שיעור בוקר 28.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 22.12.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/gPC3W5PT?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 616

מאמר קי"ג "תפילת שמונה עשרה"

תפילת שמונה עשרה זאת תפילה ידועה, עתיקה, עתיקה מאוד. למה היא נקראת "שמונה עשרה", כי בסך הכול השפעת הבורא לאדם היא מכתר עד המלכות, תשע ספירות, לא כולל כתר ודאי. והשפעת האדם לבורא בחזרה זה נקרא "תשע ספירות דאור חוזר", ממלכות לכתר. ואז בתשע דאור ישר ובתשע דאור חוזר הנברא והבורא מתחברים, נכללים יחד, משפיעים ופועלים יחד. לכן רצון הנברא להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, היינו להשפיע לבורא כמו שהבורא משפיע לו בעצם מתבטא בתפילה הזאת. נקווה שגם אנחנו נעשה כך.

ודאי שכמו שאנחנו מבינים, את כל זה אפשר לעשות רק בתנאי שאדם מלכתחילה כבר מחובר עם העשירייה שלו, יצא מעל מנת לקבל שלו, ופורס את עצמו בין החברים ברצון להשפיע דרכם לבורא, כי "דרכם" הכוונה שהוא מכין את עצמו להשפעה וכך הוא מגיע אליהם. כך אנחנו צריכים לראות את כללות התפילה.

בואו נראה מה שכותב על זה בעל הסולם. על תפילת שמונה עשרה כתוב המון, המון דברים, אבל אנחנו צריכים רק להבין את העיקרון שלה.

קיג. תפילת שמונה עשרה

שמעתי ט"ו כסלו שבת

"בתפילת שמונה עשרה: "כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים". ולכאורה קשה, מקודם אנו אומרים: "כי אתה שומע תפילת כל פה", כל פה. "היינו, אפילו פה שאינה רצויה, גם כן הקב"ה שומע, כתוב: "כל-פה". אפילו שאינה רצויה משמע. ואח"כ אומר: "עמך ישראל ברחמים". משמע, שדוקא תפילה, שהוא ברחמים, אחרת לא שומעין.

והענין הוא, שצריכין לדעת, שכל הכבידות שישנו בעבדות ה', הוא מסיבת ההפכיות, הנוהג על כל צעד ושעל. למשל, יש כלל, שהאדם צריך להיות שפל. אבל אם נלך בקצה הזה, הגם שחז"ל אמרו "מאד מאד הוי שפל רוח", מכל מקום הקצה הזה אינו משמע שיהיה כלל. כי ידוע, שהאדם צריך ללכת נגד כל העולם, ולא להבטל אחר רבוי הדיעות, הנוהגים בעולם, כמ"ש "ויגבה לבו בדרכי ה'". אם כן, כלל הזה לא נקרא כלל, שנוכל לומר, שיש בו שלימות.

ואם ללכת בקצה השני, שהוא הגיאות, גם כן לא בסדר, כי "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". וכמו כן אנו רואים הופכיות בענין יסורים. היינו, אם הקב"ה שולח יסורים לאיזה אדם, ואנחנו צריכין להאמין, שהשם ית' הוא טוב ומטיב, אם כן בהכרח היסורים ששלח הוא לטובת האדם. אם כן, איך אנו מתפללים, שהשם ית' יסיר מאתנו היסורים.

ובענין היסורים צריכים לדעת, כי היסורים באו רק בכדי לתקן את האדם, שיהיה מוכשר לקבלת אור ה'. ותפקיד היסורים הוא למרק את הגוף, כמו שאמרו חז"ל: "מה מלח ממתיק את הבשר, כך יסורים ממרקין את הגוף". וענין התפילה תיקנו, שיהיה במקום יסורים, היינו שגם התפילה ממרק את הגוף. אלא שהתפילה נקרא דרך התורה. לכן התפילה מועיל יותר להמתיק את הגוף מיסורים, לכן מצוה להתפלל על היסורים, מאחר שמזה באה תוספות טובה, להאדם בפרט ובכלל כולו.

ומשום זה, ההופכיות גורם להאדם כבידות והפסקות בעבודת ה'. ואינו יכול להמשיך בעבודה, ומרגיש את עצמו ברע. ונדמה בעיניו, שהוא אינו ראוי, שיוכל לקבל עליו את עול מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא". ונמצא, שבזמן הזה הוא נקרא "אינו רצוי". אלא, מאחר שכל כוונתו הוא בזה, שרוצה להמשיך בחינת אמונה, הנקרא בחינת מלכות. היינו "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]", שכוונתו, שיתגדל שמו ית' בהעולם, היינו גדלותו ית', שלא תהיה צורה של השכינה הקדושה בבחינת עניה ודלה, אזי "הקב"ה שומע תפילת כל פה". היינו אפילו מאדם שאינו רצוי כל כך, היינו שמרגיש בעצמו, שהוא עדיין מרוחק מעבודת ה'.

