שיעור צהריים 19.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"מתחברים לנשמה אחת" – שיעור לבוגרי מכללת MAK

קריין: קטע מספר 1.

"אם נשים לבנו, להשיב רק על שאלה אחת, מפורסמת מאד [...] והיינו, השאלה הזעומה, הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה? והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר, בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא, אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים, היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא, התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כדאתמול."

(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אות ב')

זה מה שכתב בעל הסולם על מהות החיים, ואנחנו צריכים להשתדל להבין את המילים האלה.

שאלה: עם הכוח הזה של הייאוש, הנשמה ממש הולכת לאיבוד. איך להשתמש במצב הזה?

אנחנו צריכים לקבל מחכמת הקבלה שאנחנו לומדים תשובות על השאלות האלה. השאלות הן חזקות, גורליות, ואנחנו צריכים למצוא עליהן תשובות. מה אומר בעל הסולם? אם נשים ליבנו לענות על השאלה המהותית "בשביל מה אנחנו חיים", אז נוכל לענות עליה - אנחנו חיים כדי לקיים את חוקי הבריאה, וכתוצאה מלימוד החוקים האלה נעלה מעלה מעלה לשורש הנשמה שלנו, לשורש הבריאה, ומשם נוכל לקבל כוחות כדי לפתוח לעצמנו את כל סודות הבריאה. כך נבין איפה אנחנו חיים, בשביל מה ולמה.

תלמיד: כוח הייאוש הוא כוח עצום, הוא ממש קורע גם את הלב וגם את הנשמה. לאן הבורא מכוון אותנו עם הכוח הזה? מה אני יכול לעשות עם הכוח הזה? איך אני יכול לענות על מצב כזה?

בדיוק את זה אנחנו מבררים בתהליך הלימוד של חכמת הקבלה. אנחנו משתדלים ללמוד את הבורא, לברר מה אנחנו אמורים לעשות בעולם הזה, בשביל מה הוא ברא אותנו בעולם הזה, ואיך אנחנו יכולים בצורה נכונה להגיע לפתרון בעיית הקיום שלנו, כלומר לחיות כך שזה יהיה ממש לרווח. את זה אנחנו צריכים לעשות, בשביל זה קיימים כל התנאים, ובזה עוזרת לנו חכמת הקבלה.

שאלה: המילים בקטע הראשון מאוד מאוד חזקות ונכנסות מאוד ללב, ואני מבינה שהייסורים והמכאובים הם הסיבה שבן אדם בכלל מגיע לשאלה "למה אני בכלל חי".

כן.

תלמידה: איך לבנות את הגשר הפנימי בתחושות פנימיות, להירפא, עד המצב שכתוב פה "להסחף בלי דעת, בזרמי החיים"?

בדרך כלל זה מה שאנחנו עושים, זורמים בזרמי החיים כמו אתמול ושלשום וכך כל החיים. עד שיום אחד אנחנו מתחילים לשאול, מתחילים לשמוע, נתקלים במקור ידע שהוא מוכן להסביר לנו בשביל מה חיים. זו בעצם השאלה, בשביל מה חיים. ואז חכמת הקבלה מסבירה לנו בשביל מה חיים, למה חיים, איך יכולים לענות על השאלה הזאת.

מסבירים לנו בעל הסולם, רב"ש ועוד מקובלים, היו במשך ההיסטוריה הרבה מאוד מקובלים, שאנחנו חיים כדי דווקא לענות על השאלה הזאת. כי כשאנחנו לומדים את חכמת הקבלה, אנחנו כל פעם מתחברים יותר ויותר קרוב לבורא, ואנחנו מארגנים את עצמנו בעשיריות כדי להיות אפילו בצורה ארגונית דומים לבורא. ועם כל שיעור, עם כל פסוק, אנחנו יותר קרובים אליו, מתחילים להרגיש אותו, להבין אותו, עד כדי כך שממש מרגישים אותו כמקור החיים שלנו, ומזה באים לחיבור אישי איתו - אנחנו והוא נעשים כאחד.

