שיעור בוקר 26.09.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוה"מ סוכות תשע"ט

חג סוכות

קריין: אנחנו קוראים בחוברת סוכות, בעמוד 270, מאמר שנמצא גם ב"כתבי רב"ש", כרך ג', בעמוד 1732. מאמר רב"ש, "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה".

מצוה קלה יש לי וסוכה שמה

""מצוה קלה יש לי וסוכה שמה" (עבודה זרה ג'), ואמאי קרי ליה מצוה קלה, לפי שאין בה חסרון כיס.

ויש להבין מדוע דווקא סוכה נקרא שאין בה חסרון כיס, הלא לבטח סוכה עולה יותר ממצוות אחרות כמו מזוזה וכדומה. לפי המבואר בזהר הקדוש שסוכה נקראת צילא דמהימנותא. ושפירש אאמו"ר זצ"ל שסוכה הוא מלשון סכך, שסוכה את השכל, כי אמונה נקרא דווקא למעלה מהדעת.

ולכן לעתיד שכולם יבקשו שכר, יש לפרש שהכוונה על אנשים שהם מזרע ישראל, אם הם לא עסקו בתורה ומצוות לשם שמים, אז הם יכולים לבקש שכר על מעשיהם, מה שהיה כוונתם בעת שהם היו עוסקים בתורה ומצוות. ואין הקדוש ברוך הוא משלם רק מי שעובד בשבילו. (כמעשה שהובא בספרים, שהיה מי שלמד עבור חתול).

אז אומר להם הקדוש ברוך הוא, תקיימו מצוה קלה, היינו אמונה, זאת אומרת כשאתם עושים מצוות תהיה כונתכם לשמה.

ובזה אין חסרון כיס, היינו שאין הם צריכים לעשות לשם שמים עבודות ומצוות אחרות, אלא על ידי אותה המצוה שהוא עושה ומוציא בשבילה כסף, בשביל שלא לשמה, וכיון בעשייתה לשם שמים, נמצא שלא צריך לעשות רק מחשבה לבד.

והמחשבה אינו עולה לו כסף, כי בין כך ובין כך הוא עשה המצוה. אלא שכוונתו לשם אחרים, לכן שהוא מכוון לשם ה', היינו באמונת ה', הנקרא סוכה כנ"ל, אין בו חסרון כיס. ואז על ידי האמונה בה' נמצא שהוא עושה לשם הקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא משלם שכרו, לכל אלה שעובדין בשבילו."

מכאן אנחנו רואים שהמצווה, זאת אומרת ציווי הבורא כלפי הנברא, אחד הוא. לבנות מסך, "סכך" מה שנקרא, מעל לראש של הנברא, שיידע איך לכסות את האגו שלו, מחשבות שהן כולן עבור עצמו, להתעלות למעלה מזה, ואז שכל התכניות שלו, כל הפעולות שלו יהיו כולן בעל מנת להשפיע לבורא. מה זה לבורא? את הבורא בעצמו אנחנו לא יודעים, זה כוח השפעה כללי, והוא מתבטא כלפי השפעה לזולת. ואם אנחנו עושים פעולות כאלה כלפי הזולת כדי באמת להשפיע לזולת, אז אנחנו צריכים להתכלל מהרצון של הזולת, אנחנו צריכים להשפיע לאותו רצון של הזולת, שהזולת רוצה, ואז נרגיש בפעולה שלנו את הבורא לפי חוק השתוות הצורה. אם הנטייה שלי לזולת לטובת הזולת, כמו הנטייה של הבורא לזולת לטובת הזולת, אז אנחנו בתוך הזולת הזה ניפגש, אני והבורא יחד.

לכן יוצא שהמצווה הזאת של סוכה כוללת את כל המצוות, כי בכל פעולה ופעולה אני צריך לעשות צמצום, מסך, היינו סכך. לכסות את האגו שלי, את הרצון לקבל, שכולו יעבוד דרך המסך, על מנת להשפיע, וכך אנחנו מתקדמים. לכן מצד אחד המצווה הזאת היא "מצווה קלה", כי אנחנו לא צריכים לשלם ולעשות שום דבר לאף אחד, מצד שני היא העיקרית ושמה "סוכה", סכך, מסך שאנחנו צריכים לעשות.

