שיעור בוקר 21.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 801, אותיות קמ"ב-קמ"ז

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 801, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קמ"ב.

אות קמ"ב

"ועתה אפשר לבאר, מהות חכמת הקבלה באפס-מה, באופן שיספיק למושג נאמן בטיב החכמה ההיא, שלא להטעות את עצמו בדמיונות כוזבים, שההמונים למרביתם מדמים לעצמם.

וצריך שתדע, שהתורה הקדושה, מתחלקת לד' בחינות, המקיפות את כל המציאות:

כי ג' בחינות - נבחנות בכלל המציאות שבעוה"ז, שנקראים: עולם, שנה, נפש.

ובחי"ד היא - דרכי קיומם של אותם ג' חלקי המציאות, דהיינו, הזנתם והנהגתם וכל מקריהם."

תלמיד: באותיות הקודמות הוא דיבר על זה שיש בורא ויש תורה והבורא מסתתר מאחורי התורה, וכאן הוא מדבר על חלקי התורה הקדושה, וכנראה שזה משהו רוחני ולא מה שנדמה לנו. איך מוצאים את אותו כוח השפעה, הטוב והמיטיב, מאחורי כל המציאות הזאת של עולם, שנה, נפש, מקרי המציאות?

כנראה שעל זה יהיה מדובר. הכול נפעל על ידי כוח אחד, וזה שכלפינו זה מתחלק לעולם, שנה, נפש ולכל פרטי המציאות, זה לפי הכלים שלנו.

תלמיד: אבל האם הגישה היא נכונה, להסתכל על זה כך שהוא מספר לנו איך למצוא את אותו כוח אחד, כוח השפעה?

כן, בעצם הוא אמר כך, אבל זה עדיין לא ברור, הוא עדיין לא דיבר על זה בפרוטרוט.

אות קמ"ג

"פירוש, כי:

א. החיצוניות של המציאות - כמו השמים והרקיעים והארץ והימים וכדומה, הכתובים בתורה הקדושה, כל אלו מכונים בשם "עולם".

ב. והפנימיות של המציאות - דהיינו האדם והבהמה והחיה והעוף למיניהם וכדומה, המובאים בתורה, אשר ישנם במקומות הנ"ל, שנקראים חיצוניות, הם מכונים בשם "נפש".

ג. והשתלשלות המציאות לדורותיהם - בשם סיבה ומסובב. למשל, כמו ההשתלשלות של ראשי הדורות, מאדם הראשון עד יהושע וכלב באי הארץ, המובאת בתורה, שהאב נבחן ל"סיבה" אל בנו ה"מסובב" על ידו, הנה בחינת ההשתלשלות הזו של פרטי המציאות, בדרך סיבה ומסובב האמורה, מכונה בשם "שנה".

ד. וכל דרכי הקיום של כל המציאות, הן מהחיצוניות והן מהפנימיות הנ"ל, לכל דרכי הנהגותיהם ומקריהם, המובאים בתורה מכונים בשם "קיום המציאות"."

תלמיד: הוא מדבר על נפש שזו השתלשלות המציאות בדרך סיבה ומסובב, ואז הוא מדבר על דרכי קיום המציאות. מה ההבדל בין ההשתלשלות המציאות לבין דרכי קיום המציאות?

כנראה שיש הבדל. השתלשלות זה מה שקורה עם האובייקט עצמו, וקיום המציאות זה כבר איך מחיים אותו, איך מחזיקים אותו.

תלמיד: על ההשתלשלות הוא מסביר שזו התפתחות בדרך של סיבה ומסובב. איזה עוד קיום יש בנוסף לסיבה ומסובב? מה זה הנהגתם והזנתם?

זה איך שהכוח העליון מפעיל אותם ומספק להם את החיים, את הקיום. אז יש הבדל כנראה.

תלמיד: האם זה הדבר שמפעיל את ההתפתחות של סיבה ומסובב?

כן.

תלמיד: כתוב שהתורה הקדושה מתחלקת לד' בחינות, עולם, שנה, נפש ודרכי קיומה. מה זה אומר שהתורה מתחלקת לעולם, שנה, נפש ודרכי קיומה?

התורה היא בעצם כל אותו כוח שמגיע אלינו מהבורא ומתלבש בכל המציאות, ובהתלבשותו הוא סובב את כל המציאות מתחילתו ועד מטרתו.

תלמיד: האם הכוח הזה מתחלק לעולם, שנה, נפש ודרכי קיומם?

כן.

תלמיד: האם ניתן להשפיע על תהליך ההתפתחות?

נראה, עוד לא התחלנו ללמוד את זה.

תלמיד: כי בעל הסולם כותב באחד המאמרים שהזמן נמתח בגלל ההתפתחות של אותן דרגות הרצון וגם האדם בתוכן.

כאן זה לא כתוב. נתרכז במה שכתוב.

תלמיד: מה זו חיצוניות של המציאות ופנימיות של המציאות?

פנימיות של המציאות אלו בני אדם, וחיצוניות של המציאות הם כל היתר שסובבים אותו.

תלמיד: הוא כותב שהחיצוניות של המציאות כוללת את מה שכתוב בתורה הקדושה וזה העולם. אני מבין שבמה שכתוב בתורה יש את החלק שהוא העולם ויש את החלק שהוא האדם, אבל מה זה מבחינת האדם עצמו?

מבחינת האדם עצמו, הוא קיים בתוך העולם. אנחנו לומדים כאן איך כל הדברים האלה משפיעים זה על זה ומתקדמים.

תלמיד: בתורה מדברים על האדם ומדברים על מה שמשפיע עליו.

כן.

תלמיד: האדם שקורא את התורה, מה ההבדל בשבילו בין הפנימיות לחיצוניות? מה ההבדל בין העולם והנפש?

נראה, נמשיך. בינתיים הוא דיבר על זה אולי במילה אחת.

