שיעור בוקר 16.07.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 07.06.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/LTffqcqZ?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה",

שיעור 10

אנחנו חוזרים על כל המערכת. מהבורא יוצא אור שנקרא בחינת שורש, הוא בונה את בחינה א' שהיא רצון לקבל וממלא אותה. מפני שממלא אותה לגמרי, האור נותן לרצון את התכונה שלו להשפיע, ואז הרצון רוצה בחזרה להשפיע לבורא ודוחה את כל האור, זה נקרא בחינת ב'. בחינת ג', זה שבחינה ב' מחליטה כמה היא מקבלת שיהיה לה כהשפעה, ואחר כך בחינה ד' מחליטה שהיא כולה רוצה להשפיע. אני לא נעצר כאן על שום בחינה, מפני שעל כל הדברים האלה דיברנו (ראו שרטוט מס' 1).

בחינה ד' שמתמלאת לגמרי מהאור נקראת מלכות דאין סוף, זה עולם אין סוף. ואחר כך מפני שהיא מתמלאת עם האור כמו בחינה א', ובגלל שהיא מעצמה מתמלאת עם האור, היא מרגישה שהיא בעצמה מקבלת, מרגישה עד כמה היא הפוכה מהאור, לא מסכימה עם ההרגשה הזאת, ועושה צמצום א', דוחה את האור ונשארת ריקנית, זה נקרא עולם הצמצום. מלכות נשארת ריקנית. אפשר לצייר את מלכות, את בחינה ד', גם בצורה של עיגולים, ובפנים נקודה אמצעית. כל הבחינות מסביב הנקודה נקראות ט' ראשונות דבחינה ד', והנקודה האמצעית היא בחינה ד' עצמה, בחינה ד' שב ד'.

שרטוט מס' 1

מה עושים אחר כך? אחרי הצמצום כשבחינה ד' נשארה ריקנית, אנחנו לומדים מה היא הלאה חושבת לעשות. היא אומרת, אולי אני אתחיל לקבל על מנת להשפיע במידה שאני מסוגלת, ואז היא מקבלת. את כל בחינה ד' אנחנו מציירים כבר בבחינת קו, למה? כי היא אומרת, במידה שאני מסוגלת אני אקבל, במידה שלא, לא. ואז בא אליה האור והיא דוחה אותו, המקום שבו היא עושה החלטה נקרא פה, ואז היא מקבלת עד איפה שהיא מסוגלת, והמקום הזה נקרא טבור. וכל המצב שהיא מקבלת נקרא סיום.

היא קיבלה אור פנימי, החלק שלא קיבלה נשאר כאור מקיף. ואז מביטוש פנים ומקיף שיש לה בטבור היא מתחילה להזדכך, המסך מזדכך. בהתחלה היה זיווג על ד'/ד', על המקסימום שהיא מסוגלת, כעת היא יורדת למקום שנקרא חזה, ועושה זיווג דהכאה חדש על ד'/'ג. קבלת האור הראשונה, הפרצוף הראשון נקרא גלגלתא, הפרצוף השני נקרא ע"ב, והיא מקבלת במידה שמסוגלת על מנת להשפיע. שוב יש אור פנימי, וגם עודף שהוא אור מקיף, הזדככות רגילה, ואז ירידה עד החזה של פרצוף ע"ב, ושוב יש זיווג דהכאה על הרשימות הנותרות שהן ג'/ב', וזה נקרא ס"ג. מתפשט אור פנימי, שוב יש ביטוש פנים ומקיף, מזדכך, וכשמתחיל להזדכך, יש איזה עניין מיוחד, יש פה באמצע מין תוספת (ראו שרטוט מס' 2).

