שיעור בוקר 12.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות",

עמ' 740. אגרת מ"ג, עמ' 748. אגרת מ"ח

קריין: בעל הסולם, עמ' 740, אגרת מ"ג.

אגרת מ"ג

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה ה' פנחס תרפ"ז לונדון יע"א

כבוד הר'. .. נ"י

... וכבר אמרו ז"ל: "מורא רבך כמורא שמים", אם כן אפוא יהיה שעור הרוממות שאיש כזה משיג בקדושתו יתברך, אשר בשום פנים לא יעלה רוממותו יתברך, למעלה מרוממות רבו.

וזה שהתפאר הריז'נער ז"ל, כי זכה למדרגה גדולה מכל חכמי דורו, בעבור שקנה אמונת חכמים ביותר מכל בני דורו.

וצריכים להבין שהאמונה אינה על צד השאלה, כי אמונה כזו יכולים לקנות גם הפעוטים בני ו' שנה, אלא על צד הרגש הרוממות והתפעלות נפשו מחכמת חכמים, אשר חלק מחכמתו יתברך ליראיו.

וכבר אמרתי והרחבתי דברים, שהוא המסך היותר גדול מכל, בעבודה בבני ארץ ישראל, כי שליטת קליפת כנען במקום הזה, וכל אחד ואחד שפל עד לעפר, וחבריו עוד למטה מעפר, ורבו כמותו.

בדרך צחות אפשר לומר מקרא ודרוש חז"ל, על הכתוב "אותי עזבו ותורתי שמרו", "הלואי אותי עזבו", כלומר, שהיו מתגאים ברוממות, ואף על גב "שאין אני והוא יכולין לדור במקום אחד". אבל על כל פנים "תורתי שמרו", שיהיו דבוקים בצדיק האמיתי, באמונת חכמים כראוי, שאז יש תקוה שהצדיק יחזיר אותם למוטב, ויכריע אותם לכף זכות כראוי למחיצתו של הקב"ה, ומה יוכל להיות מהעניוות ושפלות שלהם, כדי שלא לעזוב את הקב"ה להעתיק דירתם מהם, אם אין להם צדיק אמיתי שידריך אותם בתורתו ותפלתו ויגיעם למקום תורה וחכמה.

וכבר נודע שאסור להשיא בתו לעם הארץ. ובזה נמצאים לאט לאט מתיבשים כעצמות יבשות ח"ו, ומה אפשר לעשות בשבילם, אם לא להכפיל דברים כאלו מזמן לזמן, עד שהחי ישים אל לבו.

... וכתיב, "ומשה יקח את האהל" וכו', ולמה נטה אהלו חוץ למחנה. וסוברים הטפשים שעשה זאת כדי להשבית שטף מעיין החכמה, מסבת החטא. ח"ו לא יעלה על הדעת, כי אחר החטא, הם צריכים באמת למעיינות התורה והחכמה אלף אלפי אלפים פעמים יותר מבתחילה. וכמו"ש ז"ל: "אלמלא חטאו ישראל, לא ניתן להם, אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד". אלא אדרבה היא הסגולה הנאמנה לפתחון פה מעיינות החכמה למקור נאמן, להיות שאחר שנטה משה אהלו מחוץ למחנה, נתרבה אליו ההשתוקקות בתוך המחנה, כי "אינו דומה מי שיש לו פת בסלו" וכו'. ועמה גם הדביקות אליו, וממילא זכו להתפשטות נשמת משה ביניהם, שע"כ נקראו דור דעה.

וכבר אמרתי, גם הזכרתי לכם התורה שאמרתי בחג השבועות בטרם נסיעתי מכם, על הפסוק, "ברח דודי ודמה לך לצבי" "מה צבי זה כשהוא נס מחזיר פניו לאחוריו" וכו'. אשר באין תחבולה להמציא הפנים, מטכסים המצאה זו, אשר מביאים הפנים באחוריים, וז"ש: "כך הקב"ה בשעה וכו', מחזיר פניו לאחוריו", כי על ידי הרגשת הפירוד והאחוריים ואי היכולת לקבל פני הקדושה, נמצאים מתרבים ועולים נצוצי ההשתוקקות במדה יתרה, עד שהאחוריים הם הפנים, כי הלוחות מזה ומזה הם כתובים. וכבר הגיע הזמן לשים לב לדברים האלו.

יהודה"

זאת האיגרת. זו באמת איגרת שהוא לא פותח בה שום דבר חוץ מהזמן גרמן.

שאלה: אין דרך לקבל את החשיבות של משה בלי שהוא מוציא את עצמו מהמחנה?

אני לא יכול להגיד על אותם אנשים, על אותו הדור, על אותם מעשים, אבל כנראה שהכול לפי הצורך.

תלמיד: זה בא רק בצורה שקודם הוא צריך להסתלק, להחזיר פניו לאחוריו, אחרת אי אפשר להעריך אותו?

כן.

תלמיד: כי בהתחלה הוא נותן איזושהי עצה שיהיה "רבך כמורא שמים".

