שיעור 11.04.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים - "נשים בונות עולם חדש"

מנחה: השיעור היום יעסוק בעליות וירידות בדרך. נדבר גם על הזמנים המיוחדים שלנו, איך למרות הקושי לשבת בבית, ההרגל נעשה טבע שני, ודווקא נפתחת בפנינו הזדמנות ענקית לחיבור.

בחלק השני של השיעור נדבר על הפצה ונשמע גם חברות מהארץ ומהעולם שעוסקות בהפצה.

בואו נתחיל, אני אשמח לשרת אותכן במה שתרצו. בבקשה. יש לנו מסכים מלאים בנשים אז אני מוכן.

קריין: קטע ראשון בנושא עליות וירידות בדרך הרוחנית, קטע מס' 1, מתוך זוהר לעם "תצווה" עמ' 86.

"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה."

זאת אומרת, עבודה שלמה היא לא מתוך זה שאדם נמצא בטוב, אלא דווקא שהוא היה ברע ומתעלה מהרע לטוב, מכוח קבלה לכוח השפעה, מניתוק לחיבור. וכשהוא כל הזמן משתדל ומשתדל כך להיות, בהתעלות לכוח החיבור, דווקא בזה הוא עושה נחת רוח לבורא, בזה הוא עושה את כל התיקונים.

זאת אומרת, סתם להיות במצב טוב, גם זאת לא העבודה, זה לא התיקונים. תיקונים זה דווקא שהוא מקבל הרבה פעמים מהבורא ירידה וכמה שיותר מהר מבקש כוחות ועולה על ידם, אז בזה כבר הוא מתקן את עצמו. זאת אומרת בירידות ועליות, ירידות ועליות.

שאלה: מאז שהתחיל וירוס הקורונה אנחנו הנשים כולנו בהפצה ושמנו בצד את העבודה של העשירייה. עד כמה חשוב לאישה שיווי המשקל בין העשירייה לבין ההפצה?

לגברים יותר חשובה העשירייה ולנשים יותר חשובה ההפצה. אם אנחנו מדברים באחוזים, אז הייתי אומר, שלגברים 80% זו עבודה בקבוצה ו-20% בהפצה ולנשים ההיפך, 80% עבודה בהפצהו-20% עבודה בעשירייה.

קריין: קטע מס' 2 מתוך בעל הסולם "שמעתי" קע"ב "עניין המניעות והעיכובים"

"כל המניעות והעיכובים, המתראים ומתגלים לעינינו, אינו אלא בחינת התקרבות, שהבורא ית' רוצה לקרב אותנו. וכל אלו המניעות מביאים לנו רק התקרבות. כי לולי זה לא היה שום מציאות להתקרבות אליו. כי מצד הטבע אין התרחקות יותר גדולה, מזו שאנחנו מחומר קרוץ, לבין הבורא ית', שהוא גבוה מעל גבוה. ורק כשהאדם מתחיל להתקרב, אזי הוא מתחיל להרגיש את המרחק שבינינו. וכל מניעה, שהוא מתגבר עליה, מקרב לו את הדרך."

זאת אומרת, עד כמה שאנחנו דווקא רחוקים מהבורא, בנטייה אליו, ברצון לתקן את עצמנו ולהיות יותר קרובים אליו, בזה אנחנו עושים לו נחת רוח. לא בזה שאנחנו ממש קרובים, אלא עד כמה שאנחנו נמשכים אליו. בזה בעצם אנחנו מראים לו עד כמה שאנחנו רוצים להגיע לאהבה, רוצים להגיע לחיבור, לדבקות ומזה יש לנו אפשרות לתת לו תענוג.

זה כמו בעולם שלנו. זה ששני אנשים נמצאים קרובים זה לזה, זה לאו דווקא מעורר בהם אהבה, אלא כשהם נמצאים רחוק זה מזה ויחד עם זה משתוקקים להיות יחד, אז יש מרחק ביניהם שזה שלילי, ונטייה להיות יחד שזה חיובי, ואז, זה כפול זה, מעורר בהם סך הכול הרגש של משיכה הדדית זה לזה וזה נקרא אהבה.

זאת אומרת, זה שנמצאים קרובים זה לא מספיק, צריכים גם להרגיש את עצמם רחוקים, ולכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כמה שאנחנו עולים בסולם המדרגות, אנחנו יותר ויותר עולים בשמאל ובימין [ בצורת] קונוס. עולים ביצר הרע גדול יותר וביצר הטוב גדול יותר והמרחק שביניהם נותן לנו מדידה של אהבה.

