012_heb_o_rb_bs-tes-05_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/6UwDjbvt?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ה', אות מ"ד

אם כן, הוא לא מפרש מה שכתוב למעלה. מה כתוב למעלה? ותסתכלו במד) וכן הענין בכל הו"ק כי כאשר האורות נתנין בהם, הם הופכים פניהם ומאירים למטה. כי דוקא הבינה היא שלא הפכה פניה לחסד, את זה כבר הוא לא מפרש למטה שום דבר. הוא סומך את עצמו על מה שכתוב למעלה, היינו שבינה לא יכולה לתת את הה' מטרם שנזדככה מב' לא'. זה שאומר כאן. מה שהם אחד לשני, לא צריך להיות שום הזדככות מטעם שהם בחינת עביות אחת.

מה שאתה אומר שאור המלכות, למלכות אין לו אור, איפה זה כתוב?

כאן כתוב, מלכות, הכוונה לעשר ספירות שיש לקומת מלכות, צריכים לומר. עביות, היה זיווג על עביות, אנו לומדים.

כשאנו אומרים שורש, מה הפירוש שורש? המסך שלו, של המלכות, יש לה שורש, אז גם כן יש עשר ספירות. מדברים ממלכות. וכל מה שמדברים, מדברים זאת אומרת ממלכות, רק יש עשר ספירות פרטיות, הם נקראים ט' ראשונות, זה מלכות, זה עניין אחר.

מדברים, קומה, בחינה. מה זה בחינה? עביות. על זה מדברים כבר ממלכות של המדרגה.

אם כן, אם נשאלת השאלה, מדוע הבינה לא יכולה לתת את הה' מטרם שנזדככה? אני חוזר מה שלמדנו עד כה. כאן כתוב כך, הוא שואל, מדוע האור שיצא על ב' ביתין בכלי דחכמה, אז האור הזה ניתן לכלי דבינה, מטרם שב' דחכמה נזדכך לבחינה א'. ואחר כך נזדככה הב' לא', נותן לכלי דבינה. ואחר כך אנחנו לומדים שהיה זיווג על שני ביתין שיצאה ה'. הה' הזו, אין היא יכולה לתת לחסד מטרם שנזדככה בינה מב' לא'. מה שאין כן, האור שבינה קיבלה, לא היו אומרי... לא היה אומרים לי שב' דחכמה צריך להזדכך.

אז התירוץ שלו הוא, מבחינת הכלים אבא ואימא כחדא נפקין כחדא שריין, זה ג"ר וזעיר אנפין, מבחינת הכלים. מה שאין כן, ב' מבחינה א' זה ג"ר וו"ק, היינו ה' הזאת שיש לו תורת ג"ר ב', הו"ק לא יכול לקבל.

עכשיו, הוא אומר שאנחנו צריכים לדעת שכל הו"ק הם בחינה אחת.

מה שאנו אומרים, כלי דחכמה עשתה זיווג, אם הזיווג הייתה בכלי דחכמה שבגוף ואחר כך נותן לבינה שבגוף, או שנגיד, בזמן שהיה מאיר בגוף, שהיה הזדככות בגוף שני ביתין, היה זיווג בראש, הוא מושפע לגוף אותה צורה שעברה מראש, מחכמה, מחכמה דראש לבינה דראש, ויותר מכל, ענף למטה מקבל משורש של מעלה, כמו שלמדנו בהתחלה.

מה למדנו?

מה שכתוב בדף ש', אות י) ואז צריך שגם הנוקבא של הכתר, שהיא בחינת ג' דעביות, תקבל גם היא משורש העליון שלה, שהיא חכמה עליונה.

איך הסדר? שורש חכמה עליונה יורד לבינה, ומכאן כל הסדר יורד עד למטה. יכולים לומר גם כאן, שב' מחכמה לבינה ומלכות דראש עד שיורד למטה בגוף. וכן כמו שאני אומר, ה' יכול הוא לומר גם כן כך, אבל הוא לא אומר. רק שמה, איך הוא אומר? לפי הכלל צריכים כך לומר, הוא לא אומר.

