שיעור בוקר 06.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 409, מאמר "השלום"
קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם, עמוד 409, מאמר "השלום". נתחיל בטור א', פיסקה למעלה, "והנה הוכחתי".
"והנה הוכחתי בעליל לעיניך, מצד התבונה הנסיונית, מתוך הסטוריא המעשיות, המתרקמת לעינינו, אשר אין תרופה לאנושיות, בשום פנים שבעולם, זולת אם יקבלו על עצמיהם, מצות ההשגחה, שהוא "השפעה לזולתו", כדי לעשות נחת רוח להשי"ת, בשיעור ב' הכתובים:
האחד הוא - "ואהבת לרעך כמוך", שהיא תכונת העבודה גופה. דהיינו, ששיעור היגיעה, להשפעת זולתו, לאשרם של החברה, צריכה להיות, לא פחות מזה השיעור, המוטבע באדם, לדאוג לצרכי עצמו. ולא עוד, אלא שצריכים להקדים, צרכי זולתו על צרכי עצמו, כמבואר במאמר "מתן תורה", אות ד'.
וכתוב השני הוא - "ואהבת את ה' אלקיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך", שזוהו המטרה, המחויבת להמצא לעיני כל, בשעת היגיעה לצרכי חבירו, שהוראתו, שעושה ומתייגע, רק כדי למצוא חן בעיני הבורא ית', שאמר, ועושים רצונו ית'.
"ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו". כי יחדל אביון וכל מעונה ומנוצל מן הארץ. ואושרו של כל אחד, יעלה מעלה מעלה, מכל ערך ושיעור.
אולם, כל עוד שתמאנו, ולא תרצו לבא בברית עבדות השי"ת, בכל השיעור המבואר, אז הטבע וחוקיה עומדים הכן, לנקום את נקמתה ממנו, ולא תרפה אותנו, כמו שהוכחנו בעליל, עד שתנצחה אותנו, ונקבל את מרותה, לכל אשר תצוה אותנו, כמבואר.
והנה, נתתי לך מחקר מדעי מעשי, ע"פ בקורת התבונה הנסיונית, בדבר חיוב המחלט, לכל הבריות, לקבל עליהם עבדות השי"ת, בכל לבבם ונפשם ומאודם."
לפני כמה דפים, אפילו דף אחד לפני זה, בפסקה "חיוב הזהירות בחוקי הטבע", בדף 406-407, בעל הסולם אמר לנו שאין שום הבדל בין חוקי האלוקות, חוקים רוחניים ובין חוקי הטבע הגשמיים, אלא הכול זה רק איך אנחנו מקבלים את זה. שהטבע, המשגיח, הבורא והחוקי הטבע, הם כולם אותו דבר, ומדברים בסך הכול על הכוחות שאנחנו נמצאים בהם ושהכוחות האלה פועלים עלינו ולכן אנחנו צריכים ללמוד מיהם ואיך לקיימם. סך הכול.
ולכן עד כמה שנראה לנו בצורה סוציאלית אולי, שלא מחייבת אותנו, ש"ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את ה' אלוקיך", הדברים האלה הם לא כחוק ברזל, זה מפני שהאדם מרגיש כך את עצמו כלפי החוקים האלו, שהם לא מחייבים אותו כביכול, כי יש לנו בזה בחירה חופשית.
אבל אם לא הייתה לנו בזה בחירה חופשית, תתארו לעצמכם, אם היינו מקיימים את חוקי הטבע או היינו מחויבים לקיים את חוקי הטבע בצורה קצרה ביותר, שאם אתה לא עושה משהו לפי "ואהבת לרעך כמוך" או לא מבצע משהו ב"ואהבת את ה' אלוקיך", במידה הזאת אתה מקבל מכה, אז כל אחד ואחד היה כמו מכונה. מיד ובמקום ובאותה המידה מקיים את כל החוקים האלו, ולא הייתה לו בזה בחירה חופשית.
זאת אומרת זה שאנחנו מרגישים את עצמנו חופשיים כלפי "ואהבת לרעך כמוך" וכלפי "ואהבת את ה' אלוקיך", זאת הבחירה החופשית שלנו. שאנחנו צריכים להוסיף כאן מעצמנו, הבנה, השגה, הסכמה מעל הרצון האגואיסטי שלנו, שדווקא הוא נותן לנו את המרווח הזה בין מה שקורה בטבע לבין מה שאנחנו רוצים לקיים. רוצים, שהטבע כבר לא מתייחס אלינו בצורה מחייבת, מידית, ברורה.
