שיעור בוקר 27.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הושענא רבה תשמ"ב

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 176, פתיחה לחכמת הקבלה, אות נ"ג

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 176 את ה"פתיחה לחכמת הקבלה". אנחנו באות נ"ג.

אות נ"ג

"ועתה נבאר ענין סדר הלבשת הפרצופין, גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, זה לזה. וזה ידעת כי כל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונעשה בהשואת הצורה אל המלכות והמסך שבראש, כי אז נכלל במסך שבראש בזווג דהכאה שבו, כנ"ל. ואחר שנעשה עליו הזווג דהכאה בב' הרשימות עביות והתלבשות הנשאר במסך דגוף, הנה הוכרה העביות שבו שהיא מבחינת עביות דגוף, וע"י הכר ההוא נבחן לנו, שהקומה יוצאת מבחינת ראש דפרצוף הא' דא"ק, ויורדת ומלבשת לבחי' הגוף שלו, דהיינו במקום שורשה, כי ממסך דגוף היא. ובאמת היה צריך לירד המסך עם המלכות המזדווגת של הפרצוף החדש, למקום הטבור דפרצוף הא', כי שם מתחיל המסך דגוף עם מלכות המסיימת של פרצוף הא' שמשם שורש הפרצוף החדש ואחיזתו. אלא מתוך שהבחינה האחרונה דעביות נאבדה מהמסך בסבת הביטוש דאו"מ באו"פ, (כנ"ל באות מ') ולא נשאר במסך זולת בחי"ג דעביות, אשר בחי"ג הזאת דעביות נק' חזה, ולפיכך אין למסך ומלכות המזדווגת דפרצוף החדש, שום אחיזה ושורש בטבור דעליון, אלא רק בחזה שלו, והוא דבוק שם כענף בשורשו."

שוב.

אות נ"ג

"ועתה נבאר ענין סדר הלבשת הפרצופין, גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, זה לזה. וזה ידעת כי כל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונעשה בהשואת הצורה אל המלכות והמסך שבראש," זאת אומרת, יש כאן את האור העליון, הוא מגיע לפרצוף (ראו חץ אדום בשרטוט מס' 1) וניתקל במסך שנמצא כאן שלא רוצה לקבל אותו, ואז המסך הזה זורק אותו בחזרה (ראו חץ כחול) ואומר "אני לא רוצה לקבל אותך", והחלק הזה נקרא ראש. "כי אז נכלל במסך שבראש בזווג דהכאה שבו, כנ"ל." זאת אומרת, אחר כך הוא מקבל חלק ממה שמחליט בתוך הפרצוף (ראו חץ ירוק כלפי מטה), ומזדכך, יוצא מתוך הפרצוף על ידי ביטוש פנים ומקיף (ראו חץ ירוק אלכסוני כלפי מעלה), ואז המסך מזדכך.

"ואחר שנעשה עליו הזווג דהכאה בב' הרשימות עביות והתלבשות הנשאר במסך דגוף," זאת אומרת, המסך דגוף הולך ומזדכך (ראו חץ ירוק ושחור), ואחרי שהוא מגיע לפה דראש הוא מתחיל להרגיש שיש לו עביות חדשה, אחרת, יותר קטנה מקודם. ואז הוא יורד בהתאם לעביות שלו למצב שבו הוא יכול לעשות זיווג דהכאה חדש, ועושה כאן זיווג דהכאה חדש על המסך שנשאר לו ומקבל כמה שמחליט, וכמה שלא יכול להחליט, כמה שלא יכול לקבל, הוא לא מקבל. וזה הפרצוף השני שנקרא ע"ב (ראו AB בשרטוט מס' 1). הפרצוף הראשון נקרא גלגלתא.

