שיעור בוקר 03.05.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" א', עמ' 11, מאמר: "מטרת החברה - א'"

קריין: "כתבי רב"ש" כרך א', בעמוד 11, מאמר "מטרת החברה - א'".

מטרת החברה - א'

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו חז"ל" זאת אומרת, אם אנחנו מעוניינים באמת להגיע למצב שנקרא "אדם אתם", "אתם קרויים אדם", זאת אומרת "אדמה לבורא" בחיבור בינינו, להשיג כוח השפעה ולחיות בו במציאות החדשה, אז אנחנו צריכים להבין שיש בזה שיטה, והשיטה היא להתעלות מעל האגו. וזו לא שיטה פסיכולוגית כמו שיש שיטות להתנתק מהאני, מהאגו, וכאילו לרחף, כאילו להיות מחוצה לזה. יש בזה עוד הרבה מה לדבר ויש מה להתבלבל.

אלא אנחנו בכול זאת צריכים להשתדל ללכת לפי העצות של הרב"ש, שזה סיכום, תמצית כל עצות המקובלים מכל הדורות, איך אנחנו בצורה אמיתית יוצאים מעצמי, מעצמנו, להרגשת המציאות מחוצה לאגו שלנו ולא שאנחנו נמצאים באיזה אשליה פסיכולוגית על ידי כל מיני שיטות למיניהן, שנותנות לאדם הרגשה שהוא כבר נמצא מחוצה לאגו שלו.

אז לכן אנחנו צריכים קודם כל, כמו שהוא אומר, "אנחנו נתאספנו כאן," כדי לקבוע קבוצה, חברה כזאת, שהיא יכולה ללכת לפי השיטה של בעל הסולם, וזה איך להגיע לדרגת אדם, הדומה לבורא ולא להישאר בדרגת בהמה שהיא נמצאת בתוך עצמה ומרגישה רק את עצמה.

"כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו מאמר של רשב"י.

ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".

וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'".

אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.

והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד.

ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו, הנקראת "אהבה עצמית".

שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.

אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.

אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".

לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".

ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה."

זה מאמר שהרב"ש כתב למתחילים שהגיעו אליו, וכך אנחנו צריכים לקבל את המאמר, שהוא מיועד לאדם, שמצד אחד הוא מגיע לחכמת הקבלה מפני שיש לו כבר נקודה שבלב שהתעוררה, שהיא נמצאת למעלה, היא עלתה מתוך תהום הרצון לקבל שלו, מהעומק. ואז הוא מתחיל להרגיש שיש לו איזה יחס לא-לוהות, לבורא, למטרת החיים, למהות החיים, למה ששייך לדרגת האדם ולא לדרגת החי. ואם כך, הוא מגיע למקור איפה שהוא יכול לקבל שם וללמוד.

כל ההתקדמות למקור נעשית על ידי האור שמאיר, מזיז אותו וכך האדם מכוון למטרה. כשהוא מגיע למקום איפה שלומדים את השיטה, איך הוא צריך לכוון את עצמו בצורה חדשה, אז הוא לאט מתחיל לשמוע. גם זה לוקח זמן עד שהוא שומע, שהוא מבין שזה משחק רציני.

אמנם זה עדיין משחק, זה תרגילים שהוא צריך לבצע כדי להגיע לאמצעי מאוד מיוחד שנקרא, "המאור המחזיר למוטב". ולא הוא בעצמו מבצע את פעולות ההשפעה, אלא הוא צריך לעשות מאמצים ואז הכוח החיצון שנקרא "המאור המחזיר למוטב" הוא יבצע בו פעולות השפעה.

האדם בעצמו לא עושה. זאת אומרת, אם הוא מרים את היד או הרגל, או עושה משהו במחשבה, בדיבור, במעשה, לא חשוב איך, זה הכול נקרא, "להשפיע מחוצה לעצמו" לרצון של הזולת, למלא אותו וזה לא הוא עושה. הוא צריך לבצע כל מיני פעולות קודמות לזה, ואז הכוח החיצון שנקרא "כוח השפעה" הוא יבצע.

