כנס "קבלה לעם "העולמי – "בתפילה אחת"

אוקטובר 2025

תפילה בעשירייה

שיעור 5

שיעור 11.10.25 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: שלום לכולם, אנחנו מתחילים את היום השלישי של הכנס. אנחנו נמצאים בשיעור מספר 5, אני חושב שזה השיעור החשוב ביותר של הכנס, הנושא שלו הוא "תפילה בעשירייה".

לפני שנתחיל לקרוא את המקורות של השיעור ושנשמע מה הרב"ש ובעל הסולם אומרים לנו, הייתי רוצה לשאול אותך הרב, מה זו תפילה בעשירייה?

תפילה זה הלב של האדם שמכוון לבורא. ההכוונה הזאת לבורא יכולה להגיע בדרך כלל כשמחוברים עשיריית הקבוצה נגיד, וממרכז העשירייה עולה השאלה שלהם לבורא. זאת אומרת, שאלה על כך שכל אחד רוצה להיות קשור לכולם, וכולם יחד רוצים להיות קשורים לבורא. בצורה כזאת כולם נמצאים במערכת אחת ואז מה שהם מעלים מגיע מלב אחד שלהם לבורא אחד, ובצורה כזאת כבר ברור שהם יבקשו משהו אחד ויקבלו לתוך השאלה הזאת תשובה, תגובה, מבורא אחד. נקווה שאנחנו נרגיש את זה.

קריין: נתחיל לקרוא את המקור הראשון שלנו. כותב הרב"ש.

"נבין מה חשיבותה של תפילת רבים, כמו שכתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת", שהזוהר הקדוש אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שייתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה ייתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמיים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו." 

(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986) 

כן, זה מה שכותב רב"ש וכותב לנו כדי שאנחנו נבין לעומק את המילים האלו, ונשתדל להיות קשורים בינינו מעל כל המילים האלו יחד.

תלמיד: מה ההבדל בין "תפילת רבים" לבין "תפילה עבור רבים"?

אני חושב שאין הבדל מיוחד. אני מבין שיש הבדל באופן שבו זה מתקבל, נתפס, אבל בעיקרון אם זו תפילת רבים אז זאת כבר תפילה נכונה כיוון שהיא עולה מכל הלבבות לבורא, ועל מה, עבור מה, היא יכולה להיות? עבור הרבים. כלומר, שבתפילה הזאת הרבים האלה מבקשים שהרצון שלהם, הייאוש, השתוקקות שלהם, יתחברו יחד ויעלו לבורא. שהבורא יענה על כל זה ויעשה מה שצריך עבורם כדי שהיו קרובים ככל האפשר לבורא. קרובים ביניהם וקרובים לבורא.

תלמיד: יוצא שבתפילת רבים כלולה גם תפילה עבור רבים, כלומר יש הרבה רחמים, רחמים גדולים.

כן.

תלמיד: אנחנו אומרים שאנחנו פונים לשמו של הבורא, וכאן יוצא שאנחנו פונים בשם כל ישראל, בשם כל הקבוצה לבורא?

אני לא חושב שיש לזה חשיבות. כך או אחרת יוצא אותו הדבר, כפי שנאמר "חד מקבל חד". כלומר, אם אנחנו מתחברים יחד לאיזשהו שלם, אז בשלם הזה אנחנו מקבלים את הכול מהבורא.

תלמידה: מאיפה אני לוקחת את הכוח להתפלל עבור כל בני האדם?

מאיפה אני לוקח כוח להתפלל עבור כל אדם? יש לנו מקור של כוחות שזה הבורא. לכן בכל מקרה אם אני מרגיש שאין לי משהו בכוח התפילה, בכוח החיבור, בכוח ההבנה, של הכנס נגיד, אני תמיד צריך לפנות אליו ובטוח שהוא יעזור לי, כי זו בעצם המטרה שלו.

תלמידה: האם צריך לשנות רק את הכוונה כדי שהבורא יקבל את התפילה שלנו?

אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו ככל האפשר, לחשוב על כל החברים, על כל החברות, שנמצאים איתנו יחד, ובשם כולם לפנות לבורא שאנחנו רוצים ככל האפשר להתכלל בינינו ובו, ובטוח שנצליח. סך הכול המרחק כאן הוא לא גדול, אם אנחנו מתקרבים בינינו ומשתוקקים לגלות את הבורא כאחד בינינו, אז זה מה שקורה.

תלמידה: כשאנשים קרובים אלינו סובלים אז אנחנו מתפללים בשבילם להקל עליהם, אבל אז גם אנחנו מרגישים את הסבל הזה. האם נכון לחשוב שהסבל הזה שאנחנו מרגישים בעצם מתקן אותנו או שזו בריחה מהסבל?

את זה אדם צריך לבדוק, מהי הסיבה שהוא רוצה להתנתק מאחרים או להתקשר לאחרים. את זה הוא צריך לבדוק. כדי להעלות את השאלה הזאת הוא צריך קודם כל להיות קשור לקבוצה, לעשירייה, שהוא תמיד נמצא איתם יחד, להשתדל להרגיש שהוא נמצא בחיבור בין כל החברים שלו, ואז לפנות לקבוצת הגברים או הנשים, או במשותף אם זה כך, ובצורה כזאת הוא מגיע לעניית התפילה.

תלמיד: רב"ש כותב בקטע ואנחנו תמיד לומדים שהכי חשוב זה ה-ביחד.

כן.

תלמיד: איך אני לא שובר את הביחד הזה? אני מרגיש שכולם מחזיקים את הביחד ואני כביכול זה שתמיד מצליח לשבור את זה.

לא, נותנים לך הרגשה כזאת כדי שאתה דווקא תתגבר ובכל זאת תתכלל בהם.

תלמיד: איך אני מתגבר על זה? הבורא תמיד זורק אותי לכל מיני מקומות, אם זה בלב, אם זה במוח. הגוף יושב פה איתם ואני כאילו במקומות אחרים, אני לא מצליח לשמור את ה-ביחד איתם.

תתאר את עצמך נמצא "בתוך עמי אנוכי יושבת" מה שנקרא, בתוכם, וכשאתה מסדר את התפילה תסדר אותה כך שקודם כל תתקשר עם כל החברים ועם מה שהבורא פונה אליכם, אחרת לא היית בכלל שואל איך להיות מקושר לבורא.

אז תתקשר לחברים ותתקשר לבורא ויחד עם כולם תצייר בלב שלך כלי של איחוד בין כולם, בורא וכל החברים, כך שאתה באמת תפנה רק לבורא ולא לאף אחד אחר.

תלמיד: איך אפשר לקבל כלים דהשפעה טהורים אם גם אני וגם החבר ממשיכים להיות אגואיסטים?

את זה אתם תקבלו מתי שהבורא ייתן לכם כוח להשתפר, להפוך את עצמכם מקבלה להשפעה. אז אתם תראו מה גודל הכוח של הבורא, איך הוא מארגן אתכם, איך הוא מסדר אתכם כך שתהיו יחד כולם ובצורה כזאת שאתם תתקרבו לאמת, למטרה. זה יקרה בקרוב, בינתיים תכינו את הרגשות שלכם, להרגיש מה אתם מקבלים מהבורא.

תלמיד: אני רוצה להתחבר ואני לא מרגיש את הכלי.

אתם לא מרגישים חיבור ולא מרגישים כלי, זאת אומרת מקום שאתם מחוברים.

אם כך, תתחילו מהנקודה הראשונה שאתם רק רואים אחד את האחר, ואחר כך שכל אחד מתקרב לאחר, וכשיש לכם כבר נטייה כזאת, תנסו להתחבר כל אחד לליבו של החבר, ככל האפשר, ואז תראו שהחיבור ביניכם זו אותה הנקודה שהבורא מסדר מראש ומצפה שכולכם תתאספו שם באותה הנקודה.

ואז תאחזו באותה הנקודה ושוב תפנו לבורא, וכך תעשו כמה פעמים מכל מיני נקודות שיש בלב המיוחד האחד שלכם, ואז תראו שזה לא קשה, שרק חיפוש, בקשה, פנייה, זה מה שאנחנו צריכים להשיג, והבורא מצפה לזה ומחכה לזה מכולנו כבר הרבה זמן.

