שיעור צהריים 11.09.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "מתחזקים בעשירייה" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא הכנה לכנס "מתחזקים בעשירייה" - קטעים נבחרים מן המקורות.

אתמול התחלנו והיום אנחנו ממשיכים, הכנה לכנס "מתחזקים בעשירייה" - קטעים נבחרים מן המקורות.

קטע מספר 1.

"צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון (אור אחד,)" אחר החטא "הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה" ["זוהר עליון"], שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים."

(הרב"ש. 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

זה בעצם הקטע הראשון. תקרא שוב.

"צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה" ["זוהר עליון"], שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים."

(הרב"ש. 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

בכל אחד מאיתנו, בכל הנבראים, יש חלק מנשמתו של אדם הראשון. מצד אחד יש בנו את החלק הזה של אדם הראשון, לכן כולנו נקראים כביכול בני אדם, ומצד אחר אנחנו לא מרגישים את זה, לא מרגישים אותו, לא מרגישים קשר בינינו, אלא כדי להגיע לזה אנחנו צריכים להחיות את עצמנו, להעלות את עצמנו, לחבר את עצמנו למקור שלנו, לאדם הראשון.

שאלה: מי זה אדם הראשון?

אדם הראשון זה נשמה, זאת אומרת כוח רוחני שהיה אחד, ועל ידי השבירה הוא התחלק לשישים ריבוא נשמות, להרבה נשמות, לכן אנחנו נקראים בני אדם, כי אנחנו תוצאה מהאדם, מהמבנה הרוחני הזה, ובכל אחד מאיתנו יש חלק קטן ממה שהיה לאדם הראשון. מפני שהייתה התחלקות של נשמת אדם הראשון להרבה חלקים, בסופו של דבר אנחנו צריכים להתחבר בינינו, וככל שמתחברים יחד החלקים האלו שנשרו מנשמת אדם הראשון, אנחנו חוזרים שוב לאותו המבנה כמו שהיה באדם הראשון לפני החטא.

שאלה: מאיפה הוא הגיע?

אדם הראשון זה חלק מהבריאה בדרגת המדבר. לפניו היו "דומם, צומח, חי", ואחר כך נברא האדם, שנקרא "אדם" כי היה לו חלק דומה לבורא. החלק הזה שהיה נמצא בו זה חלק שנקרא הנשמה שלו, ומפני שלא שמר את עצמו, אז אותו חלק של הנשמה נשבר להרבה מאוד חלקים, זה נקרא "ששים רבוא נשמות", ובכל אחד מאיתנו יש חלק מהנשמה שלו.

לא מדובר על משהו גשמי, חומר כלשהו, אלא מדובר על המבנה הרוחני שלו. ואז אנחנו, על ידי קיום תורה ומצוות, על ידי כך שמקיימים חוקים רוחניים, אנחנו מושכים את כל החלקים השבורים האלה שנשרו מנשמתו, ומחזירים את עצמנו בחזרה למבנה אחד עד שכל החלקים האלה יתחברו שוב.

תלמיד: מה דומה ומה שונה בין אדם הראשון לבורא?

בורא זה בורא, זה כוח עליון, שהוא ברא את הדומם, הצומח והחי ואת האדם. מכל המבנה הזה שהבורא ייצב, האדם נשבר לחלקים, ואנחנו נושאים בתוכנו חלקים מאדם, לכן אנחנו נקראים "בני אדם", והעבודה שלנו היא לחבר את החלקים האלה יחד. במידה שאנחנו מחברים את החלקים האלה יחד, כל אחד לפי ההזדמנות שנותנים לו, במידה זו אנחנו מחזירים את מבנה אדם הראשון למקור.

תלמיד: האם זה אפשרי שאדם פרטי יוכל להתחבר לנשמת אדם הראשון או שזה אפשרי רק כעשירייה?

בכל אחד מאיתנו יש חלק מאדם הראשון ולכן אנחנו נקראים בני אדם, אבל כדי להגיע לדרגה יותר גדולה אנחנו צריכים להתחבר בינינו. לכן עיקר המצווה שאיתה התורה פונה אלינו ודורשת מאיתנו, שנעשה מעצמנו אגודה אחת, ואז נוכל להרגיש שבנו מתקיים אותו חלק מאדם הראשון.