סדנה

כאן השאלה, מאיפה יש לנו תרי"ג מצוות אם יש לנו רק מצווה אחת? מאיפה יש לנו תרי"ג מצוות, פעולות בעל מנת להשפיע, אם יש לנו בסך הכול מצווה אחת?

*

קריין: נעבור לעמוד 47 בחוברת סוכות, "שמעתי" צ"ו, "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה".

אנחנו נעבור לאט לאט על המאמר, באמצע נעשה סדנאות, דיבורים, בירורים על כל חלק וחלק מהמאמר.

צו. מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה

"גורן הוא סוד דינין דדכורא [דינים של זכר], שהיא בחינת "ונסתרה ולא נטמאה". שהוא מרגיש, שהוא בחינת גורן, היינו גר בעבודה.

יקב היא בחינת דינין דנוקבא [דינים של נקבה], שהיא בחינת "ונסתרה ונטמאה", שיקב הוא בחינת נקב.

ויש ב' מיני סוכות:

א. דענני הכבוד,

ב. דפסולת גורן ויקב.

הנה ענן הוא בחינת הסתרה, שהאדם מרגיש את ההסתרה, שיש על הקדושה. ואם האדם מתגבר על הענן, היינו על ההסתרה שהוא מרגיש, אז על ידי זה הוא זוכה לבחינת ענני הכבוד. וזה נקרא בחינת מ"ן דאמא, שזה נוהג בשיתא אלפי שני [ששת אלפי השנים], שזה הוא בחינת סוד, שעדיין לא הגיע לידי טבע, הנקרא פשט.

ופסולת גורן ויקב נקרא בחינת פשט וטבע, שהיא בחינת מ"ן דמלכות, המותקנת דוקא ע"י אמונה, הנקראת אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה].

ומ"ן דאמא היא בחינת אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], שאינו בבחינת הטבע. כלומר שמצד הטבע, בזמן שאין האדם מוכשר לקבל את השפע, אין הוא מקבל שום השפעה. מה שאין כן מצד אתערותא דלעילא [התעוררות מלמעלה], שהוא למעלה מהטבע, כן האור מושפע לתחתונים בסוד "אני ה', השוכן אתם בתוך טומאתם". כמ"ש בזה"ק "דאף על גב דאיהו חטא, כאילו לא חטא כלל".

אבל באתערותא דלתתא אין האור מושפע. אלא דוקא בזמן, שהאדם מוכשר מצד הטבע, היינו מצד עצמו, שזה נקרא מ"ן דנוקבא, שהוא יכול להתתקן על ידי האמונה. וזה נקרא מצד עצמו, שהוא בחינת אלף השביעי, הנקרא וחד חרוב [ואחד חרב], היינו ש"לית לה מגרמיה ולא מידי [שאין לה מעצמה ולא כלום]", שהיא בחינת מלכות.

וכשמתקנים זה, זוכים לאלף העשירי, שהיא בחינת ג"ר. ונשמה כזאת נמצאת באחד מעשרה דורות. אבל יש בחינת אלף השביעי מבחינת שיתא אלפי שני [ששת אלפי השנים], הנקרא בחינת פרט, שהכלל ופרט תמיד שוים. אבל היא בחינת מ"ן דאמא, הנקראת ענני הכבוד.

ותכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש.

כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד בבחינת קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה.

ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הודאות של האמונה. וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול."

איך אני מסדר את עצמי לא ליפול ברוחניות?

*

למה זה שאני נמצא למטה לא מפריע לי להיות למעלה? במה למטה ובמה למעלה?

*

למה המצב הרוחני הוא להיות כל הזמן בשתי נקודות מנוגדות, הכי למטה והכי למעלה יחד? ומהן שתי הנקודות הללו? למה ברוחניות אנחנו צריכים להשתוקק להיות בשתי נקודות מעלה ומטה יחד כל הזמן ומהם שתי נקודות הללו?

*

איך עם רצון לקבל אחד שיש לנו, אנחנו יכולים להיות בו בזמן בשתי נקודות מנוגדות כל הזמן?

*

איך אני, מהכלי שהוא רצון לקבל בונה כלי דרצון להשפיע, שהוא נופל וקם? מה הקשר ביניהם? בבקשה.

