שיעור בוקר 06.05.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 450, "הקדמה לספר הזוהר",
אותיות ס"ו – ס"ט
אנחנו מידי פעם חוזרים לאותם הקטעים שכתב בעל הסולם, במיוחד סוף ה"הקדמה לספר הזוהר", בזמנים מיוחדים ורואים עד כמה שהקטעים האלה הם גורליים, מספרים על הגורל שלנו, על התהליך שאנחנו צריכים לעבור, על העבודה שלנו, עד כמה שאנחנו קובעים בעצמנו את המצבים שאנחנו עוברים. ולא בגלל שאנחנו עוברים לאותם המצבים הטובים והמצבים הרעים, כי אנחנו שוב מדברים דרך הרצון לקבל שלנו, הרצון ליהנות, אלא שאנחנו סוף סוף, נבין איפה הטעות הזאת המרה שאנחנו עושים כל פעם, ולא מגיעים לפעולות הנכונות שמושכות את כל האנושות לגמר התיקון כדי להיות דבוקים, מחוברים עם הכוח העליון.
אנחנו לומדים שנמצאים במערכת מיוחדת שנקראת "אדם הראשון" שעברה את השבירה ומאז היא מתחילה את תהליך התיקון. ובתהליך התיקון יש דרגות של דומם, צומח, חי, מדבר, שלבים של תיקון. בשלבי התיקון הקודמים התיקון נעשה מאיליו, על ידי זה שהמערכת מתגלה מהקל אל הכבד בכל הפגמים שבה, לפי דרגות העביות ההדרגתיות, ובזה הנבראים, הרצון לקבל, בסופו של דבר מתקן את עצמו בצורה אינסטינקטיבית, בורח מהרע ועושה טוב לעצמו. וזה מספיק לבירורים שלו ולתיקונים שלו בדרגות דומם, צומח וחי. והסבל שלו מהרע מקדם אותו לאט לאט לטוב. וכך בעצם העולם מתקן את עצמו.
מה שאם כן, כשמגיעים לדרגת המדבר, שם כבר התיקון צריך להיות בהשתתפות המדבר הזה בעצמו. זאת אומרת, אותם הרצונות לקבל בדרגה ד', החלקים האלה הם צריכים להיות מבינים, מרגישים, יודעים על התהליך שהם צריכים לעבור. הם צריכים השתתפות עצמית. לא שיעשו תיקונים בצורה אינסטינקטיבית, שזה לוחץ עליהם ולכן הם בורחים לכיוון הפוך ממה שלוחץ, ממה שכואב, ממה שמציק. אלא כאן כבר צריכה להיות עבודה אחרת, עבודה בכוונה.
זאת אומרת, אני לא עושה פעולות מאותו רצון לקבל שסובל ובצורה אינסטינקטיבית מגיב, זה כבר לא מספיק לי. אלא אני צריך לעשות פעולות למעלה מהרצון לקבל שלי, למעלה ממה שהוא רוצה להגיב. אני צריך לעשות פעולות שהן לא לברוח מההרגשה הנעימה, מהכוונות למיניהן, אלא אני צריך לעבד אותן ולקשור אותן למטרת החיים, למהות החיים, לכוח עליון, להיות קשור אליו. ואך ורק במידה שאני קשור לכוח עליון והוא עושה את הפעולות שלי בהתאם לתכנית שלו, שאני נעשה איתו שותף בכוונה, שותף בהבנה, שותף במעשה, אז השותפות הזאת היא בעצם סימן שאני מתקן את עצמי נכון בדרגה ד' הזאת של התיקון הכללי של כל הבריאה.
כאן אנחנו לומדים שנעשתה חלוקה במין המדבר שבעולם שלנו, לחלק שקיבל את שיטת התיקון ולחלק שנשאר ללא שיטה. והדבר הזה בעצם נמצא בשליטת הנברא בכל דור ודור. שבכל דור ודור ישנם אנשים שמשתוקקים לדעת את רצון העליון, תוכנה עליונה במילים אחרות, ואיך להשתלב בה. והאנשים האלה מגיעים לשיטה הזאת שנקראת "חכמת הקבלה" ומשתלבים בה.
נכון להיום אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד. הגענו, כמו שכתבו מקובלים, לשלב האחרון של גמר התיקון, של הדור האחרון, ואנחנו בעצם צריכים לעשות כאן תיקונים אחרונים, ולהביא את כל האנושות לצורת אדם הראשון, שזאת צורה של עשירייה אחת, להיות "כאיש אחד בלב אחד". לגרום לזה אנחנו יכולים על ידי המאמץ שלנו שאנחנו עושים, ומזמינים מאור המחזיר למוטב, והוא משפיע על העשירייה המרכזית של האנושות, ודרכה האור הזה משפיע לכל האנושות. וכל האנושות מצטרפת בצורה פנימית לאותה עשירייה, וכולם בסופו של דבר מתחברים לעשירייה אחת, לעשר ספירות, לה-ו-י-ה אחת. וכך אנחנו מבינים שגורמים לתיקון.
זאת אומרת, בסך הכול כל התיקון הוא תלוי אך ורק בחיבור בינינו. אנחנו צריכים להבין מה זה נקרא "חיבור", מהו אופן החיבור, איזו היא עוצמת החיבור, למעלה ממה צריך להיות חיבור, איך אנחנו לומדים אותו, ואיך אנחנו מבחינים בו כל מיני דברים נכונים פחות, יותר, בצורה הדרגתית. אבל מכל הלימוד שלנו שאנחנו לומדים, אנחנו צריכים להוציא רק מסקנה אחת, שהחיבור בינינו לעשירייה אחת, בסופו של דבר הוא התיקון שאנחנו צריכים להביא לעולם. ועל ידי זה גורמים לכל העולם שהוא יתחבר עם הכוח העליון שברא אותו, עם הבורא.
ולכן, העיקר בשבילנו ללמוד בזמננו מה תפקידנו. לא רק בשרשרת הארוכה הזאת בזמנים שעברנו, במצבים שעברנו יותר נכון, אלא מה שייך לזמן שלנו כדי לזרז את התיקון ולגרום בזה נחת רוח לבורא. וכאן אנחנו צריכים להבין, שאנחנו לא לומדים כדי לברוח מהבעיות והצרות כמו שהאגו שלנו, הרצון לקבל שלנו מעורר אותנו ודוחף אותנו קדימה. אלא אנחנו צריכים לשלב לזה עשיית נחת רוח לבורא, עד כמה אנחנו רוצים להתעלות מעל מה שאנחנו כלפיו.
נשתדל לראות את מה שכותב בעל הסולם מתוך הנקודה הזאת, מתוך ההבחנה הזאת, שלא שאנחנו סובלים, אלא ממה הכוח העליון סובל. ולא רק מזה שאנחנו רוצים להתפטר מצרות ובעיות, אלא נראה באותן הצרות שמגיעות אלינו את הכוח המעורר אותנו לתיקון, ולהתעלות מעליו לתיקון, זאת אומרת, לקבל אותו בעל מנת להשפיע. וכך נראה את ההתפתחות.
נקרא מה שהוא כותב, ונשתדל להבין את זה ולהתייחס לזה כמו שצריך להתייחס לזה המקובל, האדם שרוצה להשיג את מהות היחס של הבורא אליו, ואיך הוא צריך בחזרה להתייחס לזה בצורה השלימה.
קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 450, "הקדמה לספר הזוהר" בטור ב' למטה, אות ס"ו.
אות ס"ו
"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות:
ובכללות העולם - נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם.
וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת.
וכן באומות העולם עצמם - יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות, שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.
אנחנו רואים שבעל הסולם מחלק את הכול לארבע בחינות, וכל בחינה מתחלקת גם כן לארבע בחינות. זאת אומרת, את ישראל הוא מחלק לשניים. אלה שיש להם נטייה לישר א-ל, זה החלק העליון. יש כאלו שלא מרגישים מתוכם דחף לזה, ולכן לא מתמסרים לעבודה הפנימית, זאת אומרת לתיקון העצמי להגיע להזדהות עם הבורא באותה תכונת ההשפעה והאהבה. "מאהבת הבריות ואהבת ה'.".
וגם באומות העולם, שאין להם בכלל שייכות לזה, יש אנשים שבכל זאת באיזו צורה נמשכים להיות מסודרים יפה זה לזה. יש להם איזו נטייה לשוויון, לחיבור, ליחס טוב, ברמה אנושית. וישנם כאלה שלא, לא אכפת להם שום דבר. הם ברצון החזק האגואיסטי שלהם מוכנים להרוס את החברה רק כדי להשיג מה שטוב לכל אחד מהם. זאת אומרת, הדברים האלה הם באים מצד הטבע, זה לא טוב ולא רע, אלא זה נתון במין האנושי שכך אנחנו מחולקים.
לכן, צריכים להבין שהרצון לקבל הזה הוא משתנה מדור לדור. אנחנו לא יכולים להגיד, כמו שאנחנו חושבים, שהכול עובר לפי הגופים, אלא הכול עובר לפי הנשמות. ובנשמות אנחנו לא יכולים להבין איך קורית ההמשכיות בין הדורות, מי שהיה בדור בקודם, ומה זה נקרא שהוא היה ועכשיו נמצא בדור הנוכחי. איפה אומות העולם, איפה מי ששייך לעם ישראל, מי שהיה משתוקק לבורא, ומה קורה לו עכשיו, בדור הבא. וההיפך. יש כאן הרבה שאלות שאנחנו עדיין לא מסוגלים לקבל אותן, ואפילו אם נקבל עליהן תשובות פרונטאליות כאלה, אנחנו לא נוכל לעבד אותן, לעכל אותן ולעבוד איתן נכון.
אבל ברור שכל החלוקה הזאת לישראל הנמשכים לבורא ולא נמשכים לבורא, ואומות העולם הנמשכים לסדר הטוב ונמשכים לסדר הרע, ארבעת החלקים האלו הם נתונים מלמעלה והם לא תלויים בבני אדם. ואנחנו צריכים להבין, במה כל אחד ואחד יכול לתקן את עצמו, ומי יכול להיות האחראי על תיקון של כל ארבע הדרגות האלה בכללות.