כשאנו לומדים כל הזדככויות בנקודות, אפילו בטעמים, הלא אפילו בהתפשטות א', גם כן למדנו היה בראש המדרגה, וגם כאן היה ראש המדרגה. לפי המשמעות שכתוב כאן, שמדברים מהגופיהם, הוא צודק, משמע שהכלי דגוף נתנה לכלי דבינה דגוף, וכלי בינה דגוף נתנה לבחינה א'. לפי שלומדים באופן כללי, כל הנקודות שיוצאים, יוצאים מקודם מראש ואחר כך מתגלה בגוף. אם כן, אין כאן ראייה שמאיר בגוף.

אחר כך, אות מה) אני מתחיל. אחר כך, חזר להיות מטי בכתר, ואז לא מטי בחכמה בינה, כי שניהם עולים שם. אנחנו למדנו להפך, היות ששניהם עולים שם, לכן להיות מטי בכתר. גם בחסד לא מטי כי עלה לבינה, בזמן שאין חכמה לחסד, הוא עולה לכלי דבינה, שנבחן אז לתינוק הצריך לאימו. והוי מטי בגבורה, גם כן רק חסדים. ואז הוי לא מטי בת"ת, וגם תפארת שאין בה חסדים, אין חכמה. ואז הוי מטי בנצח, גם כן חסדים, ולא מטי בהוד גם כן חכמה שנסתלקה. ואז הפך ההוד פניו, כתוב כאן, ונותן הב' אורות ליסוד, איזה ב' אורות? נראה. ואז הוי מטי ביסוד, ואז היסוד הופך פניו ומאיר למלכות, כנ"ל בכל הו"ק. מה הפירוש, כנ"ל בכל הו"ק? פירוש הדבר, משמע שאין כאן בחינת הזדככות כנראה. היינו מיסוד למלכות, אין כאן שום הזדככות.

אז נראה למטה איך שהוא מפרש. מ"ה, אור פנימי.

חזר להיות מטי בכתר ולא מטי בהוד: כבר נתבאר ונכפל לעיל, כי השפעת הבינה לכלי דו"ק, מתי שבינה מזדכך לב' לא', ואז מטי בחסד, אז הב' נזדככה הן בחכמה והן בבינה, גורם להיות מטי בכתר, ואז, שנעשה מטי בכתר, שולטים האחור דכלי דכתר המונעים כל הארת ג"ר, כל הארת חכמה בהפרצוף, ואפילו בהכלי דחכמה אין חכמה, ומכל שכן בהכלים שלמטה המקבלים מכלי של החכמה, וע"כ נסתלק ההארת הג"ר, הארת חכמה, מכלי דהוד.

013_heb_o_rb_bs-tes-05_1

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/lHWg6YzN?c=W9Hqem1I&mediaType=video

הוד, מחסד עד הוד, ועתה נזדכך ההוד מהבחי["א...[

מה הוא אומר לנו כאן? שעניין הזדככות ההוד הייתה לשני בחינות. אחת, מחכמה לחסדים. וב', מבחינה א' לעביות דשורש. קשה כאן, מה עם הה'? למדנו מקודם, שה' ניתן ליסוד, אה, כן, ליסוד, מטרם שנזדכך. תכף נראה.

ועתה נתבאר לנו ספירת היסוד דז"א, כי הכלי שלו, הוא מבחינת מלכות. או. תסתכלו עוד הפעם, זה קצת דבר חדש שהוא אומר לנו. הוא רוצה לומר לנו שמלכות יש לה שלושה מצבים. הוד זה מלכות, יסוד זה מלכות, ומלכות זה מלכות.

אז מתחיל למעלה. ועתה נתבאר לנו ספירת היסוד דז"א, כי הכלי שלו, הוא מבחינת מלכות, איך? והוא מחמת שגם הכלי דהוד של הז"א, למדנו כלי מלכות, מה? שזעיר אנפין נכלל ממלכות, נקרא הוד.

]ו[מכ"ש היסוד הבא אחריו, בוודאי הוא מלכות, הוא ללמטה ממנו. באופן כי כל אלו ג' הכלים הוד יסוד ]ו[מלכות הם כולם התפשטות כלי המלכות בלבד.

וענין התפשטותם הוא בעיקר מכח אותה ה' הנ"ל שירדה מזווג זו"ן דבינה, ומענין אור ]ה[אחורים שנשאר מהכלי דהוד אחר שהפכה פניה מכח שליטת האחור דכתר, כי שני אורות אלו מיוחדים ל[ה]כלי דיסוד. איזה ב' אורות? אור אחד של עביות דשורש, אור המלכות, ואור של הה'.

