001_heb_o_rb_bs-tes-06_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/dmZlPJCf?mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ו'.

אז מה שהיה קטנות וגדלות, עיבור יניקה מוחין בראש, מתפשט בגוף, שנקרא שיבולת הזקן. והאורחא, ואורחא שבש... השערות, הם מראים את הקטנות, אין בו שערות, מלכות ג"ר, כבר יש לו ג"ר דרוח. זה תיקון חמישי.

ואחר כך יש תיקון שישי, שנקרא ורב חסד, מחמת השערות, זה מראה כבר אין שם חכמה, רק על חסדים. על איזה חסדים? של מוחין דנשמה. ואחר כך יש תיקון שביעי, שאורחא ד… גם כן אורחא, כל מקום שאורחא מראה על גדלות, זה נקרא הפנים דאתפני משערא, כבר אין מוחין דחיה.

אז הוא נותן סדר של עיבור יניקה מוחין דחיה הם בעיבור היה בשפה עילאה, באורחא שבשפה עילאה, והלידה הוא עיבור יניקה מוחין, אז ג"ר דרוח, שזה בשיבולת עיבור, נקרא שפה תתאה, הוא באורחא שבשפה תתאה.

ואחר כך יש מוחין דנשמה, רמז על התרחבות השערות, חסדים, וכאן אתפני, דאתפני משערות. אחר כך הוא אומר, היות שכל הקיבוצים אלו בא על ידי השערות, לכן נמשך המזל התח… העליון, שנקרא תיקון הח', נקרא אל רחום, חנון זה למעלה, ארך אפיים זה בשיבולת באורחא שיבולת, רב חסד מוחין דנשמה, ואמת הוא מכנה זה מוחין דחיה, שאז ניכר באמת שהשגחתו הוא מבחינת טוב ומיטיב, בזמן שנתגלה מוחין דחיה.

אחר כך היות שהכול מתקבץ על ידי השערות, שהיה על ידי עליית ה' תתאה בעיניים של כל המיתוק הזה, לכן תיקון, תיקון הח' נקרא נוצר חסד, הוא מכונה בחינת יסוד, הוא מכונה בחינת מזלין. מזלין נקרא יסוד. וכאן הוא אומר רק מה שנוגע לעולם הנקודים.

אנו לומדים כך, שיצא ג' ראשים. מה ג' ראשים האלו? ב' דהתלבשות וא' דעביות. אז אני שואל, בזמן שיוצא ד' דהתלבשות ג' דעביות, הראשים שהיה מקודם מתבטלים או שנשאר במדרגה הזאת וקיבל תוספת? אני שואל. אז אני ח… מכל מקום משמע, מה שהיה לו לא נאבדה מהם, רק קיבל תוספת, אחד.

הלאה. עוד יש שאלה כאן, אנחנו יודעים שראש הא' דנקודים נקרא ישסו"ת, שיש לו גלגלתא ועיניים, שהוא מקבל אוזן חוטם פה במקום יציאתו, שנקרא גלגלתא ועיניים, ראש דדיקנא. מה שאם כן, אבא ואימא וכתר הם אח"פ דדיקנא, שנבחן שהוא קיבל בבחינת שש שמות.

עכשיו, שבא הגדלות הצמצום ב' מתבטל, אז אני צריך לומר שאח"פ, שנקרא ג"ר דנקודים עם ראש הא', שנקרא ישסו"ת מתחברים. בא ואומר, לא. האור שהיה בראשון שירד למטה ועלה למעלה.

תלמיד: לא יורד.

רב"ש: שוב לא ירד … מדוע? נותן שני תירוצים, לא מעניין אותי עכשיו. נותן תירוצים יפה. עכשיו מה אתה שואל?

אז אני יודע שאח"פ דדיקנא, שנקרא ג"ר דנקודים, לא מתחבר עם ישסו"ת. ונותן זיווג ראש הא' נקרא גלגלתא ועיניים. מדוע? הוא אומר, היות שאנחנו רואים שהפרסא לא נתבטלה, והראיה לדבר שהיה שבירה, שרק לשעתו.

נמצא, אם הוא היה מתחבר עם ג"ר דנקודים, כמו שג"ר דנקודים עומדים למטה מטבור והם מצומצמים, וגם הוא היה מצומצם, שמתחבר אליהם כאילו. לכן משלא מתחברים, מדוע? שהצמצום באמת לא נתבטל לגמרי. לכן לומדים שגלגלתא ועיניים נקרא ראש הא' ישסו"ת, עומד למעלה מטבור.