תלמיד: האם יש הגיון בזה שהאדם יכוון את עצמו בכוונה שלו לאדם הראשון או שזה לא כך?

אנחנו צריכים לדעת את זה, אבל בדרגה שלנו העיקר זה התחברות, לאו דווקא לאדם הראשון, לנשמת אדם הראשון, אלא בינתיים מספיק החיבור בינינו.

שאלה: נשמת אדם נשברה, איך לשמור עליה ולעבוד רק על החלק הזה של הנשמה בנו?

כל אחד מאיתנו מקבל חלק מאותו חלק אדם הראשון שהיה בנו ושאותו תיקנו. מה שעוד לא מתוקן, גם נמצא בנו, ובזה אנחנו עוסקים. הכי חשוב זה לאסוף את עצמך, את כולנו יחד, גברים, נשים לאחד שלם, ובמידה שנתחבר יחד, נוכל להרגיש את חלק האדם שבנו.

תלמידה: איך לא לפספס ולחבר את כל הנשמות לנשמה אחת?

זה בדיוק מה שאנחנו עושים. לא מדובר על איזו היכרות בדרגה אנושית, אלא אנחנו צריכים להיות קרובים זה לזה בצורה רגשית, להבין שבהתאם להרגשה שלנו, למה שאנחנו מרגישים, אנחנו יכולים להתחבר עד כדי כך שנרגיש את המקור שלנו, מאיפה אנחנו, ועל ידי זה כל אחד יתקן את נשמתו ואת הנשמה הכללית שלנו, ובהתאם לזה נרגיש יותר ויותר את העולם העליון, את העולם הרוחני.

שאלה: כתוב שהאדם הראשון קיבל את כל האור במכה, בפעם אחת.

בבת אחת בכלי הזה שעוד לא היה שבור האיר האור הכללי של הנשמה הכללית.

תלמיד: ולא היה הפסק.

לא היה שום הפסק.

תלמיד: לא היו תקופות?

בכלל לא, ממה הן יכלו להיות?

תלמיד: כלומר מתוך שבירת הנשמה שלנו אנחנו מרגישים שיש תקופות?

כמובן.

שאלה: מי הם הערבים באהבה, מה תפקידם, איך להגיע לזה למצב הזה של נשמה אחת?

זאת המשימה שלנו. לכן המצווה העיקרית מלמעלה כלפינו היא "ואהבת לרעך כמוך". ואז תרגישו את הקשר שלכם עם כל האחרים, ובמידה הזאת שתתחברו ביניכם, יאיר בכם יתר אור של הבורא יותר ויותר.

תלמידה: זה אפשרי לעבוד מהמצב הבא המתוקן, מהפוטנציאל הזה של אהבה?

כן.

תלמידה: בעזרת העשירייה?

כן.

תלמידה: צריך כל הזמן להיכנס לאחדות הזאת, לשדה הזה. איך לא ליפול, איך תמיד להחזיק?

איך שייצא. יכול להיות שלא תצליחו להחזיק, רוב הסיכויים שתפלו הרבה פעמים, אבל עם זאת תבקשו, תשתוקקו שוב לעלות ולהתחבר, ובצורה כזאת כל הזמן תתקנו את עצמכם.

שאלה: היה אור אחד כללי שהיה לו בגן עדן והתחלק להרבה אלפי חלקים.

כן.

תלמיד: אותם החלקיקים נמצאים באותם החברים שלומדים ב"בני ברוך", וגם באלו שהם לא אקטיביים בכל העולם.

בכל בני האדם, בכל אדם ואדם.

תלמיד: אנחנו מגדילים את החלקיקים הפרטיים שלנו ברצון שלנו להתחבר, כל עשירייה מייצרת בלוק מאיר של החלקיקים המשותפים.

כן.

תלמיד: וכשאנחנו דואגים להפצה אנחנו צריכים להדליק גם את אותם הניצוצות שבכל העולם.

כן.