וזה פירוש "כי אתה שומע תפילת כל פה". מתי הוא שומע כל פה? בזמן שעמך ישראל מתפללים ברחמים. היינו רחמים פשוטים. שהאדם מתפלל, בכדי "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". היינו קבלת האמונה. וזה דומה לאדם, שלא אכל שלשה ימים. ואז, כשהוא מבקש מאדם, שיתן לו משהו לאכול, אינו מבקש שום דברים מיותרים או מותרות, אלא פשוט מבקש, שיתן לו משהו להחיות את נפשו.

וכמו כן בעבודת ה', כשהאדם מוצא את עצמו עומד בין שמים וארץ, אינו מבקש מה' שום דבר מיותר, אלא את אור האמונה. היינו, שה' יאיר את עיניו, שיוכל לקבל עליו את בחינת האמונה. וזה נקרא "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". ותפילה זו נקבל מ"כל פה": איזה בחינת מצב שהאדם נמצא, אם הוא מבקש להחיות את נפשו מבחינת אמונה, נתקבל את תפילתו.

וזה נקרא "ברחמים". שתפילתו הוא רק שירחמו עליו מהשמים, שיוכל להחזיק את חיותו. וזה פירוש, מה שכתוב בזוהר, שתפילה, שהוא למסכנא [לעני], תיכף נתקבל. היינו, שהוא עבור השכינה הקדושה, תיכף נתקבל."

זה מה שבעל הסולם אמר על תפילת שמונה עשרה. איך אנחנו צריכים להגיע לבקשה אמיתית, באיזו צורה, איזה יחסים בינינו לבורא צריכים להיות, כלומר ברחמים, בבקשה, כל פה, כלומר יחד, כך אנחנו יכולים לעשות. את תפילת שמונה עשרה אי אפשר להתפלל אלא במניין, רק עשרה אנשים יכולים להתפלל, לא פחות. כי עשר זה מספר שלם לביטוי החיבור בין בני אדם, ואז הם יכולים לפנות מעצמם לבורא והבורא שומע.

"מאהבת הבריות", מחיבור בין הבריות נגיע לחיבור עם הבורא. אם אין בינינו חיבור אז אין לנו עם מה לגשת לבורא. אולי עם "תפילה לפני תפילה", שיעזור לנו לראות בחברים שלנו שותפים אמיתיים לדרך. לבקש מהבורא שיחבר בינינו בצורה כזאת שאנחנו נוכל מתוך החיבור להשפיע לו ושהוא ישפיע לנו.

שאלה: מה הם התנאים כדי שהתפילה תתקבל?

תנאי התפילה הם שאנחנו קודם כל מבקשים יחד, ושאנחנו מבקשים רחמים. שברור, בטוח שאנחנו מבינים שהבורא לא מקושר איתנו לפי התכונות שלנו, שאנחנו הפוכים ממנו, ואנחנו מבקשים ממנו שיתקשר אלינו למרות שאנחנו הפוכים, ושיטפל, יתקן אותנו, שנהיה בהזדהות עימו. ואז לפי התיקון שאנחנו נהיה מקושרים בינינו, במידה הזאת שאנחנו נידמה לו שהוא אחד ואנחנו כאחד, הוא יוכל להשפיע לנו. להשפיע לנו כוחות השפעה, כוחות חיבור, וכך אנחנו נתחבר לכלי נכון ונוכל לגלות אותו.

גילוי הבורא בהדרגה בתוך הרצונות שלנו המחוברים, זה נקרא גילוי העולם העליון. במידה שהבורא מתגלה בנו, כך אנחנו מגלים את העולם העליון, מציאות עליונה, ומעלים את עצמנו לדרגות של ה"עולם הבא".

שאלה: אנחנו לרוב מוצאים את עצמנו בתנאים שאנחנו יכולים להתפלל אבל מרגישים שלא מגיעה שום תשובה, הבורא יכול להשיב אבל אנחנו לא מבינים את התשובה שלו. איך אנחנו יכולים להבחין בתשובה של הבורא?

ראיתי איך הרב"ש קם משינה, יורד מהמיטה, מתחיל קצת לזוז, יושב ליד השולחן, חושב קצת, לוקח כוס קפה ולאט לאט חוזר לחיים. היה הבדל גדול בין כשהיה ישן לבין כשהיה ער, זה תהליך שהוא עבר בפנים עד שהתעורר, קם לתחייה.

אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו כשאנחנו קמים, כשאנחנו מכינים את עצמנו לשיעור, באים לשיעור ונכללים יחד, מתחילים להרגיש את ההתעוררות הזאת שמראים לנו לפני השיעור, לקראת השיעור. אני מגיע איתכם חצי שעה לפני השיעור, אני כבר יושב ומצפה מתי נתחיל את ההכנה. לפני זה אני עובד בעצמי, אבל כשאני מתחיל את ההכנה אני מרגיש שאני מתעורר, אני מתרגש, אני נכלל בכל הכלי הזה שגם מכין את עצמו לשיעור.

זה מאוד מרגש אותי, לפי זה אני אפילו מודד עד כמה המצב שלי היום שונה מהמצב שלי אתמול, עד כמה היום אני נמצא במצב יותר טוב. שאני נמצא בפער בין המצב שהייתי לפני ההכנה לשיעור לבין המצב אחרי ההכנה לשיעור. עד כמה זה משפיע עלי זה תלוי אך ורק בחיבור שלי, בביטול כלפי הקבוצה העולמית.

כך אני רואה שאני משתפר, משתנה. לפי זה יש לי אחר כך התרגשות לקראת "לשמה" שאני צריך לרכוש בביטול שלי בתוך החברה. וכך אני באמת מתקדם.

שאלה: הרצון לקבל תענוג מזה שאנחנו בשיעור, איך אפשר לכוון אותו להשפעה?

זאת עבודה פנימית של האדם. בהתחלה הוא אולי נהנה מזה שהוא נמצא בקבוצה ומעריך את הקבוצה ואת החברים, זה בדרך כלל כשהוא מתחיל, הוא מקבל כזאת הכוונה מהשמיים וכך הוא מרגיש. אבל אחר כך באות הבחנות יותר מתקדמות, שדוחים אותו והוא צריך להתקרב, הוא צריך לחפש על ידי איזה אמצעים הוא יכול להתרגש מהחברה. הוא צריך להעלות את חשיבות החברה בעצמו, שבלי זה הוא רואה שאין לו שום קשר לרוחניות בכלל.

אפילו אם הוא לומד לבד לעומת כשהוא לומד בקבוצה זה שונה לגמרי. כשלומד לבד הוא יכול ללמוד חכמה, אבל כשמתקשר לעשירייה ומכל שכן לכלי הגדול, שם הוא לומד תורה. ההבדל הוא שבלימוד חכמה הוא משיג חכמה, הוא יכול ללמוד יותר טוב, לסדר את הדברים בשכל, אבל לא לסדר את הרגשות שלו, כלים אמיתיים רוחניים שזה הרגש ולא השכל. השכל ניתן לנו רק לעזור לחבר כלים של הרגשה, אבל העיקר זה כלים שהם רצון לקבל שיהיו מכוונים בכיוון נכון. אומנם הם כלים שונים ואפילו הפוכים, אבל הכיוון שלהם, הכוונה שלהם תהיה למקום אחד.

יוצא שכך אנחנו גם כן מתחברים בינינו בקבוצה. אומנם אנחנו שונים ואפילו מגלים עד כמה אנחנו נמצאים בהתנגדות, התנגשות, עד שנאה כמו תלמידי רבי שמעון, אבל עם זה כשאנחנו מתעלים למעלה מהרצון לקבל שהוא תמיד נמצא בהפכיות זה לזה, אנחנו בכוונות שלנו מתחברים, ואז מגיעים מהשפעה הדדית בינינו להשפעה לבורא. זה עיקר העבודה שלנו בזמן השיעור ובכלל במשך היום.

שאלה: כתוב במאמר שאנחנו צריכים להתפלל עבור הייסורים. מה זה אומר ולמה צריכים להתפלל עבור הייסורים?

אנחנו מקבלים ייסורים, ייסורים גופניים וייסורים רוחניים. ייסורים גופניים הם שרע לנו בכל מיני צורות, ייסורים רוחניים הם שאנחנו לא מגיעים למטרה. בייסורים האלה ישנם ייסורים שהם מקולקלים, לא מתוקנים, שאנחנו רוצים להגיע למטרה, רוצים להשיג רוחניות, כלומר, רוצים לקבל מילוי ברצון האגואיסטי שלנו, "רוצה אני". בצורה כזו אנחנו מצד אחד מתקרבים ומצד אחר מתרחקים מהמטרה האמיתית, אבל גם זה טוב כי בכל זאת זה מגדיל את הרצון שלנו למטרה. על אף שהמטרה היא גם מקרבת וגם מרחיקה, כי אנחנו רוצים לקבל את המטרה, לא כדי להשפיע, אלא כדי לקבל.