שרטוט מס' 1

"הנה הוכרה העביות שבו שהיא מבחינת עביות דגוף, וע"י הכר ההוא נבחן לנו, שהקומה יוצאת מבחינת ראש דפרצוף הא' דא"ק, ויורדת ומלבשת לבחי' הגוף שלו, דהיינו במקום שורשה, כי ממסך דגוף היא."

שאלה: מה ההבדל בין זיווג שהכאה שיש בע"ב על בחינה ג' לבין אותו זיווג דהכאה שיש בהזדככות של המסך?

אני לא יודע. אנחנו עוד לא קראנו על זה, למה אתה שואל?

"ובאמת היה צריך לירד המסך עם המלכות המזדווגת של הפרצוף החדש, למקום הטבור דפרצוף הא', כי שם מתחיל המסך דגוף עם מלכות המסיימת של פרצוף הא' שמשם שורש הפרצוף החדש ואחיזתו. אלא מתוך שהבחינה האחרונה דעביות נאבדה מהמסך בסבת הביטוש דאו"מ באו"פ, (כנ"ל באות מ') ולא נשאר במסך זולת בחי"ג דעביות, אשר בחי"ג הזאת דעביות נק' חזה, ולפיכך אין למסך ומלכות המזדווגת דפרצוף החדש, שום אחיזה ושורש בטבור דעליון, אלא רק בחזה שלו, והוא דבוק שם כענף בשורשו."

מה בעל הסולם רוצה להגיד לנו? יש לנו עולם אין סוף, מלכות דאין סוף החליטה שהיא הולכת לקבל על מנת להשפיע כדי להידמות לבורא, ואז היא עושה צמצום ולא מקבלת, היא רק רואה מה יש לפניה (ראו שרטוט מס' 2). יש לה בעל הבית שרוצה לתת, היא לא רוצה לקבל, דוחה את זה, ואז מחליטה. כמה שמסוגלת לקבל, היא מקבלת בפנים, בתוך הרצון שלה על מנת להשפיע. זה אור ישר שמגיע מבעל הבית, מהבורא, מלובש באור חוזר, ברצון הנברא לקבל רק בשביל הבורא (ראו חץ ירוק כלפי מטה), וככה הכלי מתחיל לעבוד.

אז הקבלה הזאת שהוא מקבל מפה עד הטבור, היא בעצם השפעה גמורה. קיבל מה שאפשר, ואז הוא רואה שהאור שנשאר מבחוץ הוא גדול מאוד, והוא לא יכול לקבל אותו. ואם יישאר ככה כמו שעכשיו, אז הוא לא יוכל לקבל אותו אף פעם. זאת אומרת, מה יש לו מזה שקיבל קצת? הוא רואה שבמצב הזה הוא לא יכול לעמוד, ואז הוא חוזר בחזרה לפה דראש. אבל בינתיים הוא רואה שמה שקיבל בכל זאת קיבל, ובזה עשה איזו נחת רוח, פעולה כלפי המאציל, כלפי הבורא.

כשהגיע בחזרה לפה דראש, הוא נכלל שוב באור העליון שנמצא כאן, ואז הוא מחליט "בכל זאת ממה שיש לי, אני הולך ומקבל". ואומנם אין לו אותה עוצמת הרצון ואותו מסך שהיה קודם, אבל בכל זאת הוא מקבל במשהו בעל מנת להשפיע. עושה חשבון ומקבל בתוך הפרצוף החדש מה שמחליט לקבל ונשאר לו גם כלי ריק (סוף), והפרצוף הזה נקרא ע"ב.

אנחנו רואים שככה יוצאים הפרצופים. גלגלתא זה נקרא פרצוף הכתר, ע"ב נקרא פרצוף חכמה וכן הלאה הוא יוכל לקבל בעל מנת להשפיע כל עוד יש לו רצון ומסך.

שרטוט מס' 2

שאלה: מהו השורש של הפרצוף החדש?

