שיעור ערב 12.04.2017 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיחה עם נשים

קודם כל אני שמח מאוד שיש לנו שיעור כזה משותף. האמת שבחגים כל בוקר יש לנו שיעור שבו ניתן לנשים להיכנס ולהשתתף, אפילו ישנן כאלה ששואלות שאלות בשיעור הבוקר. אז בואו נעשה את השיעור, וודאי שיש כאן עדיפות לנשים לשאול ולהשתתף בכל דבר.

קריין: ספר פסח עמוד 293 "ענין ראש החודש".

""החדש הזה", היינו ניסן, "הוא ראש חדשים". שענין חודש הוא בחינת חידוש. וענין ראש, היינו התחלה. והתחלה הראשונה הוא בזה, שהוציא ה' ממצרים. כי דבר זה הוא למעלה מטבע. ואין האדם יכול ללכת רק בדרך הטבע. ורק ה' הוא יכול לעשות מעשים שהם שלא כדרך הטבע.

והיות שהאדם נברא עם טבע שיהיה לו רצון לקבל אך לעצמו, לכן אין הוא מסוגל לעשות מעשים שהם על דרך השפעה. והיות שרק זה דורשים מאדם בעולם הזה, שיהיה כל כוונתו רק להשפיע, אי לזאת כשהאדם מתחיל בעבודה, אז הוא רואה, שאין זה בידו. אבל דורשים מאדם, שיבקש מה', שיעזור לו, שילך בדרכי השפעה.

אבל האדם צריך להאמין, שה' הוא "שומע תפלת כל פה". לכן מחייבים את האדם להאמין, שה' הוציא אותנו מארץ מצרים, היינו מרצון לקבל לעצמו. ובשיעור שיש לו אמונה בזה, באותו שיעור הוא יכול לבקש מה', שגם הוא יקבל את המתנה, שיוציא אותו מארץ מצרים.

ורק אז, היינו שיתפלל מקירות לבו, אז ה' מוציא אותו מארץ מצרים. לכן זה ראש החדשים, כי מטרם שיוצאים ממצרים, אי אפשר לזכות לשום חידוש תורה."

פסח זה חג, זה תאריך, זה מקום רוחני מאוד מיוחד שממנו והלאה מתחילה להיות בניית האומה הישראלית. זו התעלות מעל האגו שלנו, מעל הטבע שלנו הגשמי לדרגה הרוחנית מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, משנאת הזולת לאהבת הזולת. וודאי שהמעבר הזה הוא מעבר מאוד מאוד מיוחד, ואנחנו רואים על עצמנו עד כמה לא פשוט לעבור אותו, וכמה צריכים להשקיע בזה בעניין הלימוד, בנייה בקבוצה של המבנה המתאים לעולם הרוחני, וכדי להתפלל, לדרוש, לבקש, להזמין את המאור המחזיר למוטב שישפיע עלינו.

ובסופו של דבר הוא עושה לנו את העבודה הזאת, משנה את הטבע שלנו ואז אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו, כמו שלפני יציאת מצרים פועלים בעל מנת לקבל, אחרי יציאת מצרים אנחנו בהכרח פועלים כבר בעל מנת להשפיע. ומרגע זה והלאה, מיציאת מצרים והלאה אנחנו כבר נעשים כחלק מהעולם הרוחני, שעל כל פעולה ופעולה בעולם שלנו, בחיים שלנו אנחנו מתחילים להתייחס רק בחיבור, באהבה, בהשפעה, בדבקות בבורא דרך הדבקות בחברים, לפי הכלל "מאהבת הזולת לאהבת ה'". זה החידוש שיש לנו בראש חודש. חודש זה חידוש. ולכן אנחנו חוגגים את החג הזה בצורה מאוד מיוחדת כי הוא מסמל לנו את כל העבודה שלנו.

אנחנו לא עם רגיל, אנחנו לא עם בעצם ונכון שכך כתוב גם בתורה שהעם הזה לא נמנה בין העמים, בין שבעים אומות העולם, כי הוא לא עם, זו הקבוצה שחיבר אברהם בבבל מכל מיני העמים שאז נמצאו בבבל, והוא חיבר אותם רק לפי מטרה אחת, להתקדם משנאה לאהבה. וכך התחברו אליו הרבה אנשים כמו שכותב על זה הרבה הרמב"ם, ובמקרה כזה התחברה הקבוצה לפי השיטה מאהבת הבריות לאהבת ה', ומזה נעשתה הקבוצה הזאת שבגלל שהיא התעלתה, זאת אומרת מימשה את השיטה הזאת של התעלות מהאגו, מהרצון לקבל, מהטבע הגשמי שבו אנחנו נמצאים, שיוכלו לעשות את המעבר הזה פסח, פסח, העלייה הזאת לדרגה הרוחנית, לתכונה הרוחנית, להשפיע, אז בזה נעשו לעם ישראל.

"ישראל" זאת אומרת שכבר הרצון שלהם מכוון "ישר א-ל", ישראל. ואז נעשו לעם מיוחד ואותו כוח שהם קיבלו מהחיבור משפיע עלינו עד היום, ולמרות שכבר נפלנו מהדרגה הרוחנית בחזרה לגשמיות, אנחנו בכל זאת איכשהו מחוברים ומרגישים איך אומות העולם שונאות אותנו בגלל שהן מצפות מאיתנו לקבל גם את אותה שיטת החיבור שיכולה להציל את העולם, ואנחנו עדיין מעכבים את תיקון העולם. ולכן אנחנו כבר מגיעים למצב מיוחד בעולם הנוכחי ומתחילים ללמוד את התפקיד שלנו, היעוד שלנו, המטרה המשותפת של כל העולם ועד כמה צריך להביא את כל העולם לתיקון. לכן אנחנו מרגישים על עצמנו מיום ליום יחס יותר ויותר שלילי של העולם, ביקורתי, כי אנחנו לא מבצעים, כמו שכותבים כל המקובלים, את היעוד שלנו.

אבל איך שלא יהיה הלידה שלנו היא בפסח, ואנחנו צריכים להבין את היעוד שלנו ואיך אנחנו חייבים לפרסם את זה לעולם, כמו שכותב לנו בעל הסולם, הרב קוק, רב"ש, כל המקובלים מתחילת האר"י והלאה, מהמאה השש עשרה והלאה, כי כמו שכותב האר"י הקדוש אנחנו כבר נמצאים בימות המשיח. זה כתוב ב"עץ חיים" שלו, ב"שער הכוונות", בכל הכתבים שלו. לכן אנחנו נמצאים בחג הזה המיוחד שהוא הוא תחילת כל ההתקדמות, כל ההתייצבות של עם ישראל, לידה. וראש חודש זה שמתחילת החודש הזה אנחנו מתחילים כבר בתהליך. דיברנו על זה הרבה.

שאלה: כתוב, "שענין חודש הוא בחינת חידוש. וענין ראש, היינו התחלה. והתחלה הראשונה הוא בזה, שהוציא ה' ממצרים." איך מאחדים גם את החידוש וגם את הראש?

קיבלנו תכונה חדשה שלא הייתה בכלל בנו, תכונת השפעה ואהבה, וזה ממש שינוי גדול מאוד בטבע שלנו. אנחנו לא מודעים לעד כמה בעבר היינו בעל מנת לקבל בטבע שלנו כמו עכשיו, קיבלנו שינוי לעל מנת להשפיע משנאה לאהבה, התחלנו להרגיש את המציאות לא כמו שאנחנו מרגישים עכשיו בלבד אלא גם את מה שמסביבנו, את כל המערכת שמנהלת את כל היקום בדומם, צומח, חי ומדבר, כולל אותנו זאת אומרת. איך המערכת מתנהגת, איך היא מפעילה אותנו, איך אנחנו יכולים בחזרה להפעיל אותה, ואיך אנחנו יכולים על ידי זה לחיות בשני העולמות.

זאת אומרת, אנחנו לא מוגבלים בעולם שלנו בלבד האגואיסטי, הקטן, הבהמי, אלא מתחילים להרגיש את המציאות מחוצה להגבלות שלנו הגופניות, אנחנו תופסים הכל בזמן, תנועה ומקום ברצונות שלנו הקטנים, אנחנו מתחילים להרגיש את העולם הנצחי, העולם השלם, העולם שמתנהג לפי התכונות החדשות, ולכן התפיסה שלנו, היחס שלנו לחיים שלנו משתנה. אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מצב שאדם מרגיש שהוא אינסופי, שהוא יכול לשנות את המצב שלו, את הגורל שלו, שהוא יכול לראות קדימה ואחורה, ואין לו שום הגבלות לא בתפיסה ולא בשליטה. וזה בעצם מה שנפתח לאט לאט לאנשים האלו שעוברים את המחסום, זאת אומרת נולדים, מקבלים תכונה חדשה. זאת מטרה שאנחנו רוצים להשיג מהלימוד שלנו ואנחנו נמצאים בשלבי ההתקדמות.

