שיעור בוקר 28.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חג פסח תשפ"א
פסח - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא פסח, חלק "יציאת מצרים", "שאלת כלים מהמצרים", מקטע 226.
זה נושא מאוד חשוב. אנחנו עוד לא כל כך מרגישים אותו, מבינים אותו, לא עובדים עימו, אבל צריכים להתחיל להכיר בו, מה זה. הרצון לקבל הוא רצון לקבל שהוא בעצם חי וקיים, רצון, לא טוב ולא רע. איך שמשתמשים בו, כאילו לטובת עצמו או כאילו לטובת אחרים, שזה נקרא על מנת לקבל או על מנת להשפיע, זה כל ההבדל שאנחנו יכולים לעשות עימו.
הרצון לקבל בעצמו לא מזדכך, הוא לא משתנה, הוא רק מתגלה בכל המדרגות, 125 מדרגות מעולם אין סוף עד עולמנו. וכך הוא מתגלה יותר ויותר לפי האדם שמסוגל לשנות את השימוש בו מלכוון אותו לעצמו כביכול, על מנת לקבל, שכך הוא מרגיש שזה לטובתו, ואז במידה שהוא מתחיל לראות בצורה אמיתית מה שבאמת לטובתו, הוא הופך אותו לעל מנת להשפיע וכך נקרא שמתקן אותו. ולכן זה אותו רצון לקבל, והשימוש בו או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, זה מה שמשתנה.
אני רוצה להגיד שאין כמה רצונות, אלא אותו רצון לקבל המחולק ל-125 פרוסות, מדרגות. ואנחנו בהתאם לזה צריכים לדעת איך להשתמש בו. לכן אנחנו רואים שנכנסים למצרים ורוכשים רצון לקבל גדול שנקרא "פרעה", כל מה שיש במצרים, זאת אומרת ברצון לקבל בעל מנת לקבל האגואיסטי, שהאדם צריך לרכוש.
אנחנו רואים שהאנושות התפתחה גם במסגרת העולם הזה לכל מיני דרגות וצורות ואופנים, כך שמשתמשת בכל מה שרק אפשר כביכול לטובת עצמה. אחר כך היא מתחילה לגלות שזה לאו דווקא לטובתה, ולפי ההסתכלות הנכונה שנקראת הכרת הרע, היא מתרחקת משימוש על מנת לקבל במידה שמרגישה שזה רע, הכרת הרע, ועוברת לאט לאט, נקווה שאנחנו עוד נראה גם את זה, אבל בינתיים לפחות אנחנו רוצים לעבור את השלב הזה, משימוש ברצון לקבל על מנת לקבל, להכרת הרע, זה על ידי המאור המחזיר למוטב מה שנקרא, שמגיעה איזו הארה מלמעלה ואנחנו מתחילים לראות ששימוש על מנת לקבל הוא לרעתנו באמת ולא לטובתנו. ואז במצב כזה אנחנו עוברים לעל מנת להשפיע, שזה נקרא אצלנו אז "לטובתנו".
ושימוש ברצון לקבל, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה נקרא "יציאת מצרים", יציאה מהגלות, שמשתמשים ברצונות שלנו על מנת לקבל בעל מנת להשפיע שזה נקרא "חרות". ובהתאם לזה מרגישים מציאות חדשה, עולם חדש ומגלים את הכוח העליון שהוא שייך לכוח השפעה במידה שיכולים להשתמש ברצון לקבל בעל מנת להשפיע.
ולכן שוב אנחנו צריכים להגיד שהרצון לקבל הוא אותו רצון לקבל אלא כל השימוש הוא בכוונה. ומפני שכוונה אנחנו לא רואים אחד אצל השני, באיזו כוונה הוא עושה פעולה, רואים רק את הפעולה, לכן העבודה עם הכוונות, שימוש מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע, העבודה הזאת נקראת עבודת הנסתר, תורת הנסתר, כי לא ידוע לנו מה קורה, הכוונה היא נסתרת, ופעולה שמגולה קל לנו לראות אותה, לפי טיב הפעולה או לפי הפעולה עצמה. כאן אנחנו קובעים מהי הפעולה, מהו האדם וכן הלאה.
ולכן צריכים לדעת, לראות מה עושה כל אדם ואדם, באיזו כוונה הוא עושה, כי הכוונה בעצם היא מדברת על הפעולה עצמה. יכול להיות שאדם לוקח סכין ותוקע בגופו של השני והוא נקרא רוצח, ואז מכניסים אותו לבית סוהר או דורשים ממנו פיצוי כספי, ויכול להיות שמישהו אחר עושה אותו דבר עם הסכין בגופו של מישהו, ועוד משלמים לו על זה כי הוא עושה לו ניתוח.
לפי הפעולה ממש אי אפשר לדעת מה הכוונה, הכול הולך אחרי הכוונה. הפעולות הן אותן הפעולות, גם בעל מנת לקבל, גם בעל מנת להשפיע, הכוונה בעצמה, לטובת מי נעשתה הפעולה, היא בעצם הקובעת איפה נמצא בעל הפעולה, או בעולם הזה או בעולם הרוחני.
ולכן כך אנחנו צריכים לראות את הדברים ולבדוק את עצמנו, לשקול את עצמנו וכך נקווה שאנחנו נשנה את היחס שלנו למציאות.
לכן כשאנחנו נמצאים בינתיים ברצון הגשמי שכולו מלכתחילה כמו שהבורא אמר, "בראתי יצר הרע", זאת אומרת רצון רע, זאת אומרת לטובת עצמו ולרעת הזולת, אנחנו נמצאים בזה וצריכים להבין שהפעולה הראשונה שלנו שאנחנו צריכים לבצע היא, שאנחנו מסתכלים על הרצונות שלנו ומשתדלים למיין אותם, עם איזה רצונות כבר עכשיו אנחנו מתחילים לעבוד, איזה אנחנו מתחילים לנתק מהכוונה על מנת לקבל או לא להשתמש ברצונות האלה, או אפילו להעביר אותם לכוונה על מנת להשפיע.
ההעברה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע זה נקרא שאנחנו מוציאים את הרצון הזה ממצרים, וכך אנחנו מיתקנים, בזה התיקון. כל יתר התיקונים הם עד כמה אנחנו יכולים להשתמש בכל רצון ורצון במלואו, שזה כבר דרגות רוחניות. שכל הרצונות שאנחנו בנויים מהם יתגלו ויתגלו בכל הצורות הנוראיות ביותר שלהם, ואנחנו נוכל להתעלות מעל השימוש האגואיסטי בהם ולהגיע לצורה אלטרואיסטית, זאת אומרת לא לטובת עצמנו אלא לטובת הזולת בלבד, ואחרי הזולת עומד הבורא, שאנחנו נוכל לייחס את הפעולות שלנו אליו. זו בעצם העבודה שלנו.
מה זה נקרא "יציאת מצרים", העיקר ביציאת מצרים זה שאנחנו מבינים שאנחנו נמצאים ברצון אך לקבל לעצמנו וצריכים להתעלות מעליו ולעשות כאן באמת רביזיה שלמה, בירור, בדיקה על כל הרצונות שלנו. ואיפה שאנחנו רואים שזה לטובת עצמנו, וְודאי שזה כך על כל הרצונות אבל לפחות על מה שאנחנו יכולים לאתר, אז אנחנו נתחיל ונשתדל לנתק אותם מעל מנת לקבל, זה נקרא "יציאה ממצרים". ואחר כך כבר מכניסים אותם לרצון על מנת להשפיע, שזה נקרא "ארץ ישראל", אלה בעצם הפעולות שאנחנו נצטרך לעשות.
שאלה: איך אפשר להשתמש ברצונות שלנו עבור האחר? האם זה לא נוגד את הטבע שלנו?
זה נוגד את הטבע שלנו, ודאי. הטבע שלנו זה להשתמש במה שיש לנו לטובת עצמנו, ואנחנו צריכים להפוך את הטבע. הטבע שאנחנו רוצים להשתמש בו לטובת עצמנו מתחיל לאט לאט להיות ניכר לנו שזה שליטה, פרעה, שזה לא חייב להיות כך, אלא פשוט אמנם נולדנו עם זה, אנחנו רגילים לזה, אבל על ידי כוח העליון אנחנו לאט לאט מרגישים שלאו דווקא זה יכול להיות. אלא זה יכול להיות אחרת, לא על מנת לקבל, לא לטובת עצמי שכל אחד חושב, אלא דברים האלה הם ככה נקבעו במיוחד, בכוונה מיוחדת, אבל לא כך הם חייבים להיות.
ואז אנחנו מבינים שזה יכול להיות גם בצורה הפוכה, לטובת הזולת. לאט לאט על ידי המאור המחזיר למוטב איזו הארה עליונה מגיעה אלינו ואנחנו מתחילים להרגיש, להבין, להסכים שזה יכול להיות כך. שזה יכול להיות לא לטובת עצמנו, שאז אנחנו סגורים בתוך הרצונות הקטנים וחיים רק את העולם הסגור הקטן הזה שנקרא "העולם הזה" ולא יותר מזה.