הפרצוף החדש נולד מהפרצוף הקודם אחרי שהפרצוף הקודם בירר את עצמו וקיבל כמה שיכול בעל מנת להשפיע, ואין לו יותר במה לעשות איזו פעולה כלפי המאציל, כלפי הבורא, כי הוא גמר את הכול, ואז הוא מתחיל לראות, רק אחרי שגמר את הכול, ש"אין לי יותר מה לעשות", ואז פתאום נפתח לו שיכול לקבל עוד על מנת להשפיע, אבל בדרגה פחותה יותר. שקודם הוא לא ראה אותה כי הוא היה בדרגת הכתר, גלגלתא, ועכשיו נפתחה לו יכולת לקבל בדרגה פחותה מהגלגלתא, בדרגת ע"ב, ואז הוא הולך ועושה חשבון חדש ומקבל על מנת להשפיע.

נגיד שהייתי אצל החבר שלי, והוא רוצה לכבד אותי אז הוא דחף לי את המנה הכי גדולה, נגיד בשר, משהו מפואר. אני לקחתי משם משהו, וזה נקרא גלגלתא, יותר מזה אני לא יכול. אני לא יכול לא בגלל שאין לי רצון, אלא בגלל שזה יותר מידי גדול עלי לקבל בכוונה על מנת להשפיע. אני יכול לטעום קצת בעל מנת להשפיע, אבל אם אני אקח יותר זה יהיה בעל מנת לקבל, ואת זה אני לא עושה.

אבל אחרי שאני גמרתי את זה ואני אומר "אני לא מקבל כלום", פתאום אני רואה שבעל הבית אומר "אתה לא רוצה לקבל את הסטייקים האלה, אז לפחות תקבל סלט. סלט זה לא סטייק". ואז אני עושה חשבון על הסלט מה אני יכול לעשות, ואז אני מקבל אותו בעל מנת להשפיע כי אפשר, וזה נקרא פרצוף ע"ב.

זאת אומרת, אני מוסיף לקבל בעל מנת להשפיע לטובת הבעל הבית, ונותן תענוג לבעל הבית, רק זה לא כמו שהיה קודם אלא פחות, כמה שאני מסוגל כדי לשמור על איזון ביני ובין בעל הבית. שאני לא מקבל יותר ממה שאני צריך לחשוב על טובת הבעל הבית וכך אני מקבל. אז אני לוקח סלט, זה פרצוף ע"ב.

שאלה: כשבעל הסולם אומר "מקום" המקום שבו מתחבר הפרצוף החדש, זה אותו המצב שבו נולד הפרצוף החדש?

כן, נכון.

שאלה: למה "חזה" זה המקום שבו התחתון מתלבש על העליון?

אפשר להגיד אחרת. איפה שהתחתון מתלבש על העליון, מקבל קשר עם העליון זה נקרא "חזה", משם הוא מקבל את ההזנה מהעליון. כמו שהתינוק מקבל את חלב אימו מהשד, כאן הפה של התחתון מחובר עם החזה דעליון. מזה מגיעים אלינו, לעולם שלנו, כל אותם המצבים ובניית הפרצופים של בני האדם.

שאלה: אמרת לגבי הפרצוף שהוא לא מקבל יותר ממה שהוא יכול לחשוב לטובת בעל הבית. מה ההתאמה הזו בין הרצון ובעל הבית שהוא יכול כך לשלוט בעצמו ולקבל?

במידה שבעל הבית נעשה אצלו חשוב יותר מעצמו. זה נקרא שהוא מעלה את חשיבות בעל הבית יותר מחשיבות עצמו, "אמונה למעלה מהדעת", "על מנת להשפיע", כל הדברים האלה, לא חשוב איך לקרוא לזה, אבל בשבילו בעל הבית נעשה יותר חשוב מעצמו.

תלמיד: איך הוא מתחיל אחרי זה להשתמש בעצמו?