תלמיד: האם קיום המציאות אלו השינויים בין החיצוניות לפנימיות או הפנימיות לחיצוניות של המציאות?

יכול להיות שיש בזה משהו.

תלמיד: כולם שואלים על עולם, שנה, נפש, ואני אפילו לא מבין את המושגים האלה. האם אתה יכול להסביר מה הכוונה הפנימית של המושגים?

לא. אנחנו נלמד ונדע.

תלמיד: ראיתי כך, שהחלק הראשון, החיצוני, זה סוג של אקולוגיה, והחלק הפנימי זה מה שזז בפנים שזו הנפש והמחזוריות שקורית ביניהם, והד' זה סוג של פעימה. האם אני יכול להחזיק את זה תוך כדי המשך הקריאה או לעזוב את זה לגמרי?

תחזיק את מה שכתוב, ולא מה שנראה לך עכשיו.

תלמיד: הוא פותח פה בירור, "לבאר, מהות חכמת הקבלה באפס-מה, באופן שיספיק למושג נאמן בטיב החכמה ההיא, שלא להטעות את עצמו בדמיונות כוזבים, שההמונים למרביתם מדמים לעצמם". מהי הסכנה לדמות דמיונות כוזבים לגבי מהות חכמת הקבלה שהוא עכשיו רוצה לברר לנו פה?

הלומדים שרוצים ללמוד את חכמת הקבלה, יכולים להיכנס בה ולהתבלבל, פשוט לא ללכת לכיוון הנכון.

תלמיד: בין מה למה עיקר הבלבול?

הם לא ידעו מה הם בדיוק חלקי המציאות, ואיך כל החלקים האלה משתלשלים ומתחברים למטרת המציאות.

תלמיד: האם לדעת את זה, זה נקרא מהות חכמת הקבלה?

כנראה.

אות קמ"ד

"ותדע, שד' העולמות הנקראים בחכמת הקבלה: "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשיה", בעת שנשתלשלו ויצאו, הנה יצאו זמ"ז, בבחינת חותם ונחתם, כלומר, כמו שכל מה שנמצא רשום בחותם, מתגלה בהכרח ויוצא בדבר הנחתם ממנו, לא פחות ולא יותר.

כן היה בהשתלשלות העולמות, באופן, שכל ד' הבחינות, שהם עש"נ וקיומיהם כנ"ל, שהיו בעולם האצילות, יצאו כולם ונחתמו ונתגלו דוגמתם, גם בעולם הבריאה. וכן מעולם הבריאה לעולם היצירה, עד לעולם העשיה.

באופן, שכל ג' הבחינות שבמציאות שלפנינו המכונות עש"נ, עם כל דרכי הקיום שלהם, הערוכים לעינינו כאן בעוה"ז, הנה נמשכו ונתגלו כאן, מעולם היצירה, והיצירה מן שלמעלה ממנו. באופן, שמקור כל הפרטים המרובים הללו שלעינינו, הם בעולם האצילות. ולא עוד, אלא אפילו אותם החידושים, המתחדשים ובאים היום בעולם הזה, הנה מוכרח כל חידוש להתגלות מקודם מלמעלה בעולם האצילות, ומשם בא ומשתלשל ונגלה לנו בעוה"ז.

וז"ש חז"ל: "אין לך כל עשב מלמטה, שאין עליו מזל ושוטר מלמעלה, שמכה עליו ואמר לו, גדל" (בראשית רבה פ"י). וז"ס: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, עד שמכריזין עליו מלמעלה" (חולין דף ז' ע"ב). והבן."

אות קמ"ה

"ותדע, שבחינת התלבשות התורה בג' בחינות המציאות: עולם, שנה, נפש, וקיומיהם שבעוה"ז, החומריים כנ"ל, הנה מכאן נמצאים לנו האיסור והטומאה והפסול, שבאים בתורה הנגלית, אשר נתבאר לעיל, שהקב"ה מלובש בה, בסוד "אורייתא וקב"ה חד הוא". אלא בהעלם והסתר גדול, היות והלבושים החומריים האלו, המה הכנפיים, המכסים ומעלימים אותו ית'. אמנם בחינת התלבשות התורה, בבחינת עש"נ הזכים וקיומיהם שבג' העולמות העליונים, שנקראים אצילות, בריאה, יצירה, המה מכונים בכללם, בשם "חכמת הקבלה"."

תלמיד: נשמע שבעל הסולם בא לעשות לנו סדר בכל המציאות, בתורה, בחכמת הקבלה.

כן.

תלמיד: אבל זה יותר מבלבל.

למה?

תלמיד: כי זה לא ברור, עולות פה הרבה שאלות, והוא משתמש במושגים שגם אותם אתה לא מבין - מה הקשר בין מציאות לתורה, מה זה תורה בעולם, מה זה תורה בנפש, בשנה, מה הקשר לחכמת הקבלה, ממה צריך להיזהר שלא ליפול בדמיונות כוזבים.

נלך הלאה ונראה, יכול להיות שנצטרך לחזור ושוב לקרוא.

תלמיד: מה העיקרון המרכזי שהוא מנסה להעביר כאן בכל ההבחנות האלה?

איך התורה מתלבשת בכל חלקי העולם ומגיעה אלינו, ואיך אנחנו דרך אותם החלקים שלומדים עליהם ועל הקשר שביניהם, יכולים להבין את התורה.

תלמיד: יש איסור לגשם את התורה.

כן.

תלמיד: ומפה דווקא אפשר להבין מתוך לימוד התורה איך העולם הזה מתנהל, ואיך אפשר באמת להסתדר בעולם הזה.

לא. אני לא רואה שיש כאן קשר בין אצילות, בריאה, יצירה לבין העולם הזה, ושאפשר להבין אותם.

תלמיד: הוא אומר שזה כמו חותם ונחתם, כאילו שזה משתלשל עד לעולם הזה.

כן.