חידוש, מה שהוא רוצה לומר לנו כאן, הוא כך. המלכות, הוא אומר, הוא הוד, מה שנכלל בזעיר אנפין. ורוצה לומר, שאור ההוד שהוא אור המלכות, לא ככה, הוד שהוא כלי דמלכות, היה לה מהוד אור דחסדים בהארת חכמה, הכלי דהוד הזו שירדה ליסוד, קיבלה מיעוט על חסדים ואין לו חכמה. אך כאשר ירדה למלכות, קיבלה מיעוט המלכות על חכמה גם כן. לכן לומדים, יסוד דע"ב נקרא צר ואריך. צר מחסדים, ואריך מחכמה. מה שמלכות, גם חכמה אין לה. אם כן רק, רק מה כן יש במלכות? נראה אחר כך.

תסתכלו. השורה מתחיל באופן. כי כל אלו ג' הכלים הוד יסוד ]ו[מלכות הם כולם התפשטות כלי [ה]מלכות בלבד. ועיקר, וענין התפשטותם, מהוד למטה, הוא בעיקר מכח אותה ה' הנ"ל שירדה מזווג זו"ן דבינה, אחד. ומענין אור האחורים שנשאר מהכלי דהוד, היינו חסדים, אחר שהפכה פניה מכח שליטת האחור דכתר, שנעשה מטי בכתר, אז אין לעביות, אין ל... אין חכמה. ואיזה אור נותן לו? עביות דשורש. כי שני אורות אלו, הה', ועביות דשורש ובחינת חסדים, מיוחדים ל]ה]כלי דיסוד.

אם כן, איזה שתי אורות יש לכלים דיסוד? אחת, הה' שבאה מבינה. וב', אור דחסדים שבא מהפיכת פנים, היה מטי בכתר ולא מטי בהוד, אז מאיר, באו עכשיו חסדים. אז נותן ליסוד, מה? חסדים בלי חכמה, שנקרא עביות דשורש. וזה קשה לכל המקומות. אנחנו לומדים ביסוד דע"ב חסדים, חכמה בלי חסדים, וכאן משמע?

תלמיד: ...

רב"ש: חסדים בלי חכמה. צריכים לבאר את זה.

לאט לאט. רציתי לתאר את זה. מצד אחד, שאנו אומרים ע"ב נקרא חכמה, אז גם שאני אומר חסדים, גם כן חכמה. ומה שאומר חס… חסדים, זה עניין אחר לגמרי.

אנו לומדים כלל. הוא אומר כלל, שבכל מדרגה אנו מבחינים שני אורות כוללים, חכמה וחסדים. זה דבר אחר. או שאני אומר, זעיר אנפין, נקרא אור דחסדים בהארת חכמה, זה דבר אחר.

מה שאנו אומרים שיסוד, אין לו חסדים, כוונתו, החסדים דזעיר אנפין אין לו. ומה כן יש לו? הלא בפרצוף ע"ב יש חכמה. אם החכמה הזו יש לו רק אחוריים, אז הפרצוף ע"ב אחוריים גם כן נקרא חכמה, אפילו החסדים שלו.

אם כן צריכים להבחין, חסדים של זעיר אנפין זה משהו אחר, לא חשוב מאיזה קומה שאני מדבר. וחסדים שאני אומר, בחינת אחוריים זה חסדים, מילא זה עניין אחר. וקומת ע"ב חכמה, גם כן עניין אחר. היינו, אפילו אחוריים דע"ב הוא נקרא ע"ב. מדוע נקרא ע"ב?

אז לכן יש הבדל באלה חסדים, הגם שהם שם אחד, מה שאומר אין לו חסדים, איזה חסדים אין לו? היות שהזדכך בחינה א', הבחינה חסדים מילא אין לו מבחינה א'. מה שאומר, יש חסדים, זה נקרא אחוריים. מה שאומר שיש לו חכמה, הרי ע"ב יש לו חכמה. אבל מה שאנחנו חכמה חסדים, זה חכמה שיש בע"ב וחסדים שיש בע"ב. או שאני אומר חסדים שיש בבחינה א'. הכול עניין, הגם שם אחר, אבל הם נפרדים זה מזה.