אחר כך זה קל מאוד. אם אני מעלה את בעל הבית כיותר חשוב ממני, אז כל מה שאני קיים זה רק כדי למלא את בעל הבית. כמו אימא כלפי התינוק, הוא בשבילה יותר חשוב ממנה, ואז אין שאלה שהיא עושה הכול לטובתו.

תלמיד: איך הפרצוף בכל זאת מתחיל לקבל?

הוא מקבל רק כדי להשפיע, בשבילו זה לא נקרא קבלה, אלא "השפעה". כי הוא עושה את זה כדי להשפיע. הוא לא מקבל, אלא נותן לבעל הבית. שיטת ההשפעה היא כזו, שהוא מקבל מפני שבעל הבית רוצה שהוא יקבל, ועם הרצון שלו הוא משתמש רק כדי למלא את רצון בעל הבית.

תאר לעצמך עד כמה הדברים האלה משתנים בתוך אדם שנמצא בפעולה רוחנית לעומת פעולה גשמית.

תלמיד: אז הוא מרגיש את הקיום שלו או שהוא מרגיש את בעל הבית?

הוא מרגיש את עצמו ואת בעל הבית שהם נמצאים עכשיו בדבקות. יש פה הרבה דברים, שנראה לנו לפעמים מתוך זה, שמעתי כך מתלמידים, שהבורא הוא האגואיסט הכי גדול, שאני עושה הכול לטובתו, בשבילו וכולי וכולי.

אנחנו צריכים להרגיש את זה, אז יהיה לנו מובן מיד הכול. אחרת כשאתה מסביר את זה למישהו תמיד זה יוצא צולע.

שאלה: כשאתה אומר שפרצוף ע"ב נשאר צמוד לגלגלתא אתה נותן תמיד את הדוגמה של ילד שהוא צמוד לאימא. האם יש עוד דוגמאות כאלה שמתוכן אפשר להבין את זה?

אני לא יודע, כל אלה שנמצאים דבוקים ברוחניות כך הם מרגישים את עצמם בכל מיני צורות חיבור. עד שמגיעים לחיבורים כמו בעיגול ואחר כך בצורת כדור, שזו כבר צורת אדם הראשון.

שאלה: יש הרבה פעולות בתוך הפרצוף, אבל נראה שהאור המקיף הוא דווקא זה שמניע את כל התהליך קדימה. זה נכון?

נכון. כי האור המקיף לוחץ על הפרצוף ומעורר אותו לשינויים. כי הוא רוצה להיכנס ולהפוך לאור פנימי.

שאלה: איזו ספירה היא החזה?

חזה זה בינה דגופא, בינה שבגוף. יש כתר, חכמה ובינה שזה חזה (ראו שרטוט מס' 3). אחר כך, בין בינה לטבור, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, עוד 7 ספירות. בין פֵּה לחזה 3 ספירות, ובין חזה לטבור 7 ספירות.

תלמיד: אם אנחנו מסתכלים על גלגלתא כעשר ספירות שלימות, איפה מקום החזה?

חזה זה בבינה שבגוף.

תלמיד: אם אנחנו מסתכלים על זה כפרצוף אחד.

זה פרצוף אחד גלגלתא. אבל אתה חייב לחלק אותו לראש תוך סוף. כי כולם מתקיימים כל אחד בפני עצמו, למרות שהם ביחד. אתה לא יכול אחרת. אתה חייב לקחת את תוך הפרצוף, שיש לו תוכנת קיום בפני עצמו, ואז להגיד שישנה בינה באותה המערכת, ובינה באותה המערכת נקראת "חזה", ומהחזה הזה יונק הפרצוף הבא שנקרא "ע"ב". הפה שלו בדיוק מקבל הזנה מהבינה שבגלגלתא. כמו בעולם שלנו, מאיפה התינוק יונק? מהחזה של אימא.

תלמיד: אפשר להמשיך את השרטוט הזה, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן?