ברור? הלאה.

ואחר כך הוא לומד שכתר ירד ה' תתאה מעיניים דכתר, מפה דכתר ואח"פ דכתר התחברו עם גלגלתא ועיניים דכתר. שם אני לומד שכן נתחברו. שמעתי. ואחר כך הוא אומר, תדעו לכם, היות שאח"פ דכתר היו בגלגלתא ועיניים דאבא ואימא, היות שאח"פ קיבלו גדלות, גם גלגלתא ועיניים דאבא ואימא קיבלו גדלות. גם כן אני שומע.

עכשיו, הם נעשו בחינה אחת, לא עם שני ראשים. הם שני בחינות, הוא בא לידי התלב... ב' דהתלבשות וזה א' דעביות. ובחינת אח"פ, אנו אומרים שהם בחינה אחת. הלא הם שני ראשים, שני עביויות. הם לא דומים זה לזה.

לכן אני לומד שבחינה א' קיבל מכתר ד' ג', כמו כתר בעצמו. לא לרוץ. עכשיו נשאלת שאלה. הוא אומר כלל, התחתון עולה לעליון נעשה כמוהו. לכן יש לו גדלות. אז הוא קיבל עכשיו בחינת הת... שהוא קומת כתר, שכמו כתר או לא? אומרים שכן.

אולי א' דעביות? אז אני צריך לומר, הוא קיבל קומת כתר של דרגתו. הוא לא צריך יותר, מבחינה א' לא צריך ב'. הוא שואל כאן שאלה … למדנו לא. אם נעשה כמוהו, אם נעשה מדרגה אחת כמוהו או לא? נעשה מדרגה כמוהו, יש לו שלמות כמוהו, אבל הוא צריך שלמות אחר והוא צריך שלמות אחר.

אני ו… אבא ואימא נקרא בינה דמ"ה. זה השלמות שלהם. הם צריכים, רק מה צ... בינה, מה צריכים? לכן יש מאמר של חסידות. רב זושא אמר, הוא לא צריך גדלות אומר מ…. מאברהם אבינו, והוא צריך להיות כמו רב זושא צריך להיות.

תלמיד: כן.

רב"ש: דרגתו צריך להיות שלמות, הוא לא צריך שלמות של השני. רק שלמות בח… גם כאן. א' דעביות נשאר א' דעביות, והוא נקרא ב' דהתלבשות. יש שם שלמות כמוהו, מה שהוא צריך, זה שלמותו. מה שהוא זה נקרא שלמותו. התחתון צריך שלמות של העליון.

עכשיו, אומרים עוד דבר, גלגלתא ועיניים דאח"פ דאבא ואימא היו, איפה? בז' תחתו… בגלגלתא ועיניים דז"ת דנקודים. הוא אומר, פתיחה שם, בזמן שאבא ואימא העלה את אח"פ שלהם, על ידי הארה על ידי היסוד שלמדנו שם, אז גלגלתא ועיניים דתחתון גם כן עולים. והם נקרא בחינת מ"ן לאבא ואימא. נמצא, גוף נעשה כמו הראש. רק צריכים לומר, יש לו גם כן שלמות כמוהו? הגוף לא צריך שלמות בראש. הגוף צריך שלמות, שלמות של גוף.

לפי הסבר משל שלי. אם בן אדם, הגברת שאמרה, היום יום חמישי, תכין כסף בשביל שבת. בכוח כבר יש לי כסף. בא בשבת לאכול, תן לאכול בכוח, אני, אני נותן לך לאכול.

הרב לייטמן: כאילו נותן …

רב"ש: גוף צריך גוף. גוף לא צריך בכוח. גוף צריך בפועל. אין מדרגה שהתחתון מתאים לעליון, ועליון מתאים לתחתון, כל אחד ואחד צריך לקבל שלמות של דרגתו.

ובחינה הג' דדיקנא, הוא כל שאר התיקוני דיקנא הנמשכים עד החזה, דהיינו עד תשלומו. שהם בחי' ז"ת שלה האמיתים, כלומר שהם בחינת גוף וכלי קבלה גם ממקורם. שהוא צמצום א'.