תלמיד: וגם יש איזו סכנה. מה זה להגשים את התורה, איך לא להיכנס לזה?

אנחנו יכולים להגשים את התורה בזה שנחשוב שהיא מתלבשת לנו בכל המקרים בעולם הזה, וזה לא נכון. אנחנו יכולים להגשים את התורה בזה שאנחנו נחשוב על הכוח שמפעיל את כל המציאות, ושהוא לא עליון, כל מיני דמויות שיכולות להיות, גם זה לא נכון.

זאת אומרת, יש כאן אזהרה והסבר שאנחנו צריכים לקבל אותם, ובצורה כזאת להבין. אבל להבין מתוך כמו שזה דומה לזה, רק מתוך התקשרות כזאת, לא יותר מזה. העולם, שנה, נפש, עולמות, זה הכול מילים. נמשיך הלאה ונחשוב איך אנחנו נגלה אולי איך אנחנו יכולים להתקרב לזה. בינתיים יש לכל אחד בראש שלו, בשכל שלו, איזו תמונה דמיונית שאף אחד לא יכול להיות בטוח שזה קרוב לאמת.

אות קמ"ו

"באופן, שחכמת הקבלה והתורה הנגלית, הם היינו הך. אלא, בעוד שהאדם מקבל מבחינת השגחה של הסתר פנים, והקב"ה מסתתר בתורה (כנ"ל ד"ה וז"ש), נבחן, שעוסק בתורת הנגלה, כלומר, שאינו מוכשר לקבל שום הארה מתורה דיצירה, ואצ"ל עוד מלמעלה ליצירה.

וכשהאדם זוכה לגילוי פנים, כנ"ל ד"ה "והנה", אז מתחיל לעסוק בחכמת הקבלה. היות, ולבושי התורה הנגלית בעצמם, נזדככו בעדו, ונעשתה תורתו - תורת היצירה, שנקראת "חכמת הקבלה". ואפילו הזוכה לתורה דאצילות, אין הפירוש ח"ו, שנתחלפו לו אותיות התורה, אלא אותם הלבושים עצמם, של התורה הנגלית, נזדככו לו ונעשו ללבושים זכים מאוד, שהם נעשו בסו"ה "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך", כנ"ל, שאז נעשו בבחינת "איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון", כנ"ל."

תלמיד: מהם לבושי תורה בעבודה שלנו?

לבושי התורה בעבודה שלנו זה מה שאנחנו קוראים בספרים.

תלמיד: האם הכוונה לסיפורים שיש בתורה?

גם סיפורים.

תלמיד: אבל נגיד בעבודה בעשירייה מה הלבוש שנעשה פתאום זך או עב או נעלם, אתה יכול לתת דוגמה?

בעשירייה זה כבר משהו אחר. בעשירייה ביחסים בינינו, אנחנו יכולים לברר את הכוחות שפועלים במציאות, ושרוצים להתאחד ולהשפיע זה על זה, את הכוחות האלה אנחנו מבררים והם נעשים כלפינו יותר ויותר בולטים. כך אנחנו מתקדמים עד שאנחנו רואים אותם פועלים בפני עצמם.

תלמיד: אני מבין שלבוש זה הסתרה. בעבודה, ביחסים בינינו, מה נסתר ומה נגלה?

נסתר מאיתנו אותו הכוח שאנחנו מפעילים עם כל פעולותיו. מה שנגלה לנו זה רק התוצאה החיצונית מהפעולות שלו.

תלמיד: אפשר להגיד שמה שנסתר מאיתנו ביחסים בינינו בעשירייה, אלה הכוונות?

כן, גם נסתר.

תלמיד: האם אלה הלבושים?

כן.

תלמיד: ואז פתאום הלבוש הזה הופך לכוונה יותר נקייה. נכון כך לחשוב?

כן, מזדככים.

תלמיד: נכנסנו ללימוד הזה מתוך מה שלמדנו קודם. הבורא אומר לנו, הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, ואחר כך שימרו את התורה ושם תחפשו אותי. לפחות ממה שקראנו והאמת גם מההמשך, מה זה לחפש אותו בתורה, אם זה באמת ביחסים בינינו, אז איפה מחפשים אותו?

עוד לא הגענו לזה אולי. כי מה שקוראים, לא מגיעים עדיין לחיפוש הבורא.

שאלה: האם אנחנו אמורים לחפש אותו או לעבוד על חיבור בינינו ואז הוא מתגלה מתישהו, מה הגישה?

גם את זה נברר.

שאלה: איך קורה שנשמות שונות עם תפיסה שונה לגמרי, מגלים אותם העולמות?

הם דומים ביניהם ברצון לקבל שבהם ובמידה שהרצון לקבל גדל ומזדכך, בהתאם לזה הם משיגים סביבם את המציאות וגדלים בעולם שנה, נפש עד שמשיגים את התכלית.

שאלה: כתוב כאן "ואפילו הזוחל לתורה דאצילות אין הפירוש ח"ו שנתחלפו לו אותיות התורה, אלא אותם הלבושים עצמם, של התורה הנגלית, נזדככו לו ונעשו ללבושים זכים מאוד שהם נעשו בסו"ה" וכן הלאה.

נראה שמתחיל בלבושים של תורה נגלית ואז הם מזדככים לו בזמן שהוא זוכה לתורה ד-יצירה. קודם צריך לעסוק בחוכמת הקבלה ואז אפשר לעסוק גם בתורת הנגלה, אפשר להתחיל להרגיש את זה ולהבין את זה. האם אני מבין נכון?

עוד נראה, עוד מעט זה יהיה.

תלמיד: ככל שאנחנו לומדים כאן, נכנסים יותר, כך אנחנו רואים שאין לנו באמת אחיזה במה שכתוב.

זה נכון.