כן. אנחנו לומדים את זה, כי כולם נגמרים בטבור דגלגלתא. אחרי ע"ב יוצא לנו מפה דראש דע"ב, לאחר שהוא יורד קצת, ס"ג ראש ותוך. ואחר כך הוא יורד עוד פעם למ"ה. ואחר כך יורד עוד קצת יורד ונעשה ב"ן (ראו שרטוט מס' 3). מה הבעיה?

תלמיד: יוצא שבע"ב התוך ממשיך עד הטבור, זה גם עד הטבור של ס"ג? איפה הסוף של ס"ג?

ס"ג זה רצון להשפיע לכן אין לו סוף למעלה מטבור, הוא פשוט מתפשט במקביל לע"ב, וגם עובר את טבור דגלגלתא, זה נקרא "נקודות דס"ג" שמתפשטות למטה, ואז ממלא את סיום דגלגלתא. כשהוא מזדכך, אז יורד למטה וממלא בפרצוף שלו את הסוף, סיום דגלגלתא. זה ס"ג, נקודות דס"ג. (ראו SAG בשרטוט מס' 3)

תלמיד: בע"ב ציירת שיש סוף שנמצא על הטבור. גם בס"ג יש סוף שנמצא בטבור?

לא.

תלמיד: ובמ"ה וב"ן?

מ"ה וב"ן אחר כך אנחנו נדבר, שם כמעט ואין כלום, כי הם לא מקבלים בכלל שום דבר. אבל ס"ג הוא כולו להשפיע, לכן יכול להתפשט למטה מטבור. הוא לא מקבל על מנת להשפיע, לכן אין לו סוף כי הוא לא מקבל, ס"ג הוא כולו משפיע. רק ישנה הגבלה בס"ג, איפה הוא מתפשט, בגלל שיש לו הארת חכמה. ס"ג בעצמו הוא ג'/ב', 2/3 , ובגלל שיש לו 3, שזו הארת חכמה, לכן הוא לא יכול לרדת למטה מטבור (ראו שרטוט מס' 3). אבל כשהוא מזדכך הוא כבר נעשה 2/2, נקודות דס"ג, ואז הוא יכול להתפשט. כי יש כאן רק חסדים, אור חסדים.

שרטוט מס' 3

שאלה: אור שמכה בראש הפרצוף של ע"ב הוא מגיע מחזה דעליון של גלגלתא או שזה האור הכללי?

לא, ע"ב כשהוא מתחיל לייצב את עצמו הוא מתייצב על גלגלתא, הוא נולד מגלגלתא ומחזיק בגלגלתא בכל החלקים שלו.

תלמיד איך זה בא לידי ביטוי שגלגלתא מחזיקה את הע"ב, במה זה בא לידי ביטוי?

ע"ב, מסך דגלגלתא יורד לחזה כי מאבד את דרגת עביות 4 והופך להיות דרגת עביות 3, ושם בחזה עושה זיווג דהכאה, לכן מהחזה ועד הפה דגלגלתא מתפשט ראש דפרצוף החדש שנקרא "ראש דע"ב".

שאלה: מה זה אומר שעביות בגלגלתא לא משתנה ונכנס אור חדש ויוצא פרצוף חדש? האם כדי שהאור יגדל העביות לא צריכה לגדול?

אני לא מבין מה שאתה אומר, אין דבר כזה. כל הזמן ישנם שינויים בעביות המסך שזה גורם לשינויים באור. האור לא יכול להשתנות אלא רק כתוצאה משינוי המסך. תבדוק מה שאתה אומר.

תלמיד: זאת אומרת שעביות דגלגלתא משתנה?

אני לא יודע על מה אתה מדבר, איזו עביות דגלגלתא? עביות דגלגלתא היא 4, היא לא משתנה.

תלמיד: יש אור הנפש, אחרי זה יוצא פרצוף ע"ב ונכנס אור הרוח, ונשארת אותה עביות?

