כניסה לעיבור

מגלים עולם חדש

מערכת "הערבות", הבית הווירטואלי

25-26.9.2021

ביטול כהכנה לעיבור

שיעור 2

שיעור 25.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: אנחנו בכנס הקבלה העולמי ספטמבר 2021 "כניסה לעיבור - מגלים עולם חדש", אנחנו שיעור מס' 2 בנושא "ביטול כהכנה לעיבור".

זה שיעור מספר 2 בנושא "ביטול כהכנה לעיבור", זה הייתי אומר הנושא הכי אקטואלי, עיקרי, מאוד מאוד מאוד חשוב לנו. למה? בשיעור הזה אנחנו רוצים לברר איך אנחנו מתחילים לגלות את הבורא, שזה נקרא "תחילת הכניסה הרוחנית של האדם לעולם הרוחני". אנחנו יודעים שיש כל מיני כאלה פסוקים, "אין בורא ללא נברא", והבורא נקרא "בוא וראה", שבמידה שאנחנו מגיעים לגלות אותו, מגלים. זאת אומרת, הכול תלוי בכלים שלנו, עד כמה אנחנו מוכנים לגילוי הבורא.

איך זה קורה? הכול מתחיל מזה שאין בורא, יש עצמותו בלבד, זאת אומרת האור העליון המופשט ממלא את כל המציאות, כמו שאומר האר"י בתחילת הספר שלו "עץ חיים", דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא, ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט שוה בהשוואה אחת, והוא הנקרא אור אין סוף" .ומה קורה הלאה אנחנו לומדים בהשתלשלות מלמעלה למטה, אבל איך אנחנו שכבר נמצאים בהכנה שלמה מלמעלה מתחילים לגלות את הבורא לפי אותם החוקים ותנאים שהוא סידר לנו, עיצב לנו מלמעלה למטה, ואיך אנחנו מגיעים לזה ממטה למעלה אליו.

אז אנחנו כן מקבלים את התנאי הזה, שאין לפנינו שום דבר אלא כוח עליון מופשט ואיך אנחנו יכולים לייצב אותו, לגלות אותו, להתחבר אליו? הייתי אומר שאנחנו מקבלים הסבר, רק ההסבר הזה לא נוגע לנו, לא נוגע לליבנו כי הוא נמצא כמאוד מאוד מופשט, לא מתקבל על הלב, והלב לא מרגיש את ההסבר שנתנו לנו מקובלים. אבל בכל זאת אנחנו צריכים לשמוע שהבורא מתגלה לפי הביטול של הנברא. עד כמה שהנברא מבטל את האגו שלו, הרצון לקבל, במידה הזאת הבורא יכול להתגלות. באותו מקום שבו היה האגו, אם הנברא מבטל את עצמו, שם יש מקום לגילוי הבורא.

נניח שאנחנו נמצאים בעשירייה וכולנו מתחברים בינינו לנקודת הקשר, למרכז העשירייה, למרכז העיגול בינינו, אז במידה שאנחנו יכולים לבטל את עצמנו כל אחד כלפי החברים, אנחנו בזה מייצבים מקום ריק מהשליטה שלנו, מהאגו של כל אחד ואחד, ואז במקום הזה אנחנו יכולים לגלות את הבורא. כך אנחנו מזמינים אותו. יותר מזה, אנחנו בזה גם מייצבים אותו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי", כי לפי מידת הביטול ואופן הביטול של האגו של כל אחד ואחד כלפי אותה הנקודה המרכזית, הקשר בין כולם, אנחנו נותנים תנאים, אופי, שבאופן כזה מתגלה הבורא.

זאת אומרת, הבורא הוא תוצאה מביטול האגו שלנו, עד כמה שכל אחד יכול להזיז את עצמו, לפנות מקום לכוח ההשפעה, לפי זה אנחנו נותנים מקום לבורא להופיע, וכך אנחנו מגלים אותו. זאת אומרת רק דרך הביטול של האדם כלפי החברים אנחנו מסוגלים לייצב דמות הבורא. זה גם הפירוש ש"אחרי כל חבר עומד בורא", ובמידה שאני מבטל את עצמי כלפי החבר, אני מגלה את הבורא שנמצא אחריו. וזה נקרא ש"אין בורא ללא נברא", זאת אומרת אנחנו עושים מעצמותו בורא בחיבור בינינו, באותה מידה שאנחנו יכולים לבטל את עצמנו.

ואסור לנו לשכוח שרק על ידי ההתחברות בינינו אנחנו בונים את הבורא, וללא העבודה שלנו אין בורא, יש עצמותו, אבל "בוא וראה", "בורא", לא נמצא במציאות. רק על ידי זה שאנחנו ניגשים להתקשרות בינינו ומפנים את הקשר בינינו מהאגו של כל אחד ואחד עד כמה שמסוגל, בהתחברות כזאת מעל האגו שלנו אנחנו מגלים מה שהשגנו, מה שעשינו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". וזה מה שאנחנו רואים, מגלים כי אנחנו עשינו, ולפני זה יש רק עצמותו, איזשהו כוח מופשט שאף אחד לא יכול לגלות.

אנחנו בונים את הכלי, אנחנו בונים את צורת גילוי הבורא, וזה מה שמתגלה לנו. לכן אנחנו מקבלים תנאים לחיבור ובמידה שאנחנו יכולים מהתנאים האלה לבנות את הקשר בינינו, לבטל כל אחד את עצמו כלפי האחרים כדי שיהיה קשר, לפי זה אנחנו בונים את הבורא. אני מקווה שזה ברור. בכל זאת בואו, דווקא מזה אנחנו נעשה סדנה.

סדנה

איך על ידי זה שנותנים מקום לבורא בקשר בינינו, מגלים אותו בָמַקום בינינו? איך אנחנו בונים מקום ששם מתגלה הבורא? גם הבורא בעצמו נקרא "מקום" על שם אותו המקום שאנחנו מכינים בשבילו.

*

אני חושב שאנחנו יכולים להתחיל את השיעור, אם יש לכם שאלות תוכלו לשאול אותן במשך השיעור.

