שיעור ערב 02.04.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חג הפסח

קריין: עמ' 323 בספר פסח, מאמר "גלות למה ולמצרים למה"? המאמר נמצא גם ב"זוהר לעם", כרך ד', עמ' 64.

גלות למה ולמצרים למה

[גלותא למה ולמצרים למה]

.246" למה רצה הקב"ה להוריד את ישראל למצרים בגלות? הגלות למה? ולמה דווקא למצרים?

.247 כתוב, שישים המה מְלָכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר. שישים המה מלכות, הם גיבורים של מעלה שמצד הגבורה, הנאחזים בחקיקות, בחיצוניות של החיה הקדושה של ישראל, המלכות. וע"כ נקראים על שמה שישים מְלכות. והם מלאכים הממונים על האומות. שמונים פילגשים, הם המלאכים הממונים בחקיקות המלכות, שמתחתיהן של שישים מלכות. וע"כ נקראים פילגשים ולא מלכות.

ועלמות אין מספר, הוא כמ"ש, היש מספר לגדודיו? ועכ"ז כתוב, אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאימָהּ. זוהי השכינה הקדושה, היוצאת מי"ב (12) אורות. והיא זוהר המאיר לכל, וע"כ נקראת אמא, כמ"ש, אחת היא לאימה.

.248 כעין זה עשה הקב"ה בארץ. זרק כל העמים לכל צד, ומינה עליהם ממונים. כמ"ש, אשר חָלק ה' אלקיך אותם לכל העמים. והקב"ה לקח לחלקו את כנ"י. כמ"ש, כי חֵלק ה' עַמו יעקב חבל נחלתו. וקרא לה, אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאימה. זוהי שכינת כבודו, שהשרה ביניהם. אחת היא ומיוחדת לו.

כתוב, ראוהָ בנות ויְאַשְׁרוה, כמ"ש, רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כוּלנה. וכתוב, מלכות ופילגשים ויהללוה, אלו הם שרי העמים שהתמנו עליהם.

.249 בעשרה מאמרות נברא העולם. העולם נברא בשלושה: בחכמה, בתבונה ובדעת. והעולם לא נברא אלא בשביל ישראל. וכשרצה הקב"ה לקיים את העולם, עשה לאברהם בחכמה, ליצחק בתבונה, ליעקב בדעת, כמ"ש, ובדעת חדרים יימלאו. חג"ת, אברהם יצחק ויעקב, עלו ונעשו חב"ד.

ובאותה שעה השתכלל כל העולם. וכשנולדו ליעקב י"ב שבטים, י"ב גבולי אלכסון, השתכלל הכול בעוה"ז, כעין של מעלה באצילות.

.250 כשראה הקב"ה את השמחה הגדולה של העוה"ז, כשהשתכלל כעין של מעלה, אמר, פן יתערבו י"ב השבטים בשאר העמים, ויישאר פגם בכל העולמות. מה עשה הקב"ה? טלטל את כולם מכאן לכאן, עד שירדו למצרים לשבת בדירותיהם בתוך עם קשי עורף, המבזים מנהגיהם ומבזים אותם מלהתחתן בהם, ומלהתערב עימהם, וחשבו אותם לעבדים.

הזכרים מאסו בהם והנקבות מאסו בהם, עד שהשתכלל הכול בזרע קדוש בלי תערובת עם נכר. ובינתיים נשלם עוונם של העמים, כמ"ש, כי לא שָלֵם עוון האמורי עד הנה. וכאשר יצאו, יצאו צדיקים קדושים, שכתוב, שבטי יה עדות לישראל.

ובזה מיושבות השאלות: למה נגלו ישראל? ולמה למצרים דווקא? כי מהפחד שלא יתערבו השבטים בשאר האומות, שהיו מכבדים את ישראל, הגלה אותם למצרים, שהיו בעלי גאווה ומבזים ומואסים בישראל. והיו שם עד ששלם עוון אמורי, ובאו לארצם הם, שאין עוד פחד מפני תערובות בשאר העמים."

בזמן הירידה, בזמן הרגשת הגלות אנחנו יותר ויותר מרגישים כמה שאנחנו רחוקים יותר ויותר מהקדושה, מעל מנת להשפיע, מגדלות הבורא, וזה בכוונה כדי שנרגיש את הגלות בצורה האמיתית, ואז, רק אז נוכל לצאת. לכן, לא הגלות מסתיימת, אלא אנחנו במצב שפשוט לא יכולים לעשות כלום, אין שום תקווה, אין שום דבר שיכול לתמוך בנו, להחזיק בנו, אלא רק קצת החיבור שהשגנו בינינו, זה מה שמחזיק אותנו בלבד. זה סוף הגלות, חושך מצרים.