תלמיד: למה העשירייה כל כך יקרה לבורא והתפילה שלהם כל כך חשובה לו? איך העשירייה מתקרבת לתפילה הזו?

העבודה בעשירייה היא חשובה מאוד לבורא, והוא נמצא בכל עשירייה רק בצורה נסתרת יותר או נסתרת פחות, זה מפני שרק מתוך עשרה אנחנו יכולים לפנות אליו, לחייב אותו לתיקון, לארגן אותו לעזרה ולהתקשר אליו. לכן עניין העשירייה עבור הבורא זה חשוב מאוד.

תלמידה: איך אפשר לדעת שהתפילה נענתה?

אתם תרגישו את זה במוח ובלב. זה ייתן לכם גם מרץ להמשיך הלאה בחיפוש, בשאלות שלכם.

תלמידה: האם העשירייה תוכל להתחבר ולגלות את הבורא, אם לב אחת החברות סגור?

אנחנו צריכים לדאוג לכך שכל חברי הקבוצה, חברי העשירייה שלנו, יהיו במצב של ערנות, חיבור ביניהם ודבקות בבורא. אם נעשה את השלבים האלו בהכנה שלנו, אז הרצון שלנו יהיה אחד כשאלה לבורא, התשובה תהיה כאחד ואנחנו נבקש ממנו משהו ש"חד מקבל חד".

תלמידה: איך להתנהל בעשירייה עם הקושי להתפלל בכוונה, כשהגוף והדעת מתנגדים לתפילה?

אם הגוף והדעת מתנגדים לתפילה, הייתי אומר שאין בזה כל כך בעיה. אתם צריכים רק להיות יותר מחוברים, כמו שאנחנו עכשיו. התחברנו בינינו, מתחברים עכשיו בין כולם, שומעים שאלות של כולם, שומעים תשובות של כולם וכך אנחנו בעצם מתקדמים עד שנגיע למצב שלכולם יהיה ברור איפה כולנו נהיה, ומה אנחנו צריכים לעשות ברצון אחד, בכלי אחד, בחיבוק בינינו, ואולי כך נעשה, זה באמת לא כל כך קשה, רק תראו שזה לא בורח מכן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לזכות להעלות תפילה ממש מכולנו יחד, לא מחלק נפרד, אלא מכל הרצון המשותף הגדול שלנו?

אני לא חושב שאתם יכולים להשיג את זה כבר היום, צרכים לעשות תרגילים. ואנחנו רואים את זה ממה שכותב לנו בעל הסולם ורב"ש. אלה בסך הכול המאמצים שלנו, כ-4, לא הרבה פעמים עד שנגיע למצב שכל אחד ירגיש שהוא מתפלל עבור האחרים. ואז נהיה יחד כולנו ברצון המשותף, זה יקרה כשנרגיש את הרצון המשותף ואת תפילת הבורא, זאת אומרת נרגיש את עניית התפילה המשותפת מהבורא, וכך נתקדם הלאה.

תלמיד: בנושא תפילת רבים, בשכל אני מבין במה מדובר, אבל משהו עוצר אותי מלהתעמק בה. מה נוכל לעשות כדי שנוכל להתעמק בתפילה המשותפת הזאת?

אתה צריך להתקשר לחברים, לקחת את המשפטים שאתה לא מבין, לעבוד יחד איתם על החיבור, ואז לראות בדיוק מה הם רוצים ממך ומה אתה רוצה מהם, ולהשתדל להגיע לאיחוד, כלומר מה שהם רוצים ממך ומה שאתה רוצה מהם, זה יהיה כאחד, ואז להעלות את זה לבורא.

תלמידה: מה תהיה התשובה על תפילה אמתית של העשירייה?

התשובה תהיה מה שאתם מבקשים.

תלמידה: כשאנחנו בונים את התפילה שלנו, האם אנחנו צריכים לבקש עבור כל החברים, או לבקש עלינו כעשירייה, כאחד?