קריין: קטע מספר 1.

"תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, כמו שכתוב: "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש אמך"." זאת אומרת, שהאדם צריך לתאר לעצמו שהוא נכנס בתוך חיבור בין החברים ונמצא שם כעוּבר, וכל היחסים בין החברים לחיבור זה בשבילו כרחם. "וזהו מלשון "כי אֵם לבינה תקרא", היינו שמבטל את אהבה עצמית המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה".

והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

אנחנו בעצם "חוזרים הביתה" מה שנקרא. היינו מחוברים יחד כולנו בצורה השלמה, שכל אחד היה מבטל את עצמו לגמרי מהרצון לקבל, ואז הופך אפילו את כל הרצון לקבל שלו בעל מנת להשפיע, כמו שאנחנו לומדים שקורה בפרצופים רוחניים, ועכשיו יש לנו הזדמנות להתחיל בעבודה הזאת בעשירייה. בזה שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, הוא בעצם מגלה את המקום לגילוי הבורא וכך הוא זוכה לזה שהבורא מתגלה אליו במידה שמגלה את הביטול שלו כלפי הקבוצה.

קריין: קטע 1.

"תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, כמו שכתוב: "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש אמך". וזהו מלשון "כי אֵם לבינה תקרא", היינו שמבטל את אהבה עצמית המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה".

והאדם צריך להאמין, שטרם שנולד היינו מטרם שירדה הנשמה בהגוף היתה הנשמה דבוקה בו ית', ועכשיו הוא משתוקק לחזור ולהדבק כמו שהיה לפני ירידתה, זה נקרא "עיבור" היינו שמבטל את עצמותו לגמרי."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

שאלה: שמעתי שגילוי הבורא מתרחש כשאנחנו מצליחים לבטל את האגו, אז איך אנחנו, שאנחנו רצון לקבל, יכולים לבטל את האגו שלנו?

כמו שדיברנו עכשיו (ראו שרטוט מס' 1), יש לנו כמה חברים, עשרה או פחות, לא חשוב, וכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים. זאת אומרת, הוא מפנה את המקום יותר ויותר ולא משאיר לעצמו כלום, הכול משאיר לחברים, וכך כל אחד ואחד. אפילו שאחד עושה את זה כלפי האחרים, כבר הוא מתקרב לגילוי הבורא במידה שמבטל את עצמו. יש לו כבר נתונים, יש לו כבר אפשרות לבטל את עצמו, ובמַקום, במידה שמבטל את עצמו, מגלה את הבורא. בינתיים מגלה אותו רק בבחינת "נפש" כי זה ביטול, ואחר כך יהיה ביטול יותר אקטיבי ואז יהיה "רוח, נשמה, חיה, יחידה", וכך עוד ילך וילך.

שרטוט מס' 1

שאלה: לפעמים בעבודה אני מרגיש ריקנות עמוקה בלב שלי, מה אני צריך לעשות במצב הזה?

לזכור את מה שאנחנו עכשיו מדברים ולהשתדל לבטל את עצמו. זהו, אין לנו יותר מה לעשות. אבל זאת העבודה הכי קצרה, הכי נקייה.

שאלה: תודה על השיעור ועל הכנס הנפלא. התחלת את השיעור עם מה שהמקובלים אומרים לנו לעשות ואנחנו כאילו לא מסכימים עם זה, כאילו שיש כזה מחסום פנימי שמונע מאיתנו להסכים. מה הדבר הזה שאנחנו צריכים להסיר מתוך האגו שלנו כדי להיות מסוגלים להקשיב להם?

אנחנו צריכים עוד ועוד לדבר על זה ולהשתדל להגיע למה שדיברנו, שאם אני מבטל את עצמי כלפי העשירייה בכל מיני פעולות, אני מזה מכין מקום לגילוי הבורא, כי רק בתוך העשירייה בינינו הוא מתגלה.

שאלה: כתוב שהנשמה משתוקקת להידבק בבורא, האם ההשתוקקות נחשבת עיבור?

לא, השתוקקות יכולה להיות בכל מיני צורות. עיבור זה שאני כבר פיניתי מקום באגו שלי לזה שמופיע שם כוח השפעה שזה הבורא בבחינה הקטנה ביותר, נפש, ואז נקרא שאני נמצא בעיבור.

שאלה: שרטטת עיגולים של ביטול כלפי חברים, מה הן אותן רמות ביטול?

זה "נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה", עד כמה אני מבטל את חמש דרגות האגו שלי והופך אותן לעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל מעשית איך אני מבטל את עצמי בכל אחד מהעיגולים?

במעשה אתה צריך פשוט לבטל את עצמך כלפי החברים, זה הכול.

שאלה: בסדנה שעשינו עכשיו כשהשיעור התחיל כולנו הסכמנו שיש לנו את התיאוריה בצורה מושלמת ובשכל הכול ברור כדי להתבטל ולגלות את הבורא, ואנחנו משתדלים לעשות את זה. הספק שיש לנו, מה שאנחנו לא מבינים, האם אנחנו צריכים לצפות להרגיש את גילוי הבורא או רק להתמיד בעבודה של להמשיך להתבטל?

אנחנו צריכים לגלות את הבורא בכל החושים שלנו, בכל המחשבות, בשכל וברגש, בלב ובמוח, שהוא ימלא אותנו לגמרי. שאנחנו נרגיש שהוא ממלא אותנו, פשוט מאוד, כי זה מקור החיים שלנו. אז חוץ מהחיים הגשמיים האלו אנחנו רוצים להרגיש את החיים הרוחניים עם המקור שלהם.

שאלה: האם הכאב הפנימי הוא מדד לביטול אמיתי בכל אחד מהשלבים או שביטול כלפי העשירייה יכול להיות ללא כאב?

אנחנו צריכים להתגבר על האגו שלנו, אבל כשאנחנו מתגברים עליו אנחנו מרגישים שמחה.

שאלה: איך אני מזהה מצב של ביטול אמיתי?