לכן אני לא מפחד שעם וירוס הקורונה תהיה בינינו התרחקות, אנחנו דווקא נגלה, ועוד יבוא הזמן, כי אנחנו עוד רחוקים לצאת מזה, אבל אנחנו נרגיש עד כמה שחשובה גם ההתרחקות, שעל פניה אנחנו יכולים לפתח התקרבות.

שאלה: אנחנו נמצאות בזמנים, שרובנו יותר עסוקות מאשר בזמנים רגילים. גם המשפחה והבית דורשים יותר תשומת לב וגם אנחנו עובדות הרבה מאוד בהפצה ושומעות שלושה שיעורים ביום. יש בנות בעשירייה שלא תמיד מתחברות לשיחות, או מגיבות. והשאלה היא, איך אנחנו יכולות לדעת, אם חברה מרוחקת רק פיזית, או שגם בלב ואם יש משהו שאנחנו יכולות לעשות עם זה?

אני לא חושב שאת זה אפשר למדוד, זה הכול תלוי באופי של האדם, עד כמה ובאיזה דרגה גשמית ורוחנית הוא נמצא וזה לא פשוט. לפעמים אנחנו נמצאים כבר בקשר ממושך עם אדם ופתאום קורה משהו ואנחנו רק מתחילים להבין מיהו. לכן אני לא חושב שזה ניתן ככה סתם לראות, לפי האם הוא נמצא בשיעורים, או לא נמצא בשיעורים, כך או כך.

אבל בסך הכול ודאי שאדם שנמשך לרוחניות, אז אנחנו נראה אותו שהוא לא מפספס אף שיעור. זה בתנאי שיש לו תנאים כאלה, בכל זאת מדובר בנשים, אז יש ילדים, ויכולות להיות בעיות, אז אני לא יכול להגיד לך. אבל בכל זאת אנחנו צריכים לדון את החבר לכף זכות.

שאלה: יש משהו שאנחנו יכולות לעשות, בשביל לעזור לחברה להיות יותר קרובה?

רק להחזיק מצב רוח מרומם בתוך העשירייה.

שאלה: האם זה תלוי בי, שהחברות רחוקות או קרובות.

ללא ספק זה תלוי בך גם כן.

שאלה: כשיגמר הווירוס, האם יהיה שינוי באנושות, או השינוי יראה בזמן שהווירוס עדיין נוכח?

הווירוס הזה פועל בשני מישורים. במישור אחד, זה שהוא הולך לקרב בינינו ולטפל בנו ולהביא אותנו לתיקון, לזה שאנחנו נתעלה מעל האגו שלנו לרוחניות, לעל מנת להשפיע. קודם כל זאת העבודה שהוא עושה.

האם בווירוס הזה אנחנו נוכל גם למשוך את כל העולם לרוחניות? רוחניות כלפי העולם, זה לא כמו שאנחנו, זה רק כדי שהם ידעו, שהם צריכים להיות תלויים בנו ואז על ידי זה הם גם כן ניצולים מכל הבעיות.

אז זה כבר תלוי מאוד, עד כמה שאנחנו מהר נעלה לעת מנת להשפיע, אל לשמה, לדרגת השפעה, לאור החסדים. אם אנחנו כבר נעלה לזה, אז כל העולם ירגיש את זה וילך אחרינו, בעקבותינו. לכן אני לא יכול לענות על השאלה הזאת בצורה מדויקת. אלא אני אומר כך, שאנחנו חייבים לצאת מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע בתקופת הווירוס.

להשתדל כולם לעשות. מי שיוצא, יוצא. מי שלא יוצא, יצא קצת אחרי זה. אבל הווירוס הוא כדי לעזור לנו להתעלות למעלה, מעל מנת לקבל, לצאת כבר להרגשת העולם העליון. זה מה שאנחנו צריכים. ולכן אנחנו צריכים להשקיע את עצמנו בכל השיעורים, בכל הסדנאות, בכל הפעולות שאנחנו עושים. זה הכול.