אלא במידה שאנחנו פותחים את הרצונות שלנו לעל מנת להשפיע, החוצה מאיתנו, בצורה כזאת אנחנו מתחילים לראות שהעולם הוא אחר, שהוא עולם אינסופי, שהוא עולם שבו אנחנו ממש חיים בצורה אינסופית, בלתי מוגבלת. עוד נגיע לזה.
שאלה: אמרת שהרצון והאופן הנכון הוא לדחוף את עצמנו לעבר גילוי הרע, זה משהו שהוא באמת חזק בטבע שלנו, שלא נותן לנו את האפשרות להשוות את זה למשהו, שיש לנו פרמטרים אחרים של הרצון לקבל. איך אנחנו יכולים לעשות את ההיפוך הזה, על מה הרצון לתת מאפשר לנו להתגבר על הרצון לקבל עבור עצמנו, על הכלא הזה שאתה מדבר עליו? איך אנחנו יכולים לעשות את ההיפוך הזה, איך הרוחניות יכולה להיות יותר גבוהה מהגשמיות?
על ידי סדר שלנו בתוך העשירייה, על ידי עבודה בתוך העשירייה כדי איכשהו לחבר את הנטיות שלנו להתעלות למעלה מעצמנו, להזמין על ידי זה מאור המחזיר למוטב שהוא מושך אותנו מהעולם האגואיסטי שלנו, מהתפיסה האגואיסטית שלנו ומעלה אותנו ל"עולם הבא" מה שנקרא, למציאות יותר עליונה. כך אנחנו עושים את זה.
שאלה: דיברנו על מעשה ועל כוונה. כעת יש לנו מעשה של חיבור בעשירייה בין החברים, איך אנחנו כאן מייצבים כוונה נכונה בינינו עכשיו?
על זה אנחנו מדברים כל הזמן. העיקר בשבילנו זה איך אנחנו בונים כוונה נכונה על מנת להשפיע. דרך על מנת להשפיע לחברים, לעשירייה, דרכה אנחנו רוצים להשפיע לבורא. ואז לפי כוונתנו דרך עשירייה לבורא אנחנו בחזרה דרך עשירייה כל אחד מאיתנו מקבל יחס מיוחד מהבורא.
שאלה: בינתיים אנחנו נלחמים שהבורא יחבר אותנו, שייתן לנו את הרצון להתחבר. והרצון שאני מזהה הם רק רצונות חומריים. מה הם הרצונות שאנחנו צריכים לסווג, כי הם רצונות שאין לנו עדיין?
אז אין לך מה לדאוג. נחכה שיהיה ואז אתה תדאג, "מה אני עושה איתם", זה יבוא לאט לאט. בינתיים אנחנו צריכים להמשיך כמו שדיברנו על זה קודם, רק עכשיו אנחנו מדברים איך אנחנו הופכים את הרצונות שהיו לנו על מנת לקבל, איך אנחנו לאט לאט בהדרגה הופכים אותם לכוונה על מנת להשפיע. זה הכול.
זה נקרא יציאת מצרים, אותם הרצונות, אותם בני אדם, אותם הכול, רק ההבדל הוא שהשתנה, התהפכה בהם שיטה, בשביל מה הם עושים. אז כל דבר שהם רוצים עכשיו לעשות זה לא כמו שהיה, כביכול נדמה להם שזה לטובת עצמם, אלא עכשיו מבינים שכדאי לעשות את זה לטובת הזולת. למה? כי בזה הם דומים לבורא ויוצאים מהגלות מצרים, משעבוד מצרים לחופש. שלא חושבים על עצמם אלא להיות "עם חופשי בארצנו", ברצון שלנו.
שאלה: בקשר למה שנאמר בפתיחה לשיעור, האם אני דואג על הזולת ככתר או כמלכות באיזה אופן?
אל תהיו חכמים כל כך. מה שאמרתי במסגרת הגבולות האלה, על זה אתם צריכים לשאול, ולא להתחיל עכשיו עם עוד כמה מילים שאתם יודעים חוץ מזה. מה שדיברנו, על זה מדברים. אם צריכים עוד משהו, אני אוסיף. אל תהיו חכמים מידי, תנסו להבין את מה שדיברנו.
שאלה: אותם כלים ברצונות שלוקחים ממצרים, האם יש בזה כבר איזו נטייה לחיבור?
יש נטייה לחיבור, ודאי. כבר לפני יציאת מצרים יש נטייה לחיבור, כן. אבל רק נטייה, עוד לא יכולים לממש את זה, אבל נטייה כבר ישנה. העיקר שבכוח החיבור נקרא שבורחים מהמצרים.
שאלה: אנחנו חושבים שכבר יש לנו חיבור סביב רצון אחד לגלות את הבורא, איך להחליף את הכוונה שהיא תהיה על מנת להנות לבורא?
זה אפשר לעשות רק אם אתה מעביר את זה דרך חברים. אם אני רוצה לעשות משהו לטובת הבורא, אני צריך לעשות קודם כל את זה לטובת כל חבר וחבר, לטובת חברים, ואז בטוח דרך זה אני יכול לכוון את עצמי בלעשות נחת רוח לבורא. אי אפשר אחרת, אף פעם זה לא יקרה אחרת. רק להשתדל להגיע לחברים ודרכם לבורא.
שאלה: מה צריך לעשות כשמישהו שלומד איתנו תובע אותי, מתקשר למשטרה, משקר?
אני לא יודע, אלה עניינים שלכם בקבוצה, אני לא מבין בזה. יש לכם אנשים שמטפלים בכם כאן בבני ברוך, אני רק נותן שיעורים. ואם קורה משהו קונקרטי, איזו תקלה בקבוצה, אז בבקשה תבררו את זה לא בשיעור ולא איתי.
תלמיד: השאלה איך אני יכול לעזור לאדם כזה לצאת ממצרים?
אני אמרתי לך שאנחנו לומדים, אז תתאזר בסבלנות ותלמד, יהיה לך ברור. פחות שאלות ויותר מחשבה.
שאלה: התיקון זה בעצם לקחת כל רצון שמתגלה בעל מנת לקבל ולהפוך אותו ללהשפיע. אנחנו מודדים תמיד דברים כלפי החברים, אנחנו לא מדברים על רצונות גשמיים, מדברים כלפי העשירייה. עולה בי רצון של התנגדות לחברים, מה זאת אומרת להפוך את הרצון הזה שמתעורר בי, שאני מגלה שאני מתנגד לחברים, להפוך את זה ללהשפיע. מה זו הפעולה הזאת?
לטובה. לטובת מי זה נקרא על מנת להשפיע.
תלמיד: לא הבנתי. עולה בי רצון עכשיו שאני מתנגד לעשירייה, אני מתנגד לחברים, מרגיש איזו התנגדות כלפיהם, מה זאת אומרת שאני הופך את זה בעל מנת להשפיע? מה זה לטובה, מה הכוונה לטובה?
אתה לא מבין מה זה לטובת החברים, לטובת הקבוצה?
תלמיד: את הרצון שמתגלה בי נגד החברים אני צריך להפוך אותו לטובת החברים?
כן. טוב שלפחות אתה מזהה שהוא נגד החברים, זה כבר דבר גדול, שזה קורה שאתה מזהה אותו. זאת אומרת, ברור לך שאתה עושה משהו לרעת החברים, שאתה מזיק להם, אז קל לך עכשיו לטפל ברצונות כאלה. ואז אחרי כמה וכמה פעולות כאלה אתה תתחיל להרגיש שאתה מתעלה מעל ה"אני" שלך שהיה קודם, למצב אחר לגמרי, למצב רוחני. אתה תתחיל להרגיש דרך הרצונות האלה ששינית אותם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אתה תתחיל להרגיש בהם שאתה ממש נמצא בהרגשה אחרת, בעולם אחר, בתפיסת מציאות חדשה.
תלמיד: ואם אני לא יכול, אם זה גדול עלי?
אין דבר גדול עליך אם אתה מרגיש את זה.
תלמיד: אז למה אמרת קודם שיש דברים שאולי אפשר לטפל בהם ויש דברים שצריך לשים אותם בצד?
זה שייך לדמיון. אבל אם אתה מרגיש שאתה רוצה לעשות רע לחברים, רע לחבר, ממש נותנים לך הכרת הרע הזו מהשמיים כדי שאתה תתחיל לטפל בזה.
שאלה: אנחנו לומדים שרצון יכול להיות בשני מצבים, על מנת לקבל ועל מנת להשפיע. האם שמעתי נכון בתחילת השיעור שאמרת שבהתחלה אנחנו מוציאים את הרצון מהמצב של על מנת לקבל, ואחר כך מתחילים לעבוד על להכניס אותו למצב של על מנת להשפיע. מה זה אותו רצון שהוצאנו אותו מעל מנת לקבל?
שאני לא רוצה להשתמש בו בכלל, שאני רואה שהרצון שלי מכוון לטובת עצמי ולרעת הזולת, אז אני מוציא אותו מהשימוש, לא רוצה להשתמש בו, כאילו שהוא לא נמצא בי. אני עושה עליו צמצום, ואחר כך לאט לאט אני משתדל להביא אותו לשימוש בעל מנת להשפיע. לא להזיק, אלא להיטיב למי שהוא היה מכוון.
