כנס "קבלה לעם "העולמי – "בתפילה אחת"

אוקטובר 2025

כוח התפילה

שיעור 1

שיעור 09.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: שלום לכולם, חג שמח וברוכים הבאים לפתיחת הכנס שלנו "בתפילה אחת". אחרי חודשים של הכנות, עשרות מפגשים, סדנאות, תיאומים, עבודה מסורה של כל הכלי העולמי, אנחנו סוף סוף מתכנסים יחד ברגע מיוחד לכנס שלא היה כמותו, כנס שהנושא שלו הוא "תפילה". אנחנו רוצים להיות בכנס ממש בתפילה אחת.

בניגוד לכנסים עולמיים שבהם כולנו מתכנסים בישראל או בנקודה אחרת בעולם, הפעם זה כנס מקומי שהמטרה שלו לחזק את העשיריות שלנו כאן ובכל מקום בעולם, לחזק כל מקום וכל אזור. לקלוט אלינו חברים חדשים, לחזק את הקשרים בינינו דרך עשייה משותפת, וגם לפתח מיומנות חדשה של עוד הרבה חברים שמתחילים לארגן כנסים ברחבי העולם.

אבל הדבר הכי חשוב אלו החברים שלנו שהתאספו בכל רחבי העולם. יש איתנו 2000 חברים מהכלי הישראלי שהתאספו כאן בבית שלנו, מעל 2500 חברים שהתאספו ברחבי העולם בהתאספויות אדירות. בואו נתפעל מהחברים בגיאורגיה, באסטנה, באלמטה, בפלורידה, בדנייפר, בניו יורק, בוונקובר, באודסה, תראו כמה קבוצות, ועוד נראה ונרגיש אותם יחד בהמשך.

לחיים לכל החברים, לכל המאמץ שכל חבר וחברה עשו כדי להגיע לכנס הזה. אנחנו בכנס הזה לא רק רוצים ללמוד על תפילה, אנחנו רוצים להתפלל, ואת זה נעשה ביחד עם הרב שלנו, עם המקורות שלנו, בשיעור ראשון שהנושא שלו הוא "כוח התפילה".

אני בטוח שכולנו מבינים עד כמה חשובה התפילה שיוצאת מהקשר בינינו, מהלב המשותף. בכוחה לעלות ישר לבורא ולהיכנס בו, כך שירגיש שכולנו נמצאים רק בכיוון אחד, בינינו ואליו. נקווה שנצליח לעשות זאת והבורא יעזור לנו בזה.

קריין: יש לפנינו שישה שיעורים. השיעור הראשון עוסק ב"כוח התפילה". נתחיל לקרוא מהציטוט המפורסם של בעל הסולם.

"אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך."

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

זאת אומרת רק להשיג את התפילה הנכונה, את החיסרון הנכון, ולהשתדל לעלות מכל הלבבות ללב אחד וממנו לבורא. זה מה שאנחנו רוצים, רק לזה אנחנו מכוונים. מהכוח המשותף הזה שאנחנו רוצים לבנות שהוא כולו יהיה מכוון לבורא, מהכוח הזה נעלה אליו, נחבק את עצמנו, כל החברים, כל התלמידים והתלמידות יחד, ואז בטוח שנזכה לאותה התשובה ממנו - הוא יחבק אותנו יחד, ויסגור אותנו ממש בגוף אחד.

תלמיד: מהי בכלל תפילה נכונה ואיך משיגים אותה?

תפילה נכונה היא השאלה, הבקשה שלנו שתצא מתוך הלב המשותף שלנו, ותגיע ללב במדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: ומי מתפלל, האם אני מתפלל או שאני מצטרף?

אני מצטרף ללב המשותף שלנו שהוא מכוון ישירות לבורא ונמצא בו. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו משתוקקים להרגיש את נקודת החיבור בינינו ועם הבורא, כך שאין לנו יותר מקום, חיסרון, רק להיות יחד בינינו ועם הבורא.

תלמיד: בכנס כזה שרואים את כל הנקודות שבלב בכל העולם מתאספות, זו באמת עצרת כזאת מיוחדת, איסוף רוחני מיוחד, מרגישים שהבורא פועל, מרגישים שיש פה כוח מאוד גדול, וחוץ מלהתבטל ולזרום עם הדבר הזה כמעט לא נדרש הרבה מהאדם. מה פה המקום של האדם בכנס?