וגם זה שכתוב עד החזה, גם כן לא מדויק. הוא אומר כך, אור החוטם נמשך עד החזה, ואור הפה נמשך עד הטבור.

הרב לייטמן: מה זה עליון, מה זה תחתון?

רב"ש: ממ? מה זה עליון, מה ש… מה נמשך עד החזה, מה תחתון עד ה… עד הטבור. והוא לומד, הלא על פניו מדייקים את הדיוק הזה. נראה הלאה.

וזה אמרו "כשיורד אור העין הוא עובר דרך אזן חוטם פה ומסתכל באורות אח"פ ההם" דהיינו כנ"ל, שאור עינים מושפעים בהאח"פ, היינו, לא כמו שאז שלמדנו אור היה על עביות דבחינה א' נמשך מפה למטה. איפה מתחיל? מהגוף. מפה למטה מתחיל כאן? לא. רק מתחיל מעיניים ולמטה כבר נקרא אח"פ, כבר נקרא גוף. זה דבר חדש.

וזה אמרו ''ולוקח מהם אור לצורך עשיית הכלים של הנקודות" כלומר שגם הכלים דנקודים המקבלים מהם, מאור שיצא בראש דס"ג, היינו, יש שערות דיקנא. לכן מחויבים להיות כתכונתם, כמו שמבאר והולך. שכלים דנקודים מסודרים לפי סדר צמצום ב', גלגלתא ועיניים ואח"פ, שזה ראש וגוף.

תלמיד: אז צריכים…

רב"ש: אז צריכים להתחיל דף ת"ט, אות כ) והענין הוא, מה כאן המדובר? כאן המדובר בהבחנה ג', שהוא אומר, האור שיצא דרך עיניים, הכלים שלו כבר מסתכל באח"פ. הכוונה שאח"פ כבר נבחן לגוף, לא לראש, מטעם צמצום ב'.

ועוד למדנו, היות שהזיווג הזה, שהייתה בשביל עולם הנקודים היה על צמצום ב', שלא מאיר רק חצי מדרגה. והיות שבפרצוף ס"ג בעצמו, אף על פי שהוא עושה זיווג על ה' תתאה בעיניים, אז בו עצמו עוד מאיר כל עשר ספירות.

נמצא שהאור הזה שיצא דרך עיניים, שמאיר רק חצי מדרגה, המיעוט הזה, דבר שנוסף עליו, כמו השערות שנוספים על הגוף, שאין הם מגוף עצמם. אם כן, מדוע הוא מכנה זה שערות? להראות שבס"ג עצמו עדיין שום מיעוט.

ושערות, הוא נותן שתי, אה, שני פירושים על המילה שערות. אחת, משום שדבר נוסף על הגוף. ב', מלשון סוער. למעלה אין שום שערות. רק הוא נותן למשל שערות מלשון סוער, חסר לו מה שיש, חסר לו מה שהוא, מה שצריך לקבל ואין לו, לכן יהיה סוער. אז הוא מחלק את זה לשערות רישא ולשערות דיקנא.

ועוד למדנו, כמו שכל מדרגה מקבל האורות ממקום הזיווג ולמטה, דהיינו מקום הזיווג שהייתה לצורך ע"ב היה בפה דגלגלתא, אז הוא לוקח האורות שלו מפה ולמטה דגלגלתא. וכמו כן ס"ג שנולד מפה דע"ב, נבחן גם כן לאורות שלוקח אותם מפה ולמטה דע"ב. כמו כן נבחן כאן, הגם שעולם הנקודים עומד ומלביש מטבור למטה, בשביל איזה סיבה, אבל האורות שהוא לוקח מאיזה מקום? ממקום הזיווג ולמטה, שהם שערות דיקנא. זה שאומר כאן.

כ) והענין הוא באופן זה כי הנה נתבאר שאורות האזן נתפשטו עד שבולת הזקן, שבגשמיות, אז למטה מפה דראש. ואורות חוטם פה עוברים ג"כ דרך שם. וא"כ מוכרח הוא, כאשר נמשך אור העינים דא"ק, מעיניים למטה, יתערב עמהם ויקח אור שלהם. היינו, בסדר הכלים שלהם, שהם כבר נבחנים לבחינת גוף ולא לבחינת ראש.