ואז המעבר מעל מנת לקבל לטובת עצמי לעומת להשפיע לטובת הזולת הוא נקרא "מעבר מצרים". כשאני יוצא מעל מנת לקבל זה נקרא שאני יוצא ממצרים, וכשאני נכנס לעל מנת להשפיע, לטובת הזולת, זה נקרא כניסה לארץ ישראל, שבזה אני נעשה כמו הבורא.
תלמיד: האם הרצונות יכולים להיות במצב מצומצם כל זמן שניתן?
נניח שכן, אחר כך נראה, עדיין אין לנו אותם.
קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא פסח, חלק יציאת מצרים. כותרת: "שאילת כלים מהמצרים". קטע 226.
""ויאמר ה' אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". ולפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים. זאת אומרת, שיקחו את הרצונות והכסופים, שיש להם, היינו כל הקושיות, שהיו להם על דרך של עם ישראל."
(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
זאת אומרת, כלי כסף וכלי זהב, רצון להשפיע בלבד זה נקרא "כלי כסף", ורצון להשפיע שהוא כבר על מנת להשפיע לזולת, לקבל על מנת להשפיע, זה נקרא "כלי זהב".
קריין: שוב 226.
""ויאמר ה' אל משה, דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". ולפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא, שיקחו את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים. זאת אומרת, שיקחו את הרצונות והכסופים, שיש להם, היינו כל הקושיות, שהיו להם על דרך של עם ישראל."
(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
שאלה: למה כתוב שהבורא מבקש שהעם ייקח בהשאלה מהמצרים, הרי השאלה צריך להחזיר?
לקחת כלים בהשאלה זה נקרא שאותם הרצונות שהשתמשנו בהם קודם בעל מנת לקבל, עכשיו הרצונות האלה נשארים כמו שהם היו, רק אנחנו מחליפים עליהם כוונה בעל מנת להשפיע, וזה נקרא שלוקחים אותם בהשאלה.
שאלה: מה זה שלמצרים יש כלי זהב וכלי כסף, איך יכול להיות שיש להם דבר כזה?
כל הרצונות שלנו הם מלכתחילה בעל מנת לקבל, ולכן הם כולם כך. גם כלים בעביות שורש, א', וב' זה כלים דהשפעה מה שנקרא אצלנו, כלי כסף. וכלים שהם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע או בעל מנת לקבל לא חשוב, זה נקרא כלי זהב. ואז גם הרצונות האלה שורש, א' וב', וגם הרצונות האלה שהם ג', ד', הם כולם ניתנים לתיקון, אז הם כולם נמצאים אצל המצרים מלכתחילה, ואנחנו לאט לאט מוציאים אותם ומתקנים.
אבל כשיוצאים ממצרים צריכים לעשות כאן החלטה ברורה, שאנחנו לא רוצים להשתמש בזה יותר בעל מנת לקבל. זאת אומרת, שאנחנו מוציאים את כולם, את כל הכלים ממצרים, ואחר כך לאט לאט סוחבים אותם איתנו עד שמשתדלים להשתמש בהם נכון בעל מנת להשפיע.
שאלה: כל הקושיות האלו, הכלים של המצרים, לא כל כך הבנתי כיצד מתקנים אותם בעל מנת להשפיע?
על ידי המאור המחזיר למוטב.
שאלה: למה הוא אומר לבקש לשאול "איש מאת רעהו", למה את הכלים של רעהו ולא כל אחד את של עצמו?
"רעהו" זה נקרא אותו מצרי שהייתי קודם, ממנו אני לוקח את הכלים.
תלמיד: כלומר לבוא עם הכלים שהיו לנו במצרים?
כן ודאי, כך אנחנו יוצאים ממצרים.
תלמיד: ואין פה ענין של התכללות?
למה אתם רוצים להיכנס לדברים שעוד לא דיברנו עליהם, שעוד לא מרגישים אותם, "להתכלל", בשביל מה? פשוט אותם הרצונות לקבל שהיו אצלנו בעל מנת לקבל אנחנו לוקחים אותם ממצרים, מעל מנת לקבל, ולאט לאט מעבירים אותם לעל מנת להשפיע. זה הכול, שיהיה ברור לפחות זה, ואתם רוצים כבר לתת לכם מקום להסתבך. כאן אני חייב לשמור על הגבול, אני לא אתן לכם לברוח לכל הכיוונים, כך לא לומדים.
קריין: 227.
"רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים." כל אחד שייקח את הרצונות מהמצב הקודם שלו שהיה על מנת לקבל, זאת אומרת, יש מיכאל, אני, מצרי, ויש מיכאל שעוד מעט יבוא וייקרא יהודי, יהודי מהמילה איחוד, חיבור, אז יש אגואיסט ויש אלטרואיסט, נגיד. אני צריך לקחת מאחד את הרצונות שלו, כל מיני הנטיות, חוץ מהכוונה על מנת לקבל, אותה להשאיר לו, ואת הרצונות להעביר ולהרכיב עליהם כוונה על מנת להשפיע, זה סך הכול מה שאני צריך.
שאלה: בהשגת המדרגה הרוחנית הראשונה, האם ניתן שארגיש משהו בעל מנת להשפיע?
לא, זה לא יכול להיות. יכול להיות שזה בתור דמיון, שקר, אבל בעצם לא, בצורה אמיתית אנחנו לא יכולים. אם אנחנו עוד לא יצאנו ממצרים, זאת אומרת, עושים צמצום על מנת לקבל ומתחילים להפוך את הרצונות שלנו לעל מנת להשפיע, איך אנחנו יכולים להשפיע? רק שקר, זה מה שאנחנו נתאר לעצמנו.
קריין: 227.
"רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים. אבל לא שבאמת הם יקחו את הכלים האלו, אלא שזה יהיה רק בתור שאלה. זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים אצלם, כי הכלים, היינו המחשבות והרצונות האלו, לא שייכים לעם ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה.
ואח"כ להחזיר להם. שהמשמעות היא, שאח"כ, היינו לאחר שקבלו המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים שלהם, שנקרא "כלי קבלה בעמ"נ לקבל". אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו."
(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
זה קשה, אנחנו נצטרך כאן לפרט את הדברים, זה לא פשוט, רואים שגם הטקסט לא חלק, מסובב. בואו נתחיל לשאול משהו ואז נראה איך להתקדם לזה.
שאלה: האם הרצון שלנו לקבל אינו מפותח מספיק או שאנחנו לא יכולים לעבוד עם הרצונות של החברים שלנו בצורה נכונה? מה חסר לנו?
ההבדל בין הכלים של המצרים לבין הכלים של ישראל שהם כלים מאוד גדולים, כי בעל מנת לקבל אתה סך הכול סגור ורואה דרך הרצונות האלו את העולם הזה הקטן, שהוא ממש כמו נקודה שחורה קטנה. מה שאין כן, אם אנחנו פורצים להשפעה, לעולם העליון, שם הוא אין סוף יותר גדול, רחב, עוצמתי לכל הכיוונים ולפי אין סוף הבחנות. אין לנו אפשרות לתאר את זה, אין לנו אפשרות לדמיין את זה בכלל, לכן אנחנו איכשהו מדברים בינתיים, אבל באמת זה יתגלה רק כשזה יתגלה בפועל.
שאלה: למה ישראל צריכים את השאלות האלו "מי ומה"? מה הם עושים איתן והאם אחר כך מחזירים את השאלות האלה למצרים?
בשביל מה אנחנו צריכים את זה? רק כדי לקבל את האורות שיתקנו אותנו, שירחיבו את הכלים שלנו, בשביל זה אנחנו צריכים, לא יותר.
תלמיד: וישראל לפני שנכנסו למצרים, למה הם היו צריכים את זה?
מפני שבמצרים הם התכללו עם הרצונות הגדולים שלא היו להם קודם. לפני הכניסה למצרים הם היו כמו בהמות, כמו חיות. אחרי שנכנסו למצרים הם התחילו להרגיש, לקבל מהמצרים, דרך המצרים דווקא, רצונות גדולים מאוד שלא ידעו מה לעשות איתם. ואחר כך כשהם ברחו ממצרים הם לומדים איך להשתמש עם הרצונות האלה בצורה נכונה.
שאלה: איך לחדד את האבחנה בין הרצון לבין הכוונה? עכשיו הכול מורגש מעורבב.
זה יתברר לאט לאט. אלה דברים שיתבררו. יש הרבה דברים שלאט לאט מתבררים. תן קצת זמן למוח וללב שיתרגלו למונחים האלה, וככה הם יוכלו לפצח את זה.
שאלה: על אילו רצונות מדובר? אני לא מאתר אותם בכלל.
אתה שמעת כאן על מה אנחנו קראנו?
תלמיד: כן.
על זה מדובר. נקודה.
שאלה: האם הכלים שהחזירו למצרים היו כלים מתוקנים, כלומר, רצון בעל מנת להשפיע?