לא יודע, אבל כנראה שלא. כל הפעולות, כל המקרים שכתובים לנו בתורה הם פעולות ומקרים הכרחיים, שכך צריך להיות. האם יכול להיות אחרת אני לא יודע, אבל אם זה קרה, אז כנראה שכבר מראש, אפילו מתחילת הבריאה, זה היה צריך לקרות. וזה שנעלם, זה נותן יותר הרגשת החיסרון.

שאלה: מה זה "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו"?

שהאמצעי הזה תורה, הקשר בין בני האדם והבורא, זה העיקר.

תלמיד: למה הבורא אומר "הלואי אותי עזבו", הרי אנחנו צריכים להחזיק ב"אין עוד מלבדו" כל הזמן?

כן, אבל אנחנו צריכים לראות שלהחזיק בתורה זה החשוב ביותר, בלי זה לא יהיה לך קשר גם עם הבורא.

תלמיד: ומה זה להחזיק בתורה?

להחזיק זה לקיים "ואהבת לרעך כמוך" קודם כל.

תלמיד: אבל תמיד צריך לזכור בשביל מה, מה המטרה.

כן, זה ברור.

תלמיד: לכן לא ברור לי מה זה "הלואי אותי עזבו"?

"אותי עזבו" הכוונה היא שאל תפנו, אל תבקשו, אל תנדנדו לי. יש לכם מה לעשות, קודם כל את זה אני רוצה לראות.

תלמיד: זאת אומרת העבודה היא בינינו.

כן.

שאלה: כתוב "אשר באין תחבולה להמציא הפנים, מטכסים המצאה זו, אשר מביאים הפנים באחוריים". מה זה להביא הפנים באחוריים בעשירייה?

בעשירייה אני לא יכול להגיד. בדרך כלל רב"ש לא פירש כאלה דברים, כנראה שרצה שאנחנו בעצמנו נשיג, ולכן לא זכור לי ששמעתי משהו ממנו על זה. אבל מה זה פנים ואחוריים אנחנו מבינים.

שאלה: בעל הסולם כותב פה באגרת על אמונת רבו ועל החשיבות שלה והוא מדבר על זה משני כיוונים. מצד אחד, הרב הוא זה שמעלה את האדם או את הקבוצה, ומצד אחר הוא גם כותב פה על "התפשטות נשמת משה ביניהם".

מה זה נקרא שהתפשטות נשמת המורה נמצאת בתוכם, בתוך העשירייה או בתוך הקבוצה?

זה גם דבר גדול, שהמורה יורד אליהם ונותן להם אפשרות להתקשר אליו, שהוא יעשה קשר ביניהם, וידריך בדרך.

תלמיד: וזה לא קשור אם הוא נמצא איתם במחנה או לא נמצא איתם במחנה, זו מערכת כזאת?

כן, זו מערכת.

שאלה: אנחנו רואים בדורות האחרונים לפחות, שכאשר צדיק מסתלק מהעולם יש כמה וכמה זרמים שונים שטוענים שהם ממשיכים את אמונת רבו, הולכים בדרך רבו. האם זה יכול להיות, זה הגיוני, זה אמיתי? או שיש אמת ויש סטיות?

יש אמת ויש סטיות ואף אחד לא יודע מה קורה באמת, אבל זה שיש כמה שטוענים, שינסו, במשך הזמן רואים כמה הם שווים.

תלמיד: אני מחבר את זה לערב שעברנו פה אתמול שמאוד מתקשר לאיגרת הזאת. עברנו ערב בנושא "נאמנים לדרך", צועדים בעקבות המורים שלנו, והכרנו גם את כל הקבוצה האידיאולוגית. איך אנחנו צריכים לקחת כקבוצה איזו הבטחה או עיקרון שאנחנו ממשיכים ביחד, לא בכמה דרכים שונות?

קודם כל צריך לדאוג להיות יחד סביב אותו המקור הראשון, העליון שאנחנו רוצים להתקרב אליו, להידבק אליו, ולעבוד על זה, להיות כאיש אחד בלב אחד סביב הרב"ש נגיד.

שאלה: בטור א' בסוף בקטע האחרון שבו הוא כותב על, "אותי עזבו ותורתי שמרו", הוא כותב "שהיו מתגאים ברוממות, ואף על גב "שאין אני והוא יכולין לדור במקום אחד".", אחר כך הוא נותן עצה "שיהיו דבוקים בצדיק האמיתי, באמונת חכמים כראוי, שאז יש תקוה שהצדיק יחזיר אותם למוטב". מה זה אומר? מהו המצב הזה שאדם מרגיש התפעלות ומתגאה בזה, הוא כותב שזו כנראה קליפה.

להתגאות במה שהוא נמצא, אם זו קבוצה, הדרך, זה לא קליפה.

תלמיד: אבל הוא מגדיר את זה ש"אני והוא לא יכולים לדור במדור אחד" במצב הזה, ואז הוא ממליץ על אמונת חכמים ואומר שהצדיק יחזיר אותם למוטב. מהי הפעולה הזאת "שהצדיק יחזיר למוטב"?