ולכן את הפער הזה בין רצוי ומצוי, אנחנו צריכים לסגור בעצמנו, זה נקרא "ההתפתחות הרוחנית" שלנו. בין מה שהטבע מקיים ובין מה שאני רוצה לקיים, בין זה לזה יש מרחק של מאה עשרים וחמש מדרגות. הרצון לקבל שלי שולט בתהום הזה, במרחק הזה, ואני צריך לאט לאט לסגור את עצמי ולקרב את עצמי לזה שאני מסכים לכל חוקי הטבע, במיוחד לחוק ההשגחה.
שאלה: אנחנו רואים שבכל ההסברים שלנו אנחנו רוצים להראות את המחלה והתרופה. עד כמה חשוב להראות את המחלה של החברה?
אנחנו צריכים לגלות איפה החברה נמצאת, לעומת מה שהיא צריכה להיות, בין רצוי למצוי. מפני שאך ורק על ידי גילוי המחלה אנחנו יכולים לרפא אותה. אבל לרפא, זה "לך לאומן שעשני", הבורא הוא המרפא.
תלמיד: אם אנחנו מראים את החוקים, כמו שבעל הסולם כותב, אז בוא נקיים את החוקים ולפי זה נחיה. אבל בכל מאמר שלנו אנחנו מסבירים דווקא את המחלה, מתרכזים במחלה.
אבל בלי גילוי המחלה אין לך גישה לריפוי. אני לא מבין את הטענה שלך.
תלמיד: למה שלא נכתוב מאמר שאומר, אלו החוקים וכן הלאה.
זאת אומרת שהטבע מתקיים כמו בגן עדן, שהכול בהסכמה, הכול ברצון היפה והטוב, מצד הבורא ומצד הנברא.
תלמיד: כן, שאלו החוקים, זה הטבע ובוא נעשה את זה לפי הטבע, לפי מה שעכשיו מגלים בפיזיקה קוונטית, שהכול שלם, שאנחנו מאותו חומר כולנו.
תנסה, בוא נראה. המאמרים היפים האלה שאתה מתאר לעצמך, קודם כל אני לא יודע כמה תוכל לכתוב על זה, על העולם השלם. מה תכתוב להם, שזה גן עדן? אני לא חושב, לא נראה לי, האנושות רוצה לדעת איך לחיות טוב.
אתה צריך להראות לה את הפער בין מה שהיא ובין מה שהיא יכולה להיות ואיך להגיע לחיים הטובים. שיש כאן דרך, ובדרך הזאת יש שלבים הכרחיים שצריכים לעבור. תנסה, אתה אוהב לכתוב, תכתוב.
אני אוהב אנשים שמבצעים. הוא כותב, הוא אוהב לכתוב, יש לו יד, הוא אוהב. אני ממליץ לכולם לנסות.
תלמיד: בעל הסולם כותב בעמוד 406 על שני הסוגים, טבע ומשגיח, שההבדל ביניהם הוא רק במוטיב. שלדעתם המוטיב הוא הכרחי ולדעתי הוא מטרתי.
זאת אומרת זה רק כלפי האדם. איך עלי לקרוא למה שקורה, "הטבע" או "המשגיח". אבל בלעדיי אין פה מה להבדיל, יש סך הכול משגיח אחד. אלא אני לפי הרצון שלי, לפי התפיסה שלי, המצב שלי, יכול לקרוא לו או "משגיח" או "הטבע".
תלמיד: אפשר להסביר את המקרה הזה של החיוב בשמירה על חוקי הטבע בהשפעה, פעם אחת מהצד המטרתי ופעם אחת מהצד ההכרחי?
אצלנו, מטרתי והכרחי אנחנו רוצים שיהיה כאחד. כי מטרתי, זה להגיע לכך שלשמור על חוקי הטבע יהיה אצלנו כחוק וגם כרצון. ובינתיים אנחנו נמצאים במלחציים, שמצד אחד אני לא רוצה לשמור, מצד שני אני חייב כי אחרת אני אקבל מכות. זה ההבדל.