שאלה: אנחנו לומדים איך להתחבר בתוך העשירייה שלנו. האם אנחנו צריכים קודם כל להתחבר עם הבורא, להרגיש אותו בפנים, ואז נוכל להתחבר עם העשירייה בחיבור רוחני יותר?

שאלה טובה. כדי להתחבר לבורא אנחנו צריכים קודם להתחבר בינינו לפי הכלל "מאהבת הבריות לאהבת ה'". לכן כך אנחנו עושים, אנחנו מתחברים, בונים עשירייה, כמה עשיריות, ואחר כך מגיעים למצב שיש לנו חיבור עם הבורא עד כדי כך שמתחילים להרגיש אותו בתוך החיבור הזה בצורה מאוד מאוד אישית, ישרה, וכך מתקדמים. אנחנו מבינים יותר מה הוא רוצה מאיתנו, במה כל אחד יכול לעזור לאחרים בעשירייה, ומזה אנחנו מתקדמים, מתחילים להרגיש אותו יותר ויותר.

שאלה: מהו התענוג האמיתי בחיים?

טעם החיים, מטרת החיים, השגת הבורא, היות וזה התענוג הגבוה ביותר שאותו אנחנו יכולים להשיג, אין למעלה מזה. כך נוצרנו, כך אנחנו בנויים. אותו אור התענוג שאותו אנחנו סופגים מהבורא, מה שנקרא הגילוי שלו, זה התענוג הגדול, העליון ביותר, אין מעבר לזה.

שאלה: אם מה שקורה בחוץ הוא מראה של העולם הפנימי שלי, אז הגבול שאני רואה בעולם החיצוני הוא ביטוי של הגבולות הפנימיים שלי. האם צריך להרוס את הגבולות בשביל תיקון העולם?

לא צריך להרוס, לא צריך לשבור שום דבר, ובכלל לא לדאוג אם את הורסת, בונה, לא צריך את כל הדברים האלה.

תלמידה: מה לעשות אם הגבולות הפנימיים והחיצוניים שאני רואה לא נותנים לי לחיות?

צריך לברר. אבל בעיקרון מתוך לימוד חכמת הקבלה את יכולה ליצור לעצמך כזאת מסגרת שבה לבטח ובצורה נכונה תרגישי את הבורא, את הבריאה, ויהיה לך נוח.

שאלה: איך לחיות כך כדי לא לחזור לאותה שאלה על טעם החיים?

זאת שאלה שתחזור בכם כמה פעמים ביום, באותו יום, ובלי השאלה הזאת אנחנו לא יכולים להתקדם. לכן הבורא שולח לנו את השאלה הזאת, מהי מטרת החיים, למה אנחנו חיים וכן הלאה. אבל כשאנחנו עונים על השאלה הזאת, אז אנחנו כל פעם מרגישים אותו אחרת, מרגישים את השאלה הזאת אחרת, יותר עמוקה, יותר גבוהה, וכן הלאה. את השאלה מה הטעם בחיינו עלינו אפילו לשאול את עצמנו, ובצורה כזאת לעשות פעולות, ניסיונות לעלות.

שאלה: איך אנחנו יכולים על ידי החיבור שלנו לעורר את השאלה הנצחית בקרב אנשים אחרים שלא לומדים קבלה, האם זה רק על ידי הפצה או שהעבודה פנימית שלנו בתוך העשירייה גם משפיעה על התעוררות השאלה הזאת?

בחלקה כן, אבל במידה מועטת מאוד. בעיקרון העיקר זה הלימוד. כמו שמלמדים אותך, צריך ללמד את האחרים, ולאט לאט מתרקמת קבוצה גדולה של אנשים שיכולים ללמד ולהסביר ולענות על שאלות, והחברה הפנימית הזאת בפני עצמה כבר תקרין תכונות מסוימות, תכונות הבורא, תכונות הבריאה.