זה אך ורק לפי התוצאה אם הבורא מתגלה או לא, ולפני זה לעשות כל מה שרק אפשר כדי לבטל את עצמך כלפי העשירייה עד שמתגלה במקום הביטול שלך הבורא.

שאלה: האם תפילה עבור העשירייה היא ביטול?

לא, זו רק תפילה. לא להתבלבל בהגדרות.

תלמיד: כדי להגיע לבקשה אמיתית אני צריך ביטול, אני צריך לבקש עבור אחרים ולא עבורי?

לא, אתה צריך לבקש על ביטול הרצון לקבל שלך כלפי האחרים.

שאלה: הבורא לא קיים עד שאנחנו נתחבר. אנחנו מנסים להתחבר, לא מצליחים ומגיעים לייאוש. למי עלינו להעלות את התפילה לבורא שלא קיים או לכוח עצמותו?

זה נקרא בורא, בוא וראה. אתם עדיין לא מגלים אותו ולא רואים אותו, ולכן כל התפילות שלכם, הפניות שלכם לעצמותו, למשהו לא ברור. וצריכים לזה לפנות עד שאתם תעשו מאמצים, תבטלו את עצמכם אחד כלפי השני ותגלו את הבורא באמצע.

שאלה: מאוד מאושרות ומתרגשות להיות בכנס. במידה שאנחנו מתבטלות אנחנו מתחילות להתחבר לרצונות של החברות ואפילו להרגיש את הרצונות של החברות, והאנושות.

לא.

תלמידה: כאילו יהיו שלנו?

לא, זה לא נכון, את לא יכולה עדיין להרגיש שום דבר חוץ מאת עצמך. שמבטלים את עצמנו, ואם מצליחים לבטל את עצמנו אז מתחילים להרגיש במידת הביטול כוח השפעה, שהוא גם שייך לנו ולבורא, בצמצום שלנו מגלים כוח השפעה שנקרא בורא, זה בינתיים מספיק.

שאלה: מה צריכה להיות ההכנה כדי שהביטול יהיה יותר אפקטיבי בעשירייה, איך להתכונן לביטול?

ההכנה לביטול היא צריכה להיות פשוט שאנחנו משתדלים לחשוב על זה ולדבר על זה ולבצע את זה בקשר בינינו. שאני רוצה לצמצם את עצמי לאפס כמו שרב"ש כותב ב"מאמרי החברה" ואז לפי מה שאני מצמצם את עצמי, אני זוכה לאט לאט לזה שמתחיל להרגיש את הבורא במקום הביטול שלי.

שאלה: אחרי השיעור הראשון יש לנו תחושה שכל העשיריות מתגבשות למרחב אחד, האם זאת אשליה שלנו או שזה קורה באמת, ואם זה כך אז מה עוד אנחנו יכולים לעשות כדי לחזק את המצב הזה?

אתן צריכות להיות יחד איתנו בנושא השיעור הנוכחי, זה הכול.

שאלה: אני מרגיש שכולנו התבטלנו כדי להגיע לכאן. למה הביטול צריך להיות בכולם? אני צריך להתבטל כדי שהשאלה שלי תהיה לטובת כולם, למה זה מצב תמידי?

לאט לאט אנחנו מגיעים לביטול תמידי כי רק הוא נחשב בעיני הכוח העליון.

קריין: קטע מספר 2.

כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: הביטול ולכופף את האגו זה אותו דבר או מה ההבדל?

לכופף את האגו זה חלק מהביטול.

שאלה: איך אני יכול להבין שבאמת אני ביטלתי את עצמי לפני החברים בעשירייה, מה הם הסימנים ומה הקריטריונים?

שאני אוהב אותם. פשוט.

שאלה: למה נאמר כאן על הסתרת הבורא כרצונו של הבורא, הרי יש לו גם רצון להיטיב לנבראיו?

אבל כדי למלאות את הנבראים הוא חייב להעמיד בזה תנאים, שהנבראים יכינו את עצמם בצורה שהוא יכול באמת למלאות אותם בתענוג הרוחני שהוא אינסופי ולא בתענוגים שהם יכולים להתקיים רק ברמה שלנו.

שאלה: איך להעביר את כמות השאלות לאיכות ואיך השאלה שאנחנו שואלות, מה הקשר שלה לביטול?

להשתדל להרגיש את הכול בתוך הלב, בתוך הרצונות, ופחות לעבוד עם השכל אלא יותר עם הרצונות, עם הלב.

שאלה: איך להבין טוב יותר את הביטול הזה, את החלל הזה שנוצר בתוכנו שאליו אנחנו מזמינות את הבורא?

גם כן, זה רק על ידי ההרגשה. יותר ויותר לחשוב על זה. ולקרוא בהתאם לזה מה שאנחנו לומדים. אין על זה תשובה שכלית.

שאלה: אנחנו נמצאות במצב בקשה מתמדת לקבל את הרצון להתבטל, איך זה מתחבר למצבים לרצון מתמיד של השפעה ואיך זה מתחבר להתקדמות בשלבי ההתבטלות? איך אנחנו יודעות שאנחנו באמת מתקדמות לשם?

רק על ידי ההתבטלות כלפיי הקבוצה, אני יכול למדוד עד כמה אני מתקדם. ועל זה כתוב בכל המאמרים של המקובלים.

שאלה: כתוב, "עשה רצונך כרצונו כדי שהוא יעשה רצונו כרצונך". מה זאת אומרת שהבורא מכופף את רצונו, והאם הדרך שלנו היא לא בעליות וירידות או שכל הזמן נצטרך להתבטל?

אנחנו תמיד נתקדם בעליות וירידות והבורא בהתאם לזה יתייחס אלינו.

קריין: קטע מס' 3.

""עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו של הקב"ה,"

""עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו של הקב"ה" זאת אומרת, עוזב את האגו שלו שהיה שולט עליו ועובר תחת שליטת הבורא. "אבל זה הוא זמני, פירוש שהוא באמת רוצה לבטל את עצמו לעולמים, אבל הוא לא יכול להאמין שיהיה עכשיו ביטול לעולמים היות שהיה כבר הרבה פעמים שהוא היה חשב שיהיה כך, אבל אח"כ ירד מדרגתו, ונפל למקום אשפה.