הכוח החיצון הזה נקרא או "המאור המחזיר למוטב", או "בורא", לא חשוב, אבל זה כוח השפעה חיצון. לנו אין אפשרות לעשות שום דבר, זה נקרא "ה' יגמור בעדי"¹. אבל לא חשוב, אם אני מזמין את הכוח העליון הזה שיעשה דרכי כל מיני פעולות השפעה, זה כבר כמו שאני עושה את זה, וכך מתגלה הבורא.

זאת אומרת כמה שאנחנו משתדלים, כמה שעושים תרגילים, כמה שמבקשים שתהיה לנו אפשרות משהו לעשות בלהשפיע, אנחנו נגלה איך הבורא מתלבש בנו ואיך הוא משפיע. ופתאום אני רואה שהמחשבות שלי, הרצונות שלי, הנטיות שלי הן כולן בהשפעה כזו או אחרת, לחברים, לזולת, לכולם ואז אני רואה שזה הבורא שהתלבש בי ועושה את זה. זאת אומרת האור העליון פועל, לכן זה נקרא "עבודת ה'". אבל איפה אנחנו? אנחנו בזה רק נותנים דרך לבורא להשפיע.

ולכן כשאנחנו מגיעים לחברה שהיא עוסקת בתרגילים כאלו, לתת לבורא אפשרות להשפיע בנו, אז אנחנו צריכים בהתאם לזה להבין, שבואו נעשה תרגילים שהבורא יתלבש בנו, ואנחנו ניתן לו דרך להתגלות. זה נקרא "גילוי הבורא לנברא".

ואנחנו דווקא צריכים לגלות את הבורא בצורה כזאת ועד כמה שאנחנו רוצים שיתגלו בעולמנו פעולות השפעה, זה נקרא שאנחנו מזמינים את הבורא להתגלות. ואיך אנחנו עושים זאת? על ידי זה שאנחנו רואים בכל מקום בעולם, עד כמה חסרים כוחות דלהשפיע, וכמה היינו מבקשים מהבורא שיתגלה וישפיע.

שאלה: לגבי התרגילים שחזרת על זה הרבה פעמים בשיעור. יש תרגילים שעושים כל יום, כמו שיחת זום או משהו שקבעתי לעצמי שאני עושה כל יום, ויש כאלה שצריך כל פעם לחדש, להמציא. מה יותר אפקטיבי, תרגילים קבועים או כל פעם להפתיע את עצמי ואת העשירייה בתרגילים?

אנחנו לא יודעים מה אפקטיבי יותר ומה אפקטיבי פחות. אבל צריכים לנסות כמה שאפשר יותר. והעיקר, זה נקרא ה' יגמור בעדי, שאני מתחיל איזו פעולת השפעה כלפי החברים, כלפי החבר, כלפי השפעה חיצונה לעולם, ואני בזה מצפה שהבורא יתלבש ויעשה את הפעולה. אני רוצה שהוא יהיה איתי יחד, אני רוצה להרגיש איך הוא מתלבש בפעולה שלי, וכך מבצע. אלו יכולות להיות כל מיני פעולות, אבל העיקר זה בקבוצה. ואם לא בקבוצה, בעשיריה שלי, אז כלפי העולם בהפצה רחבה יותר. אבל בכל זאת 99% מהתרגילים המועילים האלה, הם בתוך החברה.

אבל שוב אני אומר, אני מתחיל לעשות איזו פעולה במחשבה, בדיבור, במעשה, כלפי החברה, כלפי החברים, זאת אומרת, כלפי עשיריה, ואני מאוד מאוד מצפה, אני נמצא באיזו ציפייה פנימית שהבורא יתלבש בזה ויבצע את זה. זה נקרא שהפעולה שלי היא מלווה בתפילה.

תלמיד: האם צריך לראות התקדמות בתרגילים שאני עושה, ואם כן איך מודדים את זה מיום ליום, משבוע לשבוע? האם צריך בכלל להסתכל על ההתקדמות, איך אני ביחס לחברים, או שאין איזה מדד שיכול להראות לי שאני בכיוון הנכון?

איך אני רואה שאני מתקדם בתרגילים, זה קשה מאוד. עובר הרבה זמן ואני לא מרגיש כלום, זה נקרא, "פתח לדופקים בתשובה", שאני עוד ועוד עושה את כל הפעולות, ומצפה מצפה שהבורא יתלבש בהן, ויהיה לי באמת רצון אמיתי ולא תרגילים שקריים בעצם, משחק, שאני כך עושה כלפי החברים. זה לוקח הרבה זמן, זה לוקח שנים. וודאי שתוך השנים האלו, ממש כל הדקות והשניות, אפילו אם אני לא שם לב אליהן, הן כולן גם מתמלאות בנטייה שלי להשיג את כוח ההשפעה. אבל עד שזה קורה, זה לוקח זמן.