קריין: אנחנו ממשיכים ב-451, טור א' למעלה.
"וכן בעובדי השי"ת, שבבני ישראל - יש פנימיות, שהם, הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות, שהם אותם, שאינם עוסקים, אלא בחלק המעשה שבתורה."
גם באלו שנמשכים באיזושהי צורה להתקרב לבורא, זאת אומרת בקבוצת ישראל יש כאלה שנמשכים לבורא ולא נמשכים לבורא, אז אלו שנמשכים לבורא יש כאלה שנמשכים לפנימיותו שהם נקראים "המקובלים", ויש כאלה שלא נמשכים לפנימיותו אלא לחיצוניותו, מוכנים בחיצוניות לקיים מה שכביכול הבורא מציג להם לעשות.
"וכן בכל אדם מישראל - יש בו פנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבו, שה"ס הנקודה שבלב, וחיצוניות, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא, שאפילו בחינת "אוה"ע" שבו, נחשבים בו, כמו "גרים". כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל."
פנימיות וחיצוניות ישנה בכל דרגה ודרגה. ואפשר לחלק ככה כל דרגה ודרגה לפנימיות וחיצוניות עד כדי כך שהחלק החיצוני שבדרגה העליונה יש לו קשר עם החלק הפנימי של הדרגה התחתונה. ולכן יש קשר בין הדרגות האלה, בין המדרגות, ויש כאן איזו מין יכולת לעלות, או להיפך לרדת לפי הדירוג הזה בין כל רמה ורמה.
קריין: אות ס"ז.
אות ס"ז
ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל."
מפני שכל דרגה ודרגה היא כלולה מפנימיות וחיצוניות, אז בכל דרגה ודרגה אדם שהוא נכלל מפנימיותו וחיצוניותו, וזה בכל הדרגות מהדרגה העליונה ביותר ועד הדרגה התחתונה ביותר, כל אחד ואחד שמעדיף להיות דבוק לפנימיותו, זאת אומרת כמה שיותר להשפעה בצורה כללית, וכמה שפחות לקבלה בצורה כללית, גם בצורה רוחנית להשפעה וגם בצורה גשמית להשפעה, גם בצורה רוחנית לקבלה ובצורה גשמית לקבלה, בהתאם לזה כל אחד קובע את הנטייה שלו האם הוא מעדיף חלק עליון שיעלה ויקבע את הכוח שלו על החלק התחתון שבו. זה תלוי בכל אחד ואחד.
אבל בעצם כל אדם ואדם שבשרשרת הזאת מלמעלה עד למטה, זאת אומרת ישראל ששם הם עובדי ה' ולא עובדי ה' השייכים לאומות העולם שבישראל, וגם באומות העולם, זאת אומרת, כל הדרגות האלו שבהן יש לנוע למעלה ולמטה, על ידי זה שאנחנו מעדיפים את החלק העליון שבנו על החלק החיצון או התחתון שבנו, על ידי זה אנחנו יכולים כל הזמן לעלות בדרגות. ואף אחד לא יכול להגיד שאני לא מסוגל, כי בכל זאת להעדיף את הפנימיות שלו, החלק היותר קרוב לרוחניות, אפילו שנמצא בדרגה הכי גרועה ונמוכה, אם יעדיף את החלק העליון שלו, החלק הפנימי שלו שיהיה כחלק העליון ומועדף על החלק התחתון, על ידי זה הוא כבר גורם לעצמו עלייה.
זאת אומרת, לכל אדם ואדם בעולם ישנה יכולת לעלות מהדרגה שהוא נמצא, שנולד, ועל זה אין מה לשאול למה נולדנו בתכונות כאלה או אחרות, אלא כל אחד יכול על ידי זה שמעדיף את החלק העליון שבו לעלות לדרגה יותר עליונה. וגם שם בזה שמעדיף חלק עליון שלו על חלק תחתון, [הוא יכול] עוד לעלות ועוד לעלות. וכך בסולם הזה הוא עולה בעצם מתחתית כל הנבראים, עד יכול להיות לרום המעלות. לאף אחד אין שום גבול, לכל אחד ואחד ניתן שורש נשמה ולפי זה הוא יכול לעבוד. ולכן אין אדם שלא קשור מפנימיות וחיצוניות, ולכן אין אדם שאין לו בחירה חופשית במידה מסוימת שבו, אבל בכל זאת קיימת.
אחר כך נבין שאין לנו על מה להתרעם, אין לנו על מה להתלונן, אנחנו קיבלנו את כל מה ששייך לשורש הנשמה שלנו, ולכן לכל אחד ואחד יש אפשרות שווה להיות הכי גבוה, הכי מוצלח בהשפעתו לבורא.
"ואם ח"ו להיפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש (דברים, כ"ח): "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו."
כאן בעל הסולם רוצה להגיד עוד דבר נוסף. קודם כל, שכל אחד אחראי עבור כולם. שמה שאדם עושה, הוא לא רק מעלה את עצמו, אלא מעלה לא רק את הקבוצה שלו, לא רק את השכבה שהוא נמצא בה או ישראל שנמשכים לרוחניות או לא נמשכים לרוחניות או לגשמיות וכן הלאה, לא כל ד' הרמות האלה שהן עוד מתחלקות כל אחת לכמה, אלא הוא אומר שכל אדם ואדם, שבכל הדירוג הזה של המדרגות, אם הוא מעדיף פנימיות על חיצוניות, הוא מעלה את כולם, ואם ההיפך, מעדיף חיצוניות על פנימיות, אז מוריד את כולם. וכך אנחנו משפיעים כולנו על כולנו. ולכן אתה צריך להבין שבך תלוי העולם, גורל העולם, ובעצם כל אחד ואחד בזה הוא, בכל דרגה שנמצא הוא בעצם קובע את כיוון התפתחות העולם, עוצמת ההתפתחות הטובה שבעולם.
שאלה: למה למרות שאנחנו מעלים את החשיבות של הפנימיות, לפחות מה שנגלה לנגד עינינו, זה שדווקא החיצוניות עולה? זה לכאורה הפוך למה שקראנו פה.
לא, זה לא הפוך. אנחנו קראנו את מה שאנחנו צריכים לעשות, שאנחנו דווקא מעלים את הפנימיות שלנו, אז אנחנו עולים. כשאנחנו עולים, אנחנו מקבלים מיד את הדרגות לתיקון הבאות השבורות יותר ויותר. אם אני נמצא בדרגת 20 ועולה על ידי המאמצים שלי לדרגה 21, אז אולי לפי ההיגיון שלי אני צריך שם לקבל משהו טוב, אבל אני לא מקבל שם משהו טוב, אלא מפני שרכשתי כלים יותר גדולים, הבנה, הרגשה, יכולת להתמודד, חברה יותר מגובשת, אז אני פוגש שם מצבים יותר גרועים.
זה נקרא זמני המשיח, שהם תהליכים מאוד קשים, שאנחנו אז צריכים להתמודד עם כל מצב ומצב. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". ואז יוצא שאנחנו לא באים למצבים יותר נעלים לקבל פרסים, הפרס שלנו דווקא שאנחנו משתוקקים לעבוד את ה', לזה שנותנים לנו עבודה יותר גרועה, יותר גדולה, יותר קשה. ואת הקושי הזה אני מקבל כפרס, שזה מגיע לי. אני רואה לפי הקושי שמתגלה עד כמה שאני עכשיו זכאי, מיוחד, לקבל תיקונים יותר גדולים על עצמי.
שמה שמתגלה לאדם, זה מתגלה אך ורק לפי היכולת שלו לתקן. ולכן אין לנו שום ספק שכמה שאנחנו נתגבר ונעלה מדרגה לדרגה לתיקון ונהיה יותר טובים בתיקונים, ביחסים בינינו, בחיבורים, בכל הדברים, הקושי לתיקון הבא תמיד יהיה יותר גדול, הצרות יתגברו ויהיו יותר גדולות, קושיות, צרות, בעיות למיניהן, וזה בשבילנו. אנחנו לא צריכים כך להסביר לכל העולם, אבל בשבילנו, לאלו שמסוגלים להיות עובדי ה', לקבל על עצמנו עבודה רוחנית, אנחנו צריכים להבין שהעבודה שלנו היא תהיה כל פעם יותר קשה, הבעיות יותר גדולות. וזה הפרס שאנחנו מקבלים מהבורא, להיות ממש בראש תיקון העולם.
תלמיד: זה מובן באמת ואני חושב שבהדרגה לאט לאט אנחנו מצליחים לחיות או לעבוד לפי זה. השאלה היא יותר על מה שקורה בעולם, זאת אומרת למה מתפוצצים טילים פה בישראל, זה נראה שנעשה יותר ויותר קטסטרופה. למה? מה הערך בזה?
אבל גם העולם עובר אחרינו תיקון. אנחנו ממשיכים יותר למעלה בסולם המדרגות ולקראת גמר התיקון, אז התיקונים נעשים יותר ויותר קשים. ואצלנו הם יהיו יותר ויותר קשים בבירור הפנימי, איפה אנחנו צריכים לבטל את עצמנו, לוותר על עצמנו ולהיות שייכים בכול לעל מנת להשפיע לבורא, והעולם נתקן מתוך הסבל שלו הגשמי.
עד כמה שאנחנו ממשיכים לתהליך יותר גבוה, העולם גם כן עובר תהליך יותר גבוה, רק אנחנו כאן מגיעים כבר למצב שאנחנו יכולים להסביר לעולם מה הסיבה לכל הקלקולים האלה, שזה הכול כדי לגרום לחיבור בינינו. ואז כמה שאנחנו נצליח להתחבר בינינו, כך אנחנו גם נגרום להם יכולת להתחבר, שהם לא יבינו, לא יסכימו אבל בהכוונה מאיתנו, בזה שאנחנו נעשה את זה, הם פתאום ירצו, פתאום יבינו שבחיבור ביניהם ישנה הצלה מכל הבעיות האלו שפוגעות בעולם.