אבל הוא לא צריך לדאוג מה נאכל למחר, היינו, שבטח הוא יפול אח"כ מדרגתו, כי זה מחוסר אמונה אלא צריכים להאמין ישועת ה' כהרף עין, נמצא כיון שהוא מבטל עצמו לשעתו, ורצה להשאר כך בתמידיות נמצא שיש לו ערך של עיבור."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

שוב אנחנו רואים שהוא מדבר על ביטול האדם כלפיי הקבוצה ודרכה כלפיי הבורא. ואז בזה אנחנו משיגים את העיבור, שמבטל את עצמו לקבוצה ולבורא שעומד אחריי הקבוצה.

קריין: אנחנו ממשיכים לקטע מס' 4.

"באהבת ה', שאנו אומרים, שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' לבדו", שהכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא, שהוא מוכן למסירת נפש בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזו מציאות של תמורה מהמסירות נפש שלו. אלא זהו העצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו לה', היינו (לבטל את) הרצון לקבל שלו, שזהו מציאות נברא, את זה הוא רוצה לבטל לה'. נמצא, שזוהי המטרה שלו. זאת אומרת, המטרה שלו היא למסור נפשו לה'."

(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

זה אנחנו צריכים שיהיה לפנינו. כך אנחנו צריכים ללכת לפי ההגדרות האלו, אז אנחנו מתקדמים לרוחניות, וזה קרוב לנו. אם אנחנו לא מתבלבלים בין כל מיני סיבובים ודרכים אחרות אז אין בעיה, אנחנו מגיעים מהר מאוד למטרה.

שאלה: כדי שנכנס לעיבור אנחנו צריכות להגיע לביטול עצמי מלא ומצד שני אנחנו צריכות להיות חוצפניות כי הבורא אוהב את החוצפנים. במה אנחנו מתבטלות ובמה אנחנו צריכות להראות חוצפה?

אסור לנו לפחד מהרצון האגואיסטי שלנו, אסור לנו לא לדרוש מהבורא התקדמות. אנחנו צריכים לצמצם את האגו שלנו, אבל חוץ מהאגו שלנו אין לנו במה לצמצם את עצמנו, אלא רק לפתוח את עצמנו וללכת קדימה.

שאלה: מהי המחשבה או הפעולה הפרקטית כשמתבטלים בצורה אקטיבית והאם אפשר להתבטל בתמידיות?

וודאי שכן, הכול נמצא לפנינו. הבורא מחכה שאנחנו נבקש עזרה. אנחנו צריכים רק לבקש ואיזו עזרה? זאת אומרת בדיוק שאנחנו נרצה לבטל את האגו שלנו כדי לתת לו מקום להתגלות, כדי לשמח אותו, ושאני אשמח בזה שאני עושה את זה.

שאלה: אנחנו פונים אלייך מהזום שארגנו גם סטודנטים, כאלה שסיימו את האקדמיה לקבלה, וכך אנחנו על המסך יותר מ-150 איש. אפילו בשיעור בוקר היום היו יותר ממאה אנשים. כולנו מודים לך על הכנס המדהים הזה. הצ'אט כאן בוער. החברים והחברות פשוט בהתפעלות, איזו הודיה עצומה. איך אני יכול לגלות שהרצון שלי הפוך מהרצון של הבורא?

בקבוצה, כמו שדיברנו. אם אתה רוצה להתבטל כלפיי החברים בקבוצה אז אתה הולך בצורה נכונה, אין יותר. ההבחנות הן הבחנות ברורות, חדות ואמיתיות. אין לך צורה ברורה יותר לביטול האגו שלך אלא כלפיי החברים. כך כותבים כל המקובלים.

שאלה: איך אפשר לכלול את הביטול שלי כלפיי הקבוצה ובאותו זמן לרצות להבין את הלימוד והמשמעות של הלימוד?

דרך הביטול אתה תתחיל להשיג את שלבי הביטול ושלבי ההתקדמות לבורא ומזה אתה בצורה פרקטית תלמד את כל חכמת הקבלה.

שאלה: אנחנו מאוד רוצות להתבטל, אנחנו עושות הכול בשביל זה, לפעמים נראה לנו שאנחנו מצליחות, אבל שוב אנחנו נכנסות לשליטת הרצונות שלנו, מה חסר, מה צריך להוסיף?

התמדה. חייבים כל הזמן לחזור לביטול, כל אחד כלפיי העשירייה. ואז לאט לאט תצליחו, אם יחד עם זה אתן פונות לבורא ומבקשות את העזרה שלו בזה. לא שאתן מתבטלות כלפיי העשירייה בלבד, אלא אתן מתבטלות ומבקשות ממנו שיעזור לכן להתבטל, שהוא יהיה השותף בביטול שלכן, ואז בצורה כזאת הכול יסתדר.

שאלה: אם כבר ביטלתי את הרצון שלי אז למה עליי לקבל מילוי לרצון לקבל שלי?

אנחנו לא מדברים על כאלו הבחנות שאתה מדבר כי הם עדיין לא מציאותיות. קודם כל בוא נבטל את הרצון לקבל שלנו כלפיי העשירייה שבה אנחנו נמצאים ואז אנחנו נגלה את הבורא, לפחות במידה הראשונה של עיבור, אז יהיה לנו ברור איפה אנחנו נמצאים. בינתיים תלמדו ותעשו תרגילים.

שאלה: אם אין בורא מחוץ לחיבור בינינו וזה אומר שרצון הבורא זה רצון העשירייה, אז איזה רצון של העשירייה הוא בעצם רצון הבורא?

להשפיע זה אל זה בין כל החברים, זה הרצון של עשירייה מתוקנת שממנו היא יכולה לפנות לבורא כדי להשפיע לו. אנחנו בביטול שלנו מכינים מקום לבורא להתגלות ובזה עושים לו נחת רוח.

שאלה: באמצעות איזו פעולה פנימית ניתן להתחיל את הביטול?

