שיעור בוקר 14.08.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 21.07.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/V4Cj7EKI?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1356,

"מהו ענין מרגלים, בעבודה"

שמענו מאמר "מהו עניין המרגלים, בעבודה" משלבי הסולם כרך ג', עמוד קל"ג.

משה שולח את המרגלים. הרועה הנאמן של הבורא שעושה ממש באמונה ובקפדנות כול מה שמצווה עליו מלמעלה, הוא בוחר אנשים, את האנשים הבחירים שלו, ושולח אותם לארץ ישראל. כשהם חוזרים זה ברור שהתוצאה שהם מביאים היא באמת התוצאה שצריכה להיות. אין פה טעות מצד משה, או שהמרגלים שנכנסו לארץ ישראל פתאום השתנו, אלא המצב הוא מצב ממש טבעי, כך זה חייב לצאת, אומנם אומרים "חטא המרגלים".

כשמראים לאדם רוחניות, והייתי אומר שבכל מדרגה יש משהו דומה לזה, בין מדרגה תחתונה למדרגה עליונה, אז נראה לו שהמדרגה העליונה היא פשוט מצב גדלות, חשיבות, שאי אפשר להשיג, שאי אפשר להבין, שאי אפשר לקלוט אותה. ואז אדם נכנע, ולא מבין שבהחלט מלכתחילה כך זה סדר המדרגות, שתמיד כשהולכים ברוחניות ממצב למצב, אף פעם אין לא כוח ולא שכל, לא כוחות נפשיים ולא הכנה לכבוש מדרגה יותר עליונה.

גם עניין כיבוש הארץ, זה לא שהלכו מעבר הירדן, כיבוש יריחו, כל מיני דוגמאות שקרו להם, הדוגמאות האלה מוכיחות דבר אחד, שצריך לקבל כוח מלמעלה. כמו שיש מדרגה יותר עליונה, אז כדי לעלות אליה צריכים כוח שיעלה את האדם למדרגה הזאת. לא על האדם לכבוש את המדרגה הזאת, אלא עליו להצטייד בכוח, ואז המדרגה היא שלו.

אנחנו צריכים את גדלות ה', זה הכוח, כוח האמונה, שעוזר לנו תמיד לכבוש מדרגה יותר גבוהה. אם יש לנו את זה, אז המדרגה שלנו. ואם אין לנו את זה, זה סימן באיזה מצב האדם נמצא, זו שאלה. או שעדיין אין לו מושג שצריך לפנות לבורא, ואז יוכל לראות את המדרגה העליונה ולכבוש אותה, או שהוא לא מבין את זה, או שהוא כבר מתחיל להבין את זה, או שכבר מגיע לבורא ומבקש.

השלבים האלה הם שלבים מאוד בעיתיים. כי אפשר לעצור בין המדרגות, בין המצבים, ואם למדוד אותם בזמן כמו בעולם הזה, אז אפשר להיות בין המדרגות מכמה דקות עד כמה גלגולים. וזה רק תלוי באדם עד כמה הוא קשור לקבוצה, לכוחות חיצוניים שיכולים לעורר בו את ההבנה הזאת לפנות לבורא. רק לזה צריכים קבוצה, לפנות לבורא, שזו התחנה האחרונה. אם אדם מגיע לזה, הוא מצליח. אם לא, אז לא. כל מה שיכול להיות כאמצעי לזה, אדם חייב להצטייד בזה בכוחות עצמו, בבחירה החופשית שלו, זו באמת העבודה שלו. זאת אומרת, העבודה היא לא לכבוש את המדרגה, אלא העבודה היא להגיע מהר למצב שהוא יבין שבלי עזרת הבורא הוא לא מסוגל לעשות את זה, חובה לפנות אליו, ואין ברירה אלא לפנות אליו.