*

איך אנחנו מכניסים את עצמנו מדירת קבע לדירת ארעי בזה שעוברים מלחיות בתוך הרצון ללחיות בתוך הכוונה? איך אנחנו עוברים מדירת קבע לדירת ארעי בזה שעוברים לחיות, לא בתוך הרצון, אלא בתוך הכוונה?

*

איך אנחנו עובדים עם הכוונה כך שרק לפי הגודל, העצמה, האופן שלה, אז מצטרף אליה הרצון? איך אנחנו עובדים באופן שאך ורק לפי גודל ואופן הכוונה מצטרף אליה הרצון וכך עובדים? בבקשה.

*

איך אני מגלה מצב נוכחי שבו יש לי כוונה ורצון, הכוונה שלי על מנת לקבל ודבוק אליה הרצון ליהנות, ואני עושה צמצום ומשנה את הצמצום על השימוש ברצון, ואז אני משנה את הכוונה לעל מנת להשפיע, ואז לפי גודל הכוונה ואופן הכוונה בעל מנת להשפיע אני מצרף אליה רצון ונכנס לעבודה בשלב ב'? איך אני עושה את זה בפועל?

*

במה חברים מצילים אותי מבית סוהר, מבית האסורים?

*

אם כולם בקבוצה משתדלים, אז איך אנחנו יכולים לקיים מצוות הצלת החבר מהבור? אם כולם משתדלים, איך אנחנו יכולים להציל חברים? אם אנחנו רואים את החברים מוצלחים, אנחנו הרי חייבים לראות את כולם בגובה, אז איך אני מגיע לחבר ומציל אותו?

*

איך אני יכול לבקש שיהיה לחברי כוח לעשות נחת רוח לבורא? אני בזה מוריד אותו, אני בזה בכלל נכנס לעבודה הרוחנית שלו, אז מה זה נקרא להציל אותו מבית האסורים?

*

מהם בעבודה שלנו כל הפרטים של סוכות? דפנות הסוכה, הסכך, שיושבים בה במקום דירת קבע, שלוקחים ארבעה מינים, עושים אושפיזין שבעה ימים. מה כל הפרטים האלה בנשמה, היינו בתוך קבוצה בצורה גשמית, רוחנית?

*

מה הקשר בין שבעת ימי סוכות לשבעת ימי הבריאה?

*

אולי אתם כבר יכולים לסדר איתם גם את שבעת ימי חנוכה ושבעת ימי פסח?

אז שבעת ימי בראשית, שבעת ימי חנוכה, שבעת ימי פסח או קודם פסח, אחר כך חנוכה ואחר כך סוכות עם כל האושפיזין ובסוף הלוויתן.

*

אנחנו מדברים על שבע, שבעת ימי בראשית, שבעת ימי הבריאה, שבעת ימי חנוכה, שבעת ימי פסח, שבעת ימי סוכות, אז מאיפה אנחנו מתקנים? זו התכללות מלכות בזעיר אנפין, זה ברור לנו. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אז איך אנחנו מתקנים את זה, ממעלה למטה, מחסד עד המלכות או ממלכות לחסד? זאת שאלה פשוטה, תכניסו את הראש שלכם לזה, ואחר כך נדבר.

*

מה ההבדל בין צל הסוכה לצל שבודקים בליל הושענא רבה?

*

למה המצוה היא להסתיר את עצמנו מאור השמש, תחת הסכך, ולא להסתיר את עצמנו כלפי אור הירח, כשבודקים את עצמנו בליל הושענא רבה?

*

למה כלפי צל הסוכה אנחנו אומרים שצריך להיות יותר צל מאור, זה יותר מזה, ולא מודדים? מה שאינו כן בליל הושענא רבה שבו אנחנו בודקים את עצמנו ללא סכך, ללא כלום, באור הירח ומחפשים איפה יש ליקוי אפילו הקטן ביותר בתוך הצל של הגוף שלנו? שם זה הצל של הסכך וכאן הצל של הגוף.

*

שאלה: מה המטרה של השאלות בסדנה?