פשוט מאוד, כלפיי עשירייה, כלפיי הקבוצה, תבטל את עצמך כמה שאפשר ותתחיל להרגיש בזה שאתה מפנה מקום לבורא.

שאלה: אני מבינה שאני מתחברת לבורא דרך החיבור עם העשירייה שלי, אבל כשיש לי תובנות עמוקות איך אני מתחברת למערכת של כוחות וחוקים?

את חייבת לבטל את עצמך כלפי רצון הקבוצה, כלפי הערכים של הקבוצה, לבטל את עצמך לגמרי, לצמצם את עצמך לגמרי. בצורה כזאת תתחילי להרגיש רוחניות, בורא ואת העולם האמיתי. ולא לדאוג שאת רוצה, שיש לך טענות, שיש לך מחשבות, רצונות, תצמצמי אותם ותרגישי במקום זה את הבורא ואת הרוחניות האמיתית.

שאלה: אם בחיבור עם העשירייה אני לא לוקח בחשבון את גדלות הבורא האם אני בעצם מבצע פעולה אגואיסטית?

לא. אם אני מבטל את עצמי כלפי הקבוצה, אפילו שאני לא לוקח בחשבון את רצון הבורא, בכל זאת הפעולה שלי במשהו מכוונת נכון.

קריין: קטע 5.

"האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא.

נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא יראו את האמת."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

קריין: קטע 6.

"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו. וכאן הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע.

ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני."

(הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)

אני מבין שיש כאן בעיה, הפסוקים האלה גדולים מאוד. ואי אפשר לעבור על הפסוקים האלה בשעתיים עם סדנאות, עם שירה באמצע, עם שאלות ותשובות.

ואתם בקבוצות תכתבו לאנשים שמכינים לנו את החומר גם בשיעור היומיומי, שאי אפשר כך ללמוד בחלקים כאלה גדולים של הטקסט, אדם לא יכול לזכור את זה, הוא לא נמצא בזה עכשיו.

קריין: קטע 7.

"האדם צריך להאמין, זה שהוא רוצה עכשיו להכנס לעבודת ה' בבחינת ביטול עצמותו, הוא קריאה מלמעלה, כי זה לא מחכמתו של האדם. והראיה לזה, כי בזמן הקריאה זו, כל הקושיות שהיה לו טרם שקראו לו מלמעלה, היה לו הרבה קושיות, וכל פעם שהיה רוצה לעשות משהו בעל מנת להשפיע היה הגוף מתנגד, ולא היה יכול להבין אם יש אדם בעולם, שכן יכול לבטל את עצמותו לה', ולא לדאוג כלל לתועלת עצמו, ותמיד היה שורה עליו איזה פחד אם הוא לבטל עצמו לה'.

ועכשיו הוא רואה שכל המחשבות והספקות נשרפו לגמרי, והוא מרגיש עכשיו תענוג גדול בזה, אם הוא יכול לבטל עצמו לה'. הלא הוא רואה עכשיו שכל הדעת שלו, כלום לא שווה, אעפ"י שקודם לכן היה חושב שאין מי שהוא בעולם, שיהיה בידו לשכנע אותו שצריכים לבטל עצמו לה', והיה אומר זה עבודה קשה שלא כל אחד ואחד יכול להכנס לתוך עבודה זו, ועכשיו הוא רואה שאין שום דבר שיהא לו למפריע מלהדבק ולהבטל לה'."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

זה אחרי עבודה גדולה, אבל כך מגיע למצב שמגלה שחוץ מהביטול דרך הקבוצה, לפנות מקום לבורא, אין לו מה לעשות בכלל בעולם, במציאות, בחיים.

קריין: רציתי רק להגיד שנמצאים איתנו קרוב לששת אלפים חברים וחברות, מחוברים איתנו עכשיו בכנס.

אני רוצה שוב לבקש מכם לדון על אותה תמונה שדיברנו עליה, שאדם צריך להבין שהכול נמצא בתוך העשירייה שלו. במשך ההתפתחות הרוחנית שלו מכאן ועד גמר התיקון, לאותה עשירייה יתחברו יותר ויותר עשיריות. הכול נמצא בתוך העשירייה. אין יותר מעשר, עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה.

ולכן בואו נתאר לעצמנו בכל זאת ושוב נדבר בינינו, שרק בביטול האדם כלפי העשירייה הוא בונה בזה מקום לבורא שלו שיתגלה אליו. ויכול להיות שהוא יעשה את זה נכון וכלפיו הבורא יתגלה, ומישהו אחר לא יעשה את זה נכון וכלפיו תהיה הסתרה. ואי אפשר לעזור, כי הוא לא בנה כלי. זאת אומרת, בזה שאנחנו מבטלים את האגו שלנו כלפי העשירייה, אנחנו בעצם בונים, מעצמותו מעבירים אלינו את הבורא, "בוא וראה", מגלים מקום ששם אנחנו יכולים כבר לראות חלק מהכוח העליון שעובד עלינו.

סדנה

איך בביטול שלנו לעשירייה אנחנו בונים הזדמנות לבורא להתגלות כלפי האדם שמבטל את עצמו?

*

מה אני צריך לקבל מהעשירייה כדי שזה יכוון אותי כל הזמן לביטול כלפי העשירייה, שזה בעצם ביטול כלפי הבורא?

*

קריין: קטע מס' 8.

"העיקר הוא שכל אחד ואחד, אל יחשוב לעצמו כלל שהוא נחשב לצדיק או לאיזה דבר בין החברותא קדישא, רק שידאג, שלא יפגום החברותא קדישא על ידי מעשיו, והגם שלפי הנראה הוא אדם גדול אף על פי כן יפשפש במעשיו ויחשוב, כי במה נחשב הוא ויבטל את עצמו לגמרי. וזה ידוע שכל בי עשרה שכינתא שריא והוא קומה שלימה כידוע ובקומה שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע מדברי קדושי עליונים. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו לאין בהחברותא קדישא, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברותא והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם, והעיקר נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר לאין ועקב."