נגיד שככה, בסדר, אז איזו עביות נשארת אותו דבר, בגלגלתא?

תלמיד: כן, בגלגלתא יש אותה עביות ונכנס אור חדש.

מפני שעכשיו ע"ב עושה זיווג דהכאה, לכן אור חדש מאין סוף דרך גלגלתא בא לע"ב. אתה שואל איך גלגלתא מקבלת אור חדש מאין סוף והעביות שלה לא משתנה?

תלמיד: כן, צריכה להשתנות העביות אם היא מקבלת.

ודאי שהיא משתנה, לא יכול להיות שלא. אתה שואל נכון, רק תשאל איך.

פשוט מאוד גלגלתא מקבלת חסרון מהע"ב ובזה היא משתנה. עם החיסרון דע"ב היא פונה לאין סוף, עושה זיווג דהכאה עם אין סוף ומעבירה את האור הזה לע"ב.

תלמיד: זה איזשהו מרכיב של עביות שצריך לחבר אותו מכמה דברים?

האורות תמיד מגיעים מאין סוף, ולכן לא יתכן שגלגלתא לא משתנה. לא יתכן בכלל בכל הפרצופים, ואנחנו נלמד עכשיו הרבה פרצופים. מהפרצוף האחרון אם הוא רוצה משהו, הוא מעלה את החיסרון שלו והחיסרון שלו עולה עולה עד אין סוף דרך כל הפרצופים. ואז גלגלתא עושה ראשונה זיווג דהכאה עם אור אין סוף, ואחר כך האור דרכה מתחיל לרדת למטה, כשכל פרצוף עושה זיווג דהכאה, וככה כולם יורדים ומשתמשים בהעברת האור מאין סוף למי שרוצה למטה. וודאי שכולם משתנים, כולם. ומי שנמצא בסוף הסולם הוא עושה דווקא את השינויים הכי גדולים שבכל הסולם. כי החיסרון הקטן שיש בסוף הסולם, למטה ליד העולם הזה, עד שהוא עולה לגלגלתא הוא נעשה גדול מאוד, ואז גלגלתא עושה עליו זיווג.

על זה כתוב, אתה תמצא אם לא מצאת.

שאלה: אור ישר לוחץ על הפה והאור המקיף על הטבור. למה בשרטוט תמיד נראה שאור מקיף לוחץ על הטבור?

כי זה באמת מה שהוא עושה, כי הוא רוצה להיכנס גם לתוך הפרצוף, ולכן הוא לוחץ על הגבול שבו עוצר הפרצוף את ההתפשטות שלו בתוך הפרצוף, וזה בדיוק מקום הטבור.

שאלה: אני לא מבין למה כשפעם ראשונה יוצא ס"ג, הסיום שלו הוא לא בטבור דע"ב?

תראו מה שקורה כאן. הס"ג שהוא בינה, ובינה יכולה להתפשט כאילו גם למטה עד הסיום, למלאות את כל הרצון לקבל שהבורא ברא, אבל ס"ג לא מסוגל להתפשט למטה מטבור. למה? כי בס"ג יש לנו רשימות ג' דהתלבשות וב' דעביות, (3/2), שזה חכמה, הארת חכמה (ראו שרטוט מס' 4 משורטט באדום). ובגלל זה ההתפשטות הזאת מהפה בס"ג לא יכולה לרדת למטה מטבור הכללי, רק יכולה להיות למעלה איפה שאור החכמה יכול להתפשט, מפני שיש כאן רשימו מג' דהתלבשות שזה רשימו מאור החכמה. אבל כשהמסך מתחיל להזדכך, ואז נעלם אור החכמה ונשאר רק 2/2(ב'/ב'), האור הזה מ-2/2 שזה חסדים ממש, "אור חסדים", יכול להתפשט למטה מטבור.

שרטוט מס' 4

תלמיד: איך הוא מצליח לרדת מתחת לטבור של ע"ב?