תלמיד: העצה שלך הייתה להבין את כל התורה דרך הקשר בינינו, לבחון את הקשר בינינו ועל פניו לנסות למצוא את מה שכתוב. איך מלבישים את זה על הקשר בינינו, למה לצפות מתוך זה?

שבסופו של דבר, עולם שנה נפש, כל המציאות, כל שלבי ההתפתחות שלהם, יתגלו לנו מתוך הקריאה המשותפת שלנו במקורות.

תלמיד: אנחנו קוראים וברור לנו שבעל הסולם מדבר פה על התורה הקדושה, על עולמות שלא בתפיסתנו ובכל זאת יש גם משהו מוחשי שכל הזמן קורה גם בינינו, גם במהלך השיעור, גם במהלך היום. איך מקשרים בין שני אלה?

אנחנו רוצים להשיג את הקשר, אבל עדיין לא מבינים.

תלמיד: אבל אפשר להישאר עם השאלה הזאת?

כן, כל השאלות יתגלו לנו עם התשובות.

תלמיד: נניח יש שני חברים, אחד משפיע לאחר, אומר לו משהו טוב, מחייך אליו, או להיפך הוא אומר לו איזה הערה, זו גם התלבשות?

גם זה.

תלמיד: בוא נניח ששני החברים עולים ומגלים את עולם היצירה, הם כבר רואים את הלבוש הזה, הוא עדיין נשאר, אבל הם עכשיו רואים אותו באופן יותר פנימי?

כנראה.

שאלה: בעל הסולם כותב "אמנם בחינת התלבשות התורה, בבחינת עש"נ הזכים וקיומיהם שבג' העולמות העליונים, שנקראים אצילות, בריאה, יצירה, המה מכונים בכללם, בשם "חכמת הקבלה "."מה הכוונה שעולם, שנה, נפש, נקראים חכמת הקבלה של העולמות העליונים?

עולם, שנה, נפש, הם התפיסה שלנו, והתפיסה הזאת בדרגות אצילות, בריאה, יצירה, נקראת חכמת הקבלה. כשאתה לומד את חכמת הקבלה, זה אומר שאתה רוצה להשיג את התלבשות בני האדם, העולם הזה, בעולמות אצילות, בריאה, יצירה.

תלמיד: זאת אומרת ללמוד את חכמת הקבלה זה ללמוד את כל הפרטים בעולמות האלו?

כן.

תלמיד: אז אם אנחנו נמצאים בעולם הזה, לא משנה איזה מקור נקרא, זה נקרא "תורת הנגלה", ואם לומדים בעולמות בריאה, יצירה, עשיה, אז לא משנה אם נלמד תורה, או סוג של מקור אחר, זה נחשב "חכמת הנסתר"?

מאין אתה לוקח את זה?

תלמיד: זה לא מה שהוא הסביר כאן, שחכמת הנגלה או הנסתר זה לפי המקום שאתה לומד, ולא לפי החומר שאתה לומד?

גם זה נכון. אם אתה לומד את החומר כמו שאתה מרגיש אותו, מקבל אותו בעולם הזה, זה דבר אחד, ואם אתה לומד את החומר בעולמות העליונים, יצירה, בריאה, אצילות, זה דבר אחר. ההבדל ביניהם הוא שבמקרה הראשון אתה לומד את חכמת הנגלה ובשני אתה לומד את חכמת הנסתר.

תלמיד: כבר כמה פעמים חזרת על כך שעולמות אצילות, בריאה, יצירה הם חכמת הקבלה. לאן נעלם עולם העשייה?

עולם העשייה הוא במקומו.

תלמיד: זה לא חכמת הקבלה?

אם אנחנו רוצים להשיג שורשים לעולמות העליונים אז זה עולם העשייה.

שאלה: לפי מה שאני יודע, המחסום שאנחנו עוברים הוא בין העולם שלנו לעולם העשייה. שם כבר הבורא נמצא. זה לא נחשב כתורת הנסתר?

אני לא רוצה לדבר על זה בינתיים, כי אם אתה לא בטוח ומבולבל, כך גם אחרים יהיו. בוא נחכה.

תלמיד: הוא כותב שתורת הנגלה זה הגבלת האיסור. לפני שלקחת על עצמך את ההגבלה הזאת, אתה לא יכול לעסוק בחכמת הקבלה. האם מדובר על צמצום או ביטול עצמי, ורק אחרי זה אנחנו יכולים להפעיל את הרצון לקבל שלנו?

שיהיה כך, נחכה ונראה.

מה קורה עם לימוד העברית? אצל רב"ש לא היו דברים כאלה. אדם שבא, מהיום הראשון כבר חייב היה להיכנס לשיעורים, לשאול, להבין איכשהו בעברית. כך אפשר להמשיך עוד שנים.

תלמיד: בעל הסולם נותן פה תהליך של השתלשלות, יש תורה שהיא אצילות, אור מופשט, ואז עולם, שנה, נפש, זה ממש בריאה של הרצון לקבל, זמן, תנועה, מקום. אפשר לקרוא לזה בשמות אחרים, אבל הוא מחלק את זה לעולמות.

כן.

תלמיד: כשאתה מתחיל לעבוד באור חוזר, אתה שם לב שגם בעולמות הרוחניים יש פיצול של קדושה וטומאה. מה אתה מסוגל לשייך, לבקש על זה תיקון, להעלות לתיקון, להשתמש באותו האור שמגיע מהאצילות.

כן.

תלמיד: האם זו תפיסה יחסית נכונה?

בינתיים כן.

תלמיד: אם זמן, תנועה, מקום הן תכונות של הרצון לקבל, אז עולם זה המקום, זמן זה שנה ונפש זה תנועה, כביכול. בנפש אין עדיין ממש תנועות, אבל זו התחלה, ואז מה שאתה מסוגל לשייך.

אתה צודק. כן.