("מאור ושמש". פרשת עֶקֵב)

אנחנו רואים כאן שברוחניות זה הפוך מהגשמיות, שכמה שכל אחד יותר ויותר מבטל את עצמו, ועושה מעצמו אפס גמור, בזה הוא נחשב יותר ויותר גדול ברוחניות. אסור לנו לשכוח את זה כי האגו שלנו מבלבל אותנו ואנחנו שוכחים את העיקרון הזה. לכן להתבטל יותר ויותר כמה שאפשר כלפי החברים זה המפתח להצלחה רוחנית.

שאלה: מה עובר בתוכנו במצב של מדרגת העיבור?

מה שעובר עובר, זו הכרה ראשונה בכוח עליון. מה עובר? אתה יכול להגיד כך, "כמה אני אצטרך לבטל את עצמי ולוותר כדי שאני אהיה עובר", ומזה תחשוב מה יעבור עליך.

שאלה: אני מנסה להבין מה זה ביטול בצורה נכונה. אם החברה עייפה, חולה פיסית, ולמרות זאת הגיעה לכנס כי רוצה לתת נחת רוח לחברים, האם זה ביטול?

ודאי שזה ביטול. כן, ברור.

שאלה: אם העשירייה קיבלה החלטה אבל היא לא מקיימת אותה ולא מבררת את המצב הזה, איך אני אמור להתבטל כלפי סיטואציה כזאת בעשירייה?

אתה צריך לברר כלפי מה אתה מתבטל, ואתה יכול גם לדבר איתם על זה שאתה לא רואה כלפי מה להתבטל, שיעזרו לך למצוא את המצב, את הערכים שכלפיהם אתה תתבטל.

שאלה: הייתי מיואשת בגלל שהבנתי שאני לא מסוגלת להשפיע, ואז התפללתי ביחד עם החברות בעשירייה והרגשתי שאני מקבלת כוח שלא ממש שייך לי. זה נקרא שהבורא נתן תשובה על התפילה?

אין לנו אף פעם כוח להתקדם ברוחניות. זה לא שלפעמים או שקרה לך משהו, אף פעם אין כוח להתקדמות רוחנית אמיתית. אלא אם אני מבטל את עצמי, אני מקבל כוח מלמעלה ואז אני מבצע פעולה רוחנית.

שאלה: מהקטע שקראנו היה ברור שאנחנו נופלים ממדרגתנו בגלל חוסר אמונה. מה זה "חוסר אמונה"?

זה כוח השפעה, בינה. אין לנו מספיק כוח השפעה לכן אנחנו נופלים לאגו שלנו.

שאלה: היום קראנו שאם אדם מבקש מעומק הלב על ביטול עצמו, הבורא עוזר לו, אבל המצב הזה הוא זמני. אודות למה המצב הזה יכול להישאר בקביעות, אודות לתפילה, תפילה עבור העשירייה, עבור החברים, או אולי משהו אחר?

זו החלטה מלמעלה. אנחנו לא יכולים לדבר עכשיו על הדברים האלה. אנחנו צריכים להשתוקק כל הזמן להיות בשינויים המתגברים יותר ויותר בהשפעה מאיתנו כלפי העשירייה ולבורא. שאלה טובה, אבל אין עליה עכשיו תשובה פרקטית.

שאלה: בתהליך הביטול בפני העשירייה, אנחנו מתחברים עם העשירייה או שהחיבור הוא איזה מעשה או תהליך נוסף?

לא, אנחנו צריכים רק לבטל את עצמנו כלפי העשירייה, ובמידת הביטול אנחנו אחר כך נראה מה עוד אפשר להוסיף. את זה אנחנו לומדים בשלבי עיבור, יניקה, מוחין, זאת אומרת בשלבי הגידול, אבל זה מתגלה בצורה טבעית. העיקר זה להתבטל כל הזמן.

שאלה: חבר שנמצא הרבה זמן בדרך אבל לא מרגיש טעם בעבודה הרוחנית, אלא מרגיש כל הזמן כבדות מחוסר האפשרות להתבטל בפני העשירייה, איך העשירייה יכולה לעזור לאותו חבר כל עוד הוא לא עזב את הדרך?

דוגמה, רק לתת דוגמה. אפילו מילים לא יעזרו, כולם צריכים רק לתת דוגמה במה שהם עושים. ואם לא יעזור אז שיעזוב, מה אפשר לעשות.

שאלה: מה זה אומר למסור את נפשו לבורא?

שאני מבטל את עצמי עד דרגת הבינה, ואפילו מעלה את עצמי מדרגת הבינה לדרגת חכמה וכתר, זה נקרא שאני נמצא במסירות נפש.

שאלה: כתוב שאסור להכתים את החברה. איך אנחנו יודעים אם אנחנו מכתימים את החברה?

אם אני חושב על ביטול כלפי החברה, אני אף פעם לא אטעה. אני יכול להוסיף לזה עוד כל מיני פעולות לטובת החברה, אבל שכולן עוברות דרך הביטול. כל הפעולות הרוחניות מתחילות מביטול, ואחר כך אני יכול להוסיף עוד ועוד על הביטול.

שאלה: כדי לגלות את הבורא על ידי הנברא נוצר מקום שהוא פנוי מהאגו. איך ליצור צורה שדומה לבורא?

זה יקרה מעצמו מתוך הביטול שלנו, אנחנו לא יכולים לעשות את זה, האור העליון עושה את זה, הוא בונה בנו צורות נכונות. כמו עובר שמתפתח בתוך רחם אימו, הוא לא יודע איך להתפתח, גם אימו לא יודעת איך להתפתח, זה הכוח העליון, מה שנקרא אצלנו "הטבע". כך גם אנחנו נפתח את הדברים. אנחנו צריכים לעשות את מה שבכוחנו, מה שאומרים לנו מקובלים, ואת כל היתר הבורא שנקרא "הטבע", "א‑לוהים" בגימטריה "הטבע", כך זה ייעשה.

שאלה: איך אני יודעת שבאמת התבטלתי ועשיתי פעולה נכונה ולא שנדמה לי?

