חוה"מ סוכות תש"ף

שיעור בוקר 17.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 181 פתיחה לחכמת הקבלה אותיות ע"ט-פ"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 181, "פתיחה לחכמת הקבלה" אות ע"ט.

עלית מ"ן ויציאת הגדלות דנקודים

אות ע"ט

"ועתה נבאר הע"ס דגדלות הנקודים, שיצאו על המ"ן דרשימות של הזו"ן דא"ק שלמטה מטבורו, (כנ"ל באות ע"א). ויש לידע מקודם ענין עלית מ"ן. כי עד עתה לא דברנו, כי אם מעלית המסך דגוף לפה דראש דעליון אחר שנזדכך, שעל הרשימות הנכללות בו נעשה שם הזווג דהכאה המוציאות קומת ע"ס לצורך התחתון. אמנם עתה, נתחדש ענין עלית מיין נוקבין, כי אלו האורות שעלו מלמטה מטבור דא"ק לראש הס"ג, שהם הרשימות דזו"ן דגופא דא"ק, מכונים בשם עלית מ"ן."

יש לנו אם כך גלגלתא, ע"ב, ס"ג, נקודות דס"ג (ראו שרטוט מס' 1). גלגלתא זה ד' דהתלבשות, ד' דעביות. ע"ב זה ד'/ג', ס"ג זה ג'/ב', ג' זה שבכל זאת יש לו הארת חכמה ולכן ג' בנקודות דס"ג, הארת החכמה, היא לא נותנת להם לעבור למטה מהטבור.

מתחת לטבור זה חסדים שנקודות דס"ג שיורדות למטה מטבור משפיעות על סיום הגלגלתא, ובחינה ד' שגלגלתא משפיעה, וכך הם מגיעים למצב שהמקום הזה שמטבור ולמטה מתחלק למקום לעולם האצילות, בריאה, יצירה, עשיה. עולם האצילות זה כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, שליש תפארת, ובי"ע זה שני שליש תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

שני שליש תפארת זה מקום לעולם הבריאה, נצח הוד ויסוד זה מקום לעולם היצירה ומלכות זה מקום לעולם העשיה. כך הם מתחלקים בגלל שהנקודות דס"ג שהם בינה יורדות למטה, מתערבבות עם נה"י דא"ק, ואז הן מצטמצמות. בחינה ד' שמשפיעה עליהן היא מצמצמת אותן. ואז נעשה כאן מקום שנקרא "פרסא" (ראו שרטוט מס' 1).

הרשימות האלו שהן נקודות דס"ג עולות למעלה, רק ממקום איפה שהן הצטמצמו, מהמקום שנשאר הן עולות לראש דס"ג, מראש דס"ג הן עולות לפי הרשימות שהצטמצמו לנקבי עיניים דראש דס"ג. נעשה זיווג בנקבי עיניים דראש דס"ג על הרשימות ב'/א' צמצום ב', ומשם האורות יורדים למטה ומטבור עד הפרסא מתפשטים לכתר, אבא ואמא וזו"ן. גלגלתא עיניים דכתר, גלגלתא עיניים דאבא ואמא, גלגלתא עיניים דזו"ן.

למה גלגלתא עיניים? כי יש לנו כאן צמצום ב'. לכן יש לנו פרצוף, שכמו כל הפרצופים, יש לו ראש דהתלבשות שנקרא כתר, ראש דעביות שנקרא אבא ואמא וגוף שנקרא זו"ן אבל הכול בקטנות. אז המצב הזה אמנם הוא פרצוף וקטן, אבל על שם העתיד הוא נקרא קטנות דעולם הנקודים, למרות שזה לא עולם אלא פרצוף.

שרטוט מס' 1

שאלה: לְמה בעל הסולם קורא מ"ן? הוא כותב, "אלו האורות שעלו מלמטה מטבור דא"ק לראש הס"ג, שהם הרשימות דזו"ן דגופא דא"ק, מכונים בשם עלית מ"ן."