המקום של האדם הוא לחפש את נקודת החיבור שלו בעשירייה ובין כל העשיריות לכלי הכללי הרוחני הגדול שלנו, ואת החיבור של הכלי הזה עם הבורא. זה מה שאנחנו צריכים. בקיצור, להיות "כאיש אחד בלב אחד", לגלות בזה את הבורא, וכך נצליח.

תלמיד: איך התפילה עוזרת לנו? מה אנחנו יכולים להוסיף, ואיך להגיע לתפילה שבטוח תהיה נכונה?

אנחנו יכולים לעשות מאמץ שיחבר את הלבבות שלנו ויכוון אותם יחד כלב משותף אחד לבורא. בלב הזה הבורא ירגיש אותנו, ישכון בו, ואנחנו נרגיש את נקודת הדבקות עם הבורא, את נקודת הייחוד - אנחנו, בלב שנכין מהלבבות המפורדים שלנו, והוא, "אחד יחיד ומאוחד". כשהלבבות שלנו יהיו דומים לו, אז באמת נגיע למצב שלם שבו חד מקבל חד, ואז נרגיש את נקודת הייחוד ואת הלב המשותף שלנו בבורא.

תלמיד: איך ההתמדה שלנו, ההרגשה שלנו בעומק הכאב תביא לזה שנוכל להגיע לתפילה?

הנטייה שלנו להיות יחד, אפילו שאנחנו רחוקים עדיין מזה, היא תקרב אותנו זה אל זה ותעלה את הקשר בינינו כולנו לאיש אחד. ובתוך הנקודה הזאת נרגיש גם את עצמנו ואת הבורא כאחד.

תלמיד: אנחנו בתחילת המסע אל כוח התפילה שמביא אותנו אל היכל המלך. איך השפלות שלנו עוזרת לנו לשוב אל הבורא?

דווקא על ידי זה שאנחנו נתרחק מהאגו שלנו, מכל מיני חשבונות, על ידי זה נהיה קרובים יותר לבורא, ונוכל גם לחבר את כל הרצונות שלנו בינינו לרצון אחד. כך נדע איך אנחנו מתחברים "כאיש אחד בלב אחד", כי לפי מהות החיבור נהיה דומים לבורא. ואז נרגיש את הכוח שלו בנטייתו לכלי אחד, את הכוח שלנו בנטייתנו לאיש אחד, לבורא אחד, שהם מתקבצים, מתחברים, ובזה נגיע לחיבור המוצלח.

תלמידה:. שמתי לב שכשאני רוצה להתפלל אני רוצה להתפרץ לתפילה, אבל יותר ויותר אני מרגישה שצריך לעשות הודיה. האם לפני כל תפילה כדאי להתחיל בהודיה? האם זה כמו הכנה לתפילה? מה החשיבות של ההודיה לפני התפילה?

ההודיה לפני התפילה היא דבר גדול וחשוב, אסור לנו לשכוח זאת, ואנחנו עוד נדבר על זה.

תלמידה: תפילה בלי הודיה יש בה משהו עקר, זו לא באמת תפילה אמיתית מהלב.

נכון.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לדמות את הלבבות שלנו לבורא כדי שהוא ישכון בלב המשותף שלנו? במה אנחנו יכולים להוסיף?

לשם כך אנחנו צריכים לתאר את הקשר בין הלבבות שלנו, ומתוך הלב המשותף הזה להרים תפילה. כעיקרון, זה לא כל כך רחוק וקשה מאיתנו. ננסה לעשות את זה יחד, ונברר איפה עוד אנחנו יכולים, צריכים, להתקרב בינינו. זה כל מה שאני יכול לומר. השאלה נכונה ואני חושב שגם מצאתי לה תשובה נכונה.

תלמיד: איך אנחנו ממקדים את התפילה כדי שהבורא ירגיש שהיא מגיעה מכלי אחד משותף?

כל אחד מכוון את עצמו לקשר עם האחרים, וכך אנחנו מתחילים לראות יותר נכון שאנחנו מחוברים יחד בעיגול אחד, ומהעיגול הזה אנחנו פונים לבורא, זה בעצם המאמץ שלנו. אם אנחנו משיגים בינינו קשר, ואם מכוונים את עצמנו לבורא, אז אנחנו גם יכולים לעשות עוד חיבור.

תלמיד: דיברת על נקודת החיבור שבה כל עשירייה מתחברת. האם אתה יכול להרגיש את נקודת החיבור שבעשירייה שלי ולהגיד לי איפה היא?