עלינו כעשירייה. אנחנו רוצים לבקש שהבורא יסדר לנו כאלו כלים, רגשות, שאנחנו נרצה להתאחד, להתחבר, להתקרב בהם. ובאותו מקום שבו אנחנו רוצים להיות, שם נרגיש את עצמנו, את כל החברים, ואת הבורא כולנו יחד. ואז נתחבק בינינו ונרגיש שזה המצב שאליו אנחנו משתוקקים.

תלמידה: אנחנו צריכים להשיג השתוות הצורה בתפילה שלנו לבורא, איך אפשר להשיג את השתוות הצורה הזאת בתפילת רבים?

את זה אנחנו מבקשים, ואז באה התפילה והיא מקשרת בינינו, ומבינינו לבורא. זה יקרה, רק אנחנו צריכים בדיוק לראות מה אנחנו צריכים להעלות מהקשר בינינו לבורא.

תלמיד: זה לא אגואיסטי, כשעשירייה מבקשת לעצמה במקום לדאוג לעשיריות אחרות, לדאוג לכולם?

לא, הוא גם שואל כך, תקרא משיעור 5, שם יש כאלה שאלות.

תלמידה: ככל שאני עושה יותר מאמץ לחיבור, אני מרגישה שאני יותר מתמלאת בעצמי והלב שלי יותר נאטם. איך לשבור את המחיצות כדי להתחבר באמת לתפילה אחת?

להמשיך להתפלל, אין מה לעשות, להמשיך יותר ויותר להתפלל. לראות מה עוד להכניס לתפילה ממה שהיה קודם ולא הרגשתי.

תלמיד: האם אנחנו צריכים למקד את התפילות שלנו רק עבור העשירייה שלנו או גם לכלול את הכלי העולמי?

גם וגם. גם לכלול את הכלי העולמי וגם להתפלל רק עבור העשירייה. מה שאתם מרגישים, מה שיותר קרוב ללבכם, תבקשו.

תלמידה: למה אחרי עבודה ממושכת בקבוצה, והרגשה של התקדמות, פתאום מגיעה ההבנה, ההכרה.

זה מה שהבורא רוצה לתת לנו. ואם זה לא מספק אותנו, אז אנחנו צריכים להמשיך יותר ויותר.

תלמיד: כולנו דומים בעשירייה שלי, דומים ומרגישים כנמצאים באותה כוונה, באותה תפילה. פתאום מגיעה הרגשה שנמצאים באיזו מציאות אחרת, זה ממש ממלא אותנו, ונראה לנו בצורה מדויקת, ברורה שיש רק הודיה. אני לא יודע איך לתאר את זה, אבל יש משהו אחד שממלא אותנו, ומחזיק אותנו.

תחזיקו יחד באותה מחשבה, באותה פעולה, בקשר אחד ביניכם, ומאוד בקרוב תראו למה זה יביא אתכם.

תלמיד: איך אני יכול לדעת אם התפילה שלי באמת נובעת מחוסר אונים אמיתי, ולא מהרגשה חולפת שאני צריך?

נו, מה זה בדיוק, מאיפה אני יודע מה אני שואל, אם אני שואל באמת אמיתי או לא בדיוק אמיתי, ועכשיו כשאני שואל זה כבר הופך להיות משהו לא חשוב? אנחנו נקבל את זה, ואנחנו נראה עד כמה הדברים האלה נעלמים.

תלמיד: אז איך אדם מודד את התפילה שלו? איך הוא יודע עכשיו אם הוא בתפילה, לא תפילה, ואם זה נכון?

הוא רואה שמה שהוא מבקש, ומה שהבורא מסדר לו לקבל, עד כמה הדברים האלה נמצאים בשווה זה לזה.

תלמיד: מי מדייק את התפילה של האדם, מי מכוון אותו שלא יסטה בתפילה שלו, שיהיה מדויק בתפילה, מי עוזר לאדם בזה?

רק הבורא, "אין עוד מלבדו".

תלמיד: אז כשאני מבקש משהו, ויכול להיות שאני מבקש שטויות, או משהו לא נכון, אז הבורא עוזר לי לדייק את התפילה שלי?

