כנס "הקבלה לעם" העולמי – חיים בעשירייה

ינואר 2024

זמן חברתי - שיחה עם רב (2)

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.01.24 – אחרי עריכה

קריין: עברנו הכנה מאוד אינטנסיבית, מאוד דחוסה, לפי סדר ישיבת התוועדות של רב"ש. התחלנו משבח החברה ומעשים של אהבה, ועבודה פנימית וגדלות הבורא. בכל זאת מרגיש שיש לנו עדיין איזה כאב פנימי לא ממומש. אנחנו רוצים שהכאב הזה, החיסרון הזה המשותף שיעלה למעלה. איך אנחנו עושים שהשיעור הזה באמת יהפוך לביטוי של החיסרון הזה כלפי הבורא. מה אנחנו צריכים עוד לעשות?

קודם כל אני חושב שאסור לנו להצטער, זה חוסר אמונה. חוסר אמונה במורים שלנו בעל הסולם, רב"ש וגם בקודמיהם. ואנחנו צריכים פשוט ללכת בעקבותיהם ולא חשוב מה יהיה ומה יקרה. אלא יהיה מה שיהיה, אנחנו הולכים בדרך, כך זה בעצם צריך להיות. אחרת זה רצון לקבל לעצמו בצורה נבזית. אבל חוץ מזה אנחנו באמת מתקדמים וזוכים כבר. יש אנשים שכבר מתחיל להתגלות להם, לא בממדים רציניים אבל מתחיל להתגלות העניין. וכך זה יקרה בקרוב.

שאלה: על מה לשים את הדגש בשיעור הזה. מה הבירור הפנימי שלנו בשיעור הזה מולך, מול הבורא?

כל הכנס הוא איך מתחברים עד כדי כך שלא יהיה בינינו מקום ריק. שכל אחד יראה את החברים מושלמים, שלמים, וסך הכול כל החברה היא חברה שלמה, טובה, יפה. במידה שאדם מעריך את זה, הוא נותן יותר ויותר נקודות חיבור לחברה, וכך מקדם אותה להתקרבות לבורא.

תלמיד: אם כולם שלמים, איפה החיסרון?

החיסרון בזה שרוצים שיהיה משהו.

תלמיד: מה יהיה?

אני לא יודע, אבל אתם רוצים שמשהו יקרה.

תלמיד: מאוד.

זה החיסרון.

שאלה: אין בעיה עם החברה, החברה ענקית, החברים גדולים מהחיים. אבל עם הבורא יש בעיה.

יש בעיה עם הבורא?

תלמיד: יש בעיה עם הבורא.

אני מוכן להיות ככה, בבקשה.

תלמיד: הבעיה היא הכאב. המציאות הזאת שלמרות החברה הגדולה וזה לא מזיק לאמונה, זה לא גורם לך לא לרצות את הדרך. אבל זה גורם לך כל הזמן מחשבה שאתה מפספס, משהו לא בסדר. כי אם הכאב הזה נגרם בכמות הזאת, עם החברים הגדולים שלך, שאתה בחיים לא תגיע לרמה שלהם, סובלים ברמה שאתה לא יכול להצדיק, אתה לא יכול.

חוסר אמונה.

תלמיד: איך נתמודד עם חוסר אמונה?

צריכים לחשוב, להבין למה אתה חושב כך. למה אתה חושב שמה שקורה בעולם זה לא שלמות?

תלמיד: כי אני מקולקל עדיין, כנראה.

אז בהתאם לזה צריכים עכשיו להעלות מ"ן לתיקון שלך.

תלמיד: אבל למישהו אחר כואב לא לי.

גם אצלו. לכן אנחנו כולנו צריכים לתקן את עצמנו, אין מה לעשות. חכמת הקבלה היא כזאת ערמומית, איך עוד אפשר לעשות איתנו, עם האגואיסטים הקטנים. אנחנו צריכים להבין שבכל מה שאתה מעלה איזו טענה לבורא זו טענה עליך. תחשוב על זה.

אתם תשמעו את זה עוד ועוד, ועוד אבל בסופו של דבר כעבור שנה שנתיים, אתם תרגישו שלא יכולות להיות לכם טענות לבורא. שחוץ מהודיה אין מה להגיד. את הפה צריכים לפתוח רק כשרע, שרע אליו. אנחנו זוכים לכאלו דברים שאי אפשר לתאר. הבורא מסובב לנו הזדמנויות כאלה.

צריכים לחשוב עוד ועוד כמה אנחנו ברי מזל ולא שאנחנו מסכנים ובאים לבכות לפניו. אנחנו באים להעלות אותו, אין יותר גדול, אין יותר חשוב, אין יותר צודק.

(סוף השיחה)