זה תהליך מצטבר, והמאמצים שלי כולם מתחברים ומזמינים כל פעם עוד יותר ועוד יותר מאור. אבל הבעיה היא, שכן נמצא מאור בכל הפעולות שלי ואני משתדל שיגדל יותר ויותר, אבל אפילו למרות ההשתדלות שלי, המאור הזה הוא קטן מאוד ונמצא למטה מרף הרגשות שלי, ואני לא מרגיש בכלל שאני נמצא כאן עם השותף העליון שלי. לא מרגיש את זה. עד שזה מגיע, לוקח שנים.

כאן החברה צריכה לעבוד. כאן אנחנו צריכים בדרך לרכוש כוח השפעה, כוח אמונה, כי אין לנו ברירה ואנחנו חייבים כך להמשיך, ומגיעים. אין שיטה אחרת אמיתית. יש הרבה שיטות פסיכולוגיות, שנדמה לאדם שהוא כבר נמצא באור הלבן, בעוד כל מיני כאלה פעולות, אבל האמת [צריך] שוב ושוב לבדוק את עצמו כלפי מאמרי רב"ש וכך להתקדם. והעיקר, כל אחד צריך לתת דוגמה לשני.

ישנם אנשים שהם לא יכולים לסבול, אפילו לשמוע על פעולות כאלו. זה נראה להם גן ילדים, שזה הזוי, זה משחק ושזה לא רציני, הם לא יכולים לקבל את זה. בדרך כלל אלה אנשים עם רצון לקבל מאוד גדול, והם אחר כך מצליחים מאוד, אבל אחר כך. אם יש בהם מידת הסבלנות ואם הם לא עוזבים, אמנם הם שייכים לנשמות קשות, אבל מגיעים להישגים גדולים. אנחנו נמצאים בדור שבו הרבה מאוד אנשים באים עם נשמות כבדות, גדולות, וזה הסימן של הזמן שלנו. ולכן צריכים הרבה סבלנות ותמיכה הדדית.

שאלה: אומרים שבעשיריה יש התנגדות ללמוד את מאמרי החברה של רב"ש. אז איך אנחנו משכנעים את עצמנו ללמוד אך ורק את מאמרי רב"ש כדי לבנות את העשיריה?

אני מבין אתכם. לי הייתה התנגדות מאוד גדולה, וודאי. התנגדות ללמוד מאמרי רב"ש בעשיריה. לכל נשמה ונשמה בריאה, כלומר אגואיסטית נורמאלית מה שנקרא, וודאי שיש התנגדות לזה. אף אחד לא רוצה לשמוע את זה, כולם רואים את זה כאיזה משחק, "מה זה כתוב לילדים קטנים, שיהיו טובים", כמו שאנחנו מבקשים מהם להיות חברים, וכן הלאה. וודאי שזה דוחה מאוד, הם לא רוצים לקבל, לא רוצים להכיר בזה. אז בורחים ללמוד "תלמוד עשר הספירות", או כל מיני דברים אחרים נוספים, או סביב זה. אבל ממש לקרוא, ללמוד, ללעוס את מאמרי החברה של רב"ש אחד אחד, עם החברה, בתוך החברה, זה מאוד קשה.

ישנם אנשים שלא יכולים להתחבק, הם מרגישים כל אחד את עצמו עד כדי כך מבודד מאחרים, שהוא לא מרגיש שישנם עוד אנשים בעולם. בן אדם לפעמים מגיע אלינו, לקבוצה, ללימוד חכמת הקבלה, ואני רואה עליו, הוא לא יכול להרגיש עוד מציאות בעולם חוץ ממנו. כך הוא בנוי, כך הוא רואה את העולם, דרך האגו שלו, עד כדי כך שהוא לא מסוגל להתחשב באף אחד. פשוט אין בתפיסת המציאות שלו כזה דבר. אני חושב שגם עכשיו אם אתם שומעים, אז כל אחד מכם יכול להבין שיש בו חלק ממציאות כזאת. כל שכן אנחנו צריכים להשתדל להתחבר, להתחבק, להחזיק ידיים, להתחיל לפתוח רגש אחד לשני, להיות באיש את רעהו יעזורו באיזו צורה, שיפתח ליבנו, זה בלתי אפשרי, אלה דברים שהם נגד הטבע האדם. ישנם כאלה שהם עם הנטייה לחיבור עם האחרים, ישנם כאלה שלא. האנושות מכירה בזה.