תלמיד: על בחינה ד' כתוב, "היא - דרכי קיומם של אותם ג' חלקי המציאות,", עולם, שנה, נפש, "דהיינו, הזנתם והנהגתם וכל מקריהם". מה המשמעות של מתן המזונות במציאות?

נראה, אני עדיין לא יודע.

תלמיד: מה זה להבין את הכוחות שבינינו?

אנחנו נמצאים ברשת כוחות שמביאה לנו את הרגשת המציאות, נאמר עולם, ואנחנו צריכים ללמוד אותה רשת וללמוד איך אנחנו יכולים להשתמש בה בכדי להתקיים, להתקדם, להתקרב לבורא.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לגלות את הכוחות האלה שרוצים להתחבר.

כן.

תלמיד: וכל אחד יש לו תפיסת המציאות שלו.

כן.

תלמיד: איך אנחנו במשך העבודה בינינו כל הזמן מנסים לקחת את הכוחות שאנחנו מגלים בינינו, כל אחד בתפיסת המציאות שלו, ולחבר את זה למציאות אחת משותפת, ומתוך זה אנחנו מגלים שיש כוח אחד?

זה מפני שעד כמה שאנחנו רוצים להתחבר ביננו ומקרבים את עצמנו זה לזה, אנחנו מעוררים את הכוח האחד שנמצא במרכז המציאות ומושך אותנו אל עצמו.

תלמיד: הוא כותב פה, "הנה מוכרח כל חידוש להתגלות מקודם מלמעלה בעולם האצילות, ומשם בא ומשתלשל ונגלה לנו בעוה"ז." מה אנחנו צריכים לגלות בקשר בינינו מלמעלה? מהם החידושים שאנחנו צריכים כל הזמן לגלות?

הקשר בינינו זה הבורא. זה השורש העליון, הכוח העליון, שממנו אנחנו כולנו התחלנו להשתלשל עד שהגענו למה שעכשיו. ואנחנו צריכים ככל שאנחנו יכולים לתאר את עצמנו נמצאים מקושרים על ידי הבורא בחזרה לאותו המקום, אז יש לנו מדרגות, עולמות וכולי.

תלמיד: איך אנחנו מגלים כל הזמן את הקישור הזה בינינו לבורא? הרי יש שני כוחות. יש כוחות קבלה שזה אצלנו שלנו, ויש כוחות ההשפעה של הבורא?

על ידי זה שרוצים להתאים את עצמנו אליו.

תלמיד: ההתאמה הזאת נעשית דרך תפילה משותפת?

אמצעי לזה יכול להיות גם תפילה.

תלמיד: מה עוד אפשר לעשות בשביל לעשות את ההתאמה הזאת? אנחנו גם לומדים שיש משיכת המאור, שגם משנה אותנו ומתאימה אותנו למערכת.

כן.

תלמיד: מה עוד אנחנו צריכים לעשות כדי להתאים את עצמנו כל פעם לשינויים האלה ולהעלות את עצמנו עוד ועוד למעלה בקשר בינינו להתאים את עצמנו למערכת?

להזמין את המאור אנחנו יכולים גם על ידי פעולות גשמיות, רוחניות, תפילות וכך מתקרבים ועולים.

תלמיד: אנחנו אומרים כל הזמן "מאמץ משותף".

כן.

תלמיד: האם בזה שהבורא מביא לנו כל מיני מצבים שמראים לנו את הנגד, שזה כל ההתנגדויות שלנו, האם מתוך זה אנחנו עולים למעלה ומתאימים את עצמנו יותר לעולם העליון?

כן.

תלמיד: כשאנחנו מתגברים מעל כל ההתנגדויות האלה?

כן.

תלמיד: הוא אומר שתורת הנגלה לא נותנת שום אור ואין שם משיכת אור. אז מה התועלת ואיך לגשת ללימוד תורת הנגלה?

איך לגשת ללימוד תורת הנסתר זה מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: לא. הנגלית.

נגלה? בשביל מה לנו את זה, לא הבנתי?

תלמיד: כי עד שאין לך השגה, אתה לא יכול ללמוד את תורת הנסתר.

כן.

תלמיד: הספר הזה הוא הקדמה לתע"ס איך לגשת אליו עכשיו, כי אני לא יכול בינתיים ללמוד את הנסתר. אז מה התועלת מלימוד הנגלה אם זה לא נותן שום אור?

כי זה בדרך. אנחנו צריכים ללמוד מה שנגלה לנו ולאט לאט על יד זה אנחנו עולים בדרגות עד שמגיעים לנסתר.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו אומרים שהאור הוא זה שמעלה.

כן.

תלמיד: אבל הוא כותב פה בהתחלה ששום אור לא מגיע בלימוד הנגלה.

ככל שהאדם רוצה לעלות, ככל שהוא רוצה להיות שייך לפעולות עליונות, להתכלל בבורא. הכול תלוי באדם.

קריין: קמ"ז.

אות קמ"ז

"וכדי לקרב הדבר מעט אל השכל, אתן לך דוגמא. למשל, כי בעוד שהיה האדם בזמן הסתר פנים, הנה בהכרח שהאותיות ולבושי התורה, היו מסתירים את הקב"ה, כי ע"כ נכשל ע"י הזדונות והשגגות שעשה. ואז היה מוטל תחת שבט העונש ח"ו, המלבושים הגסים שבתורה, שהם טומאה ואיסור ופסול וכדומה.

אמנם, בעת שזוכה להשגחה הגלויה, ולבחינת תשובה מאהבה, שהזדונות נעשו לו כזכויות, הרי כל הזדונות והשגגות, שנכשל בהם מעת היותו תחת הסתר פנים, הנה נתפשטו עתה מלבושיהם הגסים והמרים מאד, ונתלבשו בבחינת לבושי אור ומצוה וזכויות. כי אותם הלבושים הגסים, בעצמם נתהפכו לזכויות, כנ"ל ד"ה "ולפיכך", עש"ה, שהמה עתה בחינת לבושים, הנמשכים מעולם האצילות, או בריאה, שהמה אינם מכניפים ומכסים על ה"מורה" ית', אלא אדרבה "והיו עיניך רואות את מוריך", כנ"ל.