הבורא תמיד רוצה שאתה תראה עד כמה אתה מדויק לבקשה.

תלמיד: התאספנו כאן כמה עשיריות של גברים, נשים, ונוצרה לנו, נבנתה לנו שאלה, מה צריכה להיות התפילה כדי שהעשיריות יגיעו לנקודת התקרבות, לנקודה קרובה עם הבורא?

צריך לעבוד על זה, לחשוב על זה. להשתדל לחבר את הפעולות, את המחשבות לבורא, כך שהפעולות האלה יחברו ביניכם.

תלמידה: אנחנו פונים לבורא מתוך העשירייה. אבל איך אנחנו יכולות להמשיך לחיות עם ההתגלות של הרע בתוכנו בציפייה שהבורא יעזור לנו לתקן את זה?

תמשיכו לבקש, ותנסו שהבקשה הזאת תהיה מהלב של כולם, של כל אחד ואחת מכם, מהלב הכללי שלכם. תנסו, ותראו עד כמה זה עובד.

קריין: נשיר, נתעורר, נתחבר ונתפלל.

קריין: קטע מס' 3.

"בתוך עמי אנוכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים. 

זאת אומרת, הוא מבקש מה', שייתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו לשם שמיים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכול על אהבה עצמית שלו, היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג. 

אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל." 

(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986) 

תלמיד: אם אדם נמצא במצב שהוא לא מרגיש תשובה מהבורא, אז איך להבין שהתפילה שלו רצויה בעיניו?

צריך לבקש שהוא יכיר בזה. זו תפילה על הזולת ותפילה על עצמו, או כך או כך. תבקש, והבורא יענה לך.

תלמיד: בכל זאת צריך לחכות לתשובה מהבורא.

אתה יכול לא לחכות, אלא אתה יכול למצוא משהו חשוב יותר בשבילך. אבל כעיקרון, צריך להבין את התשובה.

תלמיד: כולם רוצים קשר אישי עם הבורא, אבל החלק המורכב יותר הוא הקשר בין הלבבות שלנו. אתה אומר שאנחנו צריכים לעשות תרגילים בשביל זה. מה הם אותם התרגילים שיעזרו לנו להמיס את הלבבות שלנו שיהפכו להיות "כאיש אחד בלב אחד"?

מה אנחנו צריכים לענות?

תלמיד: כמו ששמענו קודם. אנחנו צריכים להתחיל מהנקודה הראשונה שאנחנו רואים אחד את השני. אחר כך כשאנחנו מתקרבים כל אחד לשני ויש לנו נטייה כזאת, אז כל אחד מנסה לחבר את הלב שלו לחבר האחר. מתוך החיבור נראה איך הבורא מסדר מראש ומזמין אותנו להתאסף פנימה. אחר כך נחזור על התרגיל הזה שוב ושוב.

בסדר.

תלמידה: מתחילת הכנס ובכלל אנחנו מחפשים תפילה משותפת, והתייאשתי. אני מרגישה מאתמול שלא עשינו לך נחת, שמאותו רגע שהחברים התחילו לדבר הם שפותחים לי את הלב. אני מנסה לפתוח את הלב ואני לא מצליחה, רק אתם פותחים לי את הלב. אני מוצאת את עצמי מתחננת שהבורא יקשיב לחברים. אין לי מה לתת לו, אין לי מה לבקש ממנו, אין לי מילים משלי. האם זו התפילה המשותפת, שהם פותחים לי את הלב ואני מתחננת בשבילם?

כן, מצוין, את נפעלת על ידי תפילות החברים.

תלמידה: אני גם רוצה להשפיע עליהם. איך אני עושה את זה?

אותו דבר.

תלמידה: ברגע שמסתיים היום או השיעור אני יוצאת ואני רואה כל מיני דברים קטנוניים, חוסר התאמה בין מה שאנחנו שומעים בשיעור לבין מה שהחברים עושים, ואז מתגלה בי השנאה. איך לכסות את זה באהבה?