כאן יש לנו בעיה, איך אנחנו הופכים את היחס שלנו למטרה, שהמטרה לא תהיה שאגיע לקבלה, למילוי, לגילוי ולהבנה, לכל מיני מקרים שאני ממלא את הכלים שלי, של מוחא וליבא, אלא עד כמה אצטער מזה שאין לי השתוות הצורה עם הבורא. ואז אני שם לב לחברים, ככל שאני יכול להשפיע להם זה נקרא שאני משפיע לבורא, ולפי זה אני צריך לחשוב על ידי איזה אמצעים אני יכול להגיע להשפעה לחברים.

כאן אנחנו מתחילים באמת לחפש צורות איך להתחבר בינינו בעשירייה. ככל שאנחנו מבינים שצריכים יותר ויותר להיות מחוברים בעשירייה, וככל שאנחנו מרגישים שלא מגיעים לזה, כך יש לנו מקום לתפילה. ואז מגלים שאין ברירה, אנחנו צריכים להתחבר בינינו כדי להפעיל את התפילה שלנו לבורא, כי אחרת לא נתחבר בינינו, ובלי התחברות בינינו לא יהיה לנו ממה להשפיע לבורא ואיך לקבל ממנו. יוצא שכל הבירורים האלה מביאים אותנו שוב לאותו העיקרון "מאהבת הבריות לאהבת הבורא" וכך מתקדמים.

יש כאן הרבה על מה לדבר, אבל זה הכיוון.

תלמיד: הרגע ענית על השאלה הזו, אבל לא הבנתי. אנחנו יודעים שאנחנו לא מחפשים ייסורים וכאן רשום שצריך להתפלל לייסורים?

לא. זה שאנחנו מתפללים עבור ייסורים זה מפני שאנחנו רוצים להחליף את הייסורים, ולא שאנחנו מתחשבים בהם ומעריכים אותם. אלא יחס הבורא כשהוא משפיע עלינו הוא עובר דרך הרצון לקבל האגואיסטי ומורגש ברצון לקבל האגואיסטי עד כמה הרצון הזה הפוך מלקבל את המילוי המגיע לו. לכן אנחנו מתפללים שהבורא יסיר את הייסורים וייתן לנו את היכולת לגלות את התפילה, כי על ידי התפילה אנחנו לא רוצים לברוח מהייסורים, אפילו זה לא, אלא אנחנו פשוט רוצים להפעיל את התפילה מפני שהיא מתקנת אותנו בצורה יותר יפה, מקובלת בפני הבורא, מהייסורים.

אני לא מבקש להתפטר מהייסורים, אלא אני דווקא מבין שהייסורים מעוררים אותי, מכוונים אותי בינתיים, כי אין לי שום אפשרות אחרת להתעורר, אני לא יכול לעורר בי את הרצון להשפיע אם לא יהיו ייסורים, אבל בכל זאת, אני מבקש במקום ייסורים לתת לי אפשרות לעלות לדרגה שאני מפעיל את עצמי בתפילה. מעלה את עצמי למעלה מהייסורים לתפילה.

שאלה: אמרת שאת התפילה הזו אפשר לעשות רק במניין. האם כל עשירייה היא מניין, ואפילו אם אין עשרה חברים אפשר לעורר את התפילה הזו עם כל הכלי העולמי כדי שתתקבל?

כן. אפילו שניים אם הם מחוברים נכון הם מניין, על אף שרצוי עד עשרה. כך אנחנו בנויים, שהכלי השלם הוא עשרה.

שאלה: אם תוכל להסביר מיהו האדם הלא רצוי.

אדם לא רצוי הוא אדם שלא מצא את החיבור שלו עם העשירייה, ואז אין לו אפשרות להיות בקשר עם הבורא כי אין לו כלי. זה העניין, לכוון את עצמו נכון לבורא האדם לא מסוגל לבד אלא רק בצורה שמתבטל בתוך האחרים בזה הוא מכוון, מכין, מסדר ומכייל את עצמו לחיבור עם הבורא, לפני זה לא. נדמה לו שהוא כן מסוגל ורוצה, אבל זה לא יקרה בכלל. אפילו שניים, שלושה, זה אולי לא כל כך טוב, אבל אם הם עשרה בטוח שהוא יוכל להתבטל כלפיהם, לפי טבע הבריאה כך זה בנוי, ואז דרכו יכולה להיות ישר לחיבור עם הבורא.

שאלה: איך להבין שהאדם לא צריך להיות צנוע, במה לא להיות צנוע כלפי העולם?

