שיעור בוקר 24.07.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 07.07.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/NO6XoGan?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1114,

"מהו, ישראל עושין רצון המקום, בעבודה"

קראנו חלק מהמאמר בכרך ג' "שלבי סולם", פרשת נשוא, "מהו, שישראל עושין רצון המקום, בעבודה”.

הרב מסביר לנו מה שכתוב, שדרך תורה הפוכה מדעת בעלי בתים, דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים, דרך תורה הפוכה מדרך בעלי בתים. מה זאת אומרת? "בעל הבית" פירושו שהולך ישר לפי הטבע שלו, לפי הרצון לקבל שהבורא ברא בו. ואז הוא בצורה פשוטה מגולה לעיניו, עובד ודורש שכר, עובד לפי שכר ועונש, מבין איך הוא עובד, הכול טוב ויפה. במידה הזאת אנחנו יודעים שאפשר לגלות תענוגים קטנים מאוד ברצון לקבל, רק את מה שאפשר לקבל ברצון לקבל על מנת לקבל. אלו תענוגים מוגבלים שנקראים תענוגים גשמיים או בהמיים. הם נקראים "גשמיים" מפני הכוונה על מנת לקבל. בזה עובד כל העולם, רץ אחרי כל התענוגים האלה, הוא יודע שלפי היגיעה הוא יכול לקבל, יהיה לו שכר.

מה שאין כן, אלו שנכנסים לעבודה אמיתית, כלומר לא עובדים לפי רצון לקבל ותענוג כנגדו, אלא הולכים לרכוש מסך שהוא מפריד בין רצון לקבל ותענוג, ועובד לפי העיקרון שהוא מה אפשר להשפיע על ידי הרצון לקבל, זאת אומרת, בדרך ההפוכה מהטבע הראשוני שנמצא במציאות, אז שם אלו תגובות אחרות.

אדם שהולך לעבוד כמו שכל העולם עובד, הוא יודע שככל שהוא מתייגע יותר, כך הוא מרוויח יותר בתוך הרצון לקבל שלו. אדם שהולך לפתח את הרצון להשפיע שלו ומקבל בתוך הרצון להשפיע שכר, הוא צריך לבדוק את התוצרת, את התוצאה גם ברצון להשפיע ולא בעיניים של הרצון לקבל. אם הוא הולך עכשיו לבנות כלי של רצון להשפיע, אז גם לפי עקרונות דלהשפיע הוא יבדוק איך הוא מתקדם.

מה שקורה לנו, שאנחנו מבולבלים. אני נמצא בחברה ובשיטה, בלימוד ובהדרכה שאני הולך לפתח כלי, לבנות כלי דרצון להשפיע, אבל אני בודק בתוך הכלי הזה כמה אני מקבל לפי הטבע הראשוני שלי של הרצון לקבל, ואז ודאי שיוצא שאין לי כלום. עוד יותר גרוע, כל יום ויום אני מרגיש את עצמי יותר ריק, וזה נכון. כי בונים כלי אחד, ובודקים את המילוי שלו לפי הכלי השני, וזה לא ילך.

לכן מי שמתקדם לרוחניות, לעל מנת להשפיע, שיפרש רוחניות לא בזה שיהיו לו עוד תענוגים נוספים, אלא רוחניות נקראת על מנת להשפיע, זאת ההגדרה של מה זו רוחניות. ואז ככל שהוא מגלה את הטבע שלו שהוא יותר רע ברצון לקבל שלו, יותר גרוע, שהוא כל פעם יותר אגואיסטי ויותר רחוק מהרצון להשפיע, שיראה שבזה מתגלה לו כלי, זה השכר שלו וישמח בזה.

למה? כי כל עוד אדם לא מגלה את כל הכלי דרצון לקבל שלו, לא מתחרט עליו ולא צועק "הצילו", זאת אומרת מתחרט שהוא כולו בעל מנת לקבל, ובודק שהוא בעצמו לא מסוגל לתקן את הכלי שלו בעל מנת להשפיע, וצועק "הצילו, תן לי מסך, אני רוצה להיות אחר", כל עוד לא נעשית העבודה הזאת על כל הכלי דרצון לקבל, הוא לא יוצא להוראה, לרוחניות, לא עובר מחסום.

לכן כל פעם ופעם שהוא מתקדם, כלומר מגלה את הריקנות שלו יותר, כמה הוא ההפוך, כמה הוא החלש, כמה הוא בכלל לא בזה, הוא צריך להיות שמח. שיבדוק את עצמו בכלי החדש בעל מנת להשפיע ויראה שהוא נמצא ברווח כל הזמן, ולא שיבדוק את עצמו בכלי של המקבלים, של הנהנים, זה פשוט לא הולך יחד. לכן זו צריכה להיות העבודה. העבודה היא גם מאמץ לרכוש כלי על מנת להשפיע, וגם למדוד, לבדוק, לראות את הכלי בצורה נכונה בכלים דעל מנת להשפיע.

