השפעה לבורא מתבטאת בחברים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.08.2025 – אחרי עריכה
מושי: מה זה להשפיע לבורא? מה אתה חושב?
דודי: באילו פעולות זה בא לידי ביטוי להשפיע לבורא?
מה זה להשפיע לבורא?
מושי: במה זה מתבטא?
אני חושב שזה מתבטא רק בחברים, אין לך למי עוד להשפיע.
דודי: אבל במה אתה משפיע להם?
בזה שנגד כל ההפרעות שהבורא מעמיד לפניי, נגד כל ההפרעות האלה, אני צריך להתחבר איתם.
דודי: כשאני מתחבר איתם, אני משפיע להם או משפיע לבורא?
אני משפיע לבורא.
דודי: יש לי הפרעות בחיים הפרטיים שלי.
ככה זה, כן.
דודי: כנגד כל ההפרעות שיש לי, ואפילו דחייה מהחברים ומחיבור איתם, למרות הכול אני משתדל להתחבר איתם.
כן.
דודי: זאת פעולת השפעה?
כן.
דודי: לבורא?
תלוי איך אתה מתכוון.
דודי: אבל מהי בדיוק הפעולה, מה אני משפיע? מה אני משפיע למושי, מה יש לי להשפיע לחבר או לחברים, לעשירייה?
זה לא חשוב מה בדיוק אתה משפיע, אלא שאתה משפיע לחבר מהעשירייה ואתה רוצה להגיע עימו לקשר שיהיה כיסוד לקשר שלך עם הבורא.
דודי: מה אני בדיוק רוצה בשבילו? האם אני פשוט חושב עליו, חושב שיהיה לו טוב, פשוט מחשבה נאיבית כזאת, שיהיה לו טוב?
אתה מנקה את הדרך לפניו.
דודי: מה זה אומר?
זה אומר שאת מה שיש בידיים שלך, אתה מסתכל איך להגיש את הכול לו.
דודי: אני מרגיש דחייה מזה, אין לי רצון לזה, אין לי דחף לזה. יש כאן מצב כזה אמביוולנטי, מצד אחד, אני אמור לנקות לו את הדרך לפניו, לחשוב עליו, לרצות שיהיה לו טוב, מצד אחר, אין לי דחף לדבר הזה. מה לעשות עם ההתנגדות שמתעוררת כתוצאה?
זה יפה. זאת אומרת, אותה התנגדות אתה עכשיו מוריד מלמעלה ומרגיש שיש לך התנגדות לחבר, ועל פני אותה התנגדות אתה צריך לפתח קשר.
דודי: עם הבורא. אז אני משתמש בחבר כדי להגיע לקשר עם הבורא?
כן.
דודי: אני לא באמת רוצה שיהיה לו טוב, אני משתמש בו כדי שלי יהיה קשר עם הבורא.
אבל בשביל מה אתה עושה את זה?
דודי: בשביל קשר עם הבורא.
בסדר.
דודי: אבל האם אני באמת רוצה שיהיה לו טוב?
זה תלוי עד כמה אתה מתכוון לזה.
שמעון: אני אתן דוגמה, יש לי ארבעה ילדים, ואני מרגיש שאם הם מנותקים, אם יש כעס, זה כואב לי מאוד. ככל שהם אוהבים אחד את האחר, כך זה נותן לי הרגשה טובה.
כן.
שמעון: זה בדיוק מה שהבורא רוצה, שנתחבר בינינו ונעזור זה לזה.
כן. זה בעצם מה שאנחנו רוצים.
דודי: אנחנו לומדים עכשיו בשיעור בוקר את "תלמוד עשר הספירות", זה חזק מאוד, מיוחד מאוד, הכלי העולמי מרוצה עד הגג. עם האופי שלנו בשיעורים איתך אנחנו קוראים קצת, שואלים, יש תשובות, השיעור חי. אני יודע שאצל רב"ש היו קוראים, פה ושם הוא היה מסביר, אבל בעיקר היו קוראים. זה נכון?
הוא היה מסביר.
דודי: מסביר, נכנס לכל משפט ופותח?
אתה יכול לשמוע.
דודי: אני שואל לגבי הכוונות. רב"ש לימד באיזה כוונות צריך להיות בזמן "תלמוד עשר הספירות?
לא.
דודי: למה?
כי אתה צריך ללמוד את זה מהלימוד עצמו.
דודי: איך מקובל מתחיל לומד כוונות, למה המורה לא מלמד אותו?
האדם לומד את זה מתוך הלימוד עצמו.
דודי: הלימוד בנה בך את הכוונה?
כן.
רואי: קטע מספר 6.