לכן זה מזרז את זה. מצד אחד, כשאנחנו מתקדמים אנחנו מזרזים את ביאת הצרות. מצד שני, הצרות האלו יחד עם ההסבר שלנו, עם ההפצה שלנו, הן צריכות לתת לעולם תשובה, מה הנכון, מה לעשות כי להימנע מהצרות ואפילו כדי להתקרב לתכלית. זה תלוי בזה. אנחנו עוד נדבר על זה. זה כל העניין, כל הבעיה של ההפצה שלנו, איך אנחנו נבין מה עלינו לעשות, מה על העולם לעשות ואיך אנחנו מסבירים לעולם ומביאים לו יכולת לתמוך בהתפתחות הזאת.
כי סך הכול בני האדם הם לא לגמרי נפעלים על ידי ישראל, שישראל זה ראש, הגוף צריך להיות בכל זאת בהתאמה לראש. כמו שאומות העולם הם היום בצורה גשמית לוחצים עלינו, שאנחנו נרגיש את עצמנו שלא נוח לנו להישאר במצב האגואיסטי כמו שאנחנו, כך אנחנו צריכים להמשיך את העבודה הזאת, וגם להסביר להם מה צורת העבודה שלהם ומה צורת העבודה המשותפת שלנו. זה הכול שייך להפצה. תראו כמה שעוד אנחנו צריכים לעשות בזה.
שאלה: בכל מה שקורה בעולם, האם אני צריך להאשים את עצמי או את הבורא?
כל מה שקורה בעולם זה קורה על ידי המערכת, שהיא כך בנויה והופעלה מתחילת הבריאה ועד גמר התיקון, עד סוף הבריאה. בריאה זה נקרא "בר" ממדרגה. כל מה שנמצא בניתוק מהבורא, חלקי או ניתוק ממש, שלם, או חלקי, עד שבא לחיבור השלם, זה נקרא בריאה, "בר" מזה שיצא מהבורא.
אז בכל הבריאה הזאת נמצאים אנחנו מחולקים בינינו וצריכים להגיע בסך הכול להיות כאגודה אחת. ולכן הכול תלוי בהפצה, הכול תלוי בהסבר שלנו, גם לעצמנו וגם לכל בני האדם, לכל באי העולם.
תלמיד: אז במה אני אשם? האם בכל מה שקורה בעולם אני צריך להאשים את עצמי או את הבורא, את המערכת?
אין כאן מי שאשם. יש כאן מערכת, שהיא פועלת לפי נוסחה משלה. המערכת הזאת היא נפעלת ממחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו. לפי המחשבה הזאת הנבראים חייבים להגיע לדרגת הבורא, להיות כולנו כאיש אחד בלב אחד ולהתחבר "חד מקבל חד", כל הנבראים כאחד ובורא כאחד הופכים להיות כאחד ממש. ולכן התהליך הזה הוא נקבע כבר מסוף הבריאה לתחילת הבריאה, "סוף מעשה במחשבה תחילה", ולכן הוא חייב להתקיים בתהליך הזה, רק בשלבים שאנחנו מתקדמים מהתחלה לסוף, יש לנו אפשרות לשנות במשהו את מצבנו כדי לגלות בזה את הנכונות שלנו בהשתתפות לאותה מחשבת הבריאה, שקבעה את ההתפתחות.
עד כמה שאנחנו מבינים, עד כמה שאנחנו רוצים להיות בשיתוף עם כל התהליך הזה, עם התוכנה הזאת, אז על ידי זה אנחנו מתקדמים מהר וטוב. בזה אנחנו מזרזים את הזמנים. אבל סך הכול התהליך קורה, ובכל שלב ושלב אנחנו יכולים לקבוע יחסים, עד כמה שאנחנו מתעלים למעלה מהצרות והבעיות ומעדיפים במקום להיות שקוע בהם להיות שקוע בדאגה לבורא, בהתאם לזה אנחנו מתקדמים.
זאת אומרת הבעיה שלנו היא שוב, להכריע מה יותר חשוב, החלק העליון שבנו או החלק התחתון שבנו, הרצון לקבל שלנו או הכוונה על מנת להשפיע שעליו.
תלמיד: כשאדם מגביר את הפנימיות שלו, לאיזה תוצאה הוא מצפה בתוכו ובעולם?
הוא מצפה שהחשיבות של ההתפתחות הרוחנית, ההזדהות עם הבורא, עם מחשבת הבריאה, עם התהליך הזה, ההשתתפות הזאת היא תהיה עד כדי כך חשובה לו, שאת כל הדברים הגשמיים הוא פשוט לא ירגיש, לא יחבר להם שום כוח, שום חשיבות. ולכן הכול תלוי, שוב, כמו שדיברנו, החלק העליון שבי והחלק התחתון שבי, מה אני מעדיף בכל רגע ורגע. איפה אני רוצה לחיות, מה חשוב לי.
תלמיד: אני מצפה שהטילים יפסיקו?
אני מצפה לתגובה נכנה לטילים, ואז אני בתגובה הנכונה אליהם מגיע לזה שהם יפסיקו. אבל אני לא מצפה שהם יפסיקו כי אני מבין שהם נופלים עלי כדי לזרז אותי לפעולות הנכונות. אני נמצא מול אין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב. ובצורה הזאת, הטוב והמיטיב, הוא עכשיו שולח לי את הדברים האלו כדי שאני אתקן את עצמי ואני חייב להגיע ליחס הנכון, לתגובה שלי על הטילים.
אני מבין אתכם ואין לנו מה לעשות, רק לקבל את כל השפעת הבורא עלינו בצורה נכונה. אני לא מצפה שאנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מנשקים את המקל, אבל לפחות לעורר את עצמנו לחשוב נכון. מי שולח לנו את זה? אין עוד מלבדו. למה שולח לנו את זה? כדי להיטיב. באיזה צורה אנחנו צריכים להגיב עליהם, על הטילים ועל כל הצרות האלה? כדי לתקן את עצמנו.
ואז ודאי שאמנם שאני כבר לא אחשוב על הטילים אלא אחשוב על התיקון שלי, הטילים ייפסקו. אבל לא זאת המטרה שלי. המטרה שלי, להגיע לדבקות. אני מדבר שוב, לא על עם ישראל ולא על אומות העולם ולא על כל אלה, אני מדבר עלינו. שאסור לנו לחשוב על המכה עצמה, אלא על המטרה, ממי היא ולשם מה היא נשלחה אלינו.
שאלה: בעל הסולם אומר לך, "וכן בישראל עצמם - יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת." מה העבודה הפנימית ומה זו העבודה החיצונית ומה הקשר ביניהן?
בעבודה פנימית, יש לאדם נטייה לבורא לכן הוא נקרא "ישראל", "ישר א-ל". אם אין לו אז לא נקרא ישראל, אז נקרא אומות העולם, וזה כל אחד ואחד. זה לא חשוב אם נולדת לאימא יהודיה או לא, אלא חשובה הנטייה, מדובר על הפנימיות שבאדם. אם יש לך נטייה לעבודת ה', זאת אומרת אתה רוצה על ידי איזה מאמצים להגיע לגילוי הבורא לנברא, שבעצם בזה עוסקת חכמת הקבלה שלפי הגדרתה זו חכמה של גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, אם אתה רוצה בזה, אתה בנוי לזה, יש לך נקודה כזו שבלב, אז אתה שייך לדרגה שנקרא "עובד ה'". אתה מוכן בעצם מלכתחילה לעשות כל מיני פעולות כדי לגלות את הבורא. זה יכול להתגלות על ידי השאלה מה הטעם בחיי? בשביל מה אני חי? ועוד ועוד.
אבל השאלה הזאת בשביל מה ולמה אני חי, יכולה להתגלות כלפי זה שרוצים כסף כבוד ועוד כל מיני מילויים. אלא אני מדבר על זה שלא כסף ולא כבוד ולא כלום, לא ממלא את התשוקה של האדם לדעת מה מהות החיים, מי מנהל אותי, יותר נכון. הוא רוצה לדעת על הכוח העליון, על עוצמת הטבע, על התכונה שבטבע. בשביל מה הכול? ולמה בנוי כך? ומה בכלל יש מעלי? זאת השאלה.
ישנם כאלה שיש להם את השאלה הזאת והם נקראים "עובדי ה'" לפי הנטייה. עד כמה שמבצעים את זה או לא זאת שאלה, זה ניתן להם כבחירה. ישנם כאלה שהם לא מרגישים נטייה לגילוי הבורא, אבל יש להם נטייה לשייכות לבורא.
כאן ההבדל מהותי, כי גילוי הבורא זה לפי השתוות הצורה, היינו הם צריכים להגיע לבחינת ההשפעה וזה גילוי הבורא, ואלו שאין להם הנטייה הזאת אלא רק שייכות לבורא, אז הם נמצאים בקיום החיצון של תורה ומצוות מה שנקרא. הם לומדים ספרי תורה ומקיימים מצוות חיצוניות, לא פנימיות. הם לא מתקנים את עצמם, אלא עושים פעולות חיצוניות וחושבים שלפי הנטייה שלהם זה מה שנקרא עבודת ה'.
אנחנו צריכים להבין שגם אלו וגם אלו פועלים לפי הנטייה, דחף שהבורא החדיר בכל הקבוצה הזאת, או בקבוצת עבודת ה' הפנימית או בקבוצת עבודת ה' החיצונית. ככה זה נקרא. קבלה זה נקרא "פנימיות התורה", וקיום תורה ומצוות זה נקרא "חיצוניות התורה". אין בזה עדיפות זה על זה או משהו, אלא לכל אחד לפי איך שהוא בנוי. ולכן אין כאן התנגשות וחס ושלום איזו מן התנשאות אחד על השני, אלא אנחנו צריכים לכבד את שני החלקים האלה שבאנושות.