לכן יש כאן עבודה של מוחא וליבא, ויש פיצול פנימי. כי אדם עדיין נמצא ברצון לקבל, והוא צריך להסתכל מהצד השני, מצד הרצון להשפיע איך הוא מתפתח, ויש כאן ודאי איזו מין סתירה פנימית באדם. כל עוד הוא לא עובר מחסום, כך הוא נמצא. כמו שבעל הסולם כותב בהקדמה לתע"ס, "ורק הגיבורים, אשר מידת סבלנותם עמדה להם"¹ הם ממש ניצחו את השומרים שעומדים בפתח, ואז נכנסים להיכל המלך. כלומר רק על ידי מידת הסבלנות, עוד לגלות את הרע, עוד להרגיש שזה לא נעים ושאני חלש וכן הלאה. אבל לראות בזה תוצאה טובה, וכל פעם תוספת לכלים דהשפעה, ואז זה לא קשה.

החברה צריכה לתמוך בזה, הספרים, כל הדרך צריכה להיות ממש כזאת שנעריך בחברה שלנו את גילוי הרע. לא שהרע בעצמו יהיה לנו כמתוק, כטוב, לא, חס ושלום, אחרת זה לא יהיה רע. אלא גילוי הרע, גילוי החולשה, הוא יהיה בשבילנו הסימן הטוב. אבל לא להתגאות בזה, אחרת הופכים להיות שוב לקליפה, וגם לא לשמוח בזה, הכוונה ליהנות מזה, זה מין מזוכיזם, וזו גם הקליפה שאומרת "תיהנה מזה, תסבול מזה". כל הסבל הוא מהקליפה. אלא זה צריך להיות בהערכה לְמה שעכשיו, שמתגלים לי שלבים חדשים לקראת על מנת להשפיע.

תלמיד: לי יש בעיה עם הקטע הזה של על מנת להשפיע. אני עושה פעולות, לא משנה מה אני עושה, אני כל פעם מגלה באמת עד כמה אני יותר בעצמי וזה רע, זה מרגיש גם רע. העניין הוא שאולי אני רוצה שישנה לי את הטבע, יהפוך אותו למשהו שאני לא יודע, אבל אם אני אומר סתם על מנת להשפיע אלו מילים, זה נשאר בגדר מילים, אין בי את ההרגשה מה זה מה שאני רוצה. אז איך אני יכול לעשות את הבירור, להגיד לו "אני רוצה את זה"? אני בסך הכול רוצה שאת זה הוא ישנה לי, שאת המחלה הוא ייקח, אני לא יודע מה זה להיות בריא.

נכון שאנחנו לא יודעים מה זה על מנת להשפיע ובכלל לקראת מה אנחנו הולכים. לא יודעים. אבל לפי מה שמתגלה לי בדרך עכשיו, אני רואה שאני כן הולך לקראת על מנת להשפיע, לקראת משהו שהוא ההפך מהטבע. לפי הסימנים אני יכול להגיד את זה.

איך אני הולך, אני לא יודע. אומרים שאור מקיף פועל עליי, איך הוא פועל עליי אני גם לא יודע. איך פתאום זה משתנה ולמה זה מגיע לי אפילו, על ידי איזה מאמצים, אני גם לא כל כך יודע. אבל אתה רואה שזה קורה, נכון? אז עכשיו אתה עדיין לא מבין מי עובד עליך ואיך עובדים, ואולי בכלל סתם אומרים לך שתתאמץ, סתם כדי להעסיק אותך במשהו, ובינתיים עובדים עליך. זה לא חשוב.

חשוב שאתה תראה את הסימנים בדרך. שהסימנים האלו הם גילוי הרע שבך, שאת הרצון לקבל אתה מרגיש כבר כרע, אתה מתחיל לסבול ממנו, מה שנקרא להתבייש ממנו. אומנם אחר כך אתה מתגבר, אתה חי איתו וממשיך, אבל יש פרקים שבאמת אתה ממש מרגיש אותו כרע. גם בשכל אתה מבין שלפי זה אתה מתקדם. בדרך כלל אחרי גילוי הרע ומצבים כאלה שאתה מרגיש מין חידוש ברצון להשפיע וברצון לקבל, ואיכשהו באות לך הבחנות חדשות זו כנגד זו, אז באות לך גם הברקות, הבנה חדשה, תפיסה קצת שונה, חדשה. אלו הסימנים.

בוודאי ששוב בצעד הבא אתה גם לא יודע לאן אתה הולך, שוב יש לך בלבול, וכמה שהיית חכם קודם, שוב נאבד הכול. אבל אם אתה מסתכל על כל הדברים האלה כסימנים שכתובים לך בהוראה, שבספר ההוראות כתוב שזה כך צריך להיות, אז אתה כבר יכול לשמוח מזה.