תלמיד: לפי שם המאמר "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל", כל הניצוצות בעולם ידלקו ויתחברו למערכת אחת. האם את החלק הסופי הזה המקובלים כבר רואים, ועלינו לעבוד עד הסוף עם כל הכוחות?

בעיקרון זה לא הרבה כוחות. בהתאם למה שמתגלה, בהתאם לזה שמתגלה לאדם העולם הרוחני, בהתאם לזה פוחתים כוחותיו, הוא צריך להשקיע יותר מאמץ כדי לחבר בתוכו את הכוחות הרוחניים ולעלות לבורא. זה לא סתם כך.

תלמיד: לפני הכנס זה מורגש בצורה חדה יותר, האגו לוחץ עליך, אתה לא רוצה לדאוג לחברים, אתה רוצה פחות לחשוב עליהם, פחות להתחבר. איך כל אחד צריך לתאר לעצמו את המצב הסופי הזה, את הסכימה הסופית כשכולנו כבר מחוברים, לא אחרי גלגולים רבים, אלא כשכל אחד יציב לעצמו משימה כלפי הכנס, מה עליו להרגיש כדי להגיע לזה?

מקסימום חיבור עם החברים.

תלמיד: מתוך המאמצים הקטנים האלה?

כן.

תלמיד: אפילו שאתה יודע שהם קטנים, את כולם צריך להשקיע?

כן.

שאלה: כיצד עליי לחפש את אותה ההארה העליונה בחברים שנמצאים כאן?

את ההארה העליונה אני מתחיל להשיג במידה שאני מתחבר עם החבר, ולפני שאני מתחבר עימו אין לי שום הארה עליונה.

תלמיד: האם יש עבורי הארה עליונה בכל אחד מהחברים?

כן.

תלמיד: מהו חטא עץ הדעת?

חטא עץ הדעת זה גילוי האגואיזם שיש בכל אחד ואחד. הוא הפריד בינינו, הרחיק בינינו, והאדם לא מרגיש באגו שלו שום עבירה, שום דבר רע. זה הדבר הכי גדול.

שאלה: כל אחד הגיע לכנס עם העשירייה שלו, הכנס גם נקרא "מתחזקים בעשירייה", וברור שבראש ובראשונה אנחנו מתחזקים בעשירייה. זאת השיטה של הרב"ש שאתה חידדת אותה כלפינו. כאן בכנס יש נשמות שונות, יותר זכות, יותר כבדות, אלה שנמצאים כאן, ישראלים. האם בכנס הזה אנחנו מתאחדים בתוך העשירייה, או שאנחנו יכולים לספוג, לקבל את כל הנמצאים כאן?

אתה יכול להתחבר עם כל מי שנמצא כאן. בשיעור וביתר השיעורים בכלל, בני ברוך ישראל, או מכל מקום אחר. העיקר זה להתערבב עם אלה שלומדים את חכמת הקבלה. בצורה כזאת אנחנו תומכים זה בזה ומתקדמים.

שאלה: אנחנו עוסקים במחשבה בעבודה הזו כדי לחבר את הנשמה ולהרגיש שעכשיו אנחנו עשירייה אחת.

זה מאוד לא פשוט להתחבר יחד בעשירייה אחת. זאת עבודה מתמשכת, אבל היא לפנינו.

תלמידה: מה זה אומר שממחשבה זה הופך לפעולה ומה ההבדל?

זה אומר שאנחנו עד כדי כך מרגישים אחד את האחר "כאיש אחד בלב אחד" במדרגה הנוכחית. אחרי זה יהיו עוד מדרגות.

תלמידה: כלומר אנחנו מרגישים שאנחנו אחד בעשירייה, אבל נתרחב עד כדי כך שנרגיש שכולנו עשירייה?

כן, ללא ספק כך אנחנו יכולים להרגיש את עצמנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות את החלק שבנו שעלינו לתקן כדי שלא נצטרך להתגלגל שוב?

החלק הזה שנתקן בנו, זה חלק שתיקן את עצמו, שהאדם תיקן את עצמו במשהו ובחלק הזה של האגו שלו הוא עלה למעלה מהאגו ונעשה דומה לאדם הראשון.

תלמידה: אחרי שהחלק הזה מקבל תיקון, זה נותן אפשרות לתקן לחלקים אחרים?

