סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 29.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חוק הערבות – קטעים נבחרים מהמקורות
אנחנו חייבים לפי קריאת הזמן, לפי המצב שבו אנחנו נמצאים, והפנדמיה הזאת ווירוס הקורונה שנמשך ומתפשט יותר ויותר, ואנחנו כבר למדנו ומבינים שאין תרופה לזה ולא תהיה תרופה לזה, ואם תהיה תרופה אז יבוא משהו עוד יותר גרוע שלא תהיה לו תרופה, וכך נכנס לסדרת מכות, ומה שאנחנו צריכים זה רק להבין שהכול קשור לערבות שבינינו. עד כמה שאנחנו מתקרבים לאותה המערכת של אדם הראשון שבה הבורא מתגלה. כמה אנחנו נחוצים לזה, כמה אנחנו מושכים אחרינו עוד באי עולם, ובצורה כזאת אנחנו מתחילים להבריא את כל החברה האנושית מהאגו הפרטי של כל אחד, מהאגו של כל עם ועם, כל קבוצה וקבוצה.
אנחנו רואים עד כמה שאנחנו נעשים ממש מחולקים, מפורדים. עד כמה שבכל מקום שבעולם ישנן שוב כל כך הרבה מלחמות, התנגשויות ומריבות. ואנחנו צריכים להבין שכל זה רק הזמנה כלפינו, שאנחנו צריכים לבוא ולתקן את הדברים. להביא את כולם לחיבור למעלה מעל היגיעה ומעל האגו שלנו, כך שהבורא יתגלה אז בתוך הסנדוויץ' הזה, בין שנאה לאהבה שם נמצא הבורא. ואנחנו נוכל לגלות אותו ולהידבק בו.
אז לכן חוק הערבות הוא החוק העיקרי שחסר לכולנו. רק לקיים אותו ואז אנחנו מגיעים למימוש של גילוי הבורא לנבראים, ולמימוש להיות כולנו בכלי אחד. לכן נמשיך ללמוד אותו עוד קצת.
קריין: נמשיך מקטע מס' 57, "חוק הערבות", מתוך מאמר "השלום בעולם" אומר בעל הסולם.
"הציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות. הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור. כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים. אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא."
(בעל הסולם. "השלום בעולם")
זאת אומרת, העיקר בשבילנו זה שכל אחד ואחד ירגיש, ממש ירגיש בפנים, שטובת הציבור וטובתו זה אחד. לא יכול להיות טוב לו אם לא טוב לציבור, וההיפך, שיהיה טוב לו מתי שיהיה טוב לציבור. וזה לא מתוך פחד וכל מיני חשבונות אגואיסטים, אלא מתוך זה שהוא מרגיש שנמצאים במערכת אחת ולא יכול להיות אחרת, אלא הוא והציבור זה אותו דבר. להרגשה כזאת, לראייה כזאת אנחנו צריכים להגיע.
שאלה: כשחברים מגיעים לקבוצה העולמית הם מגיעים מכיוון שלכל אחד מאיתנו יש איזו משימה מיוחדת בהשקעה בכלל, או הצורה המתוקנת של העשירייה היא שמושכת את האדם לכאן?
אני לא חושב שהעשירייה מושכת כל כך, או שאולי כן, כי הוא מרגיש את עצמו לבד, בודד, וכאן יש חברה אז הוא רוצה להיות בחברה. כי לבד להיות בעולם זה לא כל כך שמח, חוסר ביטחון אולי ועוד משהו, חוסר בכלל בהתפתחות, דרך, אבל לא חשוב לנו, העיקר שהוא בא. אפילו שהוא בא בצורה אגואיסטית וודאי, ואפילו שבא ואחר כך הולך ועוזב, בכל זאת הוא לקח איתו משהו ומסתובב שם, ומי יודע מתי אבל הוא חוזר.
תלמיד: התכוונתי לזה שהבורא מביא את האדם ללמוד קבלה מכיוון שלכל אחד יש איזו משימה מיוחדת, ייעוד מיוחד.
ודאי, איך יכול להיות אחרת? לכל אחד מאיתנו יש תפקיד מאוד מיוחד. כמה יש לנו, כמה אלפי אנשים? אבל אנחנו צריכים להיות יחד כדי לשרת מיליארדים. לכן כל אחד מאיתנו הוא שקול כנגד ממש המון אנשים, כנגד מאה מיליון נגיד. אז אתה מבין עד כמה שחשובים כאן האנשים אצלנו?
תלמיד: איך חבר בקבוצה העולמית יכול לגלות את התפקיד הזה שלו?
לא יכול, עוד לא הגיע לזה. הוא צריך קודם כל לגלות את הישות שלו, את הכלי שלו הקטן, ואז דרך הכלי שלו הקטן הוא יראה איפה המקום שלו, איפה אותו האזור או אותו השטח שהוא צריך בו לטפל. למרות שהוא קשור עם כולם, אבל יש לו משהו מיוחד שאין באף אחד. זה יבוא אחר כך, בינתיים אין לו כלום.
שאלה: אמרת שכל יחיד צריך להבין או להרגיש אפילו שטובתו וטובת הכלל זה אחד, ועל ידי זה העולם יבוא על תיקונו. זה עדיין קורה בתוך האגואיזם, או שזה כבר דורש היפוך מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה?
הוא מתחיל מתוך האגואיזם, מתחיל מתוך האגו. זאת אומרת, ההבנה כבר מתחילה מהרגשת המערכת האחת בתוך האגו, שהוא בצורה שכלית, שכלתנית מבין את זה.
תלמיד: אנחנו מסבירים את זה בצורה אגואיסטית, יהיה טוב לנו אם ככה נראה את העולם, זה ההסבר?
תסביר ככה.
תלמיד: ואז מה קורה, מתי קורה אותו היפוך בתכונת ההשפעה?
זה גם כן תלוי בהפצה שלך, הכל תלוי בהפצה שלך.
תלמיד: ההיפוך לא תלוי בהפצה שלי, ההיפוך מגיע מהבורא.
בעצמו?
תלמיד: מתישהו האנשים צריכים להתהפך מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, זה קורה מלמעלה?
איך זה קורה? אז מה ההפצה שלך?
