שיעור בוקר 20.08.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 19.08.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/0Xvqf3WS?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א',

פרק ב', אות א' – שיעור 9

"ולפי המבואר תבין היטב, כי האור העליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו לרגע, ואינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, אלא, שהוא במצב המנוחה המוחלטת, וכל ענין הצמצום והסתלקות האור האמורים כאן, אינם אמורים אלא רק בערך התפעלותו וקבלתו של הכלי, דהיינו הנקודה האמצעית. פירוש, אע"פ שהאור העליון לא פסק מלהאיר, מ"מ הכלי לא קיבל עתה כלום מהארתו, משום שמיעטה את עצמה, דהיינו שמיעט את ה"רצון לקבל" שבה, דהיינו שלא לקבל בבחינה ד' שהיא נקודה אמצעית ממש, אלא רק בג' הבחינות הקודמות הנמצאות בה, שהרצון לקבל קלוש בהם, והרצון להשפיע שולט שם יותר (כנ"ל אות נ' ד"ה עתה תבין). באופן, שהאור העליון לא נתפעל כלל מן הצמצום, ולא שינה דרכו ח"ו, אלא ממש כמו שמאיר בא"ס ב"ה, כן מאיר גם בעת הצמצום ולאחר הצמצום, ובכל העולמות כולם ואפילו בעולם העשיה, בלי שום הפסק אפילו לרגע, אלא הכלים בעצמם, עושים את כל השינויים הללו, כי אינם מקבלים, אלא לפי מידתם, דהיינו "מידת הרצון לקבל" שבהם, כמבואר."

הכלים בעצמם עושים את כל השינויים, והם בעצמם מרגישים שהאור כביכול משתנה לעומתם. אבל שוב, הם מרגישים כך בגלל שהם משתנים.

פעם אנחנו מדברים רק על זה שהכלים משתנים והאור לא משתנה. פעם אנחנו מדברים שהכלים משתנים ובהתאם לזה האור בהם משתנה. פעם אנחנו מדברים שהאור משנה את הכלים והוא משתנה בהשפעתם על הכלים. תלוי איך אנחנו רוצים להביע את המציאות.

כך גם אצלנו בעולמנו כהעתקה בתפיסת המציאות הקיימת. או שהעולם מתנהג כמו שהוא מתנהג, ואם אני חי או מת, וכולם ימותו, כל בני האדם, העולם יתקיים כמו שהתקיים. כך זו תפיסת המציאות לפי ניוטון. תפיסת המציאות לפי איינשטיין היא שהמציאות היא משותפת. זאת אומרת, בהתאם לזה שהאדם משתנה, המציאות יכולה להיראות לו בכל מיני צורות שונות, בהתאם לתכונות שלו, זאת אומרת מצד הכלי כך אני רואה. או יכול להיות שהמציאות בין הכלי לאור היא משותפת, האור משתנה בהתאם לכלי, והכלי משתנה בהתאם לאור, ויש ביניהם מין איזון, אחד מאזן את השני. ואז אני רואה תמיד את התמונה מאוזנת ביניהם.

חכמת הקבלה אומרת, לא. האור נמצא במנוחה מוחלטת, יש רק את מחשבת הבריאה המוחלטת להיטיב לנבראיו, ומי שמרגיש אותה נקרא נברא, והוא בלבד משתנה. מדברים ומגלים אך ורק מה שבתוך הנברא מתקיים, אין מציאות מחוץ לנברא, המציאות היא מה שנמצא בתוך הנברא. זה נובע מהאין סוף, איך שאנחנו מדברים על ההבדל בין אורות לכלים, בין נברא לבורא, ואותו דבר אצלנו, בין אדם לטבע, למציאות.

תלמיד: אם אדם חושב מחשבות על חבר, איך זה משפיע עליו אם שניהם מצד הכלי?

קודם כל סיכמנו לא לבלבל דברים, כי בזה עכשיו בלבלת את כולם. יש עניין להיזהר מאוד בשאלות שהן לא בדיוק לפי הנושא. אתה יכול עכשיו לשאול על כל דבר שבבריאה.