שאלה: הלידה הזאת שלנו, האם אנחנו הולדנו את עצמנו מחדש או המערכת?

המערכת. האור העליון מוליד אותנו בתנאי שאנחנו רוצים להיוולד, יש כאן עניין של חיסרון מלמטה שעליו מקבלים מענה מלמעלה. לכן כל העבודה שלנו שאנחנו נמצאים יחד בלימוד, בהפצה, בהתחברות היא בעצם כדי להכין את עצמנו ללידה. במידה שאנחנו כמעט, כמעט, כמעט מתאימים לתנאים רוחניים בהשתתפות בינינו, מולידים אותנו. לא כל אחד ואחד, זה לא יקרה, אלא רק בקשר בינינו אנחנו יכולים לייצב את התנאים האלה של השפעה ואהבה, וזה לגמרי לא מה שחושבים אנשים מבחינת התנהגות יפה בין אדם לחברו או לעולם.

אלו תנאים מיוחדים מאוד שלא מותאמים לפי השכל שלנו, אלא לפי חוקים רוחניים. עד כמה שאנחנו יכולים לבנות בינינו מערכת שתהיה מותאמת לעולם הרוחני אז הגבול נפתח, וכאן העיקר לא לגשת עם מה שקיבלנו בחיים שלנו, דוגמאות על התנהגות יפה, טובה, על כל מיני דברים שמגיעים אלינו אולי מהבית, מהדת, מהאוניברסיטה, מהפסיכולוגיה, לא יודע מאיפה וממה, זה לגמרי לא זה. אומנם החוקים הרוחניים נשמעים כ"ואהבת לרעך כמוך", שצריכים להיות בקשר וחיבור, להיות בלב אחד, אבל אלה באמת מושגים מאוד מאוד שונים בפנימיותם ממה שאנחנו בעולם שלנו מבינים. אבל אחרי שאנחנו לומדים אותם ומשתדלים לקיים, אנחנו מקבלים פקיחת עיניים מה שנקרא, ואז מתחילים להבין את מבנה העולם בכלל, ואיך אנחנו יכולים להתקיים ולהרגיש את המציאות הנצחית הזאת. זה השינוי הגדול שקורה בנו, אנחנו אז מתחילים ללמוד את חוקי העולם האמיתיים. כי אנחנו נמצאים בעולם במציאות מסוימת אבל המציאות הזאת עוברת דרך האגו שלנו ומקבלת עיוות ואז מה שנראה לנו הוא העולם המקולקל, העולם המעוות שבעצם אנחנו עושים אותו כך.

שאלה: פה כתוב במאמר שקראנו "שומע תפלת כל פה". מה זה "תפלת כל פה", מה זה ה"פה"? מי זה "כל פה"? אני יודעת שכבר חמשת אלפים ומשהו שנה כולם מתפללים מקטן עד גדול, גנב לא גנב, עני עשיר, דתי לא דתי. אז מה זה "שומע תפלת כל פה"?

יש על זה הסברים גדולים מאוד, אבל ההסבר הפשוט הוא שהתפילה היא נקראת גילוי החיסרון. גילוי החיסרון הוא צריך להיות בדיוק לאותו מצב המדרגה שמעלינו מוכנה לתת לנו. זה נקרא "תעשה כרצונך כרצונו". אז כל העבודה שלי היא לברר מה העליון רוצה ממני, ואם אני ארצה את מה שהוא רוצה לתת לי, אז במידה הזאת אני מתחיל לקבל, אני מתחיל להכיר, אני מתחיל לראות ולחיות יחד עימו באותו העולם הרוחני. לכן מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים את חוקי עולם העליון, ואיך אנחנו יכולים לעורר את העליון להיכנס איתנו למגע.

התפילה היא נקראת גילוי החיסרון, רצון. זה לא סתם לבקש, לבכות, אנחנו רואים כמה שזה לא עוזר כמו שנכון אמרת שחמשת אלפים שנה כולם צועקים, יצעקו עוד אין סוף שנה, זה לא יעזור כי יש חוקים. אנחנו נמצאים במערכת שהיא חוקית, חוקי ברזל. ולכן צריכים אנחנו להבין את החוקים האלה והרצון של העליון. בעצם כל חכמת הקבלה היא רק מסבירה לנו מה הטבע של המדרגה היותר עליונה מאיתנו, ואנחנו יכולים לרצות מה שיש בה.

ולרצות אנחנו לומדים מתוך זה שאנחנו לומדים ואנחנו מקימים את העשיריות שלנו שזה מתאים למערכת העליונה, וכשלומדים אנחנו לומדים על התנהגות של מערכת עליונה כלפינו, ואז על ידי הלימוד אנחנו מזמינים משם את המאור המחזיר למוטב מה שנקרא, הארה מיוחדת שהיא אז פועלת עלינו ומתאימה אותנו לאט לאט להיות בהתאם למדרגה יותר עליונה.

תלמידה: אתה אומר לעשות את רצוננו כרצונו, אבל הרבה פעמים אנחנו נופלים מזה, אנחנו לא יודעים מה הוא רוצה מאיתנו?

בדיוק אלו שלומדים חכמת הקבלה, הם לומדים את רצון העליון, ואיך אנחנו יכולים להבין אותו, להתקרב אליו, עד כדי כך שמתחילים להיכנס למגע עימו. זה לא קורה סתם.

אנשים יכולים לצעוק. כל אחד צועק. כל אחד מתפלל. בעצם, כל אחד נמצא כל רגע ורגע בחייו בהרגשת חוסר, משהו חסר. אז נקרא ש"מתפלל", אבל מתוך התפילות האלה אין שום תועלת.

תלמידה: אז מהי התפילה שצריכים מעומק הלב ללמוד?

צריכים ללמוד. אי אפשר אחרת. ואנחנו צריכים להגיע לזה, ואז כשיהיה לנו מגע עם המערכת העליונה שנקראת "שכינה", שהכוח שבה מתגלה נקרא "הבורא". ואז אנחנו נוכל, כשנהיה קשורים למערכת העליונה הזאת, גם כן לקשור אחרינו את כל העולם, כל האנושות.

זאת המטרה שלנו, ולכן לאנושות יש תביעה כלפי עם ישראל, שעם ישראל מתנהג לא נכון. הם לא מבינים מאיפה ולמה זה נובע, אבל מרגישים את התביעה הזאת, וזה נכון. זה כתוב בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", מפני שאנחנו לא מקיימים את היעוד שלנו. צריכים לדעת איך להתפלל. את צודקת.

תלמידה: אז נלמד יחד איתך.

שאלה: לפי מה שאנחנו קוראים בקטע הזה, בעצם זה נשמע כאילו נקודת המצרים היא נקודה מאוד מסוימת, מאוד מדויקת.

כן.

תלמידה: על פניו, כשיוצאים ממצרים אי אפשר לחזור בחזרה. אז למה כתוב לנו בעצם "אל תאמין בעצמך עד יום מותך"? זה נשמע כאילו כשהתחלנו את התהליך אין דרך חזרה. אם עברנו את נקודת מצרים, האל חזור הזו, אי אפשר ליפול אחורה, אלא אם כן לכל מדרגה יש את המצרים שלה?

שאלה יפה מאד. יוצאים ממצרים פעם אחת, ואנחנו יצאנו. אז צריכים כאן להבין את התהליך. האנושות קיימת עשרות אלפי שנים. עד שאנחנו גדלנו וגדלנו בהתפתחות שלנו הפנימית, והגענו למצב שלפני 5777 שנה, אחד מבני האדם הרגיש שהוא רוצה לגלות את מהות החיים, מטרת החיים, וקראו לאיש הזה אדם.

הוא היה כמונו בדיוק, רק הוא הראשון שגילה את המערכת העליונה. מפני שהוא הגיע להידמות למערכת העליונה לכן נקרא "אדם". והוא גילה את המערכת. הוא כתב על זה ספר "רזיאל המלאך". באיזו צורה הספר הזה הגיע לימינו. הוא נמצא. אפילו אפשר לקנות אותו בחנות. ספר די דק כזה, כמו חוברת אפשר להגיד. והספר שנמצא אחריו שהגיע עד ימינו זה ספר שכתב אברהם, "ספר יצירה". גם כן, ככה כמו חוברת דקה.