זה אור חסדים, על אור חסדים אין שום הגבלה כי זה אור של השפעה. רק על אור החכמה ישנה הגבלה, צמצום, מסך, אור חוזר, כל מיני הגבלות כלפי אור החכמה, כי זה אור שמורגש ברצון לקבל כתענוג. אור החסדים מורגש ברצון להשפיע כתענוג, ואין לנו בעיה ליהנות מהשפעה, אסור לנו רק ליהנות מקבלה, וליהנות מהשפעה בזה אנחנו דומים לבורא.

שאלה: למה חילקת את פרצוף ע"ב מעל הטבור ל"תוך" ו"סוף"? זה לא היה כתוב פה.

כי הוא לא יכול לקבל את כל אור החכמה שמגיע אליו על מנת להשפיע, ולכן הוא מחלק את הרצון לקבל שלו לתוך ולסוף.

תלמיד: מעל הטבור? הסוף לא נמצא מתחת לטבור?

זה לא חשוב איפה שהוא נמצא, הוא פשוט מחלק את הרצון שלו לשניים, איפה שיכול לקבל על מנת להשפיע נקרא "תוך", ואיפה שלא יכול נקרא "סוף". עכשיו השאלה אחרת, למה כל הע"ב, ראש תוך סוף, נמצאים למעלה מטבור דגלגלתא? פשוט, מפני שלמטה מטבור דגלגלתא לא יכולים לרדת כל הכלים ששייכים לאור החכמה.

תלמיד: לא הבנתי, למה הם לא יורדים?

מפני שהם שייכים לאור החכמה.

תלמיד: רק בס"ג הם יכולים לרדת, כן?

לא בכל הס"ג, חוץ מטעמים דס"ג.

תלמיד: הרשימות שלו, נקודות דס"ג?

כן.

תלמיד: אז זו השאלה השנייה שלי. למה כשפרצוף ע"ב מזדכך, אין שם ב'/ב' ברשימות שיורדות מתחת לטבור ורק בס"ג זה קורה? מה כזה מיוחד בפרצוף הזה, ברשימות שלו?

ברשימות ג'/ב', ג' זה רשימו מאור החכמה, ולכן החלק הזה לא יכול לרדת למטה מטבור.

שאלה: בתחילת הקטע דובר על המסך של אדם קדמון, איפה גבול הנשמה בשרטוט שלך? איפה אדם קדמון?

איפה גבול הנשמה, את זה אני לא מבין, לא מבין מילים כאלה.

שאלה: האם יש אדם קדמון בשרטוט, או שזה קורה בכל רצון כתוצאה מזה?

זה קורה בכל רצון.

שאלה: אפשר להגיד שהרשימו של ההתלבשות של גלגלתא, כשהמסך של ע"ב מתחיל לעבוד איתו רק אז הוא מבין שהוא לא יכול לעבוד עם עביות של בחינה ד'?

כן.

שאלה: אם הסוף של פרצוף גלגלתא לא מתמלא, אז הרצונות האלה הם נשארים אותם רצונות גם בפרצוף ע"ב?

לא, כל פרצוף ופרצוף הוא יכול להוסיף למילוי של הרצון לקבל הכללי בכל מיני מנות האור מה שהוא מסוגל. גלגלתא, ע"ב, ס"ג, אלה מנות כאלה שאפשר למלאות את המלכות דאין סוף, עד שהיא מתמלאת לגמרי וכל האור שבה הופך להיות לאור אין סוף.

שאלה: האם ראש, תוך, סוף, הכללי נקבע בגלגלתא?

כן.

שאלה: יוצא שהפרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, זה כאילו דיוק יתר של הרצון. כמו הדוגמה שהבאת עם הבשר שזה כאילו מחדד שאני יכול אחרי זה לאכול סלט וכן הלאה. אפשר לתת דוגמה ולהסביר מהו אותו הדיוק שקורה בס"ג?