מ"ן זה האורות האלה (ראו "מ"ן" בשרטוט מס' 2). אתה יכול להגיד, מה פתאום, זה סתם רשימות שעולות למעלה. לא, זה לא רשימות שעולות למעלה סתם. יש לנו נגיד נקודות דס"ג, למה נקודות דס"ג כשהן עולות למעלה לפה דראש דס"ג הם לא נקראות מ"ן? מפני שהן באותו פרצוף, לכן זה לא נקרא מ"ן.

מתי זה נקרא מ"ן? מתי שזה מפרצוף אחד לפרצוף שני, שאין קשר ביניהם, שפרצוף אחד לא שייך לשני. כשילד בא ודורש מאמא זה נקרא העלאת מ"ן? לא. כי הוא שייך לה, היא חייבת לו. כשהוא נמצא בה, הוא דורש, נגיד תיקח דוגמה שהיא עוד יותר? זה לא נקרא מ"ן, כי הוא חלק מגופה, ממש נמצא בגופה, "עובר ירך אמו".

זה מה שיש כאן. מה שקורה כאן (ראו שרטוט מס' 2) זה העלאת מ"ן. מה זאת אומרת? יש כאן פרצוף חדש שלא שייך לס"ג, נקודות דס"ג, שהם התערבבו עם נה"י דא"ק ועשו כאן בנה"י דא"ק פעולת החיבור ויש להם עכשיו איזו דרישה, והם מעלים את עצמם לס"ג. מובן או לא? הם מבקשים, זה לא שייך לס"ג, זה שייך לנה"י דא"ק. נה"י דא"ק הם דורשים בעצם, זה חיסרון שמגיע מהם.

ולכן זה נקרא מ"ן. זאת אומרת, מה נקרא מ"ן? מתי שיש לי רשות אחת ורשות שנייה ורשות ב' מבקשת מרשות א', אז נקרא שהיא מעלה בקשה והיא נקראת מ"ן, ואז הירידה בחזרה נקראת מ"ד. כשיש שתי רשויות (ראו שרטוט מס' 2).

ילד שנמצא בבית אומר, "אמא, אני רוצה לאכול. למה לא נתת לי, למה לא עשית כך וכך". נכון או לא? נכון, את זה אתה מבין. אבל אם הוא התחתן ויש לו משפחה, והוא מגיע עם החצי השני שלו, האם גם אז הוא בא לאמא ואומר, "אמא אני רוצה לאכול, תביאי לנו.."? לא, זה כבר משהו אחר. הוא בא כאורח, יש רשות חדשה שהיא מבקשת, היא יכולה לבקש מרשות הסמוכה לה. אבל זה כבר משהו אחר. זה נקרא מ"ן, שיש חיסרון שאתה צריך לדעת איך לממש אותו. ילד אין לו חשבונות, זה "תן וקח".

שאלה: זה ברור, אני רוצה לשאול כלפי השרטוט. מה שקורה כאן בנה"י דא"ק זה שיש ערבוב של החסדים עם הנוקבא.

אז מה?

תלמיד: זה כמו הבן שיוצא מהבית ואז יש לו חיסרון נוסף.

ודאי שבלי חסדים לא יכולה להיות העלאת מ"ן. אני צריך לדעת שלעליון יש רצון לתת לי ואז אני פונה אליו בבקשה. יש כאן מערכת שלמה. אבל מה שכן, זה קשר בין שתי רשויות, ולכן זה נקרא מ"ן. לא כל עליית החיסרון זה נקרא מ"ן.

תלמיד: אבל בקטנות הוא עוד לא מעלה מ"ן?

בקטנות הוא לא מעלה כלום כי הוא קטן, הוא לא רוצה לגדול.

תלמיד: אז מ"ן זה רק על הגדלות, רק על פרצוף הגדלות.

אלא בשביל מה הוא מבקש?