שאם הם דבוקים במורה שלהם שנפטר, אז זה יעזור להם לחזור למוטב. בסך הכול אנחנו צריכים לעשות פעולות שמביאות לנו מאור המחזיר למוטב.

שאלה: בעל הסולם מדבר פה על "כי אמונה כזו יכולים לקנות גם הפעוטים בני ו' שנה," אבל הוא אומר "אלא על צד הרגש הרוממות והתפעלות נפשו מחכמת חכמים, אשר חלק מחכמתו יתברך ליראיו.

וכבר אמרתי והרחבתי דברים, שהוא המסך היותר גדול מכל, בעבודה בבני ארץ ישראל".

ההיצמדות לרב, לחכמים זה המסך הכי גדול, למה הוא מתכוון פה?

זה התנאי שבלעדיו אדם לא נכנס לשביל.

תלמיד: הוא גם אומר פה בהמשך "שיהיו דבוקים בצדיק האמיתי, באמונת חכמים כראוי". מה זאת אומרת להיות צמוד כראוי לחכם?

זה ללכת אחריו.

תלמיד: ללכת אחריו, לפי כל מה שהוא מדריך אותנו, באמונה מעל מהדעת?

כן, העיקר זה למעלה מהדעת.

תלמיד: וזו התקווה שזה מחזיר אותנו למוטב?

זה בטוח, אם אדם שומר על זה אז הוא בטוח הולך בעקבות המורים שלו.

תלמיד: קודם ענית לחבר שאתה רוצה שנעשה את כל העבודה בינינו. ופה בעל הסולם מדבר על זה שמשה יצא עם אוהלו מחוץ למחנה וגרם לחיסרון במחנה ואותו דבר הפוך. אני נזכר בימים אחרי הקורונה שחזרנו ללמוד ביחד פה באולם, ואתה עוד היית למעלה בחדר שלך, ואני בכל אופן הרגשתי את החיסרון, כמה רצינו שתחזור אלינו, ללמד אותנו באולם הזה.

נמשיך יחד. נמשיך.

שאלה: הוא כותב פה בהתחלה, "אשר בשום פנים לא יעלה רוממותו יתברך, למעלה מרוממות רבו." מה זה הדבר הזה, למה הם צריכים להיות שווים ולא יכול להיות אחד מעל השני?

ככה זה כתוב, "ירידת הדורות", שהמורה הוא תמיד יותר גבוה מהתלמיד. אומנם יכול להיות שהתלמיד יהיה יותר מוצלח בפירושים, בהסבר, בעבודה עם קהל, אבל המורה זה בכל זאת השורש.

תלמיד: מכאן, אם אני מבין נכון, הוא מתייחס דווקא לבורא מול המורה?

כן.

תלמיד: ולא יכול להיות רוממות של אחד מעל לשני, של הבורא והמורה. לא יכול להיות ביניהם שאחד יהיה יותר גבוה מהשני. איך יכול להיות דבר כזה, איך זה עובד שהמורה הוא בגובה של הבורא?

כלפי אותו תלמיד זה יכול להיות, כי כל מה שהוא מקבל, הוא מקבל דרך המורה. ולכן מה שהוא יודע על הבורא, גם זה הוא קיבל מהמורה. לכן בעיניו, יכול להיות שנראה לו שהם שווים, אמנם אנחנו מבינים, שלא יכול להיות שאיזה אדם, שיהיה מי שיהיה, יהיה כמו הבורא, אבל כלפי התלמיד, באותה מידה כמו שהוא מעריך את המורה, הוא מעריך את הבורא. זה יכול להיות.

תלמיד: אז על מה התלמיד צריך לעבוד כדי שהוא יוכל לקבל מהמורה? כי יוצא שבסוף הוא מקבל מהמורה והוא לא מקבל ישירות.

ודאי. זה כל התפקיד. מה שהמורה צריך לעשות, זה ללמד את התלמיד ללכת בעקבות הבורא.

תלמיד: גם פה הוא כותב בהמשך שהם צריכים להיות דבוקים בצדיק אמיתי ובאמונת חכמים ולהיות בתקווה שהצדיק יחזיר אותם למוטב.

כן.

תלמיד: אז גם פה יוצא שהכול על המורה. אז מה עושים התלמידים, חוץ מלצפות שהמורה יעשה עליהם פעולות?

צריכים להתפלל ולצפות. מה לעשות, המורה זה הקשר ביניהם כולם לבורא.

תלמיד: אז איך הם מחזקים את הקשר הזה?

על ידי הקשר ביניהם וביטול כלפי המורה.

תלמיד: ברור. מאוד בולט שאתה תמיד מכוון אותנו לבורא. אתה אף פעם לא מכוון אליך. ופה הוא אומר שדווקא דרך המורה אתה תגיע לבורא. אז למה זה ככה, שהמורה אף פעם לא מכוון אליו, אלא הוא תמיד מכוון לבורא?

כי כביכול הוא לא זקוק ואסור, והוא רוצה שהם יהיו מכוונים לבורא. זו מטרתו, ללמד אותם, לארגן אותם, ולראות עד כמה הם מתחברים ונכנסים לאותו השביל.