תלמיד: אנחנו מפיצים הסבר שהוא אגואיסטי, אנחנו מסבירים לאנשים שיהיה לנו טוב, רע, אם ניקח את הראייה הזאת שטובתי וטובת הציבור אחד הוא, זה הסבר אגואיסטי.
כן.
תלמיד: מתי בהמשך לזה קורה אותו היפוך שאדם עובר מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה?
אתה הלאה מסביר להם ודוחף אותם לצורה יותר ויותר מאוחדת, לקשר יותר מאוחד. ואז הם מרגישים שחסר להם הקשר הזה, שבאמת בהשגת הקשר הזה הם מגיעים לקומה חדשה, להרגשה חדשה, לאנושות חדשה. ואז אתה מסביר להם, תצטרפו למה שאנחנו עושים, מה שאנחנו עושים זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, בוא נעלה יחד להר ה' מה שנקרא. והם דוחפים אותך להגיע לזה, כי אם לא תגיע לזה לא יהיה להם כלום. הם מתחילים לגלות לאט לאט על ידי ההפצה שלך שהם תלויים בך. זה עוד לא לעכשיו ואסור על זה לדבר, אבל ככה זה יהיה.
שאלה: מהי המטרה שהמציאות הרוחנית נסתרת מאיתנו?
שאתה לא תרצה אותה בעל מנת לקבל.
שאלה: מה זאת אומרת טוב להם האמיתי? כי לא מדובר על מילויים גשמיים, אבל זה מה שמעניין את הציבור.
את הציבור מעניין מה שחסר לו, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. אנחנו צריכים לראות ולהראות להם איך שעל ידי כך שאנחנו ממשיכים בחיים האגואיסטיים, אנחנו לאט לאט מאבדים את כל אלו, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, כל התענוגים האלו בורחים מאיתנו. או בורחים כי אין לנו אמצעים, או בורחים כי ההשגחה העליונה כך מסדרת את החיים שלנו, שאפילו שיש בעולם אבל לנו אין.
ואז יוצא שאנחנו צריכים לחפש איך אנחנו נגיע לאותם המילויים, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, וזה אפשרי רק על ידי חיבור בינינו. חיבור גשמי, "איש את רעהו יעזורו", פשוט מאוד. מוכנים לזה? אז יהיה לכולם הכול. לא מוכנים? לא יהיה לכולם כלום, זה הכול.
לכן כמה שאנחנו ממשיכים בכל מיני התנגשויות בחברה אז יהיה לנו פחות ופחות. לא בגלל שאנחנו הורסים בזה תבואה או מחסנים או עוד משהו, לא, אלא בגלל שההתנהגות שלנו, השנאה שמתגברת נגיד בין ימין ושמאל, היא הורסת את הכול. היא שהורסת בצורה הרוחנית. לכן לא רחוק הזמן שעם ישראל יכנס ממש לצנע כמו שזה היה לפני שישים שבעים שנה, ממש כך.
שאלה: אפשר לומר שחיבור נכון בינינו ידע לעשות גבולות לצרכים גשמיים, אנשים ידעו להגביל את עצמם?
לא צריכים להגביל את עצמם, יהיה שפע אם אנחנו נתייחס יפה זה לזה. זה לא שאנחנו נחלק את זה בצורה יותר שווה, לא, אם אנחנו נתייחס יפה זה לזה יהיה שפע לכולם.
שאלה: אחד האתגרים בהסברה הוא שאחרי שאדם אומר "בסדר אני מוכן", הוא מביא את התנאי, את הכלל שבעל הסולם אומר "שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם", ואז באה הטענה "אני בסדר, אבל מה איתם?". איך מתמודדים עם זה?
זו ההפצה שלנו. זה בדיוק החלק שאנחנו צריכים להסביר.
תלמיד: אבל מה ההסבר? כי בעל הסולם בעצמו כותב שחוק הערבות לא עובד אם האחרים לא ממלאים את חלקם בשלמות.
זה מה שאתה צריך להסביר בדיוק, שצריכים לקיים את חוק הערבות ואז אנחנו לא נצטרך שום דבר, הכול יהיה בשפע.
תלמיד: ואז האדם אומר לי "בסדר, אני מוכן, אני איתך, אבל יש לך פה ציבורים שלמים שמנצלים את הציבור והם לא בסדר", מה לעשות?
זה ברור שכל עוד אתה תחכה לכולם זה לא יקרה אף פעם.
תלמיד: אבל זה מה שבעל הסולם כותב, שחוק הערבות לא יכול להתקיים אם לא כולם מקיימים את חלקם בשלמות.
אז אתה צריך לעשות הפצה כזאת שהיא תגיע לכולם.
תלמיד: אבל צריך מאיפשהו להתחיל.
להתחיל ממך. ממך להתחיל אדוני. אתה צריך להתחיל את ההפצה בצורה נכונה לכולם וגם להעיר לחברים שלך.
תלמיד: למה הוא לא אומר פה נגיד "כל הפוסל במומו פוסל", אל תסתכל על האחרים גם אם הם לא עושים את חלקם בשלמות, אתה צריך לעשות את חלקך בשלמות? הוא כאילו נותן פה פתח לטענה אגואיסטית.
אני לא מבין אותך, מצטער להגיד.
תלמיד: אם הוא אומר לי שחוק הערבות לא יתקיים אם לא כולם עושים את חלקם בשלמות, תמיד יהיה לאגו מה לטעון שהאחרים לא עושים את חלקם בשלמות ולכן אני לא בערבות, אין לי עם מי לעשות ערבות.
לא. ערבות אפשר לעשות גם בקהלים קטנים. אתה צריך לפרסם את הדבר הזה ואז אנשים שמבינים שזה טוב, שמקבלים את חוק הערבות כחוק הכללי של הטבע, הם לא מסתכלים על האחרים אם הם מקיימים את זה או לא. אני לא צריך להסתכל על האחרים האם הם קופצים מקומה עשרים או לא, כי אני יודע שבלקפוץ מקומה עשרים אני נכנס לחוק המשיכה שהוא ודאי ימחה אותי. ואותו דבר אני מסתכל על חוק הערבות. מה אכפת לי שהאחרים לא מתקיימים לפי חוק הערבות, לא מקיימים אותו, מה זה חשוב לי? אני עושה את שלי, ואולי גם מעבר לשלי, אני מראה לכולם שאני עושה כך.