והנה י' נקודות הם, באופן כללי הוא לומד עולם הנקודים בשם י' נקודות. הג' ראשונים שבהם, כתר, חכמה, בינה, הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח"פ ממקומם מאוזן, ממקום אוזן חוטם פה, עד מקום התחברות בשבולת הזקן כנודע.

אבל אינם מקבלים ממקום האוזן וממקום החוטם וממקום הפה, רק בשבולת הזקן, ממקום הזה. כי משם מתחילין הם, מי? הג"ר דנקודים, לאט, להשיג האורות שלהם, ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה.

היינו, האורות שיוצאים ממקום אוזן חוטם פה, שזה נבחן ראש המדרגה, כמו שלמדנו אתמול, המכונה אור אח"פ במקום יציאתם, זה לקח ראש הראשון דישסו"ת. ראש הראשון של עולם הנקודים, המכונה ישסו"ת, שעומד למעלה מטבור, שזה מראה שהוא שייך עוד לצמצום א' בבחינת עקודים. נמצא הוא אומר, שאח"פ דראש הא', נקרא אח"פ חיצוניים, הם עומדים משיבולת. זה שאומר כאן.

אבל הז' נקודות התחתוניות, ז"ת דנקודים, אין הם לוק... אין לוקחים את האור של הסתכלות עיניים, האור שנעשה בזיווג בה' תתאה בעיניים, אלא ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה, כנודע.

מה הוא אומר כאן? כי יש כלל, כי החוטם מגיע עד החזה, ואור הפה מגיע עד הטבור, ואם אני אומר שהם מקבלים למטה משיבולת והיות שאור אוזן נפסק בשיבולת, נמצא שאין לז' תחתוניות רק שני אורות. איזה אורות? חוטם פה. אבל אור האוזן אין לו.

כא) ונמצא כי לפי זה, מסכם. ג' נקודות הראשונות, כתר ואבא ואימא לוקחין הארה לצורך הכלים שלהם, מן ג' האורות שהם אח"פ, אבל בשבולת דוקא. לא למעלה משיבולת. אבל למעלה משיבולת, הנקרא אוזן חוטם פה, במקום יציאתם, זה לקח ראש הראשון דנקודים, הנקרא ישסו"ת, שהוא נבחן עוד לבחינת עקודים.

אבל ז"ת דנקודים אינן לוקחין רק מב' אורות לבד שהם חוטם ופה, משבולת ולמטה עד הטבור. כי אור האזן העליונה, כבר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן, ולכן גדולה היא הארת ג' נקודות העליונות, מן הז' התחתונות. שלהן יש אור אוזן? לא.

אור פנימי, כ'. מה כתוב? כ) נמשך אור עינים דרך א"ק דרך שם, דרך אח"פ יתערב עם אח"פ האלו ויקח אור שלהם. מה הפירוש?

אם אנחנו לומדים שהזיווג הייתה ה' תתאה בעיניים, ושם יצא האור, ואחר כך אנו לומדים שאור העין ירד למטה, איזה אור יש עוד לקבל מאח"פ? מה חסר להעין הזה, שהוא צריך לקבל מאח"פ גם כן אורות?

מה משמע? כנ"ל בדיבור הסמוך, אה, למעלה מכן.

כ) שנמשך אור עינים דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם: איזה אור ייקח? אור אח"פ. בשביל מה צריך לקבל עוד אור של אח"פ? מה חסר לו אור העין, שחסר לו עוד אור, שייקח אור דאח"פ?

למדנו להפך, שהתחתון מקבל אור מעליון. לא שהעליון עובר, צריך לקבל אור מתחתון. גם כן, חסר לו משהו? מה הוא אומר, פירוש יתערב עמהם ויקח אור שלהם? את זה הוא רוצה לפרש.

כנ"ל בדיבור הסמוך, שהכחות שבעליון מתחיבים בהתחתון בהכרח. אנו צריכים לדעת מה זה כוחות. כוחות נקרא רק הגבלות. לא אורות. אנו לא אומרים, האורות שיש בעליונים מוכרח להיות בתחתונים. הצמצומים שיש בעליונים מוכרח להיות בתחתונים, בוודאי. ולא מה שיש בעליון יש בתחתון.