המרגלים הם בעצם מדרגה אחת, או מצב אחד לפני הפנייה לבורא, וזה דבר טוב. ייאוש מכוחות עצמו. ארץ ישראל היא ארץ מאוד טובה, אי אפשר בלעדיה, זה דבר שאנחנו באמת צריכים להיות שם, אבל אין לי לזה כוח. המצב הזה נקרא "מצב המרגלים". ההשגה הזאת, מה זה "ארץ ישראל", עד כמה זה טוב, גדול ובאמת "גדול עליי" מה שנקרא, כול אלה דברים הכרחיים שצריך לגלות.

את הגילוי הזה, כשהאדם משווה עם מישהו, נקרא שהמרגלים פונים לעם ישראל ואומרים, "האם אתם חושבים שאפשר לכבוש את זה?". אדם שמשווה את מה שהשיג מרחוק מה זו מדרגה יותר עליונה, ומסתכל על עצמו עכשיו, מי הוא, מה הוא, אז ודאי שרואה שהוא לא [מסוגל] לזה, הוא חלש. וכתוצאה מזה באים להרגשת הנחיצות בגדלות הבורא, שזה פותר לנו את כל הבעיות, פותח את כול הכניסות למדרגה יותר עליונה. זה מה שהרב"ש כותב במאמר הזה, "אלא החטא הוא, שלא היו מאמינים בגדלות ה', שהוא כל יכול, ולא היו מאמינים באמונת חכמים, שאמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". כאן בחירת האדם היא להתחזק או לא.

אבל בכל מצב ומצב כשהולכים לכבוש מדרגה יותר עליונה, יש את עניין המרגלים, את המצב הזה, ואז עוברים אותו, ומגיעים לבקשה לבורא שייתן כוח. והכוח של הבורא הוא בזה שפותח את הגדלות שלו, והכרת גדלות הבורא מכניעה את האדם, נותנת לו כוחות להתבטל, וביטול כלפי מדרגה יותר עליונה זה נקרא "עלייה", וכבר הוא נכנס לעיבור.

תלמיד: לפני שבן אדם פונה לבורא, ורוצה לבנות אופי משלו, ורוצה שהבורא יתגלה, הוא רוצה לקבל תענוג לעצמו. אז מאיפה הוא יכול לעבוד על גדלות הבורא? הוא לא רוצה להשפיע, רק לקבל על מנת לקבל. איך יפנה?

האדם פונה לבורא רק אם מרגיש שאחרת הוא לא מסוגל להשיג דבר שרוצה אותו במאה אחוז. הכלי הרוחני זה רצון שלם. "שלם" זאת אומרת, שאני רוצה רק את זה לעומת כל יתר הרצונות. אני רוצה גם דברים אחרים, אבל לעומת זה, זה אפס. אני רוצה רק את זה. הגעתי כבר למסקנה הזאת, אני בדקתי, וראיתי, ויודע, ומרגיש, שרק את זה אני רוצה, זה א'. וב', אני חיפשתי את כל האמצעים להגיע למה שאני רוצה ואני לא מסוגל, ופתאום אני מגלה שזה תלוי בבורא. ואז אין לי ברירה, אלא לפנות אליו. רק אז אני פונה. אם אני פונה לפני כן, זה סתם שקר. זו לא פנייה. אני חייב לפנות בכלי שלם. שאני הולך או לחיות או למות. לא לחיות או למות במובן הבהמי, אלא בשבילי זה חיים או מוות במובן יותר גבוה, יותר חזק, וזה תלוי בך ואין לי מה לעשות. זו שבירה כזאת פנימית בלב. אז באמת זאת בקשה.

עכשיו השאלה, מה האדם מבקש? יכול להיות שלמצב הזה מביאים אותו מלמעלה כדי שהוא יבקש להרוויח בפיס, או יש לו איזו בעיה בחיים הבהמיים שלו, או יכול להיות שזו באמת כבר בעיה רוחנית.