אז תמשיכו ללמוד, והעיקר להיות מחוברים אחד עם האחר, כיוון שאפילו הידיעות הנעלות, הגבוהות ביותר לא יתנו כלום אם הן לא יהיו קשורות באחרים, כלומר תכונת העשירייה דווקא היא ששוברת, חודרת מבעד לגבולות הטבע, ומתפשטת בכל כיוון.

שאלה: בזמן הלימוד בעשירייה יש לנו אמון בחברות והרגשת אחריות כלפי הפעולות שלנו, אבל אנחנו חוששות מזה שאנחנו עובדות בצורה לא מספיקה. איך ללכת בדרך בביטחון?

אני לא יודע. כמה זמן את לומדת?

תלמידה: חמש שנים.

ובכללות יש פה כאלו שלומדים הרבה פחות?

תלמיד: כן, יש תלמידים חדשים וגם יותר ותיקים.

ברור.

תלמידה: יש פה תלמידים גם מ-2024 שלמדו רק 15 שבועות וסיימו את הקורס הראשוני.

הבנתי. בעיקרון זה לא כזה חשוב כמה זמן האדם לומד. כמובן שיש משמעות למספר השנים, לכוחות שהושקעו ולחיפוש, לכל זה יש משמעות, אבל אני לא חושב שעד כדי כך זו הגבלה רצינית.

האמת, ככל שתתחברו בינכם, אלו שיודעים פחות ואלו שיודעים יותר, אלו שיש להם פחות רצון ואלו שיש להם יותר רצון, כולכם ביחד תצרו כלי אחד משותף שבו יש רצון משותף והשתוקקות משותפת, שאלות משותפות, וכל זה יוביל לכך שכולכם בסופו של דבר תתקדמו. כך שזה לא ממש משנה, בסופו של דבר או כתוצאה כולכם תתאזנו, אלו שלומדים חמש שנים, אלו שלומדים חמישה חודשים, כתוצאה תגיעו למצב כזה שכולכם תחשבו ותתעמקו בחומר בצורה זהה.

שאלה: אני שמעתי שאהבת הבורא צריכה להתגלות דרך החבר. מסמסטר אביב 2024 ולפני שבאתי לחכמת הקבלה הייתה לי ממש זעקה של הנשמה. לאיזה בורא צעקתי אז? האם זה לא נכון שקודם כל אני צריכה לבנות יחס לבורא? הרי האמנתי שאני צריכה לקבל תשובה, והבורא גם הביא אותי לפה. איך עובדת האמונה למעלה מהדעת הזאת שהייתה בי ואיך אני מעבירה אותה לחברות? איך אני רואה את האהבה הזאת בחברים? תעזור לי להבין בבקשה, הרי כבר הייתה לי אמונה למעלה מהדעת, הרי זעקתי, הייתה לי את הזעקה הזאת.

זה היה כתינוק שבוכה, צועק. עוד לא בצורה הכרתית, כלומר בלי כיוון, בלי כוונה. אלו היו ממש זרעי הרצון האמיתי. הכול עוד יגיע.

זה טוב שאתם מבררים את הדברים האלה. אני רואה שאתם משתדלים מתוך השאלות הראשוניות האלה להיכנס עמוק יותר לתוך חכמת הקבלה, אל תוך התשובות. זה טוב מאוד. אבל תביאו בחשבון שכך או אחרת, הכול יבוא על מקומו, יתמוסס, יתפוגג, יחזור, ואתם תראו עד כמה החכמה הזאת מסבירה לכם בכלל את כל מה שקיים, ולא יהיו לכם שום בעיות איך לקשור את חכמת הקבלה לחיים, למשפחה, ללימוד, לכל דבר. לסיכומו של עניין אתם תראו איך הכול בא על מקומו בחיים שלכם.