שרטוט מס' 2

אות פ'

"ודע שמקורו של עלית מ"ן הוא מהז"א ובינה של הע"ס דאו"י," מד' בחינות דאור ישר, "שנתבארו לעיל באות ה' עש"ה. ונתבאר שם, אשר הבינה שהיא בחינת אור דחסדים, בעת שהאצילה את ספי' הת"ת הנקרא בחי"ג. חזרה להתחבר עם החכמה והמשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הת"ת שהוא ז"א, ויצא הז"א בעיקרו מבחינת אור חסדים של הבינה ומיעוטו בהארת חכמה. עש"ה. ומכאן נעשה קשר בין הז"א והבינה, שכל אימת שהרשימות דז"א עולות אל הבינה, מתחברת הבינה עם החכמה וממשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הז"א. והעליה הזו של הז"א אל הבינה, המחברת אותה עם החכמה, מכונה תמיד בשם עלית מ"ן. כי בלי עלית הז"א לבינה אין הבינה נחשבת לנוקבא אל החכמה, בהיותה בעצמותה רק אור דחסדים ואינה צריכה לאור החכמה. ונבחנת שהיא תמיד אחור באחור עם החכמה, שפירושו שאינה רוצה לקבל מהחכמה, ורק בעת עלית הז"א אליה חוזרת להעשות נוקבא לחכמה, כדי לקבל ממנו הארת חכמה בשביל הז"א, כנ"ל. הרי שעלית הז"א עושה אותה לנוקבא, לפיכך מכונה עליתו בשם מיין נוקבין, כי עליתו דז"א מחזירה פנים בפנים עם החכמה, שפירושו שמקבלת ממנו כבחינת נוקבא מהדכר, והנה נתבאר היטב סוד עלית המ"ן, וזכור זה".

זאת אומרת, זעיר אנפין שהוא קטן (ראו שרטוט מס' 3), שנולד מהבינה, יש לו רק חצי פרצוף, זה נקרא קטנות, בלי ראש, הראש שלו בבינה, בז"ת דבינה, יש לו רק חג"ת נה"י. הוא מעלה מ"ן לבינה ומבקש ממנה שהיא תגדל אותו, ובינה מתוך זה שהיא חייבת לזעיר אנפין כי היא מולידה אותו, היא צריכה עכשיו אור החכמה. אין לה אור החכמה, היא מעלה חיסרון לאור החכמה לאבא, אבא הוא כולו חכמה, אבא פונה לאמא, נותן לה אור החכמה, אמא מקבלת בתוך אור החסדים שלה אור החכמה ומביאה את זה לזעיר אנפין כאור חסדים בהארת החכמה, וזעיר אנפין מזה גדל.

זה הקשר שיש בין חכמה בינה וזעיר אנפין. אבל מאיפה זה מגיע? מבחינה ג', זה בד' בחינות דאור ישר. אבל אחר כך כשיוצאת לנו גם מלכות ומלכות עוד נשברת במשך התהליך, אז יש לנו חיסרון שמלכות מעלה את עצמה לזעיר אנפין וזעיר אנפין לבינה ובינה לחכמה וחכמה לכתר ואז כל המערכת הזאת היא מתחילה כך להתקיים.

שרטוט מס' 3

קריין: שוב אות פ'

אות פ'