קריין: עמ' 32 בספר פסח, מאמר "הגלות והגאולה".

ההרמוניה בין הדת לחוק התפתחות או אל הגורל העיוור

"ובגוים ההם לא תרגיע

ולא יהיה מנוח לכף רגליך (דברים כ"ח פ"ה).

והעולה על רוחכם היו לא תהיה

אשר אתם אומרים נהיה כגוים

כמשפחות הארצות (יחקאל כ' ל"ב).

הרי הוי' יראנו בעליל שאין כל קיום לישראל בגלות, ולא ימצאו להם מנוח - כמו שאר העמים שנתערבו בגוים ומצאו להם מנוח, עד שנטמעו ביניהם, ולא נשאר מהם זכר."

אנחנו רואים במשך ההתפתחות, אלפי שנות העולם, שישנם אנשים שהם יותר מתקדמים, יותר מתקרבים לרוחניות, ומשתדלים איכשהו לנגוע בה ולהתקדם, משיגים קצת והולכים, משיגים קצת והולכים. יש המון אנשים שנמצאים בזה. כשאנחנו אחר כך נראה את האמת, אנחנו נראה שכולנו, אני מדבר על כל העולם, על כל מיליארדי האנשים, כולנו עוסקים רק בעבודת ה' רק שזה בצורה נסתרת מהאנשים עצמם. אבל כולם פועלים, כולם עובדים עבודת ה'.

אין אף אחד שחי חיי בהמה ממש, אפילו לא דומם, צומח, חי, אבל הם מקיימים את החוקים הרוחניים בצורה אינסטינקטיבית, טבעית, מעצמם. גם בני אדם, יש כאלה שמקיימים חוקים כמו שכתוב "כולם כבהמות נדמו", הם חושבים שהם פועלים לטובת האגו שלהם, לעסקים שלהם, לכל מיני דברים, להרגיע את העצלות שלהם, או רצון להצליח, אבל לא, זה לא נכון. פשוט משקרים להם. מפני שהם לא יכולים להתקדם לעבודה בעל מנת להשפיע אפילו במקצת, לכן נותנים להם בפירוש להתעסק בעל מנת לקבל, העיקר שיתעסקו. ובינתיים, כשהם מתעסקים בעל מנת לקבל, הם בכל זאת מסובבים את כל המערכת הזאת, את הנשמה הכללית לכיוון התיקון.

לכן, אנחנו צריכים לראות איזו הזדמנות ניתנה לנו כדי שאנחנו לא נתעסק בחוסר ידיעה, בשקר, באותם הדברים ההכרחיים ונקיים מה שהרצון לקבל מכתיב לנו לעשות, שהוא כבעל הבית. זה נקרא שעובדים אצל פרעה, אבל אפילו לא מודעים שזה פרעה, שזה המלאך הרע. לא, אלא המלאך הטוב.

מה הבדל בשבע שנות שובע במצרים? שאנחנו מרוצים מפרעה הוא משלם לנו טוב. אנחנו עושים את העבודה, הוא משלם על הכול וזה בסדר גמור. אנחנו לא חושבים על טיב העבודה אלא על טיב השכר, כמה שיותר שכר זה יותר יפה וטוב. כל העולם עושה כך וגם בני ישראל כמו שכתוב בתורה. אמנם הם כבר הולכים להתחבר ביניהם, ללמוד על החוקים של העולם הרוחני, אבל בינתיים זה כדי להרוויח, להצליח, כדי לפרגן, כדי לעשות נחת רוח לפרעה.

אחר כך משתנה הדבר. קודם חשבנו שטוב לנו כך, הכול מוצלח, הכול יפה וטוב, נותנים לנו שכר יפה גם בעולם הזה וגם מבטיחים לנו עולם הבא והכול יפה ממש, כל אחד מרוצה מהחיים שלו. אחר כך זה מתקלקל, "קם מלך חדש במצרים", במה? בזה שאנחנו מתחילים לראות שזה לא מספק אותנו, שזה לא בדיוק נכון, "מה יש לי מזה שאני עושה את זה?". אני נכנס לייאוש כמו כל העולם היום, חצי מהעולם יושב על כל מיני תרופות נגד דיכאון, הכול מתקלקל. מתקלקל בכוונה מהמנוע הכללי שהעולם מתגלגל.

ואז אנחנו מתחילים לחשוב מהי מטרת החיים, סוד החיים, מהות החיים, בשביל מה חיים וכן הלאה. ומזה מתחיל להיות כבר שלב חדש, שאלה חדשה, בשביל מה? למה? מה לעשות עם זה? לא מרוצים, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה". חשבנו פעם שהכול יהיה בסדר, בונים, עושים. היום כבר לא רוצים להתחתן, לא רוצים להביא ילדים, לא רוצים שום דבר, לא את העולם הזה. בקיצור הכול מתקלקל.

