שיעור בוקר 11.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תיקון השבירה – קטעים נבחרים מהמקורות כהכנה לכנס אירופה

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות, כהכנה לכנס אירופה, בנושא "תיקון השבירה".

קטע מספר 43 לקוח מתוך דבריו של בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות ס"ח-ס"ט.

"כל הנטיות והמדות, הטבועות באדם, לשמש עמהן כלפי חבריו, הנה כל אלו הנטיות והמדות הטבעיות, כולן נחוצות לעבודת השי"ת. ומתחילה, לא נבראו והוטבעו באדם, אלא רק משום תפקידן הסופי, האמור, שהוא תכלית וסוף כל האדם, בסו"ה "ולא ידח ממנו נדח", אשר אז, צריך להם לכולם, כדי להשתלם עמהם, בדרכי קבלת השפע, ולהשלים חפץ ה'. וז"ש: "כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו וגו'" (ישעיה מ"ג, ז'). וכן: "כל פעל ה' למענהו וגו'" (משלי ט"ז, ד'). אלא שבינתים, הוכן לו לאדם, עולם מלא, כדי שכל אלו הנטיות והמדות הטבעיות שבו, יתפתחו וישתלמו, ע"י שיתעסק בהן עם הבריות, באופן, שיהיו ראויים לתכליתם. וז"ש חז"ל: "חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם", משום שכל בריות העולם נחוצים ליחיד, שהמה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו, של כל אדם יחיד, עד שיוכשרו ויעשו, לכלי שרת לעבודתו ית'. וכיון שכן, הרי יש לנו להבין, את מהותה של אהבת ה', מתוך מדות האהבה, שהאדם נוהג בהן, כלפי חברו. אשר בהכרח, גם אהבת ה', מושפעת במדות אלו. כי מתחילה, לא הוטבעו באדם, אלא לשמו ית'."

(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", ס"ח-ס"ט)

שום דבר לא נברא ללא צורך, אלא אנחנו מבינים, כמו שאנחנו לומדים, שהכול יוצא מהמערכת השלמה שנקראת "אדם", ומהכתר עד המלכות, כל הספירות הפרטיות דפרטיות דפרטיות עד אין קץ, כולם נמצאים במקום, מחוברים ומסודרים וקשורים זה אל זה, כדי להיות כגוף רוחני השלם בכול התכונות שהבורא עשה, מתוך זה שעשה את זה בכוח שלו, בשלמות שלו.

וכך היה האדם לפני החטא. וכדי שיכיר בדיוק את עצמו, מה שהבורא עשה בו, ודרך זה יכיר את הבורא, אז הוא עובר שבירה ומתוך השבירה כשמתחיל להכיר את עצמו, אז הוא מתחיל להבין עד כמה שכול הדברים האלו הם נחוצים ומה שנראה היה לו שזה לא טוב, וזה לא טוב, ולמה אני צריך את זה, ולמה אני כזה וכן הלאה, וממש מקלל את עצמו ולא מרוצה מהבורא ממה שהוא עשה, זה ודאי הכול מחוסר הבנה, אבל גם מחוסר אמונה, שיש לו עסק עם בעל בית שלם שברא אותו בצורה שלמה.

לכן, כתוב, שאסור לבקש על הרשעים שימותו, רשעים זה כל הרצונות שלנו, המחשבות שלנו, הנטיות למיניהן, שהן ייעלמו, וימותו, אלא שיחזרו בתשובה.

זאת אומרת, רק לתיקונים אנחנו צריכים וכמה שאנחנו מצטערים לפעמים שיש לנו את זה, ואת זה, ואת זה, נטיות, מחשבות, רצונות, ופתאום קופץ איזה רצון, או יחס כזה או אחר למישהו להשתמש בו, לסובב אותו, לעשות משהו וכן הלאה, כך שהאדם היה ממש בורח מהתכונות האלה.

אבל לא, לשם עבודת ה' השלמה, הוא צריך להבין שדווקא את כול זה הוא יצטרך. וכמה שהנטיות הללו הן עכשיו נראות כרשעים, כלא טובים, הוא לא מסכים עם זה, הוא שונא, סובל והכול, אז דווקא נהפוך הוא ואתה תראה עד כמה שהם מועילים.

לכן, "כל הנטיות והמדות, הטבועות באדם, לשמש עמהן כלפי חבריו, הנה כל אלו הנטיות והמדות הטבעיות, כולן נחוצות לעבודת השי"ת." כולן. לכן, רק להיות בסבלנות, לבקש תיקונים, ולא שחס ושלום, משהו שנראה לנו שהבורא עשה, יש כאן משהו מיותר. זה לא מיותר.

כמו שאנחנו רואים גם בעולם שלנו, אין שום דבר מיותר. יש איזו חיה, יש איזו נטייה איזו תופעה, הכול צריך להיות ורק אם נתקן את היחס שלנו לדברים האלו, אנחנו נראה עד כמה שהם מועילים, מתחברים ביניהם על ידי העבודה שלנו, והופכים להיות למציאות השלמה.

שאלה: איך להתייחס לעולם שאתה לא מסכים איתו? כתוב שהעולם נברא בשבילי, וכול החדשות האלה הקשות שמגיעות מבחוץ, איך להתייחס לעולם הזה?

כל מה שאתה רואה, אתה רואה העתקה ממך, פשוט מאוד. אתה רואה מה שבך, רק מחוצה לך וזה נקרא העולם. כל דבר ודבר שבך שאתה לא יכול לזהות. נטיות, רצונות, כוונות, יחסים למיניהם, תכונות טבעיות, תכונות שקיבלת במשך החיים וכולי, וכולי, את כל הדברים האלה אתה רואה בתיאטרון הזה שהעולם משחק לך.

זה ממש פלא, עד כמה שיש לי מחשבה כזאת, יש לי רצון כזה, יש לי כך, יש לי כך, יש לי שבעה מיליארד מיני מחשבות, רצונות, כוונות, נטיות, זה מה שיש לפני, זה מה שאני רואה.

אני רואה אותם כך מפני שאני שבור. במידה שאני אתקן את עצמי לכוונה אחת, כלפי בורא אחד, עם עשירייה אחת, אני אראה את הכול ממש מכלול אחד. אין הרבה, יש מערכת שנקראת "אדם" שהיא מתפקדת בצורה שלמה, בהדדיות, בהשלמה ואין כאן הרבה פרטים, הם כולם מתחברים לפעולה אחת.

מההשפעה ביניהם שנקראת "התאמה בתוך המערכת", הם סך הכול בתוך ההתאמה הזאת, משפיעים זה לזה אהבה, מתחברים בהבנה זה לזה, הם משפיעים לבורא. הבורא זה הכוח שפועל בהם ואז יוצא שהמכונה הזאת שנקראת "נשמה" והכוח שפועל בה, הם ממש נמצאים בחיבור, בדבקות בצורה הדדית.

ובינתיים לא. מפני שהאדם שבור ואז הוא רואה שבמקום המערכת הזאת, היפה, המכונה הזאת, יש ממש כלים שבורים, חלקים שבורים, מנוגדים, שרוצים רק לשבור זה את זה, והכוח שבהם גם כן לא נמצא.

איזה כוח [יכול להיות] אם הם לא מחוברים? ההיפך, יש ביניהם כוח הרע, הפוך ממה שצריך להיות. פרעה במקום בורא. ואז העבודה שלנו לתקן את עצמנו, כדי לראות מערכת שלמה שבה פועל הבורא, במקום מערכת שבורה שבה פועל פרעה, האגו שלנו.

שאלה: כל מה שאתה רואה הוא בך, אז איך צריך להתייחס לזה שאומרים, שכל מה שקרה בעבר, זה אין עוד מלבדו ואסור להגיד שזה ממני?

כן. כל הפעולות הן ודאי מאין עוד מלבדו, אף פעם לא עשית שום דבר בחיים. אלא זה נראה לך מפני שאתה נמצא בהסתרה. אז אתה רואה את ההסתרה, כאילו זה אתה פועל. עד כדי כך, שהרבה פעמים בחיים אתה אוכל את עצמך למה עשיתי, ולמה אמרתי ומה קרה וכמה אני רע. הקבלה אוסרת לחשוב בצורה כזאת, כי בזה אתה מפר את ייחודיות הבורא בעולם.