"ודע שמקורו של עלית מ"ן הוא מהז"א ובינה של הע"ס דאו"י, שנתבארו לעיל באות ה' עש"ה. ונתבאר שם, אשר הבינה שהיא בחינת אור דחסדים, בעת שהאצילה את ספי' הת"ת הנקרא בחי"ג. חזרה להתחבר עם החכמה והמשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הת"ת שהוא ז"א, ויצא הז"א בעיקרו מבחינת אור חסדים של הבינה ומיעוטו בהארת חכמה. עש"ה. ומכאן נעשה קשר בין הז"א והבינה, שכל אימת שהרשימות דז"א עולות אל הבינה, מתחברת הבינה עם החכמה וממשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הז"א. והעליה הזו של הז"א אל הבינה, המחברת אותה עם החכמה, מכונה תמיד בשם עלית מ"ן. כי בלי עלית הז"א לבינה אין הבינה נחשבת לנוקבא אל החכמה, בהיותה בעצמותה רק אור דחסדים ואינה צריכה לאור החכמה. ונבחנת שהיא תמיד אחור באחור עם החכמה, שפירושו שאינה רוצה לקבל מהחכמה, ורק בעת עלית הז"א אליה חוזרת להעשות נוקבא לחכמה, כדי לקבל ממנו הארת חכמה בשביל הז"א, כנ"ל. הרי שעלית הז"א עושה אותה לנוקבא, לפיכך מכונה עליתו בשם מיין נוקבין, כי עליתו דז"א מחזירה פנים בפנים עם החכמה, שפירושו שמקבלת ממנו כבחינת נוקבא מהדכר, והנה נתבאר היטב סוד עלית המ"ן, וזכור זה"

שאלה: האם המ"ן מתרחש רק בין הפרצופים?

גם בין הפרצופים, גם בין העולמות, זה לא חשוב, אבל תמיד מבחינה ד' לג', ג' לב', ב' לא'.

תלמיד: מ"ן לא יכול להתרחש בתוך פרצוף אחד?

גם בפרצוף אחד.

תלמיד: אז השאלה היא האם ההזדככות מתקיימת רק על חשבון העליון?

הזדככות לא שייכת למ"ן. ומה זה על חשבון העליון? הפרצוף מזדכך על ידי ביטוש פנים ומקיף, זה לא שייך לזה, אני לא רוצה עכשיו לבלבל את העניין.

שאלה: בעל הסולם בעצם מתאר פה את התהליך שהנקודות דס"ג יורדות למטה.

הוא אומר שנקודות דס"ג שיורדות למטה ומתערבבות עם נה"י דא"ק, אז מה שקורה, נה"י דא"ק שהן מביאות לנקודות דס"ג תוספת בחינה ד' הן גורמות לצמצום ב'. העלאת החיסרון הנוסף מנה"י דא"ק דרך נקודות דס"ג לראש דס"ג, יותר נכון לנקבי עיניים דראש דס"ג, זה נקרא "העלאת מ"ן".

שאלה: כולל צמצום.

כל חיסרון. אני נתתי דוגמה שם לילדים עם הורים. כל חיסרון מרשות לרשות, זה נקרא "העלאת מ"ן". חייבות להיות שתי רשויות, שני פרצופים. ופרצוף אחד אנחנו גם כך קוראים, אבל בעצם זה מחלק אותם לשניים.

שאלה: האם עליית מ"ן הופכת את בינה לדומה לכתר?

אפשר להגיד. בינה דומה לכתר, כי כתר רוצה להשפיע, ובינה רוצה להשפיע.

שאלה: מדובר פה רק שכאילו זעיר אנפין זה העלאת מ"ן. מה עם המלכות?

אחר כך נלמד. העלאת מ"ן האמתית זה ממלכות.

שאלה: זו אותה השאלה, כי כאן היה כתוב שעליית מ"ן זה מזעיר אנפין, ואנחנו לומדים שזה הד'.

רצון מעלה מ"ן, מה זה חשוב. רצון. אל תהיו מרובעים כאלו. רצון תחתון כלפי העליון, מזה שמבקש, מזה שמעלה מרשות לרשות, נקרא "העלאת מ"ן".

תלמיד: ופה הוא מתייחס רק לגדלות של עולם הנקודים, עליית המ"ן?

כאן זה מ"ן שעולה מנקודות דס"ג לראש דס"ג, ומביא עוד רשימו. ב'/א' מצומצם, הוא נקרא "מ"ן". עליו יוצא ס"ג עם פרצוף חדש שנקרא, "עולם הנקודים".

תלמיד: נדמה שבטקסט הוא מדבר רק על הגדלות של עולם הנקודים, שלזה הוא קורא "עליית מ"ן".