כתוב כאן, צריך לומר כך. מה זה יסוד דבינה? אם אני אומר אור החסד בכלי דבינה, נמצא לפי זה, איפה נמצא יסוד? בכלי דהוד. אז יכול לומר יסוד דבינה. מה שאין כן יסוד דע"ב, פירוש הדבר, יסוד המדרגה בעצמה, אין שם חסדים. אבל בפנים לא כתוב זה.

מה מס... לכן יש לו קושיה כך. מצד אחד הוא אומר, יסוד דבינה יש חסדים. מצד השני, בינה עד הוד התפשטותה, משמע שלבינה אין לו יסוד. אז אני רוצה לפרש כך, בינה, שאור החסד בכלי דבינה. נמצא לפי זה, איפה נמצא אור היסוד? בכלי דהוד. נמצא, בינה עד הוד, התפשטותה על איזה הוד? של ע"ב.

מבחינתה עצמה, אז יש לו יסוד. היינו, מבינה עד היסוד. על בחינת ע"ב היסוד הזה שהוא עומד למטה מהוד, כבר אין לו יסוד. מדוע? רק אור המלכות. אבל מבחינת ע"ב, זה נקרא יסוד. אבל לא, אבל זה רק לשון. אבל ברור ב… זה לא ברור. מבחינה זה כן יכול לתרץ, לפרש כך.

קיבל עוד הפעם את האור שלו, אז נעשה מטי בכתר. אז לא מטי בחכמה, בבינה, בחסד. ומטי בגבורה ומטי בנצח, ולא מטי בהוד. והוד נזדכך לאחוריים, לעביות דשורש ועכשיו נקרא מטי בכתר, אז אין חסדים להוד. אז נתנה עביות דשורש בלי חכמה, רק חסדים לכלי דיסוד.

הרב לייטמן: וה'?

תלמיד: ההזדככות נעשה על ידי ביטוש? ההזדככות מא' לשורש.

רב"ש: מטי בכתר, אז מאיר חסדים. איך אני אומר לא מטי בחכמה, בבינה, ולא מטי בחסד, מטי בגבורה? אז אני לומד, הכלים שיש שם, מקבלים עכשיו בחינת אחוריים מכתר, חסדים. אז מטי בגבורה ולא מטי בתפארת, ומטי בנצח, לא מטי בהוד. אז הוד נותנת, למי? ליסוד, על ידי הזדככות הבחינה א'.

עכשיו, מי גורם הזדככות? נשאלת השאלה, הלא יכול לומר, עליון לתחתון? כמו שלמדנו, הבינה רוצה לתת לחסד, היא, איך אומרים? הפכה פניה מטעם רוצה לתת לחסד.

עוד הפעם.

תלמיד: רק התחתון.

רב"ש: מה נו… בזמן שהוד נותנת ליסוד, אז אמרת שמטי בכתר. נמצא שאין חכמה בכל המדרגות, לכן אין ביסוד חכמה עכשיו. זה שאומר כאן, רק אחוריים. נראה להמשיך. נראה להמשיך הלאה.

באופן שהכלי דיסוד, כן, הוא בחינת כלי מלכות. כך למדנו. והאור שבו, הוא משותף מדין ומרחמים: מדוע? כי אור האחורים הנשאר מספירת ההוד אחר שהפכה פניה, היא בחינת הדין הקשה. היא הבחינת הדין היותר קשה מבכל ה' הקצוות דז"א. להיותו הכלי דבחי"ד, הוד נקרא מלכות, מזמן התפ"א.

אלא בשעה שהגיע אליו, למי? להוד, הארת הג"ר של הת"ת, מתי שהיה מטי בח... מטי בחכמה, הנה אז אדרבה, שהיה נחשב לחסד, מדוע? כי הארת הג"ר מהפך הכל לחסד, בזמן שמאיר חכמה. אבל בזמן שנעלם ממנה מההוד הארת הג"ר, הנה לא נשאר בה רק מדת הדין לבד, ואותו מדת הדין, שאין חכמה שהיה בהוד, ירד לכלי של היסוד.

וצריך שתדע שזה היה, חידוש בהפרצוף, כי עד עתה לא היה נגלה כלום מדת הדין בהפרצוף בכל ה' קצוות, ואדרבה כי אור דחסדים של הקומה דבחי"א היה שולט בכל הפרצוף, אלא פעם בהארת חכמה, בהארת ג"ר ופעם בלי הארת ג"ר, אבל אין חסד.