אי אפשר לדעת, אפשר לדעת רק לפי התוצאה שאת רוצה הלאה להמשיך להתבטל.

שאלה: מה אני צריך לעשות כשאני מגיע לעשירייה עם רצון גדול לבקש מהבורא? האם כשאני רוצה להתבטל זה אומר שאני צריך גם את הרצון הזה לבקש מהבורא?

כן, אפשר. אם אתה רוצה להתבטל, תבקש מהבורא שיהיה לך כוח להתבטל, שייתן לך את זה. אתה יכול לפנות לבורא ולבקש על כל דבר אם זה עובר דרך רצון הביטול שלך, שאתה רוצה לפנות יותר ויותר מקום לבורא, ואז תבקש את הכול.

תלמיד: אם אני רוצה לבקש מהבורא על בעיה, האם זה שאני מתבטל זה אומר שאני לא צריך לרצות לבקש מהבורא על הבעיה שלי?

אני לא יודע איך בדיוק לענות. צריכים לדעת בדיוק על מה מדובר. תשאל בצורה מאוד ברורה ואז אני אגיד לך מה אני חושב.

שאלה: בעשירייה אני יכול להתבטל בפני חבר אחד, בפני חבר אחר קצת ובפני עוד חבר אני נכשל לחלוטין. האם אני צריך להבין שהחברים הם כמו מדרגות שהבורא שולח לי או שזה בלבול של האגו?

זה בסדר גמור, כך תמשיך, מהקל לכבד יותר ויותר. הבורא מסדר לך את כל המדרגות האלו, טוב מאוד.

שאלה: איך להשתמש בכאב כדי לעבוד בחיבור? ואיך לא ליפול אל הארץ ולשכוח מזה שאין עוד מלבדו?

תחזיק כל הזמן בחברים, ברצון להתבטל כלפיהם כקטן כלפי הגדולים, ואז אתה בטוח תתקדם נכון.

שאלה: אמרת [שצריך] להתבטל כלפי העשירייה, אבל הם מצפים ממני למשהו במצב שאני ריקני ומנותק. אני מרגיש שאם אפתח את הפה אני אוריד את רוח החברים, ובסופו של דבר אני מתחבא בשביל לא להתעמת עם הסיטואציה. איך אני יכול להתבטל כלפי החברים בצורה שלא אוריד להם את מצב הרוח למרות שאני נמצא במצב ריקני?

אתה יכול להתבטל ולהיות שמח כלפיהם ולעשות להם מצב רוח. מצוין. זה גם נקרא שאתה מתבטל. מתבטל זה לא שאתה מראה להם שאתה ריק ועצוב, לא. מתבטל זה נקרא שאתה רוצה לקדם את החברה, את העשירייה בכל הכוחות שלך כמה שאפשר. זה נקרא להתבטל.

תלמיד: נגיד שיש ישיבת חברים, החברים מבקשים ממני לדבר ואין לי שום הכנה לזה. אבל אני מגיע לישיבת החברים ורוצה להתבטל, רוצה להשתתף, אבל בפנים אני כל כך מנותק, אפילו לא יכול למצוא מילים לדבר. יש כזה ניתוק מהרגש ומהשכל, כאילו הכול מפוצל לשניים. אני מרגיש שכשאני אומר משהו, אני רק מוריד את מצב הרוח של כולם ופשוט הורס את השמחה, את הרוח שהחברים כבר מייצרים. איך לא ליצור נזק לעשירייה?

במקרה כזה לסתום את הפה. כי ודאי שאתה לא מועיל להם, לא מפני שאתה לא יכול לעשות את זה, אלא מפני שאתה לא מוכן. אסור לך להשתתף בחברה אם אתה לא מוכן לגרום להם להתקדמות, וגם לעצמך אתה לא תורם בזה שום דבר. לכן שב ותשתוק, תתבטל כלפיהם בשקט, זה מה שאתה מסוגל.

שאלה: כשאני פונה לבורא ואומר לו ש"אם אתה לא תעזור לי אני אבוד", האם זאת בקשה אגואיסטית?

לא, כי אתה רוצה להתקדם לקראת כוח ההשפעה, לקראת כוח החיבור. תפרש קצת יותר מה שאתה מבקש ואז אתה תראה אם כדאי לך לבקש או לא. אם זו פנייה אגואיסטית, לא כדאי. אם זו פנייה שמתקרבת להשפעה, לביטול עצמי, זה כדאי.

שאלה: איך לא לראות ולא לשמוע את מה שאני רואה ושומע?

תאמין לי שאת מה שאתה רואה ושומע אתה גם כן לא רואה ולא שומע.

שאלה: גם בקטע היה כתוב שיש להמית את גופו. מה זה אומר, להמית את גופו?

זה נקרא לא לתת לרצון האגואיסטי שום מילוי. "גוף" זה נקרא הרצון האגואיסטי שלנו.

שאלה: האם מחשבה על החברים זה אחד הסימנים לביטול עצמי?

כן. ודאי תלוי איזו מחשבה, אבל זה כבר לכיוון הנכון. לפחות לא לעצמך אלא לכיוון החברים.

שאלה: כדי שכל העשירייה תהיה בו זמנית, איך עושים את זה? כי יש הרגשה שכל פעם חבר יוצא, חבר נכנס לתוך מרכז העשירייה.

את זה אתם צריכים לארגן. אין לי על זה שום תשובה, תארגנו את עצמכם כך שכולם יהיו במקום. על זה אני לא יכול להגיד. ולהתפלל לבורא, שהוא יעזור לכם להתחבר ולהיות יחד. אין שום תשובה אחרת.

שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות בפעם הראשונה שאנחנו נמצאים בביטול?

אתם תתחילו לגלות את הבורא. אם אתם נכנסים לביטול, לפי מידת הביטול אבל במקצת כבר תתחילו להרגיש שאתם שורים, שרויים, נמצאים במשהו שנקרא בורא, את נוכחות הבורא תתחילו לגלות.

שאלה: האם יש מקום שכל חבר ישאל את החברים, איפה אתם רואים שאני יכול להתבטל יותר?

אפשר, אפשר לשאול.