גם זה נקרא, "העלאת מ"ן". כל תחתון או כל פרצוף שמבקש מפרצוף הסמוך לרשות שמעליו, זה נקרא "העלאת מ"ן". העלאת החיסרון.

אות פ"א

"וכבר ידעת שפרצוף ע"ב דא"ק הוא פרצוף החכמה, ופרצוף הס"ג דא"ק הוא פרצוף הבינה, דהיינו שהם נבחנים לפי בחינה העליונה של הקומה שלהם, כי הע"ב שבחי' העליונה שלו היא חכמה נחשב לכולו חכמה, והס"ג שבחינה העליונה שלו היא בינה נחשב לכולו בינה. ולפיכך, בעת שהרשימות דזו"ן דגוף, שלמטה מטבורו דא"ק, עלו לראש הס"ג, נעשו שמה למ"ן אל הס"ג, שבסבתם נזדווג הס"ג, שהוא בינה, עם פרצוף ע"ב שהוא חכמה, והשפיע הע"ב להס"ג אור חדש לצורך הזו"ן שלמטה מטבור שעלה שמה, ואחר שקבלו הזו"ן דא"ק אור חדש הזה, חזרו וירדו למקומם, למטה מטבור דא"ק, ששם נמצאים הע"ס דנקודים, והאירו את אור החדש תוך הע"ס דנקודים, והוא המוחין דגדלות של הע"ס דנקודים. והנה נתבאר הע"ס דגדלות שיצאו על המין הב' דרשימות, שהם הרשימות דזו"ן שלמטה מטבור דא"ק (המובא לעיל באות ע"א), אמנם המוחין דגדלות האלו גרמו לשבירת הכלים, כמ"ש להלן."

(ראו שרטוט מס' 4) אז מה קורה כאן? אחרי שיצא קטנות דעולם הנקודים, אז מפרצוף נקודים קטנות, יצא זיווג מנקבי עיניים וירד הזיווג לפה, ובמקום ב/א מצומצם נעשה זיווג על ד/ג לפי הרשימות שעלו מנה"י דא"ק, ד/ג. הרשימות האלה גרמו לזיווג בפה דראש דס"ג, שאז יצא האור והתפשט ממש מטבור דא"ק ועד הסיום. וכשהוא עבר למטה מטבור דא"ק, אז הוא גרם לשבירה, לשבירת הכלים.

שרטוט מס' 4

שאלה: בפרצוף ס"ג היה מצב מיוחד בהזדככות של הנקודות ב'/ב', ואז אנחנו לומדים שזה באמת מאפשר את הירידה מטבור. אבל פה יש התרשמות ד'/ג' שקיבל מתוך ההתכללות, וטבור עדיין משמש את תפקידו בלשמור על החוק הזה.

איזה חוק?

תלמיד: שאם זה לא בינה טהורה, אז היא לא יכולה לרדת מתחת לטבור.

וחוץ מבינה טהורה, אי אפשר לרדת למטה מטבור? ואם יש אור החכמה אבל מלובש באור החסדים, אור של השפעה, הוא לא יכול לרדת למטה מטבור? למה? כלים דקבלה. אז מה, יש לי כלים דקבלה. (ראו שרטוט מס' 4) גם בבחינה ב' כלים דקבלה, וגם בבחינה ד' כלים דקבלה, אבל הם כולם מלאים דחסדים. יש חסדים בבחינה ב', וזה מספיק. ויש חסדים בבחינה ד', ואז אני יכול למלא אותם ממש מלמעלה בכול מה שאפשר עד גמר התיקון. הכול תלוי רק בתיקון, באור החסדים.

תלמיד: אז מה ההבדל המהותי בין ד'/ג' של גדלות עולם הנקודים לבין נניח ד'/ג', שזה בדיוק אותן רשימות שיש בע"ב?

אור חכמה לא יכול לרדת לרצון לקבל, אלא אם יהיה מלובש באור החסדים. ולא היה שם אור החסדים, לכן ע"ב לא ירד למטה מטבור.