תלמיד: אז איך אני מתייחס עכשיו, שכול מה שאני רואה נמצא בי, אם אחר כך אני אגיד שאין עוד מלבדו? מה בדיוק האיזון פה, נקודת החיבור בין שתיהן?

הבורא בכוונה נותן לך את המחשבה והרצון שאתה לא מסוגל לראות אותו, להסכים עימו, וכול זה, כדי שיהיה לך שני קווים, זה שנגד וזה שבעד וביניהם אתה תגיע לקו האמצעי וכול הזמן תהיה בדבקות אליו.

שאלה: שמתי לב, שלפעמים עוד לא ביצעתי פעולה ואני כבר שופט, שבסופו של דבר זה יהיה הבורא, ואם אני אעשה משהו, אבל בכול זאת זה יהיה הבורא. איך לעבוד עם זה?

אם כך בשביל מה לחיות? אז אין מה לעשות, אני עכשיו אמות וזהו. בכול זאת מה שיהיה יהיה. תעשה. היחס לחיים צריך להיות שניתנה לי הזדמנות, בחירה חופשית, שאני רוצה להכתיר את הבורא כמלך, כשולט, ככוח השפעה ואהבה שישלוט בעולם דרכי. ולזה אני צריך לא סתם ללכת ולאהוב את כולם, בזה לא נעשה כלום, אנחנו רואים, העולם נעשה יותר גרוע, כמה שיש ארגונים כאלה ואנשים, זה לא עובד.

אלא זה עובד רק בתנאי, שאנחנו פועלים כדי באמת לקשור את בני האדם ביניהם בצורה מסוימת, מסודרת, ביחס נכון ביניהם ולבורא. אז פועל עליהם בהתאם לזה המאור המחזיר למוטב והוא עושה בנו תיקונים. זאת אומרת, [לא] סתם כמו ארגונים יפי נפש שרוצים לפעול, ויש להם רצון טוב, אני לא אומר שלא, אבל הם כמו ילדים קטנים כך פועלים. בזמן האחרון כולם יוצאים ומוכנים להרביץ, "למה אתם לא מבינים שצריכים לאהוב?" אבל אני לא מבין מה רוצים ממני?

זאת אומרת אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים במערכת, המקובלים גילו את המערכת הזאת כבר לפני כמעט ששת אלפים שנה ומתוך זה אנחנו צריכים לפעול. ורק על ידי גישה נכונה, כשאני מתחבר עם האחרים, מגלה את הרע, שאני לא מסוגל [לתקנו] אני פונה לבורא והוא מבצע.

הבורא מבצע, רק בתנאי שאני מגלה עד כמה שאני לא מסוגל ועד כמה שאני רוצה.

תלמיד: אז מה אני צריך לעשות?

אתה צריך להתכלל בעשירייה לראות עד כמה שאתה מסוגל או לא מסוגל להתחבר איתם, לעורר אותם, לתקן אותם, לחבק אותם ואם אתה מסוגל או לא מסוגל, אתה תראה ותפנה עם זה לבורא. תבקש שיעשה לך את זה, זה הכול. אין לנו שום דבר יותר לעשות, רק לעבוד דרך העשירייה המקורית שלנו. לכל אחד יש עשירייה משלו וזה חייב להיות, כי אדם לבד זה לא פעיל. כמה שיחשוב שהוא לבד [יכול], לבד כלום לא, רק בקשר לחברה.

חברה יכולה להיות, שאתה נמצא בעשירייה פיסית, בעשירייה וירטואלית, קשור לבני ברוך העולמי, כמו שאנחנו רוצים לעשות עכשיו בכנס. ליצור את הקשר הגדול, שיהיה לנו יותר ברור לאיזה צורה אנחנו צריכים להגיע. זאת אומרת הכנס הקרוב צריך להראות לכולנו, למי שיצפה בו, שיש כאן מערכת, שאם האדם מתקשר אליה, אז הוא מתחיל ממש בפועל לתקן את עצמו.

שאלה: ברגע הפעולה אני צריך להבין שאני עושה את הפעולה או שהבורא עושה את הפעולה דרך העשירייה?

אם אני עושה את הפעולה דרך עשירייה אז אני לא זקוק לבורא, אז אני עושה את זה, זה סתם כמו שנקרא "ארגון פושעים", כמו מאפייה או משהו שהם עושים בעצמם. יכול להיות שיש ביניהם חיבור יפה וטוב אבל לא יוצא ממנו שום דבר רוחני. מה שאין כן אם אני מדבר על עליה רוחנית אז אני צריך לעלות כל פעם את העשירייה למצבים יותר קרובים לבורא. ולעלות אותם יותר קרובים לבורא שהם יהיו מחוברים לא סתם כמו כנופייה אלא בהזדהות, בהדדיות, במסירות אבל הכול כדי להידמות לבורא, כדי להגיע לבורא, כדי לתת ביניהם מקום לגילוי הבורא.

אם כבר אז אנחנו צריכים מיד שהבורא יתקן את זה, שיעשה את זה, אנחנו ניגשים לעשירייה כבר בהבנה שאין לנו שום עניין בסתם להיות מחוברים אלא אך ורק מפני שבתוך החיבור הזה אני בונה רשת קשר כזאת ששם יתגלה כוח ההשפעה, הבורא מתגלה, כאור פנימי בקשר בין עשר ספירות.

תלמיד: האם אני צריך להרגיש את עצמי ככלי ביד הפועל או בתור הפועל עצמו?

אני צריך להרגיש את עצמי ישר-אל, ישראל. אני רוצה להידבק אליו, אני רוצה להבין אותו, להרגיש אותו, אני צריך לקבל רגש ושכל כמוהו כדי להיות מזדהה בכל פעולה שלו. להישאר סתם כגרזן ביד החוצב, נכון שכך כתוב, אבל צריך להבין מה המהות של העניין. שאני אסכים בלב ונפש, במחשבה, במעשה, שאני אסכים עם מה שהבורא עושה איתי.

איך הסכמה? הסכמה זה שאני לא סתם גרזן, שאני עם הראש, עם הרגשות, עם כל הטבע שלי אני נדבק בו. מה זאת אומרת? שהבורא לא עושה שום פעולה אלא אם כן אני מעלה מ"ן. אז בהקדמת המ"ן ממני הוא עושה את פעולות התיקון. איך יכול להיות שאני סתם גרזן? אני רוצה להיות גרזן ביד החוצב, אבל שאני בזה אדע מה הוא צריך לעשות ואיך, ואני בונה את הראש, והבורא מבצע.

שאלה: האם האדם יכול לזהות מלכות דמלכות בעצמו? האם אנחנו מסוגלים להבין עד הסוף, עד העומק מה לא מתוקן בנו?

בהדרגה. בהדרגה. עכשיו ודאי שאני לא יכול, אבל לאט לאט אני מתעמק יותר ויותר. אנחנו רואים מה דיברנו לפני שנה, לפני אפילו חודש או חודשיים ומה שאנחנו מדברים היום, יש הבדל. אנחנו כל הזמן מתעמקים בלברר, בלגלות את הכלים שלנו שצריכים תיקון וכך מתקדמים. והעיקר זה לא שאנחנו מחטטים איפה עוד יש לי משהו לא מתוקן, אלא אני הולך לא על חיפוש הרע, כמו הזקן שמחפש, אלא הפעולה הנכונה שאני הולך כל הזמן לחיבור ומתוך נטייה לחיבור אני מגלה עד כמה אני נמצא בחוסר חיבור, וזה אני צריך לעלות כמ"ן.

תלמיד: כמות התיקונים נראית אין סופית, איך לא מפספסים אף הזדמנות לבקש תיקון?

זה רק על ידי הסביבה. אני צריך לראות דוגמה מהאחרים וכך להתקדם.

שאלה: העניין שכל מה שיש מחוצה לי בעולם, אמרת שהכול בתוכי אבל אני לא מרגיש שזה בתוכי.