שהוא לא רוצה לעצמו שום דבר חוץ מלהתקיים כדי להשיג את הרוחניות, כדי להשיג את תכונת ההשפעה. וזה מה שאנחנו בעצם צריכים, כי לפי הגוף שלנו אנחנו נמצאים בדרגת חי. לא שאנחנו צריכים לאכול עשב או לטרוף מישהו כמו חיות, אבל לתת לגוף מה שהוא צריך כדי להתקיים. לא להיות בכל מיני דיאטות, אלא בצורה מאוזנת. את כל היתר אנחנו צריכים להשקיע רק בחיבור עם העשירייה ובתפילה עבור העשירייה ועבור העולם. זה בעצם הכיוון הנכון, ולזה הבורא, האור העליון דוחף אותנו ורוצה שנגיע. אנחנו נגיע לזה, רק השאלה עד כמה נצטרך בדרך לסבול עד שנבין ונקבל את זה ונתחיל גם להתקרב לקראת זה. אני לא צריך שום דבר, רק להתקיים בגוף, ולפתח ככל האפשר יותר את הנשמה.

שאלה: מה מיוחד בתפילה שהיא משחררת מייסורים?

התפילה מתקנת את האדם יותר מייסורים, כי הייסורים, עד שמביאים את האדם להכרת הרע ולכיוון טוב זה אורך הרבה זמן. מה שאין כן התפילה, אם האדם משתדל בעצמו להגיע להבנה למה רע לו, איזה רע נותנים לו, איך להתעלות למעלה מהרע, ואיך להתעלות לא כדי להתפטר מהרע אלא כדי להגיע להידמות לבורא, שזה נקרא טוב, אז התפילה משנה, מתקנת את האדם מקצה לקצה.

כי בתפילה הוא לא פונה לייסורים, לייצר הרע שלו, אלא הוא פונה לבורא, ואז מבקש מהבורא, הוא תלוי בבורא, מתקשר אליו בצורה הדדית. זה לא שהוא מתפלל, אלא זה קשר אחר עם מקור החיים שלו. הוא לא מקבל את הקשר עם מקור החיים שלו דרך הרע, דרך המערכת האגואיסטית, הסטרא אחרא, אלא הוא פונה לבורא, משתדל להיות מכוון אליו ורק משם לקבל שינוי בחיים שלו. לכן התפילה מתקנת את האדם מהר ובצורה יותר קלה.

שאלה: החלטנו בעשירייה להתפלל על כך שיותר חברים יגיעו לשיעור בוקר, ואנחנו רואים שאנחנו פעם מצליחים יותר ופעם מצליחים פחות. איך להתייחס נכון לתוצאה הזו, ואיך בכלל להתייחס לתוצאה שמתקבלת מתפילה?

קודם כל, אני חושב שאתם צריכים בצורה טכנית להתחבר ביניכם בעשירייה שלכם לפני השיעור, נגיד חצי שעה לפני השיעור לדבר קצת דברי התעוררות ואחר כך להתכלל בהכנה לשיעור כשכולנו יחד נכללים. כל עשירייה ועשירייה צריכה להיות מחוברת לפני זה כבר בתוך עצמה, ואחר כך מתוך עצמה להתחבר עם כל הכלי העולמי שלנו. ובזה לא יכול להיות שמישהו לא נמצא, אתם צריכים להתקשר ממש בכל צורות הקשר, דרך מחשב, טלפון, איכשהו לקבל את מספרי הטלפון של בני הבית ולהתקשר דרכם, אם האדם לא מסוגל לקום, וכך להתקדם.

תלמיד: אם אנחנו רואים שבתפילה עדיין לא השגנו את מה שרצינו, איך אנחנו מתייחסים לתוצאה של תפילה?

זה סימן שאנחנו עוד לא מסוגלים לחבר למושג התפילה את כל המרכיבים שלה. חברים, חסרונות, חשיבות המטרה, פנייה לבורא, כל מה שאנחנו צריכים. ובטוח שאם נעמוד על זה ונדרוש, אנחנו נצליח.

תפילה זה מהמילה "להתפלל", זאת אומרת לדון את עצמו. מה זה נקרא שאדם מתפלל? הוא דן את עצמו, הוא שופט את עצמו, מברר מיהו, מהו, מה חסר לו כדי להגיע להתקרבות לבורא, כדי שהבורא ישמע אותו, זה נקרא "תפילה".

תלמיד: אם אנחנו לא משיגים את התוצאה הרצויה, עלינו להמשיך לברר בינינו מה עוד חסר?

מה חסר בינינו, ומה בכל אחד ואחד.

תלמיד: ולא לעזוב כל עוד לא משיגים את התוצאה?

לאן יש לך לעזוב? אתה בטח יכול לברוח בינתיים מהמערכה לכמה שנים או עד סוף החיים הגשמיים, אבל לעזוב אתה לא יכול כי אתה נמצא בכלי דאדם הראשון ותצטרך לתקן בו את החלק שלך, וכמה שיותר מהר יותר קל.