שאלה: יש כל מיני דורות, דור הבומרים (בייבי בום)¹ X, Z, Y, ועכשיו גדל דור האלפא. איך ליצור כזה חומר שיהיה מעניין עבורם? האם צריך לחקור את דורות השונים בשביל להבין את התרבות שלהם, את הסלנג שלהם, את תחומי העניין שלהם, ולמצוא דווקא את אותה השפה? כלומר להתעמק בחכמת הקבלה, בכתבי רב"ש ובעל הסולם, בעצות ובסרטונים שלך ולנסות להעביר להם בשפה שלהם את מה שמעניין אותם?

אולי לחפש דמויות מאנימה, או כל מיני תרבויות מוזיקליות, ועל פי דוגמאות כאלה להשתדל להעביר להם את חשיבות החיבור, את האהבה, את השמחה שאתה יכול לחלוק את הדאגות שלך עם מישהו? להעביר להם את זה דרך אינטרנט, ספרים, מאמרים?

אני חושב שבשבילכם העיקר זה ללמוד את חכמת הקבלה עצמה, דווקא בה להתעמק, ולהשתדל לקשור אותה לשאלות שאותן אתם מקבלים מהעולם. העיקר להשתדל להיות מחוברים לחברים כדי שמתוך החיבור עם החברים יבואו לכם תשובות נכונות לכל השאלות.

כלומר, שתרגישו שמתוך ההתעמקות אל תוך החברים, אל תוך הקשר עם החברים, יש מעין מילוי כזה שממלא אתכם ומסביר לכם את הכול. את זה צריך להשיג. כשתגיעו למצב הזה, אז כבר יהיה לכם היסוד הנכון, הבסיס הנכון כדי להתקדם.

שאלה: כתוב במאמר, השתוקקות להכיר את הרוחני או לסתור אותו, שזה אותו דבר. במה תלוי הרצון לסתור ולמה זה נחשב אותו דבר?

כיוון שגם הראשון וגם השני נותנים התקרבות לבורא. אני משתדל להיות קרוב יותר אליו, להבין אותו, או שזה מעורר בי איזו דחיה. זה לא משנה. האמת, העיקר שזה ייגע בי ושאני אשתדל איכשהו להגיב לזה.

אני לא חושב שאפשר כל כך בקלות לראות את זה, אבל יש כאלה חומרים של מקובלים ששם בעצם קצת גוערים על העולם, על מבנה העולם, אפילו על הבורא עצמו, וזה גם כן משפיע על ההצלחה שלהם, דוחף אותם.

שאלה: הקהילה של MAK ישראל מחוברת גם בשפה וגם לפי אזור. מצד אחד, כולנו חיים בישראל, חלקנו כבר הרבה שנים וחלקנו עברו לא מזמן. עם זאת, אנחנו מדברים ברוסית והגענו לחכמת הקבלה באמצעות MAK. מה דעתך, האם כדאי לנו ללמוד עברית ולהתקרב לדוברי העברית בארץ?

ללא ספק, כן. לא תגיעו רחוק בשפה הרוסית כיוון שכל החומר, כל הספרות היא בעברית. מה שנכתב לפני כמה דורות ולפני כמה עשורים ולפני מאה שנים, הכול בעברית. לפעמים פוגשים מקורות בערבית, מקורות ברוסית, אבל אלו ממש מקורות ספורים ואף אחד לא עוסק בזה בצורה רצינית, זה כבר תורגם לעברית. בקיצור, צריך לדעת עברית, כך שאין מה לעשות. אנחנו מלמדים בכל מיני שפות, האקדמיה שלנו קיימת בארצות רבות ואנחנו מלמדים ביותר משלושים שפות.

תלמידה: ובמהלך השיעור, להשתדל לשאול בעברית?

אצלי כל השיעורים בעברית.

תלמידה: אז גם בשיעור הזה לשאול בעברית?

לא. פה אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, אני מבין אתכם, אבל בעיקרון, צריך לדעת עברית.

שאלה: מהו התפקיד שלנו כישראלים דוברי רוסית בקהילת דוברי הרוסית בישראל? מהי ההשפעה על הקהילה הזו, האם חשוב לנו להיות בתוך השפה הרוסית ולהפיץ?

