לכרות ברית עם החברים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.07.25– אחרי עריכה

דודי: שלחתי לכם קטעים בנושא, ליקוטי מקובלים בנושא "עולים למדרגה חדשה". ובואו נקרא ביחד וננסה לברר את הדרגה החדשה הבאה שלנו.

דודי: קטע 1.

"בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים."

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

ולאד: קטע 2.

"אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג שיש להם בעבודתם."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)

מושי: קטע 3.

"האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבוא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות.

וזהו כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש, שווה בשווה כמו בשעת הקבלה, דהיינו, להרבות ולהפרות השכל בתוספות מרובות על העיקר, עד שהתוספות ברכה של עכשיו, יהיה נוגע בחושים שלנו, כמו מתנה העיקרית בפעם הראשונה, ולזה צריכים תחבולות גדולות, וערוכות לעת הצורך."

(בעל הסולם. אגרת ב')

אילן: קטע 4.

"צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה', אף אם יעבור עליו מה. וזכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאוד כשתתחיל קצת בעבודת ה', כי צריך עקשנות גדול מאוד להיות חזק ואמיץ לאחוז עצמו לעמוד על עומדו, אף אם מפילין אותו בכל פעם ואל יניח עצמו ליפול לגמרי חס ושלום. כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים, צריכים בהכרח לעבור בהם, קודם שנכנסין בשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמיתיים עברו בכל זה. ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד, והכלל והעיקר שלא לפחד כלל."

("ליקוטי מוהר"ן")

רואי: רב, קטע 5.

"על ידי כריתת הברית תהיה אהבתם אהבה נצחית, בל תמוט לעולם ועד, ולא יפרידם שום מניעה, מפני שעושים ביניהם קשר אמיץ וחזק, שיתייחדו ויתקשרו באהבתם בקשר נפלא ולמעלה מן הטעם והדעת, שאע"פ הטעם והדעת היה צריך לפסוק האהבה, או לגרום איזה שנאה, אעפ"כ מחמת הכריתת ברית, מוכרח להיות אהבתם לעד קיימת ועל כל פשעים תכסה אהבה זו וקשר אמיץ זה, לפי שבאו בברית והתקשרות, כאילו נעשו לבשר אחד. וכמו שלא יוכל לפסוק אהבתו על עצמו, כך לא יפסוק אהבתו מעל חבירו."

("ליקוטי תורה")

שמעון: קטע 6.

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה.

הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם."

("זוהר לעם". אחרי מות. מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיפים 66-65)

דודי: הוא כותב, "בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'." איך אדם מזהה את המדרגה הבאה שלו, את המצב הבא שהוא נדרש לו?

איך אדם מזהה שהוא יגיע למדרגה הבאה?

דודי: כן.

או שאנחנו מזהים בו?

דודי: לא, איך האדם מזהה את השלב הבא שלו, את המדרגה הבאה שהוא צריך לעלות אליה?

זה בתנאי שהוא מרגיש שיש לו התחייבות חדשה כלפי הבורא ומקבל את זה ולא רוצה לרדת מזה.

דודי: אז המדרגה הבאה נוחתת עליו, זה בא אליו, המדרגה הבאה?

מתגלה אליו.

דודי: ולפני כן?

ולפני כן הוא היה במדרגה הקודמת.

דודי: והוא לא מזהה את השלב הבא שהולך ומתגלה לו? אין לו סימנים מוקדמים לקראת זה, הוא לא צריך לעשות כלום, עד שזה מגיע, הוא במדרגה הקודמת?

כל עוד זה לא מגיע אליו, הוא לא יכול לזהות.

דודי: חשבתי שזה כמו שאדם נוסע לאיזה מקום, אז הוא יודע, הוא רואה סימנים, תמרורים, הוא מתקרב לאט לאט לדבר הבא. זה לא משהו שהוא הולך ומתקרב אליו?

אי אפשר להגיד שזה ברור.

דודי: אז מה האדם עושה כדי להגיע למדרגה הבאה, יש לו מה לעשות קודם או לחכות?

לא, הוא צריך לעשות כל מה שאפשר כדי להיות במדרגה הבאה.

דודי: ומהי המחויבות הזאת שהוא מרגיש מצד הבורא, המחויבות חדשה שמתגלה לו?

המחויבות החדשה שמתגלה לו, את זה הוא מרגיש.