תלמיד: אבל אז הטענה היא, מה יצא לי מזה?
יצא לך מזה שאתה מקיים את חוק הערבות בצורה שהבורא נותן לך לקיים.
תלמיד: אני לא מבין כי בעל הסולם כותב פה במפורש שהדברים האלה יתקיימו רק אם כולם עושים את חלקם בשלמות.
כן.
תלמיד: אז תמיד יש לי טענה כלפי האחרים שלא עושים את חלקם בשלמות.
אבל למה זה עוצר אותי מלקיים את החוק? אותו דבר יש לך בכביש, כולם עושים כמו שצריך? בכל דבר ודבר זה כך. מה ההבדל? אם נגיד חמישה אחוז או עשרה אחוז מהעם יקיימו את חוק הערבות והאחרים לא, בכל זאת זו תחילת השינוי. למה אתה מסתכל על זה בצורה כזאת, אם כולם לא אני האחרון אחרי כולם? למה אתה אחרון? אם אתה מסכים שזה חוק הטבע וצריכים לעבוד לפי זה ולחיות לפי זה, בבקשה, אז אתה מבין יותר מהר מהאחרים ואתה עושה. אתה כבר בזה נעשה חלק, כוח חיובי במערכת הכללית.
תלמיד: העיקר בשבילנו שכל אחד ואחד ירגיש בפנים שטובת הציבור וטובתו היא אחת.
מפני שזה חוק הטבע. זה חוק הטבע.
תלמיד: כן, זה חוק טבע. ואפשר גם לומר שמן הסתם טובת הציבור וטובת העשירייה היא אחת.
כן.
תלמיד: יש לנו דילמה קבועה כזאת שמתגלה מדי פעם בעשירייה, האם להשקיע עכשיו בחיבור או בהפצה? לפעמים יש קונפליקט בין השניים כי זה על אותו הזמן כביכול.
אתם צריכים לחלק את הזמן והכוח שלכם שיהיה גם את זה וגם את זה. ולשמור שזה נעשה לא בצורה אגואיסטית לפי מה שנוח יותר אלא לפי איפה שנמצא החיסרון היותר גדול בלקדם את כל הבריאה לבורא. בדרך כלל איפה שאני מרגיש שזה יכול לתת לי תוספת, תועלת, אז אני עושה. מה שיותר רחוק מהתועלת שלי, אני לא עושה. וצריכים להיות כאן דווקא לא מהנקודה הזאת של תועלת עצמי אלא התועלת הכללית. שהבורא מסתכל על כל המציאות, בשבילו חשובה כל המערכת דאדם הראשון.
שאלה: אמרת לחבר שלא חובה שכולם יעשו את הערבות, אלא אני אתחיל, אני אקח על עצמי את הערבות.
כן.
תלמיד: אני בין הראשונים והתוצאה לא עלי.
כן. אני מקיים וזהו, מה זה חשוב?
תלמיד: האם אני לא צריך להרגיש שהתוצאה עלי בכל זאת?
מה זה התוצאה עלי?
תלמיד: זאת אומרת אני אומר שאני מקיים את חוק הערבות, אני עושה את שלי, אני לא יכול להחליט שכולם יעשו זאת ביחד כדי להגיע לתוצאה שבעל הסולם כותב וזהו. מפה אני לא מרגיש יותר אחראי על שום דבר. אני עושה את שלי והמערכת תסדר את השאר.
לא. אני צריך מתוך זה שאני מקיים גם להרגיש שחובתי להמשיך ולהרחיב את פעולת החוק הזה של הערבות בין כל הבריות. למה לא? אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מקיימים את חוק הערבות בכל דרגת האדם, המדבר, וזה ממשיך לדרגת החי וגם לדרגת הצומח וגם לדרגת הדומם, "וחי זאב עם כבש". זה כמו שמדובר על חטא דאדם הראשון, שאחרי שהוא חטא כאילו כל העולם התחיל להיות גם כן גרוע והתחילו מריבות בין החיות ובין כולם וכל אחד רצה להזיק לשני, רק כל אחד בדרגה בהתאם אליו, עד כמה שהרצון לקבל שלו מבין מה זה האגו.
כך אנחנו צריכים, ולכן אני לא צריך לעצור את זה. אבל למה שאני לא אקיים דבר שהוא טוב? תראה מה שעכשיו קורה עם וירוס הקורונה. כולם מקבלים הסבר, כולם מבינים שבזה הם יכולים לסכן את עצמם, ומיום ליום כבר יש לנו עשרות מתים. פעם זה היה אחד או שניים ואז חשבנו, כנראה שאלה זקנים, היום יש עשרות מתים ביום ולא אכפת לנו. בינתיים זה לא אני, אני עוד חי, בסדר. ולא יכולים להתקיים בצורה נכונה לפי הסכנה הזאת. עכשיו אנחנו מבינים מתוך זה שיכול להיות שבאמת האדם אומר "אכול ושתו כי מחר נמות"1, וזה קורה כבר עכשיו. "לא אכפת לי מה יהיה מחר. היום אני חי, גמרנו. מחר אני אהיה חולה, אני אמות, אבל היום אני מרגיש את החיים". תראו איזה יחס יש לנו לחיים, שהם לא שווים כלום, העיקר להרגיש את התענוג. רק תבינו את כל הדברים, מה מהותם, ואתם תראו שאנחנו נמצאים ממש בסוף הדורות.
שאלה: להמשיך את העניין הזה של הערבות. בעל הסולם כותב פה שלא ניתן לקיים את החוק הזה אם לא כולם עושים את זה בשלמות, ואנחנו גם לומדים ש"ויחן העם כנגד ההר", זאת אומרת, כל העם היה צריך להגיע למעמד הזה כדי לקבל את התורה, כדי לקבל את החוק הזה. אז בכל זאת, האדם הפשוט הפרטי שנמצא בחברה הכללית, נניח כל עם ישראל, הוא לא יכול לקיים את הכלל הזה כל עוד לא כולם החליטו על זה בבת אחת, או שאני לא מבין נכון את הכלל.
לא, זה יתקיים בהדרגה, בכל זאת. אל תדרוש מכל העם, אל תדרוש מחוגים מסוימים, שהם היו כבר במצרים כאלו והיום באותו התפקיד, שמתנגדים לצאת ממצרים, מהרצון לקבל על מנת לקבל, ומתנגדים לחכמת הקבלה ולכל התיקונים. אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו, וכל היתר תן לבורא לעשות את העבודה שלו, אנחנו בסך הכול מתחילים ואז הוא ממשיך, לא יותר מזה. "ה' יגמור בעדי"2.