תלמיד: רק לסכם. אם בעשירייה החלטנו להתפלל על משהו מסוים שאנחנו רוצים להשיג, ולא השגנו עדיין, אנחנו צריכים להמשיך לברר בינינו מה עוד חסר בחיבור, מה עוד חסר בפעולות על מנת שנצליח.

כן.

שאלה: מהציטוט מובן שתפילה שבאה כתוצאה מייסורים יותר נקייה. איך להגיע לתפילה אם לא מרגישים ייסורים גדולים, אבל מבינים שצריכים להגיע לתפילה נכונה?

על זה כתוב, אל תתרחק מהציבור. תראה כמה העולם סובל, תראה עד כמה החברים שלך רוצים להגיע למטרה, שזה כבר אחרת מהעולם. תראה כמה יש עוד מה להשיג כדי שנממש כל אחד את חלקו באדם הראשון, ועד כמה אנחנו רחוקים מחיבור בינינו כדי לייצב בינינו תנאים מינימאליים של הכלי דאדם הראשון. תראה וגם תחשוב שכל הבעיות, הייסורים, כל דבר ודבר שאנחנו לא יכולים לקיים ברצון שלנו בכל רגע, נובע מתוך זה שאנחנו לא מזדהים עם הבורא.

כתוב שאם אדם רוצה להוציא מהכיס דולר אחד, והוא מכניס את היד לכיס ומוציא שני דולר, אלה ייסורים. למה ייסורים, חשבתי שיש שם דולר אחד ומצאתי שניים? כי זה נגד הרצון שלך, גם אם זה לכיוון הטוב, כי המצב הטוב הוא שמה שאתה רוצה אתה מקבל במקום ומיד. צריך רק להבין עד כמה אנחנו צריכים לתקן את עצמנו כך שכל הרצונות שלנו יהיו מחוברים עם הבורא ויקבלו את המילוי בדיוק לפי הרצון. כי אנחנו עושים, כמו שכתוב, "תעשה רצונך כרצונו" ואז, בכך יתכוון רצונו כרצונך.

שאלה: ממה סבלו המקובלים הגדולים?

בדרך כלל מזה שלא יכלו לגרום לתיקון של כל העולם. כי אם הם היו כבר גדולים זה סימן שתיקנו את עצמם והביאו את עצמם ללשמה ואולי אפילו לגמר התיקון. אבל זה שלא יכלו להשפיע על כל העולם בפועל זו הייתה הבעיה. ודאי שהם השפיעו, אבל לא בצורה כזאת שהעולם הזה יוכל להתהפך ויתחיל לקבל את השיטה של הדבקות בבורא.

שאלה: כאן בעל הסולם כותב לנו תפילה עם ברכות אבל אנחנו אף פעם לא משתמשים בתפילה עם ברכות, אז איך בכלל להתייחס לתפילת שמונה עשרה, איך להשתמש בה בעשירייה?

זה לא חשוב, אנחנו לא מתפללים לפי הסידור, "סידור" זה נקרא ספר ששם מסודרות, מחוברות, מלוכדות כל מיני תפילות, אלא אנחנו עובדים בינינו ומביננו רוצים לפנות לבורא, ובזה אנחנו מוצאים מילים משלנו. נתקדם לזה וגם זה יהיה, ואז נקרא גם כל מיני פסוקים מתהילים.

תפילות הן דבר לא כל כך עתיק, הן מלפני אלפיים שנה, כשהייתה "כנסת גדולה" שזו הממשלה הרוחנית של ישראל, והאנשים שישבו בכנסת הגדולה היו כולם מקובלים גדולים, כולם היו בדרגות רוחניות מאוד גבוהות, הם חיברו לנו את התפילות כי הם ראו שעוד מעט הכול יגמר והכול ייפול ואנשים לא יוכלו להתפלל, לפנות לבורא בצורה נכונה, לכן חיברו לנו ספר שנקרא סידור כדי שלפחות נדבר בצורה שאיכשהו מתקבלת ומקרבת אותנו לבורא.

"סידור" זה הסדר, סדר הפניות לבורא מהאדם או יותר נכון מהעשירייה, זה מה שמכונה "מניין". אנחנו לא כל כך משתמשים בו, אבל נקווה באמת שנגיע לזה, העיקר שנקרא את התפילות האלו ונבין למה הם התכוונו, זה העיקר. ולא לקרוא מילים שכתובות בספר אלא להרגיש במשהו אותה הכוונה, אותה הפנייה שהרגישו אנשי כנסת גדולה כשהם כתבו את המילים האלה. הם כתבו את זה לפני 2500 שנה בערך.