עכשיו, כלפי כל העולם אני לא יכול להגיד. קודם כל אני לא רוצה לגלות עתידות ואני לא מגלה עתידות, אני [מדבר] על הדברים מתי שהם קורים. נגיד קרה הווירוס, שמענו עליו בישראל, באותו בוקר התחלנו לדבר שזה מגיע לטובתנו וכולי וכולי, אבל לא לפני הזמן. לכן נחכה ונראה.

אני בכל זאת אומר, שאנחנו חייבים להשתוקק לסחוב את כול העולם לתיקון. אנחנו נמצאים במצב שנקרא "דור המשיח", אז בואו נבצע פעולות בהתאם לזה.

שאלה: מה צריך לקרות על מנת שבכוח נשי אחד נוליד את העולם החדש? מה חסר לנו?

חסר לנו שכולן יהיו מחוברות יותר ממה שעכשיו. זה חסר. לא לתת לכל אישה לנהל את הארגון, אלא יחד. חייבת להיות בכל זאת הנהגה קולקטיבית ולא כמו שעכשיו עדיין.

שאלה: איך נדע כקבוצה שהגענו לדרגת השפעה?

אתם תרגישו את זה בזה שיהיה לכם ברור מה הבורא רוצה מכם, איך הוא מנהל אתכם, איך הוא מתייחס אליכם, מה הוא דורש מכם, איך אתם יכולים להגיב אליו. הכול יהיה ברור.

קריין: קטע מספר 3 מתוך רב"ש ג'. "הכל תיקונים".

""כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח).

קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א).

ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה. ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם. לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות."

(רב"ש- ג', הכל תיקונים)

אסור לנו לחשוב שיש אנשים, בעיות, מכות, מחלות, וירוסים למיניהם, אין דבר כזה. אלא כל זה התקרבות מצד הבורא שעל ידי זה הוא מושך אותנו אליו. כך אנחנו צריכים להשתדל לפרש את כל מה שמגיע אלינו ממנו.

שאלה: אנחנו כל הזמן צמודים לשיעורים, ללו"ז שלנו, עושים ועושות הפצה. אבל כשאני שומעת נגיד כתבי מקור זה כאילו לא נכנס למוח, זה כמו מילים, אבל כל הזמן אני מסתובבת עם בקשה פנימית שמה שאתה אומר רק שזה יתגשם, רק שלא נחזור לעולם הישן, רק שנצא מהקורונה באמת לאותו עולם חדש.

השאלה, האם זה חיסרון שהוא נכון, ואם כן, האם אפשר איכשהו לחזק אותו בעשירייה?

קודם כל, זה שאנחנו מפחדים לחזור לעולם הגשמי בלבד זה טוב מאוד, הפחד הזה הוא כבר שומר עלינו. זה דבר אחד. עד כמה שאנחנו מבינים שאין לנו ברירה ואין לנו דרך חזרה, זה דבר שני. דבר שלישי, שאנחנו נמצאים בפעולות ובתיקונים ובלימודים הכול יפה וטוב, אין לך מה לפחד. אתן כולכן דווקא, בכללות קבוצת הנשים היא מאוד מאוד משתדלת ומאוד מתקדמת.

אבל זה שאת אומרת "אני שומעת מה שאתה אומר ואני מבינה, אבל כשאני מתחילה לקרוא או לשמוע מקורות אני לא מבינה כל כך", זה בדיוק ההבדל בין הכנה להשגה. כשתתחילי את ההשגה שלך בעל מנת להשפיע, באור החסדים, יהיה לך ברור מה הם כותבים. יהיה לך ברור. השפה תהיה מובנת. לכן צריכים יותר ויותר להשתוקק להבין מה שכותבים מקובלים. וזה לא תלוי עד כמה את מבינה עברית יותר או פחות, זה תלוי בעומק הטקסט, עד כמה אני מרגישה בפנים בתוכי על מה הטקסט מדבר. זה יבוא, אני מקווה שבקרוב לכולם.

שאלה: איך ההפצה עוזרת לעבור מהרצון לקבל לרצון להשפיע?

הפצה שאת עושה היא מראה לכולנו ולבורא עד כמה את דואגת לתיקון. אם את מבקשת תיקון בשבילך, לא תקבלי. אם את מבקשת תיקון לאחרים שאת רוצה להעביר להם אז תקבלי את כוח התיקון. קודם תקבלי את ואחר כך תעבירי להם. לכן, רק שתדעי, את צריכה קודם להיכנס להפצה, להתכלל עם החסרונות שלהם, ואת החסרונות שלהם ואת החיסרון שלך להעלות לבורא ולבקש תיקון, ואז תצליחי.