תלמיד: ואשר לעלייה של התלמידים, זה המורה שמחליט שהגיע הזמן שהם יעלו? איך קורה שהתלמידים עולים, מתקרבים לבורא, מידמים לבורא? זו החלטה שהמורה עושה עבורם?

הכול מגיע מהבורא.

שאלה: האם יש דרגה שבה המורה והתלמיד משתווים במשהו?

לא. אני לא יודע על דבר כזה. קורה כמו שאנחנו קוראים במקורות על האר"י, אבל זה כל כך יוצא מן הכלל.

תלמיד: הוא כותב פה על אחד ש"זכה למדרגה גדולה מכל חכמי דורו, בעבור שקנה אמונת חכמים ביותר מכל בני דורו."

כן.

תלמיד: איך לקנות אמונת חכמים חזקה?

לפי אותם הכללים שאנחנו לומדים, שצריכים להיות מחוברים, ולהתחבר למורה שלהם ולעזור לו ככל האפשר. סך הכול אלו הכללים.

תלמיד: הוא כותב שהם נמצאים לאט לאט מתייבשים כעצמות יבשות וכולי. ומה אפשר לעשות בשבילם עד שיחיו. ממה מתייבשים בדרך?

כשלא מקבלים את אור התורה. שנעשה להם היום כמו אתמול, ואתמול כמו שלשום וכן הלאה. ככה סוחבים את הזמן.

תלמיד: ומה האדם עושה אם הוא מזהה את עצמו במצב כזה?

הוא צריך להילחם עם מגמה כזאת.

תלמיד: מה בדיוק? אני לפעמים שומע מחברים שאותם שאלות שואלים בשיעור, אותם דברים לומדים. וכאילו לא מרגישים התחדשות של ממש. מרגישים, אבל לא ממש התחדשות.

זה אולי נראה לך. אני לא יודע, אותם המילים, מה אנחנו יכולים לעשות? סך הכול, כמה יש לנו אותיות? מילים? אבל אנחנו צריכים להשתדל כל פעם להיות בחידוש. לראות בכל מילה איזה פירוש יש לי היום חדש, גבוה יותר, עמוק יותר מאתמול?

שאלה: על מה חבר נלחם, כשהוא מרגיש שהשיעור בוקר הזה, הוא כמו השיעור בוקר של אתמול?

הוא צריך לעורר את עצמו. זו כל הבעיה שנראה לנו שזה אותן המילים ששמעתי, ואז אחרי המילים אותן הצורות אני מתאר לעצמי, כמו קודם, אבל זה לא נכון. יכולות להיות אותן המילים, אבל הדברים, הצורות שאנחנו יכולים לתאר אחריהם, זה כל פעם חדש.

שאלה: מה מביא את מקור ההתחדשות? מה מוליד את ההתחדשות?

החיסרון באדם. פתאום אנחנו מרגישים באותן המילים משהו חדש שלא היה קודם. מאיפה זה בא? מהחיסרון שלנו.

תלמיד: ואיך אני מעורר את החיסרון הזה שיתחדש לי?

על זה הוא כותב, "אני צריך לחדש את החיסרון, וחייב לעורר אותו, ולדאוג שהוא יתחדש ועל ידי "איש את רעהו יעזורו" אני כל יום ויום מחפש יותר קשר עם חבריי וסגנון הקשר, עצמת הקשר וכך אני מגיע יום יום לגלות בורא חדש."

שאלה: כתוב, "וכבר אמרתי, גם הזכרתי לכם התורה שאמרתי בחג השבועות בטרם נסיעתי מכם, על הפסוק, "ברח דודי ודמה לך לצבי" "מה צבי זה כשהוא נס מחזיר פניו לאחוריו" וכו'. אשר באין תחבולה להמציא הפנים, מטכסים המצאה זו, אשר מביאים הפנים באחוריים, וז"ש: "כך הקב"ה בשעה וכו', מחזיר פניו לאחוריו", כי על ידי הרגשת הפירוד והאחוריים ואי היכולת לקבל פני הקדושה, נמצאים מתרבים ועולים נצוצי ההשתוקקות במדה יתרה, עד שהאחוריים הם הפנים, כי הלוחות מזה ומזה הם כתובים. וכבר הגיע הזמן לשים לב לדברים האלו."

למה אנחנו צריכים לשים לב, ואם אתה יכול להסביר את זה?

כאן כתוב הכול, אין לי מה להוסיף.

שאלה: בעל הסולם נותן דוגמה כביכול על משה, על עצמו, על התלמידים, הוא יכול רק לשבת וגם להיות באותה הסתרה, באחוריים, ומתוך ההשתוקקות הזאת, כתוב ש"עולים ניצוצי השתוקקות במידה יתרה, עד שאחוריים הם הפנים". אז זה תלוי בהשתוקקות של כל הניצוצין שצריכים להיות ביחד ולהעלות אותה השתוקקות שהאחוריים יהפכו לפנים. אבל מה הוא נותן בדוגמה הזאת, "כי הלוחות מזה ומזה הם כתובים".

הלוחות כתובים משני הצדדים, גם מצד אחד וגם מהצד האחר.