תלמיד: אנחנו הרי כל יום כותבים את התפילה עם החברים לאחר השיעור, איך עלינו להתקרב לפחות לאותם המקובלים מתוך התפילה שלנו, איך לעשות את זה?

לשם כך עליך קודם כל להגיע ללשמה, לעל מנת להשפיע, ואז תוכל להבין באיזה מצב הם נמצאים לעומת המצב שבו אתה נמצא ובפער בין זה לזה תבין מה הדרגה שלך ומהי זו שלהם. אבל כך אתה לא תראה. אתה יכול לפתוח ספר, יש בכל השפות ספרי תפילות, אבל לא נראה שנבין אותם נכון. אם אתם רוצים אפשר להוסיף ללימודים שלנו, לא במקום הלימודים האלה אלא להוסיף עוד כמה שעות. אתם רוצים עוד כמה שעות ביום? בבקשה. רק השאלה היא עד כמה אתם מוכנים.

שאלה: אני יכול באופן עצמאי להעלות תפילה דרך העשירייה בהתכללות עם החברים או חייב את כל החברים?

לא, אתה יכול גם לבד.

שאלה: האם יש מצב שבו העשירייה מתפללת מעומק הלב וכולם בוכים בכוונה משותפת, ואם כן, מה צריכה להיות התפילה הזאת?

זו תפילה נכונה, אלא מה היא צריכה להיות? אם תפילה של עשרה אנשים היא מעומק הלב ועולה לבורא, הבורא בטוח מלביש בה את התשובה שלו וכך הם מרגישים את הקשר ביניהם לבינו.

שאלה: באיזה שלב העשירייה מתחילה להרגיש את הדרך כמשותפת ולא כל אחד לעצמו?

ככל שכל אחד עושה עבודה פרטית ומבטל את עצמו למען חיבור עם האחרים, אז הביטול של כל אחד מתקשר לכולם, הם מתחילים להרגיש שהם מוכנים לבטל את עצמם, והם מגלים שיש ביניהם מרכז קשר שהוא מרכז העשירייה, ובמרכז הזה הם מתחילים לגלות את הקשר שלהם עם הבורא.

שאלה: בעל הסולם אומר "וכמו כן בעבודת ה' כשאדם מוצא את עצמו בין שמיים וארץ אני מבקש מה' שום דבר מיוחד אלא אור האמונה". זה התנאי היחידי שאנחנו יכולים לעלות את המ"ן נכון. ואמרת שאנחנו מעלים את המ"ן שלנו רק דרך עשרה, האם כולם צריכים להיות באותו מצב?

לא. אתה לא מבין על מה מדובר, איך אנחנו יכולים להיות באותו מצב? ושיהיו עשרה? ואם הם לא עשרה אלא חמישה, שישה, זה לא מספיק? העניין הוא לא המספר. אתה צריך אולי לשמוע שיעורים קודמים.

שאלה: מה ההבדל במהות בין תפילה דתית לתפילה רוחנית?

אני לא יודע מה ההבדל. בתפילה רוחנית אני מתפלל כדי לקבל תכונות רוחניות שהן תכונות של השפעה ואהבה, זה מה שאני יודע. לזה אנחנו צריכים להשתוקק, זו המטרה של הארגון ומטרת הלימוד שלנו. אני לא יודע מה זו תפילה דתית, לא למדתי את זה.

שאלה: התורה כתובה בשפת בני האדם ובשפה הזאת אפשר להגיד ששכבה עליונה פונה לשכבה יותר עליונה, ואנחנו מחפשים שפה משותפת, וכשמדברים באותה שפה אם מכוונים נכון אז מקבלים תשובה, השפעה שמשנה אותנו. אפשר גם להגיד שיש תחנת שידור שמשדרת אותות שנניח נקראת "בורא", ועל ידי המאמצים שלנו למצוא את התדר הנכון אנחנו מצליחים לקלוט את התחנה הזאת והיא משנה אותנו. הבורא לא עושה כלום, רק אנחנו בעזרת כיוונון לתדר שלו מתחילים להרגיש השפעה ממנו ומשתנים. אפשר להגיד את זה בצורה כזאת?

מה ההבדל בין התחנה הזאת לבורא?

תלמיד: ההבדל בזה שלבורא אנחנו נותנים תכונות של בן אדם שרוצה לשדר, אלה התדרים שלו, ואנחנו רק כעשרה יכולים להגיע לתדרים האלה.

נגיד שבתמונה שלך יש משהו, אני לא מבטל אותה. אבל אני מקווה שהיא עוד תשתנה.

שאלה: בעל הסולם נותן דוגמה לאדם שלא אכל שלושה ימים ולא מבקש לעצמו מותרות. איך עלינו להביא את עצמנו לרעבון כזה בתוך התפילה שלא נבקש דבר מיותר?