ומשם מתחילים להתבהר לאנושות חוקי העולם הרוחני. זה בעצם מה שמקובלים מגלים. עד שהגיע הזמן, עשרים דורות מאדם, הגיע לזמן בבל, שם הייתה אז מקובצת כל האנושות דאז. ושם אברהם, שהוא היה אחד מכוהני הדת של בבל, היה איש מלומד, עובד פסלים, כמו שכרגיל שם היה, והוא גילה שהאנושות שבבבל נכנסת למשבר. ואנשים הפסיקו להבין זה את זה, וזה נעשה מפני שהאגו שלהם התפתח עד כדי כך, הם לא רוצים, הפסיקו להתקשר ביניהם, הפסיקו להבין זה את זה. והוא התחיל לחפש סיבה. גילה שזה חוק.

אנחנו רואים את זה גם עכשיו שזה ממשיך, עד כמה שמדור לדור נעשה האגו שבכל דור ודור יותר גדול, יותר נמרץ. והוא גילה גם כן את השיטה, איך להתחבר, איך לעצור את ההתפתחות הזאת השלילית. בשביל מה זה בכלל מתפתח כך בטבע? שאם אנחנו מגלים את הכוחות השליליים, ויכולים להתגבר מעליהם, אז אנחנו בונים מעליהם מה שנקרא "גג", שנקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". ואז בין שתי הקומות האלו, בין קומת השנאה וקומת האהבה, בין שתיהן, אנחנו יכולים להכיר את המציאות האמיתית, בין הרצון שלנו האגואיסטי לקבל, כמו שכתוב בתורה "בראתי יצר הרע", ובין הרצון שאנחנו השגנו, רצון להשפיע, רצון של אהבה. וזה נותן לנו תפיסה בין שני עולמות, בכל עולם וביניהם. זה מה שגילה אברהם.

והוא הזמין אליו, נתן כרוז כמו שכתוב, רמב"ם כותב על זה הרבה. הוא נתן כרוז לכל בבל, "מי שרוצה לדעת על זה, להכיר את מהות החיים, יבוא אלי". ובאו אליו, כמו שכותב רמב"ם עשרות אלפים אנשים. הוא אומר שם "רבבות". והוא חיבר אותם. הוא נתן להם את השיטה.

ואחר כך נמרוד, שהיה אז מלך בבל הלך נגדו, כי הייתה לו שיטה אחרת מה לעשות עם עמו, ואברהם היה צריך לעזוב את בבל עם האנשים שלו, והם נטו לכאן לארץ כנען, וזו תחילת האומה, אבל עדיין לא אומה.

הם עברו את מצרים, ורק אחרי מצרים הם במצרים, זאת אומרת, זאת תקופה, מצרים זו פשוט תקופה שם הם קיבלו גם כן הגברת האגו הגדול שלהם, למרות שכולם היו משתוקקים להתעלות מעל אגו. ומה שנעשה אחר כך זה הכרות עם כוח העליון, שזה נקרא "מתן תורה". ש"בראתי יצר הרע" כי רצון לקבל נעשה גדול מאד, אז הם הכירו איך אפשר להתמודד עימו. זה נקרא "בראתי תורת תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". אז יש לנו יצר הרע, האגו שלנו הגדול, אבל יש גם כוח מלמעלה שיכול להשפיע על האגו שלנו ולתקן אותו לצורה הנכונה, כדי שאנחנו נוכל להשתמש. אמנם אנחנו אגואיסטים, אבל נוכל להשתמש לטובת הזולת.

וכשאנחנו משתמשים אתו לטובת הזולת, אנחנו כולנו מתחברים. החיבור הזה שאנחנו מגיעים אליו, הוא גם על פני השנאה, על פני האגו שלנו אנחנו מתחברים. ואז יוצא שוב אותו סנדוויץ' שכבר דיברנו עליו שבין שתי התכונות האלה קבלה והשפעה, שנאה ואהבה, אנחנו מתחילים להכיר את המציאות כמו בין פלוס לבין מינוס, וכך אנחנו מתקיימים.

למרות שיוצאים ממצרים, רק מתנתקים מהשכבה התחתונה מקומה א', עוד לא מגיעים לקומה ב', וכשמגיעים לקומה ב' אז מתחילים ללמוד את שתי הקומות האלה, איך אחת כלפי השנייה, ולכן יש עליות ויש ירידות.

עם ישר א-ל כשיצא ממצרים והתחיל לתקן את עצמו בעל מנת להשפיע, נכנס להכרת המערכת העליונה, העולם העליון, הוא הגיע למצב הכי גבוה שיכול להיות, שזה נקרא "בית המקדש הראשון". ובמצב הזה כשהוא הגיע, הוא בעצם מימש את עצמו. גמרנו. אנחנו לא צריכים להגיע לכלום חוץ מזה.

מה קרה אחר כך? אחרי שאנחנו הגענו לגובה שלנו, אנחנו הגענו לגובה שלנו רק לתיקון הכללי הגדול השלם שלנו, של אותה הקבוצה שיצאה מבבל, שיצאה ממצרים. אבל מה עם אותה הקבוצה, אותם בני האדם שנשארו בבל? אנחנו יצאנו לכיוון ארץ כנען, והם יצאו וכיסו כל כדור הארץ בינתיים.

אז מה שקורה לנו אחרי בית המקדש הראשון זה, שעם ישר א-ל עובר שבירה. הוא נופל, יוצא לגלות בבל, חוזר מגלות בבל, בונה את בית המקדש השני שהוא הרבה פחות מהראשון, אחרי כמה מאות שנה גם את זה הוא מאבד ויוצא לגמרי לגלות, שעכשיו אנחנו נמצאים בסיומה.

בשביל מה? כי כל הנפילות האלה מבית המקדש הראשון עד בית המקדש השני ובכלל, כל הנפילות האלו, הן מפני שאנחנו צריכים כמו שכתוב, "לא יצא עם ישר א-ל לגלות אלא כדי לצרף להם נשמות הגויים". שאנחנו צריכים להתכלל עם כל אומות העולם, בעצם עם אותם הבבלים שהיינו איתם יחד שהם לא רצו ללכת לפי שיטת החיבור, עוד לא היו מוכנים לזה, ואנחנו צריכים עכשיו כן, אחרי התערבבות של אלפיים שנה איתם, שהיינו בכל מיני מקומות, בכל מיני צורות, וחברות, ותרבויות, ומה שנתנו לעולם בכל השנים האלו וכן הלאה, אנחנו צריכים עכשיו להתחיל את החיבור בינינו.

לצאת מהגלות שבה אנחנו התפזרנו, גם עשרת השבטים שנעלמו בחורבן בית המקדש הראשון, אנחנו צריכים לחזור, וזו בעצם חזרה לארץ ישר א-ל. לחזור, כמו שכותבים מקובלים אנחנו קיבלנו הזדמנות לחזור ולבנות כאן עם ומדינה, וזה הכול מפני כמו שכתוב ב"הקדמה לספר הזוהר", במידה שאנחנו חוזרים לכאן ומתקרבים זה לזה, ומתחברים זה עם זה, במידה הזאת גם אומות העולם מתחילות להתחבר ולהתקרב אלינו. אנחנו בצורה הפנימית בינינו, והם בצורה יותר חיצונה. וזה מה שאנחנו צריכים להשיג בזמן הקרוב.

לכן, אנחנו נמצאים במשבר גדול בכל העולם. העולם כאילו מאבד את המושכות, את הדרך. האגו כבר לא עובד, הוא כבר לא דוחף את האנשים להתפתחות הלאה. אנחנו מיצינו את הכול, כי כדור הארץ שלנו הוא מוגבל בסך הכול. ומה שקורה זה שאנחנו צריכים להראות לכל העולם את הדרך השנייה, לא בהתפתחות האגו, אלא בלהשתמש באגו אבל בצורה שאנחנו מתעלים מעליו. ולזה מצפים מאתנו בתת הכרה כולם.

ואם אנחנו נתעכב עם זה, אז אנחנו נסבול גם הרבה בעיות, מפני שאנחנו בזה חייבים לכולם. באמת, חייבים לכולם. לכן, אין להתפעל מזה שכל העולם כל כך מכוון נגדנו, והשנאה מיום ליום עולה. הכול נכון. יש לזה שורש רוחני, אמיתי. אנחנו צריכים להביא תיקון לעולם, וכל יום שאנחנו מעכבים את זה, אז ודאי שזה כך יהיה, כך יימשך.