דודי: מה הוא מרגיש?

הוא מרגיש שעכשיו הוא חייב להיות בדרגת החיבור יותר מקודם.

שמעון: מה שכתוב כאן בקטע שקראנו עכשיו, "מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה." אלה השלבים, כך זה צריך להיות?

אלו הרבה שלבים, אבל הם מתחלקים כמו שהוא כותב.

שמעון: כלומר אי אפשר להגיע לאהבה לפני שרוצים להרוג זה את זה?

לא, זה חייב להיות מנוגד ככה. אדם לא מסכים עם זה, אבל מתגלה לו ומתרגל לזה.

שמעון: זאת אומרת, אי אפשר להגיע לאהבה בלי התנגדות?

אי אפשר.

ולאד: הוא כותב פה, "על ידי כריתת הברית תהיה אהבתם אהבה נצחית, בל תמוט לעולם ועד, ולא יפרידם שום מניעה, מפני שעושים ביניהם קשר אמיץ וחזק,"

כן.

ולאד: נקרא את כל הקטע הזה, זה קטע ממש חזק. ו"שיתייחדו ויתקשרו באהבתם בקשר נפלא ולמעלה מן הטעם והדעת, שאע"פ הטעם והדעת היה צריך לפסוק האהבה, או לגרום איזה שנאה, אעפ"כ מחמת הכריתת ברית, מוכרח להיות אהבתם לעד קיימת ועל כל פשעים תכסה אהבה זו וקשר אמיץ זה, לפי שבאו בברית והתקשרות, כאילו נעשו לבשר אחד. וכמו שלא יוכל לפסוק אהבתו על עצמו, כך לא יפסוק אהבתו מעל חבירו."

איך מגיעים למצב הזה, איך מגיעים לברית כזו? מה זו ברית שתביא אותנו למצב כזה?

ברית זה שאתה מבטיח לחברך, והוא מבטיח לך משהו, ואתם מתקשרים ביניכם בהבטחה ההדדית הזאת. זה נקרא "ברית".

ולאד: מה אני צריך להבטיח לך שאתה תקנה את זה?

שאנחנו עוזרים זה לזה.

אילן: במה?

להשיג את המטרה שמוסכמת עלינו.

ולאד: אז זה שאנחנו החלטנו את זה, זה תמיד יחזיק בינינו כביכול כמו במעלית ברגע שאנחנו נפרדים, הרצון לקבל מפריד בינינו? זו הברית עצמה, עכשיו החלטנו את זה, שאתה עוזר לי, אני עוזר לך. וברגע הבא יגיע הרצון לקבל, ייתן לנו כל מיני מחשבות וזרות, ואנחנו נתפזר, ואז נחזור לברית?

ברית זה הסכם שאני מבטיח לך נגיד עזרה ממני, ואתה מבטיח לי עזרה משלך. זה נקרא "ברית".

ולאד: אבל כמו שהוא כותב פה, הברית הזו היא הבטחה שאנחנו נגיע למטרה ואף פעם לא ניפול מהאהבה בינינו, זו ברית רוחנית.

כן.

ולאד: איך קובעים ברית רוחנית?

על ידי זה שמבטיחים לעצמינו ולמי שעוד צריך להיות שם, שאנחנו לא עוזבים את הקשר בינינו, ונמצאים בתמיכה הדדית בלי לפרק אותה.

דודי: ולאד בעצם שואל, מה מחזיק את הברית? כי רגע אחרי שאנחנו הסכמנו האגו קופץ.

אנחנו הסכמנו לזה שעכשיו אנחנו נמצאים במצב שיכולים לקבוע בינינו ברית, ברית זה קשר, ושאנחנו נמשיך בזה, גם לקיים אותה וגם לחזק אותה.

ולאד: הברית הרוחנית היא נצחית, גם בחיים האלה, גם בחיים הרוחניים. האם זה מה שמחזיק אותה, שהברית הזו היא מעל החיים האלה?

לא. אצלך, רוצים או לא רוצים, היא קיימת. כאן זה לא כך. אנחנו נמצאים במצב שרוצים לקבוע בינינו הסכם שבו כל אחד מהחבורה דואג איך לראות את החבורה כשלמה, ושאנחנו רק נעלה בזה, נדאג לזה. זה נקרא שקובעים ברית.