אנחנו צריכים לברר הכול בינינו, "איש את רעהו יעזורו", ואז נבין מה חשוב. כל אחד מברר כלפי האחרים עד כמה הוא מכוון לכיוון הנכון, מבין בצורה נכונה, את זה הוא בודק כלפי העשירייה. בהתאם לזה, ככל שיוכל להיכנע להם, להתלבש בהם, להקטין את עצמו כלפיהם, בצורה כזאת הוא רואה שיש לו באמת אפשרות להתאים את עצמו לבורא. זאת העבודה שלנו.

תלמיד: כתוב שברגע שהאדם מוצא את עצמו בין שמיים וארץ גם זו בקשה שלא יהיו מותרות, איך להבין את זה?

אני צריך כל הזמן להשתדל להיות מחובר עם העשירייה, כי בלי חיבור עם העשירייה אני נשאר בדרגת בהמה. במידה שאני רוצה להתכלל איתם אני נמצא כבר בדרגת אדם הדומה לבורא, כי אני מבטל את עצמי במקצת, מתחבר לאחרים, ובזה אני מתקרב לבורא. ואז מהדרגה הזאת שאני מחובר עם החברים אני יכול להתחיל לשאול, לבקש וכך להתקדם. בסך הכול העבודה שלנו לא כל כך מסובכת, אלא האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו כל הזמן מושך אותנו בחזרה, לא יותר מזה.

שאלה: האם התפילה לא נכונה בגלל שחסרה לנו אמונה, ולכן אנחנו צריכים להתפלל כדי לקבל מהבורא רק את האמונה והוא כבר יחשוב לפתור את הכול?

בבקשה, וודאי שזה כדאי אם אתה יכול לפנות לבורא בצורה כזאת. אבל אתה צריך לעשות את זה מתוך העשירייה, אם לא כך הוא לא שומע. כמו שאני רואה על המסך יש איתך עכשיו עשרה חברים, אדרבא, תפנו עכשיו מכל הכוח שלכם ותבקשו לקבל כוח אמונה, שזה כוח השפעה, זה כוח שתתחברו יחד, וכל אחד לא ירצה שום דבר לעצמו אלא רק להיות מחובר עם האחרים כדי להשפיע לבורא. זה וודאי, וכך תקבלו מיד קשר עימו.

שאלה: האם אתה יכול להסביר מה זה בדיוק לרצות את תכונת ההשפעה? כשאנחנו מתפללים האם אנחנו מקבלים תשובה וודאית?

אי אפשר להסביר מהי תכונה אם היא לא נמצאת באדם, אין דבר כזה. בפרט התכונה הזאת שלא רק שהיא לא נמצאת בנו אלא היא הפוכה ממה שאנחנו. אין משהו הפוך מהאדם, רחוק מהאדם יותר מתכונת ההשפעה. כי כל מה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו שנקרא להשפיע, שייך לרצון לקבל שלנו כדי ליהנות. ולכן מה זה להשפיע זה לא ידוע. צריכה לבוא איזו אנרגיה, איזה יחס, כוח מיוחד מלמעלה שנותן לאדם לראות עולם בצורה הפוכה, לכן זה נקרא למעלה מהדעת, הפוך ממה שאדם יכול לתאר לעצמו, וגם את ההפכיות הזאת הוא לא מתאר לעצמו.

אלא אנחנו צריכים, כמו שכתוב "כשור לעול וכחמור למשא", בעיניים סגורות, לדרוש את זה ולקיים מה שהמקובלים מייעצים לנו לקיים, לא לברוח מהאמצעים האלו ואז זה יקרה. זו עבודה יומיומית ולא כל כך קשה, כי יש לנו כבר סידור בעשיריות, בקבוצות, בשיעורים, וקשר לחומר האמיתי, אנחנו רק צריכים לקבל זאת ברצינות ולרצות את זה ככל האפשר. יש לכולנו הכנות נכונות לזה מהנקודה שבלב, לכל אחד.

שאלה: אנחנו כמתחילים מתפללים, איך לעשות נכון את בירור התפילה בתוך העשירייה כדי לא לבקש על מותרות?

אני חושב שאם אתם מתחילים ורוצים לברר משהו, אז הבירורים הכי טובים הם שתקראו את הטקסטים שמקובלים כתבו. ככל שתבררו ביניכם זה עלול להיות בלבול גדול, עדיף לקרוא יותר, להתכלל עם מה שהמקובלים כתבו לנו, זה במיוחד למתחילים. ולא רק למתחילים, אני חושב שעדיף לקרוא עוד ועוד חומר, ולדבר עם החברים אפשר אבל רק בחלק קטן מהזמן.