שאתם תחשבו קצת. אתם סתם יושבים ושידבר. יש כאן איזה ראש שמדבר, בסדר אנחנו נשמע, שידבר. קצת לנענע אתכם ובנוסף אני חושב שמכל השאלות, של כל הסדנאות, אם תסדרו אותן פעם, תוכלו לבנות מהן תכנית לימוד. איך פונים לאדם, לא לאדם, לקבוצה, איך בונים אותה, מפתחים אותה, השאלות האלה מאוד חשובות, ככה אני חושב.

אנחנו כבר לא מוציאים ספרים, כמעט ולא מוציאים, אבל ממש מגיע לשאלות האלו להיות מסודרות, הייתי אומר לפי הסדר. לא צריכים למיין אותן לפי נושאים או משהו, אלא ככה לפי הסדר. אם אדם קורא רק את השאלות ומשתדל לענות עליהן בעצמו, זה יקדם אותו מאוד.

תלמיד: היינו עכשיו כמעט שעה וחצי בשאלות, ובחיפוש תשובות.

כן.

תלמיד: גם אתמול השקענו הרבה זמן בסדנה.

זה לא רק מקדם אתכם. זה מקדם אתכם בחיבור, בהבנה הדדית, בהרגל לדבר זה עם זה, איך לשאול שאלות בעצמכם, זה העיקר. העיקר זה מה שיתגלה בקשר ביניכם. אם עכשיו הייתם מגיעים לקשר הנכון ביניכם אז גמרנו, כבר יש יישום של חכמת הקבלה.

תלמיד: אתמול בשיעור תלמוד עשר הספירות אמרת שלא חשובה ההבנה, אלא הכי חשוב שאנחנו נהיה בתפילה. עד כמה גם כאן חשוב שנגיע למשהו מעבר לזה, שנהיה בתפילה?

אנחנו נמצאים בתפילה. כשאתם מחפשים תשובות, איך להתקשר, לשמוע את השני, או לא וכן הלאה זה הכול תפילה, השינויים הפנימיים האלו.

תלמיד: לפחות בסדנה הזאת וגם אתמול הגעתי לנקודה שאמרתי לעצמי אולי אני מפספס פה משהו, להתפלל עבור החברים. אולי אני רק ברדיפה עבור תשובה במקום להתפלל עבור החיבור ביננו.

אבל אתה רואה, הגעת גם לזה. טוב.

שאלה: האמת רציתי לשאול בדיוק אותה שאלה, בשביל מה השאלות של הסדנה? למה אתה מכוון אותנו? ועכשיו כשביררת את זה, אני חושב שאני יכול לתת התרשמות שלי מתוך הסדנה. אני מראש צריך להחליט, אם אני הולך לענות על השאלה, ואז זה אומר שאני צריך להתחיל לחשוב ולברר הרבה מאוד פרטים. לא תמיד יש לי את היכולת הזו, מה שבטוח הרצון שלי לענות מנתק אותי מהחברים. אז אני מראש בוחר האם אני עכשיו הולך לברר ולענות תשובה חכמה, במיוחד כשאנחנו פה עם המיקרופון, או שאני מוותר לגמרי על החשיבה, מתכלל עם מה שהחברים אומרים ומקווה שייצא משהו. איך נכון לגשת לזה?

לגשת לחיבור. אנחנו רוצים לברר את כול המרכיבים, את כל נושא הנשמה, זה מה שאנחנו צריכים. ואני לא חושב שאם הייתם לומדים שעה וחצי מאמר, הייתם עוברים על כל כך הרבה פרטים, נושאים, תת נושאים, התקשרויות למיניהן, כמו בשאלות, והתשובות שלכם. בחיבור ביניכם, בכל מיני הרגשות איך אתם קשורים זה לזה וכן הלאה. אי אפשר לעשות את זה אחרת, זה מה שבונה את העשירייה, זה העיקר, ולא החכמות.

את השאלות אני נותן לפי הנושא, לפי העבודה שצריכים לעשות גם בשכל וגם ברגש, אבל העיקר שזה יגרום לחיבור. אם היינו עכשיו עוברים על השאלות שעברנו היום לפי הרשימה, רק השאלות, הייתם רואים איך תוך שעה וחצי הספקתם לנגוע בכל כך הרבה דברים וכל אחד מהעשירייה היה מחויב להשתתף בזה.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-26_lesson_holidays-sukkot_n1_p1_LZ2m2ckC