לבקש מהבורא. אדם בעצמו לא יכול לעשות את זה, אבל הבקשה שלך היא מאוד טובה. תבקשו מהבורא שהוא ייתן לכם הזדמנות לכסות את היחס שלכם כלפי החברים באהבה. את היחס שלך לחברים, לחברות, לכסות באהבה.

תלמיד: אנחנו מרגישים את הכובד. מה הבורא רוצה מאיתנו? איך אנחנו יכולים לתת לו נחת רוח?

הבורא רוצה מאיתנו שאנחנו נרצה מה שהוא רוצה, שנרצה להיות מחוברים יחד סביבו.

תלמיד: אנחנו מרגישים את הכובד. איך יכולים לתת נחת רוח לבורא כשמרגישים כובד, הכבדה?

זה לוחץ עלינו וזה טוב, זה נכון. כדי שאנחנו לא נברח מהמסלול, מהמטרה, אנחנו חייבים להרגיש כובד במצב שלנו.

תלמיד: איזו נחת רוח אדם יכול לתת בזמן שהוא מרגיש כובד?

אני חושב שאנחנו צריכים להגיע למצב שכולנו כלולים באחד. כל אחד מחזיק את החברים שלו ומושך אותם לבורא. ואז בחיבור שלנו בבורא, מכל אחד שעושה מאמץ כזה, אנחנו נרגיש שאנחנו קשורים יחד. זה ייתן לנו פתרון נכון לסוף הכנס, להרגשת הכנס.

אני מאוד מבקש, בואו נתרכז בהרגשה אחת, שאנחנו רוצים כולנו יחד להתכלל בלב אחד, ואת הלב האחד אנחנו רוצים למסור לבורא. זה יהיה מספיק.

תלמידה: כתוב שאדם לא צריך לפרוש אף פעם מהכלל. אנחנו יודעים שאין עוד מלבדו, אם כך, הבורא הוא זה שנותן לי הרגשה שפרשתי מהכלל. יוצא שהנקודה הזאת של החיבור היא כל הזמן משתנה. מה הבורא רוצה מאיתנו בחיבור הזה? האם יש עוד איזו פעולה שאנחנו צריכים לעשות?

כן. הבורא רוצה שנרגיש תוצאה מהשפעתו עלינו, ושנרצה להתחבר ולהתלבש על הבורא, להתלבש עליו. כולנו, גברים, נשים, כולנו נתחבר ונתלבש על הבורא, וזה יהיה מספיק לנו.

תלמידה: למרות שאנחנו עושים תפילה עם כוונה בעשירייה, למה אנחנו לא מרגישים שהוא עונה לנו? איך אפשר להרגיש או להבין שהבורא ענה לתפילה שלנו?

תתחברו בלבבות ביניכם, ואז תרגישו שהבורא נותן שם את התשובה שלו.

תלמידה: האם הבורא עונה לכל התפילות שלנו?

הבורא עונה על כל התפילות שלנו, רק בתנאי שאנחנו מחוברים יחד בינינו ופונים אליו כדי לשמוע את התשובה.

תלמיד: הכנס הזה הוא מתנה מהבורא, והיום יש לנו מספיק זמן כדי שבמהלך כל היום נוכל להיות עם תפילה מבוררת אחת שתוכל להתקבל אצל הבורא, ונקבל עליה תשובה. כי אמרת מקודם שמה שאתם מבקשים, על זה תקבלו תשובה. ומאחר שיש לנו היום הזדמנות להיות כולם יחד ולבקש יחד, היינו רוצים שתעזור לנו לברר בקשה אחת שתיכנס ללב כל חבר, ושנחזיק דווקא באותה בקשה אחת. לא במחשבות של כל אחד, לא בבקשות של כל אחד בנפרד, אלא בבקשה אחת משותפת מהלב האחד שלנו.

אנחנו צריכים להבין שהדבר החשוב ביותר בינינו, מה שאנחנו רואים היום ובכל הכנסים האלו, ובמיוחד היום, שאין לנו כוונה משותפת, רצון משותף, פנייה משותפת לבורא, אין לנו כזאת. זה שהייתי רוצה בלב שלי להרגיש את כל האחרים, והייתי רוצה שכל האחרים ירגישו בלבבות שלהם אותי, זה עוד לא קורה. אז מה עלינו לעשות כדי שזה יקרה.