איך אתה משכנע את עצמך להגיע לשינוי? אתה צריך קודם לשכנע את עצמך שזה טוב, אחר כך להגיע לשינוי על ידי פעולות לא נעימות, זה כמו שהולכים לניתוח או למשהו, ואחרי זה אתה מקבל רצון טוב, נכון. ומה שהיה באונס, יהיה ברצון.
תלמיד: אז ההבדל בין הכרחי למטרתי הוא שמטרתי זה ברצון?
הכול מתוך האדם בלבד, ודאי. כי ללא האדם, זה לא מטרתי ולא זה ולא זה. זאת אומרת לא הכרחי ולא מטרתי.
תלמיד: נניח אלה שהולכים לפי הגישה ההכרחית, חוקי הטבע בלבד בלי השגחה מטרתית, שאין תכלית אבל יש חוקי טבע הכרחיים, הם מפרשים עכשיו את המקרה הזה של החיוב בהשפעה לזולת, בגלל שאנחנו קשורים.
כי אנחנו נמצאים במערכת אחת, אינטגרלית, ואנחנו חייבים כך להתקיים. אבל לא רוצים, הבעיה שלנו שאנחנו בעלי רצון. אם לא רוצים, מה עושים?
תלמיד: הם יגידו, אין מה לעשות.
אבל חייבים.
תלמיד: חייבים.
ואיך אתה תשנה את הרצון?
תלמיד: אז אנחנו נידונו למכות חרוצות מצד הטבע, מלחמת עולם שלישית, רביעית.
ומה?
תלמיד: לא יודע, זאת השאלה שלי.
עד שהטבע יכופף אותנו ואנחנו נרצה. כי כל העניין הוא לרצות, עד כדי כך שאתה רץ לפני העגלה, שאתה מבקש מהבורא בהעלאת מ"ן. מה זאת אומרת העלאת מ"ן? שלפני שהבורא מזמין לך את החסרונות, שאתה תבקש ממנו תיקונים עליהם, אתה בעצמך מגלה את החסרונות, אני מגלה את השחר, ומבקש מהבורא שיעשה תיקונים.
אז אתה צריך כאן לגלות חסרונות ואת הבורא כרופא ולפנות אליו על ידי החברה וכל ההתארגנות הזאת, ואז אתה לא ניזוק. לא בזמן הריפוי, וודאי שבסוף כולם מגיעים בטוב.
שאלה: זה הסבר לאלו שמסכלים על הטבע כעל מטרתי. איך אלו שמסתכלים על הטבע כהכרחי, גם יגיעו לאותן המסקנות?
לא, הם לא יגיעו. הם לא מסתכלים על הסוף, הם לא רואים את הסוף כמוך. הם לא קוראים ולא לומדים מהמקובלים, הם לא מאמינים לזה, הם רוצים להימנע מהמכות. כרגע אני רוצה להימנע מהמכות, מה אני עושה? אתה רואה כמה שיטות בעולם יש לך על זה. תשאל כל מנהיג ומנהיג, כל חבר כנסת ומי לא, לכל אחד יש שיטה משלו, כביכול, כך הוא חושב.
תלמיד: אני מסתכל רק על העניין הזה של מה יגידו אלו שמסתכלים על הטבע כהכרחי. איך יקרה השינוי מקבלה להשפעה, על פי הגישה ההכרחית?
אתה לא יכול.
תלמיד: למה?
על ידי מה תשנה?
תלמיד: על ידי מכות.
לא, על ידי מכות אתה לא משנה את טבע האדם. על ידי מכות אי אפשר.
תלמיד: אנחנו רואים שעל ידי מכות, אנשים מוכנים לעשות הרבה דברים.
לא, הרוסים רצו? כאן צריך להיות ראש. אתה חייב להסכים, להבין, להודות, אתה צריך להזדהות, אתה צריך להגיע לדבקות. הבורא לא רוצה לעשות ממך בהמה על ידי כך שהוא מוריד אותך על ידי מכות לדרגת בהמה. אפשר לתת לאדם מכות והוא יהיה כבהמה. מזהה משהו רע ומיד עושה, או כאן, או שם, והופך להיות בהמה. עוד כמה שנים כאלו, כמה אינסטינקטים, וגמרנו, אתה גומר עם האדם, אתה מוריד אותו לדרגת חי. לא זאת ההתפתחות. זה נקרא התפתחות?