דודי: ומה קורה כשאחד מהחבורה, הרצון לקבל שלו גדֶל והוא כבר מפר את הברית, או אפילו כולם באופן טבעי מפרים את הברית? היינו במצב X, עכשיו אנחנו במצב Y, איזה ברית ואיזה נעליים, לא זוכרים את זה, זה מתחלף. מה יחזיק פה את הקשר הזה, האם המילה שנתתי? איזה תוקף יש למילים שלי?

שאתה אחראי על זה שאתה מתייחס אלינו כמו באותו הרגע שבו קבענו ברית.

דודי: ברגע ההוא הייתי אחראי, הרגשתי ככה. ברגע הבא אני כבר לא מרגיש אחראי.

אז כאן השאלה, מה לעשות כדי להיות גם ברגע הבא בברית.

דודי: מה לעשות כשאין לאדם הרגשה כזאת? זה כבר לא חברים אהובים, זה מצב שמתחלף לך. מאיפה אתה מביא כוחות?

מאיפה אתה מביא כוחות? רק מתוך זה שאתה נזכר בברית.

שמעון: האם הברית היא בעולם הזה או בעולם הרוחני?

בעולם הזה.

רואי: כשאנחנו מדברים על מדרגה עליונה, מה יש במדרגה העליונה שאין במדרגה הנוכחית?

קיום הברית.

רואי: זה ההבדל בין המדרגות?

זה העיקר.

רואי: אדם רוצה לעלות למדרגה עליונה, בשביל מה, האם כדי לקיים ברית?

כן.

רואי: עם מי?

עם החברים שלו, עם הבורא.

רואי: מה זה שאדם יחד עם החברים שלו ועם הבורא מקיימים ברית במדרגה יותר עליונה? מה משתנה בהם?

משתנים בהם התנאים לברית.

רואי: איזו תוספת מביאה הברית על מצב שאין לנו ברית?

ברית מביאה אותנו למצב שאנחנו מרגישים שייכים לגוף אחד, לבורא אחד שמטפל בנו, שאנחנו כולנו מתחברים כדי להגיע אליו. ברית זו ברית.

רואי: האם כדי להתגלות הבורא צריך שתהיה ברית בין החברים?

כן.

רואי: בלי ברית בין החברים הבורא לא מתגלה.

לא.

רואי: מהי התוספת שיש בברית לעומת החיבור? כשאנחנו משתדלים להתחבר, אני מבין שזו לא ברית. כשאנחנו מייצרים בינינו ברית, מהי התוספת שעכשיו יש לבורא תנאים להתגלות?

אנחנו רוצים שיקרה בינינו אותו קשר שנקרא ברית, ושמאותו הקשר, מאותה הברית, נתקדם הלאה לתמיכה, להתכללות, לאהבה.

רואי: איך החברים מחליטים להיכנס לברית?

מחליטים.

רואי: האם אנחנו עכשיו יכולים להגיד שאנחנו מחליטים להיכנס לברית?

ככל שאנחנו מסוגלים, אנחנו רוצים להיכנס לברית.

רואי: האם זאת פעולה שכל אחד מתוך עצמו אומר שהוא מוכן להיכנס איתם לברית, או זו פעולה שאנחנו עושים יחד? איך זה קורה?

זו הבטחה פנימית של כל אחד לאחרים בחבורה, שאנחנו כן נכנסים לקשר כזה.

רואי: מה אתה מבטיח להם?

אני מבטיח להם תמיכה מצידי בכל מה שאפשר.

ולאד: האם בכל פעם שאנחנו נכנסים לברית יותר צמודה בינינו, אנחנו עולים לדרגה חדשה של דבקות בבורא?

כן.

ולאד: הברית בינינו היא כלי להשראת הבורא, לגילוי הבורא בינינו.

נגיד.

דודי: כל כמה זמן כורתים ברית, פעם אחת, או כל יום צריך לחדש ברית?

יום יום.

דודי: נניח שעכשיו אנחנו קובעים בינינו ברית, עד מתי, עד שמרגישים שהיא דועכת? מה החוקיות פה?

אנחנו רוצים לקבוע בינינו ברית, כדי שעל ידי הברית הזו נגיע לקשר מסוים, גשמי, רוחני, שנהיה כולנו תלויים זה בזה, ולא נרצה שזה ייפסק.

עו. על כל קרבנך תקריב מלח

שמעתי ל' שבט בסעודת גמר כריכת חלק שש, טבריא.