שאלה: כשהיית אצל רב"ש שאלת אותו, מה העיקר בלימוד עם רב. הוא אמר, העיקר הוא להגיע ללימוד פה אל פה. עד כמה יש לנו זכות להשתוקק להגיע לרמה כזאת בלימוד איתך?

הכול תלוי בבורא, אנחנו צריכים לבקש ממנו שייתן לנו להתקרב למורים שלנו, שהם בעל הסולם ורב"ש, שנוכל ללמוד מהם פה אל פה.

תלמיד: אבל רק דרכך.

איך שהבורא יסדר.

תלמיד: היו פה שאלות על התחדשות החיסרון.

התחדשות החיסרון תלוי בכל אחד ואחד. זה עניין פרטי, אדם צריך כל הזמן לדאוג על התחדשות החיסרון.

תלמיד: ולימוד פה אל פה זה רק תלמיד עם רב, או גם קבוצה עם רב יכולה להיות, עשירייה?

כן, ודאי, גם קבוצה וגם תלמיד, צריכים להגיע לכזה קשר, אם כי זה מאוד לא פשוט.

שאלה: להמשיך את הכיוון, מה אפשר לייעץ לחבר שמרגיש שהוא מתייבש? הוא מודאג מזה אבל גם רואה איך לאט, לאט הוא נובל.

הוא צריך להתחיל מזה שהוא בודק את עצמו, הוא בודק מה סדר היום שלו, איפה הוא יכול להוסיף בצורה פשוטה, כמו לבוא לשיעור, לעשות כך או כך, לבדוק מה רוצים ממנו, מה דורשים ממנו, במה הוא יכול לסייע בעצמו לכל התהליך. זאת אומרת, להיות "בתוך עמי אנוכי יושבת", הכוונה שהוא מתחבר לכל הזרימה הכללית שיש באותה הקבוצה, ולהשתדל ולראות שכולם מתחברים לאותו רעיון, לאותה מטרה. כך זה קורה.

תלמיד: זאת אומרת המסגרת היא הקרש שהוא מחזיק כשהגלים באים?

כן.

שאלה: אני מנסה לסדר את היחס למורה, אז עד איזו נקודה הרב מלווה את התלמיד שלו בדרך לדבקות, כי יש שלב בו האדם מתחיל להשיג מתוך הנשמה שלו.

אז מה, זה לא מפריע.

תלמיד: לא שזה מפריע, העניין הוא כל הזמן לסדר חשיבות למורה, ככל שהאדם מתקדם הוא כבר משיג מתוך הנשמה שלו.

זה מפריע לו להידבק במורה יותר?

תלמיד: לא שזה מפריע.

הוא כאילו לא זקוק לו?

תלמיד: כן.

לא, ההיפך.

תלמיד: במה הוא זקוק לו?

הוא מקבל הכול דרך המורה, סולם המדרגות לא משתנה.

תלמיד: זה שהוא מקבל דרך המורה הופך להיות כאילו מובן מאליו, כי זה סולם מדרגות, השאלה, איזה יחס הוא צריך לסדר כל פעם כלפי המורה שזה לא יהפוך מובן מאליו, או שזה צריך להיות מובן מאליו?

המורה הוא העליון שלו, והוא כל הזמן צריך להיות דבוק לעליון.

תלמיד: הוא מייצג את הערכים של העליון כלפיו כל פעם?

כן.

תלמיד: תלמיד לא צריך לשאוף להשיג את ההשגה של רבו ולעלות מעליה?

כן, שיהיה.

תלמיד: הוא צריך לשאוף לזה?

הוא צריך לשאוף להכול, להיות הראשון אחרי הבורא

תלמיד: זה אפשרי, או שהוא צריך תמיד לשמור את עצמו מתחת למורה?

לא, זה יכול להיות, ודווקא מכבדים את הנטייה כזאת.

שאלה: כתובה פה דוגמה עם המחנה, "וכתיב, "ומשה יקח את האהל" וכו', ולמה נטה אהלו חוץ למחנה." והלאה "אלא אדרבה היא הסגולה הנאמנה לפתחון פה מעיינות החכמה למקור נאמן", הדוגמה הזאת בשבילנו, מה היישום המעשי, יש משהו?

לא, אין כאן שום דבר, אנחנו עוד לא נמצאים בזה. אין לדמיין ואין לחלום.

שאלה: שמעתי שאמרת כשהתלמיד ראוי הרב יורד אליו ומנחה אותו בדרך להיכל המלך, לתיקון. כשמשה יורד לאדם כרב פנימי, האם זה בקבוצה קטנה מתגלה, האם זה מתגלה לעם ישראל, האם זה מתגלה לכל העולם?

אני לא יודע, עוד נראה איך זה מתגלה.

תלמיד: משה אמור להיות משה אחד לכולם, כמשיח אחד, כמורה אחד, עבור כל בני האנושות, או יש איזו צורה אחרת, שיש הרבה רב שהם מתגלים איך שהם צריכים להתגלות לכל קבוצה וקבוצה?

יש ויש. אני לא יכול לומר. זה כל דור ודורשיו.

