שיעור בוקר 11.11.2007 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב',

עמ' ל"ז, אותיות א' – ב'

קריין: אות ז' קטנה, מתייחס לכתוב, "ושם תיכף ז בתחילת התפשטותו בסוד קו".

"ז) פירוש "השורש" של ההתפשטות שנתחדש שנקרא קו, כי להיותו נאצל חדש, נבחן בו שורש מיוחד המאיר אליו בבחינת חידושו, שהוא נקרא ספירת הכתר של הקו. ומן הכתר הזה, מתפשט אור א"ס אל הקו, על ד' הבחינות הנודעות, אשר בחינה א' נקראת חכמה, ובחינה ב' נקראת בינה, ובחינה ג' נקראת זעיר אנפין, ובחינה ד' נקראת מלכות. ועל הסדר הזה אומר הרב לעיל, "שנתפשט לאט לאט", שמתחילה נתפשט הכתר, ואח"כ החכמה, ואח"כ הבינה, אח"כ הזעיר אנפין, וכו' (עי' לוח התשובות ח"א אות ח' פירוש המלה של אח"כ)."

שרטוט מס' 3

מתפשטים כך, קו עיגול, קו עיגול, והקווים ממלאים את העיגולים. יש הרבה אפשרויות לצייר את זה, קו עיגול, קו עיגול (ראו שרטוט מס' 3).

אנחנו רואים את זה גם בחומר, בדרכי החומר, בכל מיני חוקים שיש לנו בפיזיקה, בכימיה, שיש את שתי הצורות האלה של קליטה והשפעה, איפה אנחנו חייבים ללכת לפי הדין ואיפה לפי הרחמים, איפה לפי ההגבלה ואיפה ללא הגבלה, איפה מתחברים לפי הכוח החיובי ולפי הכוח השלילי. יש בזה את ההשלכות לכל החוקים שלנו בעולם הזה. נדבר פעם אחרת איך זה מופיע.

זה שייך לצד הגברי ולצד הנשי, נשי זה עיגול, גברי זה יושר. גם יוצא אחר כך מאיתנו שיסוד הזכר הוא דק וארוך, ויסוד הנקבה הוא רחב וקצר. מזה יוצאים אחר כך כל הדברים. כי הקו הוא ההשפעה, והעיגול הוא הקבלה. כמה שהצינור משפיע כך העיגול מקבל. קו הוא הכוח החיובי והעיגול הוא הכוח השלילי, כי זה רק קולט וזה משפיע.

תלמיד: אם שיטת ההתפשטות היא עכשיו של קו, של מסך ואור חוזר, מה זה אומר שאחר כך זה ממלא עיגול? השיטה היא שיטת מילוי של קו, איך הוא יכול למלא עיגול עם שיטת התפשטות של קו?

האמת שאין לנו כלים, אלא הכלים הם כולם כלים דעיגולים מצד הבורא. מצד הבורא שברא את האין סוף יש לך כלי מלא באור, בדבקות, כולו שווה וכולו אחד. בעל הבית נותן לאורח את כל השולחן, את כל הכיבוד ואומר, "קח לך, אני אוהב אותך, אין לי שום הגבלה בכלום אליך, הכול בעיגול". האורח אומר, "חכה, חכה, נעשה כאן סדר. קודם כל כמה זה, מה זה, למה, ככה", והוא מתחיל לסנן את הדברים ולקבל אותם לפי היושר, לפי המסכים. אותו אין סוף שכולו עגול, יש לו עשר ספירות דעיגולים, עכשיו הוא מתמלא על ידי הצינורות.

לאותו כלי אין סוף, לעשר ספירות דעיגולים, שאין חוץ מזה כלום, אנחנו צריכים לגשת אליהן במילוי של שיטת יושר. אז לא שיש לנו פעמיים כלים, כלים דעיגולים ואת אותם הכלים שכפלנו ויש לנו כלים דיושר, אין דבר כזה. אלא שיטת המילוי של העיגולים אצלנו עכשיו היא רק על ידי היושר.

אני צריך להגיע לאותה אהבה חלוטה, ללא שום הגבלה, בצורה עגולה ככל האפשר, אבל ביושר. כי היושר אומר על ההגבלות שלי, על היחס שלי, על המאמץ שלי. הכלים, איפה שאני מזדהה עימה ומתקשר לבורא, הם כלים דעיגולים. אני צריך להגיע לאהבה כמוהו, אבל לי זה עולה במאמץ על כל פרט ופרט ביושר. בסופו של דבר אני צריך להביע את כל הדברים האלה בלי שום הגבלה כמו שאצלו בעיגולים.