"על כל קרבנך תקריב מלח", שפירושו "ברית מלח". שענין ברית הוא כנגד השכל.

כי מדרך העולם הוא, כי כששני אנשים עושים טובות אחד להשני, בטח בזמן שאהבה פועלת בין שניהם, לא צריכים אז לכריתת ברית. אבל יחד אנו רואים, שדוקא בזמן שהאהבה פועלת, אז מדרך העולם הוא לעשות כריתת ברית. אז הוא אמר, שהכריתת ברית, שעושים, הוא על לאחר זמן.

פירוש הדבר, שעושים עכשיו הסכם, באם שיבוא אח"כ מצב, שכל אחד מהם יחשוב, שאין לבו של כל אחד שלם לחבירו, ואם יש להם הסכם, אז ההסכם הזה מחייב אותם לזכור את הכריתת ברית שעשו ביניהם, בכדי להמשיך גם במצב הזה את האהבה הישנה.

וזה פירוש "על כל קרבנך תקריב מלח", היינו, שכל קרבות בעבודת השם ית' צריך להיות על "ברית מלך".

דודי: בזה שהם זוכרים את כריתת הברית שעשו ביניהם, מאותה אהבה ישנה שהייתה ביניהם, ההתעוררות הזאת מושכת עליהם משהו, מביאה להם משהו?

כן.

דודי: מה?

שגם עכשיו הם ממשיכים את אותה הברית.

דודי: כי זה כמו אהבה ישנה, והוא מושך מהמצב הקודם לעכשיו, משהו שהיה לנו קודם.

קודם, אז מה זה נפסק?

דודי: זה מתחדש, אנחנו כל הזמן מתחדשים, הרצון לקבל כל הזמן גדל.

נגיד.

דודי: ואני כאילו קובע, מקפיא את המצב, ואומר "קבענו". לא, מצב חדש, מגיעה דרגה חדשה, קשר חדש, אז גם ברית חדשה. למה למשוך את הברית הקודמת?

כי לכל דבר יש זמן. אתם הסכמתם נגיד שזה יהיה חודש ימים.

אילן: מה זה חודש ימים, יש תוקף לברית?

כן.

אילן: מה נותן תוקף לברית, זמן?

הסכמה. מתוך שחותמים, מה אני, ומה הוא מביאים לברית. עד מתי היא תתקיים, ומתי מחליטים שזה נפסק.

אילן: זאת אומרת, שבקיום ברית מכניסים גם מה הכללים שבהם הברית מופרת?

כן.

אילן: פעם ראשונה שאני שומע את זה.

ולאד: נגיד שבישיבת החברים אנחנו קובעים ברית. יש לנו ישיבת חברים, ישיבת עשירייה פעם בשבוע, אז את הברית שלנו אנחנו מחזיקים כל השבוע עד לישיבת העשירייה הבאה?

נגיד.

ולאד: ואז אנחנו מחדשים אותה בישיבת העשירייה הבאה פעם בשבוע.

כן, לפי איך שהסכמתם.

דודי: או שנעשה ברית עכשיו, היום, עד לפעם הבאה שנהיה פה.

ולאד: עד לישיבת העשירייה הבאה.

אילן: מה מפר ברית, מה זאת הפרת ברית?

לפי ההסכם שיש בה.

אילן: יש לי בלבול. בהרגשה שלי, הברית שיש לי עם הקבוצה, אין חזרה ממנה, היא לגמרי, עד שאני לא יודע מה יקרה.

כן.

אילן: אז אני לא מרגיש שיש לי תנאי לקיום הברית מצידי. יכולים להיות מצבים, אני אהיה חולה, אני אשבור רגל, יקרה לי משהו, אני לא יודע מה, אבל הברית, מה יש פה? זה לא תלוי בי כל המצבים האלה שאני עובר.

זה תלוי בך.

אילן: מי זה אני? אנחנו לומדים שלא יאמין האדם בעצמו עד יום מותו.

כן.

אילן: אבל אם אני החלטתי שיש לי ברית עם הקבוצה, מה אכפת לי לאן יקחו אותי, אני מחזיק בברית הזו.

כמה פעמים ביום אתה בודק שאתה נמצא בזה?

אילן: הרבה. יש שמושכים אותי, ואז אני שוכח על הברית, וחוזר.

כן.

שמעון: האם צריך שלברית יהיו כללים, ממש לרשום אותם?