שאלה: זה כנס ענקי. האם תוכל לתאר לנו איך הכוח העליון מתגלה בעשירייה כשיש ביטול נכון?

כשיש ביטול נכון אין שום בעיה. אחד מבטל את עצמו כלפי בעשירייה בצורה מסוימת, והשני, והשלישי, וכך כל אחד ואחד עושה כאן ביטול (ראו שרטוט מס' 2). ואז במה ששייך ביניהם יש ממש קשר ביניהם, ואז במיוחד בזה מתגלה הבורא. אבל גם בזה שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים, שם הוא גם מגלה את הבורא. יש בזה גם פרטי וגם כללי. הכול שייך לביטול, בסך הכול בתוך הכלי בפנים אנחנו מגלים את הבורא, בוא וראה.

שרטוט מס' 2

שאלה: איך הביטול עוזר לנו לקבל לטובת ההשפעה?

הביטול הוא פעולה ישירה להשיג כוח השפעה בנו, בכלים שלנו, ובתוך הכלים האלו להתחיל להרגיש את הבורא. אין לנו שום פעולה אחרת, כי אנחנו מחומר אגואיסטי, רצון לקבל. אם אנחנו מבטלים אותו, אז איפה שאנחנו מבטלים אנחנו מרגישים כבר את הבורא. כי רק האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו הוא מפריע לנו לגלות את הבורא.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבקש מהבורא עזרה לבטל האגו שלנו, של עצמנו, כלפי העשירייה וכלפי הבורא. אבל מצד שני אנחנו לומדים שאין אסיר שיכול לשחרר את עצמו מבית הכלא, רק החברים. איך שני הדברים האלה הולכים ביחד?

אתה תצטרך לבקש. חוץ מהחלטה להתבטל אתה תצטרך עוד לבקש גם מהחברים וגם מהבורא עזרה, שיעזרו לך את זה לבצע. אל תדאג, זה עוד לא נגמר.

שאלה: כשאני מבטלת את עצמי בפני העשירייה, כל אחד מאיתנו מגלה את הבורא, והכניסה לעיבור זה כאשר כולנו מתבטלים ולא מגלים איזה בורא פרטי, אלא בורא משותף? זו הנקודה שבה אנחנו נכנסים לעיבור? זה המצב? אני לא רואה איפה הוא נמצא, המצב הזה.

כאשר תבטלי את עצמך כלפי העשירייה אז תרגישי שאת נכנסת לעיבור, זה הכול. פשוט. לא להתבלבל ולא להתפלפל.

קריין: קטע 9.

"האדם צריך לתת יגיעה בכדי להשיג אהבת הזולת. וזה נקרא "יגיעה", היות שהוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. כי מצד השכל, איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל מראה לו את פרצופו האמיתי של חבירו, שהוא שונא אותו. אם כן מה יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חבירו.

התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו ענין של הכנעה, שזה דבר קשה. הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד לתועלת הזולת, החל אהבת הזולת בין אדם לחבירו עד אהבת ה'."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: אפשר להגיד, שכאשר הבורא מתייחס לעשירייה, אז כל פעולה היא פעולה בדידה? זאת אומרת, עכשיו הוא נותן הזדמנות לחבר אחד להתבטל, וזו פעולת העשירייה?

כן.

קריין: קטע 10.

"איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.

תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."

(הרב"ש. אגרת מ"ב)

שאלה: מה אנחנו צריכים עכשיו בכדי שהבורא יתגלה?

כל אחד רק לבטל את עצמו כלפי העשירייה שלו. זו המדרגה הראשונה הרוחנית שאנחנו צריכים לרכוש.

שאלה: אני לא ברוחניות, כי אני לא מרגישה את רצון החברות או את רצון הבורא, אז כלפי מה אני יכולה לבטל את עצמי?

כלפי רצון עצמך. את לא צריכה להרגיש, לא את החברות ולא את הבורא. את גם לא יכולה להרגיש את זה עכשיו. אף פעם. חכי, עוד יבוא הזמן.

את צריכה לבטל את עצמך כלפי הרצון לקבל שלך. את צריכה להיכנס לקבוצה וכלפי הקבוצה להתבטל. ואז במקום שאת מתבטלת כמו שציירתי בשרטוט, במקום הזה, את יכולה להרגיש את הבורא. איפה שאת מנקה את עצמך מהאגו שלך, שם תרגישי את הבורא שמתלבש בך. ככה זה עובד.

שאלה: איך אני יודע שכל החברים בעשירייה מתבטלים?

אתה לא יודע, אלא אתה צריך בכל מקרה לדון את החברים לכף זכות ולהתבטל כלפי העשירייה ואז אתה תתחיל לראות. לא לפני זה, כי האגו שלך לא ייתן לך יכולת לראות את האמת.

שאלה: אדם צריך להיות אפס מול החברה והוא צריך להיות במצב הזה תמיד?

כמה שתוכל לעשות ולפי עוצמת הביטול שלך, תגלה את עוצמת הבורא ותהיה לך עוצמת גילוי הבורא.

קריין: אולי לפני שנסיים, אתה יכול להגיד עם איזו מחשבה אתה יוצא מהשיעור הזה? איך אתה לוקח הלאה את כל הדבר העצום הזה שקורה פה?

אני מאוד מרוצה מהכנס הזה. אני חושב שזה באמת כנס ולא שיעור וכנס עמוק ומאוד חשוב. ואני משתדל לתת לכל שיעור זווית שונה, חדשה, באופן יותר קרוב למציאות, למימוש, להסביר כל שיעור.

לכן בשבילי הכנס הזה זו ממש הזדמנות יפה להביע את חכמת הקבלה לפניכם בצורה מעשית. נקווה שאתם תוכלו לממש את זה כמו שעכשיו דברנו.

בביטול האדם כלפי העשירייה, הוא בונה במקום הביטול שלו, איפה שהאגו שלו מתבטל, בדיוק באותו מקום הריק שהוא עשה, שם הוא מגלה את הבורא.

אני מקווה שתבינו, תעשו ותגלו.

(סוף השיעור)