הזוהר אומר כך, אנחנו, העיניים שלנו לא רואות את האמת שיש מחצה לנו, אלא הן רואות מה שיש בתוכנו, ומחוצה לנו אין כלום. מחוצה לנו אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות, כמו איזה ערפל, כלום. כל מה שאנחנו מרגישים זה הכול בתוכנו בלבד.

תלמיד: אבל אני לוקח את זה כאמונת חכמים, אני לא מרגיש את זה. בעבודה בינינו בעשירייה אני יותר מרגיש שמה שקורה מסביב שייך אליי. בעשירייה העולמית אני כמו בענן של העולם, עוד לא כל כך.

בטח, את העשירייה שלך הפרטית אתה מרגיש יותר.

תלמיד: בעשירייה שלי יש לי עבודה. בעשירייה העולמית זה כמו ענן של העולם, אני פחות מרגיש שזה שייך אליי עדיין?

אני חושב שעזבתם כבר את העבודה בעשירייה. עדיין יש לכם? אני לא מרגיש את זה. אני לא מרגיש שאתם ממשיכים לעבוד בעשירייה, אני מצטער. דווקא מזה שהפסקתם לעבוד בעשיריות, כבר מיציתם את המצב, אז אנחנו מגיעים עכשיו למצב הבא, שאנחנו מרחיבים את העשירייה, את קנה המידה. במקום שראית 10, עכשיו כל חבר הוא כעשרה, אז אתה רואה 100. זה רק הגדלת קנה המידה. כשאתה לוקח זכוכית מגדלת נראית לך עכשיו העשירייה יותר גדולה. אתה חושב שזה אירופה, שזה כל העולם, כל המציאות, זה לא, זה העשירייה שלך, רק אתה רואה אותה כך, בקנה מידה גדולים.

תלמיד: בעבודה בעשירייה פרטית יש לנו עבודה להתחבר, נגיד חבר חסר או יש איזו בעיה כזו או אחרת, לאחד את כולם לכוונה אחת משותפת. עם הכלי העולמי זה כאילו ווירטואלי יותר.

דרך התפילה. זאת אומרת, מה שאתה רצית לעשות בעשירייה שלך, בכלי העולמי, אתה תוכל לעשות רק על ידי תפילה ולכן אתה צריך לעלות לכלי העולמי. כי מה שנראה לך שאתה יכול לתקן בידיים ובטלפון שלך להתקשר ולעורר את החבר, אלה לא תיקונים רוחניים. תיקון ממש רוחני, שאתה פונה לבורא.

שאלה: איך לעמוד מול החלטות בחיים כך שההחלטה תהיה בהתאם לרצון ה'?

על ידי ביטול. דרך הקבוצה אם אני משתדל לבטל את עצמי לבורא, אז כך זה יקרה.

שאלה: בעומק כל תשובה ישנה שאלה לתשובה, בעומק כל שאלה ישנה תשובה לשאלה, איך נהיה כלולים במ"ן?

מזה שאנחנו מתקשרים זה לזה יחד ורוצים להיות מקושרים לבורא, אז אנחנו לאט לאט מתחילים להרגיש מה צריכה להיות הפנייה שלנו המשותפת לבורא, וזה נקרא מ"ן.

תלמיד: איך המושג "אחד" מתפשט ל"יחיד ומיוחד", ומתכווץ חזרה לאחד?

זה מתוך המערכת עצמה, אני לא יודע.

תלמיד: כתוב "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מ"ן בעלי חיסרון לתיקון הנשמה", איך עכשיו, בשנייה זו, כל החברים עושים את זה?

מזה שאנחנו רוצים להעלות מ"ן, זה נקרא אוכלי מ"ן. אין לנו יותר במה להחיות את עצמנו רק על ידי העלאת מ"ן. אם אנחנו פונים לבורא זה ממלא אותנו, אני לא זקוק לשום דבר. אני יודע שרק זה עושה נחת רוח לו, אני לא זקוק אפילו למ"ד. לעצמי בכלל כלום. אלא גם מ"ן זה חיסרון שלא מכוון אליי. אני רוצה את זה לדעת ואת זה להבין ואת זה לסדר, לא. מ"ן זה הכול, אני בוחר ממה הבורא נהנה ביותר ומשתדל שהחיסרון שלי יהיה כך.

שאלה: אני שמעתי שני דברים שנראים לי כאילו סותרים. מצד אחד אמרנו שאני צריך לבקש תיקון על כל מה שאני רואה שהוא נגד החיבור, מצד שני אמרנו שצריך להסכים למה שהבורא עושה.

כן.

תלמיד: מה שהבורא עושה זה לא הבלגן שאני רואה, אז אני צריך להסכים לזה?

ודאי. ודאי.

תלמיד: אז על מה אני מבקש תיקון?

אתה לא מבקש על זה תיקון. אתה מבקש שתהיה לך אפשרות לעשות נחת רוח. אתה פועל לא מתוך שאתה צריך לתקן, אלא אתה יודע שמה שאתה רואה זה אתה רואה אך ורק כדי על פני זה להתחיל לחשוב איך אני עושה לו נחת רוח. אם נחת רוח שהיית עושה לא היה מתוך תיקון הכלים, היית מבקש על תיקון הכלים או לא?

תלמיד: האמת, אני לא יודע מה זה לעשות נחת רוח. אני נמצא בעשירייה ויש חוסר חיבור שמתגלה שם, יחס מקולקל שלי כלפי נגיד איזה חבר.

אז מה?

תלמיד: אני נגיד מזלזל בו. לא רוצה לזלזל בו, מבין שזה נגד הדרך. אז מה אני צריך? אני צריך להסכים למה שהבורא עשה, שהביא לי את הזלזול הזה או לבקש על זה תיקון?

אתה צריך להיות שמח בזה שגילו לך קלקול שיש לך הזדמנות לפנות לבורא. זה דבר ראשון. דבר שני, בשביל מה אני עושה את זה? כדי לגרום לו נחת רוח. אני מצידי יכול להישאר כביכול בכלים השבורים.

תלמיד: זאת אומרת, שהקלקול הוא בזה שלא פניתי לבורא ולא ביחס שלי לחבר?

"למה לא ביקשת?", זה היסוד של כל הקלקולים.

שאלה: מה זאת אומרת, שכל מה שמתרחש צריך לעבור דרך העשירייה?

אני צריך להבין שמה שאני מרגיש, אני מרגיש כתוצאה מהעשירייה שאני נמצא בה. ואפילו אדם פרטי שלא יודע מה זאת עשירייה אלא שמע, הוא גם כן בכול זאת קשור לעשירייה. כל המערכת היא כוללת, נכללת מעשיריות, ואז מה שאני מקבל, אני מקבל בטוח מהעשירייה שאני בה נמצא. כולנו כך, לא רק אנחנו, זאת אומרת כל באי עולם, כל דומם, צומח, חי, מדבר, כולנו נמצאים בעשיריות.

רק שמוטל עלינו לגלות את זה בפועל, ודרך זה לדבר עם הבורא, לפנות אליו. לכן אנחנו מסדרים את עצמנו בעשיריות, ופונים לבורא דרך עשיריות, ואז אנחנו נכנסים עימו בהתקשרות הדדית. עד שזה יהיה ברור לנו ועד שאנחנו נראה את זה, נרגיש את זה, נגלה את זה.

שאלה: איך הפנייה שלי לבורא גורמת לו נחת רוח? הוא צריך את הפניה שלי?

כן, כי אז לפי הפנייה שלך, שאתה מראה לו מה אתה רוצה שהוא יתקן, הוא מתקן וממלא את המקום המתוקן בעצמו. אתה מפנה מקום בשבילו.

תלמיד: הוא צריך את זה ממני?

כן. קודם המקום הזה היה נקרא פרעה, אתה במקום פרעה מביא בורא.

קריין: קטע מספר 44 אומר בעל הסולם ב"מאמר לסיום הזוהר".

"כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך. ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו ז"ל: "כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

שאלה: איך אפשר לשים כוונה נכונה על כל פעולה, מה התהליך הזה, זאת תפילה בלתי פוסקת?