איך לעשות את זה, על זה אתם צריכים לחשוב, אתם צריכים להעלות כל מיני התאספויות של חברים, להתקשר ביניכם - איך עלינו להבין את החברים שלנו כדי שהם יהיו בתוך הקשר בינינו. אני חושב שאתם יכולים לבנות בקשה כזו. בגדול אנחנו צריכים להשתדל לעשות את זה.

תלמיד: יש הרגשה של הודיה גדולה, אדירה, שהולכת יחד עם תפילה כל הזמן. אני מרגיש שאני לא יכול להביע את התפילה הזאת. איך להביע את ההודיה הזו, איך להוציא אותה מתוכי?

אני חושב שצריך פשוט לשיר יחד עם החברים, לברך, לדבר מהלב, לנסות לעשות את זה מהלב, ותצליחו בזה. אני חושב שהשיעור הזה שלנו בכנס, עם הפניות של היום, של כל קבוצה, או של כל חבר בנפרד, שפונים לקבוצות, הוא שיעור טוב מאוד, הוא דוגמה טובה. אם נלך בדרך הזאת, אז זה יצליח לנו מאוד. גם עכשיו זה יצליח לנו מתוקף זה שאנחנו קשורים כך בינינו ומתחילים להבין אחד את השני. כל זה כבר בנו, אנחנו צריכים רק לבטא, לדחוס מתוכנו, לסחוט מתוכנו יחס ליתר הקבוצות, כך שכל זה יורגש על ידי האחרים, והם יעשו מצידם את אותה התנועה כלפינו.

תלמיד: האם אתה יכול לחלוק איתנו את ההודיה שלך לבורא? היינו רוצים להתחבר אליה.

אני מאחל שכל הקבוצות שלנו של היום יתחילו להרגיש שרק העבודה המשותפת שלהם, רק הפעולות המשותפות שלהם, יביאו אותנו בזמן הקרוב לדעה אחת, לרצון אחד, לכוונה אחת, לפעולה אחת, לבורא.

תלמידה: מה חשוב לתפילה של עשירייה, האם מספר החברות שנמצאות או העוצמה של התפילה?

גם וגם.

תלמיד: איך להרגיש שהבורא נמצא בין החברים?

לשם כך צריך להיות בכוונה להתחבר עם הבורא שנמצא בין החברים. כלומר קודם לסמן את החברים, אחרי זה למצוא את שטח העבודה המשותף שלהם, את הרצון המשותף שלהם, ולאחר מכן להתחבר עם הרצון המשותף הזה כדי למצוא שם את הבורא.

תלמיד: אתמול אמרת שהתפילה היא תוצאה ממה שאנחנו מקבלים מהבורא. איך אפשר להבין את התפילה על העשירייה?

אתם צריכים למצוא את זה בעצמכם. הופעה של תפילה עבור העשירייה, לזה אתם צריכים להתכנס בעצמכם, למצוא כאלה רצונות בעשירייה שחייבים להתממש, ולהעלות אותם לבורא.

תלמידה: מה קורה עם הלב? למה הוא נסגר בתפילה? אתמול הלב התחנן לבורא והיום הוא מדבר מתוך השכל. האם צריך לקבל מכות בשביל שהלב ידבר?

האם זה מה שנראה לך כמכות, ככאב? אלו שטויות. אם היית מרגישה באמת מכות וכאב, אז היית עונה להם נכון, מגיבה להם נכון. ובינתיים שום דבר עוד לא נעשה.

תלמידה: האם זה שאנחנו מדברים מתוך השכל זה נחשב לתפילה?

לא

תלמידה: איך להכריח את הלב לדבר?

תחייבי, תלחצי על הלב.

תלמידה: מספרים לנו שהאור השתלשל, שהבורא הגיע אלינו דרך כל האורות לנקודה שבלב, ועכשיו הוא אוסף אותנו חזרה. אני מרגישה שרק אם נתחבר דרך הנקודה הזאת שבלב שצועקת פה, היא זאת שהביאה אותנו לפה, אם נתחבר כולנו לרצון הזה, אז התפילה תעלה מאליה, לא צריך אפילו להגיד מילים. זה המקום שאנחנו צריכים לחפש ממנו.