שאלה: אני רוצה עוד פעם לחזור לנושא הזה של האחוריים שהופכים לפנים. אחוריים אם אני מבין נכון הוא כותב זה פירוד, זה ניתוק, זו ריקנות. והוא אומר ככל שזה מתרבה, הניתוק הזה והריחוק, זה הופך לפנים. פנים אנחנו יודעים שזה קשר, זה אור רחמים, זה מילוי. איך זה הופך לזה?

תלוי ביחס, איך האדם מתייחס לזה. פנים זה מאיר, חשוב. אחוריים לא. ותלוי איך האדם מתייחס אליהם. האם הוא רואה באחוריים כלים חדשים שעוד מעט הוא יתקן אותם והם יתמלאו ודווקא הם יהיו אותו הכוח שיעלה אותו למעלה.

תלמיד: בסדר, הם יהיו, אבל הם בהווה עדיין לא.

בהווה הם עדיין לא, לכן הם נקראים אחוריים.

תלמיד: אז הוא שמח על מה שיהיה, הוא רואה שהוא נבנה מזה.

כן.

שאלה: איך במצב שבו הבורא נותן אחוריים, איך להיות קשור לבורא ולא להיפרד מהמצב הזה?

על ידי החברה, הקבוצה שיש יחד עם אדם, האדם מתקשר לקבוצה עוד יותר, ויחד עם הקבוצה נדבק לאחוריים יותר מקודם וכך הוא מגיע למצב שמעלים אותו לדרגת קשר יותר גבוהה.

שאלה:, הרבה שאלות היו לגבי הנושא איך אנחנו מגיעים לחידוש ואתה ציינת שאדם צריך להגיע מתוך החיסרון שלו. האם אנחנו כדור האחרון, יכולים לצלול למעשה להוציא את החידוש מתוך הגדלת הכלי על כך שאנחנו לוקחים דוגמאות מהכלי העולמי ומצרפים אלינו את החיסרון שלהם. האם זאת טעות לחשוב כך?

כן, צריכים להשתדל בכול עד שאנחנו מגיעים להיות "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: אני רוצה לומר לך שהצלת את חיי. בלי בני ברוך לא הייתי היום פה. המקום של בני ברוך הוא כל כך חשוב ומה שאתה מלמד אותנו. אנחנו יודעים שבבני ברוך ישראל, יש כבר אולי גם כן מחוץ לישראל, יש חברים מוארים. הדרגה שלך עוברת על המוארים ביותר או שהיא נשארת עם הנמוכים ביותר?

על כולם.

שאלה: אתמול היה ערב מאוד מיוחד. אחד הדברים המיוחדים לגבי אותה הקבוצה האידיאולוגית שפעם ראשונה היא הייתה ביחד איתנו, הרגשנו אותם ביחד. מה היחס שלנו שהולך להיות כלפי הקבוצה הזאת יחסית ליחס שיש לנו כלפיך? איך אתה רואה את זה?

אני לא חשבתי. אני לא חושב בכלל על עצמי. ויש לי היום גם קצת בלבול כי החבר שלי יקר מהעבר דני גולן נפטר וזה מאוד משפיע עלי, קצת מבלבל אותי.

שאלה: יש לנו צוות עשיריות בחברה שלפעמים באים חברים ואומרים שהם מתנוונים, מתייבשים. זה מתבטא לפעמים בחוסר גדלות החברים שלא רואים אותם, לפעמים זה מתבטא במילים שכולם הופכים להיות וירטואליים, אז מה, גם אני אשאר בבית וירטואלי. זה לא אחד ולא שניים. איך נכון לעורר?

יש פה שני צדדים כאילו, או שאני לא רואה את גדלות החברים או שהחברים באמת נשארים וירטואליים ולא כל כך נכנסים לפה פיזית. אז איך נכון להשכים, לעורר את החברים באהבה ולא להרוג אותם?

אם זו כבר אהבה אז אני לא חושב שיש הבדל או שהוא נמצא קרוב אלי או נמצא באיזה מרחק ממני. למה זה כל כך חשוב? אם אתם הגעתם כבר בקשר ביניכם לאהבה

תלמיד: לא מורגשת אהבה. איך לעורר נכון את החברים? אם אני לא רואה אותם שהם מתקרבים, אם אני רואה שהם מתייבשים, והם תקיפים כאלה, אז בוא תעביר אותי לעשירייה אחרת. זו הטענה כאילו. אז איך נכון להגיד להם? להמליץ להם תפעיל קודם את העשירייה, יש לך כלי, תפעיל אותו נכון באהבה.

נכון.

תלמיד: אבל הוא נכנס בהם בכוח. צצה לי דוגמא כמו שאתה פעם סיפרת, אתה באת להשכים את החברים ועשית רעש בלילה ואמרת שזה לא כזה יפה היה כלפי השכנים. אז אולי יש לך המלצה איך לעורר נכון?