אדם צריך להיות כל הזמן בבירורים האלו, זה הכול תלוי בהרגל, איך אני תופס את המציאות. אם אני תופס את המציאות שמה שמתגלה לפניי זה תוצאה מהכלים שלי, אז עד שאני לא רואה את המערכת שהיא כולה קשורה, אני לא מרגיש את עצמי מתוקן. כמו שהעולם שלנו, כולנו מבינים שהעולם הוא כולו מכלול אחד, שהכול קשור, שהכול זה בכל מיני חוקים, ממש כוחות, זאת מערכת אחת. אבל תראה מה שנעשה לפנינו, אנחנו לא מבינים ולא יודעים, זה לחוד וזה לחוד, וכך וכך ואנחנו נמצאים, והחברה האנושית עוד יותר מהכול, יש דומם צומח חי מדבר, דרגת המדבר היא הכי שבורה. אז אנחנו רואים שזה חוסר תיקון.

זה מה שחכמת הקבלה אומרת לנו, היא החכמה הכי מודרנית. מה היא אומרת? אתה עכשיו מגלה שאתה נמצא בעולם גלובלי אינטגרלי, אתה עכשיו מגלה שאתה חייב להגיע לעולם שהוא עגול, אז אתה תראה שכל כוחות הטבע פועלים בהתאמה, בהדדיות, בצורה אינטגרלית ביניהם. בבקשה תעשה, תעשה על עצמך כי אתה הדרגה העליונה ביותר, אתה מדבר, ואפילו יותר ממדבר, אתה מדבר מין המדבר, הדרגה הגבוהה ביותר. תעשו על עצמכם תיקונים, תתחברו יפה ביניכם, ואתם תראו איך כל הדרגות שהן יותר נמוכות מכם, עד כמה שהן יסתדרו.

אתה רוצה לתקן את העולם בבקשה, יש הכול לפניך. אתה לא צריך לעשות כלום, לא תן לחיות לחיות או לא לכרות עצים, עזוב, תעשה תיקון יחסים בין בני אדם, זה מה שמוטל עליך לעשות, תעשה. ואז אתה תראה עד כמה שאתה משפיע על כל יתר הדרגות היותר נמוכות שבטבע, בצורה המועילה ביותר. ואם לא תעשה את זה, אז אתה תראה שכלום לא עוזר לך. אתה תזרוק מיליארדים לתיקון הטבע, לכל מיני דברים, ושום דבר לא יקרה, חוץ מזה שזה יהיה יותר גרוע.

אנחנו חיים בעולם שהוא כבר מתחיל ממש להיות קרוב לרוחניות. אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה, איך מתלבש אחד בשני. ולהשתדל להסביר עד כמה שאנחנו כן יודעים איך לתקן את העולם, לעשות אותו עגול. כולם אומרים שצריכים את זה, אנחנו יודעים איך. על ידי זה שלא נשרוף משהו שם, איזה גז, נפט, או עוד משהו? לא, שום דבר לא יעזור. זה רק כדי לסובב איזה דברים פוליטיים, או לגנוב כסף. שום דבר מזה לא קורה, אנחנו רואים. רק מתוך זה שאנחנו מתחילים להתחבר נכון בינינו אנחנו נראה תוצאה. והיא תהיה ברורה, שנעשה עולם יותר טוב, עד ש"וגר זאב עם כבש".

שאלה: על מי אני צריך להתפלל, על בני ברוך, או על קבוצת צ'כוסלובקיה, או על הכלי העולמי?

למי? זה לבורא. עבור מי, עבור מי להתפלל? הכי נכון להתפלל עבור הכלי העולמי, שהוא כולל בתוכו את כולם, ואז בטוח שבפנים נמצאים כולם. אבל, כמו שאנחנו לומדים מהתפילה, נגיד תפילת שמונה עשרה, "על הצדיקים ועל החסידים ועל.. ועלינו". זאת אומרת, צריכים להתחיל מהעיגול הגדול ביותר הכולל את הכול, שהם הצדיקים והחסידים והכול, עד שזה מגיע אפילו עד הפרט האחרון, זאת אומרת, "ועלינו", העשירייה הקטנה הפרטית שלי. כך צריכים להתפלל.

שאלה: כולם רואים את אותה תמונה אבל מגיבים אחרת, למה? ואיך מקובל בהשגה פועל לתיקון?

מאיפה אתה יודע שאתה רואה מה שהם רואים? מה זה כולם רואים אותה תמונה? אני דווקא רואה ההיפך. אני נמצא ולידי עוד מישהו ואנחנו מסתכלים, אני אומר שזה כך והוא אומר שזה אחרת. אני אומר לו "מה אתה לא רואה?", והוא אומר "מה זה, אתה לא רואה". ככה זה. כל העניין הוא שכל אחד חושב שהוא מבין, שהוא רואה את האמת ולכן הוא יודע איך להגיב נכון והשני פשוט לא רואה, ומה אני אעשה לו.

תלמיד: אם הוא רואה תמונה מקולקלת?

מי יודע שהיא מקולקלת, ובכמה ובמה? הרי "כל הפוסל במומו פוסל". זאת אומרת, הגישה היא לא צריכה להיות כזאת. אני לא משווה את עצמי עם האחרים, האם הם צודקים, לא צודקים, במה, אני צריך רק להתפלל עבור החיבור. הבורא יסדר את הכול. כמה שאני רואה, מה אני רואה? אם יש לך פשוט אפשרות לפנות, תפנה.

שאלה: מה לעשות כשמתגלה התנגדות של ממש למחשבות של השפעה והשוואת הצורה כמו שנאמר בקטע, ממש לא בא לך בשום אופן לחשוב על השפעה אלא לשקוע ממש בתוך הרצון ליהנות?

אנחנו לומדים שאלה דברי ברכה. אם אנחנו מגלים תקלות בינינו, זו ברכה. מה הבעיה, אני לא מבין. זה לא טוב שנעשה לנו רע, רע בינינו, שהבורא בצורה כזאת מזמין אותנו לחפש מה לתקן? זה גילוי הרע שנמצא ממש בצורה גלויה. אני לא מבין על מה יש להתלונן. שנעשה רע? רב"ש היה אומר, "שיסבול" על הגוף שלו, שיסבול.

שאלה: בעל הסולם כותב במאמר לסיום הזוהר על כך שכל מעשיך צריכים להיות לשם שמים, מכוונים לדבקות עם הבורא, ולא לעשות שום דבר שלא מוביל למטרה הזאת. איך אני צריך להתנהג? כי אני לא רואה אם משהו מוביל למטרה או לא, איך לבחור פעולה נכונה?

זאת אומרת המטרה היא נסתרת מפני שהבורא נסתר עדיין. ואנחנו צריכים לעבוד על הכלי כדי לגלות אותו, זאת אומרת על הקשר בינינו, והקשר בינינו יחסית גלוי, אז על זה עובדים.

תלמיד: אם אני מבין נכון, עכשיו אנחנו צריכים לעסוק באותן פעולות שיביאו ליתר קשר עם החברים, וכל שאר הפעולות לא נחוצות כרגע.

כן. רק לזה. ומתוך הקשר, חוסר קשר או קשר חדש אם אני משיג, מתוך זה אני מתחיל להבין את הבורא. הקשר האידיאלי בינינו זאת תכונת הבורא.

בקיצור, מה יש כאן כל כך לחשוב. אתה מגלה את עשר הספירות שהן מחוברות ביניהן בצורה נכונה, טובה, אפילו חלקית, הרי אתה לא יודע חלקית או לא מה שיתגלה בעוד רגע, אבל אם אתה מגלה את עשר הספירות המחוברות יחד, אז התכונה שנמצאת ביניהן, בחיבור ביניהן, היא נקראת בורא, "בוא וראה".

שאלה: כתוב ב"מאמר לסיום הזוהר", "כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו". באות לבן אדם מחשבות על עצמו, מה הוא עושה עם זה שאסור לו לחשוב על עצמו?