נקודת החיבור של עשירייה, כל עשירייה שתהיה, נמצאת במרכז העשירייה ובמרכז החיבור בינינו, של כולנו. לכן אנחנו צריכים כך לחשוב, לתאר לעצמנו, ולהשתדל להיות בזה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להרגיש את הכוח שיוצא מתוך החיבור בינינו, ומהו החיסרון הזה?

להרגיש את הכוח שיוצא מהחיבור בינינו כלפי הבורא, אנחנו צריכים להשתדל להיות בזה. אחרי כמה פעמים, כמה מאמצים, אנחנו כן נשיג את החיבור בינינו ובו קשר עם הבורא. זו בדיוק השאלה הנכונה.

תלמיד: אני יושב כאן ומרגיש שכל אחד בתוך העשירייה שלו. ניסיתי לחבר את כל הכלי הגדול בתוך מרכז העשירייה שלי, ואחר כך הבנתי שכולם עושים את העבודה הזאת, עושים את החיבור הזה בעשיריות שלהם, מרכזים את הכוח הזה. איך כולנו יחד יכולים לקחת את הכוח הזה, לחבר אותו, ולהעלות תפילה אחת משותפת לבורא?

תתחברו ביניכם יותר ויותר, תבקשו על זה מהבורא, אל תשחררו אותו, אל תעזבו אותו, שהוא יהיה במרכז של הכוונות, של הרצונות שלכם, ותרגישו בהשתוקקויות שלכם לחיבור ששם נמצא הבורא, והוא מעשית בונה את החיבור בינינו, כך שיהיה כל כך מלוכד ועוצמתי. ברגע שתשיגו מצב כזה, מיד תרגישו את החיבור שלכם ואת הבורא בתוכו כשלם רוחני. יותר מזה לא תצטרכו לעשות, את כל היתר עושה הבורא.

תלמידה: חוץ מזה שאנחנו מתחברים בכנסים, מעלים תפילה משותפת, עובדים בעשיריות ובהפצה, משתתפים בשיעורים, קוראים מקורות, מה עוד אנחנו יכולים לעשות ולהוסיף כחברה וכל אחד באופן אישי, כדי להביא את ישראל לתיקון ולהיות דוגמא לכל העולם?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא על החיבור, אנחנו צריכים לבקש ממנו על כך שהוא יראה לנו את הנקודה האחת המשותפת של הקשר בינינו. אנחנו צריכים לבקש ממנו שכל הזמן יהיה בינינו כזה מרכז של קשר, שרק זה יהיה חשוב לנו. זה חשוב.

תלמיד: יש לנו רצון להתפלל, אבל אין לנו כוח להתפלל, למה זה כך?

כדי שאנחנו נשיג את הכוח. רצון להתפלל זה משהו דמיוני, אבל כוח להתפלל שיהיה בנו זה כבר רציני. לכן אנחנו צריכים לדאוג לכוח רוחני, לזה שנתקרב אליו בחיבור בינינו, ונדרוש את הבורא שיהיה בקשר בינינו, וכך אנחנו נצליח.

תלמיד: קראנו בציטוט שהכול מושג בכוח התפילה. מאיפה מביאים את כוח התפילה הזה שאפשר בעזרתו להשיג את הכול?

משיגים את כוח התפילה מזה שמחפשים איך להיות מחוברים בנקודה אחת, במרכז האחד, איך להעלות את השאלות, התשוקות, מאותה נקודת החיבור שלנו לבורא. בדרך אנחנו נשיג את כול השאלות, התשוקות, וכך נתקדם.

תלמיד: יש לנו יותר מ-120 אנשים, וכולנו כבר הגענו להרגשה ששום דבר אנחנו לא יכולים לעשות בכוחותינו. מהי השלמות של התפילה שלנו?

בכך שאנחנו בטוחים שאם נשיג תפילה נכונה, אז הבורא בטוח יענה לנו עליה, ובצורה כזאת נשיג את המטרה.

תלמיד: איך נבין את זה?

אנחנו נבין את זה מתוך המצבים שלנו שבהדרגתיות יביאו אותנו לקשר עם הבורא, לדבקות בבורא.

תלמיד: במה זה שונה מהמצב שלנו כעת?

אין לנו את המצב הזה. מצב של קשר עם הבורא, אין לנו את המצב הזה.