הרי, שאין ח"ו שום חילוף של משהו, בין תורה דאצילות לתורה שבעוה"ז, דהיינו בין חכמת הקבלה לתורת הנגלה. אלא, שכל ההבחן הוא, רק בבחינת האדם, העוסק בתורה. ושנים, עוסקים בתורה, בהלכה אחת ובלשון אחת ממש, ועכ"ז, לאחד תהיה התורה ההיא בבחינת חכמת הקבלה ותורה דאצילות, ולשני תהיה תורה דעשיה ונגלה. והבן זה היטב."

זאת אומרת, כל אחד איפה שהוא נמצא בסולם משם הוא מקבל, ושם הוא מגלה.

תלמיד: בעל הסולם בצורה מאוד מאוד עמוקה מסדר פה גילוי, הסתר, מבנה מציאות, והמון דברים. אבל פה יש שורה מאוד מיוחדת, שלפחות אני פעם ראשונה שמתי לב אליה, שהוא אומר שכל ההבחן הוא רק בבחינת האדם. זאת אומרת, הכול תלוי ביחס של האדם אם אני מבין נכון. אין נסתר גלוי זה הכול האדם מצד אחד. מצד שני יש איזו השתלשלות מלמעלה למטה שהיא כבר קבועה. אז איך שני הדברים האלה מתחברים?

מלמעלה למטה זה סולם ההשתלשלות של העולמות הספירות, הפרצופים, אורות וכלים. ואנחנו ממטה למעלה שמקבלים רשות לעלות, אז אנחנו משתדלים לעלות ולגלות את הכלים והאורות שבכל מדרגה ומדרגה שבסולם. וזו בעצם העבודה שלנו.

תלמיד: אז נגלה ונסתר זה לא חומר מסוים זה תורת הנגלה, וחומר מסוים זה תורת הנסתר.

לא, זה הכול יחסי.

תלמיד: זה תלוי ביחס שלנו.

כן.

תלמיד: האם זה מה שהוא מנסה להעביר? כי זה חדשני מה שהוא פה כתב, אף אחד לא חשב ככה לפני בעל הסולם בצורה כזאתי ברורה. שתורת הנגלה תלויה בגילוי של האדם, תורת הנסתר תלויה גם בגילוי של האדם, לא שיש טקסט שהוא נגלה וטקסט שהוא נסתר, אלא היחס הוא כלפי האד.

כן, כלפי אדם המשיג.

תלמיד: אבל יחד עם זאת יש גם הבדל כנראה ביכולת לגלות בסוגי הטקסטים?

זה כבר ב"חיצוניות" מה שנקרא. בסוגי הטקסטים, גם באופי של האדם, בכל מיני תכונות פנימיות שלו.

תלמיד: הרי עוד מעט הוא יגיד לנו שחכמת הקבלה היא המתאימה והיחידה לגילוי הבורא.

כן.

תלמיד: וכל מה שהוא הסביר לנו באותיות הקודמות זה שהבורא מלובש בתורה.

כן.

תלמיד: בכל מיני צורות, הוא רוצה להוביל אותנו לזה שרק חכמת הקבלה מותאמת לצורת הגילוי הנכונה של האדם?

כן.

תלמיד: זה הטיעון שהוא מנסה להעביר לנו פה?

כן.

תלמיד: מה הכוונה שאנחנו מלמטה למעלה מקבלים רשות לעלות?

שאנחנו מקבלים רשות לעלות מהנקודה הנמוכה ביותר, עד מטרת הבריאה בנקודה הגבוהה ביותר, הכול זה ברשות של הבורא.

תלמיד: אז כל אחד משיג את התורה לפי התפיסה שלו, לפי הדרגה שלו, לפי השורש שלו?

כן.

תלמיד: זה לא תלוי בו מה שהוא משיג?

זה יחסית תלוי בו. בכל זאת צריך להשתתף, אבל לא התחלה ולא סוף ולא מה שקורה לו בדרך, את זה הוא ממש לא קובע.

תלמיד: הוא משתתף במה שנותנים לו רשות להשתתף?

כן.

תלמיד: והוא צריך לבקש רשות לעלות יותר?

לא, אלה התפילות שלנו, הבקשות, היחסים בינינו, שגם מלאים ברצונות שונים.

תלמיד: על מה התפילות שלנו?

על כך שנשיג את העולמות העליונים, נשיג את מטרת הבריאה, את הבורא.

תלמיד: וזה תלוי רק ברשות שלו, אם הוא ייתן לנו או לא ייתן לנו.

כן.

תלמיד: אז מה אנחנו מבקשים?

אבל לבקש זה עלינו.

תלמיד: מה לבקש בדיוק, שייתן לנו רשות להשיג יותר ממה שהוא נותן?

גם כן.

תלמיד: איך לימוד התורה יכול להיות משותף לכולנו? אני מבין שגם עכשיו כל אחד לומד תורה אחרת כאן, תופס אחרת את התורה.

נכון.

תלמיד: זו לא תפיסה אחת, אלא תפיסות רבות לתורה.

כן.

תלמיד: אז איך אנחנו לומדים תורה יחד?

זה לא חשוב. האור מתפשט ומופיע מעלינו, וכל אחד מאיתנו מקבל אותה הארה בכלים שלו וכך משתדל לממש לבצע ולעלות למקור האור שהוא אחד לכולם.

תלמיד: מה הגישה המשותפת שלנו ללימוד התורה? לא מה כל אחד מקבל, אני מבין שזה שונה.