לכן, כותבים מקובלים שאנחנו בחזרה לארצנו קיבלנו הזדמנות להתחבר ולבנות עם ומדינה, וגם את העולם. ולכן מתגלה חכמת הקבלה והיא נותנת לנו את האור מה לעשות, לאיזה כיוון להתקדם, ובאיזה צורה להתקדם. ואנחנו בעצם אותם "החלוצים" שמממשים את מה שכתבו לנו המקובלים הגדולים, עד בעל הסולם ורב"ש המקובל האחרון מכל השלשלת הזאת, ואנחנו הקטנים מתחילים איכשהו ממטה למעלה לממש את זה. כך בעצם כל התהליך.

שאלה: כולנו מאוד רוצות לדייק בהכנות, בכוונות בחג הפסח להרגיש חלק מהמערכת, חלק מבני ברוך ומהקהילה. ככל שאנחנו משתדלות, כך אנחנו מקבלות תוצאות הפוכות דרך המשפחה, דרך הבעל שלא בדרך. בסוף יש הרגשה שאת לא קובעת כלום. לא משנה אלו מאמצים תעשי, את אף פעם לא קולעת. למה זה מרגיש כך?

התשובה היא פשוטה, תשאלי את הבורא. ואם גבר עושה, וכך מרגיש? אנחנו מקבלים בדרך את מה שצריכים לקבל. אנחנו לומדים מתפיסת המציאות שמה שאני רואה מחוצה לי, זו בעצם הפנימיות שלי שהיא כך מוצגת לפני, כדי שיהיה לי יותר קל לתקן את עצמי.

זאת אומרת, מהו כל העולם? כל העולם זה הפנימיות שלי, גברים, נשים, דומם, צומח, חי, הכול זה אני, כך אני רואה את האור העליון, ועל אור העליון כמו במסך קולנוע, אני רואה את הפנימיות שלי. לכן אם מתגלה לי עכשיו שאני לא יכול להסתדר עם הילדים שלי, עם המשפחה, עם הקרובים, רחוקים, עם השונאים, עם כולם, אני בעצם צריך להבין שאני בפנים לא מתוקן, ואני צריך קודם כל לחשוב איך אני מתקן את עצמי. מתפיסת המציאות זה יוצא כך.

עכשיו, לעת עתה בינתיים, ודאי שאני לא אחכה עד שמישהו יבוא ויהרוג אותי, כי אנחנו לא נמצאים בתפיסת המציאות ובביצוע של המציאות בצורה הנכונה, השלמה. לכן ישנם החוקים שאנחנו צריכים לפיהם להתנהג. אבל איך שלא יהיה בכל זאת, קודם כל אדם צריך לחשוב איך הוא מרגיע את המצבים האלו, על ידי שינוי היחס שלו אליהם.

תלמידה: ההערה היא כאילו לא לפספס את הרכבת?

זה תלוי באדם בלבד, אף אחד לא יכול לעכב אותי. כי אם אני מקבל שינוי התנאים, כנראה שככה אני צריך לקבל ואני מתוך התנאים החדשים האלה צריך להשתדל להיות בדבקות בתנאים החדשים.

תלמידה: זה הכול פנימה?

כן, זו בעצם התשובה הנכונה והתגובה הנכונה והדרך לתיקון.

שאלה: אמרת בפירוש שהטבע של אישה אחר, שנשים מהותן לתמוך, לעזור, לדחוף. איפה בעבודה הנשית בעשירייה הן מבטאות את הנשיות שלהן, אם הן עושות מה שגברים בעשירייה עושים?

אנחנו רוצים לקבל דוגמה אחד מהשני. אנחנו לא מבינים אפילו גברים בין גברים ונשים בין נשים, עד כמה שאנחנו שונים. עד כמה שאנחנו לא יכולים לקבל דוגמאות, אנחנו יכולים לקבל התעוררות, התרשמות מהרצון של השני עד כמה שהוא יותר נמשך למימוש הרוחני. אבל אף פעם לא יכול להיות שהחיים שלי והחיים שלו יהיו דומים, שאני אסתכל על אחרים והם יהיו בשבילי ממש דוגמה שלמה, לא. אנחנו גם לומדים את זה מתוך בניית המציאות.

אני צריך לראות, נניח שאני נמצא בעשירייה, אני צריך להגיע למצב שאני מתקשר לעשירייה ונכלל בה ואיך שאני מתקשר ומה שאני רואה בה, אף אחד מהם לא רואה ולא משיג. כי כל אחד מאיתנו הופך להיות כנקודת המלכות כלפי תשע הספירות האחרונות העליונות.

ולכן אין לנו מה לקחת דוגמה אחד מהשני, רק התעוררות, שאנחנו מחזיקים תומכים זה בזה, כדי להיות יותר מחוברים או מחוברות, לא יותר. חכמת הקבלה היא מצד אחד עובדת על זה שהאדם צריך להיות מאוד מסור לחברה ומצד שני הוא נשאר בכל זאת במימוש של התכונות שלו האישיות בעצמו.

תלמידה: איך עבודת הנשים בתמיכה בגברים באה לידי ביטוי?

העניין הוא שעבודת נשים היא הרבה יותר קלה לעומת גברים ברוחניות. לאישה מספיק שהיא נכללת באיזו צורה בעבודת הגברים, בתמיכה, בהפצה, בתרגום, בעבודות למיניהן שהגברים עושים. ואפילו אם הגברים עושים את רוב העבודה בפנימיות שלהם, בהתקשרות ביניהם, והם חייבים לבטל את האגו שלהם, הם צריכים לוותר אחד כלפי השני, הם צריכים ממש לחתוך ולהרוס שם בפנים הרבה מתוך התכונות האלו האגואיסטיות שלהם, נשים מקבלות את הכוח לתיקון מההשתתפות, מעזרה. ואנחנו יכולים לראות את זה, שאלו נשים שבאמת משתתפות, פתאום מתחילות להבין ולהרגיש ולתפוס ולקלוט דברים שכאילו אף פעם לא למדו ולא שמעו, אלא מפני שבצורה כזאת זה נכנס לאישה לעומת הגבר. התיקון שונה ויותר קל, זה נבנה על פני זה שהתכונות של האישה הם שונות, היא יותר מסורה, יותר עסוקה בעולם הזה וכן הלאה.

שאלה: מה קורה אחרי הלידה? מה קורה אחרי פקיחת העיניים? מרגישים טוב הרצון לקבל מרגיש טוב?

לא. הרצון להשפיע מרגיש טוב.

תלמידה: הרצון לקבל הוא נשאר שם, גם באותו מקום?

כן.

תלמידה: והוא לא מרגיש טוב?

הוא נשאר במקביל לרצון להשפיע. שניהם עובדים למטרה אחת, אחד כנגד השני, כמו פלוס ומינוס.

תלמידה: אבל הרצון לקבל לא מרגיש טוב, זאת אומרת אין איזו נפילה אחר כך, מתכונת ההשפעה?

לא, זו לא נפילה מתכונת ההשפעה, זו העלייה באגו המתגבר בקו שמאל. אפשר לשרטט. אנחנו מתחילים משמאל, עוברים לימין, (ראו שרטוט מס' 1) מימין אנחנו שוב מגדילים את השמאל ומשמאל לימין. וככה אנחנו הולכים קדימה כמו על שתי רגליים. עד שמגיעים לגמר התיקון כששמאל וימין מתחברים יחד. אבל תמיד המינוס רק יותר גדול והפלוס רק יותר גדול. מצד שמאל זה האגו, ומצד ימין זאת השפעה.

תלמידה: עדיין בגלל שהאגו עולה, מפסיקים להרגיש את ההשפעה?

לא. מתי שאני מגיע למינוס, אז המינוס יותר גדול מהפלוס, ודאי שאני מרגיש שאני נמצא באגו הגדול. ואחר כך אני מתגבר, מזמין המאור המחזיר למוטב שמשפיע עליי, ואז אני עולה ממינוס לפלוס. ואחר כך האגו שוב מתגבר, פותח לי את עצמו. ושוב אני מזמין את המאור המחזיר למוטב ומגיע לפלוס יותר גדול. ככה זה עם הפסיעות, סך הכול מאה עשרים וחמש מדרגות.

תלמידה: אבל יש איזה זיכרון כזה לרצון לקבל של תכונת ההשפעה, שזה מפריע לו אחר כך לעלות עוד פעם?

לא. כי דווקא על ידי זה שאני הייתי בצד של הפלוס בהשפעה, על ידי זה אני מגיע עכשיו לקבלה, לאגו יותר גדול. אני יותר מבין אותו, אני יותר מרגיש אותו, אני על ידי השכל שרכשתי מזה שהייתי בהשפעה, מכיר את מערכת הקבלה יותר לעומק. ואני לא מתייחס אז למינוס כמו מינוס, זה לעומת הפלוס.

