא להתקרב לזה ולבצע. אני חושב שגם נשים וגברים מכל מיני מדינות ערביות, שיודעים ערבית, יצטרפו אלינו ויעזרו לנו להרחיב את הערוץ שלנו בערבית. מיליארדי אנשים משתמשים בשפה הזאת ויש שם כל כך הרבה ניבים, נצטרך להשתדל בזה. לכן אני בהזדמנות זאת פונה למי ששולט ויכול להוסיף להפצת חכמת הקבלה בערבית, בבקשה, הצטרפו אלינו, אנחנו מחכים לכם.

תלמיד: איך אתה מסכם את השיעור הראשון בכנס?

אני מאוד שמח שהצטרפו הרבה אנשים וקבוצות, היה קהל הרבה יותר חזק, גדול במספר וגדול באיכות, ונקווה שנלך ונתחזק עוד ועוד.

(סוף השיעור)