"ולפי זה יוצא, מי שהוא רואה, שאין לו שמחה, כמו שיש לאנשים אחרים, הסיבה לזה היא, שהוא עומד במדרגה יותר גבוה. לכן הוא צריך לדעת, שה' מסבב לו ההזדמנות, שיתחיל לעסוק בתורה ועבודה. וזה יביא לו השמחה אמיתית, שנקראת שמחה של מצוה."1
מושי: האם אתה רואה את העתיד הקרוב של מדינת ישראל, נניח בשנה הקרובה, אתה רואה מה יכול לקרות?
שום דבר לא יכול לקרות.
מושי: אתה לא דואג, או שאתה חושב שיקרו רק דברים חיוביים?
אם יקרה משהו חיובי אני לא יכול להגיד, אבל לא שיקרה משהו לעתיד המדינה.
מושי: לא יקרה משהו דרמטי? זאת אומרת, אנחנו לא ניעלם מכאן, לא תהיה איזה עוד גלות?
לא.
דודי: עכשיו הרבה מדינות בעולם קמות נגד ישראל לבטל אותה. יש תנועה מסיבית כזאת, גם האנטישמיות מאוד חזקה בעולם. דברים שאמרת כבר כל כך הרבה פעמים קורים מול העיניים. האם כל הדברים האלה יגיעו בשלב כלשהו לאיזו נקודת קצה ויגרמו לאיזה שינוי, או שזה רק איזה רעש תקשורתי ואין מה להתפעל מזה בכלל?
זה רעש תקשורתי.
דודי: אבל מה קורה עם העם הזה? הוא כמו איזה ילד שלא מתפתח, עוד ועוד, אפשר להמשיך כך עוד כמה אלפי שנים.
כך אנחנו ממשיכים.
דודי: כן, אבל אין איזו נקודת קצה כלשהי? חוטפים מכות, מענים את העם, ואין שינוי משמעותי.
לא.
דודי: אני לא רוצה להזמין מכות, ואני גם לא יודע אם זה באמת מה שיעזור.
אני לא רואה את זה.
דודי: איך אתה רואה את עם ישראל במצב המתוקן שלו, עם שכולו נגיד כמו חברת בני ברוך כולם מתוקנים מחוברים, משפחה אחת גדולה שמשפיעה לכל האנושות, או שזה ציור אוטופי?
עם ישראל נותן דוגמה שבתוכו ארץ ישראל ובתוכו נמצא הבורא גם בגלוי, גם בהסתרה, כל זה סך הכול יתקיים רק כשנעשה תיקון עולמי.
דודי: כשאומות העולם יסתכלו על עם ישראל במצב המתוקן, הם יראו משהו, או אלה יחסים פנימיים שבכלל לא רואים אותם?
לא, בכלל לא מדובר שהם יבינו מה קורה.
דודי: זה לא יהיה שמסתכלים על ישראל ומצביעים עליה כדוגמה, אלא זה מורגש בעולם, זה עובד בכל רשת הקשר?
מושי: אני רוצה לשאול על העשירייה שלנו שבה כל אחד מאוד שונה מהשני. איך אפשר לשמור על הייחודיות, כי רק מתוך המטען הפנימי אדם יכול להשפיע לבורא בצורה מיוחדת, ואיך לא לדכא את זה, ומאידך שנהיה מחוברים? אז איך החיבור הזה לא ידכא את חופש הפרט של כל אחד והייחודיות של כל אחד?
זה לא אנחנו עושים, זה דרך הבורא.
מושי: מה הערך המשותף בינינו שהוא יותר גבוה מהמטען הפנימי של כל אחד והערכים של כל אחד שהם ייחודיים רק לו?
אנחנו רוצים להיות מחוברים כי בחיבור שלנו אנחנו משיגים את הבורא, ובצורה כזאת מגיעים לתיקון הכללי.
מושי: אבל איך החיבור הזה לא מבטל את הייחודיות של כל אחד? הרי הסברת לנו שאחרי רבים להטות, אחרי יחיד להטות, זאת אומרת תמיד יש סתירה בזה. כי האגו צריך מסגרת, מצד שני הרבים הם תמיד לא מפותחים. הפער בין החיבור בינינו לבין ייחודיות של כל אחד איך לא לדכא. נגיד ולאד לא אכל היום כי הוא לא אוהב הרבה דברים ויש לו המון מוגבלויות באוכל. ואני אוהב הכול, לא אכפת לי מה מביאים. היום עשינו סעודה והוא לא אכל כלום, אבל הוא התבטל, ובזה שהוא התבטל זה לא טוב.
דודי: יש לו כבר מה להגיד כמו שאני מכיר אותו.
מושי: בקיצור, כל אחד יש לו ייחודיות משלו, והחיבור בינינו, המסגרת הזאת היא כביכול מבטלת את הייחודיות של כל אחד, אז איך לא לבטל את זה?