את צודקת. תדברי עם החברות, עם החברים, ויכול להיות שהם יקבלו את זה.

תלמידה: אז אני רוצה לדבר עם החברות והחברים שלי פה. יש לנו פה הזדמנות, יש פה כוח גדול מאוד, תתחברו למקום הזה שהביא אותנו לפה, שצעק בתוכנו, שבער בנו, זה המקום היחיד שאנחנו יכולים להיפגש, מעל הפרצופים. בואו נחפש אותו, נתחבר אליו, ומהמקום הזה נעלה תפילה. אני מתחננת, שלא נפספס את ההזדמנות הזאת, שנעשה לרב הענק שלנו נחת רוח, שנעשה לבורא נחת רוח, עכשיו. תודה רבה.

תודה רבה לך.

תלמיד: קודם דיברת על החשיבות של לעשות תרגילים. כשאנחנו בונים תפילה בעשירייה, האם תמיד חשוב שנכתוב אותה, נברר אותה כעשירייה, או שזה מספיק שכולנו פשוט מרגישים את זה יחד בלב שלנו?

מספיק שאתם מרגישים יחד בלב, אבל כדי להיוודע שזה כך אתם צריכים גם לדבר.

תלמידה: מלמדים אותנו, ואתה אומר לנו שהגשמיות של החבר זה הרוחניות שלנו. איך להתפלל נכון על גשמיות החבר כדי שזאת תהיה תפילה אמיתית?

בשפה שאת מבינה מה שאת שואלת, צריכים לפנות לבורא ולבקש ממנו מה שאת שואלת עבור החברים, וזה יקרה.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להשיג את החכמה של המקובלים, איך אנחנו יכולים להגיע לזה?

אחרי שאתם מתפללים לבורא ומבקשים ממנו שהוא ימלא אתכם, אז המילוי הזה, הוא בדיוק יהיה מה שהמקובלים חושבים על העולם שלנו, על הקבוצות שלנו, על עצמם, על הכול.

קריין: קטע מספר 4 , כותב הרב"ש.

"אם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו."

(הרב"ש. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)

קריין: קטע מספר 5, כותב הרב"ש.

"מקודם תחילת הכול כשמתאספים, צריכים לסדר שיבחו של החברים, את חשיבותו של כל אחד מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה, בשיעור זה הוא יכול לכבד את החברה. ואחר כך יתפלל. היינו, שכל אחד צריך לעשות ביקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה. ואז, כשרואים, שאין להם כוח לעשות מה שהוא לטובת החברה, אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שייתן לו כוח ורצון לעסוק באהבת הזולת."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק ב', "סדר ישיבת החברה", 1984)

תלמיד: אנחנו נמצאים כבר הרבה שנים יחד ואין לנו יותר מעשרה חברים סך הכול בתוך כל הקבוצה שלנו. על מה אנחנו צריכים להתפלל כדי לגדול?

הרצון שלכם הוא לגדול, אז עם הרצון הזה תפנו לבורא ולכל הקבוצות שיעזרו לכם. העיקר לבורא.

תלמיד: למה זה לא פרופורציונאלי? מיליארד וחצי סינים והם מתפללים שתהיה להם עשירייה אחת ולא מצליחים כבר שנים.

זה לא שייך. זה לא לפי כמות.

תלמיד: איך להעלות את לב החברים לבורא?

תעלו יחד לחברים וקחו איתכם את הלבבות של החברים, ואז בטוח תתעלו.

תלמידה: אנחנו כל יום מתחברים. מה עוד חסר לנו כדי שבחיבור בינינו תיוולד תפילה משותפת אמיתית, לא מכל אחד בנפרד אלא מנשמה אחת?

תכתבו על זה, זה לזה עד שתמצאו מספיק רצון מספק, מאוחד, שיעזור לכם לרומם את עצמכם ואת כולכם יחד לבורא.

(סוף השיעור)