הרצון זה אותו רצון כמו במצרים, הכוונה מעל מנת לקבל משתנה לעל מנת להשפיע. וזה לא בבת אחת, אלא לאט לאט מתרחקים מהכוונה על מנת לקבל, כביכול פועלים ללא כוונה, זו היציאה ממצרים, ואחר כך לאט לאט מתקרבים לאתר את הכוונה בעל מנת להשפיע.
תתארו לעצמכם שזה עובר עליכם, איך אתם יכולים מיד לעבור לכוונה על מנת להשפיע. ודאי שיש כאן כל מיני תהליכים פנימיים ויותר חיצוניים שקורים לכל אחד ואחד.
תלמיד: מה נשאר אחרי שהחזירו את הכלים המתוקנים?
אני עוד לא יודע, כתוב שתי מילים על זה. אני עוד לא יודע, מה זה נקרא "להחזיר" ומתי מחזירים, לא שמענו את הדברים האלה בכלל. עם ישראל חוזר למצרים להחזיר לפרעה את הכלים שלו? בואו נקרא ונראה. לא לקפוץ. אני שמח שאתם רוצים לדעת הכול, אבל אתם צריכים להבין שזה גם לא יתגלה בצורה אמיתית, אלא אך ורק שאנחנו נרצה לקיים.
שאלה: עד כה הבנו שאנחנו בונים את תכונת ההשפעה, את ההשתוקקות שלנו לחיבור מעל ההתנגדות, אין לנו את היסודות האלה, אין לנו את העביות הזו, איך אפשר לבנות את הקשר החזק הזה בינינו?
כשאנחנו מתחילים להשתמש ברצונות בלקבל על מנת להשפיע, אנחנו מתחילים לראות את הרצונות האלה פי כמה וכמה יותר גדולים, כי מגיע האור העליון ומתחיל לנפח את הרצונות האלו. וכשהוא מנפח אותם הם מתחילים להיות מאוד גדולים. ואז אנחנו רואים באמת את גודל הרצון לקבל, שסך הכול הרצון לקבל הוא כגרגיר קטן, כשעושים ממנו על מנת לקבל הוא נעשה כמו העולם הזה, גם לא יותר מגרגיר.
אבל כשאנחנו רוצים להשתמש בו בעל מנת להשפיע, פתאום אנחנו רואים איזו מפלצת זה על מנת לקבל, שהאור שאנחנו מזמינים מכפיל את הרצון לקבל שלנו פי כמה וכמה, כי זה הופך להיות כבר לא סתם רצון לקבל, אלא קו שמאל של העלייה שלנו. ואז יוצא שבזה אנחנו מתחילים כבר לעבוד בעל מנת להשפיע, אבל בזה מגדילים את הרצון לקבל.
שאלה: כיצד הכלים של לקבל על מנת לקבל יכולים בכלל למשוך אורות?
כי יש מה שנקרא "נר דקיק". אור קטן מאוד, אמנם שזה מגיע מהבורא, שהוא מיועד להחזיק את הכלים שטרם תוקנו. והוא נותן תענוגים של העולם הזה, זאת אומרת, תענוגים קטנים לכלים האלו שיתקיימו. אלה כל החיים שלנו בעולם הזה.
תלמיד: זה נשמע כמו תרגיל מאוד יפה שניתן להשתמש בו, קבלה על מנת לקבל, לכוון כלפי הבורא. אחרי זה כתוב שהם החזירו את הכלים והשאירו רק את האורות. איך ניתן לעשות את זה?
אתה רוצה מפסוק אחד ללמוד את הדברים? אתה צריך להעביר את זה בפנים. אם אתה לא מרגיש איך שזה יכול לקרות בך, אז זה לא נקרא שאתה מבין. אנחנו לא לומדים בשכל.
זה שאני אומר לכם "חכו, עוד מעט, ככה וככה זה יתרחש", זה מפני שאני לא רוצה שאתה תבין את החכמה. אין כאן חכמה גדולה, אלא רק מימוש פנימי שלה בתוך הרצונות שלנו.
שאלה: מה זה המושג, "על מנת להשפיע". נגיד אני, אין לי שום כוח לעשות משהו לעצמי, אבל כשמישהו מבקש לעזור אז אני רץ בשמחה גדולה כדי לעזור, אבל אני מקבל מכך תענוג. זה לא נחשב באמת על מנת להשפיע.
זה נקרא "להשפיע על מנת לקבל". אז מה? גם זה טוב. לפחות אתה יודע שכך אתה עובד. שיש לך תענוג מזה שאתה עושה נחת למישהו ולך יש מזה תענוג, תענוג אגואיסטי. אם לא היה תענוג שאתה מרגיש שאתה נותן לשני, לא היה לך חומר דלק, לא היית מבצע את זה. אז עדיין זה להשפיע על מנת לקבל, אבל בכל זאת, איזה קשר להשפעה כבר נמצא.
שאלה: אנחנו בדרך כלל עובדים עם כלים, אבל כאן כתוב שאנחנו משתמשים באורות. זה אומר שיכולים לעבוד כבר עם אורות?
אנחנו מבקשים כוח של שינוי, כוח של מילוי, הבורא. זה הכול אור, כוחות של האור, כוחות של השפעה חיצונה שמגיעה אלינו. ומזמינים את הכוחות האלה על ידי השינויים ברצונות שלנו, או יותר נכון ביחסים בינינו.
וכך אנחנו נמצאים במערכת קשרים בינינו. איך אנחנו, על ידי מיון ושינוי בקשרים בינינו, אנחנו מעוררים, מנענעים את המקורות של האור ושהם ישפיע עלינו.
תלמיד: האם נכון לתאר שאם אני מבקש מילוי עבור החברים שלי, אני מושך את האורות ומבקש עבור החברים?
כן. בדיוק.
שאלה: לא כל כך ברור במצב שלנו, בעשירייה נגיד, כל הזמן קופצים רצונות כאלה וכאלה ומנסים לעבוד איתם. אבל מה זאת אומרת נגיד שהגענו למצרים, אנחנו שואלים כלים מהמצרים?
בואו אנחנו נמשיך. אני לא יכול לקפוץ. אתם יכולים ללחוץ עלי כמה שאתם רוצים, אבל אני יודע איזה חומר ענק יש לפנינו, מה אנחנו צריכים לעשות, ואני לא ארשה לכם לעשות כאן כל מיני קפיצות שאתם מחוסר ידיעה, מחוסר הבנה, מחוסר התמצאות רוצים לקפוץ מזה לזה ומזה לזה. תתעמקו במה שאנחנו לומדים ולא יותר.
קריין: 227.
"רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים. אבל לא שבאמת הם יקחו את הכלים האלו, אלא שזה יהיה רק בתור שאלה. זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים אצלם, כי הכלים, היינו המחשבות והרצונות האלו, לא שייכים לעם ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה.
ואח"כ להחזיר להם. שהמשמעות היא, שאח"כ, היינו לאחר שקבלו המילוי, מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע להם המילוי. וזה דומה, כאילו הם קיבלו האורות השייכים לכלים שלהם, שנקרא "כלי קבלה בעמ"נ לקבל". אבל תיכף זרקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמשו עם האורות, השייכות להכלים שלהם, אבל קיבלו הכל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו.".
(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
שאלה: איך אפשר להכין כוונה נכונה כאילו להשפיע, האם זה לא בכיסוי של הרצון לקבל?
שיהיה בכיסוי של הרצון לקבל. לא חשוב. ודאי שזה יהיה לא אמיתי בינתיים, אבל ככה אנחנו מתחילים. אנחנו מתחילים כמו ילדים קטנים ללמוד לאכול, ולעמוד, וללכת, וכל מיני דברים כאלה. כאילו, כאילו ואחר כך כבר מסתדר. לא חשוב, העיקר שלכיוון הנכון יהיה מכוונים.
שאלה: מה הקשר למצרים? כי אני הייתי בטוח שהמצרי זה אני. אני בצורה הישנה שלי שממנה אני צריך לעלות ולשאול את הרצונות, זאת אומרת, כל התהליך צריך לקרות דרך זה?
כן. רק לפעמים מספרים בצורה כזאת, לפעמים בצורה כזאת. שם מספר שעם אחד היה אצל העם השני. זה היה כאילו גם מצרי וגם יהודי, כאילו שני אנשים. אבל באמת, בכל אחד מאיתנו יש גם זה וגם זה יחד.
שאלה: הבסיס של הפעולה לקחת כלים מהמצרים הוא בזה שזה נלקח או בזה שיש איזו הסכמה?
אנחנו נברר את זה בדרך. אתה מבין שגם השאלה לא כל כך עדיין ברורה.
שאלה: האם לקחת בהשאלה את הכלים האלה זה כמו לא לדרוש לקבל את התשובה עבור עצמי?
יכול להיות שאתה צודק.
קריין: 228.
""גם נפש בלי דעת לא טוב", וצריכים לדעת דקדושה, שנקראת עשירות, כי אין עושר אלא בדעת.
וכשה' רצה להעשיר אותם ולא היה להם כלים, כי הכל היה להם למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא נתן להם עצה שישאלו מהמצרים כלים.