בדרך כלל רושמים, חותמים, ונותנים למישהו לשמור.

דודי: אז אנחנו עכשיו כורתים ברית בינינו, אומרים בעל פה, כותבים, וחותמים. כן, עשינו עכשיו בינינו ברית, מאיפה אני יודע מה יש בלב של החבר, או מה יש כרגע בלב שלי? אני אומר, "כן, אני אתחייב, אני אתמוך".

אף אחד לא יודע מהיום לעוד רגע, על כולם, ועל כל אחד ואחד.

דודי: מה שווה הברית שלי אם היא לא באה מהלב? זה שעכשיו אנחנו ניצור אווירה ותנאים?

ואם זה בא מהלב, מאיפה אתה יודע שזה מהלב או לא?

דודי: מסכים, אני לא יודע מאיפה זה בא.

לכן ככה זה.

ולאד: מתי הבורא חותם? עכשיו אנחנו קובעים ברית, הבורא חותם? וכולם מסכימים. שעד לסוף החיים האלה בעולם הזה, ועד גמר התיקון אנחנו בברית. בתמיכה, באהבה הדדית.

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל מה עומד מאחרי המילים שלך?

ולאד: זה מה שדודי אמר.

נו?

ולאד: עכשיו אני בזה, עכשיו כולי בזה, אבל אני לא יודע מה יהיה בעוד רגע.

אתה לא יודע.

ולאד: אז מה זה לקבוע ברית? עכשיו אנחנו קובעים ברית. אז קבענו?

כן.

ולאד: והבורא חותם?

תשאל אותו. מה אתה רוצה? עכשיו עוד יותר, מה אתה רוצה ממני? שאני אחתום לא רק על עצמי, אלא על הבורא?

רואי: אז איך אדם בונה לעצמו את הרגע הבא?

אין.

רואי: אז בשביל מה צריך ברית, אם אפשר לבנות את הרגע הבא?

בכל רגע ורגע, כאילו שעשית ברית.

רואי: כאילו כל רגע אתה צריך לחדש את הברית.

כן.

רואי: הברית זאת פעולה שהיא קורית רק ברמה של עשירייה?

לא, זה יכול להיות גם בין העמים ובין המדינות.

רואי: אבל בין העמים זאת ברית רוחנית, או זאת לא ברית רוחנית?

תלוי על מה חותמים.

רואי: אני מדבר על כריתת ברית שבה הבורא מתגלה, היא קורית רק בתוך עשירייה או שהיא קורית גם על חברה שלמה?

יכול להיות חברה.

רואי: אז בכל רגע אנחנו צריכים לחדש את הברית?

כן.

רואי: אז מהי הפעולה הזאת שאדם בכל רגע מחדש ברית?

שהוא נמצא במצב כזה עם עצמו, עם הקבוצה שלו ועם הבורא שלו, שמוכן לחדש איתם כל הזמן ברית.

רואי: הוא אומר את זה לעצמו, אתה ממש מדבר עם עצמך, "אני מוכן לחדש את הברית"?

אתה כך מרגיש.

רואי: איך האדם יכול להקרין לחברים שלו בקבוצה את זה שהוא בברית איתם?

הם רואים עליו כנראה.

דודי: ואם אני רואה שהחבר מפר את הברית?

אז תעבוד נגד זה.

דודי: אני צריך לעבוד נגד זה, אני צריך להגיד לו משהו, או אני צריך לשתוק, מה לעשות?

כן.

דודי: טוב, מושי על מה אנחנו חותמים?

מושי: הכול ברור אני אומר.

כן.

שמעון: מה זה "גשר צר מאוד"? כתוב כאן "גשר צר מאוד", מה זה אומר, איך אני מרגיש כשאני נכנס?

כך האדם מרגיש בחייו.

שמעון: בעולם הזה להגיע לרוחניות זה "גשר צר מאוד"?

לא, מרגע לרגע.

שמעון: מרגע לרגע?

כן, שהוא כך מתקדם.

מושי: קטע 5.

