שיעור הקבלה היומי24 Mar 2026(בוקר)

חלק 2 בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ו'. חלק ט"ו, אות ה' (מוקלט מתאריך 11.04.2016)

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ו'. חלק ט"ו, אות ה' (מוקלט מתאריך 11.04.2016)

24 Mar 2026

שיעור בוקר 24.03.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 11.04.2016

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/sTpO9YVs?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ו,

דף א'תרצ"א, עמ' 1691, "בנין הנוקבא דז"א", אות ה', אור פנימי

קריין: "תלמוד עשר הספירות" כרך ו', חלק ט"ו, "בנין הנוקבא דז"א". דף א', תרצ"א עמוד 1691 אות ה'. אור פנימי, טור א', דבר המתחיל "וכדי להבין הדברים", פסקה שנייה.

"וכדי להבין הדברים, צריכים להבין ענין ז"א ונוקביה מבחינה מקורית וכן ענין לקיחת הצלע, ובנין הנוקבא שזה יתבאר להלן בביאור הנסירה. וכאן נבאר רק מבחינה כללית. והענין הוא, כי הכתוב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, שהמשמעות היא שהשמש והירח קומתם שוה, סובב על יום ד' דימי בראשית. שיתבאר לקמן, שאז נתגדלה הנוקבא ע"י התלבשות נה"י דאמא בתוכה, עד שהיתה בקומה שוה עם ז"א מאחוריו. וכיון שנפרדה עי"ז מז"א בעלה, ועלתה לינק מן ת"ת דאמא, להיותה גדולה כמוהו, ע"כ נסתמו החסדים ממנה. ואז התחילה לקטרג על האורות דגדלות האלו אשר קבלה מנה"י דאמא, כמ"ש חז"ל, שאמרה, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. כלומר, שטענה, שאי אפשר לה להשתמש בכתר אחד עם ז"א, מפני שלא יכלה לסבול את הסיתום הגדול דחסדים, ורצתה לחזור למקומה שמלפני כן, דהיינו להיות אב"א עם ז"א מחזה ולמטה, כי אז היה לה חסדים בשפע, מבחינת ו"ק דז"א, וזה מכונה בשם קטרוג, כי קטרגה על הארת הגדלות שנשפע לה מאמא, שהוא עלבון להמאציל.

וע"ז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך. שפירושו, שתחזור לבחינת נקודה שתחת היסוד, שהוא המיעוט היותר גדול שאפשר להיות בנוקבא. כי נמצא בזה, שכל הט"ר שלה וכל בנין פרצופה מסתלק ממנה, וחוזרת לשורשה להיות רק לבחי' מסך להעלות או"ח בשביל הז"א.

וזה שטענה, רבש"ע כיון שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי. כלומר, כי היא טענה שאי אפשר לה להשתמש בכתר אחד עם ז"א, אלא לחזור לאב"א, מחזה ולמטה, דהיינו לבחינת ו"ק, וזה ודאי לדעתה היה דבר הגון, שהרי לא יכלה לעמוד בגדלות מכח חוסר החסדים, כנ"ל. וע"כ התרעמה על שנאמר לה לחזור לנקודה תחת היסוד, שנדמה לה לעונש על קטרוגה, והיא לא הרגישה בזה שום חטא, שהרי לא יכלה לעמוד שם בשום אופן, מחמת חוסר החסדים, כנ"ל.

וזה אמרו ''תכלית גידול שלה הוא שיהיה בה כל הי"ס שלה, ותהיה עם ז"א פב"פ שוה לגמרי וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד, שהוא מה שקטרגה הירח" כלומר, שאז יתוקן קטרוג הירח, כי רק בבחינת גדלות דאחורים לא יכלה הירח לעמוד שם מכח חוסר החסדים כנ"ל, וע"כ קטרגה. אמנם, כשתהיה עם ז"א בקומה שוה בבחינת פב"פ עד הכתר, הנה אז יהיה לה גם חסדים בשפע, ואור החכמה תתלבש תוך אור החסדים, כנודע, ואז לא יהיה לירח מה לקטרג עוד, וזהו כל התיקון. כמ"ש הרב בסמוך."