זה שאומר, שהכחות שבעליון מתחיבים בהתחתון בהכרח. וזה אמרו "מוכרח הוא כאשר נמשך אור העינים וכו' ויקח אור שלהם" כלומר, כי עולם הנקודים המקבלים אור העינים, שהיה זיווג ה' תתאה בעיניים, הריהו עובר דרך אח"פ בהכרח, וא"כ מוכרח הוא שאור העינים יקח אור שלהם.

מה הפירוש, אור? איזה אור יש להם? פירוש, כי יפעול בסדר הכלים שלהם, ויתחלק על אותם ג' הבחינות, שישנם באח"פ דדיקנא ויעביר אותם לבחינת הכלים של הנקודים. וצריך שתזכור ג"כ כי כל עליון הוא בחינת מאציל לתחתון ובחינת הסבה אל התחתון, שלפי זה נמצא[ים] האח"פ דדיקנא, לבחינת מאציל להע"ס דדיקנא והבן.

אה, דוגמה. אנחנו למדנו, מיהו המאציל של פרצוף ע"ב? לכאורה למדנו, הזיווג שנעשה בפה דגלגלתא, מבחינה זו צריכים לומר, מי המאציל לפרצוף ע"ב? פה דגלגלתא. אז הוא אומר, לא.

הוא שואל קושיה, מה שרב אומר. ע"ב נקרא בן ותולדה דפרצוף גלגלתא. אז הוא שואל, למדנו גם בגוף דגלגלתא ראשון, מטרם הסתלקות, היה זיווג בפה דראש. ומפה דראש אומרים, מה שיש בראש, מתפשט למטה בגוף. זה לא נקרא בן ותולדה. ראש וגוף זה מדרגה אחת. אם כן, פרצוף ע"ב, שנולד מפה דראש צריך, היה צריך להיות לפי זה, מבחינה זו גם כן בחינה אחת עם הגלגלתא.

אז הוא אומר, לא. הוא לא נולד מפה דראש דגלגלתא. הוא נולד ממסך, לא ממלכות דראש דגלגלתא אלא מלכות דגוף דגלגלתא. איך? אז הוא אומר כך, בזמן שהיה בפרצוף גלגלתא ביטוש פנים ומקיף, שעל ידי זה נזדכך המסך, וכל זמן שמסך נעשה יותר קטן, האור מסתלק ממנו. עד שהמסך דטבור עלתה מקודם לבחינה ג', ב', א', עביות דשו… עד שעלה לפה דראש.

נמצא, שהמלכות דגוף עלתה למסך דראש עם הרשימות, ודרשה מילוי, המסך דורש מילוי. ונכלל גם כן שם בעביות שבראש דגלגלתא, המכונה עביות שממטה למעלה, שפירושו נכלל מכוח, כמו שיש בראש, שיכול להמשיך האור, גם המסך דטבור דגלגלתא שעלה למעלה, גם כן נכלל עכשיו מכוח חדש. נמצא עכשיו, אה, מלכות דגוף דגלגלתא נתכללה גם כן היא ממלכות דראש גם כן.

ואחר כך למדנו, נעשה זיווג בראש דגלגלתא על המסך ד' ג'. ואז למה ניכר העביות? אז מסך דטבור שהיה בראש, שניכר שהוא גוף, ירד שוב למקומו. רק לא ירד מבחינה ד' לבחינת טבור, כמו שהיה מקודם, היות שלא קיבלה יותר מבחינה ג'. לכן לומדים, מלכות דטבור עלתה למלכות דראש ונכללה עם מלכות דראש, ירדה בחזרה למלכות ג', נקרא חזה.

מה הלאה? ואחר כך למדנו, זה מאיר בכלים דגלגלתא, בכלים הישנים. ואחר כך לומדים שראש דע"ב לא מתחיל מפה עד החזה, רק אנו לומדים מחזה עד הפה, אם אתם זוכרים. מדוע כתוב מחזה עד הפה? אומרים, אחר כך המלכות דטבור, שעומדת בחזה, נתעוררים בה במה שנכלל ממלכות דראש, והיא המשיכה בחזרה אותו אור עוד הפעם על בחינה ג'. ועשתה זיווג דהכאה מחזה עד הפה על האור חוזר, והלבישה את האור ישר. וזה נבחן לראש דע"ב, המלביש את פרצוף גלגלתא מחזה עד ה... ומה שיש בראש מתפשט אחר כך בגוף, התפשטה מחזה עד הטבור הגוף דע"ב.