יפה. זה בא מפני שהוא לא חושב על החברים, על הקבוצה, לכן הוא נמצא במחשבות כנגד זה על עצמו. אז יש לו על מה להתפלל. שיבקש מהבורא שייתן לו מחשבות עבור עשירייה, שייתן לו יכולת להתפלל מתוך עשירייה, שיוכל להתעלות מעל עצמו לחסרונות של עשירייה, למטרות של עשירייה. ואז הוא כבר יהיה בזה מחובר עם הבורא, כי הבורא זה עשירייה, רק במילוי שלה.

לכן זה שאנחנו עכשיו יוצאים לעשירייה הגדולה הזאת העולמית, זה ממש פותח לנו דרך חדשה, קני מידה חדשים. זה כמו שאתה מסתכל על המפה ואתה רואה אותה כמו איזה בול קטן, בול דואר, או שאתה רואה אותה על כל הקיר, כמה דברים חדשים אתה רואה שם, הרים, גבעות, אגמים, הכול. ולפני זה?

קריין: 45. בעל הסולם, "שמעתי", ל"ו. "מהו, ג' בחינות גופים באדם".

"האדם צריך לחשוב, רק עבור הגוף הפנימי, היות שהוא לבוש לנפש דקדושה. כלומר, שיחשוב מחשבות מה שהם אחר עורו, כלומר אחרי עור של הגוף, נקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. אלא רק מחשבות שהם תועלת הזולת. וזה נקרא "חוץ מעורו". כי אחרי עורו אין שום אחיזה לקליפות. כי הקליפות נאחזות רק מה שהוא בתוך העור. היינו מה ששייך לגופו, ולא מחוץ לגופו, הנקרא "חוץ מעורו". זאת אומרת, שכל מה שבא לידי התלבשות בגוף, יש להם אחיזה. וכל מה שאינו באה לידי הלבשה, אין הם יכולים להתאחז. וכשיתמיד לחשוב מחשבות שהם לאחר עורו, אז הוא זוכה למה שכתוב "ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק". "זאת" היא בחינת שכינה הקדושה. והיא עומדת אחרי עורו. "נקפו" היינו שנתקנה, להיות לעמוד אחרי עורי. ואז האדם זוכה לבחינת "מבשרי אחזה אלוק". היינו שהקדושה באה בהתלבשות בגוף בפנימיות. וזהו דוקא בזמן, כשהוא מסכים לעבוד מחוץ לעורו."

(בעל הסולם. שמעתי. ל"ו. "מהו, ג' בחינות גופים באדם")

ברור מכאן איך צריכים להתאמץ. עד כמה שיש לי כל הזמן מחשבות על עצמי, זה הבורא מזכיר לי שאני צריך להיות במחשבות, בכוונות הפוכות. בצורה כזאת הוא מזכיר. זה דוחה אותי ובזה הוא מזכיר לי שאני צריך להתקרב אליו. עוד דוחה, עוד מזכיר שאני צריך להתקרב. הוא לא יכול למשוך אותי, כי אחרת העבודה תהיה על חשבוני, אז דוחה ואני מתקרב, דוחה ואני מתקרב, וככה זה כל פעם. רק אנחנו צריכים להיות רגישים לדחיות האלו.

ולא להיות תחת שליטת מצב הרוח. "לא בא לי היום, אני אעשה חופש, אני אירדם קצת, אני אעשה עוד משהו, אבוא אחר כך אולי, אולי יהיה מצב יותר טוב, כמו שהיה אתמול". לא, את זה נתנו לך דווקא. אסור לדחות את הרגע. מי שדוחה את הרגע הנוכחי מגלה כסילותו לכל.

שאלה: יש דבר כזה, מחשבות לטובת הזולת? אני לא מכיר דבר כזה, שאני אחשוב על מישהו טוב.

לא.

תלמיד: אז איך הוא אומר, תעשה מחשבה לטובת הזולת ואז תזכה לדבקות?

זולת זה הבורא, ש"לא יהיה לך א-ל זר". אתה צריך לחשוב רק איך אתה מקרב אותו, איך אתה עושה משהו בשבילו. אם אתה עושה בשבילו, בטוח שבזה אתה גורם טוב לכל מי שנמצא בטיפול שלו.

תלמיד: מה עם החברים? מה יהיה בכנס, מה אני צריך לחשוב?

בכנס אתה צריך לחשוב איך אתה מעורר בלב שלך ממש את כל העולם, את כל "בני ברוך" העולמי.

תלמיד: מקסימום אני יכול לחשוב על הילדים שלי, על אשתי קצת.

על חמותך עוד פחות.

תלמיד: על חמותי עוד פחות. הוא אומר באחד הסעיפים לחשוב על הזולת טובות. אני צריך לעשות הצגה שאני חושב עליו? באמת אני לא חושב עליו טוב.

זה נכון שאתה לא חושב, אף אחד לא חושב על הזולת. או אם חושב אז כאלו מחשבות.

תלמיד: שחבל על הזמן.

כן. ואז מה עושים? מבקשים, כי זה ניתן. אנחנו נמצאים במצב שמתגלה בינינו רע בכל מיני צורות ואתה יכול בכל רגע ורגע להיות בבקשה, והבקשה היא כבר תיקון.

תלמיד: לדוגמה עשירייה. אין דבר כזה שאני ארצה לנסות, להשתדל, לחשוב עליו כמה הוא בחור טוב, כמה הוא טוב איתי? יש משהו שאפשר לעשות?

יש, לפעמים יש דבר כזה גם כן.

תלמיד: לפעמים.

אתה צריך תיקונים, לכן זה רק לפעמים. אז מה?

תלמיד: כי פה הוא אומר לחשוב לגבי הפנימיות, לעמוד מאחורי עורי.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, אני לא יודע אם אני מתנהג בסדר, אני כל הזמן חושב כמה הוא אידיוט.

על מי?

תלמיד: על חברים.

חשבתי שעל הבורא אתה חושב כך.

תלמיד: לא, על הבורא לא, כי לא יוצא לי מזה כלום.

כי אתה מפחד, אני מבין אותך.

תלמיד: איך אפשר באמת לחשוב על הבורא טוב?

עכשיו אתה מתחיל.

תלמיד: איך לחשוב טוב, הרי הוא לא טוב.

בטח שלא טוב. כי כשאתה מתכוון לבורא, אתה מתכוון לפרעה, לאחוריים שלו, ההפוך ממנו. כי ההתנהגות שלו היא לא כלפי הרצון להשפיע שלך, כלפי האהבה, כלפי היחס היפה, הטוב, כלפי הכלים המתוקנים שלך. היחס שלו הוא כלפי הכלים המקולקלים שלך, ולכן בהתאם לזה אתה מרגיש רע, הבורא הוא רע, הוא לא צודק, הוא לא מבין, הוא לא מרגיש, תראה מה שהוא עושה לי.

תלמיד: מתי אני אחשוב עליו טוב? זאת אומרת מתי אני אצדיק את המעשים שלו, באיזה שלב של החיים שלי?

כשאתה תרצה להצדיק, שזו תהיה המטרה שלך, "אני לא רוצה כלום בחיים חוץ מלהצדיק את הבורא"

תלמיד: אפשר להגיע לזה לבד או שצריך דחיפה מאחורה?

דחיפה אתה תמיד מקבל, איך אתה הגעת לכאן?

תלמיד: עם מכות בראש.

בסדר.

שאלה: מה לגבי להתפלל מתוך העשירייה? איך להתפלל דרך העשירייה?

עבור עשירייה. ואחר כך כשאתם תרגישו שאתם כבר באמת קשורים זה לזה, אתם יכולים בקשר שלכם יחד להתקשר לבורא ולבקש ממנו לפעול בצורה מסוימת. נגיד, "לנו לא חסר כלום, אנחנו ברוך ה' נמצאים בעבודה ומבקשים ממך חיבור והכול, אבל אנחנו עכשיו רוצים מתוך החיבור שלנו להתקשר לעוד עשירייה, לעשות עוד משהו". בבקשה, כן, תעשו כך.

נגיד אנחנו מסתכלים כרגיל על עשיריית ניו יורק, אנחנו רואים, מסכנים, הם צריכים תמיכה. אז בואו אנחנו בעשירייה שלנו נעזור להם כדי שיתחזקו.