מה ההבדל בין בקשה רוחנית לגשמית? "גשמית" זה נקרא שהוא מבקש שיהיה לו טוב בעולם הזה על משהו, או שיהיה לו טוב בעולם הבא על משהו, רוצה השגות, רוצה לדעת, לתפוס, לעוף מרחב הרוחני. רוצה להיות בעל כוח, לדעת עבר, הווה עתיד. על זה אומרים שזאת המדרגה – "מתוך שלא לשמה בא לשמה", והזוהר אומר לנו בפקודי דאורייתא שיש יראת האדם שיהיה לו טוב בעולם הזה, בעולם הבא, אחר כך יראה יותר גבוהה וכן הלאה. בהקדמה לתע"ס הוא מסביר שיש לנו מדרגות שכר ועונש, ואחר כך אהבה, אהבה נצחית שלא תלויה בדבר.

זאת אומרת, יש דרגות. תלוי על מה לבקש. אפילו אחרי שפונים לבורא. זאת אומרת המ"ן שאנחנו מדברים עליו, הוא באמת פותח לאדם מדרגה יותר עליונה, בשבילנו מדרגה יותר עליונה זו המדרגה הראשונה הרוחנית, שאנחנו נמצאים בתוך האח"פ שלה. מהאח"פ האלו אנחנו מרגישים קצת חושך, אור מקיף, וזה מחזיק אותנו, וזה מושך אותנו למדרגה הזאת. אז בסופו של דבר אדם מגיע דרך כל המצבים למצב שהוא באמת פונה לבורא, כי רוצה להיות כמו בורא, כמו המדרגה העליונה הזאת, להשתוות אליה.

זאת אומרת, להיות בנתינה, בביטול, בעל מנת להשפיע, כמו בדרגה העליונה. לפני זה, ודאי שיש לו כל מיני בקשות אחרות, ועל הבקשות האלו הוא מקבל תשובות. אבל התשובות שהוא מקבל על הבקשות האלו, הן לא התשובות שהוא מבקש. כי עכשיו אני רוצה מדרגה עליונה כדי שאני אשלוט. אז ודאי שאם יתנו לי את זה מלמעלה, אז אני אהפוך לקליפה. לא נותנים לי. אבל בהתאם לרצון שלי, המדרגה העליונה עושה לי תיקון, תיקון כיוון, שמהמצב שבו אני רוצה לשלוט אני אגיע אחר כך לאיזה מין הבנה שזה לא בסדר וכדאי במקום לשלוט לרכוש עוד משהו. "עוד משהו" זה אולי לא בדיוק הרוחניות על מנת להשפיע, זאת אומרת רצון על מנת להשפיע, אז שוב אני מקבל מלמעלה איזשהו תיקון.

התיקונים האלה באים על ידי ייסורים, על ידי לחצים, עד שאדם מתיישר ומוצא בדיוק מה זה נקרא מ"ן, מה זו בקשה אמיתית ולמי בדיוק. ואז הוא רואה למי בדיוק הוא פונה. הוא לא רואה אבל מרגיש שזה הבורא, זה הכוח המשפיע שרוצה ממני שאני אהיה המשפיע.

זאת אומרת בראייה של האדם מתחברים אז גם אני, וגם מה שאני צריך לבקש, וגם הבורא, הם מתחברים לפי קו אחד ואז הוא ממש קולע עם הבקשה שלו לבורא והבורא מביא לו מה שצריך.

אז יוצא שהבורא שמביא לאדם מה שצריך, הוא מביא לאדם באמת רצון דלהשפיע, מה שאדם מבקש, והאדם הופך להיות בזה, במידה הזאת יותר דומה לבורא, זאת אומרת ממש נקלט בישראל ומה שביקש ומה שביצע בבורא, שלושתם כאחד.

אז עשה מאמץ קטן, נכון, ורכש מעמד יותר קרוב לגמר התיקון, ששם בכל הרצונות שלו הוא יהיה קשור עם הבורא.

תלמיד: להשפיע לבורא ולהיות כמוהו זה אותו דבר?

רצון להשפיע לבורא, ורצון להיות כמוהו, ורצון להתחבר איתו, ולדעת אותו, ולהשיג אותו, ומה שלא תגיד, זה הכול אחד. אין אלף דברים אלא רק דבר אחד שזה נקרא מסך.