וישנם כאלה שאין להם נטייה לא לזה ולא לזה, ולכן אדם לא מרגיש שיש לו שייכות לכל הדברים האלה, אז הוא נמשך לכל המיסטיקות, לכל מיני דברים אחרים או בכלל שייך רק לגשמיות, לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.
תלמיד: אז למה כל העבודה החיצונית קיימת כבר מאות שנים? גם מקובלים עסקו בחיצוניות.
כי החלק ששייך לעובדי ה' העליון, החלק הזה נקרא "ראש" של כל יתר הרצון לקבל ששייך ל"גוף". ובגוף יש לנו אז עובדי ה' חיצוניים הקרובים לראש, ויש גופים, חלקים, רצונות לקבל יותר ויותר נמוכים. החלק העליון ששייך לעובדי ה' האמיתיים, שרוצים להגיע להזדהות, להשתוות הצורה עם הבורא, יש להם נטייה להגיע להיות כמו בורא, אז הם צריכים לשפר, לשנות את עצמם. לכן הם מגיעים לדרגה שנקראת "ראש הפרצוף", הם מקבלים תכונות, כוונות על מנת להשפיע וזה מה שמעלה אותם לראש.
מה שאין כן חלקים אחרים הם כבר שייכים לגוף. אבל לגוף הזה יש גם תפקידים מאוד חשובים ולכן אסור לנו להגיד שאין בהם שום צורך. בכל בריאה שבעולם, אפילו בכינה הקטנה, כמו שכותב בעל הסולם, יש צורך גדול. כל דבר ודבר, צריך להביא את ההצדקה לקיום שלו אפילו שהוא לא מבין מה קורה ומה הוא עושה. לכן יש הרבה אזהרות בתורה על היחס בין אדם לחברו, שזה קודם לבין אדם למקום, היינו לבורא.
זו מערכת. אנחנו צריכים להבין שזאת מערכת מאוד מורכבת וכל החלקים שלה הם תלויים ושייכים אחד לשני. אם יש לי פצע ברגל, אפילו שהוא קטן, זה קובע לי עכשיו את התפקוד של כל הגוף. הראש שלי לא יכול לעסוק בכלום אם יש לי פצע ברגל, ואני לא יכול לעסוק באיזה דברים גדולים גבוהים רוחניים אם יש לי איזו מחלה קטנה בגוף. כל המערכות הן מערכות כאלו, הן אינטגראליות, שלמות, ולכן אנחנו צריכים להתייחס לכל דבר ודבר בכבוד, בהשתתפות, בהבנה, בתשומת לב.
תלמיד: ואז בעל הסולם ממשיך ואומר ""הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה".
אלא זה אתה, במקרה, אתה זה שקובע את היחס שלך שהחיצוניות יותר חשובה מהפנימיות. זה אתה שקובע מי עולה. אתה קובע. אנחנו נניח נמצאים היום בעולם שהחיצוניות עולה. ולמה החיצוניות עולה? מפני שאנחנו נותנים לה לעלות. אנחנו נותנים לה כוח לעלות ולא שהיא בעצמה עולה.
הדרגה העליונה היא קובעת שהדרגה התחתונה היא חשובה, אם מזלזלים בדרגה עליונה, וכך זה קורה. מי אשם? אנחנו אשמים שכל החיצוניות שבעולם, כל הרשעים האלה שבעולם מקבלים כוחות, מקבלים יכולת להזיק ולבלבל את הכול, במקום שאנחנו נרגיע אותם ונשלוט עליהם ונקבע את הסדר בזה שהעולם צריך להתקדם לפי החוקים של "ואהבת לרעך כמוך"1.
תלמיד: לא הבנתי מה אמרת, אנחנו צריכים להרגיע אותם? איך נרגיע אותם בדיוק?
על ידי כך שנעדיף אצלנו פנימיות על חיצוניות, על ידי כך גם נקבע שפנימיות, שזה בכלל כל אלה שעוסקים ברוחניות העולם, יקבעו לדרגות הנמוכות ביותר, שהם יבינו שפנימיות יותר חשובה ויימשכו אליה. אנחנו קובעים את זה, הכול במחשבה יתבררו, זה ממש כך. אם אתה רוצה שהילדים שלך יהיו טובים, אל תעשה להם שום דבר, אתה יכול במדרגה שלך לעשות את הבירור, אתה עליהם בצורה חיצונה לא יכול לעשות כלום, תעשה בדרגה שלך בירורים, שאתה רוצה להעדיף רוחניות על גשמיות, שאתה נמשך לזה, מוסר את עצמך לזה ואז אתה משפיע עליהם. אין לך שום אפשרות להשפיע בצורה אחרת על העולם. שום כוח פיסי, שום תחכומים, שום דבר לא יעזור לך, רק בצורה כזאת שאתה בעצמך קודם כל תשנה בפנים את היחס בין הפנימיות לחיצוניות, שהפנימיות תעלה כמה שיותר גבוה מעל החיצוניות.
שאלה: לא כל כך הבנתי. אם אנחנו, בני ברוך, ערבים לכל העולם, למה העולם מקבל מכה?
כי אתה יושב בינינו ולא חושב על כך שאתה צריך להיטיב לעולם, לא חושב על זה שבבחירה הפנימית שלך, הפנימיות תהיה יותר חשובה לך מהחיצוניות, שאתה רוצה להשפיע לעולם, שהעולם יחשוב על דברים גבוהים, על תיקון, על איך לעלות לדרגות יותר גבוהות. אתה לא חושב על העולם ולכן העולם במקום להתפתח לטוב פונה אליך ומתחיל לדקור ולדקור אותך, לעשות לך כל מיני צרות. למה? הוא רוצה להזכיר לך שאתה לא חושב עליו, ככה זה.
באים ילדים ומציירים אותנו, מה הם עושים? הם רוצים, כמו דרגה תחתונה כלפי דרגה עליונה, להראות לנו שאנחנו בתוכנו לא מספיק חושבים על החלק העליון שבנו כלפי החלק התחתון שבנו, ולכן לא יכולים ליצור להם אותו היחס בין העליון והתחתון שבכל דבר ודבר.
אנחנו עוד נקרא את זה בהמשך ההקדמה הזאת, שם הוא כותב שבהדרגה מדרגת ישראל יורדים לדרגות, דרגות, דרגות שכל העמים כולם מסתדרים לפי איך שישראל, איך שהמדרגה העליונה קובעת יחס בין העליון לתחתון שבה.
תלמיד: אם משהו קורה באוסטרליה ואני גר בישראל או בקמרון, אני לא מרגיש מה קורה שם. אולי אם הייתי הבורא, הייתי צריך לשלוח את הבעיות ישירות לבני ברוך.
אתה לא צריך לשלוח ישירות שום דבר.
תלמיד: אם הייתי הבורא.
מה פתאום? אנחנו כולנו קשורים במערכת אחת וצריכים להכיר את המערכת ואתה צריך להבין שאתה תלוי בכל המערכת. איך ללמד אותך שאתה תלוי בכל המערכת? אתה צריך להיות קשור אליהם בצורה כזאת שהכול יהיה בראש שלך, שהכול יהיה בהרגשה שלך. אם תגיע למצב שאתה אוהב אותם, מרגיש אותם קרוב, אז בבקשה, כן ודאי שאתה כך תרגיש, אבל זה בתנאי שאתה תעלה בדרגה, בינתיים אתה לא חושב עליהם, לכן אתה לא מרגיש אותם.
תלמיד: אם אני פה, אני לא מרגיש מה קורה באוסטרליה, אני לא מרגיש את המערכת השלמה?
כי אין לך כלים להרגיש, אתה לא מרגיש אפילו את החבר שלידך. על איזו אוסטרליה אתה מדבר בכלל?
תלמיד: בדיוק. זה לא מתקן אותי, אני לא מרגיש מה קורה שם.
אתה לא צריך להרגיש את זה, אלא לתקן את עצמך למצב שתתחיל להרגיש את זה, בינתיים אין לך הרגשה. אתה צריך לסדר את הכלים שלך בכזאת רגישות שהם יתחילו להרגיש את כל העולם, את כל המציאות, את כל העולמות, את הבורא שממלא אותם ונמצא בהם, אתה צריך כך להתפתח לאט לאט.
אבל עכשיו אתה לא יכול את זה להרגיש, למה? כי יש לך רצון לקבל רק להרגיש את עצמך, לא אכפת לך כלום חוץ מזה, כלום. אתה חושב על אוסטרליה? מתי חשבת פעם אחרונה? אתה חושב על משהו בכלל חוץ מעצמך? על אף אחד. אז מה אתה אומר אני לא מרגיש, איך אתה יכול להרגיש? אתה לא יכול להרגיש שום דבר חוץ מהאגו שלך, אתה לא מרגיש כלום. מה אתה מתלונן? תתקן את האגו שלך. במידה שתתקן אותו תתחיל להרגיש מה נמצא מסביב.
תלמיד: אני מבין, מסכים ב- 100%, אני לא מצליח להבין למה הבורא ישלח משהו להם כשכאן אני בקושי יכול להרגיש את החברים שלי. איך זה עוזר לתיקון?
זה לא עניינך, הייתי מסביר את זה אבל ייקח הרבה זמן עד שתבינו. לא תבינו, אני לא רוצה את זה, זה לא ייתן לך שום דבר, עדיין זו לא עבודה שלך, אתה תתקן את מה ששייך, קרוב אליך, חוץ ממך יש עוד אנשים בעולם, יש עוד מערכות, אז כל אחד סובל, כל אחד נהנה במידה שהוא חייב להתקדם לתיקון. זה עדיין לא לפי הראש שלך להבין. תתרכז במה שתלוי בך, במה ששייך לך היום לתקן.