תלמיד: אז זה כאילו ד'/ג' מיוחד, ד'/ג' עם תבלין כזה?

זה ד'/ג' שיש לפני זה תיקון של חסדים, ואז אין לו שום בעיה.

תלמיד: הסימון לפעמים פשוט מבלבל, זה כאילו אותו סימון.

תראה, זו שפה קצרה. זה חכמה למבינים.

שאלה: אז לפני השבירה שקוראת כאן, יש בפועל קבלה של אור חכמה בכול הכלים מתחת לטבור?

לא. (ראו שרטוט מס' 4) קבלת אור החכמה באור החסדים, היא יכולה להתרחש בגלגלתא ועיניים. שזה עובר סתם. גלגלתא עיניים זה בכתר ואבא ואמא, וזו"ן בראשים שלהם. אבל כשעובר הפרסא, אז בבחינה ד' זה כבר כלים דקבלה. כאן זה כבר לא.

תלמיד: אז כל הכלים שמתחת לפרסא עד הסיום, למרות שיש שבירה, בפועל הם אף פעם לא מקבלים אותו אור החכמה, הם רק רוצים לקבל.

לא יכולים. רוצים כן, רצון לא מזדכך, רצון תמיד נמצא.

תלמיד: אז השבירה אפשר להגיד שהיא לא על קבלת אור החכמה מתחת לפרסא, היא על הרצון לקבל את אור החכמה מתחת לפרסא?

לא. רק רצון, זה לא שבירה. אז הוא לא מגיע לשבירה. אנחנו עוד לא לומדים את השבירה. אלא כאן הם חשבו שהם יכולים בעל מנת להשפיע, (ראו שרטוט מס' 4) ואז כשאני למטה מפרסא מקבל בעל מנת להשפיע, אני מקבל את האור ואני נהנה. אני בהתחלה נהנה מזה שאני משפיע, אבל כשאני נהנה מזה שאני מקבל את האור ועל ידי זה אני משפיע לבורא, על ידי זה אני מתחיל ליהנות שאני משפיע לו.

אם הייתי מקבל מבעל הבית כיבוד משהו משהו, את כל השולחן, ולא הייתי נהנה ממה שאני קיבלתי, מי בעל הבית? אז זה היה קבלה, נכון, אבל בכלים הטבעיים שלי. אין שבירה, זה טבעי. אבל אם אני מקבל ואני נהנה מזה שבעל הבית הוא משרת אותי, ונותן לי, ואומר קח את זה, וקח את זה, וקח את זה, ואני לוקח את זה, ואני רוצה לקבל את זה על מנת להשפיע לו שהוא ייהנה ממני, "אהה, איך עשית יפה וטוב, איך אני נהנה, כמה זה איי, תודה רבה אני מרגיש בזה את האהבה שלך אלי". וכאן אני מתחיל להרגיש שאני מתחיל ליהנות בעצמי ללא שום קשר לבעל הבית. ללא שום קשר זאת אומרת, שלא אני מחזיר לו את זה, אלא אני נהנה מהיחס שלו אלי, שכביכול עם זה שאני אוכל, אני גם אוכל אותו, את היחס שלו אלי.

מובן או לא? אתם מרגישים את העניין הזה? זהו. ואז זה נקרא, ש"אתה הולך לקבל בעל מנת לקבל", זה לא עניין של כמה אורות אתה מקבל, אלא איך אתה מקבל אותם.

תלמיד: זאת אומרת השבירה היא על זה שאני רוצה לנצל את האהבה שלו אלי?

כן. זה היחס. מכאן מבינים שהתיקון הוא צריך להיות דווקא על היחס. שהאורות בעצמם, הכיבוד בעצמו עליו לא מדובר, אלא הוא הופך להיות ליסוד שעליו בונים תנאי, שאני מגיע לכיבוד אך ורק בתנאי שאני כבר נהנה לא מהכיבוד, אלא מהיחס לבעל הבית. לכן אם אני רוצה להשפיע לבעל הבית, ורק על זה אני חושב ולא על הכיבוד, בתנאי הזה אני מתקן את הכלי.