כשמתחיל להזדכך הוא מגיע לטבור ומתפשט וממלא גם למטה מטבור את הפרצוף של גלגלתא. הפרצוף שיורד נקרא נקודות דס"ג, ויש פה כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. יורד מתחת לטבור אור חסדים וממלא את סוף דגלגלתא באור חסדים. אבל מפני שיש בגלגלתא רשימות שנשארו ריקניות, אז הרשימות האלה מורגשות בתוך פרצוף נקודות דס"ג כרשימות ד'/ג', ובפרצוף יש מסך ב'/ב'. היה ג'/ב' עם האור הפנימי שהיה כאן, אבל כשהאור הסתלק, נשאר רק ב'/ב'.

רשימות ד'/ג' הן יותר חזקות ממסך ב'/ב' ולכן יש כאן פעולה שנקראת צמצום. מלכות עולה עד אמצע תפארת, איפה שנגמרים כלים דהשפעה. כלים דהשפעה הם כח"ב - גלגלתא, וחג"ת - עיניים, ביחד גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה, והם נשארים חופשיים. אבל אלו שנקראים אוזן, חוטם, פה, או אח"פ, הם כלים דקבלה, ועליהם נעשתה פעולה שנקראת צמצום. מלכות עולה למעלה עד התפארת, והפעולה הזאת נקראת צמצום ב'.

מעכשיו והלאה יש לנו גבול שנקרא פרסה. הגבול הזה אומר שהאור העליון יכול להתפשט מאין סוף עד הפרסה אבל לא יותר למטה, אין כוח יותר למטה לקבל אותו. כל התהליך הזה שדיברנו עליו, קרה בזמן שנקודות דס"ג ירדו למטה ונעשו בהם כל הדברים האלה.

אחרי שנעשה כל התהליך הזה, המסך כרגיל מזדכך, ועם רשימות ב'/ב' מגיע בחזרה לפה דראש דס"ג, ואז יורד כרגיל לחזה שלו כאילו, ובונה כאן פרצופים אחרים. אבל לנו לא חשוב שהוא בונה כאן פרצופים אחרים, לנו חשוב איך הוא מגיב על הרשימות שעלו עכשיו.

המסך מגיע לפה דראש דס"ג, ויש כאן שני סוגי רשימות, רשימו אחד הוא ב' דהתלבשות, א' דעביות, ב'/א' פלוס צמצום ב', ורשימו שני ד'/ג'. ב'/א' מצומצם זה הרשימו מהמקום שהוא מטבור עד הפרסה, שהמקום הזה אומר, אני רוצה להתמלאות, אני יכול לקבל אור על מנת להשפיע. הרצון הזה נקרא ב'/א' פלוס צמצום ב', זו נוסחה של הרצון שרוצה להתמלאות. ורשימות ד'/ג' זה מה שהם תפסו מסוף דגלגלתא.

קודם כל יוצא לנו זיווג על רשימות ב'/א' מצומצמים. ב'/א' זה זיווג על א' דעביות. אבל מפני שהוא צמצום ב', אז זה צריך להיות בנקבי עיניים, ונקבי עיניים הם אמצע הבינה. אם יש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, אז באמצע יהיה המקום של נקבי עיניים, איפה שעומד המסך, ובמקום בפה הוא עומד בנקבי עיניים. וכאן נעשה זיווג על האור העליון, ומהזיווג הזה יוצא האור, והאור הזה ממלא את המקום מטבור עד הפרסה, ומחלק את המקום הזה כבר לחלקים שנקראים כתר, אבא ואימא וזו"ן, שהם גלגלתא ועיניים, והפרצוף הזה נקרא קטנות עולם הנקודים.

אחר כך יוצא זיווג על ד'/ג', על כל הקומה, ויוצא אור וממלא את כל הפרצוף עד הסוף, שזה נקרא גדלות עולם הנקודים. ואז נעשו עשר ספירות בכתר, עשר ספירות באבא ואימא, עשר ספירות בזו"ן, שבהם גם למעלה מפרסה וגם למטה מפרסה נעשתה שבירה. ונעשו כאן 8 מלכים, 4 בכל אחד שזו בחינת הוי"ה, ו-10 ספירות בכל אחד, סך הכול 320 חלקים, או מה שאנחנו קוראים ש"ך. ומהם יש לנו 8 כפול 4, סך הכול 32 מלכויות שזה נקרא ל"ב האבן. 320 פחות 32 זה 288, או רפ"ח. ש"ך זה עשר ספירות, לב האבן זה מלכות, ורפ"ח הם ט' ראשונות (ראו שרטוט מס' 2).