לעורר נכון זה תמיד כשאתה לא משפיע על הסביבה, אלא רק על אותו אדם או על אותה הקבוצה שאתה רוצה להשפיע, זה דבר אחד. ודבר שני שאתה בוחר כאלה פעולות שיהיה מובן להם ולא לאחרים, ואתה פועל. כשאנחנו רואים שבאמת יש חוסר התעוררות בחברים שלנו אז אנחנו צריכים למשוך אותם אלינו באיזו צורה ואז להראות להם שאפשר כאן להוסיף ולהרוויח בדרך.

תלמיד: איך למשוך אותם נכון כך שלא ירגישו את העקיצה? כי לפני זה אמרת זו עבודה פרטית, פשוט תתעורר לבד.

לא. אני לא חושב שאפשר לעשות כאן עבודה בלי לעורר את החברים. צריכים להראות להם שאתה בוער, שיש לך חשיבות, לדבר איתם על זה, כי בלי דוגמה אישית זה לא ילך.

שאלה: שואלים אותי חברים מי זה דני גולן ומי הוא היה בשבילך?

זה חבר שלי, אמנם כבר שלושים שנה, אני לא יודע כמה, שאנחנו כמעט ולא נפגשנו. נסעתי איתו יחד לארצות הברית לחודש ימים, והיינו שם עם המשפחות, אני עם המשפחה שלי והוא עם אשתו ובת. הוא היה שר, מנגן לפעמים. אבל העבודה שלו הייתה בדפוס, קיבל מאבא שלו והמשיך לעבוד שם. זה מה שהיה לו.

תלמיד: ומה הקשר שלו לקבלה?

ככה הכרתי אותו, הוא הגיע אלי ואמר שהוא רוצה להיכנס להיות תלמיד של הרב"ש, ואני הייתי אחראי על קבלת התלמידים. אז דיברתי איתו וסידרתי לו מקום.

תלמיד: מה מקובל מרגיש כשחבר שלו הולך לעולמו?

חבל, אבל אין כל כך צער, כי בכל זאת קיימים, רק שזה בשני עולמות.

שאלה: מותר להתאבל בתורה, אסור להצטער על הדברים.

כן.

תלמיד: במכתבים האלה, באגרות האלה, הוא חכם בעל הסולם, אבל בעבודה הבינאישית שלו, הקבוצתית, זה לא בן אדם, שקל להסתדר איתו. בין חמישה, שישה אנשים תראה איזה מכתבים הוא כותב, מבקר את האנשים שלו כל הזמן, "ותראה את זה ואת ההוא, ואיך הזה", ו"יהודים יפים" ועוד כל מיני.

אז למה תמיד אתה, התלמיד אומר שהוא פחות מהמורה וכאלה? יש דברים שאתה מסוגל לעשות והוא לא מסוגל, אז למה זה מוריד מזה?

לא יכול להגיד. נגלה את זה יחד.

תלמיד: הייתה לו שיטה, אבל בשיחות מסדרון איתו לא נראה לי שהיה בן אדם כזה נעים.

נעים? לא. כל האנשים שהם גדולים בתורה, ידוע שהם קשים כברזל. אין להם רחמנות בכלום, רק הכול לפי חוקי התורה.

תלמיד: כן, אבל בסוף ברוב עם הדרת מלך. בסוף הכמות של האנשים, המסה, ה-90% זבל הזה שנמצא בחוץ, בסוף זה מיוחס אליו, הסחורה שלך זה אנשים. אפילו אם אתה עם חמישה, שישה, לא יודע להתנהל. לפי חוקי התורה צריך לאהוב אנשים, צריך לתקן, צריך לראות אותם גדולים. רוב הזמן לא נראה שהוא רואה אף אחד כגדול.

נהיה יותר חכמים, יותר בעלי ותק, נבין ונראה. לא פשוט.

שאלה: כותב פה בעל הסולם שאמונת רבו צריכה להיות לא סתם "אלא על צד הרגש הרוממות והתפעלות".

למה הבורא מסתיר מהתלמיד את הגדלות של הרב שלו?

שוב, הוא לא מסתיר, הוא עושה את זה בכוונה כדי לתת לתלמיד שטח עבודה.

תלמיד: אז זהו, כשקראנו את האיגרת, לי זה העלה המון כאב, אתה יודע בשכל ואתה מודה מאוד כמה גדול הרב שלך, וכמו שהחברים דיברו פה על הרגשת ההודיה שבכלל יצא לך לשבת לשמוע אותו, אבל אתה מרגיש עדיין איזה פער גדול וכמה עוד חסר ביחס שלך. וכאילו שאתה כבול בזה, לא נותן לך. אתה פעם סיפרת שהיית עם רב"ש אל איזו מגדת עתידות, והיא אמרה לך, "אתה יודע על יד איזה אדם גדול אתה עומד? איך אנחנו יכולים לשפר את היחס ולא אחרי כמה שנים לגלות איזה רב גדול היה לנו.

אף פעם אין לנו אפשרות להעריך נכון את המורה.

תלמיד: זהו, אז כביכול הבורא עושה בכוונה את הצורה הזו.

כי אנחנו לא נמצאים בדרגה שלו, זה טבעי. אבל יחד עם זה, אנחנו צריכים לעבוד מתוך אמונה.