שאלה: יוצא שבכל מדרגה דווקא אתה הוא זה שמזכיר לנו שצריך להתמקד בחלק הפנימי. איך בעצמנו נלמד לחפש את החלק הפנימי הזה בכל בוקר, בכל שיעור בוקר, איך עושים את זה, איך לא מתפזרים בכל פעם?
אני מקווה שכל עוד אני חי אתם תקבלו את הדברים האלה וזה יחיה בכם ואתם תוכלו, איש את רעהו יעזורו, להזכיר זה לזה וכך להתקדם, בינתיים זה התפקיד שלי, מה לעשות. עוד כמה שנים נקווה, כל עוד תצטרכו אני אעשה, אחר כך תמשיכו בעצמכם, ככה זה תיקון העולם.
שאלה: איך בכל פעם למצוא חלק פנימי יותר, איך להתעמק יותר ויותר בכל פעם?
כמה שיותר לחשוב, הכול במחשבה יתברר, כמה שיותר לחשוב. איך זה קשור לזה ואיך לזה וזה לזה. אני מבין שזה מאמץ מאוד גדול. אין עבודה במוח, בלב, בפיזי ששורפת יותר קלוריות מעבודה שאדם עוסק בברורים האלה הרוחניים. זה מאוד קשה, זה מאוד מעייף, ממש כך. אבל צריכים גם לשלב בזה את השכל עם הרגש. כשאתה חושב, חושב ומברר בשכל אתה צריך לעבור לרגש קצת, איזה שיר לשיר, משהו רגשי להרגיש ושוב לחזור לברור השכלי וכך תעשו, עד שזה יחיה בפנים.
זה לא שאתה יותר חכם או פחות חכם, זה לא עניין של חכמה, זה עניין שהמאמצים נכנסים לפנימיות האדם ובונים בו מערכת, והמערכת הזאת בעצם קובעת את יכולת האדם להרגיש את העולם, להרגיש את עצמו, להרגיש את הבורא שממלא את הכול. איך אנחנו נמצאים בו ואיך הוא מסובב אותנו, בקיצור להרגיש את כול המערכת הכללית, זה תלוי במאמץ שלנו, בעיקר בעבודה בקבוצה, זה מאוד חשוב. אני מבין שקשה לאנשים, במיוחד לאנשים כמוך אבל אין ברירה, לאט לאט זה יקרה.
שאלה: למה אנחנו רואים שיחס הבורא שמגיע אלינו דרך העשירייה שונה מיחס הבורא שמגיע אלינו דרך העולם? אנחנו רואים לפעמים את העשירייה במצב מתוקן יותר ובעלייה, למה זה לא בא לידי ביטוי גם בעולם?
כי בתוך העשירייה נמצא הבורא, איכשהו באיזו עוצמה, ובתוך העולם גם נמצא בורא אבל בעוצמה אחרת ובצורה אחרת. לכן יש יחס גדול מאוד בין יחס העשירייה לכל אחד מאיתנו ויחס העולם לעשירייה או לכל אחד מאיתנו, ודאי. הכול תלוי בעוצמת הבורא שנמצא בכל עיגול ועיגול.
שאלה: איך להבין נכון שאני עכשיו בוחר בפנימיות על פני החיצוניות, במה זה בא לידי ביטוי, איך אני יודע שעשיתי את זה?
פנימיות נקרא שאני מתחיל מאין עוד מלבדו ומבין שבכל פעולה שעוברת עלי זה הוא, ובכל מחשבה שאני חושב עליו זה גם הוא, ואיך אני כאן יכול לקבוע איפה אני נמצא. עד כמה שאני משתווה אליו, זו הפנימיות, והחיצוניות זה כל היתר. אם אני יוצא מאין עוד מלבדו שממלא את הכול ואני רוצה להיות שייך לזה אז כבר כל היתר זה חיצוניות. פנימיות זה איפה שאנחנו דבוקים, ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא.
שאלה: אני שמעתי אותך אומר שהטילים שמכוונים אלינו זה בגלל מה שמתגלה בכוונה על מנת לקבל.
אתה חושב שמישהו אחר נמצא אחרי הטילים חוץ מהבורא? אז זו עבודה זרה.
תלמיד: מה התיקון כְמקובלים בהשגה, שאנחנו צריכים לעשות? מהנקודה הזאת שאנחנו מבינים שבאמת מה שמתגלה זה הכוונה בעל מנת לקבל. אתה מכוון אותנו כל הזמן שוב לתוך העשירייה. מה אנחנו צריכים לעשות עוד בתיקון הזה?
תחשוב שאתה יורה טיל לעצמך, אתה בקלקול שלך, שכבר היה צריך להיות מתוקן. אם ישנו טיל סימן שאתה במקום טיל היית צריך לקבל בונבוניירה. ובמקום בונבוניירה אתה מקבל טיל על הראש. למה? כי אתה מכוון את הטיל הזה עליך, על אחרים, לא חשוב, אתה, הקלקול נמצא בידייך, אז מה אפשר לעשות?
צריכים להבין שעלינו מהר מאוד להזדרז ולמנוע כאלה דברים, לפחות מתוך זה שזה לא יקרה, אמנם שזו לא עבודה שלמה אם אנחנו עושים את זה כדי להרגיש טוב. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו עושים את זה כדי לעשות נחת רוח לבורא. לא הטילים צריכים לעורר אותנו להיות טובים אלא שאנחנו בעצמנו נתחיל לעורר את עצמנו להיות טובים. זאת אומרת, להגיע למצב שאנחנו מגיעים לאפס, שאין כוחות שליליים שפועלים עלינו, אלא מאפס והלאה זה נקרא "אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני".2
שנגיע למצב שאנחנו רוצים את החושך, את הרע לגלות קודם שהבורא מגלה לנו. עוד לפני שהוא מגלה, אנחנו רוצים לחפש, ללכת כפופים, לחפש מה איבדנו, איפה יש עוד חסרונות, איפה עוד שבירות מאדם הראשון.
תלמיד: בעצם מה שמתגלה זה גילוי הכלים, אולי כתוצאה מהעבודה הטובה שאנחנו עושים. האם זה בסדר או לא בסדר?
איפה העבודה שאנחנו עושים? לא, אם היינו עושים עבודה נכונה, אז היינו מגלים את הכלים הבאים אלינו לתיקון, בצורה יפה, טובה. כבר היינו מעלים מ"ן, היינו מקבלים אותם בזה שהם היו בעטיפה של חסדים, היינו מגלים גבורות, אבל גבורות בצורה אחרת. לא כטילים, כאיום על הקיום של עם ישראל, הקיום של מדינת ישראל וכולי. אנחנו נמצאים במצב מאוד רעוע, לא בטוח בכלום. אנחנו תלויים בכל העולם מיום ליום יותר ויותר. והכיוון שזה מתפתח, זה כיוון לא טוב. אתם יודעים כמה השנאה אלינו גוברת מיום ליום. והכול מדובר על חוסר התיקון מצידנו.
שאלה: אני לא שואל על רגשות של אנשים וגם לא על ציפיות. אני מנסה להבין מבחינה מערכתית איך הדברים צריכים לעבוד. אם אני מבין זה די פשוט, יש מערכת ויש בה כוח חיובי וכוח שלילי, וככל שמעלים יותר את החיובי אז השלילי ירד יותר. אנחנו עוד לא מתוקנים אבל עושים פה מאמץ מאוד גדול, אפשר הרבה יותר, זה ברור, אבל כן עושים מאמץ חיובי, כן מנסים ללכת לכיוון התיקון, למה בהתאם לזה הכוח השלילי לא יורד, למה הוא עולה? זה פשוט לא נתפס.
אנחנו מפגרים אחרי התיקון שלנו שצריכים לעשות, אנחנו מפגרים. אין מה לעשות, צריכים רק להבין שחייבים להזדרז, אין לי תשובה אחרת. אתם לומדים את כל הדברים האלה יחד איתי ואני יכול אולי קצת רק להוסיף פה ושם, אבל בסופו של דבר הכול נמצא לפניכם. זה שהעולם נמצא בהתדרדרות רק אומר עד כמה אנחנו מפגרים, אנחנו. אסור להגיד שזה לא תלוי בנו, ההיפך, צריכים לקבל הכול על עצמנו.
ואל תגיד שלא נותנים לנו, יש הרבה כוחות שלא נותנים לנו להפיץ, לא נותנים לנו להסביר, שפועלים נגדנו, דווקא בצורה אישית כנגד הארגון, זה הכול מלמעלה, הכול יחד עם כל הטילים גם זה נופל עלינו על הראש. ובכל זאת אנחנו צריכים להתקדם, עוד ועוד להגביר את עצמנו.
כל אחד מאיתנו שישאל את עצמו, מה הוא מתכוון במשך היום לעשות? להגיע מחר לשיעור ולשמוע שוב כל מיני דברים יפים או שיש לו מה לעשות במשך היום? לא חשוב איפה הוא עובד, אלא מה הוא לוקח על עצמו כדי לגרום לתיקון העולם במשך היום. אז מחר שיבוא לשיעור באמת עם לב נקי. זאת שאלה, כדאי לחשוב עליה. ואחר כך לשאול למה נופלים טילים עדיין ועוד מתגברת האנטישמיות וכל השנאה ובכלל בעולם כל הצרות מיום ליום.
אנחנו נמצאים במצב שאנחנו כן יכולים כבר למנוע את התיקונים האלה, יכולים. למרות שהתיקונים לקראת גמר התיקון הם יותר קשים, יותר כבדים, אבל יכולים לגשת עד גמר התיקון בצורה יפה וטובה, כן יכולים.
שאלה: נותנים לנו הכול. נותנים לנו זמנים כאלה שכמעט לא חסר לנו שום דבר, נותנים לנו מקובל ענק, קבוצה ענקית. אני לא יודע מה זה "לב נקי", האם בכלל הלב שלי בידיים שלי? השפה של המכות, מהניסיון שלי זה לא עובד בשום דבר, לא קונה את זה. גם מההסברים שהיו ביום השואה, בכל הזמנים האלה. אני אפילו לא יודע אם השאלה שאני מעלה עכשיו, האם יש בכלל טעם, כי גם בזה גם תשובה מילולית.