תלמיד: אבל להשיג אותו זה רצון לקבל?

לא. להשיג אותו זה לא רצון לקבל. כשאני מדבר כבר על הרצונות האלה זה כבר לא זה. ההשגה שייכת לדבקות, כי לפני שמגיעים לרצון להשגה, אז יש לפני כן חפץ חסד ואז באים לרצון להשגה כדי שיהיו כוחות לקבל על מנת להשפיע. חפץ חסד לא צריך את זה. ההתפתחות מביאה את האדם דרך כל המטמורפוזות האלו למצב שהוא צריך להיות.

אנחנו לא יודעים מראש מה הרצון הנכון, אפילו שתיאורטית כאילו יש לנו את הסדר הזה, ממה, למה אנחנו באים. אבל אדם שרוכש מדרגה רוחנית הוא כל פעם נמצא לפני הלא נודע. לא ניתן לשער שום מצב הבא. זה כלי חדש ברצון חדש, אפילו שתגיד "זה דומה למה שכבר ראיתי", זה לא חשוב.

ההבדל בין מה שהיית באותו מצב דומה במדרגה הקודמת לעכשיו, לא מציל אותך, אתה בכל זאת לא יודע. בסך הכול רק רוכשים סדר המדרגות שכך צריך להיות, הבנה שזו התפתחות הנכונה, מידת הסבלנות שבכל זאת נמצאים בזה וזה נכון, וזה בסדר, וחיובי, וכן הלאה. וזה לא שייך כבר לטבע הבהמי, עד כמה שאני קצר רוח ואין לי סבלנות לכלום, ברוחניות פועלים חוקים אחרים.

תלמיד: לפי מה שאמרת עכשיו, מה זה שמחה בעבודה?

שמחה בעבודה היא תוצאה של הסכמה למה שעובר עליך במצב שלך, שאתה עכשיו שמח במה שאתה בודק שיש לך. אחר כך השמחה היא "כי בו ישמח לבנו", שתרגיש מה שיש ממך לבורא ומזה אתה תשמח.

תלמיד: זו כבר צריכה להיות הרגשה כזו?

זו הרגשה, חייבים להגיע להרגשה כזאת, ודאי, מה זה נקרא "אני והוא יחד"? יחד זה במוחא, בליבא, במחשבות ובהרגשות, הכול.

תלמיד: זה המצב שלפני המחסום?

לא, זה לא לפני מחסום, זה הרבה אחרי המחסום, אבל זו המטרה, שכל מה שיש לבורא יהיה גם לאדם. זה נקרא "להיות פנים בפנים בזיווג דלא פסיק".

תלמיד: מאיפה יש לך שמחה עכשיו?

מאיפה יש לך שמחה עכשיו? מאיפה אני יודע, תבדוק ממה אתה שמח.

תלמיד: אני בודק.

שמחה היא תוצאה ממילוי הכלים. תלוי איזה כלים יש לך, לפי זה אתה תרגיש שמחה. בדרך כלל השמחה שלנו היא או מזה שיהיה לנו טוב, או מזה שיהיה רע לשני. לאו דווקא שרע לו, אלא בהשוואה אליי, שאני מרגיש את עצמי יותר מלא ממנו. זה לפי החוק "צרת רבים חצי נחמה", אם כולם סובלים ואני איתם אז אני לא מרגיש כל כך סבל, אם קצת יותר טוב לי מהאחרים אני כבר מלך. ככה הרצון לקבל בודק את מצבו ומזה יש לו שמחה.

תלמיד: אנחנו אומרים שאנחנו צריכים לשמוח במה שעובר עלינו, אבל מצד שני אנחנו אומרים לא להסכים עם המצב. איך שני הדברים האלו מסתדרים?

מצד אחד אנחנו צריכים לשמוח במה שעובר עלינו. מה זה צריכים לשמוח? שתי המילים האלה אינן יכולות להיות יחד. צריך לשמוח, "צריך" אז עכשיו בזמן הזה אני מתחיל לשמוח, אחרי חמש דקות הגיע זמן לבכות, כמו שכתוב בסידור ביום כיפור "כאן בוכים", ואז מתחילים כולם לבכות.