אבל כשאדם מגיע לחכמת הקבלה, יש בזה כבר חשבון אחר. יש רצון לקבל חזק, גדול, הוא קשה מפני שהוא נמצא בשבירה גדולה. ויש רצון לקבל קטן, שהוא לא כל כך מרגיש את עצמו שבור. לכן, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". יש לנו כאן בעיה. אבל כל אחד ואחד, מה שלא יהיה, אם הוא מגיע לחכמת הקבלה, הוא לא מבין לאן הוא מגיע, הוא לא יודע על מה הוא יצטרך להתגבר בכלל. אלא כך האדם בנוי, הוא שומע מה שכדאי לו, מה שטוב לו, דברים אחרים הוא לא שומע. האגו שלנו גם עוזר לנו בזה. אם היינו יודעים מה אנחנו צריכים לעבור, איך אנחנו צריכים, ממה צריכים לנקות את עצמנו, היינו מלכתחילה בורחים. אלא לאט לאט כך אנחנו נכנסים לטיפול, ומאין ברירה וכדאיות, והעולם שנמצא במשבר סביבנו, וכך אנחנו מתקדמים.

אז נתקדם. העיקר לא לשים לב למכשולים, וסבלנות. אז עוד שנה, עוד שנתיים, עוד עשר שנים, ואפילו עוד עשרים שנה, בכל זאת, אני בסופו של דבר מגיע ליישום. אני מגיע למטרת החיים שלי. כי לחיים שלי אין מטרה אחרת, אלא לצאת מהמסגרת הזאת לעולם העליון. לזה קיבלתי את החיים ואני משתדל כך לממש אותם. וכאן רק עזרת ה' יכולה לעזור לאדם.

שאלה: לגבי אותו נושא, כשתלמידים חדשים נכנסים לעשירייה, הם נכנסים עם הרבה מאוד מרץ, מוטיבציה, והם רוצים להמשיך ללמוד, אבל אחרי זמן מסוים הם פשוט נעלמים, בלי סיבה נראית לעין. האם זה אומר שהעשירייה לא עושה את העבודה, למה זה קורה?

זה שמגיעים אנשים חדשים ואחרי זמן מה הם נעלמים, זה טבעי. האדם מגיע, רובם מגיעים, כדי לחטוף איזה משהו מהר מאוד, כמו איזה חטיף שאתה חוטף בדרך, ובזה להמתיק את החיים של עצמו, ולהמשיך הלאה לכל העסקים. יש כאלו שהם יותר רציניים, שהם רוצים להגיע להרגשה, להשגה, אבל לא במחיר כל כך כבד, אלא קצת בהתפעלות, בהתעלות מעל החיים הרגילים.

יש יותר רציניים שרוצים להשיג את זה בצורה מדעית. גם אני הייתי ביניהם, בהתחלה. הם רוצים לדעת איך בדיוק בנויה המציאות, מה קורה, זאת אומרת, שֶכֶל לפני הרגש, וזה לא הולך אצלנו אף פעם. גם בחיים הגשמיים שלנו, קודם כל בא הרגש ואחר כך השֶכֶל, שהוא מבקר את הרגש ובונה על הרגש מתוך הרגשות, כל מיני מערכות, כל מיני ציורים, תמונות, ואז בתוך התמונות האלה שהשכל בונה מהרגשות, או מהרצונות יותר נכון אפילו להגיד, הוא מתמצא, ואז יש לו צורת חיים. מדע, ובכלל החיים הרגילים.