אמנם עתה כבר נזדכך קומת [אור[ דחסדים, מן הספירת ההוד ואין שם אלא קומת המלכות, עביות דשורש. וגם הארת ג"ר נעלם מהפרצוף ע"ב, מטעם מטי בכתר. נגלה כל, ע"כ נגלה כל כח הדין שבכלי דהוד, ושארית הזה, הדין הזה, ירד לכלי דיסוד, והנך מוצא שכח הדין הזה הוא חידוש שנתגלה עתה בכלי ד]ה[יסוד.

ולפיכך נבחנים עתה כל ה' קצוות הנמצאים ביסוד לבחינת ה' גבורות, דהיינו מפאת חידוש הצורה שהשיגו בהכלי דיסוד, באופן שיש עתה ב' בחינות: אחת, ה' חסדים, שהם בחינת ה' [ה]קצוות מחסד עד הוד. והב', שירדו, אלה הבחינות דיסוד, והם רק גבורות שאין להם חסדים, והם יוצאים מכלי דיסוד. אמנם ...

הוא אומר, מלכות נקרא מידת הדין. ומלכות הזאת היא נמצאת בספירת ההוד. מדוע מלכות נמצא בספירת ההוד ואור נקרא דין? אז הוא אומר, היות שממשיך חסדים ומהארת חכמה גם כן, אדרבה, דין נמתק. זאת אומרת, המלכות הזאת ממשכת על מנת להשפיע אור דחסדים בהארת חכמה.

לאחר כך שנזדכך בחינה א', שהיא כבר לא יכול לקבל אור דחסדים בהארת חכמה על מנת להשפיע, נמצא, מה נשאר לה? דין. ממה שהיה קודם. נמצא, ה' חסדים שהיה מקודם מחסד עד הוד, הם נמצאים עכשיו בכלי דיסוד מבחינת הגבורה, ה' חסדים. וזה נבחן לדין. זה שאומר כאן. ועל זה מה אתה שואל?

יש אור הע"ב, חכמה. ויש חכמה ש... ויש פנים דע"ב, שנקרא חכמה, ויש אחוריים דע"ב. מבחינת אחוריים דע"ב נבחן לו"ק, לחסדים. זה עניין אחר, אחוריים.

אחוריים אלה יכול להיות בכל המדרגות. אפילו בבינה היה אור דחסדים האלו. בזמן שהיה בשלב הראשון מטי בכתר, לא מטי בחכמה, מטי בבינה. איזה אור היה מאיר מטי בבינה? אור דאחוריים של כתר. וזה נקרא חסדים. נמצא, אחוריים זה משהו, וחסדים משהו עכשיו.

עכשיו שאנו אומרים, שכלי דהוד היה לו אור דחסדים בהארת חכמה, מכוח מה? מכוח עביות דבחינה א'. אה... הפירוש עביות דבחינה א', שהיא היה יכולה לקבל בעל מנת להשפיע הוד, אור דחסדים בהארת חכמה.

עכשיו אנחנו אומרים שנאבד לו המסך. פירוש הדבר, שלא יכול לקבל אור דחסדים בהארת חכמה על מנת להשפיע. ומה יש לה? אומרים, החסדים בחינה א', אין לה. החכמה שבע"ב, אין לה. מטעם מטי בכתר. רק מה יש לה? אור דאחוריים של ע"ב.

מה זה אור דאחוריים של ע"ב? הוא מכנה לפעמים חסדים, לפעמים בחינת ו"ק, אבל נקרא אחוריים, נקרא חסדים. צריכים לדעת, חסדים נקרא אחוריים. ד... אומ... אז משהו. זה, אם זה חסדים, מה נקרא אחוריים? אז יש להבחין בין חסדים של בחינה א', בין פנים של ע"ב, שמאיר חכמה דע"ב, בין אחוריים של ע"ב שמאיר שם חסדים דע"ב. זה לא נקרא, זה נקרא אחוריים, עוד שם.

לכן, בחינת המלכות שהייתה בכלי דהוד, היה לו חכמה וחסדים. אז המלכות הזאת לא נקראת דין. מדוע? יש לה אור, חכמה חסדים. היא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע. מקבל על מנת להשפיע לא נקרא דין. מה שאין כן שירדה מערכה, לא יכולה לקבל על מנת להשפיע חסדים בהארת חכמה, אז נקרא הדין שבה. ומה יש לו? אור דאחוריים. עוד לא גמרנו.