שרטוט מס' 1

שאלה: בדיוק נגעתם עכשיו בנקודה שהכי הרבה מציקה לי ומפחידה אותי. אני יודעת שיש לי אגו גדול, יש לי את כל מה שצריך בן אדם, בעל בדרך, הפצה כמו שצריך, הכול בדרך, הכול ברור. ברור לי גם שרק חסר לי דבר אחד ויחיד, היכולת להתגבר על הפחד להפסיד את מה שיש לי כרגע. אני רוצה גם וגם.

למה את מפסידה?

תלמידה: אם אני מוותרת על המצרים שבי, אני דורכת עליהם, אבל אני גם נהנית מהעולם הזה, העולם הזה הוא מדהים בעיניי, משגע, הכול טוב, הכול יפה. אני רוצה גם רוחניות ואני רוצה גם את הגשמיות, אני לא רוצה לוותר אף לא על אחד מהם.

מה זאת אומרת? תני דוגמה.

תלמידה: הכול טוב. אני רוצה גם את העולם הזה וגם את העולם הבא.

אני רואה אותך אצלנו הרבה, בכל אירוע את באה וגם שואלת, מה מביא אותך אלינו?

תלמידה: הרצון להתגבר על הפחד לקבל גם מההשפעה. אני רוצה גם את זה וגם את זה.

לא מובן. זה סותר את זה. הרצון להתגבר על הפחד?

תלמידה: אני יודעת שהאגו שלי נורא גדול ואני יודעת שאני לא מסוגלת להתגבר עליו.

בשביל מה?

תלמידה: אני רוצה להגיע לתכונת ההשפעה.

בשביל מה?

תלמידה: לא ניסיתי, אני לא יודעת, אבל זה מוצא חן בעיניי. עוד דבר שיהיה לי. יש לי הכול, אני רוצה גם את זה, אני רוצה הכול. יש לי ואני רוצה עוד.

זה רצון טוב.

תלמידה: איך אני מתגברת? אני באה הנה, כי אני רוצה שתהיה לי תמיכה, אני רוצה שיהיה לי כוח, שיעזרו לי להתגבר על הרצון שלי לחיות כל כך טוב בתכונת הקבלה, כי אני רוצה גם את תכונת ההשפעה.

בסדר גמור. זה הכול נכון וטוב, אף אחד לא אומר לך שאת צריכה לעזוב את העולם הזה, אנחנו לא מתעסקים כמו כל מיני שיטות בהגבלה עצמית. את רוצה להוסיף, את רוצה להרוויח גם את העולם העליון, בבקשה, זה בדיוק מה שעושה חכמת הקבלה, אבל את צריכה לעשות פעולות בהתאם לזה.

אף אחד לא אומר לך שכאן את צריכה להגביל את עצמך, אבל להשקיע בחברה את חייבת, להיות בהפצה את חייבת, ומה שנקרא למשוך את המאור המחזיר למוטב, כל מה שאנחנו לומדים, גם לגברים וגם לנשים זה פחות או יותר אותו דבר, ואז את מתקרבת ליישום.

תלמידה: ברור לי שהעולם מוכן רק לי, אני יודעת שהבורא מחכה רק לי, הוא הכין את המערכת בשבילי לחלוטין מוכנה ומושלמת, ורק מחכה לי שאעשה את הצעד הזה. איך אני מתגברת על הפחד לעשות את הצעד הזה? זאת השאלה שלי.

איזה צעד את מתארת לעצמך?

תלמידה: את ההחלטה הסופית.

על מה היא ההחלטה?

תלמידה: לוותר על הרצון לקבל.

אף אחד לא אומר לך לוותר על כלום.

תלמידה: על שום דבר?

לא.

תלמידה: אז מה חסר?

חסר לך לרצות להיות ברוחניות, בחיבור. למה בחיבור את צריכה לוותר על כל מיני דברים?

תלמידה: אני מנסה להיות בחיבור.

אם לא יוצא, תבקשי.

תלמידה: זאת הנקודה, פחד לבקש שאני אקבל.

שוב פחד לבקש. הבורא מחכה לך, את אומרת.

תלמידה: לגמרי.

ורק את חסרה לו.

תלמידה: אין ספק.

יפה. ואת מפחדת שהוא ייתן לך כוח להתחבר אליו?

תלמידה: לא, אני מכירה את הסיפור של בני ישראל שהגיעו למדבר סיני, והם צעקו כל הזמן "תחזיר אותנו לסיר הבשר שבמצריים".

אני לא מכיר את הסיפורים האלה.

תלמידה: הם כל הזמן רק בכו.

אני לא רוצה לדבר איתך על המקרים האלה, את לא מבינה בזה כלום. תסלחי לי.

תלמידה: אני לא מבינה.

אז מה את נותנת לי את זה כדוגמה? אם את רוצה להמשיך בפחדים, זה עניינך.

תלמידה: לא.

אם לא, אז תעשי את מה שאנחנו עושים ותלמדי מה שאנחנו מלמדים. אחרת ודאי יעברו עוד שנים וככה זה יישאר.

שאלה: אני רוצה לחזור בבקשה לשרטוט עם הקווים שמאל, ימין, האגו וההשפעה. איפה פה הקו האמצעי?

ביניהם.

תלמידה: מה קורה בקו האמצעי בדיוק ביניהם?

בדיוק בקו האמצעי (ראו שרטוט מס' 2) יש ביניהם חיבור, שניהם מתחברים. אבל החיבור בקו האמצעי מגיע דווקא מתוך זה ששניהם מתחלפים, פעם זה ופעם זה ואז על ידי זה הם בונים את המהות של הקו האמצעי. הוא לא קיים בעצמו, אלא הוא בא מתוך זה שכל צד תומך בו.

תלמידה: אז פה אני בנקודת האפס של הביטול בפני המצבים, בלקבל?

אנחנו נמצאים בינתיים בנקודה מינוס אחד (-1), חייבים להרגיש אותה, ולהרגיש בה את מצריים שלנו, ולהתחיל לעלות לפלוס אחד +1)).

שרטוט מס' 2

שאלה: בשביל בני ברוך היום יום מאוד מיוחד. זו התחלה פעם שלישית, התחלת פסח, התחלת השנה, התחלת החודש, התחלת המצב, זה מצב חדש, כי זו פעם ראשונה שאנחנו מעורבים נשים וגברים בצורה כזאת. בכל התחלה יש גם אחריות. מה האחריות המשותפת עכשיו? זו אחריות נוספת, מעורבת בין נשים ולגברים?

אנחנו צריכים להמשיך בדרך, יש דברים שאנחנו משתתפים בהם יחד בעזרה הדדית, יש דברים שאנחנו משתתפים בהם כל קבוצה גברים ונשים לחוד ובסך הכול העבודה שלנו היא עבודה משותפת.

ברוחניות העניין הוא שיש לנו הרבה מאוד בלבולים, אנחנו לא יודעים איך צריכים להיות מחוברים צד גברי וצד נשי בכל אדם ואדם כמו שידוע שאנחנו כל אחד גם גבר וגם אישה הוא כולל האדם או גבר או אישה גם כן מחלק הגברי וחלק הנשי, אפילו בחיים הגשמיים שלנו לפי נתונים גנטיים, ביולוגים. וברוחניות אנחנו כך שבכל מבנה, לא חשוב גברים או נשים, אנחנו בעצמינו גם כן רצון לקבל ומעליו הוא בונה את תשע הספירות ברצון להשפיע ולכן מה זה חשוב? זה מתבטא בגבר או באישה, אבל בעצם זה אותו ביטוי של הרצון לקבל רק בצורה קצת שונה.

ולכן ההתקדמות הנכונה היא שאנחנו תומכים בזה בדברים הכלליים כמו בארגון, כמו בסעודות, בחגים, באירועים למיניהם בחיים הגשמיים שאנחנו נמצאים בצורה המשותפת ולכן צריכים להחזיק משפחה וכל מה ששייך לזה אבל בהתקדמות רוחנית אנחנו חייבים להתקדם בינתיים בצורה שונה זאת אומרת כל קבוצה לחוד, גברים לחוד ונשים לחוד.

אני מאוד מקווה שאנחנו נגיע אפילו מהר למצב שאנחנו נוכל גם כן להיות יותר מחוברים בעבודה שלנו הפנימית הרוחנית, שנתחיל להרגיש זאת קבוצת גברים וזאת קבוצת נשים ואז ברוחנית איך שהקבוצות האלה הן תומכות זו בזו. בינתיים על זה אני עוד לא רוצה לדבר כי זה יביא לנו בלבול, העיקר מה שאנחנו צריכים היום זה להתקדם לחוד ובמצב החיצון רק לתמוך זה בזה.