אני מבין אותך שהמכות כביכול לא עוזרות. אבל יש כאן תהליך מצטבר, זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו עוברים בכל זאת ממצב למצב ולמרות שעוברים את המצבים האלה על ידי המכות, אנחנו עוברים מצבים. ואתה צודק שנראה לעיניך שהעולם לא מתקדם, אבל הוא מתקדם. תראה מה קורה בכל זאת עם הקבוצה שלנו, עם הבירורים שהאנושות עושה במיוחד בזמן האחרון, יחד עם זה, כנגד זה, ודאי שמתגבר כוח הרע בעולם, אבל בכל זאת זאת התקדמות.
אני לא כל כך בכושר להסביר את הדברים האלה בצורה כללית, לא בכושר להסביר את זה לאנשים שעוד לא בעניינים ממש. צריכים לעשות מה שאפשר. לכן או שישנם תורה ומצוות חיצוניות שעושים פעולות פיזיות, או שישנו לימוד של "תלמוד עשר הספירות" שבינתיים מעסיק את האנשים שיתעסקו בזה ויהיו בזה, אבל קשה. אני הייתי ליד הרב"ש בכל מיני אירועים שהיו נופלים טילים מסדאם חוסיין ולפני זה היה מבצע "שלום הגליל", ראיתי איך הוא מתנהג. בכל זאת היה מקבל את הדברים האלה כמו שהם.
כתוב, "מה שלא עושה, השכל עושה הזמן", נקווה שאנחנו נחכים ונבין את זה מבפנים, מתוך תיקון הלב. בסופו של דבר, לא ניסינו עדיין את התרופה הבטוחה והיחידה שזה חיבור. ולכן אני מקבל את כל הטענות שאתם אומרים, רק השאלה היא כך, האם אתם מוכנים לקבל את התרופה הזאת? ואחרי זה להגיד, זה לא עוזר, אני לא רואה שום דבר, העולם לא משתנה לטובה וכן הלאה, איפה התרופה שהעולם ישתנה לטובה?
אות ס"ח
"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו."
הייתי מוסיף כאן שלא רק זה העניין, אלא ש"כל הפוסל במומו פוסל". שעד כמה שפרט מעלה את ההשפעה, עד כמה שהוא דבוק לבורא בתיקון הפנימי שלו, בחיבור ובאהבה, הוא מתחיל לזהות בכל הדברים האלה שאנחנו רואים בעולם הזה המדומה, לא טילים, אלא ממש בונבוניירות.
קשה לנו להבין את זה, קשה לנו לתאר שזה כך. המקובל מצטער על זה שכך אנשים מרגישים את הטילים, הוא מצטער על זה שכך זה מגיע לכלים שהם לא מתוקנים. אבל הוא בעצמו רואה בזה יד ה', ולא רואה בזה שום פגם חס ושלום מהטוב ומטיב לרעים ולטובים, לכולם ולתמיד. זה כך בתור איזו הערה.
"ובזה יתבאר לך, מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק, בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות, לגאולה שלימה (תיקונים, סוף תקון ו'). שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר, לגאולתם של ישראל מבין האומות?"
כאן הוא מתחיל לדבר על התרופה. ברור לנו שיש לנו מכות, ברור לנו שיש לנו כל מיני גילויי השבירות, שזה באמת גילוי השבירות. אז יש כאלה אנשים שמתייחסים לזה למעלה מגופם כבר, שבשבילם זה הכול גילוי לטוב, כי זה מביא לתיקון. כמו גילוי כל מחלה שגם מקודם הייתה, מעיקרא היתה, ועכשיו כשהתגלתה אז אפשר לרפא אותה. ואז מודים לזה, מודעים לזה וממש שמחים בזה, "שמח אני ברשעים שמתגלים".
וישנם כאלו שלא נמצאים עדיין בזה, אלא נמצאים למטה מזה. אז מתגלה משהו רע, אז זה רע בעצמו. לא רואים אחרי הרע הזה טוב ומטרה, רע מטרתי וכן הלאה. הכול תלוי ברמת התפתחות האדם, עד כמה שהוא רואה את התהליך. אם הוא משתדל בתוך קבוצה להיות באין עוד מלבדו טוב ומיטיב, אז הוא מתקן את ההסתכלות שלו על העולם, וודאי שמקבל את זה בצורה אחרת.
זאת אומרת, הוא לא חושב על עצמו, לא חושב על העשירייה, כמו שחושב איך דרך העשירייה יחד עם כולם, עם כל החברים שבעשירייה, להעביר את ההשגחה העליונה, האור העליון לגוף הכללי. ואז בגוף הכללי זה יורד לדרגות כמו שלמדנו בתחילת השיעור הזה. שזה ישראל שלא שייכים לפנימיות אלא לחיצוניות, אחר כך לאלו, לאלו, לאלו וכן הלאה, וחושב על כולם. שכלפי הבורא אין לו מי שחשוב יותר או חשוב פחות, רק יש לו עניין של התפקיד שהוא נתן לכל אחד, ולכן מכל אחד הוא שואל לפי התפקיד שחילק לכל אחד.
שאלה: בתחילת השיעור שמעתי אותך אומר שיבוא זמן שבו לא נכעס, שאין צורך לכעוס כי הבורא מארגן הכול בצורה כל כך מושלמת. אבל בינתיים אני מאוד כועס. זה ברור שהטילים נופלים בתגובה לחוסר היכולת שלי להתחבר. אני רוצה שהבורא ינצח, אבל הוא יוצר כאלה תנאים בתוכי שאני פועל להיפך, הפוך ממנו, ומתלונן כל היום על איך שהוא עושה את הכול. זה ברור מעל הדעת שהוא מושלם, גדול ולא רוצה לשלוח טילים על עם ישראל, זה אני שפוגע בבורא, ואני כועס כי הוא צריך לתקן משהו בתוכי.
הבורא זה חוק טבע, "חוק נתן ולא יעבור", "אני ה-ו-י-ה לא שניתי", זה לא משהו שמשתנה. זה גם לא משהו שמשתנה בגלל הצעקות שלך, או התפילות, או הבכי שלך. אתה משפיע בהרגשה שלך על עצמך, ודרך עצמך אתה משפיע על המערכת. אבל לא שאתה צועק למישהו חס ושלום שקיים אי שם, והוא מטה אוזן ושומע אותך, או פותח את הלב ושומע אותך, אין דבר כזה.
"הבורא" זה מערכת, ה-ו-י-ה, ה-ו-י-ה שלמה. זאת אומרת, אותה הה-ו-י-ה איפה שאנחנו מחוברים יחד עימו כולנו יחד, כל הרצונות בכוונה השלמה על מנת להשפיע מאיתנו, ובכוונתו להשפיע לנו, כי "סוף מעשה במחשבה תחילה", אותו המנגנון השלם של הבריאה והבורא שנמצאים באחדות, לזה תקרא "בורא". ומזה הוא משפיע אלינו.
אנחנו נמצאים בשבירה. וכמה שאנחנו משפיעים מהשבירה שלנו למנגנון הזה השלם, אז הוא משפיע עלינו בהתאם לזה. כך אנחנו נמצאים, ואין לנו מה לבקש ממנו שיעשה כך או אחרת, אנחנו על ידי זה מתקנים את עצמנו. כמו שכתוב מתפללים, מה זה מתפללים? אנחנו דנים את עצמנו, "להתפלל" זה לבדוק את עצמו. זה לראות עד כמה שאני הפוך מהמנגנון הזה השלם.
לכן אל תייחס לבורא תכונות אנושיות. רמב"ם כותב על זה יפה, תקרא מה שהוא כותב, ותתייחס אליו כמו למערכת שלמה. אל תשייך לו את הרגשות שלך, המחשבות שלך ותתייחס אליו כמו לבני אדם. זאת מערכת אידיאלית, שלמה, שאתה כלפיה צריך לסדר את עצמך, לפי הדרגה הנוכחית שלך, וכך כל פעם יותר ויותר.
תלמיד: הרגשות, התחושות האלה שאני מרגיש הם כהוכחה למערכת הזאת, כך זה מרגיש בתוכי. אני יכול לזכור שהיו זמנים בעבר שלמדתי ב"בני ברוך", הייתי בחור נחמד ונעים שדיבר עם כל מי שהוא פגש על לאהוב אנשים ולעשות טוב לאנשים. ועכשיו, כשאני רוצה להיות יותר ויותר דוגמה טובה לעולם, אני דווקא ההיפך.
יפה מאוד.
תלמיד: יפה מאוד, אבל כל העולם סובל מחיסרון גדול וסובל ממני הקטן, המעצבן והלא מסכים הזה. איזו מין דוגמה אני נותן לעולם? כמה בירור פנימי עוד יידרש עד שאצליח לחזור להיות שוב דוגמה טובה לאנשים, כדי שכולנו נהיה דוגמה כזאת?
את כל המצבים האלו אנחנו צריכים לעבור. בדומה לאדם, כשהוא נולד. באיזו צורה הוא נולד? באיזו צורה מלוכלכת מוציאים אותו מאמו? רוחצים, מתחילים לטפל בו, הוא לא יודע לעשות כלום חוץ מלקבל אוכל ולהוציא פסולת. וכך מטפלים ומטפלים בו הרבה שנים, מנפחים אותו בכל מיני דברים טובים, חכמות והכול, אולי ייצא ממנו משהו.
וכך אנחנו גם בעצמנו. וכך כשמגיעים לחכמת הקבלה. וכך גם אתה, שעוד לא נולדת ברוחניות, אבל תעבור גם אותם השלבים כמו תינוק, כמו ילד קטן. וגם עכשיו שאתה מתפרץ וצועק ולא מסכים, זאת צורת הגדילה שלך. אנחנו כבר קצת בעלי ניסיון בזה, אנחנו כבר מבינים את זה שכך גדלים. ולכן אנחנו שמחים בזה שאתה מתפרץ וצועק, כי זאת הצורה הנכונה שצריכה להיות.