תלמיד: אבל יש כוח שמנהל אותנו.

מנהל זה לא אומר שאנחנו נמצאים בקשר עם הכוח הזה. זה אומר שהוא משגיח עלינו, מטפל בנו, אנחנו קוראים אל הכוח הזה, אנחנו מרגישים שהוא חסר לנו, שבלעדיו אנחנו ממש זרוקים. אבל אם אנחנו בתקיפות ובעקשנות נכה באותה נקודה, אז בטוח נגיע לזה, נצליח.

קריין: נקרא קטע מספר 2, כותב לנו הרב"ש.

"עיקר העבודה היא תפילה, כי רק על ידי תפילה האדם מסוגל לצאת מרשות הרבים ולהכנס לרשות היחיד. כי בענין התפילה קטן וגדול שוים. ואדרבא, מי שמרגיש יותר את קטנותו הוא מסוגל יותר לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא [מעומק הלב], כי יודע בעצמו שאין הוא מסוגל על ידי מעשיו העצמיים להחלץ מן המיצר, כי יכול אז לומר שדוקא מי שנברא בכשרונות מיוחדים ובמידות עדינות הוא יכול לפעול משהו בכח עצמו. מה שאין כן למי שאין הכשרונות והמדות טובות הוא רק לרחמי שמים נצרך, נמצא שרק האדם הזה מסוגל לתת תפילה אמיתית."

(הרב"ש. אגרת ל"ד)

תלמיד: מה עושה תפילה אמיתית באמת?

תפילה אמיתית מעלה חיסרון לבורא, שהוא ודאי רוצה לעזור לנו, ולהעלות אותנו להבנת התפילה, ולזה שאנחנו נתקדם על ידה.

תלמידה: איך אנחנו מרגישים את הבורא בתוכנו או שאנחנו מרגישים את הבורא מחוץ לעצמנו הודות לקשר בינינו, או במצבים השונים של לפני ואחרי התפילה, איפה נמצא הבורא?

איפה הבורא אנחנו לא יכולים להגיד, אין מקום כזה שבו הוא נמצא או לא נמצא, זה הכול ביחס למרגיש, למגלה. לכן הבורא נמצא בלבבות שלנו, ומתגלה בתוך ליבו של כל אחד, במצב של רצון או במידת הרצון לגלות אותו, להיות קשור אליו.

תלמידה: כלומר זה לא איזה קול פנימי בתוכנו, איזשהו געגוע בלב, אלא מצב משותף של השתוקקות לבורא ורצון להתחבר?

כן.

תלמידה: כתוב שהאדם יכול לעזוב את רשות הרבים ולהיכנס לרשות יחיד באמצעות התפילה. אז מה בדיוק ההבדל בין רשות הרבים לרשות היחיד?

רשות הרבים זה תוצאה מהעבודה שלנו, ורשות היחיד זה כשהרשויות האלו כולן מתקבצות לרשות אחת.

תלמידה: כשאנחנו אומרים שאנחנו צריכים לצייר לעצמנו את הדמות של הבורא בתוך הלב שלנו, אנחנו מדברים על שזה שאנחנו צריכים לכלול את כל מה שאנחנו מקבלים מכל חברה בתוך הלב המשותף? האם זה הכיוון הנכון?

כן, ככל האפשר להיות יחד בשאלות ובתשובות, במאמצים, במה שאפשר.

תלמידה: בזמן האחרון יש אופנה לבנות תפילות דרך בינה מלאכותית, ולא הייתי רוצה להתבטל אבל חלק מהחברים מקריאים תפילות שהבינה המלאכותית יצרה, ואני נפשית לא מסוגל לקבל את זה, עד כמה אני צודק?

כל אחד צודק במשהו. אי אפשר להגיד על האדם שהוא צודק כשהוא נמצא בתחילת הדרך. נתקדם הלאה ונגלה איפה אנחנו צודקים.

תלמידה: האם תפילה היא חיפוש של נקודת החיבור עד שאנחנו נרגיש מצב חדש ומיוחד שבו לא קיים יותר האני אלא רק אנחנו, או זה קודם קשור בלראות את החסרונות שלנו?

אנחנו צריכים להשתדל להגיע ללב אחד ובו נתכלל.

תלמידה: איזה רצון אנחנו כעשירייה מעלות לבורא בתפילה השלמה שעליה הוא יענה מיד?