כן.

תלמידה: כי בשביל זה התהליך צריך לקרות.

כן. לכן החלק הזה קיבל תיקון.

שאלה: אנחנו עובדים ממש עד הכנס, כולם עובדים ממש חזק, כל העשיריות. מה יותר חשוב עכשיו, להתחבר חזק או לבקש מהבורא שיחבר אותנו?

מה את חושבת, מתי תוכלו להשיג חיבור?

שאלה: כשנבקש אותו ביחד.

זה כל מה שצריך לעשות.

תלמידה: יוצא שזו פעולה אחת שמורכבת משתי פעולות? מטרתנו להתחבר, אנחנו לא יכולים ויש לנו תפילה אל הבורא?

כן.

תלמידה: וכך כל יום?

כן.

תלמידה: עד איזו רמה?

עד שתראי שאתם נמצאים בחיבור.

תלמידה: הבורא ייתן לנו לדעת את זה?

כמובן.

שאלה: איך לדעת מה יתרחש בנו אחר כך?

זה לא תלוי בך, בך תלוי אך ורק להשתוקק לעלייה הרוחנית. מה יתרחש איתכם אחר כך, זאת כבר שאלה אגואיסטית. בזה אנחנו בכלל לא דנים. השאלה היא איך אדם לא יישאר "עייר פרא אדם יולד", כלומר מה שלא ייצא יהיה בסדר, זה כבר יהיה למעלה מהמצב שבו התחלת.

תלמידה: אז אנחנו נמשיך. הייתי רוצה להמשיך יחד עם כולם.

את צריכה בכל רגע ורגע לבקש להיות קרובה יותר לחברות שלך בעשירייה, זה העיקר, ולא לסטות מזה לשום מקום. אחרי זה כבר תראי מה קורה. יש עוד מדרגות ואותן אנחנו נגלה אחר כך.

שאלה: רב"ש אמר לנו שלאדם הראשון בגן עדן יש הרבה חלקים.

כן.

תלמיד: בכנס הזה אני רוצה אור עליון מהבורא, איך להשיג את זה?

בשביל מה?

תלמיד: חיבור? אחדות?

אז תבקש חיבור.

תלמיד: אבל אני רוצה עכשיו.

בסדר, תבקש משהו קונקרטי, שאפשר להצביע עליו.

תלמיד: יש לנו יומיים עד הכנס ושמעתי שבעשירייה אנחנו לא צריכים להרגיש פחד ממשהו, אין בעיה אם יש בלגן, אבל אמרת לנו להיות יומיים לפני הכנס בשקט. מהו הכוח שיש בתוך השקט?

שאנחנו רוצים שרק הבורא ינהל אותנו, שלא נפריע לו.

קריין: קטע 2, אומר בעל הסולם, מתוך "ששים רבוא נשמות":

"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת – נשמת אדה"ר.

ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים"."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

זאת אומרת שרק נשמה אחת יש בעולם והיא מתחלקת להרבה חלקים. אבל בעצם זה רק כלפינו, באמת יש רק נשמה אחת, נשמת אדם הראשון.

קריין: 3 קטע .

אומר בעל הסולם:

"הגוף עם אבריו – אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.

אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו.

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

שאלה: האם אנחנו יכולים להשיג את הקשר הייחודי הזה שקיים בין כל הנשמות?

אנחנו יכולים להשיג הכול, רק לפי הסדר.

תלמיד: האם יכול להיות שזה אותם החלקים החשובים ביותר שיאפשרו לנו להתחבר טוב יותר אם אנחנו נבין איך בדיוק כל נשמה מקושרת לנשמה אחרת והסיבה?

לא, עכשיו אתם לא יכולים להציג את זה.

תלמיד: ומתי זה כן יהיה אפשרי?

כשבעצמכם, כשאתה והחברים תשיגו חיבור בין החברים כיוצא מתוך החיבור ביניכם, לאחר שתלמדו על הקשרים שביניכם, מזה תוכלו להשיג איזה קשר צריך להיות ביניכם לבורא.

שאלה: האם אני יכול לבקש מהרופא שיחבר בחזרה את החלקים או שזה לא עסקי?