אז לבריאות, תצעק, תתפרץ, תגדל.
תלמיד: זה כבר מספיק.
יהיה טוב.
אות ס"ט
"ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה, יש בה פו"ח, כמו כללות העולם כולו. ולפיכך, גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות.
ובהיותו, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה - נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע. וכל האומות, יודו ויכירו, בשבחם של ישראל עליהם. עד שיקוים הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכמו כן הכתוב (ישעיה, מ"ט): "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה"."
זאת אומרת, בהתפתחות חכמת הקבלה, בהתפשטות החכמה הזאת, בהפצה, צריכים להגיע למצב שעד קצה העולם כולם ישמעו שיש צורך להתפתחות. יש כוונה, מטרה טובה להתפתחות שלנו וכדאי לנו להימשך אליה. וככל שיותר נמשכים, אנחנו נרגיש את עצמנו שחייבים להיות יותר מחוברים בצורה טובה, יפה. אפילו בצורה חיצונית זה לזה, באיזו צורה סוציאליסטית כמו שחושבים או עוד כל מיני דברים, אבל העיקר זה בצורה יפה איש לרעהו. בדרגות הגבוהות זה יתבטא בזה שאנחנו נמצאים "כאיש אחד בלב אחד" כולל הבורא שממלא את ליבנו, וכך דרכנו זה ישתלשל לכל המדרגות הרחוקות.
על ידי מה? על ידי פנימיות התורה שהיא חכמת הקבלה שמדברת על הקשר בין הבריות ובין הבריות המחוברות בקשר יפה וטוב עם הבורא, כמו שאנחנו מדברים על העשירייה, כמו שכותב לנו רב"ש שאנחנו צריכים להתארגן, כך הצורה הזאת תגיע למימוש הדרגתי. אבל היא תגיע לזה, ואנחנו נראה את הדברים האלה.
שאלה: במאמר הזה בעל הסולם אומר שיש יחס ישר בין אדם שמגביר את הפנימיות לבין מה שקורה בעולם, בין אדם שמגביר את החיצוניות לבין מה שקורה בעולם. ובמאמר "השלום" הוא מדבר על כך שיש לאדם שתי מצוות, יש מצווה אחת של קבלה ומצוות אחת של השפעה, ובמצווה של השפעה, העונש והשכר לא באים ביחס ישר. האם יש יחס ישר או אין יחס ישר?
זה תלוי באיזה כלים ובאיזו רמה אתה מדבר, אני לא יכול להגיד כך על הכול. אנחנו נמצאים במערכת, בדרגות נמוכות אנחנו לא מרגישים את המערכת, בדרגות יותר עליונות אנחנו מרגישים את המערכת, אבל בינתיים לא מרגישים בצורה ברורה את הפעולה שלנו במערכת ואת תגובת המערכת אלינו.
יותר גבוה, אנחנו מתחילים יותר להרגיש את הפעולות שלנו ואיך הן משתתפות, איך הן משתלבות במערכת, איך הן משפיעות. באיזה קשר במערכת זה הולך, נכלל וחוזר, איפה כאן אור ישר ואיפה אור חוזר ואיפה התגובות שלנו, איפה טנת"א. הדברים האלה מתגלים לאט לאט, בהתאם לכמה שאנחנו נכללים זה מזה. כל סוד הכרת המערכת זה סוד ההתכללות, מידת ההתכללות שלנו בינינו, זה בזה.
ולכן אם כך נבין, אם נקשור את עצמנו כך, פתאום אני ארגיש שאם אני נמצא עכשיו עם החברים ואם אני רוצה איתם יחד להיות קשור בכל מיני צורות קשר פנימיות שלנו לבורא, הרצונות הפנימיים שלנו, המחשבות הפנימיות שלנו בינינו לבורא, אז בזה אני מפתח את הפרצוף שלי.
שהוא לא סתם עשרה רצונות מחוברים להשגת מטרה משותפת אחת, אלא יש כאן התכללות בינינו, התכללות, שכל אחד נכלל בתוך השני וכך כולם בכולם. וכל אחד שנכלל בכולם, הוא כבר כמו כולם. ואז יש לנו עשר שבתוך העשר, ובתוך העשר עוד עשר וכך אנחנו מתחילים לגדול ולהיות כוללים את כל המציאות. כך העשירייה צריכה להרגיש, ובזה היא תרגיש שהעולם הזה נעלם ובמקומו ישנה מערכת רצונות וכולה אור, וכך אנחנו נראה את הצורה האמתית של המציאות. הכול תלוי במידת ההתקשרות הפנימית בינינו.
שאלה: למה אנחנו, פנימיות התורה כביכול, צריכים את הכרת אומות העולם בנו? למה אנחנו צריכים את זה?
אנחנו לא צריכים את זה, אלא אם אתה מגיע למצב שאתה עובד טוב בשביל הבורא, אז אתה צריך את אומות העולם. אם אתה רוצה להשפיע מהבורא לאומות העולם, אתה צריך להשפיע להם טוב. הכול קשור זה לזה.
מה זה אומות העולם? אומות העולם זה חלקים מנשמת אדם הראשון שהם לא יכולים בעצמם להיות בקשר ישיר עם הבורא, כי לא קיבלו ממנו את הרצון הזה ואת היכולת הזאת והם תלויים בך. ואת התלות שלהם בך, הם מגישים לך כטענה גדולה בצורת אנטישמיות. הם אומרים, אתה אשם בזה שרע לעולם, אתה אשם בכל מה שיש בעולם, אתה אחראי על כל העולם, אתה גורם רע לכל העולם. מה אנחנו צריכים לעשות אתך? אולי בכלל צריך לגמור אתכם. זה מה שהם אומרים.
אז מה זאת אומרת שאני רוצה להשתדל להיות טוב איתם? לא שאני צריך להיות טוב איתם, אלא כל היחס הנכון שלי אליהם הוא שאני מסביר להם מהי צורת המציאות הנכונה ואיך אנחנו צריכים להתייחס אליה. ואיך הבורא נמצא כאן, הכוח העליון. במה הוא נקרא טוב ומיטיב, אם הוא עושה דברים כל כך רעים בעולם. אני בכל זאת צריך להסביר את כל הדברים האלה, זה נקרא ההפצה שלנו. יש לנו עוד הרבה מאוד מה להגיד, גם לעצמנו ומכל שכן להם. ואנחנו חייבים את זה, על ידי זה נגיע למצב שהם יעזרו לנו לעלות להר ה' כנבואת ישעיהו.
תלמיד: אבל ברור לנו שאם אנחנו מתקנים את עצמנו, מאליו השפע יבוא אליהם בבת אחת, הם לא צריכים להתעסק באיזה דבר. כל מה שאנחנו צריכים זה תיקון עצמי שלנו.
מה זה נקרא שהשפע מגיע אליהם בבת אחת? הם מעלים אלינו חסרונות. עכשיו הם מעלים אלינו חסרונות או בצורת טילים או בצורת שנאה עולמית שמתגלה כלפינו. זה נקרא שהם מעלים מ"ן, בצורה כזאת, הם לא יכולים אחרת להעלות את זה. ואם אנחנו לא נתחיל לספק תיקונים, המ"ן הזה יהיה יותר ויותר גרוע. ובצורה, בדרגה הכי נמוכה, הכי גרועה.
מה שאין כן, אם נספק להם ידיעה על תכנית הבריאה, אנחנו נקבל מהם בהתאם לזה מ"ן יותר מבורר. לא על ידי טילים ולא על ידי אנטישמיות, אלא על ידי חסרונות יותר מבוררים. הם ידחפו אותנו. מה זה נקרא שהם מעלים אותנו על כתפיהם להר ה'? שהם מספקים לנו חסרונות מהגוף לראש, זה נקרא שלוקחים אותנו על כתפיהם, שאנחנו נקשור אותם עם הבורא.
כל האנשים שנמצאים עכשיו בנטייה לבורא, הם צריכים לעסוק בזה ולכן יש להם גם עבודה כלפי אומות העולם. חוץ מזה אתה שואל, איזה קשר יש לנו אליהם? איך אתה יכול להתקשר לבורא, אם אתה לא נקשר לאומות העולם? איזה חיסרון, איזה מ"ן אתה מעלה לבורא? שאתה רוצה להרגיש טוב? שאתה לא רוצה טילים?
אתה צריך דווקא לגשת לאומות העולם, לקבל מהם את החסרונות האלה, להתכלל מהצרות שלהם, ואת זה להעלות למעלה לבורא, שאתה רוצה לתקן אותם. שאתה רוצה להיות המעבר, הצינור, כמו שכותב בעל הסולם במאמר "הערבות", בין הבורא לאומות העולם. איך תעשה אחרת את התפקיד הזה?
תלמיד: אבל האם האנטישמיות זה איזה סוג של מ"ן?
האנטישמיות היא ודאי מ"ן. ודאי ששנאת אומות העולם לישראל זה מ"ן, רק שמגיע בצורה כזאת. אבל ודאי, זאת דרישה. הם בעצמם לא יודעים למה. תשאל אותם, הם יגידו לך אלף סיבות למה הם שונאים את ישראל.
תלמיד: אני צריך לקבל באהבה את אותה אנטישמיות?
בהבנה, לפחות בהבנה. ואם אתה מבין שמה שיש בהם זה הבורא מעורר אותם, ולא שזה בא מתוכם, אין כוח אחר, אין גורם אחר, אלא הבורא מעורר אותם, אז אתה תגיע לאהבה אליהם. למה לאהבה? כי הם מעוררים אותך לעבודת ה'. אם אומות העולם לא היו מעוררים אותך עכשיו על ידי טילים, על ידי שנאה, ויהיו עוד דברים אם לא תחשוב בכובד ראש על הסיבה למצב, אם לא היו מעוררים אותך מה היית עושה עכשיו? יושב בבית, ישן. אתה כאילו פתאום מפסיק לחשוב שיש כוח עליון אחד והוא סובב אותך מכל הכיוונים.