אני חושב שהסביבה דוברת הרוסית בישראל גדולה מאוד והיא מאוד נפוצה גם מחוץ לישראל. אנחנו מדפיסים ומפיצים הרבה ספרים בשפה הרוסית ורואים שזה הכרחי, כך שאנחנו שוב מדפיסים ושוב מפיצים. אני חושב שזה לא ייעלם, אנחנו נמשיך ללמד ולהדפיס ספרים בשפה הרוסית, ולא רק ברוסית. בשנים האחרונות יש לנו עוד כמה שפות מאזור רוסיה. אם אנחנו רוצים להגיע לבני אדם, אנחנו צריכים לכתוב בשפה שהם מבינים.

תלמיד: ביחס לתיקון החברה הישראלית, האם אתה רואה בנו יתרון כישראלים דוברי רוסית?

אני לא חושב. פעם היו לי תקוות הרבה יותר גדולות מהעולים דוברי הרוסית, אבל עם הזמן הם הופכים להיות ישראלים רגילים ושום דבר אחר לא מעניין אותם, אלא להתעסק ביום יום שלהם, בעצמם. כך שאני גם לא רואה בעתיד התפתחות מיוחדת דווקא בעבודה עם דוברי רוסית. יש לנו הרבה אנשים שמתעניינים בחכמת הקבלה בקרבם, אבל זה כך.

שאלה: בקטע הזה אומרים שהשאלה על משמעות החיים הולכת ומתחזקת מדור לדור והשאלה היא על עם ישראל. פעם אמרת שלמעשה ישראל ביחס לעמים אחרים היא איזה חלק מאוד קטן, ועד גמר התיקון ככה היחס הזה נשאר, או בעצם כולם הופכים להיות ישראל בסוף?

כמותית, בטוח שאנחנו מעטים אבל בתוך ישראל כמו שמורגש. ככל שאתה חי כאן יותר זמן, ואני חי כאן כבר שלושים, ארבעים שנה, כך אתה מרגיש יותר עד כמה בעיקרון אין הבדל מהותי בין דוברי עברית, לדוברי רוסית ובכלל לדוברי כל שפה אחרת. יש פה מין כור היתוך שבו הכול מתמוסס לאחד. אז אני לא חושב שגם בעתיד דוברי הרוסית, אלה שהגיעו לכאן ישחקו תפקיד יותר גדול, יותר משמעותי. רק אם יגיעו הרבה מהם, והרבה מהם לא מגיעים.

תלמידה: לגבי ישראל בכלל, האם בגמר התיקון, כולם הופכים למצב ישראל, או שעדיין יש חלק קטן שיש לו תפקיד? האם עד גמר התיקון, היחס הזה יישאר, או שכולם הופכים להיות ישראל בסוף?

עד גמר התיקון בוודאי ואחרי גמר התיקון יכול להיות שזה ישתנה, אבל בינתיים, ועוד הרבה זמן, זה יהיה כך.

שאלה: במאמר כתוב שאדם צריך לגלות את סוד אדונו, מה זה אומר?

אם זה סוד, איך אני יכול לדבר על זה?

תלמידה: כתוב כאן שהאדם צריך "לדעת ולהסתכל בסוד אדונו, לדעת את עצמו".

כן, זה סוד הבורא.

קריין: קטע מספר 2 של בעל הסולם.

"2. כל העולמות העליונים והתחתונים וכל אשר בתוכם לא נבראו אלא בשביל האדם [...] שמתחילה נצטמצמו ונשתלשלו מדרגה אחר מדרגה ועולם אחר עולם עד לעולם החומרי שלנו בכדי להביא את הנשמה בהגוף של עוה"ז, שהוא כולו לקבל ולא להשפיע [...] שאז נבחן האדם להפכי גמור אליו ית', שאין התרחקות יותר מזה, ואח"ז בכח הנשמה המתלבשת בו, הולך ועוסק בתורה ומצוות שאז משיג צורת ההשפעה כיוצרו לאט לאט בדרך המדרגות ממטה למעלה דרך כל אותם הבחינות שירדו בעת השתלשלותם מלמעלה למטה, שהם רק מדות ושיעורים בצורת הרצון להשפיע [...] עד שזוכה להיות כולו להשפיע ולא לקבל כלום לעצמו, ואז נשלם האדם בדבקות אמיתי בו ית', כי רק בשביל זה נברא." 