אז איך לחיות מצבים כאילו ניגודיים כאלה יחד, איך יכול להיות שאני אהיה שמח בזמן שאני לחוץ ונמצא במצבים לא נעימים? כי מלכתחילה כבהמות אנחנו שייכים רק להרגשה, כי הבהמה מרגישה, היא לא יכולה לבקר את ההרגשה שלה מטבע שני, רק עם השכל.

קח בן אדם מבחוץ, אז הוא יכול כמו פסיכולוג גדול אפילו, להסביר לך כל מה שקורה לו. אבל הוא לא יכול לשקול את ההרגשה שלו בצורה מטרתית, אלא הוא סובל אז סובל, שמח אז שמח. אדם שהנקודה שבלב שלו כבר נכנסת לפעולה, כבר מתחיל להרגיש שני רגשות. לא רק לחשוב - השכל שייך לבהמה שלנו, אלא הוא כבר מרגיש, מרגיש אור מקיף בכלי הרוחני, בנקודה שבלב.

עדיין זה על מנת לקבל ועדיין מותר לו להתעסק בזה בצורה כזאת, אבל כבר יש לו מין הרגשת המטרה, ויכול להיות שבכלי הזה אין כלום אבל יש איזה קשר עם האור המקיף וביחד עם זה הבהמה שלו סובלת, הרצון לקבל הרגיל שלו סובל והוא נמצא בלחצים, ביגיעה גדולה ובכול. אז יש לו סבל בכלי דרצון לקבל הבהמי, ויש לו שמחה מזה שהוא בכל זאת הולך ומתקדם והמצב שלו משתפר בצורה רוחנית לקראת המטרה.

אז אנחנו כבר יכולים להיות באיזה פיצול פנימי ובכל זאת להיות בשמחה למרות שרע בשמחה מטרתית. וכך אנחנו מחזיקים את עצמנו, כי באמת הרבה הרבה זמן לוקח לאדם עד שהוא מגיע באמת למילוי, שמחה היא תוצאה ממילוי, מאור חכמה, אור חסדים. לפני שאדם מגיע לזה, כמה רגעים טובים יש לו בסך הכול מהמילוי? אלא השמחה שלו היא מהכרת המטרה שהוא משיג.

תלמיד: האם ההבנה של מה זו השפעה באמת מגיעה לפני המחסום ואז אני רואה שאני לא מסוגל לעשות את זה בפועל? האם אני מצליח להבין מה זה להשפיע ולא מסוגל לעשות את זה?

רגע אחד לפני המחסום אנחנו לא מסוגלים להבין מה זה להשפיע, לא מסוגלים. זה כל פעם מתגלה לנו ורואים שאנחנו לא בזה.

תלמיד: אז למה אני מעלה את הבקשה האמיתית שלי רגע לפני המחסום?

אתה לא מעלה את הבקשה האמיתית שלך. אפילו כשעוברים מחסום, הבקשה שלנו היא לעצמנו ומשותף שם גם איזה רצון להתכלל במצב החדש. מי הוא, מה הוא, אני לא יודע, אבל אני מוכן לזה, כמו נחשון שקופץ לים, ככה זה.

תלמיד: זאת אומרת אין שום דבר.

שום דבר. איך יכול להיות שאתה כבר נמצא במדרגה יותר עליונה אם לא הגעת אליה, ואם יש הפסק בין המדרגות, אז איך יכול להיות שאתה כבר יודע מה קורה שם.

תלמיד: אז למה צריך לבנות את הבקשה?

הפער בין המדרגות הוא כזה שאתה לא בחיסרון, לא ברצון, לא בכלום, עדיין לא רכשת מדרגה עליונה. אתה עובר אותה בהיסח הדעת, פשוט בקפיצה בעיניים סגורות. אבל אתה יודע בכל השכל ובכל הרגשות שאין לך ברירה אחרת, שרק בצורה כזאת אפשר ללכת. מה שיקרה אחרי זה, זה לא חשוב.