שאלה: יש לי שאלה שפעם שאלו ולא רצית לענות, בעבודה בבית, בזוגיות אם יש הבחנות רוחניות אפשר לדבר על זה בין גבר לאישה ששניהם בדרך?

בין גבר לאישה בבית ודאי שמותר לדבר הכול, על כל מה שהם קובעים ביניהם לדבר ומה שאסור לדבר בעצם אישה לנשים וגבר לגברים אפילו, אבל בתוך המשפחה זה ניתן עד כמה שהם מסכמים ביניהם שכן כדאי ולא להיות בזה. אנחנו נמצאים בהתקדמות כל כך אינטנסיבית עם הגברים שאני ממש כמעט ולא יודע אם יהיה להם זמן לזה, לעשות משהו מהעבודה הזאת בבית. לכן בהתאם לזה אנחנו פותחים את כל ערוצי התקשורת, את כל הטלוויזיה, כל האינטרנט כדי שנשים יוכלו להשתתף איתנו וביניהן שתהיה התקדמות. אני מקווה שנעבור את החג הזה ובאמת בחגים אנחנו יותר נמצאים יחד, אבל בכלל פעם בחודש נעשה איזה שיעור כזה כמו שעכשיו לנשים בלבד ונתקדם בזה.

תלמידה: האם זה אגואיסטי להתפלל נניח על בן הזוג שיצליח בדרך? שתהיה לו השפעה?

לא, לגמרי לא אגואיסטי, זה טוב, לתמוך בו זה מאוד עוזר לו ולקבוצה שלו ובסופו של דבר לך.

שאלה: אתמול דיברת על רפיון, שאלת אם מרגישים רפיון, נשים הן כוח עצום, איך כל אישה באמת יודעת שהיא נותנת את המקסימום שלה להתקדמות?

קודם כל זו עבודה שבלב זה ברור. ושנית אם היא יכולה היא יכולה לתמוך בכמה שאפשר, ישנן נשים שבאות אפילו בלילה לעזור בניתוב, ישנן כאלה שאחר כך במשך היום באות, ישנן נשים שהם אפילו בשמיעה, בזה שהן מתארגנות ביניהן לכל מיני חוגים זו כבר עזרה כי החיבור ביניהן הוא עוזר לכולם. אפילו שאנחנו לא יודעים על זה שיש איזו קבוצה קטנה של נשים, אם הן מתאספות ושומעות, לומדות, מדברות על התורה שלנו איך לתקן את האדם, להעלות אותו לרמה הרוחנית כבר זו עזרה לכולם.

תלמידה: אם בכל זאת אישה מרגישה איזו כבדות הרבה זמן, איך לחדד את העבודה בלב שהמצבים יתקדמו יותר מהר?

אני לא יודע ממה אישה מרגישה את הכבדות וגם גבר, יש לזה 1001 סיבות, אני אומר מה אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: האם ניתן בתוך עשיריית נשים אולי גברים גם, אבל אני שואלת על עשיריית נשים, לדבר על דברים רוחניים, פנימיים, על דברים שבעצם אנחנו מרגישים שאנחנו משיגים? דברים אינטימיים רוחניים? האם מותר לדבר עם חברות על זה כמו עם בן זוג שאם הוא בדרך ואני בדרך נגיד?

כמו שאני עם בן הזוג שלי אני לא יכולה להיות קרובה כך עם אף אחד.

תלמידה: בעשירייה?

גם בעשירייה, איתו אני יכולה לא להתחשב בכלום.

תלמידה: לא, זה ברור.

מה שאין כן עם החברות בעשירייה אני חייבת להתנהג כמו בקבוצה, אני חייבת להראות להן גדלות המטרה, שפלות עצמית וכן הלאה. מה שאין כן עם בן הזוג בזה אנחנו יכולים להיות פתוחים לגמרי, זה "אשתו אדם כגופו".

תלמידה: אם מתגלים דברים חדשים אפשר לדבר על זה בעשירייה?

עם בן זוג כן.

תלמידה: לא, בעשירייה?

בעשירייה לא, אתם בזה יכולים לבלבל זה את זה, גם לגברים אני מתכוון.

שאלה: האמרה "בזכות נשים צדקניות יגאלו בני ישראל ממצרים", אני לא מבינה מה זה "נשים צדקניות, אפשר להסביר את זה בשרטוט אולי? זו דרגה? מה זה הדבר הזה איפה הוא נמצא?

אם את מבינה בשרטוט זה טוב מאוד, זה מאוד ברור יהיה לך. (ראו שרטוט מס' 3) יש לנו חלק שנקרא "מלכות", "אישה", ויש לנו למעלה מזה כתר והשפעה של המלכות לכתר, זה מה שאנחנו צריכים שהיא תגיע אליו. אבל את השפעה הזאת אפשר לבצע רק בתנאי שהמלכות תיקח כוחות מהבינה, "בינה" זו דרגת הצדק, דרגת הכוח, השפעה ממש, כוח השפעה, אמונה, ואז יוצא שאם מלכות מקבלת תכונות מבינה היא יכולה להגיע לכתר, חיבור מלכות ובינה זה נקרא "אישה צדקנית".

שרטוט מס' 3

תלמידה: איך נשים צדקניות הוציאו את כל עם ישראל ממצרים?

כי אישה מסמלת לנו את המלכות, את כל הכלי.

תלמידה: איך להרגיש את זה, איפה אותה אישה נמצאת בי ובחברות שלי?

הרצון, רצון לקבל זה המלכות, זאת נקראת "אישה". גם בי נמצאת אישה כזאת.

תלמידה: לא מדובר על נשים בחיצוניות?

מה פתאום בחיצוניות, איפה את רואה חיצוניות? חיצוניות זו בהמה.

תלמידה: כוח אישה הוא גם בגברים וגם בנשים?

ודאי, "מלכות".

תלמידה: שעלתה לבינה.

כן.

שאלה: זו חגיגה להגיע לפתח תקווה, ממש חגיגת לבבות, מורגש פה רצון טוב ואהבה.

זה הבית שלכן, אתן יכולות לבוא לכאן ונקיים כל מיני אירועים ואספות. אני מבין שלאישה קשה לעשות זאת לעומת הגבר אבל בכל זאת פעם בחודש נסגור אותם בבית ונבוא לכאן.

שאלה: בחג הזה הייתי עם המשפחה. בשנים קודמות הרגשתי שאני כאילו סגורה פה עם בני ברוך והמשפחה לחוד, השנה הרגשתי שמשהו נפתח, שהם כאילו נכנסים בתוך התמונה הזאת שלנו.

השאלה שלי, אנחנו צריכים להתפלל עבור החברים, עבור בני ברוך העולמי, איך אנחנו יכולים להיות צינור נקי שעובר בלי הפרעה, כדי להעביר את זה ולעורר את כל עם ישראל?

קודם כל אנחנו צריכים לדאוג לזה שיהיה בנו כוח רוחני, כי הצינור הוא גם צינור שמתאים להעברת האור בתוכו ולכן הוא צריך להיות בעצמו מסודר בצורה רוחנית. לכן מערכת הקשר בינינו צריכה להיות המסודרת כך שדרכינו יעברו ההשפעות העליונות לכל האנושות וקודם כל לעם ישראל. בשביל זה אנחנו צריכים קודם כל להתחבר בינינו, שנית, צריכים להשתדל להפיץ את חכמת הקבלה. אנחנו משתדלים לפרסם את זה מידי שבוע בכל מיני עיתונים, במערכות אינטרנט כאן ובחו"ל, ונקווה שבזמן הקרוב נצא להפצה עוד יותר רחבה, נפתח חוגים, נדבר עם אנשים.

כמו שאמרתי אנחנו חלוצים בהפצת חכמת הקבלה, זו חכמה שהייתה סגורה וכולם הפחידו וסיפרו עליה כל כך הרבה שקרים כדי להרחיק את העם ממנה, זה מגיע מחורבן בית המקדש. לאט לאט מתהפך הגלגל והיום אנחנו מתחילים להחזיר את תורת ישראל לעם ישראל, כי היא נקראת חכמת הקבלה, "תורת אמת". נקווה שנעשה לפחות את הצעד הראשון, את זה כבר עשינו, זה כבר נמצא בעם, זה כבר נמצא בכל מיני מקומות, אפשר כבר לקנות ספרים, לשמוע ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט, נמשיך. אני מקווה שמשנה לשנה ככשאת נמצאת עם הקרובים שלך תרגישי שהם כבר יותר ויותר מבינים, נעשים רכים, קרובים לזה, והם לא רק קרובים שלך אלא קרובים גם לחכמת הקבלה. בהצלחה לך.