(בעל הסולם. "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות ט')

כל העולמות, העליונים והתחתונים וכל אשר בתוכם, לא נבראו אלא בשביל האדם שמתחילה נצטמצמו ונשתלשלו, מדרגה אחר מדרגה ועולם אחר עולם, עד לעולם החומרי שלנו שנמצא בסוף כל המדרגות האלה. ולמה כל זה נוצר? כדי לתת הזדמנות לנשמות לעלות במדרגות האלה, ממטה למעלה. ואז הן תהיינה במצב שיוכלו להשפיע הכול ולא לקבל, כלומר במצב ההפוך ממה שקיים היום. בזה האדם נעשה הפוך מהבורא, כשכולו מקבל. המצב הזה, הוא המרוחק ביותר מהבורא ואחר כך בעזרת הנשמה שמתלבשת בו, הוא הולך ועוסק בתורה ומצוות, משיג את צורת ההשפעה, משיג מדרגות עליונות יותר, ממטה למעלה וכך עולה, ובאופן כזה משנה את עצמו בתכונותיו. עד אשר משיג את תכונת ההשפעה ומשתחרר מתכונת הקבלה, מהרצון לקבל, אז האדם משיג את הדבקות השלמה עם הבורא שנדבק בו, כי בשביל זה הוא נברא.

שאלה: אמרת שהנשמות מתלבשות בנו, מהן הנשמות האלו, איך להבין שהתלבשה בי נשמה?

הרצון שיש לך היום להבין לשם מה אתה קיים, נקרא נשמה ואתה קיים כדי למלא את הרצון הזה, לספק אותו.

שאלה: איך לעבוד על עצמי בכדי לא ליפול לקבלה עצמית?

זה תהליך מתמשך של תיקון, צריך ללמוד את זה, לעסוק בזה, זה ענין של אימון רוחני. הכול כתוב במאמרים, בעיקר של הרב"ש.

שאלה: האם מעבר לארץ ישראל ישפיע על התקדמות רוחנית?

ללא ספק.

שאלה: זכור לי שהרצון לקבל תמיד נשאר, אנחנו למדנו שאף פעם הוא לא נעלם.

נכון.

תלמידה: ופה שמעתי שלא יהיה לנו בכלל רצון לקבל.

לא, הוא מזדכך ובמקומו בא רצון להשפיע.

שאלה: האם הקטע הזה מדבר על תהליך הכרת הרע של האדם, להבין איפה אנחנו נמצאים באמת?

כן.

קריין: קטע מספר 3.

"3. אין בעולם יותר מנשמה אחת [...] ואותה נשמה מצויה [...] אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

יש נשמה אחת בלבד, זה מה שהבורא עשה. וכל החלקים, שאנחנו אומרים שלכל אחד יש איזה חלק, איזו נשמה, זה מפני שאנחנו נמצאים באגו שלנו. לכן כל חלק וחלק מהרצון הכללי שמחלק את כול הרצון לחלקים, הוא נקרא נשמה פרטית. בעבודה שלנו עלינו להגיע למצב שאנחנו מחברים את כל החלקים וחוזרים להיות נשמה אחת, כמו שזה היה מלכתחילה בתחילת הבריאה.

שאלה: למה הרוחני לא בא בחיתוכים וחילוקים?

כיוון שהוא שלם. אין בו כוונות, פעולות שונות, אלא הכול מכוון רק לקראת ההתקרבות, להפוך להיות דומים לבורא, וכמו שהוא אחד גם אנחנו בנשמה שלנו אחד, יחיד. לכן הרוחני הוא שלם.