קריין: 46. הרב קוק אומר:

"אדם מישראל, שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא שיסכים להיות שותל עצמו בכנסת ישראל, בכל לבו, בכל חושיו וכוחותיו הגשמיים והרוחניים."

(הראי"ה קוק. אורות, פרק ג', סעיף ו')

קריין: 47, מתוך קול שמחה, אגרות.

"אדם פרטי שאינו כולל עצמו בתוך כלל ישראל, אינו מושפע ממרום מאהבת הכלל. וע"ז אמר הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", ממש. כי אהבת ישראל מושפע משפע אהבת המקום לישראל, ואם לא יכלול את עצמו בתוך כלל ישראל, יכול להיות ח"ו בסכנה, ולזה אמרה השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת"."

(קול שמחה. אגרות)

רק קשר עם כולם, עם הסביבה הזאת, עם העשירייה, הוא מציל את האדם. אחרת אין קשר למקור החיים.

שאלה: נתת הגדרה, "הבורא הוא עשירייה במילוי שלו". מהו בדיוק המילוי הזה?

המילוי זה האור, אור של חיבור, אור של אהבה. האור הפנימי שבפרצוף. זה גילוי הבורא לנברא.

תלמיד: אז מה זה שמהעשירייה פונים לבורא?

מעלים מ"ן להגיע לדרגה עוד יותר גבוהה ועוד יותר גבוהה. מה הבורא עושה? הוא מראה לך כמה שאתה נמצא ברצון לקבל, שיש בך בפרצוף רצונות שאתה יכול עוד לתקן אותם ואז אתה בזה מעלה את הפרצוף שלך לדרגה יותר גבוהה.

אני נמצא באיזה מצב (ראו שרטוט). יש לי "ראש", "תוך", "סוף". עכשיו מתגלה שיש לי מתחת לסוף עוד תוספת כזאת. אני את התוספת הזאת משייך לרצון. זאת אומרת, הראש זה הכוונה מפני שזה ראש, והתוך זה המעשה, והסוף זה ההגבלה, זה הסוף. ומתחת לסוף יש לנו תוספת כלי.

אז את תוספת הכלי הזה אני עכשיו בודק, מה לעשות עם זה. אני מעלה מ"ן. איך אני מעלה מ"ן? פשוט מאוד. בראש יש לי זיווג דהכאה ואני מקבל בעל מנת להשפיע, אני עכשיו בונה ראש חדש. מה לעשות עם מה שיש לי בראש? אני מתחיל להרגיש את זה בראש, את הרצונות האלה, אני רוצה את הרצונות האלה עכשיו להכניס לזיווג דהכאה חדש, אז יש לי בתוספת רצון נוסף, ואז ברצון הנוסף הזה אין לי כוחות על זה, אז מה אני עושה? אני מבקש כוחות על זה.

אז יש לי רצון, הוא נכלל בראש, אני מבקש עכשיו, תביא לי כוחות חדשים. והבורא מביא לי. כמו כשיש לי בתוספת רצון, אז מלמעלה הוא מעורר את הרצון הזה על ידי אור מסוים. אותו האור שבי האיר ועורר את הרצון הזה, ובאותו האור אני עכשיו מקבל תוספת, ואז האור הזה ממיין לי את הרצון.

הוא אומר כך, חלק מהרצון שלך אתה תחלק לתוך וחלק לסוף. ואז אני מצרף את הרצון הזה לפרצוף. אז יש לי כבר ראש, תוך, סוף חדשים בדרגה יותר גבוהה. ואז אני יוצא ממש כפרצוף חדש, יותר גבוה.

תלמיד: אתה יכול לתת דוגמה לאיזה רצון?

לא. כל דבר שתרצה.

תלמיד: כל דבר?

כן.

תלמיד: בא לי לאכול.

טוב מאוד.

תלמיד: אז מה אני עושה עם זה?

זה לא תוספת.

שרטוט

תלמיד: זה מה שאני שואל, מה זה תוספת כלי? איזה רצון?

תוספת כלי, נגיד שבא לי לאכול, מה אני עושה עכשיו? אני עושה צמצום על הרצון הזה החדש, לא משתמש בו אלא אם כן אני עכשיו מעלה מ"ן, כוח, שאני ברצון הזה החדש רוצה להשתמש בעל מנת להשפיע. מקבל מלמעלה מ"ד, כדי שאני כן אוכל להשתמש בעל מנת להשפיע, עושה זיווג דהכאה ומתוך זה יש לי פעולת השפעה שזה נקרא "תוך הפרצוף". וכשלא יכול, זה יהיה "סוף". תוך הפרצוף זאת פעולת השפעה. פעולה. מעל המסך זה כוונה.

תלמיד: אז אם בא לי לאכול ואני נזכר בזה שהיה כזה שרטוט בשיעור ואני רוצה להשתמש ברצון הזה בעל מנת להשפיע, ולא מקבל כוח להשפיע, רק נשאר התיאבון שאני רוצה לאכול, אז מה עכשיו אני עושה?

לא הבנתי, אם אתה שכחת בכלל שכל הדברים שלך צריכים להיות לשם שמים?

תלמיד: אם שכחתי אין בעיה, אם נזכרתי מתחילה הבעיה. אם נזכרתי שצריך לאכול בעל מנת להשפיע, פה מתחילה הבעיה. כי אני מבקש כוח לאכול בעל מנת להשפיע

חבל שנזכרת.

תלמיד: ונגיד שאני לא מקבל

לא רוצה.

תלמיד: לא, לא מקבל כוח לאכול בעל מנת להשפיע, מקבל רק תיאבון בריא.

וזהו. מתפלל ולא מקבל כוח להשפיע.

תלמיד: זה מה שאני שואל, כן.

אז אתה לא אוכל. איך אתה יכול לאכול בלי כוונה על מנת להשפיע לבורא?

תלמיד: אז למה אני לא מקבל כוח?

כי אתה לא ביקשת.

תלמיד: אני כן מבקש. אם לא הייתי זוכר את השרטוט, הכול בסדר.

לא, כי התנאי שאחרת אתה לא תאכל, הוא לא חי בך. אם אני עכשיו לא מקבל כוח השפעה, כוונה על מנת להשפיע, אז כל הצלחת הזאת שאני מת לבלוע אותה ככה, אני לא אקבל, טוב לי מותי מחיי, ואז אם הוא הולך על זה, מקבל כוח. אבל אם פחות מזה, לא מקבל כוח.

שאלה: זאת אומרת שהכול מתחיל דווקא מהאזור של ההגבלה, שבלי האזור של ההגבלה, בעצם כל המבנה הזה לא מתקיים?

זה נקרא על מנת להשפיע.

תלמיד: אמרת קודם שזה לא יעבוד אם אין בך את הנכונות לא לאכול, אם אין לך את הכוח.

כן. כאן יש הרבה בעיות. אתה מציב אולטימטום לבורא שאם לא לא, אם כן כן, יש בזה הרבה דברים, אבל הגישה חייבת להיות כזאת.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני לא הולך להשפיע אז אני לא עושה את הפעולה וזהו.

כן. איך אתה יכול לעשות? אז זו פעולה על מנת לקבל.

תלמיד: ואם לא קיבלתי את הכוח, אז לא אוכל.

לא אוכל. כן. מה אתה יכול לעשות?

קריין: 48. רב"ש א', "תפלת רבים".

"כתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו."

(רב"ש - א'. מאמר 15 "תפלת רבים" 1986)

שאלה: אנחנו באיזשהו מקום כן מפרידים את עצמנו מן הכלל, ומתפללים על העשירייה ועל הכלי העולמי.

כן

תלמיד: והקטע אומר שאסור לעשות את זה.

אתה עושה את זה לצורך התיקון. לא שאתה רוצה לטפל רק בחלק מהכלי, אלא ישנה הדרגה בתיקון הכלים. גם הבורא כשמעורר בך את החלקים לתיקון, הוא מעורר לך קצת ועוד קצת, ככה בהדרגה. זה לא נקרא שאתה מפריד את עצמך מהכלל.