מכל הסיטואציה שלי זה הפתרון, וזה לא מתוך איזה תסכול ואיזה שבירה, אלא בדוק ב-100% שרק זה מה שיש. זאת אומרת אחרי כל הבדיקות וכל הרצונות שזה נקרא "עם ישראל" וכל הדברים, יש רק רצון אחד, יש רק בן אדם אחד בתוכנו, רק נטייה אחת שעושה את הדבר הזה, זה נקרא "נחשון", היתר לא.

תלמיד: זה נשמע לי כמו משהו דמיוני, פשוט כייפי כזה, לי נראה שזה תלוי בכמה שינויים שאני אעבור.

אתה עובר שינויים, השינויים שאתה עובר הם כולם כבר נמצאים בכוח בנשמה שלך. אתה צריך רק לפתח את זה, כמו סרט שאתה מפתח, תמונות. אתה רק מפתח אותו, אתה מוציא לפועל את כל מה שיש בך, ומי שמסתכל עליך ויודע בפנים לקרוא את הרשימות, יודע איזה מצבים אתה צריך לעבור. אין בזה שום חידוש, החידוש הוא בשבילך, כשהרשימות מתגלות ואתה מממש אותן, אז אתה חש כל פעם עולם אחר, חש את עצמך בצורה אחרת וכך אתה חי. זה נקרא חיות. גם עכשיו מה שאתה עושה, אתה דרך הרשימות הפנימיות מרגיש את המימוש שלהן, איך הן תופסות את האור העליון ואז אתה מרגיש את זה כתמונת העולם הזה.

דמיוני, ככה זה. עליך רק לזרז את ההתפתחות. אין פה שום דבר, הכול נמצא בפנים ושום דבר לא חדש.

תלמיד: אז המחסום הזה לא קשור בהתפתחות שלי?

מגיעים למחסום אחרי שמבצעים פעולות שאתה חייב לבצע ואתה מגיע למצב שנקרא לפני המחסום.

מה השאלה?

תלמיד: אם ההתפתחות שלי הסתיימה, אז אני עובר את המחסום?

כן. אם הגעת למצב שאתה לפני מחסום ומחליט שאתה קופץ, אז אתה עובר מחסום.

תלמיד: אבל לא אני זה שמחליט אם אני עברתי, אם ההתפתחות שלי הסתיימה, את זה אני לא יכול לדעת על עצמי.

כל פעם שאתה אומר "אני מחליט ככה", זה סימן שהרשימות שבך הגיעו למצב שקופצת לך המחשבה הזאת בראש, ש"הו, אני החלטתי". ברגע אחד "לא, אני חושב אחרת". זה שוב, התפתחות הרשימות מביאה לך, זה נקרא שהן יוצאות לפועל, כך אנחנו עובדים.

מאיפה באה לך עכשיו איזו מחשבה או איזה רצון, פתאום "אה"? מה זה "אה"? מאיפה זה "אה"? זה ברור. אנחנו יכולים רק לזרז את ההתפתחות שלנו, אם אדם באמת מתרכז בזה הוא רואה שהוא חופשי.

זה לא מה שאנחנו חושבים, שבזה אנחנו נעשים כאילו בהמות, בובות. אנחנו בזה נעשים חופשיים, כי באמת קצב ההתפתחות מביא לנו יחס שונה לעולם, יחס שונה למציאות, לבורא. זה לא סתם קצב שאני נוסע עשרים קמ"ש או שמונים קמ"ש. זה פותח לי כלי אחר, כלי חדש, שנקרא מסך ואור חוזר.

זה לא שיש רק איזה פרמטר והוא קצת משתנה. אלא המציאות בתוכנו מורגשת שונה לגמרי, היא נקראת אז "מציאות רוחנית", אם אני בעצמי לוחץ על הדוושה. ואם אני לא לוחץ היא נקראת "מציאות גשמית". זה ההבדל, זה עולמות.