זה לא העסק שלך. במידה שאתה חוזר לקשר עם החברים ועם הבורא, אתה מתחיל להרגיש חוסר קשר איתם והבורא מרגיש את זה ועושה את החיבור.

שאלה: אם האיבר נפרד מהגוף, מאיפה בא הרצון להתחבר לאיבר?

מזה שפעם היה לו ועכשיו מעוררים את הרשימות שבו.

תלמיד: זה בא מהרשימות של המצב שהיה קודם?

כן.

תלמיד: הרופא זה הבורא שמחבר?

כן.

שאלה: אנו יודעים שהמבנה הרוחני של נשים שונה מזה של הגברים, אז איך שני הייצוגים הללו מתמוססים ליצירת ניצוץ אחד, איך הם מתנוצצים בתוך אחד?

יש ניצוצים שיותר שייכים לנשמת הגברים ויש כאלה ששייכים יותר לנשמת הנשים. בינתיים אין הבדל כזה בינינו. זה כמו אצל ילדים קטנים, תינוק או תינוקת זה לא כל כך חשוב. כך גם בינינו, ככל שאנחנו נגדל יותר, ודאי שנתחיל להרגיש איזה סוג נשמה יש בכל אחד מאיתנו.

שאלה: לפני זה אמרת שככל שאנחנו יותר קרובים לרוחניות, כך פחות כוחות יש לנו. איך לקחת כוחות מהעשירייה כדי אחרי זה להחזיר להם כל מה שלקחתי לעצמי?

זה לא חשבון שלנו. קחי כל מה שיש ותתחברי.

תלמידה: כתוב שהאיבר המנותק לא מרגיש את הגוף ולא יודע את מחשבותיו של הגוף. בני האדם בעולם מנותקים מהבורא, ולכן לא מרגישים ולא יודעים את מחשבותיו של הבורא, של כללות הגוף.

נכון.

תלמידה: השאלה היא, אם ההפצה שלנו מביאה אותם להכרת מחשבותיו של הבורא?

כן. כן ודאי. הם מתקרבים יותר ומשיגים יותר.

שאלה: נשמה זה חלק מהבורא ואנחנו אפילו לא נשמה אלא חומר שמנסה לבנות קשר של הנשמה. לקשר הזה נכנס התיקון של המקובלים, איך להיכנס לזה כדי לתקן את הנשמה?

תתכללו בחיבור ביניכם, בזה תתקרבו למצב של הנשמה הכללית.

תלמידה: עד כמה חשוב דווקא להתקרב דרכך ודרכך לרב"ש ובעל הסולם?

במה את יכולה להתכלל בהם? רק לקרוא את מה שהם כתבו.

תלמידה: אז רק לקרוא מקורות, דרך זה אפשר להיכנס?

זאת עוד לא התכללות, אבל לפחות זה.

שאלה: הבורא מרגיש חוסר קשר, איך אפשר להרגיש כל פעם חוסר קשר ולבקש ממנו?

לבקש, כל הזמן לבקש.

שאלה: לגבי הבקשה שלנו בכנס, זה מרגיש שצריך לבקש מדרגה ריאלית, כמו למשל התקדמות של "בני ברוך" לרוחניות, אבל ממה שאני מבינה, צריך כל הזמן לרצות את גמר התיקון כבר. השאלה אם אפשר לבקש את זה, זאת בקשה הגיונית שנרצה את זה או עוד לא?

עוד לא.

תלמידה: אמרת שכל אחד ניתנה הזדמנות לחבר את כל הניצוצות בחזרה לאדם הראשון. וגם בעבר אמרת שכל החברה כבר בגמר התיקון ורק האדם עוד צריך להיתקן. אז אם הכול תלוי בי, אני לא מרגישה שיש לי את הכוחות האלה באמת. מה לעשות?

רק לבקש. כמו שכתוב הלוואי שיתפלל כל היום. זהו, רק לבקש כוחות מהבורא, כוחות החיבור, התכללות, ועם זה לגשת לחברה.