וענין לקיחת הכלים היה רק בכדי שיוכלו לקבל מילוי לכלים, היינו תירוצים לשאלות שלהם. אבל לאחר שלקחו את התירוצים, תיכף החזירו למצרים את הכלים, כי הולכים למעלה מהדעת, אם כן אין להם שום קושיות, ולקחו השאלות של המצרים רק לפי שעה, והחזירום אחר כך."
(הרב"ש. 914. "ב' הפכים")
זאת אומרת, סך הכול כדי לרכוש את המעשים, את היכולות מה זה נקרא למעלה מהדעת. לכן הם צריכים את הקושיות של המצרים, כדי שיהיה על מה להתגבר, על מה לבנות את האמונה למעלה מהדעת, אבל צריכים רק את האמונה ובלי הקושיות לא יכולים לעשות את זה. זה העניין של כול גלות מצרים. זה כמו שאברהם שאל, "מאיפה הם ירצו להיות בכאלו תכונות?", אז הבורא אמר, "הם יהיו בגלות ואז לאט לאט הם יבינו שצריכים להגיע למצב אחר".
מה שמקבלים מהמצרים, מקבלים רצונות גדולים, אכזריים, שאין שום אפשרות לעבוד איתם אלא רק באמונה למעלה מהדעת. לכן הם צריכים את המצרים, וצריכים את הרצונות האלה ואת הקליפות האלו. וכשרוכשים אמונה למעלה מהדעת, הם לא צריכים את הרצונות בעצמם, רק את כוח האמונה הם צריכים, וכך הולכים קדימה.
עוד פעם תקרא.
קריין: שוב 228.
""גם נפש בלי דעת לא טוב", וצריכים לדעת דקדושה, שנקראת עשירות, כי אין עושר אלא בדעת.
וכשה' רצה להעשיר אותם ולא היה להם כלים, כי הכל היה להם למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא נתן להם עצה שישאלו מהמצרים כלים.
וענין לקיחת הכלים היה רק בכדי שיוכלו לקבל מילוי לכלים, היינו תירוצים לשאלות שלהם. אבל לאחר שלקחו את התירוצים, תיכף החזירו למצרים את הכלים, כי הולכים למעלה מהדעת, אם כן אין להם שום קושיות, ולקחו השאלות של המצרים רק לפי שעה, והחזירום אחר כך."
(הרב"ש. 914. "ב' הפכים")
שאלה: מה בסופו של דבר עלינו להרגיש עם המצרים?
מה אתם רוצים להרגיש? אתם צריכים להרגיש שאין לכם רצונות, כוונות, מחשבות לתפוס את מושג הבורא, מה זה. כל דבר שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים לפי השתוות בין מה שיש לי ובין מה שיש מחוצה לי, ואז במידה הזאת אני יכול להרגיש את מה שיש מחוצה לי בי. זה נקרא "חוק השתוות הצורה".
אבל אם אין לי כאלה תנאים, אני לא מרגיש מה שמחוצה לי. יש לי כאן עולם אין סוף, כל מיני כוחות, כל מה שאתה רוצה, ואיפה זה? אני לא יודע איפה זה, לא נמצא. מה עושים? איפה אני אחפש את זה? לכן אנחנו צריכים לרכוש את הכוחות הרוחניים, על זה מדובר, איך אנחנו מוסיפים לעצמנו עוד תכונות, תחושות, רצונות, כוונות, מחשבות, כול מה ששייך למציאות שנמצאים בה אבל לא מבינים. זה כמו תינוק, ילד קטן או אפילו תינוק שנולד, הוא לא מבין איפה הוא נמצא הוא חתיכת בשר. לוקחים אותו, רוחצים אותו, נותנים לו לאכול, מלבישים אותו, מנקים אותו וכן הלאה, הכול עושים, הוא לא יודע לעשות כלום. וככה זה שנים שנים, עד שהוא גדל ונעשה כך שאיכשהו יכול לשמור על עצמו. כך גם אנחנו גדלים, רק צריכים להשתדל יותר ויותר בכוח להיות תינוק מסודר, ילד מסודר, אפילו גדול מסודר, זה מה שאנחנו לומדים.
קריין: נקרא שוב 228.
""גם נפש בלי דעת לא טוב", וצריכים לדעת דקדושה, שנקראת עשירות, כי אין עושר אלא בדעת.
וכשה' רצה להעשיר אותם ולא היה להם כלים, כי הכל היה להם למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא נתן להם עצה שישאלו מהמצרים כלים.
וענין לקיחת הכלים היה רק בכדי שיוכלו לקבל מילוי לכלים, היינו תירוצים לשאלות שלהם. אבל לאחר שלקחו את התירוצים, תיכף החזירו למצרים את הכלים, כי הולכים למעלה מהדעת, אם כן אין להם שום קושיות, ולקחו השאלות של המצרים רק לפי שעה, והחזירום אחר כך."
(הרב"ש. 914. "ב' הפכים")
אנחנו עוד נדבר על זה, איך לממש את זה.
קריין: 229.
"בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה' אמר למשה, שיבקש מישראל, שישאלו כלים אצל המצרים. ושאלנו, מדוע היה ה' צריך לבקש מישראל דבר זה. ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים האלו. והתשובה היא, היות שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה', שיוציאו אותם מהגלות, כתוב "ויאמן העם וישמעו", היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר, ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא מספיק להם בזה שיוכלו לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד המצרים."
(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
תלמיד: יש הרגשה שיש כאן איזשהו פטנט. כשמתעורר אצלי רצון אגואיסטי כמובן אני מפחד לבוא איתו לעשירייה, אבל כאן כאילו מייעצים לי לעצור, אולי אוכל להשתמש ברצון הזה ורק להחליף כוונה.
זה נכון.
שאלה: גלות מצרים היא מאפשרת לנו רק לשאול את השאלות של המצרים כדי ללכת מעל הדעת, זו ההתקדמות הרוחנית הבאה שלנו?
בעיקר כן.
שאלה: מתגלה נגיד איזשהו רצון גדול, ואתה מרגיש שאין לך כוח להחזיר אותו, אלא אתה רק רוצה להשתמש בו לעצמך וזה מפריע לך לעסוק בתורה ומצוות. איך אתה עובד?
למה אתה חושב שזה מפריע לך? זה נקרא "עזר כנגדו". ורצונות שהם מפריעים ורצונות שהם לא מפריעים, מאיפה אתה יודע? הם כולם באים כעזרה.
תלמיד: איך להשתמש בהם נכון? הרי כתוב שיש להחזיר אותם.
זה אנחנו עוד נלמד. זה שאתה לא משתמש בהם זה כבר נקרא שאתה מחזיר. תירגע עם זה שאתה לא מחזיר. אתה חושב שזה נמצא אצלך בכיס, שאתה יכול תמיד להוציא אותם ולהשתמש כרגיל? לא, זה הכול תלוי במה שאדם עושה. אם הוא לא משתמש, זה כמו שמתבטל, שאין בו צורך.
שאלה: העבודה הרוחנית הזו שאנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת, מה הבורא דורש מאיתנו בעבודה הזאת, מה הוא רוצה מאיתנו?
מה הבורא רוצה מאיתנו? שאנחנו נחליף את הרצונות של המצרים לרצונות של היהודים, זאת אומרת מפירוד לאיחוד, זה הכול.
קריין: 230.
"היה ה' צריך לבקש ממשה, שיבקש טובה מישראל, שהם יקחו הכלים דמצרים בהשאלה, היינו לפי שעה, שיהיה להם רצון וחשק למלאות את כל החסרונות, מה שהמצרים דורשים למלאותם. והיה מוכרח לבקש, משום שלעם ישראל היו מסתפקים במה שיש להם, ותמיד היו בורחים ממחשבותיהם ומרצונותיהם. ועכשיו אומרים, לשמוע את שאלותיהם וקושיותיהם של המצרים.
והיות שהבטיח לאברהם, שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן היה לו צורך, שיקחו את הכלים של מצרים רק בהשאלה. ואח"כ לתת להם בחזרה, היינו, שאין להם שום עסק בהשאלות שלהם, ומה שלקחו, הוא רק לפי שעה, היינו בכדי שיוכלו לקבל האורות, הנקרא "ירושת הארץ", מה שהבטיח הקב"ה לאברהם."
(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
שאלה: האם אורות ללא כלים יכולים להיקרא רכוש?
לא. אורות הם רק כוח התיקון, והרכוש ממש זה הכלים.
תלמיד: אבל הרכוש הוא בהשאלה, צריכים להחזיר אותו.
אתה לוקח אותו בהשאלה ומתקן אותו, ועל ידו אתה רוכש אמונה למעלה מהדעת, כוח השפעה. כוח השפעה זה רכוש. אתה לא צריך שום דבר חוץ מלבוש על האור העליון, ואז האור העליון נמצא בתוך הלבוש הזה, והרצון לקבל נשאר רצון לקבל כמו שהיה.
לאט לאט, תשמעו ותשמעו, זה עוד מעט. דווקא הנקודות האלה הן נקודות מאוד בעייתיות, כי אנחנו מדברים על המעבר בין מצרים למדבר.
שאלה: יוצא שאנחנו צריכים להודות לבורא על המצרים, כי בלעדי הכלים שלהם לא יכולנו להתקדם?