ואז דיברנו, שמעשר הספירות השבורות של זו"ן אנחנו יכולים לתקן רק ט' ראשונות, מלכות לא מסוגלת. בגלל שהתערבה בט' ראשונות לכן הייתה השבירה. ולכן אנחנו לא מקבלים אותה לעבודה, לא מתקנים אותה, פשוט עוזבים אותה. כל העבודה שלנו היא להבדיל את המלכות מכל הערבוביה הזאת שנעשתה על ידי השבירה, ולעשות בירור ותיקון על ט' ראשונות שהן רפ"ח ניצוצין.

המערכת שעושה את התיקון הזה נקראת עולם האצילות. איך הוא יוצא? אחרי השבירה כל הכלים דזו"ן נפלו למטה, הכלים השבורים, והאורות עלו למעלה לראש דס"ג. אורות היינו רשימות. איזה רשימות עלו? בס"ג היה ב'/א' צמצום ב', ד'/ג', וכאן יש א'/שורש צמצום ב', ד'/ג'. זאת אומרת, שוב צריך להיות כאן זיווג דהכאה, לא בנקבי עיניים, אלא המקום הזה נקרא מצח. מצח זה א'/שורש צמצום ב'. נעשה כאן זיווג דהכאה, ומהזיווג דהכאה יוצא למטה עולם האצילות. קודם זה נקרא קטנות וגדלות דעולם הנקודים, ועכשיו זה נקרא אצילות.

עולם האצילות מתפשט למטה, ויש בו פרצופים עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא וזו"ן. עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא, הם כנגד ג"ר דנקודים, וזו"ן כנגד זו"ן. כלומר עתיק, אריך אנפין, אבא ואימא מתקנים ג"ר דנקודים. ג"ר דנקודים שהם ראש, הם כנגד ראש של אצילות. אבל ראש של אצילות הוא יותר חכם מראש של נקודים כי הוא בא כתוצאה מהשבירה. ראש דנקודים לא ידעו הרבה פרטים ובגלל זה נתנו לזו"ן להישבר. עכשיו ראש דאצילות יוצא על הרשימות מהשבירה ובגלל זה הוא יותר חכם. הוא כבר בונה את עצמו בצורה כזאת שזו"ן דאצילות לא ישברו, וחוץ מזה שלא ישברו הם גם יתקנו את כול מה שאפשר לתקן מהשבירה.

מה אפשר לתקן מהשבירה? מהשבירה יש לנו גלגלתא ועיניים, גלגלתא ועיניים שבתוך אח"פ, אח"פ שבתוך גלגלתא ועיניים, ואח"פ עצמו. אח"פ עצמו זה ל"ב האבן, אנחנו איתו לא מדברים. מגלגלתא עיניים אנחנו מרחיבים את זו"ן דאצילות בקטנות. גלגלתא עיניים שבתוכם נמצא אח"פ נקרא אח"פ דעליה. ואח"פ שבתוכם גלגלתא ועיניים אלו עולמות בי"ע.

ומה אז קורה באמת? עולם האצילות מתחיל לעלות בעשר ספירות, ואז עולים זו"ן, או"א, אריך אנפין ועתיק. וכשזו"ן נמצאים במקום אבא ואמא הם מולידים את עולם הבריאה. ואחר כך מחזה דעולם הבריאה ועשר ספירות למטה מולידים את עולם היצירה. ומחזה דיצירה ועוד עשר ספירות את עולם העשיה. מאיפה בא לנו פתאום יחס כזה בין בריאה ליצירה? מפני שזו"ן דאצילות מסודרים בין עצמם שזעיר אנפין הוא בכל הגובה שלו, ומלכות נמצאת מהחזה שלו ולמטה. אז כנגד זה יש לנו בריאה, יצירה ועשיה.