העשירייה, זה הכלל. אם אתה חושב פחות מעשירייה, אז אתה לא נמצא במגע עם הרוחניות. פשוט. לכן "כתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם," הוא צריך בכל זאת לדאוג לכלי אחד שלם. "שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה," כמו שכתוב, "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו," זה נקרא כלים דהשפעה שהוא מבקש. הוא לא יכול לבקש אם לא מתפלל עבור כולם, כי איזה השפעה זאת? "כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד." זהו. הבורא, כמו שכתוב, "משמיא פלגא לא יהבין"," זאת אומרת משמים לא נותנים חצי. "שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו."

אל תחלק. אל תגיד, זה בסדר וזה לא בסדר וככה. לבורא ישנו יחס הכללי. כמה שאנחנו יותר נמשכים לכלל, אנחנו יותר מבורכים, לכן כשאנחנו עכשיו הולכים על הכלל גדול של כל הכלי שלנו העולמי, אנחנו צריכים לקבל ממש יחס אחר לגמרי. יחס אחר, יחס יותר טוב, יותר בולט, יותר מהר נקבל תגובה וכן הלאה. נהיה יותר רגישים.

אתה יכול להגיד, מה, אני מרגיש עשירייה. שם אני ממש עובד עם פינצטה, דברים דקים. לא, דווקא עם הכלי הגדול אתה תתחיל לראות עד כמה שהוא עובד, עד כמה שיש כאן זרימה, עד כמה שהבורא מתייחס לחלקים שלו ככה, בשונה, או בשווה. אתם תנסו, תראו. עד כמה שאתם לוקחים בחשבון את הכלי הכללי, העולמי, אתם מקבלים תוספת רגש.

תלמיד: ואיפה השמונה מיליארד נכנסים בתמונה? או שאין מה להתייחס לזה בכלל?

תעזוב בינתיים. למה אתה רוצה לבלוע את הכול?

שאלה: במשך שנים, הגדרנו שאנחנו עובדים בעשירייה. ובהדרגה, אנחנו עולים לכלי הכללי. לפי הכוח שאוספים בעשירייה הכלי גדל. אז מה זה לפנות לעשירייה הכללית עכשיו? אפילו אמרת בתפילה שצריך להתפלל על החסידים

תפנה, מה הבעיה?

תלמיד: איך מגיעים לכלי כללי לפני שעשינו חיבור בעשירייה?

נגיד שאתה כבר נמצא בעשירייה באיזה חיבור, בעשירייה שלך הפרטית. אבל זה לא עוזר לך, אתה כבר מימשת אותם, אתה כבר מיצית אותם. אין לך יותר מה לעשות. אתה לא יכול עוד יותר ויותר להיכנס לפרטים, לקשרים עם החברים האלו. יש גבול לכמה שאנחנו בגישה אחת יכולים לבצע.

אתה צריך להתרחב לכלי הכללי, ושוב להתרכז בעשירייה שלך, ושוב לכלי הכללי ושוב להתרכז בעשירייה שלך. זה נקרא התרחבות והתכווצות, וזה נקרא נשמת החיים, ואז אתה תתחיל להרגיש איך כמו בנשימה, יש לך התרחבות הדעת, התרחבות הרגש, מוחא וליבא, ועד כמה שמתכווץ יותר, יוצא, ושוב מתרחב ושוב, אתה תראה איך שזה מוסיף לך תפיסה, הרגשה.

תלמיד: איך לנהל את זה? לעשות חיבור בעשירייה ואז לצאת לכלי כללי?

אתה נמצא כבר בעשירייה. מספיק. תנסה עכשיו לצאת לכלי הכללי.

תלמיד: והיחס צריך להיות כמו לעשירייה?

היחס צריך להיות כמו בעשירייה, כן, לכלי הכללי כזה.

תלמיד: תודה רבה שחזרת לכתוב בטוויטר.

אני אומר לך ברצינות, אני לא מרגיש שיש לי יד לכתוב. פעם הייתי עושה עשרים טוויטים ביום, ואני מיציתי את עצמי. אתמול עשיתי אחד. אני לא יכול, זה לא בא, זה כבר עבר. בעל הסולם חיבר אולי עשרים ניגונים, את כל הניגונים הוא חיבר תוך חודש וחצי ויותר לא נגע בזה, לא נגע. וכך עם כל דבר. אצל רב"ש היו תקופות כאלה, תקופה קצרה היה עושה משהו, וזהו, לא נוגע. אני לא יודע, אולי זה כך גם אצלי, שעבר הזמן, אבל אני לא מרגיש על מה לכתוב. אני מקבל פניות כאלה מהרבה אנשים. אני לא מרגיש שיש נושא. או שכן, אבל אנחנו מדברים עליו בצורה רחבה, כמו נניח על הכנס, תיקון העולם. לא יודע, ממש לא.

תלמיד: בשביל הרבה חברים זה נתן כיוון במשך היום. כשהיית כותב זה היה קופץ, מופיע להם בטלפון, וזה היה משהו שמחבר אותם אליך.

אני יודע, בשביל זה כתבתי. ויום יום התכוונתי לכך שזה יהיה להם כאיזה כיוון, שיחזרו על השורות האלה ויוכלו לחשוב עליהן במשך היום, שלא יתנתקו מדי. אבל היום אני כבר לא יכול, מה אני אעשה. אתם תתפללו שיהיה לי דחף, שהבורא ייתן. אתם יכולים דרך הבורא להשפיע עלי, אני אעשה כל מה שתרצו. קדימה.

שאלה: נתפלל במשך היום שלרב יהיה חיסרון עוד ועוד לתת לנו כוונה נכונה. יש לי שאלה על המערכת. "בתוך עמי אנוכי יושבת", אני נמצא בקשר עם העשירייה שלי, אני מרגיש את החברים שלי, מה זה אומר שעכשיו אני מקבל על מנת להשפיע? נניח האוכל, עכשיו תהיה לנו סעודה, אני אוכל בשביל החברים שלי?

אלו דברים מאוד מאוד קשים. אני לא חושב שכדאי לעשות תרגילים עם האוכל. אני פעם הייתי עושה את זה ואז מאבדים את הטעם, כי אם אין לך כוונה נכונה על מנת להשפיע לבורא, אז מהמאמץ שאתה רוצה לעשות את זה רק מחוצה לך, אתה מתחיל להרגיש שאין שום טעם. אתה מכניס חתיכה, אני זוכר שאני מכניס חתיכה לפה, אני מרגיש צמר גפן, כלום, זה משהו שלא מובן מה זה העניין הזה, האם בכלל זה חומר, מה זה בפה? לכן אני לא חושב שכדאי לנו לעשות כאלה תרגילים. ממאמץ אתם יכולים לנסות ולהגיע לזה, אבל לא זאת הדרך הנכונה. יש כאלה צדיקים שעושים את הדברים האלה, מאמצים כאלו, אנחנו לא. אנחנו רוצים לעשות הכול על ידי המאור המחזיר למוטב. זה אחרת, זו פעולה אחרת, גישה אחרת. נלמד את זה, עוד לא עכשיו.

תלמיד: זה ברור שאתה אומר שלא מרגישים את הטעם אלא מרגישים את החברים, אבל מה זה אומר "על מנת להשפיע", אתה מרגיש את זה בתוכם או שהבורא מרגיש את התענוג הזה שאתה מרגיש עכשיו?

תוסיף לזה כוונה, שאתה רוצה לעשות את זה אך ורק לטובתם. תתאמץ בפנים ותנסה. אם יצא לך קצת משהו, תנסה לעשות את זה לבורא, אבל בצורה כזו שמהחברים לבורא, ולא ההיפך.

תלמיד: מה זאת אומרת לבצע פעולה בעזרת המאור המחזיר למוטב?