תלמיד: אז לפי אלה שדוגלים במוטיב ההכרחי בעצם אין אפשרות לעבור מהשפעה.
לא. הכרחי זה לעבור להשפעה. מאין ברירה, אבל על ידי זה שאתה מושך את הכוח העליון שהוא יהיה השותף.
תלמיד: אלה כבר עברו לגישה המטרתית. אני רוצה להבין איפה נגמרת הגישה ההכרחית?
מטרתית אבל כרגע, אני לא יודע מה יהיה בסוף. מטרתית היא צריכה להיות גם כרגע, שהמטרה שלי להיות בשותפות עם הכוח העליון.
תלמיד: אלה שניגשים לגישה ההכרחית ואין להם כוח עליון ואין להם השגחה מטרתית, הם בעצם אומרים אנחנו חייבים להתחבר, אבל אי אפשר.
לחיבור זה עוד רחוק. אני רוצה להבין מה ההשגחה העליונה דורשת ממני.
תלמיד: הם מסתכלים על הטבע ורואים שההשגחה, הטבע דורש מאיתנו חיבור. יש היום הרבה שמסתכלים כך, רק הם לא מסתכלים מבחינה מטרתית, הם מסתכלים מבחינה הכרחית.
לא צריכים יותר. אני גם לא יודע מה היא המטרה. אף אחד לא יודע מה היא המטרה הסופית. אף אחד לא יודע אפילו את המטרה הרוחנית. אלא איך אנחנו עכשיו נחייב את עצמנו שהחיבור זו ההצלה מהמכה הבאה.
תלמיד: אז אלה שמסתכלים על הטבע בגישה הכרחית הם מבינים את זה, רק ברור להם גם שאי אפשר לעשות את השינוי הזה מקבלה להשפעה.
אבל הם רוצים?
תלמיד: הם אומרים שזה הכרחי.
זה משהו אחר. רוצים או לא?
תלמיד: לא רוצים, בגלל שבאותה מידה שיש הבנה שזה חובה, גם יש הבנה שיש רצון שלא רוצה, שמתנגד לזה וגם הוא הכרחי.
אז מה עושים?
תלמיד: פה נגמרת הגישה ההכרחית לפי בעל הסולם בעצם. אין לה מוצא, אין לה פיתרון.
אין.
שאלה: אז איך קורה פתאום המעבר למטרתי? זה מה שאני רציתי לברר, את ההבדל בין הכרחי למטרתי.
אין להם ברירה אלא להכיר מה שהחבר יספר להם בהפצתו.
תלמיד: אבל צריך להיות פה איזה אלמנט רצוני פתאום, איזה רצון חדש.
בשבילם רצון חדש זה רק לברוח מהמכות. והם רואים שלא יכולים לברוח מהמכות, הם נמצאים באיזה מקום צר שכל פעם המקל משיג אותו.
תלמיד: אז יש כאלה אנשים שאין להם אפשרות בכלל לעבור לגישה המטרתית?
כן. אין [אפשרות]. צריכים מה שנקרא "עם ישראל".
תלמיד: ואיך הקשר בין שני החלקים האלה?
כי עם ישראל זה נקרא "ראש". הוא מבין, הוא מחובר לרעיון העליון ואלו לא.
תלמיד: ואיך יכול להיות קשר, כי אין השתוות הצורה ברצון?
הקשר זה רק לא לסבול. אבל אתה מבין עכשיו איזה צער ותרעומת יש לאומות העולם כלפי ישראל ואיך זה יהיה? אם זה יתגלה בצורה כזאת, זה יוצא שאין לי שונא יותר גדול מהיהודי בעולם.
תלמיד: אז כל הברור בעצם של האנושות בצורה הכרחית, זה לגלות שאי אפשר להתחבר על אף שחייבים להתחבר, ואז יבואו ישראל ויגידו שיש לי שיטה להתחבר בצורה נכונה.
בינתיים הם קמים ואומרים לישראל. רק תאר לעצמך מה שיקרה בזמן הקרוב, שכל העולם יתחיל ככה להתקרב כדי לחנוק אותך. וההפך מזה, אם אתה יוצא אליהם בהפצה רחבה, ומתוך זה שאתה מקיים בתוך עצמך. אין מה לעשות.