"ע"י כריתת הברית תהיה אהבתם אהבה נצחית, בל תמוט לעולם ועד, ולא יפרידם שום מניעה, מפני שעושים ביניהם קשר אמיץ וחזק, שיתייחדו ויתקשרו באהבתם בקשר נפלא ולמעלה מן הטעם והדעת, שאע"פ הטעם והדעת היה צריך לפסוק האהבה, או לגרום איזה שנאה, אעפ"כ מחמת הכריתת ברית, מוכרח להיות אהבתם לעד קיימת ועל כל פשעים תכסה אהבה זו וקשר אמיץ זה, לפי שבאו בברית והתקשרות, כאילו נעשו לבשר אחד. וכמו שלא יוכל לפסוק אהבתו על עצמו, כך לא יפסוק אהבתו מעל חבירו." 

("ליקוטי תורה". פרשת נצבים, מד/ב)

אילן: יש בזה הכול, עד כמה שאני מבין.

בסדר.

אילן: אם אני מבין נכון את מה שמושי קרא עכשיו, אי קיום ברית זה מוות, זה או ברית או לחפש מקום אחר.

כן, יכול להיות.

דודי: מה המקור המרכזי שאדם מקבל ממנו חיסרון, מאיפה אתה מקבל הכי הרבה את חומר הדלק שלך לעבודה?

מהקשר עם החברים.

דודי: מה בקשר עם החברים אתה מוציא משם חומר דלק, איזה סוג של קשר, מה בדיוק?

האדם מחפש קשר עם החברים, ואם הוא מוצא את הקשר זה בשבילו נעשה לחומר דלק.

דודי: אם הוא מוצא את הקשר.

אם הוא מוצא.

דודי: החיפוש לא נותן לו שום דבר?

סתם חיפוש זה פעולה ללא תגמול.

דודי: ומה הוא מקבל, מהו חומר הדלק הזה?

חומר הדלק שהוא מחפש זה שיהיה לו מרץ, התפתחות, עד שימצא את נשמתו בקשר עם כל הנשמות.

דודי: ובעצם כל פעם כשהאדם מתקשר לעשירייה או לחברים הוא מתדלק מחדש, הוא מקבל עוד כוח חיסרון מהם?

כן.

דודי: וזה הדבר המרכזי ממש בכל הבריאה, משם הוא יכול כל הזמן להוציא כוחות?

כן.

דודי: ומה עם מקורות, טקסטים שכתבו מקובלים, זה גם מקור לחומר דלק?

כן.

דודי: זה שווה לקשר עם החברים, או שזה פחות או יותר, או שזה עוד אמצעי שווה?

לא, זה משהו אחר.

דודי: איך להתייחס למקורות, איך להוציא חומר דלק ממקור?

איך להוציא חומר דלק ממקור?

דודי: כן.

זה תלוי באדם. יכול להיות שמספיק לו רק לקרוא את המקור כמה פעמים, יכול להיות שהוא חייב לממש את זה בקבוצה, זה תלוי באדם.

דודי: שאלה לגבי חיסרון להפצה. אני מרגיש על עצמי שיש תקופות שבהן בוער לי לצאת החוצה להפצה, להסברה כלפי העם, כלפי האנושות, ויש תקופות שפחות, אולי אני מרגיש צורך להיות יותר בתוך הקבוצה, פחות לצאת החוצה, להיות יותר בינינו, לעבוד שם, ואז השאלה, מאיפה האדם לוקח חומר דלק קבוע להפצה?

קבוע אין.

דודי: אין קבוע?

לא.

דודי: אז מאיפה הוא מחדש חיסרון להפצה, להסברה לקהל הרחב, מאיפה?

מהברית עם הבורא.

דודי: במה התחייבתי לבורא?

"המחדש בכל יום מעשה בראשית".

דודי: אני עדיין לא מבין מאיפה אני לוקח כוח, כי יש תקופות, אני לא יודע אם מעצמי או לא מעצמי, שיש לי כוח לצאת החוצה, ויש תקופות שלא, העולם יכול להישרף. לכן אני שואל, מאיפה אני לוקח עכשיו דרייב כזה, לפעול כלפיהם, להרגיש אחריות כזאת?

רק מהקבוצה.

מושי: יש לי שאלה מעניינת על הפצה. פעם דיברת הרבה על הפצה, כמעט כל יום, כל שיעור, והיית מניע את כל הקבוצה לצאת להפצה. בחמש השנים האחרונות לפחות אתה לא מדבר על זה, ויש כאלו שאומרים, נגמרה ההפצה, כבר לא צריכים, הרב כבר לא בזה, אולי נצטרך בעוד מאה, מאתיים שנה, עכשיו אנחנו צריכים רק להתחבר בעשירייה וזהו. האם זה נכון? אני פשוט לא יודע מה לענות על זה. היום מעטים מפיצים את חכמת הקבלה, אין מה לעשות, כי ברגע שהראש לא מדבר על זה, אז כנראה הם חושבים שזה לא חשוב. אני לא יודע מה נכון ומה לא נכון, למה הפסקת לדבר, איך נכון לפרש את זה?