שאלה: מה אמורה להיות העבודה הפנימית שעלינו לעשות ברגעים אלו עם המצב שיש, או שזו אותה עבודה בכל רגע?
זו אותה עבודה, אין לנו יותר מזה. רק אנחנו צריכים להיות יותר מחוברים, החיבור שלנו יגרום קשר בינינו לכוח העליון ובהתאם לזה המצב ישתנה וישתפר גם כלפינו, גם כלפיי אומות העולם, גם כלפיי כל הצרות שבעולם. החיבור שלנו בינינו ועם הבורא זה מה שיתקן את כל המציאות. אנחנו חוזרים לעבודה הרגילה שלנו, רק לאט לאט כלפי החיבור בינינו בקבוצות אנחנו צריכים גם לחשוב על חיצוניות העולם, עד כמה שהם סובלים, עד כמה שאנחנו צריכים לפרסם, לפזר ביניהם את שיטת התיקון, שיטת החיבור. אז יש לנו מערכות הפצה, צריכים יותר ויותר לעודד אותם לזה וכך נתקדם.
גם צריכים להבין שהחיבור זה העיקר. נגיד אני שמוע עכשיו שישנם כאלה חברים שלנו באמריקה שחושבים שלא צריכים לבוא לכנס שיהיה בניו ג'רזי. אני בא מישראל, כבר זקן, שלא פשוט לי לבוא, אני בא לשם והם לא רוצים לבוא, כי יש להם כמה שעות טיסה או נסיעה למקום הזה. הם חושבים שמהבית הם יכולים להיות בקשר. הם לא מבינים שקשר לא משיגים דרך הבית, כשיש הזדמנות לחיבור כזה, זו הזדמנות שפשוט לא חוזרת על עצמה, למרות שאולי בעוד שנה נעשה עוד פעם כנס, אם כי אני כבר לא בטוח שאבוא יותר לאמריקה. אבל אנשים לא מבינים שהחיבור הזה זו התרופה. זאת התרופה, והם לא חושבים על זה. לשמוע? אני יכול לשמוע בבית. וודאי שאתה יכול לשמוע בבית ועוד ביתר נוחיות, אבל אתה לא תקבל את התיקון, את החיבור, את הקשר, וזה מאוד מצער אותי שישנם אנשים שעדיין נמצאים בכזאת מחשבה.
אנחנו לא תופסים, לא שומעים שהתיקון הוא בחיבור. לכן למרות שאני לא מסכים, אני לא הייתי רוצה לעשות את זה כך, הרצון לקבל שלי לא מסכים, הוא רוצה לברוח מכל הדברים האלה, אני עושה לעצמי כל מיני תירוצים למה לי לבוא וכן הלאה, אבל למעלה מהדעת אני חייב בכל זאת לעשות מה שהמורה אומר. כי אחרת אני באמת מפסיד, זה הפסד גדול לכל החיים, אני לא מגזים. אחר כך תצטערו ותשלמו על זה ביוקר, בגשמיות וברוחניות.
לא לבוא לכנס שזה מקום החיבור? זה מקום החיבור, זה לא חשוב כמה שאתם מבינים שם או לא, ההשתתפות עצמה בחיבור עם האחרים זה בעצם החשוב, ולכן אני בא פיזית לכנס כזה. אין לנו בעבודה שלנו דברים יותר חשובים מחיבור, מהשתתפות, בהרצאות ובסדנאות בעיקר, בסעודות יחד ובשירים. הכול נראה לנו "אנחנו כבר יודעים, אנחנו כבר מבינים". לא, אתם לא מבינים עדיין שום דבר אם אתם חושבים שיש משהו יותר חשוב מזה.
שאלה: אתה יכול להסביר מתוך מה שדיברנו עד עכשיו על המצב בדרום והאנטישמיות ועל כך שחברים בארצות הברית לא רוצים לבוא לכנס, מה זה "כלל ופרט שווים"?
"כלל ופרט שווים" זה שהמערכת האינטגראלית היא שלמה. בשלמות אם אתה מוציא איזו נקודה אחת כל השלמות כבר לא שווה. ולכן חשיבות של כל השלמות והחשיבות של פרט אחד שנמצא בה, בשלמות, היינו הך. ולכן אנחנו צריכים לדאוג לכל החברים שלנו שישתתפו בעבודה שלנו עד האחרון שבהם ולא להגיד "לא חשוב לו, לא חשוב לנו, שיהיה בלעדיו". לא, אנחנו צריכים לדאוג לכולם. זה דבר אחד. דבר שני, גם כלפיי העולם, הבורא סופר את כולם. ולכן אנחנו צריכים להבין שהעבודה שלנו צריכה להיות יותר בקפדנות ויותר בהבנה ופחות אוטומטית, ככה בשגרה.
תלמיד: אני לא כל כך מבין את התשובה.
"פרט וכלל שווים" זה נקרא שכמו שאני דואג לכל הכלל אני דואג גם לכל פרט שבכלל. זה במערכת אינטגראלית. נגיד יש לפנייך מערכת אלקטרונית, מכנית זה אולי פחות קריטי, אבל במערכת אלקטרונית אם אתה מוציא איזה רכיב מהמערכת האלקטרונית, איזה קבל, איזה נגד, איזה טרנזיסטור או משהו, היא מפסיקה לעבוד. קצת, איזה דבר קטן מאוד, אחד ממיליון שיש שם, וכבר היא לא עובדת. אז מה שווה כל המערכת בלי הפרט הקטן הזה? זאת אומרת חשיבות הפרט כחשיבות הכלל. אני יכול לזרוק את כל המערכת הגדולה הזאת אם הפרט הזה לא נמצא בה.
תלמיד: אני אשאל את זה אחרת. היחס שלי כלפי כל הדברים האלה שקורים, עד כמה זה מעורר אותי פנימית לעבודה, עד כמה באמת אכפת לי ממה שלא קורה ישירות לי, איך זה משפיע על העולם?
זה לפי הדרגה הרוחנית שלך, עד כמה שאתה מבין או עד כמה שאתה לא מבין. יש כאלה אנשים שאכפת להם, כי הם מבינים, הם מרגישים את המערכת האינטגרלית, ויש אנשים שלא אכפת להם כי הם לא מרגישים שום דבר חוץ מהבטן שלהם. אז מה אתה רוצה? הכול תלוי בהתפתחות האדם. אתה יכול לדרוש מילד שידאג למשהו חוץ מהפינה שיש לו עם משחקים משלו? אין לו יותר מזה. כשהכדור שלו מתפוצץ, בשבילו העולם מתפוצץ.
תלמיד: אתמול הייתה ישיבת חברים מאוד מאוד חמה, מאוד רגשית, אחרי הישיבה הזאת הרגשתי איך כל העולם הפנימי שלי מתהפך בזכות החברים. אני רוצה לשאול כלפי הדבר הזה, איך כל חבר לא מנצל את המצב הזה ברמה שהוא שמח שיש מצב קשה כדי לעשות איזו עבודה פנימית, אלא הוא מתעורר באמת מתוך איזו אהבה, כמו שאמרת קודם שמקובל באמת שמח מתוך מצב שמתגלה. לא מתוך זה שלאחר קשה וכואב לו ואז אני שמח שיש לי עבודה, אלא מתוך זה שאנחנו מפתחים באמת אהבת הזולת.
זה בירורים, בירורים שצריכים להיות בנו. יש אדם שמתפעל מדבר קטן מאוד כי הוא נמצא בהתרגשות, בהתפעלות, ברגש שלו כך, הוא כבר מסתכל על כל הבריאה דרך זכוכית מגדלת, ויש כאלה שלא רואים כלום, שאצלם הכול, אתמול, היום, הכול אותו דבר ושום דבר לא משתנה. הכול תלוי באדם, הכול תלוי במידת ההתפתחות שלו.
תלמיד: איך אנחנו יכולים לייצר כוח כזה היום שסוחף אחריו את כל החברים בכלי העולמי כדי לשנות את המציאות קודם כל של החברים בארצות הברית, שהם הקרובים אלינו, אבל בטח ובטח את המציאות של תושבי מדינת ישראל ושל היהודים בכל העולם?
חיבור, הפצה, התקשרות, התקרבות. לעורר את כל החברים באמריקה הלטינית ובצפון אמריקה להגיע לכנסים האלו, ושהם יבינו שבכנס הם משיגים חיבור. שאי אפשר להשיג חיבור בצורה כזאת כמו שבכנס אם אתה נמצא ליד המחשב שלך בבית שלך עם כל הנוח והטוב שיש לך. דווקא כשאתה מגיע דרך כל מיני קשיים וכאילו בזבוז כסף והכול, בזה אתה משלם עבור החיבור. או שתישאר בבית, אבל תדע שבזה אתה נשאר כמו שאתה, התקדמות רוחנית לא תקבל.
אנחנו מגיעים לכנסים לא כדי להיות יותר חכמים, בכלל לא, בכנס אנחנו לא לומדים חומר חדש, לפני הכנס אנחנו אפילו עוברים על החומרים האלו, העיקר בשבילנו זה חיבור, כי חיבור זה הכלי שבו מגלים את המציאות העליונה, בורא. זה מה שאנחנו מחפשים, עוצמת החיבור שהבורא יתגלה בו.
אני בזה רוצה להגיד לכם שלום, מחר גם אני מקווה שיהיה שיעור בעזרת ה', ומחרתיים אנחנו נהייה בטיסה בדיוק בשעות האלה ואחר כך נקווה שניפגש ונמשיך. שיהיה לכם כל טוב, הכול שיהיה נקי ושלם ושקט, שלום עליכם והרבה אהבה וקשר. כל טוב, להתראות, ותשירו יחד.
(סוף השיעור)