שאתן רוצות להיות אותו השטח שבו יתכנס כל הכלי העולמי, זה מה שאתן מבקשות מהבורא.

תלמידה: איך אנחנו יכולות לצאת משליטת הרבים, אם באותה התפילה אנחנו מבקשות עבור הרבים כדי שהתפילה תהיה שלמה? איך אנחנו יכולות לחבר את הפער הזה?

אתן מבקשות עבור הרבים שימלאו את רצונותיהם במה שהבורא ייתן להם. זאת התפילה.

תלמידה: מה צריך להיות היחס הפנימי שלנו כדי שחד יקבל חד?

היחס הפנימי צריך להיות שכולם מבטלים זה את זה, מבטלים את עצמם ורוצים להתחבר יחד ברצון אחד, וברצון הזה הם רוצים להרגיש, לגלות את הבורא.

תלמיד: איך נוכל ביחד להשיג את האמיתיות של תפילתנו?

צריכים לבקש, עד שזה יתגלה.

תלמיד: הוא כותב פה, "מה שאין כן למי שאין הכשרונות והמדות טובות הוא רק לרחמי שמים נצרך, נמצא שרק האדם הזה מסוגל לתת תפילה אמיתית." איך אנחנו משיגים תפילה אמיתית כזאת?

על ידי זה שמשיגים עד כמה אנחנו עדיין נמצאים באפס, ורוצים להשיג משהו בתוך הכלים שלנו כדי לפעול עם זה הלאה.

תלמיד: אדם צריך להרגיש שפל ואפס כדי להעלות תפילה?

בחלקו, כן.

תלמיד: ואפשר גם להעלות תפילה ממקום אחר, למשל ממקום שעכשיו אני בכנס, עוד מעט נשב בסעודה, נרגיש רוממות, שמחה, יש מקום להעלות תפילה ממצב כזה?

גם זה, כן.

תלמיד: ואיפה נקודת השפלות, האפס ברגע של גדלות?

נקודת השפלות לא מבטלת את הכול, היא חייבת להיות. אחרת אני לא אתקשר לבורא.

תלמיד: אני יושב עכשיו עם חברים בסעודה משותפת, כל חברי העשירייה סביבי שותים, אוכלים, שרים, קוראים מקורות, ומעלים תפילה יחד מתוך שמחת החיבור בינינו.

גם זה אפשר, אבל זאת לא תפילה אמיתית.

תלמיד: למה?

כי אתם לא מעלים את החיסרון.

תלמיד: מה חסר לנו?

תבדקו. אני לא חושב שזה מספיק. תפילה בעצמה היא גילוי השפלות, גילוי הצורך, אז אם אתם לא מעלים את הצורך, בסופו של דבר זאת לא תפילה.

תלמיד: ושפלות מלווה בהרגשה כזו של כבדות, של ירידה?

של ירידה, כן.

תלמיד: אז איך משלבים בין שני המצבים, נמצאים בחיבור, בשמחה, בחיוך כלפי החברים, אבל גם בשפלות, בירידה, באיזה מקום כבד יותר, זה שני מצבים מנוגדים?

שני מצבים מנוגדים, ובכל זאת אנחנו יכולים לחבר את השניים.

תלמיד: מה מחבר בין השניים האלה?

חיסרון שיהיה דבוק בבורא.

תלמידה: בלב יש הרבה רצונות וביניהם גם את הרצון לבורא, איך אפילו לרגע לא לנתק את הרצון לבורא, לתת לו כל מה שמצפה מאיתנו? איך מתגברים על ההפרעות?

להתגבר על ההפרעות אפשר רק על ידי גילוי החסרונות, שאני רוצה להיות קשור לבורא, ולהיות בקשר עימו בלי הפסק חס ושלום. וכך להמשיך עד גילוי הקשר שלנו, שלי עם הבורא, עד גילוי הקשר שלנו שיכסה את כל המציאות.

תלמיד: איך התפילה האמיתית קשורה לאהבת חברים?

תפילה אמיתית יכולה להיות רק בהשתוקקות לקשר עם החברים, ולא אחרת. לכן בואו נמקד את עצמנו, נגדיר מהו המצב הזה שבו אנחנו קשורים באופן מוחלט בינינו ועם הבורא. כשאנחנו נוליד בנו את המצב הזה, כשאנחנו נפנה אותו לבורא, נשתוקק אליו, נרגיש עד כמה אנחנו מתקרבים לבורא בזה. במקום הזה נשים נקודה ונמדוד האם התקרבנו במשהו או לא. מה אנחנו עושים הלאה? שוב מעלים את הרצון לבורא בהשתוקקות להיות יחד איתו, ובצורה כזאת אנחנו כל הזמן מתקדמים כלפי הבורא, קרוב יותר ויותר אליו.