סוף גלגלתא זה רצונות. כל הגלגלתא זה רצון אין סוף שרק חילק את עצמו בצורה כזאת שיש לו ראש, הוא רוצה לחשוב לפני שהוא מקבל מהמאציל, ומה שעושה חשבון [שיכול לקבל] הוא מקבל, ומה שלא יכול לקבל זה הסוף. בראש זו מחשבה, חשבון, ובתוך וסוף זה הקבלה שצריכה להתמלאות לגמרי. כל העבודה של כל העולמות וכל הנבראים היא איך למלאות את כל התוך והסוף דגלגלתא. גלגלתא ממלאה את עצמה על ידי פרצופים גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, ומפה עד הטבור היא גמרה מה שמסוגלת לעשות, כל היתר תלוי בסוף הגלגלתא. עכשיו אנחנו צריכים למלאות את הסוף. ולכן אנחנו נלמד איך אנחנו עושים את זה.

יהיה לנו עולם אצילות, ועולמות בריאה, יצירה ועשיה. באמצע זה פרסא. כך אנחנו נלמד את זה. למטה למטה זה העולם הזה, הוא בעצם לא קיים אבל אנחנו צריכים לציין אותו (ראו שרטוט מס' 5). ואז אנחנו צריכים לעבור מחסום ולהתחיל להתקיים בעולמות בריאה, יצירה, עשיה. וכשאנחנו נכנסים אליהם, במידה שאנחנו נכללים בהם, אנחנו מעלים אותם לאצילות. ואז האצילות דורש מכל הפרצופים האלה, שנקראים "אדם קדמון", ואדם קדמון פונה לאין סוף. ובדרך חזרה מקבל משם את אור אין סוף ומביא לנו את זה עד לאן שאנחנו נמצאים. נגיד שאנחנו נמצאים כאן (ראו בשרטוט נקודה אדומה). זאת העבודה. לאט לאט בהדרגה אנחנו נכלול את זה בתוכנו ונשתדל לממש.

שרטוט מס' 5

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו נמצאים רחוק מתחת לצמצום ב', פרסא, אז אי אפשר בצורה פרימיטיבית להשוות מהעולם שלנו כלפי ס"ג למה הוא קיבל את ההחלטה הזאת בגלגלתא באמת להשפיע שהוא לא יכול לקבל, ופתאום בס"ג כאן הצליח?

כל הפרצופים שמשתלשלים מלמעלה, מאין סוף עד למטה, העולם הזה, הם לא שרוצים, לא רוצים, מחליטים, לא מחליטים, אין דבר כזה. זה הכול מכאניקה לפי חוקים מוחלטים בין רצון להשפיע של האור ורצון לקבל של החומר, של הכלי, ואין שם שום החלטות כאלו עם סימני שאלה, אלא כמו בטבע מה יותר ומה פחות בלבד, זה מה שקורה.

ולכן זה שאנחנו לומדים איך הכול משתלשל ובונה, אנחנו רק לומדים את זה כדי ללמוד מה הם החוקים, חוקי המעמד בין האור לכלי. וכשאנחנו באים מלמטה אנחנו צריכים להעלות מ"ן שיהיה לנו בכלי, ברצון לקבל, גם מסך. שהרצון לקבל למרות שהוא אגואיסטי, יקבל יכולת להשפיע, ואז לפי זה אנחנו נכללים בכל הפרצופים האלו.

אני מבקש, תנסו לעבור על שיעורי הכנס, סתם לדפדף. סך הכול כל שיעור זה דף אחד. כדאי שיהיה לכם בטלפון בכל מקום לפניכם ותקראו מה כתוב שם, ותנסו עוד יותר ועוד יותר להתכלל עם המילים שכתבו לנו המורים שלנו הגדולים, בעל הסולם ורב"ש. ותראו עד כמה זה עוזר לכם. מחבק אתכם ועד מחר.

(סוף השיעור)