שאלה: זו בדיוק השאלה שלי, יש תחושה בכלי העולמי, שאין לנו את הביטחון בזה שהבורא הוא השותף שלנו. התחושה היא שאין לנו ביטחון בכך שהוא יסיים את העבודה.
אז אני אומר לך שזה כך. כתוב "ה' יגמור בעדי", שאנחנו לא מסיימים אף פעם באף מקום שום דבר. זה כמו עם ילדים קטנים שהם רוצים לעשות משהו ואנחנו עושים במקומם, אחר כך הם צריכים קצת יותר לעשות ובכל זאת אנחנו עושים במקומם. אנחנו חיים בעולם שכל העולם כבר מוכן לנו, אנחנו לא עושים אותו, גם מה שממשיכים, מה שימשך אחרינו בעולם, גם אנחנו לא עושים. אנחנו צריכים לעשות רק מכאן ועד כאן, חלק קטן שמוטל עלינו, וזהו. ובזה אנחנו מצטרפים לעולם הגדול, לכולם, ומקבלים שכר של כולם.
תלמיד: האם אסור או האם מותר למקובל שתהיה לו איזה תמונה של עולם עתידי טוב? הנביאים נתנו לנו הרבה דימויים של עתיד רע, אבל האם מותר לנו כדי שיהיה לנו יותר חומר דלק, שתהיה לנו תמונה של עתיד טוב?
אם אתה שואל אותי, אני לא רואה את העולם טוב חוץ מזה שיש שיפור ביחסים בין בני האדם. אני לא רואה שהעולם יתחיל להשתנות בהרבה לטובה על ידי כל מיני צורות טכנולוגיות חדשות, או התקשרויות חדשות ברשת האינטרנט וכן הלאה. אני גם לא חושב שירצו את זה יותר מידי, נראה לי שאנחנו לא נתחיל לרוץ לעוד ועוד כל מיני הישגים גדולים, בחכמה, במדע, בכל מיני דברים. נראה לי שגם דור הצעיר מתחיל קצת להתייאש מכל צורות ההתפתחות המודרניות האלה, ואנחנו נראה שלא רצים כל כך להתפתחות כזאת.
תלמיד: עכשיו הכלי העולמי עומד להתאחד, האם מותר לנו לתאר לעצמנו את העתיד הטוב שיקרה כתוצאה מזה שנתאחד? אחרי שהבורא יסיים, יגמור את המלאכה?
אז אנחנו נראה את הכול בכלי המאוחד, שכולם מתחברים והבורא מתגלה בתוך הכלי הזה, ואז נראה את עצמנו בעולם הנצחי השלם, מה השאלה?
תלמיד: זו השאלה. האם יש משהו שאפשר לכוון אליו, להתבונן לקראתו בעתיד, לשאוף אליו?
לחיבור של כולם וגילוי הבורא בחיבור הזה, זה הכול. לזה אנחנו נמשכים, והחיים הגשמיים האלו נעלמים מהרגשה שלנו. לא כדור הארץ, לא הגלקסיה הזאת, לא משפחה ולא כלום. כל הדברים האלה שהיו גשמיים, כולם עוברים להבחנות רוחניות קטנות, והגדולות, אתה מתחיל לגלות שזה שייך רק למצב שבו אתה מגלה אותן בנטיית האהבה שלך לכולם, באהבה שלך לכולם שם אתה מגלה עולמות, מגלה יחסים חדשים, מגלה חיים נצחיים. אבל זה מתוך האהבה שלך למה שמחוצה לך. ככה זה קורה.
שאלה: ארצות הברית מתפוצצת ממש, יש לנו מהומות כמעט כל ערב, אנשים זורקים בקבוקי מולוטוב, אנשים הולכים ברחובות והם כועסים, הם רוצים מהפיכה. זו תחושה כאילו יש כאן הזדמנות מדהימה ובאותו הזמן זה פשוט בלתי אפשרי למצוא דרך להגיע לאנשים האלה, כי הם כל כך כועסים שהם לא יקשיבו לאף אחד.
אני דיברתי עם אנשים היום לגבי זה, תלמידים שלנו, שהם צעירים וכועסים, הם רוצים מערכת חדשה לחלוטין, למחוק את הקיימת, תנו לנו סוציאליזם. מה עושים? איך אפשר להגיע לאנשים האלה?
אני חושב שמה שחסר באמריקה, זה שהם לא יודעים איך לבנות מה שהם רוצים, איך לדעת מה שהם רוצים, האם בכלל אפשרי לבנות את מה שהם רוצים או לא. השאלות האלה הן שאלות יסודיות ביותר. זה כמו שאני עכשיו תופס רובה, שנמצא אצלי שם תלוי על הקיר, וקופץ מחוץ לדירה שלי לרחוב, "אני רוצה לשנות את הכול". מה אתה הולך לשנות? עם מי? נגד? בעד? יש לך מסביבך עוד כמעט 400 מיליון איש.
זו מדינה עצומה מחולקת לשסעים, לכל מיני חלקים, כולם עם רובים, כולם נגד כולם, אף אחד לא יודע. אם יתחילו לירות זה בזה לא יישאר אף אחד, כי כל אחד רוצה להרוג את השני. אם יהרגו אחד את השני לפי הרצון שלהם לא יישאר כלום. לא אפרו אמריקאים, לא לבנים, אירים וגרמנים, ולטינים ויהודים ודאי, וכן הלאה. שום דבר, אף אחד לא נשאר. אז מה לעשות?
קודם כל זה שהם בוערים, הם בוערים מתוך הרגש שלהם שרע להם. אבל לפי השכל, אם תבקש שיגידו מה זה טוב, אתה תשמע שכל אחד רק מוחק את האחרים, אבל בעצמו, מה הוא חושב לבנות? להרוס כולם חכמים. אבל לבנות? אין מי שיבנה, אין. אני גם לא רואה מהאנשים הגדולים באמריקה שיש הרבה כאלה שהם מוכנים לבנות, מכל שכן מבינים איך לבנות. גם אותם אין. עכשיו לפני הבחירות, מה הם יעשו? במי הם בוחרים, בין שני זקנים? את טרמפ לפחות אנחנו מכירים, השני, אני בכלל לא יודע. יסובבו אותו כי הוא כבר ממש כמה חודשים לפני המוות. האנשים האלה מסוגלים לעשות משהו? אני לא יודע, זה רק מסביר לנו מה זה העולם שלנו.