שאלה: באחד מהמאמרים האחרונים המלצת לנשים לדבר במפגשים שלהן על הקבוצה הכללית ולא על העשיריות. אבל כדי שהקבוצה תהיה מחוברת, מגובשת, צריך גם שהעשירייה תהיה מגובשת לפני זה, והנשים הן מאוד רגשיות והקשר הפנימי שלהן מאוד חשוב להן, אז איך להבין את זה?

ודאי שקודם כל עשירייה ואחר כך הקבוצה הגדולה, כל האנושות כולה. אבל קודם עשירייה.

שאלה: עכשיו בתוך העשירייה יש הרבה חיכוכים בינינו, איך אנחנו מתייחסות לכל הבעיות האישיות שמתעוררות בתוך העשירייה?

אתן צריכות לראות את הבורא שנמצא במרכז העשירייה ומסכסך ביניכן. הבורא עושה את זה. אף חברה היא לא רעה ולא רוצה לסכסך ולא רוצה לעשות שום דבר, אלא הבורא שעומד אחרי החברה, כל חברה וחברה, הוא שמסכסך בינינו, הוא אשם, הוא עושה את זה. זה כדי שאנחנו נפנה אליו ונבקש ממנו, ש"עושה שלום במרומיו גם יעשה שלום עלינו".

שאלה: דיברת על הנהגה קולקטיבית, איך הנהגה יכולה להיות קולקטיבית? אין לנו דוגמאות כאלה בעולם שלנו. איך לכלול את כולן בהנהגה כזו?

לדוגמה, אני רואה שרק את שואלת, למה שלא ישאלו האחרות? נמצאות לידך הרבה חברות, כולן יודעות שפות ויודעות לדבר. להראות קצת יותר קולקטיביות, לפחות כך.

שאלה: איך לנצל הכי טוב את ההזדמנות שקיבלנו מהבורא, שכל העסקים המדומים נעלמים מהעולם ונשאר לנו רק להתקשר לחברה הרוחנית ולמטרה?

למה זה רע? יש לכם דוגמה. העולם שלנו אחרי זמן מה נגיד שיתפטר מווירוס הקורונה, לאן הוא יחזור, שוב לאותו הבלגן, לאותם החיים כמו שהיו קודם? האם אנחנו באמת רוצים את זה? ודאי שיש אינטרסנטים כמו פוליטיקאים ודיפלומטים ואנשי הון ושלטון, שירצו שאנחנו ניכנס שוב לכל החיים האלה. אבל באמת, לאדם הרגיל אין בדברים האלה שום דבר טוב. שום דבר. ולכן אני מקווה מאוד שעד אז נתחכם ונבין מה זה נקרא חיים גשמיים טובים, ועם מטרה אמיתית, נצחית, שלמה, עליונה, רוחנית.

שאלה: יש בסביבה של הרשתות החברתיות הרבה אנשים שנקראים "מתקני עולם" כאלה, הִיפּים מה שנקרא, חיבור מבחינתם זה משהו אחר ממה שאנחנו מתכוונים. איך אני מחדדת את הכוונה שלי בהפצה, שזה לא יישמע כמו משהו כזה?

אני לא יכול להגיד. כל פעם צריכים לסובב ולראות את זה בצורה אחרת. קשה מאוד להסביר מה זה נקרא באמת להשפיע לעולם ומה זה נקרא להשפיע לעולם כדי לקבל מזה נניח כל מיני צורות שכר. זו בעיה. אני חושב שצריכים פשוט לא ללכת לכיוון זה, אלא דרך מטרת הבריאה, מטרת החיים, דרך העולם הגלובלי, שצריכים להיות מחוברים בצורה כזאת בינינו, שהחיבור צריך להיות ללא פנייה לאדם עצמו. צריכים לחשוב איך לעשות את זה, אנחנו מדברים על זה הרבה, יש על זה המון חומר. תנסי להוציא משם קטעים כאלה שמעוררים את האנשים ולפזר אותם. הכול מוכן, את לא צריכה לכתוב שום דבר, רק לעשות העתקים מפוסטים כאלה שכבר ישנם וזה מספיק.

שאלה: האם יש קשר בין המצב של פסח וזיווג דהכאה?

נגיד שפסח זה זיווג דהכאה הראשון.