הגישה המשותפת היא שאנחנו רוצים להתחבר בינינו שיהיה לנו כוח גדול אחד, כוח רצון אחד, ושנדרוש מהבורא שישפיע עלינו ויעלה אותנו.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שבחיבור בינינו מתגלה בורא, מתגלה האור העליון, נשמע שזה משהו משותף לנו, שאנחנו משיגים יחד בחיבור בינינו.

כן.

תלמיד: ואת התורה כל אחד תופס לעצמו בצורה שלו, בדרגה שלו.

גם כן.

תלמיד: מה זה הדבר המשותף? מה זו התורה המשותפת שלנו כעשירייה או כקבוצה?

התורה המשותפת היא שאנחנו, כל אחד בהשגה הפרטית שלו, עוזר ומשפיע על האחרים.

תלמיד: במה התורה שאני משיג עוזרת להתקדמות האחרים?

כי כל אחד ואחד מגדיל אותה ההארה שבאה מהבורא, מהקומה העליונה, אלינו.

תלמיד: ואיך התורה הזאת עוברת מאחד לאחר? איפה מתחברות התורות שלנו, ההשגות הפרטיות שלנו?

הכול באור עצמו.

תלמיד: האם זה חשוב שננסה להבין את מה שנסתר?

כן, ודאי שזה חשוב.

תלמיד: האם נכון לחשוב שכל מדרגה היא תוצאה מהתכללות הנשמות השונות?

אפשר להגיד כך, אבל בשביל מה לך?

תלמיד: אני שואל אם השוני נעלם במדרגה הבאה?

כן, השוני בינינו נעלם ממדרגה למדרגה.

תלמיד: זו הסיבה שאנחנו חייבים להתחבר בעשיריות וכן הלאה?

כן.

תלמיד: אני יודע מהמקצוע שלי שאני חייב לזלזל בכל תוצאה בשביל להתקדם, האם גם ברוחניות עובד אותו חוק?

אתה פשוט מעלה את עצמך על פני אותה מדרגה שהשגת וממשיך את העלייה שלך ממנה והלאה.

תלמיד: אחרת אתה מתחיל ליהנות מזה?

כן.

תלמיד: מה קובע אם אדם אחד ייעצר בתורה דיצירה ויקרא לזה תורה, ומישהו אחר לא יסתפק ויגיד זאת לא תורת אמת אלא יתפתח עד לתורה דאצילות ויגיד שזאת התורה?

כל הנשמות שלנו הן ממקור הנשמות, מהכתר דאין סוף, ולשם בעצם אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: איך לא נעצרים בדרך?

נעצרים בדרך ואפילו יורדים ועוד פעם עולים, כולל גלגולי נשמות. הכול מפני שאנחנו לא מהחומר הרוחני ממש אלא נמצאים גם בערבוביה עם רצונות גשמיים.

תלמיד: איך ההימצאות שלנו ברצונות גשמיים עוזרת להתפתחות שלנו? האם הרצונות הגשמיים דוחפים אותנו?

הם תופסים אותנו, לא נותנים לנו להתקדם.

תלמיד: אז אדרבה, הם מעכבים אותנו.

כן.

תלמיד: איך אדם לא נתפס, לא נלכד, לא נכנע וממשיך להתפתח? איך הוא לא אומר ברוך ה', זאת התורה שלי עד כאן, אלא ממשיך?

כי יש לו רשימות, יש לו את מקור הנשמה והוא מרגיש שהוא לא הגיע לסופה.

תלמיד: והדחף, היכולת לקבוע שהוא לא הגיע לסופה אלא יש לו אפשרות להתפתח עוד יותר פנימה, במה זה תלוי?

זה תלוי בשורש הנשמה. כל עוד הוא לא מגיע למימוש השלם של עצמו באופן מעשי הוא לא יכול לנוח. אם לא בגלגול הזה אז בגלגול הבא, בכל מיני צורות, אבל בסופו של דבר הוא חייב להגיע למימוש השלם של עצמו.

תלמיד: ואיך אדם לא אומר לעצמו, אם לא בגלגול הזה אז בגלגול הבא?

לא, לא צריך, בשביל מה לו להגיד את זה? הוא צריך להמשיך וזהו.

תלמיד: אני מתכוון לכך שאדם יכול להגיד, עד כאן בגלגול הזה והשאר אולי בגלגול הבא, זאת אומרת איך לא להסתפק, איך לא להיכנע, איך להמשיך?

יש קבוצה וכל מיני תומכים, מה שהוא לומד ולומדים. יש ויש.

תלמיד: הפרטים שבכל עולם משתלשלים מלמעלה למטה בחותם ונחתם. מה לגבי ההסתרה, האם בכל עולם יש הסתרה מיוחדת או שרק בעולם החומרי?

ודאי שבכל עולם יש כנגד הגילוי בחינת הסתרה, שגם היא מיועדת כדי לקדם את הנשמות.

תלמיד: אז לא רק בעולם החומרי יש הסתרה?

לא.

תלמיד: ההתרשמות שלי מכל מה שקראנו היא שיש מי שמקיים את המציאות, כוח שמקיים את המציאות, ויש חומר שמרגיש את המציאות.

כן.

תלמיד: מה משרת המבנה של עולם, שנה, נפש, בהתקשרות בין מי שמקיים את המציאות לבין מי שמרגיש את המציאות?

מי שמקיים את המציאות זה חומר העולם, העולם, ומי שמרגיש את המציאות, אלו כבר הנשמות.

תלמיד: מה זה אומר שחידושים יוצאים מעולם האצילות? מה מתחדש במציאות?

במציאות לא מתחדש שום דבר, כלום. רק ניתנה הזדמנות לנשמות לגלות את המקום שלהן, את המצב שלהן, בסך הכול לגלות את הבורא, בצורה שנפתח לפניהן.

תלמיד: אבל כלפי גילוי הבורא אין חידושים? איך יכול להיות שיש קשר והוא לא מתחדש?

איך אין חידוש?

תלמיד: אז מה זה מצב קבוע?