יש לנו מלכות דאין סוף שצריכים לתקן אותה בעל מנת להשפיע. כשמתקנים אותה, רואים שעל ידי האורות שמקבלים, על ידי כוח מלמעלה, אפשר לתקן את המלכות רק עד הפרסא, עד החזה. יותר מזה אי אפשר לתקן את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, יש שם הגבלה, חוסר מסך. זה נקרא צמצום ב'. שרוצים כבר לתקן בכמה שרק אפשר את כל המלכות הזאת שהיא נמצאת בנה"י דא"ק, כי שם זו התפשטות המלכות, ואז יכולים בהתערבות הבינה לתקן רק חלק מנה"י דא"'ק, רק מקום דעולם האצילות, על ידי זה שמוסיפים שם כוח הס"ג, כוח הבינה. ולמטה מפרסא אי אפשר לתקן, שם שורה כבר כוח הרצון, הרצון לקבל. ולכן שם שורה הצמצום, לא להשתמש.

מתוך המבנה הזה יוצאת לנו שבירה, שמתערבבים כלים דקבלה עם כלים דהשפעה. יש לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, נקודות דס"ג שיורדות למטה, מתערבבות עם נה"י דגלגלתא, מקבלות משם רצון לקבל (ראו שרטוט מס' 1). לשם הן משפיעות ה' ראשונה, משם הן מקבלות ה' תתאה ואז באה לנו הפרסא, הגבלה, שהיא נקראת צמצום ב'. למעלה מהפרסא זה כוח הס"ג, כוח הבינה הכללי, ולמטה ממנה כוח המלכות הכללית.

זאת אומרת עד הפרסא יכול לבוא האור העליון ולתקן את הכול. וכדי לתקן את המלכות, את הכלים דקבלה האלו למטה, כלים דקבלה על מנת לקבל שנמצאים בצמצום ב', אז צריכים להוסיף לכאן את כוח הבינה. על ידי מה? על ידי שבירה. שמביאים מנה"י דס"ג פרצוף שהוא כולל גם את חלק הבינה וגם את חלק המלכות. ואז מתערבבים בשבירה בינה ומלכות, כי הפרצוף הזה רוצה לתקן גם את החלק התחתון, ואז למטה יש שבירה, שבירת הכלים. ואז יש ערבוביה, יש לנו כבר עניין של בינה ומלכות למטה, בינה ומלכות למעלה.

ואז את בינה ומלכות שלמעלה אנחנו מתקנים, זה נקרא "עולם האצילות". ולמטה אנחנו לא יכולים לתקן, אלא אנחנו נשארים כאן בכלים השבורים. אבל בכלים השבורים האלו, יש לנו בכל כלי וכלי שבור, גם ניצוץ מבינה. מה זה כלי שבור? זה נקרא שהוא המלכות עצמו, אבל בתוך מלכות יש לנו גם בינה קטנה, שהיא נמצאת בגלות בתוך מלכות, נקודה שבלב, שהיא לא יכולה לעשות שום דבר בינתיים, אלא לאט לאט יבואו האורות והם יתחילו לעורר אותה. ואנחנו לומדים איך הכלים האלה מתעוררים והם באים למלכות הזאת דאצילות, ומצטרפים אליה ובונים אותה.

כי כל התיקון הוא כדי לעשות כך שהמקום הזה למטה, מתחת לפרסא יהיה ריק, ולמעלה מפרסא הוא יהיה מלא, שם זה גמר התיקון. כאילו גמר התיקון, כי בגמר התיקון זה מתפשט למטה אבל כך זה, שכל הכלים, כל התיקונים יהיו למעלה מפרסא. זו בעצם העבודה שלנו.

שרטוט מס' 1

שאלה: מה ההבדל בין ערבוב של בינה ומלכות לפני השבירה ואחרי השבירה?