תלמיד: האם יש משהו שאפשר לעשות כדי להגיע לאנשים האלה? אנחנו ממש דופקים את הראש בקיר כדי למצוא איזו דרך להגיע אליהם, כדי שיקשיבו איכשהו. נראה להם שהכול ברור, ובאותו הזמן ברור להם שהם לא מבינים. זה מוזר, ובעיקר הם כועסים ואין להם פתרון, הם מסתכלים על זה כנושא נושא, במקום כפתרון כללי שלו הם באמת זקוקים. איך לגרום להם להקשיב?
בבקשה, תצא לרחוב, תפוס איזה אוטו במקום טנק כמו לנין שהיה מטפס על טנק כזה קטן, ותתחיל לנאום. לפחות יצלמו אותך, תיכנס לעיתונות ותתחיל להסביר מה אתה מתכוון. מה אני יכול להגיד לך? אבל זה הכול מבחוץ, זה כדי לעשות רעש מבחוץ. אבל אתה צריך דווקא למשוך אותם לשיטת החיבור. כי אחרי כל הבלגן שיהרגו שם אנשים, את אלו ואלו, איפה שיטת החיבור? בזה תצליחו אם הם יהיו בזה. אז רק בחיבור.
תלמיד: לכתוב ספר?
לא ספר, היום לא כותבים ולא קוראים, זה כבר מזמן. היום מדברים דרך כלי התקשורת בצורה אינטרנטית, בעיתונות, לא חשוב מה. אבל לדבר ולדבר לעניין, כמה שיותר לעניין, וכמה שפחות. אתם חייבים להוציא כל יום נניח עשרים שורות, עשרים שורות, בלי הפסקה, וכך אתה תדפוק במקום אחד, וכך אתה וכל החברים שלך במקביל תוכלו להיכנס כמו מכבש לקהל. אין ברירה.
אנחנו חיים במצב נפלא, בזמן מאוד מועיל לתיקון, וכאן תלוי מה אנחנו נעשה. לכן, אסור לנו דקה אחת להיות מובטלים, אלא רק לחשוב, להתפלל, לבצע כל פעולה ופעולה שיכולה להיות מכוונת לתיקון. תיקון פרטי של העשירייה, תיקון כללי של בני ברוך העולמי והתיקון העולמי, בכל הכיוונים האלו אנחנו צריכים טוב טוב לחפור ולהיכנס בהם, ואז בצורה כזאת נצליח. אם לא, אתה תראה מה שיקרה. לעומת מה שיש היום, אתם תראו בעוד חצי שנה, אני לא רוצה להגיד, אני לא רוצה בכלל להיות כך ולדבר רע על העתיד, אבל יהיה הרבה יותר גרוע.
שאלה: האם אפשר להגדיר שקיום חוק הערבות כלפי העולם זה על ידי ההפצה, או שזה יותר מורכב מזה?
לא. זה לא יותר מורכב, אנחנו צריכים להסביר על ידי ההפצה שכל האנושות קשורה זה לזה, ועכשיו היא מתגלה על ידי האגו שלנו בצורה הפוכה. זאת אומרת, זה בדיוק אותו חוק הערבות אבל על ידי האגו שלנו הוא מתהפך, ואנחנו תלויים זה בזה ביצר הרע. אם נהפוך אותו, נהיה תלויים זה בזה ביצר הטוב, ואז נגיע ממש לגן עדן. זה מה שאנחנו צריכים. בסך הכול לשנות את היחס בינינו מרע לטוב, ואז, אותו יחס שיש היום, שאנחנו דורשים זה מזה, וזה מזה, יתהפך לחוק הערבות הטוב.
תלמיד: יש דרך לפתח את הנטייה הזאת אצל האדם?
רק על ידי ההסבר שלנו יותר ויותר. וגם לא לשכוח להסביר להם שזה חוק הטבע, שכך הטבע מסדר אותנו, לא הבורא, הטבע מסדר אותנו. ואנחנו חייבים לבנות את עצמנו בדיוק לפי הנטיות שהטבע מכתיב לנו ואז נגיע לעולם הנכון, אחרת אנחנו מגיעים לשבירה. תראה מה שקורה, בכל מקום היום מתחילות מלחמות, עדיין הן נמצאות כאילו בקטן, אבל אם זה מתחיל להתפוצץ, את זה אי אפשר לעצור.
שאלה: המתנה של יישום הערבות זה לא להרגיש את זה כעול. אם ממשים את זה בצורה אלטרואיסטית עבור החברים, זה לא שאתה תעשה את זה כעול, לא שתרגיש את זה כאיזה משא.
נכון. אנחנו צריכים להרגיש את הערבות, שאנחנו בונים לעצמנו, לכל העולם, לילדים שלנו, שאנחנו בונים משהו טוב. והיחסים בינינו הם כמו הבית שלנו, זו בניית הנשמה שלנו. זו בניית הנשמה שבה אנחנו נתקיים ונרגיש את העולם הרוחני, את החיים הנצחיים שלנו, איך אנחנו מחוברים יחד, יחד עם הכוח העליון, למעלה מהזמן, אין מוות ממש, אין הגבלות. לזה אנחנו מגיעים על ידי הערבות.
כי אנחנו מגיעים למערכת הומוגנית כזו, מערכת אינטגרלית, ששם זה לא מתחיל ולא נגמר, הכול כל הזמן מתקיים. מושג הזמן עובר, המרחק, כל ההגבלות. ואת כל זה אנחנו משיגים בתוך השגת הערבות, כך אנחנו בונים את עצמנו. כי כל אחד יוצא מהגבולות שלו ומתחיל להרגיש את המציאות דרך כולם. ובכול הנשמות האלו, הנטיות בעל מנת להשפיע הן נשמות, אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו בצורה נצחית. זה מה שאנחנו צריכים להשיג.