שאלה: איך להבין שבאתי ללמוד ואני מתחבר לרוחניות הזו, שאני לא מזיז את עצמי עם האגו, שאני באמת חלק אחד מהרוחניות?

זה לא חשוב, אתה כבר נכלל. זה כמו בעולם שלנו, ילד נולד, הוא לא עשה שום דבר, אבל יש לו מיטה, אוכל וטיפול רפואי אם צריך, ועוד ועוד, מפני שהוא נחת בעולם הזה.

תלמיד: אם אני בקבוצה שעושה פעולות רוחניות, אז זה אומר שיש כוחות שמשפיעים עלי.

כן.

שאלה: המושג שש מאות אלף נשמות, לא מדובר על כמות של גופים. האם זו דרגה איכותית שקשורה ליחס כל ניצוץ ביחס לעולמות?

את מסובבת את זה כך שאני לא מבין. זה לא ככה. כל אדם נושא בתוכו חלקיק מהנשמה הכללית. לכן נאמר כך, שהנשמה הכללית, הנשמה האחת, מתחלקת לכמה חלקים, וכל אחד מהחלקים האלה נמצא בנו וכך אנחנו מתקנים אותו.

שאלה: אני עובדת עם ילדים אוטיסטים, וכל פעם אני שואלת את עצמי מה הנשמות האלה שבאות רוצות? האם אנחנו כאנשי חינוך צריכים לעבור איזשהו תיקון, הן באות לתקן אותנו?

לא. הם באים כדי לתקן פגמים גדולים בבריאה, אבל זה לא שייך לכם, לא מעבר למה שאתם יכולים לעשות איתם. אבל בכלל טיפול בחולים זה טוב לנשמה.

תלמידה: כן, בהחלט זה מספק מאוד. פשוט זה כואב לראות את זה, כי הם כל כך טהורים וכל כך נקיים שאין כמוהם.

כן.

שאלה: בכל אחת מאיתנו יש חלקיק מהנשמה הכללית המשותפת. אני רצון לקבל עבור עצמי, אני מתחילה ללמוד את חכמת הקבלה, ובהדרגה מתחילה להתפתח בי כוונה למען הבורא, ואז יש הולדה רוחנית. מי נולד, האם ישות חדשה שמרגישה, זה כבר לא אני, או מה זה?

זה הבורא.

שאלה: מאז הילדות הייתה לי הרגשת אשמה כלפי ההורים, כלפי הילדים. אני כבר חי יותר משישים שנה והבנתי שזו הרגשה שלילית. איך חכמת הקבלה מתייחסת לזה, אם לדוגמה יש לי הרגשת אשמה שלא השקעתי מספיק זמן ללימוד חכמת הקבלה?

ככלל אין טעם לעסוק בהלקאה עצמית, זה לא טוב, אתה לא צריך לאכול את עצמך, אלא צריך לסדר את העניינים עם הבורא. כלומר להודות לו על מה שהוא נותן לכם, על מה שהוא מעורר בכם, מתקן ומוביל קדימה. כמה שיותר מחשבות חיוביות. לבוא בטענות לבורא זה לא יעזור, תראו אחרי זה שטעיתם.

שאלה: בקטע הראשון דיברנו על משמעות החיים. אנחנו מגיעים ללימוד של חכמת הקבלה אחרי הרבה בירורים שאנחנו מבררים בפנים. לגבי העבודה שלנו בעשירייה, הרי משמעות החיים זו העבודה שבה אנחנו מנסים לחפש בקשר בינינו מה משמעות החיים. איך אנחנו יכולים לברר, האם דרך הבירור בינינו?

דרך בירור ולימוד.

תלמידה: האם זו עבודה בכוונה ובתפילה?

כן.

תלמידה: או שיש גם מעשים?

לא, זה נקרא מעשה.

תלמידה: אם אנחנו רוצים להפיץ את חכמת הקבלה, האם אנחנו מתחילים ממשמעות החיים, זו הפצה בשפה פשוטה?