חילקנו את כל המקום המצומצם לשלושה חלקים, אבל לא עשינו בהם עדיין שום רישום. המקום שלמטה מפרסה ועד הסיום נקרא מקום עולמות בי"ע, שהוא מתחלק למקום של עולם הבריאה, מקום של עולם היצירה, ומקום של עולם העשיה. מלכות תופסת ארבע ספירות מתפארת עד מלכות דזעיר אנפין. לכן שש ספירות עולם הבריאה הן למעלה, ארבע למטה. ארבע ספירות של עולם היצירה הן למעלה ושש למטה עד חזה של מקום הבריאה. אחר כך ארבע ספירות למעלה ושש למטה עד חזה דמקום יצירה. ומהמצב הזה איפה שעומדים העולמות ולמטה, המקום הזה נקרא "מדור הקליפות". ומפרסה עד מדור הקליפות המקום הזה נקרא "תחום שבת".

אחרי שיצאו עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, נעשה עוד זיווג מיוחד בזו"ן דאצילות, והם מולידים עוד פרצוף שנקרא "אדם הראשון". שהוא גם עומד כך שהראש שלו בתוך עולם הבריאה, הגרון שלו במקום ארבע ספירות עליונות דיצירה, ומהגרון ולמטה זה גוף שמתחלק לחזה, טבור ורגליים, וזה אדם הראשון. אנחנו לומדים שכל הדברים האלה קרו ביום השישי שנולד אדם הראשון.

אחר כך היו עליות. עלייה ראשונה של עשר ספירות הייתה עליה כדי להוריד עולמות בי"ע ואדם הראשון לעומת המצב הקבוע. ועוד עליה שעולמות עלו עשר ספירות באדם הראשון, עתיק, אריך אנפין, או"א וזו"ן, בריאה, יצירה, עשיה, ובהתאם לזה אדם הראשון בתוך עולמות בי"ע. ואחר כך הייתה עוד עליה שהכול עלה למעלה מפרסה. וכאן אדם הראשון חשב שהוא יכול עוד לפני כניסת השבת לעשות זיווג דהכאה שהכול יעלה למעלה, הוא מיהר, ולפני שהכול עלה למעלה עשה זיווג דהכאה ונשבר. הוא כבר נעשה כאילו בגודל כזה, ונשבר ונפל למטה. זו שבירת אדם הראשון.

מעכשיו והלאה אחרי שהוא נשבר, החלקים שלו נשברים יותר ויותר, נופלים יותר ויותר עד שבאים לשבירה למטה מסיום שנקרא העולם הזה. החלקים האלה שנופלים עד הסוף, נופלים אפילו למקום שנקרא "העולם שלנו", לא העולם הזה אלא העולם שלנו. העולם שלנו זה מצב שהאדם בכלל לא מרגיש שהוא אדם, אלא הוא ממש בהמה לכל דבר, אין לו שום קשר עם הרוחניות. והעולם הזה אפשר להגיד שזה מצב שאדם מרגיש שיש משהו מעליו, יש לו איזשהו מין חשש שיש משהו מעליו, ומתחיל על ידי לימוד להשתוקק להכין את עצמו לעבור את הסיום שמלמטה, הסיום הזה נקרא "מחסום".

כל העבודה שלנו היא לעשות את זמן ההכנה בעולם שלנו, ואחר כך בעולם הזה ולעבור את המחסום. כשעוברים מחסום נכנסים למערכות שהאצילות מפקחת עליהן, מערכות של עולמות בי"ע דקדושה, בי"ע דטומאה, ואדם הראשון ביניהם. מי שמעלה את הרצון שלו למעלה מהמחסום הוא כבר חלק מאדם הראשון. ומתחילים אז כבר לפסוע במדרגות ממטה למעלה.

שרטוט מס' 2