תלמיד: איך נגיע למצב שממנו יוצאת תפילה אמיתית, שלמה, מה צריך להיות באותו מצב או לא צריך להיות באותו מצב?

להגיע למצב כזה אנחנו יכולים רק אם יש בנו ריקנות שאנחנו רוצים למלא בהרגשת הבורא. רק אז. זה מה שאנחנו לומדים היום, מנסים לבטא במילים שלנו, זו בדיוק אותה התפילה שמכוונת, משתוקקת ישר לבורא. אל תברחו ממנה לשום מקום, כל הזמן תהיו יחד איתה, תרגישו איך היא ממלאת אתכם, ואז תרגישו איך אתם יכולים להשיג את זה.

קריין: ממשיכים יחד את השיעור שלנו. נגיד שיש איתנו 3000 חיבורים וירטואליים, רבים התאספו עוד ברחבי העולם, 2000 חברים שנמצאים רק כאן בישראל ועוד המוני חברים בכל רחבי העולם. אז יש לנו ממש לב גדול, רחב, משותף, ובואו נשמע איך הרב"ש מכוון אותנו בקטע הבא.

קטע מספר 3.

"האדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. 

ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני."

(הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)

תלמידה: אחרי כל ההתלבטויות והקשיים, נניח שהגעתי לתפילה הנכונה, אחרי עניית התפילה החיסרון מתפוגג?

אני לא יודע, אבל אני בודק אם אני מפחד שזה יברח ממני? אז אני בטוח שזה ישמור עליי.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להגיע לנקודת החיבור הפנימית שכולנו רוצות עכשיו כדי להגיע לתפילה האחת שלנו?

רק על ידי תפילה. רק על ידי שאנחנו מחברים את הנטיות שלנו לחיבור יחד. רק על ידי זה. מלבד זאת צריכים להבין שהתפילה צריכה להיות מעומק הלב למקום האמיתי. זאת אומרת, ככל שאנחנו נשתדל למדוד את עצמנו, איפה אנחנו נמצאים ולאן צריכים להגיע, על ידי מה אנחנו מגיעים, כל זה יקצר את הזמן.

תלמיד: מה זה עומק הלב ומה זה המקום האמיתי? מהם שני הקצוות האלה?

עומק הלב, זאת אומרת עד כמה אנחנו מגלים שאנחנו עוד לא נמצאים במטרת הבריאה ומשתדלים לגלות אותה, ולהתחבר בינינו כדי להימשך לכוח מטרת הבריאה בכוח המשותף. זאת בעצם העבודה שלנו.

תלמידה: החברות בעשירייה שלי מאוד רוצות להתחיל להרגיש את החיבור האמיתי בין הלבבות שלנו. איך לשכנע את הבורא שייתן לנו את החיבור הזה?

צריכים לשכנע, תפנו אליו ככל האפשר כולן יחד בחיבור, ותדרשו ממנו כוחות הבנה, הרגשת המקום בו אתן צריכות להיות. איפה אתן נמצאות ואיפה אתן רוצות להיות, ואז בצורה כזאת הכול פתוח לפניכן. תנסו.

תלמידה: הכוונה הנכונה היא בתפילה. איך להכניס אותה לתוך הלב?

כל הזמן לחשוב עליה, שהיא תימצא בתוך הלב, ולא לתת לה לצאת מהלב. זו בעצם העבודה שלנו.

תלמיד: בכנס משתתפים חברים עם הרבה ניסיון ויש חברים שהגיעו פעם ראשונה. איך להתקשר בינינו, החברים היותר ותיקים והחברים שהגיעו פעם ראשונה לכנס?

להתקשר דרך מה שאנחנו לומדים. שכולכם תבינו על מה מדובר בפסוקים האלה, ושתרצו להיות יחד ובתוך העליון האחד הזה.

תלמידה: אם הבורא יודע לקרוא את מה שעובר על הלב שלנו, האם זה מספיק בשבילנו שהוא קורא את מה שעל הלב שלנו, או שאנחנו בכל זאת צריכים להתפלל?