ויש עוד ועוד אנשים שהגיעו מכל מיני מטרות שלהם, וכשהם באים אלינו הם נתקעים במצב שהוא מוזר להם, שהם לא מסוגלים לעכל אותו, כי מדובר כאן על שבירת האדם. לא השבירה שנעשתה לפנינו, עם זה כולם יכולים להסכים ולשמוע, אלא שבירה שהם צריכים לעשות עכשיו, שהם צריכים לשבור את עצמם, את האגו שלהם, להרכין את הראש. אחרי שמרכינים את הראש לשייך את עצמם לכל מה שהמקובלים אומרים להם, לציית בכל דבר, שלא נראה לא ללב ולא לשכל, ולכן מעטים הם אלו שנשארים בדרך וזה שנעלמים, נעלמים.

אני חושב שזה טוב שהם קיבלו איזו מנה קטנה ממה שיש לנו, ואם היו יכולים לקבל מנה יותר גדולה, הייתי עוד יותר שמח. כי הם עכשיו עוזבים, הולכים, חוזרים לחיים שלהם לאיזה זמן מה או בגלגול הזה או בגלגולים הבאים, אבל הם בכל זאת ימצאו את עצמם בדרך, כי מה שקיבלו, עכשיו האור העליון הזה משפיע בהם, עובד בהם, וכעבור זמן מה הם פתאום ירגישו שהם צריכים לקבל עוד מנה והם יבואו אלינו, יבואו להמשיך.

שאלה: לְמה רב"ש מתכוון כשהוא מדבר על האדם השלם, "כי זה כל האדם"?

כשכתוב "כי זה כל האדם" מדובר על האדם הראשון. שכל אחד מאיתנו צריך להגיע למערכת כזאת שלמה של אדם הראשון, והמערכת הזאת היא כוללת את הכול. הבורא ממלא אותה במאה אחוז, היא כוללת את כל הנבראים. כך כל אחד ואחד מאיתנו על ידי זה שנקשר לעשירייה, והעשירייה סופגת בתוכה את כל הנשמות, כך כל אחד ואחד מאיתנו מגיע בעצם לדרגת אדם הראשון מתוך הנקודה שבלב שלו. כשהוא רוכש את כל יתר הכלים של כל המציאות כ-ט' ראשונות שלו הוא בעצמו המלכות. כך כל אחד צריך להיות אדם "אתם קרויים אדם".

שאלה: אתה חוזר כל פעם על המשפט הזה "נשמה כבדה". מה זה נשמה כבדה והאם ניתן להרגיש נשמות כבדות?

נשמה כבדה זה כך נקרא בסלנג. נשמה כבדה זו נשמה גדולה שהיא עם אגו גדול שלא כל כך מרגיש את האחרים. ישנם אנשים שהם בקלות מתחברים עם אחרים, שמרגישים את האחרים קרובים אליהם יחסית. יכולים להבין את האחרים, להרגיש אותם, להצטער בצער של הזולת, ולשמוח בשמחת הזולת.

ויש אנשים שהם לא מסוגלים לזה, הם כל כך רחוקים מההרגשה הזאת של המציאות החיצונה הזאת. ישנם אנשים שבוכים, והם בקושי מבינים למה הם בוכים. כמו ילד קטן שמסתכל על הגדולים ורואה שהגדול בוכה, הוא לא מבין למה הגדול בוכה, הוא לא יכול להיכנס לתוך הרגש שלו. אין לקטן שכל להבין את הצער, נגיד, של הגדול.

גם כאן, אין הרגשות לנשמה גדולה, שבורה, חזקה, להבין את האחרים. היא לא יכולה, אפילו כמה שתתאמץ, היא סגורה בתוך עצמה. ולכן מאוד קשה לאנשים כאלו כל עוד שהם לא מגיעים לאיזה סכום מאמצים שפותח להם קצת רגש, שֶכֶל, והם מתחילים לקבל דרך כלי הרגשה את הלימוד. קשה לנשמות כאלה.

אבל שוב, היום יש הרבה מאוד נשמות כאלו. בכלל כל הרמה של אלו שבאים היום ללמוד את חכמת הקבלה היא אחרת לגמרי, היא יותר כבדה, יותר גבוהה. אבל לא נורא, זה יסתדר, אנחנו נעבור גם את זה. יבואו נשמות עוד יותר כבדות, עוד יותר בעיתיות, אנחנו נצטרך להכין את עצמנו לקליטה שלהן.

תלמיד: תודה.

אם יש לכם שאלות גם לפי השיעור של אתמול אני מוכן לענות. בכל זאת גם היום אנחנו עדיין נמצאים בתאריך המצער הזה.

(סוף השיעור)