ביאור המשנה "הכל נתון בעירבון, ומצודה פרוסה על כל החיים"
"ואחר שידענו את כל האמור לעיל, הרוחנו להבין משנה סתומה, במסכת אבות, פרק ג' משנה ט"ז. וזה לשונה: "הוא (רבי עקיבא) היה אומר: הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת. וכל הרוצה ללות, יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר, בכל יום. ונפרעים מן האדם, מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה". עד כאן לשונו.
והמשנה הזאת, לא על חנם נשארה סתומה לפנינו, במשל, מבלי לרמז אפילו על פתרונה. שזהו יורה לנו, שיש כאן עמקות מרובה, להתעמק בה. אכן היא מתבארת יפה יפה, על פי הידיעות שרכשנו עד הנה."
גלגל שינוי הצורה
"ומתחילה, אציע דעת חז"ל, בדבר השתלשלות דורות העולם. אשר, הגם שאנו רואים, את הגופים, שמתחלפים ועוברים מדור לדור, הנה זהו רק מקרה הגופות.
אולם הנפשות, שהם עיקר העצמות של הגוף, המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף. אלא המה נעתקות, ובאות מגוף לגוף, מדור לדור. שאותם הנפשות, שהיו בדור המבול, הם נעתקו ובאו בדור הפלגה, ואח"כ בגלות מצרים, ואח"כ ביוצאי מצרים וכו'. עד דורינו זה, ועד גמר התיקון.
באופן, שאין כאן בעולמינו, שום נשמות חדשות, על דרך התחדשות הגופית. אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם, בגוף חדש, ובדור חדש". מתוך הגוף ודאי אין כאן שום חידוש. זה בשר שמבצע את הפקודות, הפעולות של הנשמה שנמצאת בו.
"ולפיכך, בהתחשבות מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד להגמרה של התיקון, כמו דור אחד, שהאריך את חייו כמה אלפים שנה, עד שהתפתח ובא לתיקונו, כמו שצריך להיות. ולא חשוב כלל, מבחינה זו, מה שבינתים, החליפו כל אחד ואחד, גופותיהם כמה אלפי פעמים. משום, שעיקר העצמות מהגוף, שנקרא נפש, לא סבלה כלום מחילופים האלו.
ויש על זה הוכחות רבות, וחכמה נפלאה, הנקראת "סוד גלגול הנשמות", שאין כאן המקום לביאורו. אלא, לסבת הפלגתו של הדבר, למי שאינו בקי בחכמה זאת, ראוי לציין, אשר סוד הגלגול, נוהג גם כן בכל פרטי המציאות המוחשיים. אשר כל דבר, לפי דרכו, חי חיים נצחיים.
ואע"פ שאנו רואים בחוש, שכל דבר הוה ונפסד, אין זה רק למראה עינינו. ובאמת, רק בחינת גלגולים יש כאן. אשר כל פרט ופרט, אינו נח, ואינו שקט, אף רגע, אלא הולך ומתגלגל על גלגל שינוי הצורה. ואינו אובד אף משהו ממהותו, בכל דרך הילוכו, כמו שהאריכו בזה בעלי הפיזיקא".
שאלה: מה זה גלגול הנשמות?
גלגול הנשמות, הייתי אומר, יותר נכון גלגול הגופים. נשמה זו נשמה, והיא מתפתחת על ידי זה שמתלבשת, נמצאת כל פעם בקשר מסוים עם איזה חלק חיצון שמתלבש עליה שנקרא גוף. וגוף זה גם לא הגוף שלנו הביולוגי, אלא זה השפעות חיצוניות שמשפיעות על הנשמה.
תלמיד: יש רק נשמה אחת, אבל למה אנחנו מדברים על נשמות?
יש לנו הרבה נשמות בתוך המערכת שנקראת "אדם", יש הרבה חלקים. "אדם" זה נקרא נשמה כללית, אחת. אבל מתחלקת להרבה מאוד חלקים. נניח שש מאות אלף, לא חשוב כמה, ועוד חלקים וחלקים. אלה נשמות פרטיות. הנשמות הפרטיות האלו עוברות שינויים. על ידי מה? על ידי זה שיש להם כל פעם תוספת של רצון לקבל, שהרצון לקבל הזה נותן לנשמה יכולת לעלות דרגה, להשתכלל.