שאלה: דיברנו על התרחקות, שאנחנו מתרחקים, אנחנו לומדים את הקשר הפנימי בינינו, לבנות אהבה כזו שהיא לא תלויה בגופים. מהניסיון חיים שלי הקצר, כל פעם שכבר מתקרבים אחר כך למרות ההתרחקות ושהרגשנו געגוע, ככה גם לבורא, כל פעם שקצת משיגים מיד אנחנו מקלקלים, אני מקלקלת את זה, מיד עולה לי איזה רצון חדש, כאילו שכחתי שלפני שעתיים התגעגעתי והשתוקקתי, רק נתנו לי קצת לטעום רווח, הייתי מאוד רוצה להבין, איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו שכשיאפשרו לנו באמת להתקרב, אנחנו לא נקלקל את זה אלא נחזיק בכל מה שהשגנו בהתרחקות?

כן, זה קורה, זה ידוע. לכן התופעה הזאת היא ידועה וצריכים אנחנו להמשיך למרות זאת. "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", לאט לאט נמאס לך לחזור על זה שוב ושוב ואת לא תעשי את זה.

שאלה: איך לשלב לשמחה במה שקורה לנו עכשיו, ביציאת מצרים שקראנו במאמר בשיעור לבין הצעקה שצריכה להיות כדי שנצליח לצאת ממצרים?

הצעקה שלנו היא גם תצא לא בצרה אלא בשמחה.

שאלה: שאלה בשביל חברה שלא יכולה לשאול. מה שאתה אומר עכשיו בבקשה של התיקון בהפצה, בדרך כלל מרגישים את הכאב שלהם, של האנשים שכלפיהם אנחנו מפיצים. עבור מי לבקש, עבור כל האנושות, עבור "בני ברוך" קודם, עשירייה? איך עלינו לסדר את הבקשה לתיקון?

רק יחד שאתן רוצות להתקשר כי אתן מבינות שאי אפשר להתקשר לבורא בלי שאתן תהיו יחד, ולכן אתם מתקשרות יחד לפי הצורך להתקשר לבורא ואז ההתקשרות ביניכן גם היא תהיה מוצלחת.

שאלה: אם הפחד לאגו ברגע זה אנחנו יותר אגואיסטים, גם אם אנחנו עושים כל כך הרבה הפצה?

כמה שאנחנו הולכים קדימה, אנחנו נעשים יותר אגואיסטים אבל כנגד זה יש לנו כוח התגברות כמו במסך, ואנחנו עולים לדרגות יותר גבוהות אלטרואיסטיות. לא יכול להיות אחד ללא שני, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". ככה זה קורה.

שאלה: אתה כל הזמן מנחה אותנו לעשות הפצה, להפיץ בכל הרשתות ולהעלות את החיסרון שלהם לבורא עולם. אבל לפי מה שאנחנו מרגישות, החיסרון שלהם עדיין לחזור ליות איך שהם היו, בתענוגים שלהם, בנסיעות שלהם, הבגדים החדשים שלהם, כל מה שהיה לפני זה. אז איזה חיסרון אנחנו מעלים?

את מלמדת אותם מהו החיסרון הנכון.

תלמידה: לפי מה שאנחנו מפיצים?

כן. כמו שאת עושה במשפחה. איך במשפחה בסופו של דבר כולם מקבלים את המטבח שלך ואת מלמדת אותם שזה דבר הנכון ביותר, והם מקבלים. כך גם את מכילה את מה שאת חושבת שזה נכון לכל האנושות והם מקבלים.

תלמידה: לפי מה שאנחנו מרגישים זה ייקח עוד הרבה זמן עד שיכירו בכל מה שאנחנו מעבירים להם.

אז מה לעשות? נגיד שיש לך כאלו כמה ילדים עקשנים, מה תעשי?

תלמיד: באמת יש לי ילדים עקשנים.

מה את חושבת, האנושות היא יותר קלה, רכה? לא. אבל ככה עושים. אני נמצא בעסק הזה 45 שנה. ומה? מה לעשות? התחלתי בשנת 1975. מה לעשות, תגידי לי? ממשיכים. כמה שהבורא נותן בעולם הזה, כמה שייתן בעולם ההוא.

שאלה: תמיד יש חברות שלא חשובה להן העשירייה והן לא באות לפגישות של העשירייה, וההפצה שלנו בכל זאת צריכה לצאת מהעשירייה.