אנחנו נשיג את זה בכל זאת, אבל הדרך שבינתיים מתפתחת זו דרך נוראה, זו דרך ייסורים. לכן, אנחנו צריכים לראות את הערבות הזאת שהיא לא כדי להתקיים כאן יפה כמה שאנחנו חיים, אלא זה החוק הכללי העולמי של כל העולמות, של כל המציאות. שבתוך הערבות הזאת אנחנו מתחילים להיות מחוברים עם הבורא ואלה כבר ממדים נצחיים.
שאלה: איך אנחנו אוספים, מארגנים את הכוחות שלנו כדי לגשת לציבור?
אני לא יודע, זה דבר ספציפי לכל מדינה ולכל אזור, אני לא יכול להגיד.
תלמיד: לדוגמה אמרת לחבר לגבי המידה הזאת של עשרים שורות שצריך לכתוב כל יום. האם יש דרך בשבילינו, למשל ספציפית בצפון אמריקה, לתמוך זה בזה בפעולה הזאת?
בטח שכן, בבקשה תעשו את זה. תעזרו זה לזה, תעשו את זה יחד, תבדקו האם כתבתם נכון או לא, כי לפעמים אני כותב ופתאום על ידי החברים שלי אני מרגיש שכתבתי לא לעניין. ודאי שכן, כדאי. אם זה גם מחבר ביניכם אז יהיה לכם בזה כוח רוחני, בטוח.
שאלה: איך לקשור את זה שמצד אחד אני מקיים את הערבות כיוון שהבורא מאפשר לקיים אותה, ומצד שני מה אם יש מישהו שלא מקיים אותה?
אתה חייב לדאוג שהאחרים גם יקיימו את הערבות, כי אם הם לא מקיימים את הערבות, גם אתה לא מקיים את הערבות בצורה מספקת. זה גם עליך לדאוג שכל העולם יהיה בערבות השלמה.
שאלה: האם התפקיד הנכון של בני ברוך הוא לראות את המצב הטוב, את העתיד הטוב כדי להוביל נכון את העולם, או לאו דווקא, לא לראות, אלא ללכת פשוט כך עם עיניים עצומות, מתוך צרות, לברוח מהצרות מכל העולם?
אני לא מבין את השאלה שלך. אני צריך למשוך את עצמי, לפי מה שכותבים לי כל המקובלים, ואחריי את כל העולם לאיחוד ולבורא, שיהיה "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". ולא שאני מסתכל על זה מהצד או שלא אכפת לי, אני חייב ומחויב להביא את כל האנושות, את כל באי העולם לזיווג, לדבקות בבורא, נקודה.
שאלה: איך לנהוג נכון אם בסביבתי יש אנשים ששמעו על חכמת הקבלה אבל בינתיים הם חיים אחרת?
אתה תעשה מה שמוטל עליך והם לאט לאט יתכללו, אל תדאג, בזה שאתה עושה אתה משפיע גם עליהם, אפילו בלי לדבר איתם.
שאלה: מה זה בשביל אדם מהציבור לקיים היום את חוק הערבות, מה זה אומר מבחינתו?
שהוא מבין שאותו וירוס הקורונה דוחף אותנו יחד לסירה אחת, ואנחנו נתבשל שם עד שנבין שאנחנו צריכים להיות ביחסים טובים בינינו. מה זה ביחסים טובים בינינו? שאני אדאג לכולם שיהיו בריאים, זה נקרא "ערבות הדדית" בתוך החברה. שאני לא רוצה שכולם יהיו חולים סביבי, בצורה אגואיסטית אפילו, אבל אני דואג להם, ולא שלא אכפת לי מהם. ברגע שאנחנו נתחיל כך לדאוג זה לזה, אנחנו בזה גם נתחיל להיות בריאים. אנחנו עוד נראה עד כמה ווירוס הקורונה עוזר לנו לקיים את חוק הערבות.
קריין: קטע 58, אומר בעל הסולם ב"כתבי הדור האחרון".
"תהיינה מחשבותיו של כל אחד ואחד נתונות אך להשפיע לזולתו. כטבע כל חינוך המחשב את זה, מטרם ירגיש חסרונות לעצמו... הבסיס על זה: כיוון שאנו רואים שבמידת הצריכה אנו שווים לכל החי, וכן כל המעשים הבזויים שבעולם באים מן הצריכה. ולהיפך אנו רואים שכל המעשים המאושרים שבעולם באים ממידת ההשפעה לזולתו. לפיכך, יש לנו לקמץ ולדחות המחשבות של צריכה לעצמו ולמלאות מחשבתינו רק במחשבות של השפעה לזולתו."
(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")
אנחנו צריכים להבין מתוך זה עד כמה העולם נמצא בההיפך הגמור, וזה בצורה הגלויה ביותר, אנחנו מתקיימים בחוק הקבלה לעצמו לבד, על חשבון הזולת בלבד, וככל שיש יותר פער בין לעצמי ולאחרים לא, הוא יותר מכובד ויותר נחשב. זאת אומרת העולם שלנו הגיע לקצה ההתפתחות שלו, ומכאן יש לנו דווקא מקום להראות בזמן המשבר הזה, מהו המשבר, מאיפה הוא נובע ואיך אפשר לתקן אותו. כי בהחלט כבר ברור לכולם שיותר מזה אנחנו לא יכולים להתקיים, שזה סוף הדרך. מכאן יכולה להיות רק מלחמת עולם, כמו שבעל הסולם כותב וזהו, פתרון אחר לא נראה.
שאלה: אני מרגיש שאם אני מפיץ אז אנשים יהפכו אותי לרב וזה נורא מפחיד אותי, איך להתייחס לפחד הזה?
אל תתייחס לפחד, תתייחס למה שאתה יכול לעשות. חוץ מזה, זאת לא בעיה, אתה יכול לפרסם את מה שאתה רוצה לפרסם תחת שם בדוי, בצורה כזאת שזה לא שייך אליך אישית. יש גם אפשרויות כאלה.
שאלה: אני חשבתי עד עכשיו שמה שצריך להשתנות זה רק היחסים בינינו, אבל מהקטע פה יוצא שבעצם הצריכה אמורה להצטמצם בצורה משמעותית.
לא הבנתי. רק יחסים בינינו, ובין העולם לא?
תלמיד: לא, בוודאי, בכל העולם, אבל רק היחסים, וכל המערכות, חינוך, ממשלה, תקשורת, כאילו יכולות להישאר.