לכן לא להתייחס לזה שהכול שם רשימות והכול מובן. שום דבר, זה יחס לא נכון, תתעמק בזה ותראה בזה ממש עולם ומלואו. ולא שהבורא רוצה להגביל אותך במשהו, הוא לא מגביל, הוא הכניס בך את עצמו ורוצה שלאט לאט תגלה אותו, תגדל עד שתהיה הוא.

אז ודאי שכל ההתפתחות הזאת, איך שאתה גדל מנקודה ועד שאתה כבורא, זו התפתחות שמראש כבר רואים מה צריך להיות. חידושים כאן לא יכולים להיות, אלא על מה בכלל אנחנו חושבים שיכול להיות חידוש, שכל פעם אתה תוציא יש מאין חדש? אין.

היש מאין הזה, הוא גם כן חיסרון להיות כמוהו. זה לא רצון שלא קיים במציאות, זה רצון הפוך ממנו, רצון שרוצה להרגיש אותו, כביכול. אם תלך לנקודת מחשבת הבריאה, אין לך אפשרות להמציא משהו אחר, רק את החיסרון הזה אפשר עוד להמציא חוץ מהבורא.

לכן אנחנו לא יכולים עכשיו לדבר על "מה הוא עשה, אני בסך הכול הולך לי בדרך שהיא חתומה ואין פה שום חידוש". לא. אתה יכול לומר כך בוודאי, אבל החידוש הוא חידוש ענק, עצום, שחוץ מזה לא יכול להיות שום חידוש. תנסה להמציא לי איזה חידוש חוץ מזה, אתה לא תוכל. גם לפני הבריאה לא היית יכול לעשות את זה, כי הוא כולל הכול. אבל בזה שאתה בעצמך משתתף בבניית עצמך, אתה מגיע מאפס עד לבנות את הבורא. המילים כאן לא כל כך מספיקות, יכולים לחשוב לא יודע מה.

ואם אדם לא משתמש בזה, בבחירה החופשית הזו, רק בה, לזרז את ההתפתחות, לעשות מעצמו התפתחות, ההתפתחות לא נעשית מאליה. כי זה רק ייסורים. אתה מקבל מכה, מכה, מכה, "רוצה אני" באיזה מילימטר להתקדם. יופי, עכשיו שוב מכה, מכה, מכה, עד שאתה לא תרצה שוב להתקדם. אז או שעל ידי מכות אתה רוצה במילימטר הזה להתקדם, או על ידי מה שנקרא תורה ומצוות, חברה, ספרים, וכן הלאה.

אבל באותם מקומות אתה תעמוד, כמו חמור, כל עוד לא תחליט שאתה הולך להתקדם. אין התפתחות בדרך מכות, רק כשמגיעים להחלטה.

תלמיד: אתה יכול לחדד את הנקודה שילחץ על הגז?

ללחוץ על הגז? הוא אומר ב"הקדמה לתע"ס", אות ד' שהבורא בעצמו שם את ידו של האדם על החלק הטוב ואומר ברא לך את זה, באות ד'.

אות ד'

"ובאמור, תבין דברי (חז"ל)," "על הכתוב: "ובחרת בחיים", הנ"ל (עי' שם בפירוש רש"י ז"ל), וז"ל: אני מורה לכם, שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו: "בחר לך, חלק יפה בנחלתי". ומעמידו על החלק היפה. ואומר לו: "את זה ברור לך?"" הכול ברור, כל עוד אתה לא מגיע לאותה החלטה, שום דבר לא קורה.

"ועל זה נאמר: "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר: "את זה, קח לך".

שלכאורה, הדברים תמוהים, כי הכתוב אומר "ובחרת בחיים", שהמשמעות היא, שהאדם בוחר מעצמו. והם אומרים, שמעמידו על החלק היפה. א"כ, כבר אין כאן בחירה? ולא עוד, אלא שאומרים, אשר השי"ת, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב." שלא תטעה, שרק כאן יש לך חיים, וטוב, והמשך, ולא באף מקום אחר. אז איפה הבחירה באמת? "וזה מפליא מאד, דא"כ, היכן הבחירה שבאדם?