שאלה: לגבי התפילה, אתה אומר לחפש לבקש כל רגע ורגע, כל הזמן בהתמדה לבקש. יש הרבה חברים שמוכנים לבקש בצורה כזאת רצינית. שמתי לעצמי סימנים כאלה על הידיים, רשמתי שלא אשכח לבקש, לא הגעתי לסעודה, בדרך כבר שכחתי מה כתבתי שם. גם לכתוב את זה, לרשום באיזה רשמקול, זה נעלם. אני רוצה לבקש אז למה הבורא לא נותן לי לבקש?

בגלל שאתה רוצה.

תלמיד: אבל אני כן רוצה לא לצאת מזה שעה שעתיים שלוש. והבורא בעצמו כיוון אותי כן לבקש, ואחר כך הוציא אותי. עכשיו אני מקשיב לך, כאן המצב טוב, יש תפילה, אתה נמצא בהתפעלות חדשה, אבל בין השיעורים איך לקבע את זה, אולי לעשות ניסיון בינינו לעשות משהו שהוא מעל לכוח האנושי?

תחפש, תנסה.

תלמיד: במשך אלפי שנים, האם יש כזה ניסיון, טריקים?

כן, הם אספו כל מיני כאלה.

תלמיד: האם תוכל לייעץ לנו, או שאנחנו צריכים להגיע לזה בעצמנו?

כן.

שאלה: האם לפני שאנחנו מבקשים חיבור, אנחנו קודם כל צריכים להיות מודעים לפירוד? כי אני נולדתי כאיבר נפרד, מנותק, ועבר הרבה זמן עד שבכלל התחלתי קצת להבין את זה. האם יש איזו אפשרות לתמוך באנשים, שתהיה לנו בכלל המודעות לזה שאנחנו בעצם נפרדים?

לא. אנחנו לאט לאט מגלים את זה.

תלמיד: האם עד אז האיבר צריך פשוט לישון ולהישאר נפרד?

זה איך שהבורא מנהל אותו.

תלמיד: צריכה להיות דרישה מאוד חזקה כדי לעורר את הבורא שייתן לנו כזאת הכרה.

כן. ככה זה.

שאלה: יש לנו עוד יומיים לכנס, ואנחנו רוצים לעשות מקסימום הכנות כדי באמת להגיע פנויים ורק להיות בעבודה פנימית. הייתה לי הרגשה שאתה מכוון אותנו לעבודה מאוד פנימית לבבית. אבל לי לדוגמה מאוד חשוב שיהיה לי את כל החומר מולי מודפס, ואני אוכל לכתוב רשמים ולהיות בתוך זה. האם חשוב שלכל אחד יהיה את החומרים של הכנס מודפסים לפניו בזמן השיעור?

אני לא יודע. איך זה יהיה, אתם יודעים?

תלמיד: כל חומרי הכנס נשלחו לכולם ונמצאים באתר שלנו. כל אחד נמצא עם טלפון לפי השפה שלו, והוא יכול לקרוא את המקורות בזמן השיעור. בנוסף, בזמן שהקריין קורא, הטקסט מופיע לכולם על המסכים ויכולים לקרוא אותו. אנחנו חשבנו בהתחלה להדפיס חוברת עם המקורות לכל אחד, אבל ראינו שזה מסורבל לפי שפות, וגם ראינו מהניסיון שמעטים מעריכים את זה ויודעים לעבוד עם זה, לאנשים נוח עם הטלפון או עם המחשב שלהם. לכן כל אחד שחשוב לו לעבוד עם המקורות, מוזמן להדפיס זאת לפני כן בבית ולעבוד עם זה.

בסדר. מובן.

שאלה: מה המשמעות של המספר שישים ריבוא, שש מאות אלף?

כך מקובל. המקובלים כתבו שנשמת אדם הראשון התחלקה לשישים ריבוא נשמות ולעוד ניצוצי נשמות, להרבה חלקים.

שאלה: אם כולם מנשמת אדם הראשון, אז מה זה שורש נשמה?

זה אותו השורש שקיים בכל אדם, בנשמת אדם הראשון. זה המקום בנשמת אדם הראשון שממנו כביכול נוצרתי.

שאלה: אם ברוחניות אין פירוד, אין מרחק, הכול אחד, אז מה זה לחבר את הנשמות?