לאף אישה לא חשובה העשירייה. אישה היא לא קיימת בתוך העשירייה. אולי יש לאישה איזו חברה אחת או שתיים במקרה הנדיר. האישה היא קיימת בפני עצמה, ליד הגבר. זה מה שחשוב לה, והחברות לא חשובות לה. ככה זה לפי הטבע. ולכן רק לצורך הפצה, כדי להפיץ את חכמת הקבלה אתן צריכות להתחבר ביניכן ולהשתדל להפיץ. אבל ודאי שלא יהיה לכן אף פעם קשר כמו שבין הגברים, שם זה משהו אחר לגמרי. שם זה טבעי.

שאלה: הכוונה הנכונה זה מה שאנחנו רוצים שהאנושות תלמד?

האנושות לא צריכה ללמוד, האנושות צריכה להבין שלהתעלות למעלה מהאגו זה תיקון הבריאה, ושאם נעשה את זה, יהיה לנו טוב, ואם לא נעשה את זה, יהיה לנו רע. זה הכול. תראו מה שכתוב אצלנו, יש כל כך הרבה חומר שכמה שאני אדבר אני לא יכול, כי יש שם אלפי דפים שאת יכולה לקחת ולפזר בכל הרשתות, נניח בארגנטינה, בבוגוטה, בכל מיני מקומות. תנסו ותראו עד כמה זה מועיל.

שאלה: מהו המקום לפנייה עבור העולם עם הדרישה שלנו, האם התפילה מתחילה עם ההודיה, שאנחנו צריכים לכלול את העולם בתוך התפילה שלנו? איפה העולם נכנס כאן בתוך התפילה שלנו?

אנחנו רוצים להביא את כל העולם לחיבור עם הכוח העליון, שהאור העליון מהבורא ייכנס ויתלבש בכל העולם. זה מה שאנחנו רוצים. זו העבודה שלנו. ולזה אנחנו רוצים לקרב את העולם.

קריין: קטע מס' 4 מתוך רב"ש א', "מה לדרוש לאסיפת חברים".

"כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מעניין התקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו, החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקווה, שהשיג ע"י החברה ביטחון וכוח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלמות. וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכול קבל מכוח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אוויר חדש בהחברה."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

זה קצת קשה לנשים שהן יפתחו את הלב לחברה, לעשירייה, להיות למעלה מהאגו שלהן הטבעי. אגו טבעי באישה הוא הרבה יותר חזק מאשר בגבר, ולכן יש כאן בעיה. אבל בכל זאת לצורך הפצה נצטרך לעבוד יחד.

הפסוקים האלה לא בדיוק תפורים לפי אגו האישה. לקחו את אלו שמתאימים לגברים והכניסו אותם עכשיו לנשים, וזה לא שייך, לא תואם.

קריין: קטע מספר 5 מתוך בעל הסולם, שמעתי ז' "מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה".

הרגל נעשה טבע שני:

"ע"י ההרגל שהאדם מרגיל עצמו באיזה דבר, אז הדבר הזה נעשה אצלו טבע שני. לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו. זאת אומרת, אף על פי שאין להאדם שום הרגשה בדבר, מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה."

(בעל הסולם. שמעתי. ז'. "מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה")

יש כאן עצה מאוד יפה, הרגל. אנחנו יודעים ובמיוחד נשים יודעות את זה, שאני לא אוהבת, לא אוהבת, לא אוהבת, אבל אני מתחברת, מתחברת ואחר כך אני כבר רגילה לזה, עד שאני אוהבת את זה. ואפשר לעבור מקצה של שנאה לקצה של אהבה על ידי ההרגל, ממש כך. זאת אומרת, על ידי הרגל מה שאדם שונא והוא טועם וטועם עוד ועוד, עד שנעשה אצלו רגיל, ועד שנעשה אוהב.

שאלה: האם על ידי זה שאנחנו נדבר על העולם החדש ונרגיל את עצמנו לדבר על זה באמת נעשה שינוי?

כן, נעשה שינוי על ידי זה שאנחנו נדבר.

שאלה: כיצד צריך להיראות העולם הגשמי כדי שנוכל להגיע לעולם הרוחני שאנחנו כה משתוקקים אליו?

שלא יהיה חשוב לנו העולם הגשמי, העיקר העולם הרוחני.