כלים דיושר זו הגישה שלי למילוי הכלים של הבורא שברא את האין סוף. אין לנו חוץ מכלים דעיגולים, אלא יש שתי גישות. כלים דעיגולים זה מה שהבורא ברא. הבורא ברא עולם אין סוף, אין יותר, ומילא אותו באור אין סוף, זו הגישה שלו. הנברא עכשיו צריך להתייחס לאותו מצב, לאותו מקום שבו הוא נפגש עם הבורא באין סוף, הוא רוצה להתייחס לזה, למלא אותו על ידי יושר, על ידי הצינור, המסך, אבל שהמילוי הזה בסופו של דבר יהיה גם אינסופי. אבל אינסופי בגלל שעל כל פרט ופרט יהיה מסך, יהיה צינור, אבל לא יהיו כבר הגבלות (ראו שרטוט מס' 4).

נראה לנו שצינור זה הגבלה. אבל הכול יהיה כל כך מתוקן, אומנם יהיו מיליארדי מסכים על כל פרט ופרט, על כל ספירה וספירה פרטית, אבל זה יהיה ללא שום הגבלה. על ידי ריבוי הפעולות מגיעים למצב שבכל זאת יהיה גם מסך אינסופי. ואז יש לך המון המון צינורות, כמו פיברילים בגוף החי שממלאים את כול הגוף, וכל הגוף חי כאילו שהוא עגול אבל הוא יושר. חי נושם מתקיים על ידי יושר, אומנם כולו עגול, שלם.

שלמות יכולה להיות על ידי העיגול שזו הצורה הטבעית שלו, ועל ידי המסך שלא מוגבל. עיגול זו הגישה של הבורא, והנברא אומר "לא, חכה, אני תוך כך וכך פעולות עושה את זה על ידי המסך. אני לא לוקח שום דבר מהשולחן, אני רוצה להגיע לזה לאט לאט ולקבל את זה בעל מנת להשפיע בצורה בלתי מוגבלת, כמו שאתה רוצה לתת לי גם אני רוצה לתת לך".

אין לנו פעמיים כלים, זה מה שאני רוצה להגיד, אלו כלים דאין סוף, אלא אלו שתי צורות גישה איך למלא אותם. ללא הגבלה זה היה לפני הצמצום, אחר הצמצום זה על ידי הצינור, על ידי המסך. בדרך כלל מתבלבלים כאילו יש כאלו כלים וכאלו כלים, ואז יש בזה חוסר הבנה של מה שקורה.

שרטוט מס' 4

כשאנחנו מציירים את הדברים האלה, שבא צינור ואחר כך עיגול, ועוד צינור ואחר כך עיגול, אנחנו רוצים בזה לציין שאנחנו מגיעים לאותה צורת השלמות, חלקית במשהו, על ידי הקו. עשינו משהו, השלמנו מיני אין סוף, הגענו לזה על ידי הקו. עשיתי עוד איזו עבודה בצינור, בזה עשיתי עוד משהו באין סוף, במשהו, זה מספיק. היה לי כלי קטן, בו עשיתי לפחות את החלק מהאין סוף הגדול הזה, זה נקרא שמילאתי אותו על ידי הקו (ראו שרטוט מס' 4).

תלמיד: יש כאילו כלי מופשט ואנחנו עושים הגבלה, וכל פעם בהגבלה ועוד הגבלה יוצרים את הקשר. זו כאילו רזולוציה, מכניסים את זה לפרטים, ולפני כן הכול היה מופשט פשוט מצד הבורא.

כן, אפשר להגיד.

תלמיד: אנחנו נמצאים אולי בתפיסה ששלמות היא חוסר תנועה, אז אולי אפשר להגיד, שלשלמות אנחנו מגיעים באיזו תנועה.

אתה רוצה להגיד כך, שלמות נקראת חוסר תנועה. על ידי ריבוי התנועה במהירות אינסופית, שאני נמצא בכל מקום בבת אחת, זה גם כחוסר תנועה. בסדר.

תלמיד: מידת ההתעוררות שלי כלפי המצב המושלם, כלפי אין סוף, האם זה היושר, זה הצינורות?

כן.

תלמיד: כשאני מתעורר כלפי השלמות, אז זה כבר היושר.