לחבר את הנשמות, זה להחזיר אותן למקום, לאדם הראשון, איפה שהן מתחברות יחד לרצון אחד.

שאלה: איך בכנס תלמיד יכול לצמצם את עצמו ולשאול, "איפה אני ולאן אני הולך"?

שישאל כך. שישאל את עצמו, שישאל את הבורא.

תלמיד: מה החשיבות של הבירורים בתוכי?

בזה אתה מברר מי אתה, מאיפה אתה, לאן אתה, איפה המקום שלך בנשמה הכללית.

תלמיד: זו עבודה בשכל?

גם בשכל וגם ברגש.

שאלה: אמרת ששישים ריבוא נשמות זה כל אדם בעולם הזה. האם הנשמות מתחברות בכוונה על מנת להשפיע לבורא?

כן.

תלמידה: האם אפשר לעורר את ניצוצות הבורא בכל אחד בעולם רק על ידי התפילה המשותפת שלנו?

אפשר. על ידי התפילה המשותפת שלנו אנחנו יכולים להשיג הכול, את גמר התיקון, עלייה למלכות דעולם אין סוף, כל מה שאתם רוצים.

תלמידה: איך הבורא מעורר באדם את הניצוץ של התפילה?

כמו שאת יכולה להגיד על עצמך איך את התעוררת, כך הוא מעורר.

תלמידה: אז זו דרך ייסורים יותר מאהבה?

בעיקר, כן.

תלמידה: דרך הלימוד אנחנו מתחברים ככל שאנחנו יכולים, כי אנחנו עוד לא יודעים איך, אלא רק משתדלים. ואנחנו יוצרים מערבולת לשמיים שסוחבת את כל האנושות לשם, ואנחנו מאוד רוצים להציל את כל האנושות.

בסדר. זה טוב, ראוי לשבח.

קריין: קטע מס' 4.

"אין לך איבר הנמצא באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם. כי כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד, כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן ייתקנו, יהיו לגוף אחד ממש."

("זוהר לעם". "תולדות". מאמר "ואלה תולדות יצחק", סעיף 3)

שאלה: האם כל עשירייה היא איבר?

אפשר להגיד שהיא חלק מאיזשהו איבר, כן.

תלמידה: איך לאסוף איברים?

זאת לא הבעיה שלכן, זאת לא המשימה שלכן. המשימה שלך היא להשתוקק לחיבור בין החברות בעשירייה שלך, אחר כך במאייה שלך, באלפייה שלך וכן הלאה. כלומר כל פעם לעלות בחיבור ביניכן.

שאלה: בגוף כל חלק הוא דרגה אחרת, ויש חלקים עם רעל. מה נקבל מהרופא כדי לרפא אותם החלקים בתוך הגוף?

איך הוא ירפא אותם? הרופא יודע מה לעשות עם כל החלקים, אנחנו צריכים רק לבקש. אם אנחנו מבקשים מהבורא שיתקן אותנו, ירפא אותנו, יקרב בינינו, אז הוא עושה את זה בדרכים הכי טובות לריפוי.

תלמיד: איך דרגה עליונה תשפיע על דרגה תחתונה? מה הקשר ביניהן כשאנחנו מרגישים תהליך של תיקון?

את תהליך התיקון אנחנו מרגישים בצורה הפוכה, ממטה למעלה. רק בצורה כזאת.

שאלה: האם זה טוב לפתוח את הלב בתוך העשירייה לגבי ההשתוקקות, הכמיהה שלנו, וכך לבנות בקשה, דרישה משותפת לעליון?

תעשו מה שאתם חושבים. כאן אתם יכולים לעשות הכול.

תלמיד: כלומר זה בסדר לדבר על הרצון שלנו בתוך העשירייה, לפתוח את הלב.

כן.

שאלה: למה דרך הנחיריים אנחנו נושמים את רוח החיים?

זה מין ביטוי כזה, אבל אין לזה שום קשר לא לאפו, לא לנשמה, לא לכלום.

שאלה: האם כעשירייה יש לנו את הזכות ללחוץ על הבורא?