אבל בעל הסולם כותב על זה ב"דור האחרון", שהכול צריך שינוי, אבל השינוי הזה יבוא מהשינוי הפנימי, מבפנים החוצה. אחרת זה יהיה בכפייה.
תלמיד: אז הצורה הנוכחית הולכת פשוט להיעלם?
הצורה הנוכחית החיצונה של החברה האנושית, תצטרך לעבור שינוי בהתאם לשינוי שיקבלו האנשים. הם יבנו, הם יסדרו את היחסים ביניהם בצורה אחרת. מה השאלה? כך אדם תמיד עושה בעולם.
תלמיד: אז נשאלת השאלה, בשביל מה האנושות כל כך התקדמה? כל הטכנולוגיה, וכל מה שהיא בנתה, זה בשביל שעכשיו נשבור את זה?
כדי לראות שההתקדמות האמיתית של בני האדם ובכלל כל העולם, היא בהתקדמות הפנימית ביניהם ולבורא. וכל הברזלים שבנו וכל הפצצות שעשו וכל מה שהכינו, כלי מלחמה, כל הדברים האלה, וגם התרופות אפילו, כל זה ייעלם. אנחנו לא נצטרך את זה. אם אנחנו נתחיל להתייחס נכון זה לזה, כל הכוחות יתהפכו לכוחות טובים.
אתה מצטער על משהו? מה אני אעשה.
תלמיד: לא. אבל נשאלת השאלה, מה בכל זאת יישאר?
לא יישאר כלום. יישאר רק דבר אחד, שאת כל מה שהיה אנחנו נהפוך לטובת בני האדם, ואיזה צורה זה יקבל? אני לא יודע, מה זה חשוב, אבל לטובת בני האדם. אני לא הולך לעשות את זה בכוח, כמו שעשו הבולשביקים ברוסיה, ואז הם קיבלו חברה מעוותת, כי רצו לעשות מיד צורה קומוניסטית בלי לתקן את בני האדם, אלא ההיפך, מתוך תיקון בני האדם אנחנו נגיע לחברה חדשה, למדינות ואפילו למדינה אחת. כן. לאט לאט, אבל הכול תלוי בחינוך, והחינוך תלוי בהפצה שלנו.
שאלה: קבלת התענוג תמיד תהיה על חשבון האחר, או שיש באמת מצב מתוקן של קבלת תענוג?
מה זה על חשבון האחר?
תלמיד: מתוך הקטע שקראנו משתמע שכשאנשים רוצים לעצמם, זה מה שפוגע באנושות, זה תמיד יהיה על חשבון מישהו, קבלת תענוג.
כן.
תלמיד: אז אני שואל את עצמי אם האנושות צריכה להגיע למקום שהיא מפסיקה לקבל תענוגים וכל הזמן חושבת על עצמה?
היא לא מפסיקה שום דבר, אנחנו לא צריכים להפסיק שום דבר, רק לעשות שכל הפעולות שלנו יהיו לטובת הזולת. ואז אתה לא צריך להפסיק שום פעולה, רק הכוונה צריכה להיות לטובת הזולת, ואז אין שום דבר רע. בזה שאתה משנה כוונה מלעצמך לזולת, אתה בזה חופשי לעשות מה שאתה רוצה. חופשי, בלי לבדוק יותר כלום, אם זה לטובת הזולת - גמרנו. זה נקרא "להיות עם חופשי".
תלמיד: ולטובת הזולת זה יכול להיות גם משהו שהוא נראה לחלוטין לעצמי?
אני לא יודע, זו כבר פילוסופיה, נראָה, לא נראָה. מדברים על הכוונה, הכוונה הנכונה מתוך הלב.
שאלה: אני מרגיש שהמחלוקת שהייתה בציבור על פוליטיקה, ימין, שמאל, עברה עכשיו למחלוקת בין אלו המכחישים את המגפה, לבין אלו שלא מכחישים. זה רוב השיח. נשאלת השאלה, האם אנחנו יכולים עם מסר הערבות להתלבש על העניין הזה, שברגע שאני שומר על הכללים אני בעצם ערב לאנשים?
תתלבש, מי אוסר עליך? רק לא לשבת אדיש. זאת העבירה הגדולה ביותר היום.
תלמיד: אז אולי ממש נצא עם זה, כמו שאז אמרנו ערבות, נאמר שהערבות היא כלפי השבירה של הכללים. אני רואה שפשוט חצי מהעם מזלזל והמגפה מתפרצת. אולי נגיד שזו הערבות היום, סביב זה.
אז בבקשה, אדוני, מי אומר לך שלא? רק תפסיק לדבר כאן לפנינו, תצא לדבר לפני הציבור.
שאלה: הערבות היא תרופה למה? לקורונה? לפירוד בינינו שתמיד הכשיל את עם ישראל?
להכול. אין דבר שהערבות אינה תרופה עבורו. ערבות זה נקרא שיטת החיבור, שאנחנו משלימים זה לזה, כמו בכלי המתוקן של האדם הראשון.
תלמיד: כן, אבל אם רוצים להתמקד עכשיו, שכולם יבינו וילכו איתנו?
אז אל תגיד "אדם הראשון", תגיד שהאנושות כולה, אם היא רוצה להתקיים בצורה יפה וטובה, אז היא צריכה להיות מסודרת לא על ידי האגו שלנו אלא על ידי הערבות שבינינו, שהטבע דוחף אותנו לזה, שאנחנו חיים בעולם אחד, על פני כדור הארץ אחד, מתבשלים על מחבת אחת וכן הלאה. ואין לנו ברירה, אנחנו חייבים להרגיש שאנחנו כולנו גוף אחד, שאסור לו להיות בהתנגשויות כאלה זה לזה. זהו.
תלמיד: אנחנו רוצים תמיד להגיד מי האויב, מהו האויב.
האויב זה האגו שלנו.
תלמיד: זה קצת פחות ברור, אבל אם נאמר קורונה, זה ברור.
השנאה בינינו היא האויב שלנו.
תלמיד: אתה יכול חדד את זה רגע?
כשאני שונא מישהו, ההרגשה הזאת היא האויב שלי. והוא נמצא בי.
תלמיד: ומזה מגיעות כל הצרות, הקורונה, הכול?
הכול רק מזה.