העניין של האדם, החברה והבורא, זה מפני שהכלי התחלק לאלפי חלקים, ואנחנו עכשיו צריכים להגיע לאיחוד בין החלקים, ובזה אנחנו קובעים את תכונת ההשפעה מפני שהכלי נמצא בהסתרה. כאן אנחנו מדברים על כלי כלפי האור, אין שום הסתרה, תעשה מה שאתה רוצה, זה נברא ובורא.

אנחנו נמצאים במצב שאין בורא, אנחנו מרגישים את עצמנו בלבד. אני לא יכול להגיד על הבורא שהוא טוב, רע, שום דבר. אומרים לי, אם אתה רוצה למצוא אותו, את האור שנמצא בך במנוחה מוחלטת, אז יש לך אפשרות לזה, אתה צריך להתאחד עם כמוך, עם הכלים האחרים. יחד גיליתם את האור, הוא ברא אתכם יחד, חילק אתכם, כדי שאתם בהסתרה תמצאו את תכונת ההשפעה, תהיו דומים לו. זו כל העבודה שלנו.

תלמיד: כלפי כל אחד, האם החברה היא אור או כלי?

כלפי כל אחד החברה היא כלי. היא כלי שהוא צריך להתחבר אליו באהבה שלו, בהשפעה שלו. הכלי הזה משפיע ערכים, ואם אני רוצה לראות אותם, אז אני אראה שהם נמצאים בתוכם. האם הערכים האלה נמצאים בהם? אני לא יודע. אם זה נמצא מחוצה לי, אז מאיפה אני יכול לדעת? במידה שאני משתווה איתם, מתחבר אליהם, במידה הזאת אני מגלה בי אותם, ואז אני יכול להגיד "הם היו גם בהם". אני לא יכול להגיד שיש עצמותו אם אני לא מגלה ממנו בתוכי אור. אלא כשיש אור, אני יכול להגיד שהוא היה גם קודם קיים, אלא אני, על ידי התיקון שלי, גיליתי אותו.

תלמיד: מה עושה את השינויים ההדדיים?

אין הדדיים.

תלמיד: הרי אנחנו עוזרים אחד לשני.

אני כלפי החברה?

תלמיד: כן. חלקי החברה עוזרים אחד לשני להתחבר למצב המתוקן.

כן. כי בכוונה נעשינו כולנו כאן באותו מצב. לכן זה נקרא חברה, שווים, חברים שהתחברו.

תלמיד: איך שינוי תפיסת המציאות של אחד עושה את שינוי בתפיסת המציאות של השני?

האחד לא משפיע על השני אור, הוא לא נעשה ספק אור. כאן אחד כלפי השני מתנהג, או משפיע, או משחק על האגו של השני. "קנאת סופרים תרבה חכמה". אני משתמש כאן, במישור שלנו, בכלים הכי בטוחים שיש לנו, בכלים האגואיסטים. לכן זה בנוי בצורה כזאת שאנחנו יכולים ממש לתקן את עצמנו בעודנו כאן, ממש.

תלמיד: אני עכשיו רוצה שהחברה תהיה מתוקנת, מאוד חשוב לי. גם למישהו אחר חשוב מאוד שהחברה תהיה מתוקנת. איך אנחנו משפיעים אחד על השני?

בהתעוררות.

תלמיד: במחשבות נאמר, לא עושים שום דבר.

במחשבות, כן. אני מתאר לעצמי את המצב המתוקן, שאנחנו אוהבים זה את זה. אוהבים זה את זה פירושו שנמצאים בתכונת ההשפעה. אני מתאר את זה, אני רוצה להיות בזה, אני מתאמץ להיות ממש במחשבה הזאת וברצון הזה כל הזמן כלפי האחרים, והם גם עושים אותו דבר. זה נקרא שאנחנו מפעילים רצון, והרצון הזה מתחבר ופועל.

העליון לא צריך מאיתנו יותר מהרצון הזה, זה כבר מ"ן. מאחד לא יכולה להיות בקשה לעליון, כי זו לא בקשה אלטרואיסטית, של נתינה. אם אני מוכן להתחבר עם אחרים למרות ההפרעות, השבירה שנמצאת בינינו, ואני מוכן למחוק את עצמי רק כדי להתחבר איתם יחד, זה נקרא שאני דורך על האגו שלי. אם אני מוכן להתחבר, מוכן לתת להם, מוכן לעשות הכול, אז אני כבר משתתף יחד איתם בפעולת השפעה משותפת, וזה כבר כלי לקבלת האור.