אנחנו צריכים לגלות את הרצון, מה אנחנו רוצים ממנו, איך הוא יתקשר לרצון שלנו, ולהעלות את הרצון שלנו למעלה מכל ההבחנות. זה מה שאנחנו רוצים, ואז נצליח. רק אז נצליח.

תלמידה: איך התפילה ההדדית שלנו יכולה לעזור לנו לבקש מהבורא טבע שני עבור כל הקבוצה?

התפילה שלנו כן יכולה, כי אנחנו מרגישים בפעולה מהבורא איך הוא פונה לכולנו. לכן אנחנו יכולים דרך הרצון הזה שהוא מעורר בנו לפנות אליו ולדרוש חיבור כללי.

תלמיד: האם אנחנו מעלים תפילה משותפת?

כן.

תלמיד: אנחנו מרגישים את התפילה משותפת?

כן.

תלמיד: ועניית התפילה?

את עניית התפילה גם מרגישים.

תלמיד: משותפת.

כן.

תלמיד: אבל כל אחד נתן אולי יגיעה אחרת, מאמץ אחר.

העיקר לבקש. העיקר לתת תפילה.

תלמידה: מהי התפילה שלך עבור כל הילדים הרוחניים שלך בכל העולם במיוחד עכשיו בכנס הזה? מה אתה מבקש עבורנו שנשיג?

אני רוצה שכל הילדים, התלמידים שלי, שכולם ירצו להתחבר יחד, כאיש אחד בלב אחד, ושנגיע להרגשת האחד הזה. זה כול מה שאני רוצה.

תלמידה: אם אין עוד מלבדו, אז יוצא שהבורא עצמו מביא אותנו לתפילה, האם זה נכון?

כן, כמובן שכך.

תלמידה: האדם לא מצליח לבד להתגבר על הרצון לקבל שלו. האם כשהבורא ייתן לאדם את הטבע השני, אז הוא יוכל כבר בקביעות להיות מעל הרצון לקבל?

לא בקביעות, לא על בטוח, אלא זה תלוי ביגיעת האדם, עד כמה האדם מתייגע להיות מקושר עם אחרים ודרכם עם הבורא.

תלמיד: איך אנחנו מחברים את כל התפילות שלנו יחד לתפילה אחת משותפת?

על ידי זה שאנחנו מבקשים את הבורא שייתן לנו כוח להיות בו.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לזהות את התכונות השונות המיוחדות שנמצאות בהשתוקקות של העשירייה לבורא?

אנחנו נגלה אותן, ונגלה עד כמה כולן מוסיפות זו לזו ומקשרות אותנו לבורא בצורה יחידה, קבועה, וכך נעלה לדרגת הבורא.

תלמידה: כמה חשוב שנצפה לתשובה על התפילה שלנו?

חשוב מאוד. זה שאנחנו מעלים בקשה לקשר עם הבורא, לדבקות וכן הלאה, זה חשוב מאוד. דווקא על פני זה הבורא מתגלה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להדליק את ההשתוקקות של החברים, את התשוקה שלהם, כדי שלא תירדם?

בדוגמה, תיתנו להם דוגמה מה צריך להיות.

תלמיד: הרב"ש ובעל הסולם כותבים בכל המאמרים שלהם שרק הבורא יכול לעזור לנו. כל אחד מאיתנו במשך שנים מנסה לשכנע את הבורא, ללחוץ עליו בכל דרך שהיא, עד שלא מגיע למצב שהוא מאוכזב, מיואש מכוחותיו עצמו, ולתפילה אמיתית, לבקשה אמיתית מעומק הלב. אבל זוהי יגיעה פרטית, וכעת כולנו יחד רוצים להגיע ללב אחד, ללב מאוחד. איפה העומק של אותו לב מאוחד שממנו נולדת התפילה האמיתית?

לב אחד זה רצון אחד, שאותו כל אחד באופן פרטי מתוכו מחבר עם הלבבות האחרים ומעלים לבורא, כדי שהבורא ייקח אותו ויתחיל לעבוד איתו. אני חושב שאנחנו מתקדמים לזה בצורה נכונה ושאנחנו קרובים לזה, אולי בכנס הזה. אנחנו כבר צריכים להתחיל להרגיש את הקשר של הבורא איתנו.

תלמיד: אמרת שיכול להיות שבכנס הזה כבר נרגיש את הקשר של הבורא איתנו. כלומר זה יכול לקרות ויכול לא לקרות.