תלמיד: בהפצה שלנו בישראל אנחנו מכוונים את הכתיבה שלנו למגזרים מסוימים, אבל הלב שלנו צריך להיות מכוון כלפי כל העם, ללא הבדל במגזרים. האם זה נכון?
כן, אבל עוד יותר הלב שלנו צריך להיות מכוון לעשירייה, לנו, לכולנו, לבני ברוך הפנימיים, זאת אומרת, כל החברים שלנו בכל העולם, הם בעצם הלב שלנו. ואז אנחנו מתייחסים לכל העמים בצורה שבה אנחנו מסבירים להם מה צריך להיות. כך כל אחד בשפה שלו כמה שאפשר וכשכל העמים יתחברו לעשיריות שלנו, פה ושם העשיריות שלנו ביניהן יהיו כבר מחוברות ואז נתחיל כבר להרגיש איך כל העולם הופך להיות מחובר דרכנו למערכת אחת ונוכל להעלות לבורא את החסרונות של כל העולם מכל העשיריות שלנו שמקבלות את זה. כך נעלה אותן לבורא ואז הבורא ודאי שיטפל בנו ודרכנו בכל באי העולם. הדרך לא גדולה ולא ארוכה והרבה יותר מעשית ופשוטה ממה שנראה. הבעיה שלנו היא שאנחנו צריכים לממש, ממש כאן ועכשיו. זה הכול. תנסו.
תלמיד: ובכל זאת הלב הוא תמיד עבור כולם, גם אם אני מכוון כתיבה מסוימת למגזר מסוים, בעבודה שלנו אנחנו רוצים שכל עם ישראל יהיה בערבות הזאת, אנחנו לא מבדילים. זאת אומרת, זה לא מחליש אותנו רוחנית אם אנחנו נכוון לכלל ישראל.
גם לכלל העולם. זו כבר מערכת אחת, כמו שבעל הסולם כותב, אנחנו כבר נמצאים במערכת אחת. היא מתגלה ומשפיעה בכל החלקים זה על זה.
תלמיד: כשאדם כותב מכל הלב שלו למגזר מסוים הוא בעצם צריך לכוון לכל המגזרים, לכל האנושות. זאת אומרת לא חשוב למי אני כותב העיקר שכולם יקראו את זה.
כן, כי חוץ מהתפיסה שלך, בתפיסה האמיתית היותר רחבה אין הבדל בכלל בין כל החלקים, אין.
שאלה: האם מספיקות מחשבות שאני רוצה לשתף או שאני חייב לעשות את זה במעשים?
אתה חייב לדבר, לכתוב על זה, אתה צריך להגיע למצב שמה שאתה אומר יישמע אצל אחרים ולא רק באוזן אלא גם בלב. אחרת כל העבודה שלך היא לא עבודה. היא חייבת להגיע למעשה. ומעשה הוא שהלב של השני ישתנה לפי המילים שלך.
תלמיד: אני כלכלן במקצועי. כתבתי ספר שירה והממשלה פרסמה אותו. יש לי הרבה מאוד עוקבים, אני חולק איתם את השיעורים שלך. עכשיו אני כותב שירה בהקשר לקבלה.
אני שמח מאוד שאתה משתדל כך לפרסם את עצמך.
שאלה: הפצה אמיתית שלנו יכולה להיות רק מתוך העשירייה?
ההפצה שלנו צריכה להיות מתוך העשירייה ומתוך האדם ומתוך הכלי העולמי, אדרבא, מכל הכיוונים.
אני שמח מאוד שהיום הזה במיוחד עבר בצורה נורמאלית. חשבתי שיהיו היום פחות אנשים, כי אתמול היה יום מבולבל במיוחד אצלנו בישראל. כמו שאמרתי לפני הרבה חודשים, ולצערי צדקתי, שהמצב בישראל יהיה הכי גרוע מכל המדינות האחרות בקשר לווירוס הקורונה. אם לפני כמה חודשים היו בישראל אחד או שני נפטרים ביום, רק אתמול מתו מווירוס הקורונה שלושים ושלושה אנשים, שזה המספר הגדול ביותר יחסית לאוכלוסייה בעולם, ויהיה עוד יותר גרוע, זאת אומרת, אנחנו נהיה במצבים הכי גרועים מכל הבחינות כול עוד לא נסכים לקיים את חוק הערבות.
לכן כדאי לנו לדעת את זה ולכתוב על זה ורצוי שיכתבו בכל השפות ובכל המדינות למה זה כך אצל הישראלים וכן הלאה, יכול להיות [שכתוצאה] מזה ישמעו אנשים אחרים שלא [מבינים] את השפה העברית והם לא בבני ברוך. אז בבקשה, תנסו לכתוב שביום כיפור, שהוא רק פעם בשנה, יום מיוחד, נפטרו בישראל שלושים ושלושה אנשים מווירוס הקורונה. וכך מחודש לחודש אנחנו מכפילים את כמות המתים, אם באוגוסט זה היה חצי, אז עכשיו זה כפול. ככה זה קורה ויהיה עוד יותר גרוע מפני שעם ישראל חייב להבין שהוא אחראי על הערבות ההדדית והבעיה היא בו. ואי אפשר לתקן את זה אלא אך ורק על ידי כך שנתקן את עצמנו ובזה נתקן את העולם. וכשאני מתכוון לישראל אני לא מתכוון רק לאלו החיים במדינת ישראל, או ליהודים החיים באמריקה או בכל מיני מדינות, אלא לכל אלו שנמצאים בקשר לחוק הערבות ולשיטת תיקון העולם.
אז בואו נשתדל לכתוב מתוך המספרים האלו לכל בני העולם למה ישראל נמצאת במצב כזה גרוע, שזה אך ורק מפני שקודם כול עליהם לשמור את חוק הערבות והם האשמים ולכן המכה מתחילה מהם, אבל אם לא נתחבר לחוק הערבות אז המכות האלה יבואו גם לכל המדינות. לכן כדאי לנו כמה שיותר מהר להיות מחוברים בינינו בקשרים טובים. ושכולם בעולם יידעו שכך צריך להיות. נקווה שבזה נוכל להשפיע על התפשטות ווירוס הקורונה ולחיים יותר טובים.
אני מאחל לכם כל טוב, תשמרו על עצמכם, בריאות, סבלנות, ויחס יפה וטוב לחברים.
(סוף השיעור)