ובמבואר, תבין דבריהם כמשמעם. כי אמת הדבר ונכון מאד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו, חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח, נעתק האדם ובורח מהם," למה? אם הוא מראה לי כאן ייסורים, אז ודאי שאני רץ לטוב. אני לא יכול לעשות אחרת, כאן אני בהמה, כך אני עושה ברצון לקבל שלי עוד לפני שאני חושב. "בזמן, שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלוה, להמלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממות. שאין לך, הנחת ידו של אדם, מצדו ית', גדולה מזו.

ודבר הבחירה של האדם," זאת אומרת, לא בכיוון ולא בשום הבחנות אחרות, אלא "[היא רק] לענין החיזוק. כי ודאי, עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו," במה זה נקרא זיכוך הגוף? להסכים עם ההתפתחות הזאת ובעצמו ללכת לזה. "ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם, דהיינו, לא להנאת עצמו, אלא כדי.

כלומר לא מסתירים מאיתנו שאין כאן שום דבר שאדם בוחר בדרך, זה בכלל לא מציאותי לחשוב שאדם יכול לבחור דרך. אנחנו, שעולים ממדרגה אחת למדרגה שנייה, לא יודעים כלום על המדרגה השנייה. מה זה נקרא לבחור בדרך? אני יודע מהי המטרה הסופית? אני כבר נמצא בה? אני יודע מהם השלבים שאני יכול לעבור בדרכי אליה? איך אני אבחר דרך? לפי מה?

אני הייתי כמה חודשים בקורס תותחנים, אז יש מפה, טבלאות, חשבונות, ואתה רואה מאיפה, עושה חשבון כמה קילו חומר, אתה צריך להכניס שם בפנים, זאת עבודה קשה, אבל הכול לפי החישוב. אתה לא רואה את המטרה, אבל אתה יודע - שם, עשרים קילומטר ממך, לאיזה כיוון, הכול מחושב. מה אתה יודע ברוחניות, איך אתה יכול לראות את המקום? בלתי אפשרי.

אז לפי מה בכלל אדם חושב ש"אני עכשיו בוחר ככה או ככה"? גם בעולם הזה אנחנו לא עושים כך, גם בעולם הזה אנחנו הכול עושים לפי מה שכתוב מראש, נמצא אצלנו, נכתב אצלנו. אבל ממצב למצב אי אפשר, זה לא הגיוני בכלל לחשוב על זה. זה חוסר הבנה בתפקוד האדם, כי היינו באמת ללא רשימות, ללא כלום, ואני עכשיו בוחר את המצב הבא שלי? זה הבורא. גם מצד הבורא אנחנו לא רואים פעולה כזאת, הוא בחר חיסרון כלפי עצמו וזהו.

רק תתעמק במחשבה הזאת, איך יכול להיות דבר כזה, שאני בוחר דבר, אני בורא אותו, אני ממציא אותו. ממה? זאת אומרת, זה חוסר הודאות שלנו, כך הוא מביא לנו כזאת אפשרות, אבל באמת, ברור לנו שאנחנו כולנו מממשים מחשבת הבריאה, כולנו כשורה אחת. כל האנושות הולכת להיות יותר ויותר דומה לבורא. רוצים להתקדם - מתקדמים, לא רוצים להתקדם, כאילו לא רוצים להתקדם, מרגישים עלינו לחצים. זהו. לא יותר. כי אנחנו בהכרתנו חייבים לעשות את הבחירה, לא יותר, רק בחירה להתקדם במה שהוא יראה לנו לאט לאט. לפי היגיעה שלך אתה מתחיל לראות מה הוא רוצה ממך.

האמת, זה נכון, לא מה שהוא רוצה ממך, הוא יושב בפנים, אלא במה שהוא הכין לך כמצב הבא שלך, אתה מגלה את המצב הבא שלך.

(סוף השיעור)