קודם כל תתקנו את עצמכם. אחר כך תיווכחו לדעת שיש בכם את כל אותן המדרגות שנמצאות בסולם ביניכם לבין הבורא ואת כולן צריך לתקן. וכאשר תעלו עד לדרגתו, אז תבינו אם אתן צריכות לבקש ממנו על עוד משהו מלבד על תיקון עצמכן, או לא.

שאלה: מה זו הבריאה בעולם?

זה הרצון האחד, ליהנות, להרגיש שאתה חי, בחיים. זה אגו.

תלמידה: אם אנחנו משווים את זה עם האיברים בגוף של האדם?

זה כך נאמר, שהבורא ברא אדם אחד. כלומר זו מערכת שבנויה מהרבה מאוד מערכות, תתי מערכות, והן כולן מכוונות לתקן את האדם.

תלמידה: איך זה קשור לאיברים? כי בגוף יש כמות מסוימת של איברים.

זה לא משנה אם אלו איברים, חלקי איברים.

שאלה: כשאנחנו עוברים מצבים בעשירייה, המצבים עוברים הרבה יותר מהר, ואז יש תנועה. כדי לעבור מצב, אני מספרת לעשירייה בצורה כזאת או אחרת. בכנס אנחנו עם הרבה יותר עוצמה. איך אפשר לכלול את כל המצבים ולשתף אותם בדרך הכי נכונה?

תנסו כך או כך. אבל ודאי שנשים הן נשים וגברים הם גברים.

שאלה: בעולמנו, אם הגוף לא מתוקן, אז כל שאר האיברים מנסים לפצות על כך. ברוחניות זו הרי מערכת מושלמת, האם יוצא שרק עליי לתקן את עצמי וכל שאר המערכות אמורות להיות מתוקנות?

בהקשר למה אתה שואל?

תלמיד: אם אני עובד בעשירייה ואני רואה מישהו שהוא לא מתוקן, האם אני משלים את חוסר התיקון הזה ואני כבר לא יכול לדרוש את זה מהחבר, או שאנחנו צריכים לעשות את זה בהדדיות?

בהדדיות. וחוץ מזה קח בחשבון, שאם אתה רואה איזשהו קלקול, אז זה בראש ובראשונה בך, בהכרח. ואם תתקן אותו, אז לא תראה אותו גם באחרים.

תלמיד: האם כל פעם אני יותר ויותר מבטל את עצמי לאפס, עד שאני אראה תמונה שונה?

כן, זה יכול להיות. ככל שאתה נמוך יותר, כך הנשמה שלך גבוהה יותר.

שאלה: אנחנו התחברנו לעשירייה ונהיינו כאחת, כל שבוע אנחנו מתחברות עם עשירייה אחרת. הגעתי לכנס עם כל העשירייה שלי, ובכנס הזה סוף סוף בנינו כזו מציאות שהבורא גומר בעדנו, וכולנו הרגשנו דרך הלב שלנו שהוא טוב, אוהב ומיטיב. האם זוהי מטרתנו בכנס הזה?

כן. להתחבר כך שתרגישו את עצמכם בעשירייה ואת כל החברים בעשירייה, ולא תרגישו שום הבדל בין כולם ובין הבורא.

שאלה: בהקשר של ללחוץ על הבורא. אמרת שהבורא אוהב את העקשנים שכל הזמן מבקשים ממנו.

אבל לא מתוך טיפשות, אלא מתוך זה שהם באמת רוצים להשיג את הפסגות, והם מוכנים להשקיע בזה.

תלמידה: התפילה עצמה היא תיקון. כשאנחנו מתפללים, פונים אליו, אנחנו משפיעים עליו ועל כל המערכת, כי אנחנו מתקנים את הלב שלנו. האם יוצא שהעניין הוא עם איזו כוונה אני פונה לבורא?

כן.

שאלה: הוא כותב במאמר, שאדם הראשון מתחלק לשש מאות אלף ניצוצות. שמעתי ממך שאיפה שכתוב על ניצוצות, מדובר על אור חוזר.

לא צריך עכשיו להיכנס לזה, זה לא כך. המערכת שם היא הרבה יותר מורכבת.

(סוף השיעור)