שאלה: אנחנו יכולים לבוא לבורא בטענה על זה?

לא טענה, לבקשה לראות קצת יותר ממה שאני עכשיו יכול לראות במורה שלי, כדי שאני אוכל על ידי זה להתקדם. כי סך הכול העלייה שלנו תלויה בכמה אנחנו מעריכים את העליון, והעליון מאיתנו, מה שאתה לא תגיד, אם נגיד אני כלפיכם, אז כלפיי זה רב"ש. אני למדתי ממנו.

שאלה: הוא מסביר פה שדווקא על ידי ההתרחקות של משה מהם, מהמחנה, דווקא על זה "נתרבה אליו ההשתוקקות בתוך המחנה ... ועמה גם הדביקות אליו,". דווקא כשהוא התרחק מהם. השאלה אם יש דרך להגיע לאותה רמת השתוקקות בלי שהמורה מתרחק, כשהוא עוד איתם?

זה לא נראה לי, זה לא מציאותי כל כך. האדם לא יכול להעריך משהו שנמצא קרוב לידו. לא רואה מקרוב.

תלמיד: הוא מתייחס לזה שיש כאן אמונת חכמים, שהוא קנה דרך אמונת חכמים להיות הכי גדול בדורו. ואז הוא ממשיך שהאמונה אינה על צד השאלה, כי האמונה הזאת יכולים לקנות גם הפעוטים. למה הוא מתכוון?

אני לא יודע.

תלמיד: שאמונת חכמים זו רק ההתחלה?

אמונת חכמים זאת התחלה, זה אמצעי.

תלמיד: אז מה הכוונה שהוא מגדיר אותו הכי גדול בחכמי דורו?

לא יודע.

שאלה: אמרת שאי אפשר לראות דבר גדול אם אדם נמצא בקרבתו, זה ממש חוק כזה, שאי אפשר להעריך אם מישהו גדול אם אתה קרוב אליו. זה ממש חוק?

זה חוק.

תלמיד: האם בצורה יזומה אפשר להתרחק כדי להרגיש גדלות של מורה, של חברים, או שזה לא נהוג?

תנסה. רב"ש היה אומר "קשה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד, כמה שאני רציתי לכבד את אבא שלי, זה קשה מאוד. כי אתה קרוב, אתה בן שלו, אתה לא יכול. מאוד קשה.

תלמיד כן, זה ברור, אני מחפש פתרונות, האם הפתרון להתרחק הוא טוב, או שלא כדאי?

לא, לא, הפתרון הוא לא להתרחק. הפתרון הוא לחפש תחבולות בלי להתרחק פיזית, ובלי בכלל לשנות משהו. להישאר תלמיד, ולהישאר במה שאתה קשור אליו, רק להגדיל את הקשרים.

שאלה: אתה יכול להמליץ מהניסיון שלך על התחבולות שעשית עם הרב"ש?

לא. לא. אין לכם הזדמנויות כאלה, רק עבודה בין החברים. בזה להגדיל גדלות המורה.

קריין: אנחנו קוראים מתוך ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 748, אגרת מ"ח.

אגרת מ"ח

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה יום ג' תצ"א פ"ז לונדון יצ"ו

לכבוד התלמידים ה' עליכם

כל מכתביכם קבלתי לנכון, ומ"ש לי הר'... אודות הבזיונות והחבורים עליו, יאמין לי שאני נוטל בכל היסורים ועג"נ שלו, חלק כחלק עמו ולידיעתו אני מרגיש כאבו יותר הימנו עצמו.

אבל יזכהו השם ויהי משכורתו כפול בעז"ה, ואם היה יכול להתחזק לנהוג מנהג עובד השי"ת לאמור בפיו ולבו שוין "שרי לי' רחמנא לכל מאן דמצער לי [התיר לו הבורא לכל מי שמצער אותי]", הייתי מיעץ לו להתחזק בזה מאד ויועיל לו לכל דרכיו בעז"ה.

ובדבר שאלותיו אם יכול להראות את המכתב והד"ת של הפ"ח והיית אך שמח וכו', ודאי יכול להראות לכל החבריה.

ובמכתב הר'... נ"י אני שמח בראותי בו שכבר התחיל לעשות רצוני עמו בזה.

ומש"כ הרב... נ"י שאינו רואה עצה אחרת כי אם לבוא בעצמי לביתי, הנני מסכים עמו בזה וכבר כל מחשבותי בהכנת צידה לדרך ולמהר ביאתי לביתי בכל האפשרות. ועבודה גדולה יש לי בזה לעמוד כנגד כל המניעות העומדים עלי לעכבני עוד פה.

וישאל לבני... למה לא הודיעני עוד מהפיוס השלם שנודע לי.

ותודה ל... נ"י בעד הידיעה ממסיבת החבריא בה' סוכות, ומענין השלם בין החברים כבר כתבתי שאין לעשות בזה עבודות גדולות כי בעז"ה באופן שה' יגמור בעדינו שהתחלנו למען כבוד שמו ית' וית'...

יהודה ליב"

זה מכתב בינו לבינם.

(סוף השיעור)