זה בעינינו מתקלקל. אבל בעיני המקובלים הם רואים דווקא ההפך, הם שמחים ורואים שהעולם מתקדם יפה וטוב. כמו שאומר בעל הסולם "שמח אני ברשעים שמתגלים", כי רשעים שנמצאים בנו, היינו אלו כל מיני תכונות שאנחנו צריכים לתקן, כדי להגיע לגמר התיקון. ושהם לא מתגלים, אז אנחנו לא יכולים לתקן אותם. אבל כשאני רואה אותם שהם מתגלים, ואני רואה את העולם דרך התפיסה שלי החדשה בצורה לא נוחה, לא טובה וכן הלאה, זה דווקא סימן להתקדמות.

וחבל מאוד שאנחנו לא יודעים כאן להתמודד עם מה שקורה. כי אם בצורה פרטית זה קורה לאדם, אז הוא רוצה לעזוב, הוא חושב שחכמת הקבלה מביאה אותו למצב כזה של ייאוש, של חוסר אונים, שמה יש לו בזה לעשות הוא רק מקלקל את החיים שלו, ואז בורח. כי יותר טוב שאני כך אחסוך מכות, אם אני אשב מול טלוויזיה בבית בערבים, ובבוקר אשן, העיקר לא לסבול. כאן אנחנו צריכים לעשות חשבון.

כמו שכתוב לנו בתורה, התקדמות, התקרבות לגאולה, היא באמת מלווה בהרבה מצבים לא נעימים. תלוי מה זה לא נעימים. דברנו אתכם קודם, על גדלות הבורא בעינינו, אז גדלות הבורא בעינינו, היא יכולה ממש לכסות את כל מה שיש לנו בצורה שמתגלה כלא נעימה, לא יפה, לא טובה, קשה, לא מובן, כל דבר ודבר שיהיה. סך הכול גדלות הבורא היא מכסה את הכול, ואז עוברים מלהיות תחת שליטת פרעה לתחת שליטת הבורא. זה הכול תלוי בחשיבות, עד כמה ששניהם נמצאים ביניהם בחשיבות היחסית זה על זה.

תלמידה: הייתי עם המשפחה שלי בפסח והרגשתי חייזר, הרגשתי תהום עצומה.

למה?

תלמידה: הם קראו את ההגדה של הקיבוצים.

זה משהו חדש, אחר?

תלמידה: הגדה אחרת ממה שיש בדרך כלל.

באמת? זה מעניין מאוד.

תלמידה: הרגשתי שאני לא הצלחתי.

אולי דווקא ההפך. שם אפשר לראות בצורה יותר ברורה, את מה שאנחנו מדברים. לא?

תלמידה: לא היה להם שמץ של מושג בכלל על מה הם מדברים.

זה משהו אחר.

תלמידה: הם לא התעניינו בכלל, הם יודעים שאני לומדת קבלה, שבן זוגי לומד קבלה, זה לא עניין אותם, הם לא רצו לשמוע. גם אני לא הצעתי, כי אמרתי שזה לא מתאים. אבל הרגשתי שלעומת העבר שהיה עוד נסבל, הפער, התהום הזה נהיה הרבה יותר גרוע.

אז שותים עוד ארבע כוסות יין וזהו.

תלמידה: השאלה היא, איך אפשר כן להתגבר מעל הפער הזה?

אני לא פעם ראשונה שומע ממך את השאלה הזאת, וגם אני נמצא בה כבר כמה שנים. עוד ועוד הסבר, הסבר, ולחכות. לא לחכות, לא לעשות כלום. אבל בתוך ההסבר שלנו המתחדש והנמשך, אנחנו מחכים שהעולם ישתנה. והוא משתנה מאוד מהר ונעשה בכל זאת קצת יותר קרוב למה שאנחנו מדברים. וגם כאן יש את תקופת החושך שלפני הגילוי, ולכן אנחנו לא כל כך רואים את זה. אבל באמת יהיה טוב.

תלמידה: אז מה שעשינו כל הזמן זה לשמור על כוונה, חיבור לעשירייה.

כן. זה לא מעט.

שאלה: מה זה מסך? האם זו הצעקה עצמה לבורא, האם זו הכוונה שיש, האם זה השינוי של הטבע שהבורא נותן לאדם, או הכול ביחד?

מסך זה משהו שכל הזמן מווסת את היחס שלי לעל מנת להשפיע. כמה רצון לקבל אני יכול לצרף לכוונה על מנת להשפיע, זה המסך.

זה מה שאנחנו צריכים להפעיל, וכך לווסת את הקשר, הרצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע, מעכשיו עד גמר התיקון. כל הזמן לעבוד עם המסך.