זה שאתה כבר מזמין אותו בכוונה. לא שאתה בעצמך מתאמץ, ואז מתוך ההתאמצות שלך, פסיכולוגית אתה לא מרגיש את הטעם. אלא שאתה פונה לבורא והבורא עושה לך את הכוונה הזאת. אז אתה לא מרגיש את הטעם בעל מנת לקבל באותה צורה כמו קודם, אלא אתה מרגיש טעם בעל מנת לקבל, אבל אתה מתעלה מעל הטעם הזה בעל מנת לקבל ויש לך טעמים אחרים, שזה בעל מנת להשפיע. בעל מנת להשפיע אתה כבר מרגיש למי אתה משפיע, אתה עושה חשבון כמה אתה משפיע, כמה תענוג נכנס בבורא או בחברים מהפעולה שלך שאתה עושה. אבל איך אתה מרגיש את זה? מפני שאתה נכלל בהם, אתה מרגיש כמה תענוג נכנס בהם, כי אתה נמצא שם. אלה תרגילים, אין בזה שום דבר של הוקוס פוקוס או משהו, אלא ממש אפשר לעשות את זה כתרגילים ולראות איך שזה עובד. אנחנו קרובים ליישומים האלה, אנחנו נעשה את זה, אל תדאג.

שאלה: האם העבודה שלנו היא להתבטל לפני העשירייה הפרטית שלנו או כלפי העשירייה העולמית?

עולמית. עולמית, זה החשוב. תנסו את זה לעשות.

תלמיד: כשאני נכלל בעשירייה, האם הבורא שולח מחשבות שונות לכל אחד בעשירייה או שהוא שולח אותה מחשבה לכל העשירייה?

יש ויש. תלוי איזה תרגילים הוא עושה אתנו כדי לקדם. אין לזה כללים, כל פעם זה מצבים חדשים.

שאלה: האם אנחנו יכולים לעבוד על הגברת הייאוש שלנו בתוך העשיריות?

חס ושלום, לא. אסור לנו לעבוד על הייאוש, בשום פנים ואופן. רק על השמחה, רק על החיבור, רק על האהבה. לא להתעמק ולא להיות בתוך הייאוש, בתוך הרע, חס ושלום. אין דבר כזה. מה, אתה רוצה להגיד שהבורא שולח לך ייאוש, הוא שולח לך רע? אלא אתה בכלים שלך מרגיש את זה, אז תתפלל שלא תרגיש כך בכלים שלך. תתקן את הכלים ותרגיש במקום זה טוב. מהבורא מגיע טוב. אם הטוב הזה נתקע בכלים לא מתוקנים שצריכים כבר לעת עתה להיות מתוקנים, אז אתה מרגיש רע. אז תתקן מהר.

שאלה: אמרת קודם שצריכים סבלנות בתוך העשירייה כלפי התכונות של כל אחד. האם אנו מתעלמים מהיעדרות של חברים ומתמקדים במשימה שעומדת לפנינו? נכללים בכוונה עם הכלי העולמי והולכים קדימה מבלי להסתכל ובלי לחשוב על חוסר החיבור בעשירייה?

אלא מה אתה רוצה שאנחנו נעשה? אני צריך לשבת ולבכות כל שלוש, ארבע השעות בבוקר כי הם לא באו לשיעור? אני מתקשר אליהם ומבקש שיבואו, שאנחנו יושבים וכל העולם רואה שבקבוצת סן פרנסיסקו יש ארבעה אנשים, ואיפה האחרים? אם התקשרתי אליהם, מספיק. התקשרתי והם לא באים, יכול להיות שבדרך הייתי יכול לעבור דרכם ולהביא אותם ברכב שלי, אבל זהו. אחר כך מתחיל השיעור ואני לא חושב על שום דבר, אני חושב איך אני מתקשר לכלי העולמי, אלה שנמצאים עכשיו איתנו, וכך אנחנו הולכים יחד ובטוח נצליח.

שאלה: אם אנחנו עובדים בעשירייה בצורה נכונה, האם העלאת המן זה שאנחנו מבקשים מהבורא את היכולת להשפיע?

כן ודאי, זה העלאת מן.

תלמיד: הבנו שהפצה ברשתות החברתיות זה פתרון לא יקר, ואפשר להביא את חכמת הקבלה לכל העולם, ולפחות שכולם ישמעו עליה, וישמעו על בני ברוך. ודיברנו על זה שכל העולם ידע על הקבלה תוך חצי שנה, ויש לנו שיטה לעשות את זה בצורה שיטתית, אני לא חושב שצריכים לוותר על זה. ואני רוצה לפנות לחברים בישראל, אני כל הזמן מבקש להיפגש ואין פגישה, ודיברנו בצ'ט ואמרתי להם שאם אתם לא תעשו את זה, אז בואו נשכור אנשי מקצוע והם יעשו את העבודה הזאת, אני לא חושב שצריכים לוותר על הרשתות החברתיות.

תכתוב לי על מה אתה מדבר, בצורה כמה שיותר פשוטה שאני אוכל להבין וננסה לדחוף את זה קדימה.

תלמיד: כתבת לך.

אז תכתוב שוב, עכשיו אני אדע שאתה כותב.

תלמיד: בסדר, תודה.

נתייחס לזה ונבדוק את זה ברצינות יותר.

שאלה: כתוב בקטע מספר 45 ו"וזהו דוקא בזמן, כשהוא מסכים לעבוד מחוץ לעורו, היינו בלי כל התלבשות." מה זה?

מחוץ לעורו זה נקרא מחוץ לרצון לקבל שלו, כי עור זו העטיפה האחרונה, מלכות.

שאלה: ומה זה "היינו בלי כל התלבשות?

בלי התלבשות בכלים, האור לא ממלא את הכלי, זה נקרא, בלי כל התלבשות.

שאלה: בוקר טוב חברים יקרים ועשירייה עולמית. קודם כל אני רוצה לברך את החבר'ה מאירופה, יש לנו פה נציג של בולגריה וחבר'ה שהגיעו מרוסיה, מגרמניה ומארצות הברית. אז קודם כל באמת כל הכבוד להם שהגיעו ונתנו יגיעה ועוד יגיעו, כמו ששמענו.

והשאלה היא מה זו התבטלות?

שאני מקבל דעה של מישהו במקום דעה שלי.

שאלה: ובעבודה בעשירייה?

גם כן אותו דבר.

שאלה: למה זה כל כך קשה לנו, דווקא לאנשים הוותיקים להתמודד עם התהליך הזה?

כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. ככל שמתקדמים, הרצון נעשה יותר תקיף ולא נותן.

שאלה: הייתה לנו חברה בקבוצה שנפטרה בערב ראש השנה, אחרי שכמעט שש שנים ששכבה בלי הכרה. ונשאלתי שאלה על ידי חברה שטיפלה בה וביקרה אצלה "אתם כל כך הרבה זמן לומדים. יש לנו זכות בחירה?" אני רוצה שהיא תשמע את התשובה שלך. מה שאני עניתי לה זה אישי.

אנחנו לומדים איפה הבחירה, הבחירה היא רק בעשירייה, בקבוצה, בחברה, שעל ידה אתה יכול ליישר את עצמך כלפי מטרת החיים.

תלמיד: התשובה היא בשבילה.

אני לא עונה תשובה לפי האדם, אני נותן תשובה לפי בעל הסולם.

שאלה: אם הבורא לא חושב על עצמו, אז במה הוא מקנא? בשביל מה הוא צריך את המ"ן שלי?

התשובה היא פשוטה, ככה זה. זה תמיד נכון.

קצת יותר בחכמה, הבורא לא רוצה באמת כלום, זה חוק הטבע שפועל רק בצורה אחת, בכיוון אחד, להשפיע לזולת. אבל כדי להשפיע לזולת מה שהוא עומד להשפיע, הזולת צריך להיות מוכן לקבל את ההשפעה, אחרת זה לא יכול להיות. אתה לא יכול לתת לילד הקטן שלך מה שהוא לא אוהב, הוא לא ירצה. אלא אתה חייב לתקן אותו שירצה מה שיש לך לתת לו.

זה המשחק של הבורא איתנו, שאנחנו לאט לאט על ידי כל מיני תרגילים שונים, נרצה לקבל אותה מנה בכמות ובאיכות מה שהוא הכין לנו.

זו כל העבודה, זה כל המשחק. כתוב שהקדוש ברוך הוא משחק עם לוויתן. זה הכול. זאת אומרת כל העבודה שלנו היא לשנות את הטעם שלנו שאנחנו נרצה לקבל את מה שהבורא רוצה לתת.

(סוף השיעור)