וכך הנשמות כל פעם משתנות. הן לא משתנות לפי היסוד שלהן, כמו שאדם בא וכל פעם נעשה יותר חכם, יותר מבין, יותר מרגיש, כך הנשמות.
שאלה: אבל מה זה הנשמה שלי, יש לי נשמה?
זה חלק מהנשמה הכללית. יש רק נשמה אחת, ואתה חלק ממנה.
תלמיד: שאלה מצד צוות ההכנה לכנס. יש תחושת דאגה למצב העולם והמכות המתקרבות, ויש תחושת אחריות עצומה עלינו, שהכול על כתפינו ועלינו לתת תרופה לעולם. ובכנס תהיה לנו שעה של סשן מיוחד מוקדש לנושא הזה, מעבר למה שעשינו עד עתה, לנתח מה עוד ניתן לעשות על מנת להביא הקלה לעולם. ובניתוח הזה אנחנו חושבים לעשות מאין תרגיל, כאילו אנחנו מתארים עולם עתידני, ממשלה עתידנית. והיינו רוצים לבקש את הדרכתך, כיצד ייראה אותו מפגש ראשון של הממשלה העולמית? מה הנקודות העיקריות, השאלות שעלינו לברר ולדבוק בהן? מה המטרה של אותה מועצה רוחנית, האם זו ברית או כל דבר, נעריך כל הדרכה שנוכל לקבל ממך.
אני שונא פילוסופיה. אני לא אוהב את כל הפנטזיות האלה. שמעתי שגם בקנדה לא חסרות בעיות ומיום ליום מתגלות עוד ועוד. גם מבחינת חוסר עבודה, גם כלפי היהודים, בכלל, לא חסר. אתם צריכים כמה שאפשר יותר לכתוב על זה ולהסביר למה המצב מתדרדר ואיך אפשר לתקן אותו. ועל הממשלה העתידה, עם מקרון, בלי מקרון, עם טרודו, בלי טרודו, אלה דברים שבשביל מה לנו את זה לעשות, זה לא מציאותי.
אנחנו צריכים לדבר על מה שקורה עכשיו. העולם רוצה לדעת למה רע לו והאם יש דרך לטוב. ואנחנו צריכים את זה לעשות. בעל הסולם, למרות שהוא כתב על הדור האחרון ומה יהיה, אולי כך וכך, אבל חכמת הקבלה מדברת על מעשה, מה עכשיו עלינו לעשות. גם לנו, גם לאומות העולם, את זה אנחנו צריכים להסביר.
אני חושב שלדבר על ממשלה עולמית עתידה אין למישהו עכשיו בעיה עם זה. הוא יודע שזה לא מציאותי. רק אם אתה כותב איזה רומן דמיוני, אבל זה לא כך. אני חושב שאנחנו צריכים לכתוב מאמרים קצרים על מה שקורה בחברה ולהשתדל להפיץ אותם בכל מה שאפשר. יש לנו אנשים שכותבים באנגלית, אתם יכולים להצטרף לזה. וכך נצליח.
והעיקר לפזר אותם, אפילו בקנדה. פעם זה היה מקום רגוע ומת והיום הוא מתחיל להתעורר. אז יש מקום גם שם לעשות משהו. זה מה שאני ממליץ.
אנחנו נדבר בכנס הווירטואלי שלנו הקרוב, על כל הדברים שתרצו. אבל שוב אני אומר, על דברים שרחוקים מהמציאות אני לא אדבר, אין לי אליהם שום יחס. אני לא רואה בזה צורך, איך תתפקד ממשלה עולמית בעוד לא יודע כמה שנים. ודאי שלפי חוקי הטבע אנחנו יכולים לדבר על זה אבל זה לא מציאותי. אנחנו צריכים לעשות משהו שעכשיו נמצא אצלנו, בבני ברוך ובעולם, ואיך מחר אנחנו יכולים לתאר שזה נמצא בבני ברוך ובעולם. ואולי מחרתיים, מילא, לא יותר מזה.
(סוף השיעור)