איפה יש לפני השבירה ערבוב בין בינה ומלכות?

תלמיד: יש את הבינה שמצטמצמת בצמצום ב'.

אין להם ערבוביה. אתה לא יכול לערבב שני דברים מנוגדים. גם בטכניקה, גם בעולם הזה אנחנו לא יכולים. נניח מים ושמן, אתה יכול לערבב? לא. אלא אם אנחנו עושים כל מיני תרחיפים, אז אנחנו בעצם שוברים את הגבולות ביניהם. אנחנו שוברים גבול של חומר אחד, כך שהחומר השני יכול לחדור לגבולו. זה מה שאנחנו צריכים, גם בטכניקה, גם בעולם הזה, גם בכל מיני פעולות כאלו שאנחנו עושים כשצריכים לערבב שני חומרים שלא יכולים להתקשר זה עם זה. ישנם חומרים שהם יכולים להתקשר זה עם זה. אם האלקטרונים באטום אחד והאלקטרונים באטום שני של שני חומרים יכולים להשלים זה את זה ולהיכנס לקשר הדדי, אז יש לנו קשר, ומזה יש לנו כבר מולקולות, חיבור בין האטומים, ומתוך זה יש הרבה חומרים.

אבל אנחנו מדברים על חומרים שלא רוצים להתחבר, לא יכולים, כי יש להם דחייה. זה רצון לקבל וזה רצון להשפיע, זה בינה ומלכות. אין דברים יותר מנוגדים. זה יסוד הניגוד שבטבע. ואז איך אנחנו יכולים לערבב אותם? אנחנו לא יכולים.

זה שבינה הכניסה את עצמה, מעל הפרסא, בתוך המלכות, היא לא חדרה נגד המלכות, היא הוסיפה למלכות כוח השפעה. ומלכות שבתוך גלגלתא, היא בעצמה כולה גם היתה רוצה להשפיע רק לא היה לה מספיק כוח. אז היא אמרה, אני לא מקבלת מפני שאני כולי כולי רוצה להשפיע. ולכן זו לא הייתה חדירה לתוך המלכות אלא תוספת כוח השפעה.

מלכות, לפני שבינה הייתה משפיעה אליה היא הייתה ריקנית, זאת אומרת רצון לקבל שהיה בכוח השפעה ולא רצה כלום, זה נקרא "חפץ חסד", לא רצה שום דבר לעצמו. אמנם יש כאן אורות של אין סוף שלוחצים על המלכות, אבל היא אומרת "אני לא רוצה, אני רוצה להיות בדבקות לפחות במה שאני לא מקבלת. אז אני נמצאת בדבקות עם הבורא". ובינה הוסיפה לה כוח ואמרה "בסדר, את נמצאת בחפץ חסד, בכוח הבינה את מחזיקה את עצמך להיות למעלה מהרצון לקבל, אז אני מוסיפה." ולכן מתחברים יחד שני אורות.

ולכן אותו חלק המלכות שנמצא למעלה מפרסא, הוא גם מתקדש ואפילו הופך להיות דומה לבינה. לכן המקום הזה נקרא אצילות, שכבר אפשר לקבל כאן אורות, והוא נעשה מקום הקדוש. הוא כבר לא מקום מצומצם כמו במלכות. אבל שוב, זו לא חדירה זה בתוך זה, אלא הסכמה הדדית שהם דומים כאן, בינה ומלכות.

שאלה: למה כשבינה נכנסה למלכות אחרי השבירה, צריך להוציא את הנקודות למעלה ולהשאיר שם מקום ריק? מה הרווחנו מזה?