כתוב, "חייב אדם לברך על הרע כמו על הטוב".
שאלה: כתוב שישראל מסתפק במה שיש לו והיה צריך את הכלים של מצרים בשביל להתקדם. מצרים זה כאילו רצון לקבל, ואנחנו צריכים בעבודה שלנו את הרצון לקבל, אי אפשר בלי רצון לקבל להתקדם.
כן. אז מה השאלה?
תלמיד: הרצון לקבל נראה כאויב.
לא. הכוונה היא על מנת לקבל. הרצון בעצמו הוא ניטרלי לגמרי, לא מדברים עליו, מדברים על הכוונה שהיא על מנת לקבל
שאלה: אז במצרים זה רק רצון בלי כוונה?
במצרים זה רצון עם הכוונה על מנת לקבל.
שאלה: מההתרשמות מכל הקטעים האלה עולה שכל העבודה במצרים היא להשתלם באמונה למעלה מהדעת.
זה לא במצרים זה ביציאה ממצרים. במצרים עצמו זה רק הכנה לזה.
תלמיד: אז מה ההבדל המהותי בין השאלות של מי ומה של פרעה לשאלות האלה של המצרים, שגם פה וגם פה צריכים לעלות למעלה מהדעת?
איך אנחנו פותרים אותן, בדעת או למעלה מהדעת.
שאלה: אנחנו דיברנו על 125 המדרגות, האם אנחנו תמיד מדברים על קנאה, תאווה וכבוד בכל אחת מהמדרגות האלו?
לא, זה תלוי באדם. יכול להיות כן, יכול להיות לא, אבל זה תלוי באדם.
שאלה: הדרגה הזאת של לקחת את הכלים של המצרים, האם זה אותו דבר כמו לעורר את השחר? ואיך אנחנו עובדים עם הדרגה הזאת של לקחת את הכלים של המצרים?
אנחנו לוקחים את הרצונות עם כוונה על מנת לקבל, ולאט לאט מחליפים את הכוונה הזאת בעל מנת להשפיע. זה נקרא תהליך יציאה ממצרים, קבלת התורה, כניסה לארץ ישראל שכבר הרצון מתחיל להיות תחת כוונה בעל מנת להשפיע, וככה אנחנו עוברים.
כל התיקון הוא לקחת את כל הכלים ממצרים ולעשות עליהם את כל התיקונים, ואז יהיה גמר התיקון. לכן חייב אדם להגיד בכל דבר שזה זכר ליציאת מצרים. למה? כי הוא הולך בדרך ומתקן את כל הרצונות האגואיסטים בעל מנת לקבל שיהיו בעל מנת להשפיע, שזה בעצם החיים שלו.
שאלה: האם אני מבין נכון שלוקחים מהמצרים רצון וכוונה על מנת לקבל, ומחזירים רק כוונה והרצון הוא נשאר?
אנחנו לא צריכים רצון, אנחנו צריכים רק כוונות. עוד נלמד את זה, זה יהיה יותר ברור. אני מבין את הבלבול הכללי, עוד לא מובן איך אנחנו מבדילים זה מזה, מקלפים זה מזה.
תלמיד: אנחנו לומדים שאין אור בלי כלי, אז אם אנחנו מחזירים את הכלים איפה נשאר המילוי?
אמרתי לך שאנחנו עוד נברר את זה.
שאלה: לקחת בהשאלה כלים מהמצרים, האם זה כדי לגלות את הרע, אפשר להסתכל על זה כך?
הכנה לזה, כן.
תלמיד: והשלל הגדול שאיתו הם יוצאים זה החיסרון שצברו?
כן.
שאלה: למה הם צריכים להקשיב דווקא לרצונות העבים שלהם?
אני לא הייתי אומר שכך זה צריך להיות. עד כמה שאדם מסוגל לתקן את עצמו, הוא צריך לתקן את עצמו. ודאי שאם הוא רוצה על מנת להשפיע אז הוא לא יסתפק במשהו קטן וזה מספיק לו, אלא תמיד הוא ישתוקק לעבוד עם רצונות כמה שיותר גדולים, כמה שהוא יותר מסוגל.
שאלה: איפה בעבודה בעשירייה אנחנו יכולים לקחת כלים מהמצרים?
כל הרצונות שביניכם הם עדיין מקולקלים, אתם צריכים לאתר אותם ולהעלות אותם לתיקון.
שאלה: אחרי שמתגלים רצונות ומחשבות של מצרים צריכה לבוא בקשה?
אחרי זה נראה מה זה אחרי. לא רוצה לשמוע שאלות כאלה, מה זה אחרי. אנחנו לומדים משהו מסוים, תלמד את זה, לא מה שיהיה אחרי זה.
תלמיד: התכוונתי אחרי שמתגלים רצונות ומחשבות של המצרים.
אחרי זה דורשים תיקון. זה עוד מתגלה במצרים, לכן רוצים לברוח מזה, להתעלות מעל זה.
אנחנו בכל זאת נצטרך לחזור על זה שוב, אני לא רואה שזה מספיק מה שאנחנו עוברים.
קריין: קטע 231.
"אין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, ואברם אמר לה', שהוא לא רואה שהם יצטרכו לאורות כל כך גדולים, הנקרא, ארץ ישראל, לכן ה' אמר לו, ע"י זה שיהיו בגלות, ויבקשו מה' שיוציאם מהגלות, ובמה מוציאם, זהו רק עם אורות גדולים, כי "המאור שבה מחזירו למוטב", אם כן כבר יהיה להם צורך לאורות הגדולים.
ועל זה פירש, שלכן אמר ה', שישאלו כלים מהמצרים, כלומר שיקחו את הקשיות של המצרים, רק בהשאלה, היינו בכדי לקבל האורות, ואח"כ יחזיר להם הכלים. כלומר שלקחו קשיות בכדי להבין את התירוצים. וזהו כנ"ל, שאי אפשר להבין את האור רק מתוך החושך."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)
סדנה
החלק הזה שדיברנו בשיעור נקרא "שאילת כלים מהמצרים". מה אנחנו צריכים מהמצרים? בשביל מה ירדנו למצרים? מה הבורא הבטיח לאברהם, שזרעו יהיה במצרים, ואברהם כל כך שמח שלא היה לו צורך להמשיך לשאול? מה קורה כאן?
*
קריין: אנחנו ממשיכים בכותרת "יצאו ברכוש גדול", קטע 232.
יצאו ברכוש גדול
"ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה: ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה: [...] ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה: וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול."
(תורה, פרשת "בראשית", ט"ו, ז'-ח', י"ג-י"ד)
שאלה: דיברנו עכשיו בסדנה האם יש רווח נפרד מהגלות עצמה שהיינו במצריים ארבע מאות שנה והכלים שהוצאנו משם, כאילו זה דברים שונים או שהכלים זה העיקר?
מי דיבר?
תלמיד: דיברנו בסדנה עכשיו עם העשירייה.
אז דיברו בעשירייה שלך, ועכשיו אתה מעלה לי את זה כשאלה? במקום מה שאנחנו עכשיו קראנו לכולם קטע ועל זה אתה לא מתייחס, איזו צורה אגואיסטית יש בזה?
תלמיד: למה? זה קשור לקטע.
הכול קשור, אבל זה לא מקובל עליי שאתה לוקח משהו שהיה שייך לבירור בעשירייה ועכשיו מעלה את זה לפני כולם. זה לא הזמן. על מה אנחנו עכשיו דיברנו? מה כתוב בתורה. מה אתה מביא לי עכשיו עשירייה? איפה ההתחשבות בשיעור? אתה לא ראוי לנהל את השיעור אף פעם אם כך אתה מתייחס לעניין, אתה לא מרגיש מה צריך להיות, איזו השתתפות יש לכך איתי, עם כולם? אני לא מקבל גישה כזאת, זה פשוט אגו בולט. אם אנחנו עכשיו כולנו שמענו משהו וצריכים להתרכז בזה, אתה לוקח אותנו למה שטוב לך. תתבייש, שילמדו עליך אחרים.
שאלה: כתוב "דע שזרעך יהיו גויים", האם צריכים לעבור את המצב הזה או רק לטעום אותו?
אני לא יודע מה זה לעבור ומה זה רק לטעום כמו שאתה אומר. ברור לנו שאנחנו צריכים לקחת משהו ממצרים, זה כבר היה ברור לנו מהדיבור של אברהם עם הבורא, שאברהם שאל את הבורא "במה אדע כי אירשנה"1 ומסביר לנו שם רב"ש שהבורא פתח לאברהם לראות את כל אותו המצב הסופי, כלים גדולים מאוד, מלאים בכל ה"אור אין סוף", שכל זה הבורא הכין לבני אברהם, ואברהם שאל איך הם יקבלו את הדברים האלה, אז הבורא אמר, אל תדאג, הם ירצו לקבל ויקבלו את זה כי אני הכנתי להם תקופה מיוחדת, שנקראת "גלות", שהם יהיו בגלות, בארץ לא להם.