שאלה: אתה מלמד אותנו שמאוד חשוב לעבור מימין ושמאל כי כך אנחנו בונים קו אמצעי, ואיך שאני מבינה, יש אנשים שכשהם נמצאים בשמאל הם עוזבים את הדרך. מה גורם לאנשים מסוימים להיות כל כך בשמאל כך שזה מוציא אותם החוצה, ולאנשים אחרים לעלות למעלה, לחזור לימין?

האור העליון כשהוא פועל על האדם הוא מעורר אותו, מעורר בו רצון לקבל יותר גדול. וכאן זו השאלה, האם האדם קשור לרצון לקבל שלו ואז נעשה פשוט יותר אגואיסט, או שהוא קשור לנקודה שבלב ששואלת את האדם בשביל מה אתה חי, ואז האדם נמשך לחכמת הקבלה.

כשמגיעים אנשים אלינו הם מתחילים ללמוד, אחר כך או שהם מתייאשים כי חשבו שהם מיד יכולים לתפוס את כל הרוחניות בידיים ותיארו לעצמם כל מיני דברים כמו שדים, רוחות, שהם יכולים לשלוט בעולם. הם לא מוכנים לקבל את התנאי הזה שהם צריכים להשתנות בעצמם, הם חשבו שהם מגיעים ונפתח להם ספר ובספר הזה יש מתכונת איך להצליח ולנצל את כל העולם ואת כולם וכך זה בסדר, בטיפשות ילדותית כזאת כך הם חשבו. וכשזה מתגלה כעבודה בתוך קבוצה שצריכים לוותר על האגו ולהתקדם, זה כבר לא כל כך הולך טוב ולכן עוזבים.

חוץ מזה כשהם מגיעים ורואים שזה לא הולך בצורה כזאת, אלא צריכים להיות בחיבור עם האחרים וכן הלאה, הם עוזבים בתרעומת כזאת שמתחילים לשנוא את חכמת הקבלה ואת הארגון שלנו עוד יותר ממי שלא נמצא ולא היה בה, יש כאלה הרבה וזה טבעי.

כל מה שקורה כאן כתוב בכל הספרים, במשך שנים רבות זה קרה בהיסטוריה, ולא מן הסתם חכמת הקבלה מגיעה למצב שלא יודעים ולא שומעים עליה ורק עכשיו אפשר לגלות. ומה שעשו למקובלים במשך כל הדורות אפשר לקרוא על זה, יש על זה הרבה ספרות ומסמכים. המקובלים ישבו בבתי סוהר כי הלשינו עליהם, ומה לא סיפרו עליהם ועל חכמת הקבלה. היא מדברת על "ואהבת לרעך כמוך", זה הדבר הכי נעלה שיכול להיות מכל העסקים של האדם ומה דברו ועל ידי מה הרחיקו בני אדם ממנה.

לכן קבענו לעצמינו שאנחנו צריכים להיות ארגון פתוח, כל אחד בא, כל אחד עוזב, יכול להשתתף מתי שרוצה, באיזו צורה שרוצה. אבל שיידע שיש תנאים מאוד חמורים והם לא שלנו, אלא להיכנס לרוחניות אלה חוקי הטבע הגשמי והרוחני, איך אנחנו מתעלים מאחד לשני.

כאן לא אנחנו קובעים ולכן מי שלא מסוגל עוזב. הם יבואו בסיבוב הבא "כי לא ידח ממנו נידח" והכול יחזור לשורשו. אי אפשר כאן לברוח מהמערכת עצמה, כולם נמצאים במערכת אחת וכולם מתקדמים. יש כאלה שמתקדמים מהר ויכולים לסבול ולהתקדם. לסבול, זאת אומרת להתקשר לאחרים למרות שזה קשה. אדם גם לא שומע, כשהוא מגיע יכול להיות שייקח לו שנה, שנתיים, שלוש עד שהוא יתחיל לשמוע על מה מדובר, שמדובר על החיבור, מדובר על הוויתור, מדובר על לימוד בקבוצה, התעלות מעל האגו שלו, הוא לא קולט. אחר כך כן. אני כבר ראיתי במשך החיים שלי הרבה מאוד אנשים שכך עברו ועזבו, ולא רק כאן אצלי, אלא גם אצל רב"ש.

אין מה לעשות, זאת המערכת, זאת ההתקדמות, אבל מה שאנחנו עושים אנחנו פותחים גם שיטה, גם תהליך, גם סולם וגם את כל השביל הזה לכולם וכל העבודה משנה לשנה נעשית יותר ויותר קלה. ואז, כמו שכותב בעל הסולם, יבואו אלפים ייכנסו ויצליחו.

שאלה: ככל שנכנסתי יותר לחכמת הקבלה לקחתי יותר תפקידים, עשיתי יותר מאמץ, הקדשתי את כל חיי לזה, והשנה הזאת כאילו משהו עוצר אותי, כל הזמן אני חולה, כל החורף הזה אני חולה. האם אני עושה משהו לא בסדר?

אין שום קשר בין המצב הרוחני למצב הגשמי, לא לתלות זה בזה. אנשים מגיעים אליי בדיוק עם אותה השאלה, "מה אני עושה לא בסדר שכך אני מרגיש, שכך זה קורה לי". אלא מה שקורה מתפתח מתוך המערכת שבה נמצא מרגע זה ועד גמר התיקון מה שאת חייבת לעבור.

בכל רגע ורגע שזה נפתח, כשנפתחת נניח איזו צרה קטנה, הכול תלוי איך את מקבלת את זה. אם זה באין עוד מלבדו וטוב ומטיב ואת מממשת את זה בקבוצה, את תראי עד כמה זה ילך קל ומהר. אבל זה חייב להתגלות, כל הרע חייב להתגלות, כשמאל, והכול תלוי איך את מעבירה את זה מהר לימין. מה שאנחנו לומדים שזה על ידי קיום של שני תנאים, אין עוד מלבדו וטוב ומטיב, שבכל מצב ומצב את משתדלת להיות קשורה דווקא לבורא ודווקא לראות אותו כטוב ומטיב, בכל מצב הלא נעים במיוחד, ואת רוצה לממש את זה בקבוצה, אז זה יעבור מהר ובצורה חלקה.

שאלה: בעניין של התגלות רשימו. אם מתגלה פתאום פירוד ביני לבין חברה בדרך, ברור לי שאני צריכה להיצמד לאין עוד מלבדו ולהיצמד לקבוצה. השאלה שלי היא לגבי התפילה, האם התפילה שלי צריכה להיות רק על החיבור בינינו באופן כללי, או שהתפילה שלי צריכה להיות גם שהבורא יראה לי את הדרך איך לפעול בסיטואציה הזאת כדי לכסות באהבה?

כדי להתחבר.

תלמידה: גם לבקש ממנו הכוונה איך לפעול כדי להתחבר?

למען החיבור שבו את מגלה מקום שהוא יתגלה וייהנה מהעבודה שלך.

שאלה: בגשמיות אישה יולדת, היא זאת שמולידה. קודם הראית לנו שהאישה היא המלכות, הרצון לקבל. אותה יציאת מצרים, אותה יציאה שמשולה ללידה, מה בדיוק החלק שיולד ברוחניות?

מי מוליד אותנו ביציאת מצרים? יציאת מצרים היא כאילו לידה אבל זו כניסה לרוחניות. זו לידה מזה שאנחנו יוצאים מהרצון לקבל, אבל אנחנו נכללים כמו טיפת זרע בתוך הרחם בעל מנת להשפיע בעולם הרוחני. מתחילים להתפתח שם מבחינת העובר, מתחילים לרכוש מסך דעביות דשורש.

שאלה: מה מקדם בעשירייה, מה מועיל יותר, כשאנחנו מדברות כמה קשה לנו, כמה אני לא מצליחה, או לשחק ולשמוח ולהביא מצב רוח לעשירייה?

להביא מצב רוח לעשירייה זה הכי חשוב, כי בזה את מתעלה מעל האגו שלך שנותן לך תמיד אפשרות להצטער על משהו. לכן זו מצווה גדולה להיות בשמחה.

תלמידה: האם אני יכולה להתפלל על מישהי מהמשפחה שהיא חולה ואני צריכה לתמוך בה, האם זה אפשרי?

תעשי, אני לא חושב שזה מועיל.