דודי: איך לשמור על הייחודיות של כל חבר בעשירייה, וגם שיהיה בינינו חיבור, לא לדכא את הייחודיות, כי לכל אחד יש רצון פה.
בחיבור אתה לא הולך לבטל את עצמך.
דודי: מה זאת אומרת, אני שומר על האני שלי בחיבור?
גם כן.
מושי: אז איך זה יכול להיות? הרי אנחנו מבינים שבחיבור אגואיסטי כל אחד צריך לוותר על משהו ואז אנחנו מתחברים. אבל פה בעל הסולם אומר לא, אסור לך לוותר על זה. ולכן אני שואל איך זה קורה? למשל, עכשיו אנחנו ביחד ניסע לצפון, נעשה חיבור בינינו, וכבר כל אחד מוותר על משהו כדי לנסוע לשם, אז איך לא לוותר על הדברים האלה?
אז אל תוותר. אל תחשוב על ביטול, ההפך, תחשוב על זה כחיבור, על זה שאתה גורם משהו.
דודי: אבל הוא אומר שזה בא על חשבון האני שלי. אני מוותר על הנוחות שלי כדי שניסע כולנו לטייל וזה לא נוח לי, אני לא רוצה, אבל זה טוב לכולם אז אני מוכן.
כן.
דודי: אבל ויתרתי על משהו מהאני שלי?
כן.
דודי: אז?
מתי אתה לא יכול?
דודי: אני מנסה להבין למה כשיהיה פה ויתור, אתה עדין שומר על הרצון שלך, איך אתה נותן לי גם להביא לזה ביטוי וגם להתחבר? אין דבר כזה.
לא.
דודי: אז זה מה שמושי שואל.
מושי: מה זה לשמור על הייחודיות של כל אחד? אולי אנחנו לא מבינים מה זה ייחודיות.
כשאתה נותן לכל אחד וכך כל אחד לכולם, אז כולנו נותנים לכולם רצון ויכולת להתבטל ובתוך הרצון הזה שאנחנו רוצים להיות מחוברים וכך להמשיך.
ולאד: פעם אמרת שבחיבור בינינו אנחנו משלימים אחד את השני.
אם נעשה הכנה נכונה.
דודי: בגשמיות אני יכול לראות מה שונה בינינו. יש אופי שונה, טבע שונה, מזג שונה אחד מהשני, ברוחניות אנחנו גם שונים אחד מהשני?
ועוד איך.
דודי: במה?
כך נולדנו, כך הבורא עשה איתנו.
דודי: מה שונה ברוחניות מאחד לשני ברצון לקבל הנאה ותענוג? בגשמיות אני מבין, הוא אוהב פיצה, הוא אוהב סטייק, הוא אוהב חם, הוא קר, זה הטבע כי הם שונים. אבל ברוחניות, כשנכנסים לשורש הרוחני, מה השוני אחד מהשני ברצון לקבל הנאה ומה יש שם עוד שונה?
כל אחד מרגיש בצורה אחרת.
שמעון: אמרת שלכל אחד יש תפיסת מציאות משלו, אי אפשר לצאת מזה?
כן.
דודי: וכשמתחברים מה קורה בנקודת החיבור?
כל אחד מבטל את עצמו למען השני, ולכן כולנו משלימים את זה.
דודי: מה שהיה ממני קודם נעלם?
אתה לא משתמש בזה.
דודי: הדבר החדש שיש זה שמשלימים, מה זה הדבר החדש הזה?
שאתה נותן לאחרים להשתמש בתכונות שלך.
דודי: ואז המקום המשותף למי הוא שייך?
לבורא.
דודי: ונגיד אני ושמעון מנוגדים ומתחברים, אז במקום הזה אנחנו לא מרגישים את עצמנו, אלא מרגישים משהו שלישי בינינו?
כשאתה ושמעון מתחברים אז אתם מרגישים איזשהו שטח משותף.
דודי: והשטח הפרטי שהיה לכל אחד לפני כן, מה איתו?
הוא נכלל בתוך מה שאתם מתחברים.
ולאד: דודי הכין היום סעודה שהוא אוהב, זה מהטבע שלו במשפחה שלו. ועם הסעודה הזאת, הוא עשה השלמה וחיבור בינינו?
מה השלים?
ולאד: הוא השלים, חיבר אותנו בסעודה שהוא הכין?
כנראה, תשאל אותו.
ולאד: אנחנו מרגישים שהוא גרם לחיבור בינינו?
כן .
ולאד: מתוך הטבע שלו, מתוך האהבה שלו, זה נקרא חיבור?
כן.
(סוף השיחה)
-
רב"ש כרך ג' מאמר "מהו שמחה"↩