אמנם יש עוד אור של הה' בהכלי דיסוד, דהיינו מה שהגיע אליו מהזווג זו"ן דבינה, כנ"ל, שהוא אור גדול מאד, כי משורש אצילותה היא בחי"ב, שהרי מהזווג דזו"ן של בחי"ב באה, ואח"כ בעת שירדה ביחד עם אור החסד להכלים דו"ק, נתמעטה קומתה לבחי"א.

ועתה שהגיעה להיסוד שוב נתמעטה לקומת המלכות. אמנם כיון שמזווג דבחי"ב היא, ע"כ נבחנת לאור החסד, אלא בקומה נמוכה יש לו חסד, ונקרא בקומה נמוכה. ולפיכך מצדה נבחנים ]ה[ה' קצוות שוב בבחינת ה' חסדים, והם ממתיקים לה' הגבורות הנ"ל שירדו להכלי דיסוד משארית של אור ההוד.

והנה נתבאר לנו שאור היסוד הוא אור משותף של חסד ודין, המכונים ה"ח וה"ג, שה"ג הם משארית אור הו"ק, וה"ח הם משארית הזכר ונקבה דכלי דבינה, והם מתערבים ומתחברים יחד בכלי של היסוד. וצריכים לזכור שכל זה נעשה כאן בעת ובסבת שליטתו של האחור דכלי דכתר.

מה הוא סיכם לנו? שיש ביסוד הזה ה', שיש עביות דשורש. מה למדנו מקודם? שה' בא מטרם שנזדככה. משמע מכאן, שאחר שעליון נזדכך מה', הוד, לעביות דשורש, יכול להיות למטה עביות דש... בחינה א'.

תלמיד: במה היא מזדככת?

רב"ש: גם ה' מזדככת. לכן, לכן הבחן.

תלמיד: ...

רב"ש: כן.

תלמיד: כמו ש... מזדככת?

רב"ש: כן. נמצא שאור הדעת, שבא מכלי דחכמה, שנקרא זכר, וה' נקרא נקבה, למדנו שבא לזעיר אנפין. מה למדנו? שאור הדעת שבא בבחינה א', נקרא זכר, וה' נקבה. כאן לומדים להפך. האור שבא מבחינה א', מכלי דחכמה, שנזדכך לעביות דשורש, נקרא דין. ומדין נקרא רחמים, חסדים. הה' שנקרא נוקבא, נקראת כאן חסדים. ממש להפך.

זה שאלתי את הקושיה. מה הקושיה שלי? בחינה א' שבא מכלי דחכמה, אז הוא אומר שזה נקרא שם?

תלמיד: דין.

רב"ש: רחמים. וה' שנולדה, וה' שנולדה מב' ביתין של בינה, נקרא נקבה, אמר.

תלמיד: … אמרת. מפה זה נהפך.

רב"ש: מפה אנו לומדים שבאים למטה, אז א' שבא מכלי דחכמה, שנקרא זכר בערך הה'...

תלמיד: דין.

רב"ש: נקרא כאן דין. והה' שבא מכלי דבינה, נקרא חסדים. מדוע? זה שאלתי. התשובה הוא אומר, אבל לא ברור מה שהוא אומר.

תלמיד: זה בא מבינה.

רב"ש: אומר, היות שהיא בא קודם, קיבלה יסוד חסדים, נבחן לא'.

תלמיד: …

רב"ש: כן. לכן אפילו אחר כך שבא...

תלמיד: נזדכך.

רב"ש: נזדכך ובא דין, כבר יש בכלי הזאת חסדים מלפני זה. לכן החסדים, הבחינה הדין שבא עכשיו, יכול למתק מהמיתוק שכלי דיסוד קיבלה מטרם שנזדככה.

תלמיד: … דובר על זה.

רב"ש: אה, כן? יכולים לפרש ככה. זה סברה. זאת אומרת, הכלי דיסוד כבר נתקנה מבחינת החסדים. ואחרי שבא אחר כך מלכות, יכולים לומר, מלכות מידת הדין, נמתקת מה... מה' שבאה לפני זה. הגם שעכשיו שניהם בקומה אחת.