שאלה: איך אני יודעת אם הבקשה הנכונה שלי היא בקשה עבור החברים או שאני עדיין נמצאת בחשבון העצמי שלי ומתפללת בעצם בשביל עצמי?

את זה את יכולה לברר אך ורק בתוך קבוצה המתקדמת. מתוך המצבים השונים את מתחילה לראות עד כמה את אמתית או לא כלפיהם. וכל פעם תגלי שאת משקרת להם ולעצמך ואת לא בסדר, ותוכלי לעלות לדרגה עוד יותר גבוהה ששם כן תהיי בסדר וכן הלאה. כל פעם זה כך. אנחנו נמצאים בדרך שכמה שיותר מתקדמים "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אנחנו תמיד מתקדמים מטוב לרע ומרע לטוב, בלגלות בתוכנו את שתי התכונות הללו, ובאיזון ביניהן כשאנחנו מגיעים בקו אמצעי, שם אנחנו מקיימים נכון הכול.

צריכים ללמוד, ואחר כך זה מגיע אלינו מהלימוד איך אנחנו מאזנים את שני הקטבים האלו פלוס ומינוס, טוב ורע, בצורה כזאת שאנחנו קיימים ביניהם. כי אם הכול בא מהבורא, אז טוב ורע פועלים בהשלמה ואנחנו מתקיימים בין שניהם, ואין לנו בזה שום בעיה שמצד אחד מגיע רע ומצד אחר מגיע טוב. כי אחרת אין נברא, נברא יכול להתקיים רק כשהוא הפוך מהבורא ולכן אנחנו חייבים להיות רעים כביכול, ורוכשים ממנו את התכונה שלו, תכונת השפעה, ובהתאם לזה מאזנים את הטבע הראשון שלנו. אבל קו אמצעי עוזר לנו להיות קיימים בצורה עצמאית.

שאלה: האם חכמת הקבלה מסבירה את מרים ואם כן איך? האם יש כוח מרים?

מה שאנחנו לומדים בתורה אנחנו לומדים על התכונות שבתוך האדם. כל הכוחות הללו קיימים גם בגבר וגם באשה, ולכן לא לשייך את זה דווקא לנשים כמו שזה מקובל בפשט, שמספרים לכולם תורה ואז שמשון הגיבור הוא גבר, ומרים זאת אשה, זה לא נכון, אלא הן התכונות שבכל אחד, כי התורה מדברת על האדם השלם האחד. ולכן צריכים ללמוד את התכונות האלו, אבל להשתדל להתכלל מהן, להבליט אותן, לראות איך אנחנו מגיעים לזה שהן מתגלות בנו, התכונות האלו.

שאלה: מהות האשה ללדת ילדים, האם אשה יכולה לבקש מהבורא להתעבר או שזה אגואיסטי? ואיך לפנות לבורא או שאסור לנו לבקש על עצמינו?

כן, אפשר לבקש על מה שאתן שואלות. אבל, דבר ראשון, רק תבינו שהחיסרון הנכון שמגיע למערכת עליונה וזוכה לתגובה, הוא חסרון שעובר דרך הקבוצה. דבר שני, שזה בשום צורה לא מבטל את החוקיות שבעולם הזה, צריך ללכת לרופאים ולטפל בזה כמו שצריך, כמו שנהוג בעולם שלנו המודרני, במערכת הרפואית, ויחד עם זאת אפשר להתפלל. אבל המקובלים קודם כל תומכים בטיפול קונבנציונלי. חכמת הקבלה היא להתעלות רוחנית ולא לסגור לנו בעולם הזה כל מיני אי הצלחות גשמיות.

שאלה: אני רוצה להתבסס על כמה שאלות של חברות קודמות, מטריד אותי כל הזמן מה קורה אחרי המחסום, אחרי הלידה, אחרי יציאת מצרים.

אין לי מה להגיד לך.

תלמידה: הזכרת את חורבן בית ראשון, זה כבר קרה פעם?

חורבן בית ראשון קרה מפני שהיינו צריכים לרדת מכל הגובה הזה כדי לשרת את אומות העולם.

תלמידה: וחורבן בית שני גם היה?

זו אותה הירידה, עד הסוף.

תלמידה: זאת אומרת, במחשבת הבריאה לא מתוכננת עוד נפילה של עם ישראל?

מה פתאום, לא. יצאנו, נניח דרך מצרים והגענו לגובה בית המקדש הראשון, ואז הייתה נפילה לגלות בבל, ואז בניית בית המקדש השני וירידה לגלות. וכל זה כדי לקחת את בבל שעזבנו ועכשיו להתקשר אליה באלפיים שנות הגלות ולהביא אותה לגובה כמו שהיינו בבית המקדש הראשון. אבל רק אם אנחנו חוזרים עכשיו עם כל האנושות אנחנו מגיעים לגמר התיקון. (ראו שרטוט מס' 4).

תלמידה: חברה שאלה על חברים שנופלים מהדרך כשהם מגיעים לקו שמאל. ואני שואלת על חברים שנניח עברו את המחסום, האם הם יכולים ליפול מרוחניות?

לא, מעלים בקודש ולא מורידים בקודש, אבל תנודות יכולות להיות גם לפני המחסום וגם אחרי המחסום, אבל לא למטה ממנו. למטה ממנו כבר אין, כי מי שנמצא ברמה של בית המקדש הראשון והשני, (ראו שרטוט מס' 4) הוא כבר ברוחניות. אנחנו צריכים לעלות אליה וכבר נכללים מעל זמן תנועה ומקום.

שרטוט מס' 4

שאלה: לגבי העבודה הנכונה שיש לעשות כשמתגלים חיכוכים. אנחנו צרכים כל הזמן להגיע להחלטות משותפות שאמורות להגיע מתוך החיבור. כשמתגלים וויכוחים וחיכוכים ובסופו של דבר מתקבלת החלטה, האם צריך להתבטל בפני ההחלטה גם אם היא נראית לאחד האנשים לא נכונה מבחינה רוחנית? והאם נכון לעשות על כך לאחר מכן בירור או שעלינו לעזוב את מה שהיה ולהתקדם הלאה?

להתכלל, להיכנע ולהמשיך, ולא להתעסק בכלום. אני אומר את זה בכל הרצינות, עד כמה שאדם מכניע את עצמו אפילו כלפי שטות, הוא על ידי השטות הזאת יעלה. מתעוררות הרבה מאד בעיות בזה שרוצים להתקרב ורוצים להתחבר. ובכלל, כמו שאנחנו יודעים, בחיבור יש לנו תמיד התלהבות, ולכן אנחנו צריכים להבין, להתחבר רק בתנאי שיש נכונות לוותר, כי לשם זה אנחנו הולכים להתחבר.

אם אין נכונות להתחבר, תתפזרו לכל הפינות ובכלל תיעלמו מזה. חכמת הקבלה מדברת רק על חיבור, "ואהבת לרעך כמוך", צריכים לממש את זה. מרחוק, לאט לאט, בהדרגה, אבל לקראת זה הולכים. אם מתחילים בוויכוח, וזה מתגלה באיזו צורה וכבר לא מסוגלים לצאת מזה, ולנשים זה קורה הרבה יותר מגברים כי טבע האישה הוא כזה, זאת מלכות, זה כנגד הרצון לקבל היסודי, אז מתרחקים זה מזה. לאיזה מרחק? למרחק שאין וויכוח.

וכשמסוגלים לאט לאט שוב להתחיל להתקרב בצורה שכל אחת מבטלת את עצמה ומראה בזה דוגמה לאחרות. אם לא, לא להתחבר, אתן עדיין צריכות לשמוע מה זה חכמת הקבלה ולא יותר. אם האגו שלכן עדיין לא מבין שצריכים לדרוך עליו, אז אין מה לעשות. זאת דרך שרק בהכנעה ממשיכים. נתתי לך מרשם מה לעשות, תעשי ואחר כך יהיה לך ברור מתוך המעשה איך ממשיכים הלאה, לא יותר מזה. תהיו חכמות ומוצלחות בוויתור.

שאלה: מה לעשות עם אדישות שמתעוררת כלפי החברות?

לעבוד על זה. אם הייתי יודע שאני נמצא עם החברים שלי והם באמת חלקי הנשמה שלי, תסלחו לי, זה אפילו לא אישה, ילדים, אבא ואמא שלי, לא, זה בצורה גשמית. אלא בצורה רוחנית, אלה חלקי הנשמה שלי שהבורא מביא לי אותם ואומר, תתחבר אם אתה רוצה להשיג אותי, את המצב הנצחי שלך. אם הייתי מודע לזה הייתי באמת מתייחס אליהם לא באדישות.

(סוף השיעור)