כן.

שאלה: עכשיו אנחנו מרגישים שהנשמה היחידה שלנו לפי המצב בעולם ובמדינה היא שבורה ממש לחתיכות, וזה נורא כואב, איך לעלות מעל הכאב הזה?

להתחבר ככל האפשר בינינו, בין כל עם ישראל.

תלמידה: בתפילה?

בהרגשה, בתפילה לבורא שיחבר אותנו, וזה מה שהולך לעזור לנו.

שאלה: הכלי של הגברים והכלי של הנשים הופכים להיות כנשמה אחת בגמר התיקון?

כן.

תלמידה: ואיך זה מתבצע?

לא, אי אפשר להסביר לך.

שאלה: מה זאת ההרגשה הזאת שאני רואה את החברות כמושלמות ומתוקנות?

זאת הרגשה נכונה.

תלמידה: ומה אם זה הפוך שאני רואה את החברות כמקולקלות?

זה אומר שאני לא מתוקנת.

שאלה: האם אפשר להשיג את הבורא בשמחה ולא בייסורים?

בטח, ועוד יותר מהר מאשר בייסורים.

תלמידה: כי דיברנו על הרגשת אשמה ואתה ענית באופן חלקי, כי באופן אישי אני מרגישה שיש הרבה ייסורים מסביב. אצלי הכול טוב, ואני קמה בבוקר, רוצה ללמוד, הדבר היחיד שמפריע לי זה שיש לי מחסור בידע ואני ורוצה עוד, וגם הירידות הן קטנות. אני יודעת שהעתיד יהיה יותר טוב. ויכול להיות שאני עושה משהו לא נכון, אולי אני לא משיגה, אולי אני סתם מספקת את עצמי ואני מקבלת ולא נותנת?

את מגלה את עצמך בעשירייה, את פותחת את עצמך?

תלמידה: אני חושבת שכן, אני מקווה שכן.

אם כן אז הכול בסדר. זה העיקר, לא לצאת מתוך העשירייה.

שאלה: כשהייתה השתלשלות העולמות לעולם הזה, האם נשאר בנו גם בינה וגם מלכות? ואם בעזרת ה' נעבור את העלייה הזאת, אנחנו ניזכר איך השתלשלנו למטה, האם התפתחו הרשימות, והאם המוח שלנו יתפתח אז במאה אחוז?

לא, לא, ולא. אבל עוד צריך להסביר את זה. לא צריך להתעמק בכאלה מחשבות שמופיעות, ונראות לך שהן כאילו נכונות.

שאלה: אנחנו התאפסנו כאן MAK ישראל דוברי הרוסית, רצינו להגיד שאנחנו אוהבים אותך ומעריכים אותך ללא גבול והיינו שמחים אם תוכל לאחל לנו, לברך אותנו, לתת לנו כוחות, איחולים ואולי כמה מילים לדרך?

העיקר זה לא להיפרד, להתאסף יחד נשים, גברים, ולהשתדל להיות יותר ויותר מחוברים, קשורים כלפי המטרה. זה מה שאני יכול להגיד.

אתם נמצאים סך הכול בתחילת הדרך וכמובן שלפניכם עוד הרבה הרבה גילויים והסתרות, אבל יש לכם תנאים טובים ואתם תצליחו, תשגשגו.

ואם תצטרכו, יש לנו הרבה מורים ברוסית, בעברית, באנגלית, ככה שאנחנו תמיד לשרותכם.

ומעצמי אני אוסיף, שהיה לי מאוד נעים לפגוש אתכם ואם צריך אני מוכן להיפגש עמכם שוב יותר מפעם, ואחרי זה נראה איך לגדול. תודה רבה.

קריין: תודה רבה לרב ולכל הכלי העולמי שהיה גם איתנו וכמובן לבוגרי MAK שהיו איתנו כאן.

(סוף השיעור)

---

1. דור הבייבי בום (baby boom) ילידי 1946 עד 1964↩