אין כאן מה לפרש, אנחנו צריכים לחזור על הכתבים ולהשתדל לממש אותם.

מושי: אנחנו מממשים בעשירייה, אבל אני מדבר על הפצה. אין מה לפרש, אדם מפרש לעצמו מה שהוא חושב לנכון, אלא אם כן הוא מבין אחרת, אם מישהו אומר לו אחרת. זה מה שהחברים אומרים, "צריך לממש את מה שאנחנו קוראים בשיעור בוקר וזהו, עזוב אותי מכל ההפצה, פעם רוצים לצאת, פעם לא רוצים לצאת."

שיעור זה לא מספיק.

מושי: זה לא מספיק?

לא, אם אני לומד שיעור עם הקבוצה, ואפילו אחר כך לבד, זה לא מספיק.

מושי: אז אני צריך עוד לצאת ולהפיץ משהו?

כן, אתה חייב להפיץ.

דודי: כולם? אולי מושי ועוד קבוצה במפעל יעשו את ההפצה, והשאר ילמדו?

לא, אבל כל אחד חייב לדאוג שיהיה לו בזה גם מקום.

מושי: נגיד שאני מבין את זה, אבל הרב לא מדבר על זה, אז מה אני אומר לחברים? חברים באים אלי ואומרים "הרב לא מדבר על זה, אז גם אנחנו לא נעשה את זה, מה אתה רוצה מאיתנו?" מי אני? אני לא מורה שלהם, אני לא יכול להגיד להם "תפיצו". הם אומרים "הרב לא מדבר על זה, פעם דיבר, עשינו מה שהוא אמר, אמר לחלק עיתונים אז חילקנו, אמר לפתוח טלוויזיה אז פתחנו, היום הוא לא אומר, אז כנראה שלא צריכים לעשות".

דודי: החברים אומרים, "אנחנו הולכים אחרי הרב".

מושי: בדיוק.

דודי: "הרב לא אומר, אנחנו איתו, דבקים בו, כנראה שלא צריך".

מושי: מה לענות?

לענות שצריכים בכל זאת לברר, לנענע את הרב, שהוא יענה על כל השאלות שלכם.

אילן: יש משהו נוסף, פעם היינו עסוקים מאוד בהחזקת הבניין, בטיפול, בשימור הבניין, ובתקופה האחרונה כבר כמה שנים, יש תהליך של ירידה, וכשפונים לחברים ואומרים להם שיש דברים שצריך לעשות, הם אומרים "תזמינו קבלנים, תזמינו אנשים מבחוץ". אומרים להם, אבל זה שלנו, זה כסף שלנו, ויש חברים עם כישורים שיכולים לתת פה עבודה. אז הם אומרים "הרב אמר שאנחנו צריכים להיות מרוכזים בעשירייה, ההתפתחות שלנו בעשירייה, עזוב אותנו, כל הדברים מבחוץ, תסתדרו".

אנחנו מרגישים שיש פה בלבול גדול בנוגע להרגשה הזו שהלכה איתנו הרבה שנים, שהטיפול בבניין זה רווח רוחני שלנו. אנשים לא מרגישים כך, הם אומרים "עזוב, יש לנו עבודה בעשירייה, נפגשים כמה פעמים ביום, יש בעיות, יש תקלות, תזמינו קבלנים".

מה לעשות, מה להגיד?

מה לעשות? לעשות אסיפה כללית ולדבר על זה, שאם לא נחזיק את עצמנו אף אחד לא יבוא ויחזיק את זה, ולכן אנחנו חייבים ממש להרגיש את עצמנו כבעלי הבית על הבניין, הוא רשום על שמנו, אנחנו חייבים לטפל בו.

אילן: האם יש הבדל בהתפתחות רוחנית של האדם אם הוא נמצא במפגשי עשירייה, שיעור, או כל פעולה פיזית אחרת בבניין, כמו תורנות מטבח, תיקון הרצפה, האם יש הבדל ברווח הרוחני?

לא.

(סוף השיחה)