מה זה "ארץ לא להם"? "ארץ" זה רצון, שהם יהיו ברצון האגואיסטי, יטבעו בו, ייקחו משם את הרצונות הגדולים האלה ואז יהיה להם צורך לתיקון, וכך זה יהיה.
ועכשיו אנחנו לומדים איך הם עוברים את התקופה הזאת ויוצאים ממצרים, אז חשוב לנו לראות איך הם מקבלים מהמצרים את הכלים, איך הם לוקחים את הכלים האלה איתם, מה בדיוק הכלים האלה שהם לוקחים, זה רצונות, או כוונות, או יחס, מה קורה שם, ואיך הם אחר כך עובדים עם הכלים האלו.
כל התהליך הזה הוא צריך להיות לנו יותר ויותר ברור, אז מבררים את זה, זה לוקח זמן לברר כי זה דבר פרקטי שאנחנו צריכים לעבור אותו.
שאלה: יש פחד, צריך לפחד ממשהו?
יכול להיות, אני לא יודע, יש הרבה רגעים שהאדם מפחד, יש הרבה כאלה רגעים, פחד זה דבר טוב כי הוא עוזר לנו להימנע מדברים רעים, זו תכונה טובה שישנה, רק משוגע אין לו פחד, לא שפוי בדעתו יכול להיות שאין לו פחד כי הוא לא מבין מה מחכה לו, ואז יכול לסכן את עצמו, פחד זה תכונה מאוד טובה לאדם, שזה שומר עליו.
שאלה: אפשר לכוון את עצמנו כאן, או שהמאמצים קובעים הכול?
אנחנו צריכים לפתח את הדברים האלה, השאלות שלך עדיין לא בשלות.
שאלה: האם כל מה שאנחנו לומדים בעניין הזה של מצרים, זה מהתהליך הזה שיש לנו א' ב' ג', זה מלמעלה למטה עדיין?
זה גם זה וגם זה.
תלמיד: אני אגיד למה אני שואל, לא הייתה בחירה בעניין הזה של ארבע מאות שנות גלות, זה היה חייב להשתלשל מלמעלה למטה?
ארבע מאות שנות גלות זה עדיין משתלשל מלמעלה למטה מצד אחד, מצד שני אפשר להגיד שכל הדברים האלה משתלשלים עלינו מלמעלה למטה, כל הדברים ככה משתלשלים, עוד נלמד את זה.
אני לא רוצה להביא לכם תמונות כאלה שיכולות לבלבל אתכם, נלמד פרגמנט, פרגמנט, חלק, חלק, אחר כך נתחיל לסדר את הדברים האלה כמו בפאזל, זה וזה באותו צבע, זה וזה באותה צורה, זה וזה באותו אופן, וכך אנחנו נחבר את הדברים, יש הרבה מאוד אופנים שאותם עדיין לא לומדים, עוד לא מרגישים אותם, בצלילים, בכל מיני תכונות.
תלמיד: הבורא לפני שאברהם שואל אותו את השאלה הזאת מבטיח לו שזרעו יהיה כחול על שפת הים, הוא מבטיח לו המון דברים, בעצם הוא מבטיח לו את כל הטוב של מטרת הבריאה, ועל זה בעצם אברהם שואל שאלה שזה כחוסר אמונה כביכול, הבורא מבטיח לך את כל הטוב שבעולם ואתה שואל אותו "תן לי את ההבטחה שזה באמת יקרה".
כן.
תלמיד: זה מצב של חוסר אומנה בעצם, ואני יודע שזה לא כתוב פה אבל במקורות אומרים שבעצם אברהם נענש על חוסר אומנה לדורות הבאים שלו, בזה שהוא שואל את הבורא שאלה כזאת.
אז מה אתה שואל?
תלמיד: השאלה האם הייתה בחירה, האם הייתה יכולה להיות אפשרות אחרת?
אני לא מבין אתכם, מה אתם מבינים בבחירה, בשאלה הזאת, בתשובת אברהם, למה אתה רוצה להיכנס לזה ולהיות כמו דיין בין כולם, איך זה? קצת יותר שכל להבין שאין לך שכל.
תלמיד: זה קשור לשאלה הראשונה עם מלמטה למעלה, של דרך תורה וכולי.
גם זה אתה לא יודע, כי זה קורה בבת אחת, גם מלמעלה למטה גם ממטה למעלה, אני פשוט לא רוצה להסביר לכם דברים שבהם אתם תראו את עצמכם כמסתבכים, בשביל מה? ודאי שזה הכול מלמעלה למטה.
שאלה: אדם נכנס למצרים עם רצונות פשוטים של אוכל, מין, משפחה, וכולי, מה קורה עם הרצונות האלה במשך ארבע מאות שנה במצרים, מה הקשר בין הרצונות האלה להשגת הרוחניות?
בהתאם לכמה שהרוחניות נעשית לו חשובה הרצונות האלה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הן מאבדות את המשקל שלהם, כי זה הכול תלוי באדם, איך שהאדם שוקל.
תלמיד: אבל איך רצון מתנפח, איך הוא גדל, מה זה רצון שהוא גדל?
הרצון גדל כל הזמן, אתה לא רואה שגם אפילו בעולם הזה הוא גדל מדור לדור, העביות גדלה.
תלמיד: מהרצון להשיג דברים כל כך פשוטים, להשיג רוחניות במצרים, מה התהליך שקורה במצרים?
"מצרים" נקרא, נגיד אותו תהליך שעכשיו אתה עובר. אתה לא מבין עד כמה אתה כל הזמן מתנפח יותר מהאגו שלך עד שאתה מגיע למצב שאתה רוצה לשלוט, להבין, להרגיש, שהכול נמצא בתפיסה שלך, בהבנה שלך, ברצון, בשליטה. אתה רוצה להיות במקום פרעה ששולט בכל המציאות על ידי מדע, טכנולוגיה, הרצונות שלו, הכול, זה אתה.
תלמיד: ומה מניע את התהליך, מה מושך אותי?
מה שמניע את התהליך זה הרצון לקבל הכללי שחייב להגיע לתיקון, המאור המחזיר למוטב.
שאלה: איך משיגים את התמונה השלמה בעבודה הרוחנית?
על ידי הרצון. תדרוש, תבקש, תחקור, תשאל, תתפלל, אבל העיקר שאתה תממש את זה בתוך העשירייה, אז יהיו לך רצונות גדולים וגם מילויים.
שאלה: מה ההבדל בין הכלים של המצרים, שאיתם יצאו בני ישראל, לבין הארץ שהבורא הבטיח לאברהם?
"ארץ ישראל" זה הרצון הכללי. מי שנמצא במדרגה הזאת הוא כולו ביסודו מכוון לבורא. והלאה מה שיש ביניהם, בכל אחד שנמצא בדרגה הזאת, זה המעמד שלו האישי עד כמה שמסוגל להיות מחובר עם האחרים על מנת להשפיע, אז מחלק את המדרגה בעיניו לדומם, צומח, חי, מדבר.
שאלה: מה המשמעות של ארץ אור, מה זה ברצון?
רצון וארץ זה אותו דבר. יש ארץ מצרים, יש ארץ ישראל, רצון.
תלמיד: מה זה שהלכו לארץ אור כשדים כלפי הרצון?
משם יצאו כולם. הכוונה לבבל?
תלמיד: כן. כתוב שהם הלכו לאור כשדים. מה זה "אור כשדים"?
זה רצון התחלתי. משם המקור של כל הרצונות של כל האנושות. כל המין האנושי בא מהמקור הזה, מהמקום הזה, מהרצון שנקרא "אור כשדים".
קריין: 233.
"כשעם ישראל היו שומעים את הלשון הרע של המצרים, שדברו סרה על דרך של השפעה, היו בורחים מהם, היינו שהיו בורחים מהמחשבות האלו, בזמן שהיו באים לבלבל את המחשבות של בני ישראל, ולהשפיע דעותיהם ללבות בני ישראל.
ומשום זה שהקב"ה היה יודע, שהם לא ירצו לשמוע את השאלות והקושיות של המצרים, שהיו שואלים את הקושיות מי ומה, אבל אין להם כלים, לתת להם את הרכוש הגדול, כי אין אור בלי כלי, היינו שלא יכולים לתת לאדם דבר, שאין לו רצון לזה, לכן אם ישאל את בני ישראל, מה אתם רוצים, שאני אתן לכם, בטח הם יגידו, אין אנו רוצים ממך שום דבר, אלא להיפך, אנחנו, כל שאיפתנו היא לתת לך, ולא שאתה תיתן לנו. אם כן איך הם יכולים לקבל את הטוב והעונג, הנקרא רכוש גדול, שזה נקרא, שהוא רוצה לתת להם בחינת נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה. הלא אין להם צורך בזה.
לכן רצה הקב"ה, שהם יקחו את הכלים של המצרים, היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים."
(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)
שאלה: כשהשאלות מי ומה מתעוררות באדם בדרך הרוחנית, איך צריך לנהוג? הן מתעוררות שוב ושוב כל פעם.
יש לך קבוצה?
תלמיד: כמובן, העשירייה שלי.
יופי. שאלת את החברים?
תלמיד: משתדל.