תלמיד: איך זה משפיע עליהם?

זה משפיע עליהם מפני שאנחנו נמצאים באותה מערכת. אני מעורר את המערכת האמיתית שאנחנו נמצאים בה שאין בה שינוי, אלא רק כלפי חוסר הגילוי שבנו, ההסתרה. אם לא הייתה מערכת, איך הייתי משפיע? לעולם לא יכולתי להשפיע עליהם.

תלמיד: האם תפיסת המציאות זה ענין פרטי של כל פרט, והאם הוא משתנה כתוצאה מתפיסת מציאות של האחרים?

לא, הוא לא משתנה. אני נמצא לידך, יש לי תפיסת מציאות אחרת, ואני בזה לא מפריע לתפיסת המציאות שלך. איך יכול להיות? אלו כלים שונים. אתה לא נמצא בכלים שלי, אז איך אתה יכול להיות מושפע ממני? זה עולם אחר.

תלמיד: אבל זה הדבר היחיד שאמור להשתנות. האור לא משתנה, הקבוצה כבר במצב המתוקן.

מה זה קבוצה במצב מתוקן, כלפיך?

תלמיד: כלפי כל אחד נאמר.

זו שאלה, נגיד.

תלמיד: איך זה שאחד שמשנה במשהו את הרצון שלו משפיע על כל היתר?

בערבות אתה מתכוון.

תלמיד: כן.

כי אנחנו בנויים בצורה כזאת במערכת, שאם חלק קטן צריך להיות בדיוק במקום שלו והוא לא נמצא, אז אין שלמות הכלי.

אני עדיין לא מבין. מה זה שייך לתפיסת המציאות?

תלמיד: כי אנחנו מדברים כל הזמן על זה שהאור לא משתנה, רק הכלי משתנה.

כן. תחשוב.

תלמיד: מה זה בדיוק העניין של העבודה ההדדית שאמרת, לשחק על האגו בין החברים?

כי אנחנו, במצבים שלנו, משתמשים באגו שלנו כדי להתקדם. מי מניע אותי עכשיו, האם האור העליון, הרצון לאהוב את הבורא? האגו מניע אותי. "קנאת סופרים תרבה חכמה". אני רוצה להשיג את המטרה, אנחנו מתחילים מזה, נהיה מציאותיים, אף אחד כאן לא יושב בגלל שהוא רוצה להשפיע. אנחנו נגיע לצורת ההשפעה אחרי שנגיע לאור שישפיע עלינו, זאת אומרת לדרגה כזאת שנגלה את עצמנו, או שהאור יגלה אותנו, שיתקן אותנו. בינתיים כולנו אגואיסטים, ואין לנו יותר מה לעשות, אלא רק להשתמש ברצונות האגואיסטים שלנו כדי להתחבר למטרה. זה נקרא שמתקדמים מלא לשמה. אני רוצה שיהיה לי טוב, לכן אני מתקדם. יש לך מניע אחר? אתה כבר מלאך?

תלמיד: זה ברור, זה הטבע. אבל איפה העבודה ההדדית על זה?

כולנו מוכנים מתוך שנאה להגיע לאהבה. למה? כי יהיה לנו טוב. מה הוא אומר? או שתעשו את זה, או שפה יהיה מקום קבורתכם. אז אין לנו ברירה, אנחנו לא רוצים להיות קבורים, לכן אנחנו מתחברים. כך כתוב או לא?

האם אני מגיע לערבות בגלל שאני משתוקק לזה, אוהב את זה? לא. אני מפחד שאני מפסיד את החיים שלי. חיים רוחניים, נצחיים אני מפסיד, החיים האלו, מילא, ולכן אני מגיע. תלך בצורה בריאה.

תלמיד: האגו מניע אותי, אז איך זה יכול להיות שאני אמחק את עצמי על ידי האגו?

אתה מוכן להתבטל כדי להרוויח משהו יותר גדול. כך אנחנו בנויים. אני נכנס לחברה, אני רוצה להתכלל בהם, אני רוצה שיקבלו אותי, אז אני מוכן להגיש להם, לתת להם הכול, מוכן לעשות את כל הדברים האלה, למה? כי אני מרוויח מזה. עדיין צריכה להיות כאן כדאיות ברורה בחשבון ברור, לא אשליות.

(סוף השיעור)