לא, אנחנו חייבים להרגיש אותו. מעשית, אנחנו כבר נמצאים בתוכו, ואנחנו צריכים להרגיש אותו כך שניתן יהיה באמצעות המאמצים שלנו הגדולים או הקטנים לעבוד על קשר בינינו כך שנצליח לשלוט בקשר שלנו אתו.

תלמיד: שלא תהיה לנו אשליה, שאני לא אמציא לעצמי כל מיני דברים. האם כשאדם מקבל באמת קשר יציב עם הבורא הוא יכול לבלבל את זה עם משהו אחר?

כעיקרון לא.

תלמידה: איך עלינו להרגיש יחד בתפילה אחת, לפני התפילה, בזמן התפילה ואחרי התפילה כדי שנעשה נחת רוח לבורא ונהפוך לאדם אחד עם לב אחד?

אתם צריכים לאחוז בו. אפשר לומר לחבק אותו, להיצמד אליו ובאופן מקסימאלי וקבוע להימצא במצב הזה.

קריין: כותב הרב"ש.

"בזמן שהאדם רוצה לעשות איזו תנועה בעל מנת להשפיע, אם הוא מתחיל לשקול את הכדאיות שלה, אז הגוף מתנגד לו, כיון שלא רואה מה הוא יכול להרויח, אם הוא יעשה בעל מנת להשפיע.

אז אין לו עצה אחרת אלא תפילה, שזה ענין מה שאמרו חז"ל, "תפילה עושה מחצה", כי על זה נאמר, ה' עוזר לנו, שדרשו חז"ל, "אלמלא אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שאין האדם יכול ליתן אלא מחצית, שהוא תפילה. ומחצית השניה הקדוש ברוך הוא נותן."

(הרב"ש. 246. "ענין שקלים - ב'")

תלמידה: איך נגיע למצב שאנחנו באמת מרגישים את הפער בין איפה שאנחנו עכשיו לבין איפה שנמצא הבורא כדי שנבין מה חסר לנו?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא שייתן לנו חיסרון נכון, להיות מכוונים לנקודת החיבור בינינו שתהיה נקודת החיסרון שאותה אנחנו צריכים להרגיש בינינו, בתוכנו.

תלמיד: מה ההתקפה היותר חזקה שיכולה לחבר אותנו?

אנחנו לא מדברים על התקפות כאלו או כאלו יותר טובות, פחות טובות. אנחנו מקבלים כל דבר שבא מהבורא כהתקפה, והיא מכוונת אותנו ישר לחיבור נכון.

תלמיד: בתפילה אנחנו אומרים שמחצית שייך לאדם ומחצית לבורא. איך האדם מרגיש את המחצית שלו באה לידי ביטוי כלפי הבורא?

אם הוא ישתדל נכון להתקשר למצב אז במחצית של הבורא הוא ירגיש מה הוא צריך להיות.

קריין: איך אתה מסכם את השיעור הראשון שלנו בנושא כוח התפילה?

אני רוצה להגיד בסיום השיעור שאני מרוצה ולא מרוצה. מרוצה מזה שיש הרבה חיבורים חדשים, והם דורשים להרגיש את המטרה, לכוון את עצמם נכון אליה ואני מקווה שאנחנו נעשה את זה, יש לנו סך הכול עוד יומיים מפגשים וכך זה יהיה.

תלמיד: ממה אתה לא מרוצה?

ממה אני לא מרוצה? נראה לי שיש הרבה אנשים שלא מבינים את השאלות. זה סימן שאין בהם עדיין קליטה של השיעורים.

תלמיד: האם זה משהו טבעי או שיש מקום לשפר את זה?

ודאי שהם צריכים לשפר, אחרת לא הייתי מעלה את זה. תנסו בבקשה לבדוק את השיעור הזה ואת השיעורים הבאים, מה שלא יהיה מובן, תכתבו, רצוי בעברית או ברוסית, ואני אשתדל לענות.

קריין: "מי שמתפלל ובוכה וצועק, עד שאינו יכול עוד לנענע בשפתיו, זוהי תפילה שלמה שהיא בלב, ולעולם אינה חוזרת ריקה, אלא שמתקבלת. גדולה צעקה, שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו."

(זוהר לעם, כרך ד' שמות, אנחה שוועה צעקה)

קריין: בשם כל הכלי העולמי, תודה רבה, רב על השיעור שנתת לנו.

(סוף השיעור)