תדונו על זה. לא להשתדל, מה זה להשתדל? אם אתה עדיין נמצא עם השאלה ופונה אליי סימן שאין לך תשובה מהקבוצה. דבר איתם שוב ושוב ושוב עד שתבררו יחד. שאלות כאלה הם לא אליי. אני עונה על כל מיני דברים שאתם שואלים, אבל אתם צריכים לדעת רק דבר אחד, באמת השאלות כולן צריכות להיות מכוונות דרך הקבוצה לבורא. והקבוצה צריכה לספוג את השאלה ולהפנות לבורא, ולקבל מהבורא תשובה. והתשובה שתתקבל בתוך הקבוצה ומהקבוצה, מכולם, אז כל אחד ואחד סופג את התשובה.
תלמיד: אם היא כל פעם מתגברת מחדש, מבררים וזה נעלם אולי או מתקבלת איזו תשובה, ואז אחרי תקופה זה עוד יותר מתגבר ועוד פחות מבינים.
יפה מאוד, סימן שאתם הולכים נכון. יש לכם שאלה שלא עוזבת אתכם אלא כל פעם מפריעה בצורה יותר מהותית, וכך אתם גדלים.
תלמיד: שוב ושוב לחזור על הדיון באותה השאלה?
כן. אבל לא שוב ושוב, זה כל פעם חדש. מה זה שוב ושוב? גם אתמול, גם היום, גם שלשום אכלת, אתה אומר שוב ושוב אני צריך את זה? אתה לא אומר את זה, כי אתה מרגיש חסרון תמיד חדש שאתה רוצה לאכול, וכשאתה מקבל את האוכל, המנה הזאת ממלאה אותך ולא שואלים על המילוי, וככה זה כל פעם. אז למה אתה אומר שוב ושוב? תנסה לראות את זה בצורה כזאת שאתה כל פעם בונה, בונה.
שאלה: למה כתוב שהם לקחו את הכלים של המצרים, למה לא כתוב שלקחו את כלי פרעה כי הרי בפרעה כלולה כל מצרים ואפילו יותר מזה, מבחינת כבדות ועבודה ביצר הרע?
לך תשאל ויענו לך. זו שאלה שלך, לי אין שאלה כזו. תנסה לשאול ותראה, ואחר כך תספר לכולנו. אבל יש שאלה כזו, כן זו שאלה רצינית, שאלה נכונה.
שאלה: השאלות נוגעות לכך שאני רוצה כל הזמן לברר איפה אני נמצא או בשבילי מה?
כל מה שאתה רוצה להסביר או לשאול, תשאל דרך הקבוצה את הבורא ואז זו תהיה שאלה נכונה ותהיה תשובה נכונה.
שאלה: כשעם ישראל בחר בדרכו של אברהם והלך בעקבותיו, אנחנו רואים במאמר הזה שעדיין עוד לא זכו לדרגת נפש. אז באיזו דרגת השגה הם היו כשהם התאחדו כעם?
הם הלכו אחרי אברהם בלילה, בחוסר ידיעה מוחלט של הכול, בחוסר הבנה. כלומר הייתה להם הבנה וידיעה שהם לא יודעים ולא מבינים כלום, בצורה הזו הם ברחו ממצרים. מה הכוונה שברחו ממצרים? לכך שהמצרים מבטיחים להם "את כל מה שאתה רוצה הנה קח, קבל", ואני לא רוצה, אני רוצה רק את תכונת האמונה מעל הדעת. ולכן הצליחו לברוח ולהיזרק לים ולעבור אותו.
אנחנו נעבור את כל הדברים האלה לאט לאט ותראו איך שהים פתאום לא יהיה ים, וגם היבשה תהיה אחרת, במקום חול ומדבר תהיה פריחה וממש גנים.
שאלה: יש איזו התרשמות מהשיעור הזה ובכלל מהשיעורים האחרונים, שאתה לא ממש מעוניין לברר אלא שולח אותנו לברר את השאלות שלנו בתוכנו ומול הבורא ישירות.
היום זה שיעור מיוחד וקשה כי הוא שייך לפסח. ולכן אתם רואים עד כמה החברים שלנו בכל מקום כאלה כבדים. תסתכלו על הקריין, כולם כאלו. לכן אני לא יכול לדרוש מכם משהו יותר מזה.
גם אני נמצא במצב מאוד מבולבל, לא מסודר. אבל זה לא חשוב, העיקר זאת היגיעה. ואם אנחנו נותנים יכול להיות שהתוצאה מהשיעור הזה תהיה יותר משיעור שאנחנו מבריקים, מבינים, מדברים יפה, זה לא שייך. שיעור אז שיעור.
אז מה אתה רוצה לשאול?
תלמיד: רציתי לברר מהי השאלה הנכונה בשיעור? איזה שאלות אתה מצפה לשמוע מהתלמידים בשיעור?
אני מצפה שאתם תשאלו, כל אחד את העשירייה שלו ודרך העשירייה את הבורא כל דבר שבא לכם לשאול. תבררו יחד. אם כל עשירייה מחליטה לא בלחץ ולא באונס שהיא צריכה לשאול משהו, לא אותי, את הבורא, אז בבקשה, תבררו איזו שאלה היא חשובה, איזה שאלות הן חשובות ותעשו ביניהן סדר ותתחילו לשאול את הבורא. זה היחס הכי טוב, זה המצב הכי טוב שיכול להיות בעשירייה.
שאלה: מדוע הבורא רצה להוריש את האדמות האלה לאברהם?
מפני שקמה קבוצה מאדם הראשון לפני כמעט חמשת אלפים שמונה מאות שנה, היה מקרה כזה שבמין האנושי שחי אז התעורר רצון, התעוררה שאלה, מי אני, מה אני, בשביל מה אני, למה אני, מה אני צריך לעשות עם עצמי. השאלה הזאת התעוררה בבחור אחד שקראו לו אדם. והוא התחיל לכתוב לנו באותה הכתיבה שהייתה אז, אבל הוא גם סידר את הכתב בעצמו, את העברית. יש ספר שהוא כתב, "רזיאל המלאך".
וממנו והלאה התחילו אנשים, היו גם לפניו, אבל אחריו התחילו להתגלות יותר ויותר אנשים עם רצון לקבל שלהם, שרצו להכיר ולגלות את הבורא ולכן הוא נקרא "אדם הראשון", כי הוא הראשון שהשיג את השורש העליון והגיע לגילוי הבורא. ואחריו השתלשלה החכמה הזאת עד שאחרי כמה שנים היא עברה לבבל. בבל הייתה לפני בערך מינוס שלושת אלפים וחמש מאות שנה. אדם הראשון היה לפני כמעט ששת אלפים שנה. זאת אומרת מאדם הראשון ועד בבל עברו אלפיים חמש מאות שנה. ומבבל אנחנו כבר לומדים את הדברים האלה איך הם מגיעים. בבבל יש כבר הרבה קבוצות בני אדם שחיו במקום אחד פחות או יותר, בין שני הנהרות חידקל ופרת. ושם התקיימה במסופוטמיה הזאת ציביליזציה בבלית ועליה אנחנו כבר לומדים בתורה איך הם התקיימו.
שאלה: אז יוצא מהקטע הזה שכל התסבוכת שהבורא מעלה עם השאלות הקשות זה לא כדי שנענה עליהן, אלא כדי שנתעלה מעליהן באמונה למעלה מהדעת?
שאם אנחנו נקבל את זה בצורה כזאת אנחנו נקבל את התשובה.
תלמיד: באיזו דרך, באיזו צורה נקבל תשובה? לא בצורת השאלות האלה, אלא בדרך אחרת?
בדרך אחרת, כן.
"צריכים לשמוח, בכמה שיש לו אחיזה בקדושה, שאפילו רגע אחד ביום, אצלו נבחן דבר זה לרכוש גדול. כי אפילו דבר קטן בכמות ובאיכות, אין אדם מסוגל להעריך כשמדברים מדברים חשובים, שהם קדושה, שהיא תורה ומצוות."
(הרב"ש. 146. "יסורים ושמחה")
"תורה" זה נקרא המאור המחזיר למוטב שבא מלמעלה, ומצוות זה נקרא שאנחנו יכולים לעשות על ידי התורה, על ידי כוח ההשפעה שמקבלים מלמעלה, פעולות השפעה, זה כלפי זה ולבורא. לבורא אין מה לעשות, אלא זה שאנחנו עושים פעולות הדדיות זה לזה וזה לזה, בזה אנחנו משמחים אותו וזו בעצם התוצאה מהפעולות הנכונות שלנו. לכן אם אני אוהב את החברים, אם אני מקושר איתם, אם אני פועל לטובת האנושות, בזה אני ודאי שעושה את רצון ה' ומביא לו הנאה ממני. ואז כתוצאה מזה, אם אני עושה את זה באמת, כתוצאה מזה אני מתחיל להרגיש שהבורא נהנה ממני, הוא נפתח לי, הוא מראה לי את כל מה שיש בידו, זאת אומרת את כל הטבע העליון, העולם העליון. וכל העולם הנצחי והשלם נעשה שלי.
(סוף השיעור)
-
(בראשית ט"ו פסוק ח')↩