תלמידה: אבל אנחנו מקבלים אותו רק אחרי שאנחנו מגיעים לאיזו סאה?

כן ודאי.

שאלה: האם כשיוצאים בחיפזון ממצרים, זה אומר שזה בא מהר והולך מהר?

כן, אפשר להגיד כך.

תלמידה: אז מתי מגיעים לדבקות הקבועה? זה גמר התיקון?

בטח. הדבקות הקבועה זה אומר, שאין לי שום רצון שלא מצופה בכוונה "על מנת להשפיע", במידה שהרצון נמצא בי ב"להשפיע על מנת להשפיע" ו"לקבל על מנת להשפיע". זאת אומרת שתיקנתי את כל הרצונות שלי ב"על מנת להשפיע" זה נקרא "גמר תיקון". וכל זה יכול להיות רק בתנאי שמבחינתי אני דבוק עם כולם ומשרת את כולם ומחבר את כולם. כי אני נקודה אחת ממערכת אדם הראשון, ומהנקודה שלי אני חייב לחבר את כל המערכת, את כל הנשמות דרכי לבורא.

תלמידה: האם המקובל נמצא באיזו דבקות קבועה, חלקית כל הזמן?

לא קבועה, אין דבקות קבועה. קבועה אפשר להגיד, שאם אני נמצא ברוחניות אז אני נמצא ב"להשפיע על מנת להשפיע" וכל הזמן מוסיף כמה שיותר "לקבל על מנת להשפיע", דרגת בינה ועליה את דרגת כתר, אולי לזה את מתכוונת?

תלמידה: אם המקובל שעבר את המחסום ועלה עוד מדרגה אחת, אז הוא נמצא כל הזמן בעולם הרוחני וכל הזמן יכול להשפיע?

לא.

תלמידה: אז הוא כל פעם צריך לנסות עוד פעם ולעשות את כל התהליך הזה.

נופל כמו רבי שמעון מן השוק, והופך להיות בהמה, אבל גם בזה הוא מרגיש כבהמה. כמו הבעל שם טוב ששכח את האותיות. זה משהו מיוחד, מאוד מרדים, אני לא יודע איך לתאר את זה.

תלמידה: ואז הוא צריך לעשות את כל העבודה שוב בשביל לעלות בכל פעם?

זה לא את כל העבודה, והוא עושה את זה בקלות, לא בקלות אבל במהרה. כי כל דבר כבר במקומו.

שאלה: ביחס לנקודה שהעולם נמצא היום בייאוש. יש לי ילד בן 18 שהוא תלמיד מצטיין ויש לו חברים והוא עושה נחת רוח להורים שלו. כל יום הוא בא ואומר לי "אני לא מבין מה הטעם בחיים האלה, אני מיואש כבר, אני לא מבין מה המטרה שלשמה נולדתי".

לכן הוא מצטיין.

תלמידה: וכשאני באה ומסבירה שיש מטרה נעלה לחיים, האוזניים שלו נאטמות "אני לא רוצה לשמוע בורא, אני כועס על הבורא".

למה את מדברת על הבורא? את צריכה לדבר על הטבע, על מה שהוא מבין וקרוב לו. מה זה בורא? למה את מכניסה דת, ואיזה דמיונות? הוא צודק, אימא לא מצטיינת.

תלמידה: אבל למה הבורא מביא את האדם לייאוש מכוחותיו, כשהוא רוצה לדעת מה הטעם בחיים, אבל הנקודה שבלב שלו לא פועלת?

איך את לא מבינה שכך צריך להיות, את לא רואה את הדרך? אני לא יכול להסביר לך. כל הכישלונות, הבעיות, ומה שיש בצורה פרטית ולכל האנושות, בלי זה לא נפתור את הבעיה הכללית איך להגיע לחיבור של כולנו בנשמה אחת. אבל צריכים להסביר לילד בצורה הנכונה. אני במקומך לא הייתי פותח פה, יש בשביל זה ספרים והרבה, וכאלה שבטוח קרובים אליו. ואסור את זה לעשות, את מרחיקה בזה.

שאלה: שמעתי הרבה פעמים שאנחנו צריכים להיות מעבר לגופים, מעבר לפרצופים ורק בהרגשה של הנקודה שבלב. האם בחיבור ובהשפעה, ניתן דווקא כן לראות את הגופים ואת הפרצופים, להחזיק ידיים ולרקוד ולהיות מחובר גם לגוף בזמן החיבור הזה?

כן, אפשר גם את זה וגם את זה יחד.

שאלה: בעל הסולם אמר אל תגיד חרוט על הלוחות אלא חירות ממלאך המוות שזה העיקר. איך אפשר להגיע להרגשת הנצחיות?

אי אפשר להגיע לזה אלא רק בסוף.

(סוף השיעור)