סדנה

איך אנחנו צריכים להתקשר בינינו ולהתקשר לקהל הרחב, דווקא בגלל שאנחנו נמצאים בימי וירוס הקורונה? מה המיוחד עכשיו שאנחנו נמצאים בימי וירוס הקורונה כדי להצליח בהפצה?

*

בואו נחבר תפילה מכל עשירייה ועשירייה לבורא עבור כל האנושות, שהיא תהיה מתוקנת ובלי וירוס הקורונה. כל עשירייה מחברת בקשה, תפילה לבורא עבור התיקון הרוחני ועבור התיקון הגשמי. תחברו את התפילה.

*

תלמידה: הכנו קטעי מקור בנושא הפצה, ועשר דקות לפני סוף השיעור נעבור לשמוע כמה חברות שישתפו בפעילות שלהן בהפצה.

מה עכשיו בינתיים?

תלמידה: אפשר לקרוא עכשיו מקטעי המקור או שאלות, או להמשיך סדנה בנושא הפצה. מה שהרב יחליט.

לא, אני לא יכול, אני אגיד לכם למה. אני בעצמי לא כל כך מבין בהפצה שאתן עושות, גם גברים, כל שכן נשים. לכן רצוי שאתן תנהלו את הדיון הזה ואת הסדנה הזאת, כי לי אין כל כך מה לשאול, חוץ משאלות מאוד כלליות. לכן הייתי מעדיף שדווקא את זה אתן תעשו.

אני הייתי שואל מה שמעניין אותי. באיזו צורה נשים יכולות בזמן וירוס הקורונה לעשות הפצה בחכמת הקבלה, להביא לעולם את שיטת התיקון, להסביר לעולם עד כמה עכשיו דווקא זה הזמן לתיקון היחסים בינינו. עד שנגלה את הכוח העליון הטוב והמיטיב ביחסים בינינו, שאנחנו נהיה באמת אז טוב ומיטיב כל אחד לאחרים. והווירוס בסופו של דבר יגלה, אם לא הוא אז הווירוסים שיבואו אחריו, יגלו שרק בתנאי שאנחנו מתייחסים טוב אחד לשני, כל הווירוסים נעלמים. אחרת יש לנו בתור עוד הרבה וירוסים גדולים.

אם כך השאלה, איך אנחנו מסבירים לעצמנו ולעולם שלהתפטר מהווירוס אנחנו יכולים רק על ידי יחסים טובים בינינו. האם נוכל לבצע את זה, להסביר בפשטות, או שזה מאוד קשה ובינתיים אנחנו לא יודעים איך? אם לא יודעים איך, יש לנו בכל זאת פתרון. איזה? תפילה.

דברו ביניכן, תראו כמה נשים יש כאן מכל העולם. איך אנחנו מסבירים לעולם שהתרופה נגד כל הווירוסים האלו היא רק התקרבות נכונה בין בני אדם? לא שני מטר, אלא שנתקרב בלבבות ואז הווירוס ייעלם. רק אחרי התקרבות בלבבות נוכל גם להתקרב במרחק הפיזי.

*

תלמידה: נעבור עכשיו להקשיב לשלוש נשים, חברות גדולות מרחבי העולם, שכולן עוסקות סביב השעון במסירות גדולה בהפצה. בואו נחבק אותן ונקשיב להן ביחד.

(חברות מדווחות)

קריין: הגענו לסיום השיעור, אם אתה יכול לעשות סיכום.

אני רואה שאתן מסתדרות יפה מאוד, דיברתן יפה, הקשבתי לכל מילה, אני מאוד מרוצה ממה שהיה וגם מהשאלות.

בקיצור, אני מאוד מקווה שאנחנו יחד נצליח להתקדם לעבר המטרה. אז נרגיש את עצמנו "להיות עם חופשי", חופשי מווירוס הקורונה ומהאגו שלנו, שזה מסמל על זה, ובסך הכול נגיע לתיקון. 

אני מודה לכולכן, אתן גדולות, אתן נשים מיוחדות, ששייכות לדור האחרון, לגמר התיקון. תודה לכן, אני ממש משתחווה לפניכן. תהיו בריאות, עם המשפחות, עם כולם, ושבאמת לא נדע שום צרה אפילו הקטנה ביותר, אפילו ברמז. תודה לכן, להתראות.

(סוף השיעור)