אני לא מבין אותך. מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה אנחנו נמצאים בפעולה אחת. האור משפיע על הרצון ומתקן את הרצון בצורה שיטתית צעד אחר צעד בכל מיני אפשרויות במה שרק שאפשר. בכל מיני דרגות, בכל מיני ערבוביות, לא חשוב מה. אלא הולך ומתקן. לכן אחרי שהייתה שבירת הכלים, היתה שבירה, והאור ממשיך לפעול על הרצון, והרצון ממשיך על ידי האור לראות את עצמו איך הוא יכול בכל זאת להתקדם. לפי איך שהאור משפיע בו ומזמין בו כל מיני שינויים, אז הוא בודק את השינויים האלה ורואה את עצמו בכמה הוא יכול להיות דומה להאור, קרוב להאור, מחובר, אפילו דבוק בהאור. ועל ידי זה, אותה מגמה היא ממשיכה.

מה זאת אומרת "מה זה נותן לנו או לא נותן לנו?" למי זה לנו?

תלמיד: מה זה מקום ריק? ריק ממה?

מחשבת הבריאה, תכנית הבריאה להתקיים. אז היא עוברת שבירה וממשיכה, לא קרה כאן כלום. מה שקורה בדרך קורה, לא חשוב. אנחנו צריכים להבין שכל עוד שהאור העליון משפיע על הרצון לקבל וכל הזמן ממשיך להשפיע עליו, אין קלקולים. אפילו שזו ירידת הבינה למטה, אפילו שזו יצירת הכלים השבורים, אפילו שזה קליפות, אפילו שזה כל דבר בדרך, זה האור העליון מזמין את השינויים האלה במלכות. וכך זה ממשיך כל הזמן, וגם בזמן שאנחנו עכשיו מדברים אתכם, גם עלינו פועל האור העליון ואנחנו חלק מהמלכות ואנחנו נמצאים בכל התהליך הזה. רק מה שאנחנו רוצים, אנחנו רוצים להשתתף בתהליך הזה בתוספת רצון משלנו, לתת לזה משלנו גם השתתפות וזה נקרא "שנהיה דבוקים בבורא".

שאלה: אז איפה הגלות פה? איפה הגלות שלנו פה במערכת?

עדיין אין נשמות, אבל אפשר להגיד שגלות כאן בשרטוט (ראו שרטוט מס' 1) זה אותו חלק המלכות שנמצא למטה, שבינה שבו, נקודה שבלב מתחילה לבעור, להיות מורגשת, ואז כל המצב הזה הוא מורגש כגלות. כי רוצה לעלות לפי נקודת הבינה, למעלה מפרסא ולפי המלכות נמצא למטה מפרסא, ואז הוא מרגיש את עצמו שהוא בגלות.

תלמיד: מרגע שהתחלנו ללמוד הבוקר, גם בקריאה בזוהר, גם בסדנה שעשינו וגם עכשיו, אנחנו מרגישים בגלות. אני בכל אופן מרגיש שאנשים לא יודעים במה מדובר.

אז אתה צריך להיות מאושר.

תלמיד: בזה שיש גלות?

כן, בזה שאתה מרגיש גלות. להגיע לגלות זה בדרך, להגיע לגלות וכבר להרגיש שאתה במשהו נמצא בגלות זה כבר משהו. כי מתי אתה יוצא לגאולה? מתי שאתה מרגיש את הגלות שהיא חונקת אותך ואתה לא מסוגל להיות בה, אז אתה זוכה לגאולה.

שאלה: ציירת בפרצוף את הזיווג בנקבי עיניים. הוא לא היה בפה?

כן, זה היה בנקבי עיניים ואחר כך בפה. אתה צודק.

תלמיד: בעולמות בי"ע אין אורות בגמר התיקון, הם לא מקבלים אורות?

אני כתבתי שמגמת התיקון היא כזאת שאנחנו מעלים מלמטה למעלה כל מה שרק אפשר, את כל הכלים ומתקנים אותם באצילות, זה נקרא אח"פ דעליה, אז המגמה שלנו שלמטה זה יישאר ריק ולמעלה יהיו כל התיקונים המתוקנים. אבל גמר התיקון הוא שהכול מתפשט גם למטה. רק כתבתי כך, כדי שיהיה קצת יותר ברור.