כן, מידת ההתעוררות היא במידת היושר.

קריין: עמוד ל"ח, "אור פנימי", אות ח' קטנה מתייחס לדברי הכתוב, "כעין ח גלגל אחד עגול מסביב."

"ח) פירוש המלה "עגול" עיין בלוח התשובות ח"א אות מ"א. ועי' בחלק א' פ"א אות ק'. ובהיות אור הקו מתלבש בעיגול נקרא גלגל."

עיגול הוא כלי ריק, גלגל הוא מלא עם האור. עיגול עם האור יחד נקרא "גלגל".

"עיגול" זה רצון, זה הכלי, ו"גלגל" זה עיגול פלוס אור. זה כמו קו וצינור, יש צינור ועם האור זה קו. יש עיגול ועם האור זה גלגל.

קריין: עמוד ל"ט, אות ג', דברי האר"י,

אות ג'

העגול אינו דבוק בא"ס אלא מקושר בו דרך הקו

"והעגול הזה, היה ט בלתי דבוק עם אור הא"ס הסובב עליו מכל צדדיו, י שאם יתדבק בו, יחזור הדבר לכמות שהיה, ויהיה מתבטל באור א"ס, ולא יתראה כחו כלל, ויהיה הכל אור א"ס לבד כבראשונה. לכן העגול הזה סמוך אל עגול א"ס, ובלתי מתדבק בו. כ וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא עם א"ס המאציל, ל הוא על ידי הקו ההוא הנ"ל, אשר דרך בו, יורד ונמשך אור מן אין סוף ומשפיע בעגול ההוא."

קריין: שוב, אות ג'.

אות ג'

העגול אינו דבוק בא"ס אלא מקושר בו דרך הקו

"והעגול הזה, היה ט בלתי דבוק עם אור הא"ס הסובב עליו מכל צדדיו, י שאם יתדבק בו, יחזור הדבר לכמות שהיה" לפני הצמצום. כי מה כל ההבדל? מה עושה הצמצום? הצמצום מבדיל לך את האין סוף לפני הצמצום מאותה תמונה שאתה מקבל על ידי הצינור. עכשיו אחרי הצמצום על ידי הצינור אתה יכול למלא את האין סוף. "ויהיה מתבטל באור א"ס, ולא יתראה כחו כלל, ויהיה הכל אור א"ס לבד כבראשונה. לכן העגול הזה סמוך אל עגול א"ס, ובלתי מתדבק בו. כ וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא עם א"ס המאציל, ל הוא על ידי הקו ההוא הנ"ל, אשר דרך בו, יורד ונמשך אור מן אין סוף ומשפיע בעגול ההוא."

איך קורה דבר כזה? יוצא שיש לנו פעמיים אין סוף. יש לנו אין סוף שמלא באור אין סוף, ומכאן יוצא לנו הצינור הזה שאיתו אנחנו ממלאים שוב אין סוף, ככה זה יוצא. כי מה אנחנו עושים? אנחנו לוקחים את האורות מאין סוף, ממצב הא', ודרך המסכים, דרך העבודה שלנו, רוצים למלא את אותו אין סוף שנעשה מצומצם, שצמצמנו אותו, באור הקו. לא שיש לנו פעמיים אין סוף, צמצמנו את האין סוף שהיה ממולא בצורה עגולה מצד הבורא, ועכשיו על ידי קו לוקחים משם את האור הנסתר, שמתגלה לנו רק במידה שיש לנו מסך, וממלאים אותו אין סוף באור הקו (ראו שרטוט מס' 5).

שרטוט מס' 5

תלמיד: נראה לי שהעבודה שציירת מקודם עם המסך, אור ישר ואור חוזר, והעבודה הזאת, אלו שתי עבודות שונות.

למה שונות? יש לי כאן כלי שאני מקבל בו אור. מתי? אם יש לי מסך, אז האור מתגלה לי מאור אין סוף, כי הוא הצטמצם רק כלפיי, ואם יש לי מסך, אז הוא מתגלה, כי אני רוצה להמשיך אותו בעל מנת להשפיע, והוא הצטמצם רק כלפי על מנת לקבל. ואז אני מחזיר אותו לאותו אין סוף. מה זאת אומרת שאני מחזיר אותו לאין סוף? אני ממלא את עצמי, אני בעצם אותו כלי אין סוף (ראו שרטוט מס' 5).