שאלה: אם אני רוצה להשפיע לבעל הבית, מה אני מחזיר לו?

יחס.

תלמיד: מה זה יחס?

שלא אכפת לך מהכיבוד, אם אפשר כך להגיד, אמנם מאוד חשוב לך, אתה מאוד נהנה ממנו, אבל יותר מזה אתה נהנה מזה שאתה יכול להראות לו עד כמה אתה אוהב אותו.

תלמיד: מעל הכיבוד ומעל היחס שלו, זה רק היחס שלי.

אבל איך אתה אומר לבעל הבית? "איך עשית את זה טוב, עד כמה זה טעים, איך עשית את זה?". כאילו העבודה שלך היא על התענוגים, אבל הכוונה שלך היא כמה אתה בזה [מהנה לו]. ואתה חייב להרגיש את התענוגים האלה בכל האורות האלה, כי בתוך התענוגים האלה אתה מכניס את הכוונה שלך להנות לו.

תלמיד: ואיך אני באמת לא נשבר ולא אוכל את היחס שלו? הוא איכשהו הכול רוצה לתת.

זה נקרא מסך שאתה בונה. שאתה יושב אצל אמא ואתה אומר, "כמה זה טוב ויפה, איך עשית ויותר מתמיד" והכול והכול.

תלמיד: ממה המסך הזה? איך באמת לא ליפול לתוך התענוג הזה?

זה נקרא מסך. איך? זה שאתה פונה לאותו בעל הבית ומבקש לשמור אותך מליפול לתוך הרצון לקבל. אתה מבקש מאוד. אתה יכול להגיד לו, "אני הולך עכשיו לקבל על מנת להשפיע, כדי להראות שאני אוהב אותו", תגיד אותך, שזה אותו הוא, רק במסווה אחר כאילו. "אז אתה תשמור עלי או לא? תראה, אתה אחראי".

תלמיד: אז הוא יכול גם להפיל?

יכול להפיל כדי להראות לך שעוד לא מספיק ביקשת, עוד לא מספיק ביררת. ודאי, את זה הוא אוהב לעשות. אבל ביני לביני אתה כבר הולך לתיקונים, אבל זו כבר עבודה לנשמות גבוהות. זו עבודה קשה, שם אלו תענוגים עצומים ואי אפשר בכלל לתאר אותם, לא קשורים לחיים האלו בכלום.

שאלה: האם המ"ן שעולה זה כבר מ"ן מבורר, או שהמ"ן מתברר בראש ובתהליך צמצום ב'?

לא, מ"ן מתברר בתחתון שהוא משייך את עצמו לעליון. את השאלה הזאת תשמור, אנחנו לא יכולים לברר אותה. נצטרך לברר, איך אנחנו מייצבים את המ"ן בהידברות תחתון עם עליון. חייבת להיות עבודת החינוך מצד העליון וחייבת להיות עבודת הדבקות מצד התחתון, ואז זה תהליך שהוא קודם ליצירת המ"ן.

קודם כל, תגידו לנו מה קורה. ושנית כל, אולי הקבוצות יגידו לנו מה הן עושות היום, האורחים שלנו, שאנחנו נדע, אולי נעשה משהו יחד, אולי אנחנו צריכים לעשות איזה מאמץ כלפי הכנס. האם מה שדיברנו היום, אני דיברתי היום ארבעים דקות בערך בתחילת השיעור, האם זה יכול להיות נושא גם לכנס? כי דיברנו על התפילה. צריכים מישהו שיטפל בזה, שיקליד את זה, שיבדוק את זה, שיראה עד כמה אנחנו כן יכולים לצרף את זה לחומר של הכנס.

טוב, אני משאיר את זה באוויר.

(סוף השיעור)