בכל רצון שמתחדש, יש גילויים נוספים שנמצאים לפני הבריות.

תלמיד: ומה זה אומר שהחידושים יוצאים מעולם האצילות? מה יוצא מעולם האצילות?

מעולם האצילות יוצאים נשמות, רצונות, אורות, כלים, כל מיני חלקים שמשתלשלים, כדי לעלות ולהתחבר לתמונה שלמה על ידי עבודת התחתונים.

תלמיד: אם אנחנו תופסים הכול כיחסי, איך אפשר לשלב את המצב הזה עם העובדה שהוא מגיע משורש אחד?

כן, אבל אחרי שאנחנו יוצאים משורש אחד, אנחנו מתחלקים להרבה מאוד חלקים לפי העולמות, הבחינות, הספירות וכן הלאה, ואז יוצא שבכל אחד יש אותו חלק מהשלם, שהוא צריך לזהות ולתקן, ועל זה עלינו לעבוד.

תלמיד: כשהאדם מתחיל לעבוד, לעסוק בתורה, אין לו ברירה אלא לחוות את התורה במה שנקרא תורת הנגלה. הוא עוד לא יכול להרגיש את חכמת הקבלה, הוא חווה את זה בצורת ייסורים, טומאה וכן הלאה. כל עוד הכלים לא מזוככים, אנחנו חווים את אור התורה בצורה שנקראת תורת הנגלה, תורה דעשייה, דינים של איסור וטומאה וכן הלאה.

כשאנחנו מזככים את הכלים, אם אנחנו זוכים לאור הפנים, אז אנחנו מתחילים להרגיש את התורה, חווים אותה בצורה אחרת. האם התורה הנגלית ותורת הקבלה זה פשוט החוויה השונה של האור שאנחנו מרגישים כחלק מהעסק בתורה?

כן.

תלמיד: קיום המציאות שבעל הסולם מדבר עליה, זה מצד האדם או מצד המערכת העליונה?

מצד המערכת העליונה.

תלמיד: אמרת שנקודת ההתחלה, נקודת הסוף ודרך ההתפתחות, לא תלויות באדם, תלויה בו רק ההשתתפות שבפועל היא התפילה, הבקשה להשיג את העולמות העליונים. הבקשה הזאת, לא שייכת לקיום המציאות, זה לא מתקשר לזה?

לא.

תלמיד: בד' דברים האלה הוא מסביר לנו מה יש מבחינת המערכת העליונה? מה לפנינו להשיג אחר כך?

כן.

תלמיד: בעשירייה אנחנו לומדים טקסט קבלי, תורה. אנחנו רואים שזה פשוט טקסט, אז מה קורה כשאנחנו פתאום מגלים בטקסט, כמו שבעל הסולם כותב, עולמות עליונים, יצירה, בריאה, אצילות, מה קורה בינינו, בתוכנו, אילו שינויים?

אלה דרגות של השגה, דרגות של קשר, דרגות של השפעה הדדית של הבורא ושלנו.

תלמיד: מה משתנה בי ובעשירייה כשאני מתחיל לראות את השלבים האלו?

השגה, הרגשה.

תלמיד: זה לא שפתאום ברגע מסוים אני מתחיל לראות מאחורי האותיות את העולמות העליונים, אלא אני מתחיל לראות את החברים בצורה אחרת?

אתה מתחיל להרגיש בכלל את כל שמתרחש במפתח אחר. כמו ילד שגדל ומרגיש את העולם ואת הסובבים בצורה אחרת.

תלמיד: איך זה קורה אצל המקובל? הוא הגיע לשיעור, קורא את הטקסט ואז הוא יכול להתעלות להרגשת העולמות העליונים, או שזה תהליך הצטברותי על פני שנים?

זה תהליך הצטברותי. הוא כבר מלכתחילה נמצא באיזו דרגה.

תלמיד: יצא לי השבוע לפגוש פיזית קבוצות מהכלי העולמי ויש הרגשה בכל מקום שזו ממש אותה השתוקקות בכל חבר, אפילו גדולה יותר ככל שהוא יותר רחוק פיזית. יש לנו כלי עולמי אדיר, חזק, שכל חבר בו הוא מגדלור של אור וכולם ביחד זו עוצמה גדולה של השתוקקות להתחיל באמת ללמוד את חכמת הקבלה, כמו שהוא אומר. מה עוד חסר לנו?

חסר לנו רצון, רצון להתפלל עבור כולם, כל אחד עבור כולם, רצון להתחבר עד כדי כך שנתחבק כולם בכולם, כי מתוך זה אנחנו יכולים להעלות את בקשתינו לבורא, שיענה לנו.

תלמיד: אתמול היה תרגיל מצוין שנתת, שכל העשיריות חוו, לחשוב על חבר אחד ולרכז את כל המחשבות בו. אפשר לדייק בזה יותר?

הדיוק צריך לבוא כבר מכל אחד. איך להלביש את הרצון הזה באיזה מעשה, באיזו פנייה, זה כבר תלוי בכל אחד. אבל מתקרבים, מתחילים להרגיש את הדברים האלה כנחוצים.

תלמיד: בעשירייה שלנו קצת הסתבכנו עם התרגיל לחשוב על חבר אחד. חלק מהעשירייה הבינו שכדאי לבחור את החבר שהכי זקוק למחשבה, חלק אמרו שצריך דווקא לבחור בחבר חזק מפני שנתת הנחייה איך החבר שחושבים עליו, צריך לחשוב. והייתה אופציה שלישית, לבחור באופן אקראי. בסוף לא הצלחנו להסכים ולא עשינו את התרגיל לצערי. מה דעתך, על מי לחשוב?

דווקא על התרגיל הזה כבר חשבנו ודיברנו, אני לא חושב שאתם צריכים להמשיך בו, אבל בעצם צריכים לחשוב על החבר הקרוב ביותר.

(סוף השיעור)