אין לנו אלף כלים, יש רק כלי אחד באין סוף, אותו רצון, ויש לנו רק אור אחד באותו אין סוף, אור אין סוף. אני צמצמתי את המצב שלי כלפי בעל בית ואמרתי "אין, כל התענוגים האלה על השולחן לא נמצאים לפניי, אני לא רוצה אותם. וגם אותך, אני לא רוצה להרגיש אותך כי אני מתבייש, לא רוצה את התענוגים האלה, כי אני לא מסוגל לקבל אותם על מנת להשפיע". אבל אין עוד בעל בית ועוד שולחן, ועוד בעל בית ועוד שולחן, אין.

עכשיו אני חוזר לאותה סיטואציה, אני אומר "יופי, יש לי עכשיו כסף, מסך, אהבה, לא חשוב מה, אני יכול לשלם", הכוונה להשלים. במידה שאני יכול להשלים את בעל הבית מתגלה כלפיי הכיבוד, כי חוק הצמצום עובד, לא יותר מזה, מתגלה אלי כיבוד שאני יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע, ועל ידי זה אני ממלא את התענוג שלי ושל בעל הבית. אני לוקח מהמוכן, ממה שהיה, אני רק מוסיף לזה את היחס שלי, שיתגלה רק בתנאי שאני אעשה את זה לטובת בעל הבית. אבל זה אותו אור, אותם הרצונות, רק הכוונה שלי היא עכשיו מתווספת.

אנחנו יכולים לצייר כאן אלף עיגולים, זה לא חשוב, אבל זה סך הכול אותו כלי אין סוף. אני יכול להגיד שמאין סוף אחד אני מעביר את זה לאין סוף אחר, כי זה אין סוף שהיה לפני הצמצום וזה אין סוף שיהיה בגמר התיקון, אבל זה אותו כלי, אותם הרצונות, רק אני עובד עליהם עכשיו עם המסך.

תלמיד: זה שאין שני אין סוף ושלושה אין סוף, זה מקביל לאותו רעיון שאנחנו לומדים, שיש שלב ראשון שהוא אין סוף, אחר כך שלב העבודה, ובסוף חוזרים לאין סוף.

נכון, מצב א', מצב א', מצב ב' ומצב ג', בטח, כך אנחנו עוברים, אבל עם אותם הכלים. במצב ב' אנחנו מוסיפים מסך, כוונה, לא יותר. יש קווים, יש עיגולים, יש יושר, יש גלגל, צינור, קו, מה שאתה רוצה, זה לא חשוב, בסך הכול זה רצון עם מסך ורצון ללא מסך.

אין כאן איפה להתבלבל, חכמת הקבלה מפרטת לך על כל הבריאה, מחלקת אותה לאור, לכלי, ואין יותר מזה, ומסך נוסף באמצע, ביניהם.

תלמיד: בן אדם יחיד, מה הצינור בעבודה שלו? העיגול זה משהו מושלם.

עיגול במצב א' בא משלמות הבורא, ובמצב ג' הוא צריך להגיע גם לעיגול מהיחס של האדם. אבל הוא עושה אותו דבר, הוא לוקח אותו שולחן, עם אותו כיבוד, עם אותו בעל הבית, רק עכשיו הוא לא לוקח את כול מה שבעל הבית נותן לו בצורה בלתי מוגבלת, אין סופית. הוא לוקח בצורה בלתי מוגבלת, אין סופית, אבל הוא מוסיף את היחס שלו לבעל הבית. שום דבר לא מתווסף באין סוף חוץ מיחס הנברא לבורא. ביחס הזה הוא מגיע להשתוות הצורה, להשתוות היחס בינו לבין הבורא, לזה הוא מגיע. לאותה אהבת בעל הבית אליו, כך הוא מגיע לאהבתו לבעל הבית.

תלמיד: אם בן אדם מתקדם בעבודתו ומגיע לעיגול, אז מה מניע אותו לצאת מהעיגול ליושר?

אנחנו נולדים כבר אחרי העיגולים. אנחנו נולדים בעולם הזה, בנקודה שבלב, אני לא מדבר על הבהמיות שלנו, וממנה אנחנו צריכים לפתח יושר, צינור. רק צינור אנחנו יכולים לפתח, אין כלים דעיגולים. כלים דעיגולים הם אלו שאנחנו ממלאים אם יהיה לנו צינור. זה כמו שיש לפניך בור ואתה ממלא אותו עם קו מים. זה באמת ככה, הוא גם קורא לשפע מים.

(סוף השיעור)