לא לשמוח שאתה מבולבל או שאתה מיואש או בחוסר כוח, לא מהמצב עצמו, אלא מזה שמתגלה לך האמת. אם אתה שמח מהמצב הזה, אז כבר לא בא לך להמשיך, אתה כ"כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו", ואתה לא רוצה לזוז מהמקום, זה לא טוב. אומנם אני לא מרוצה מהמקום הזה, אבל אני מודה על זה שעכשיו המצב הזה הגיע אליי, כי אם ממנו והלאה אני יכול להמשיך, אז זה סימן שאני בדרך. אחר כך זה ייהפך לייסורי אהבה.

צריכים לעבוד עם השכל, עם בירור שכלי. והבירור הזה, אומנם אני עדיין ברצון לקבל, אבל אני כבר מבין זה כנגד זה מה זה נקרא להשפיע. למה אני מבין? אם אני כבר מתחיל לראות שאני סובל מהרצון לקבל במשהו, אז זה כבר מפני שכנגד זה התגלה האור, ובהפרש בין תכונות האור ותכונות עצמי, של הרצון לקבל שלי, ההפרש ביניהן הוא מזמין אצלי הרגשת הבושה, הרגשת הסבל. לכן לשמוח בסימנים.

תלמיד: איזה פעולות, אפילו מלאכותיות, אפשר לעשות לחבר שהן דומות להשפעה?

אם נגיד אני אוהב פרחים, אז תביא לי פרחים. אם אני לא יכול לקום ללמוד, אז תעיר אותי, תביא אותי לכאן ללמוד. אם אתה יודע שיהיה לי טוב להרגיש ממך ד"ש באמצע היום, אז תתקשר אליי. אם חשוב לך שגם אני אחשוב על המטרה, וזה גם יחזור אליך אחר כך באיזושהי צורה אגואיסטית, זה בסדר, אז תתקשר אליי, תזכיר לי על זה. בעצם כל דבר שיכול להועיל בהקשר למטרה.

תלמיד: כל דבר אתה יכול לעשות בשביל המטרה, ואתה רואה שזה אגואיזם.

זה שאני רוצה להשיג עכשיו את המטרה על ידי האגואיזם שלי, זה נכון, אז מה? אם אני לא אשתמש באגואיזם, אז במה אני אשתמש, מה יש עוד ברשותי? רק זה. אני לא צריך להתבייש בזה, אני צריך להפעיל אותו כמו שאני בכל העוצמה בכיוון הנכון ככל שאני מבין, ולאט לאט יתגלה לי גם הכיוון, גם העוצמה של האגו שלי, וגם הנכונות שלו ללכת או לא, וזה נקרא "לא לשמה".

מה זה נקרא לא לשמה? שאני הולך עכשיו לרכוש מטרה, והמטרה היא רוחנית על מנת להשפיע, אבל עכשיו אני הולך על מנת לקבל כדי לרכוש את המטרה על מנת להשפיע הזה. אתה מבין עד כמה זה ההפך? אבל אין לי ברירה, אני כך עושה, זה מה שאני רוצה.

כמו שהרב כותב כאן, אתה רוצה רוחניות? אתה רצית לעבוד בעולם הזה, להרוויח משהו בעולם הזה. אחר כך התחרטת, ראית שכל העולם הזה הוא זבל, לא כדאי בשביל זה לעבוד, אז הפעלת אגואיזם יותר גדול. אתה מסתכל על כל האנשים האלה בבוז, אלה הם החיים, בשביל מה חיים, בשביל מה גומרים את החיים האלה, שורפים אותם? אפילו אם תרוויח מיליונים, מה יהיה לך בסופו של דבר, יעשו לך מצבה מזהב? אתה הולך להרוויח משהו יותר גדול, אז טוב מאוד, אגו יותר גדול זה מצוין.

תלמיד: אז איך אפשר להתבטל בפני חבר אם יש לך מטרה שאתה רוצה ללחוץ הכי חזק וגם אתה צריך להתבטל?

להתבטל כלפי חבר אני מסוגל רק בתנאי שאני באמת אבין שאין לי ברירה אלא להיות קשור אליו. אם אני נמצא באיזו יחידת קומנדו, ואנחנו תלויים אחד בשני ממש חיים או מוות, אז אין לי ברירה ואין לי כל כך בעיה להתבטל כלפי האחרים. הייתי כמה פעמים במצבים כאלו בחיים שלי, שהחיים שלי היו תלויים באנשים אחרים, התבלטתי כלפיהם והרגשתי שמחה מזה.

אפילו בבית חולים, אלה דברים שכולם יודעים אפילו הכי פשוטים. בא אליי בן אדם ואומר, "אני עכשיו מרדים אותך, פותח אותך, עושה תיקון בגוף שלך, כדי שתהיה בריא. אני מציל לך את החיים". ואני מנשק לו את הידיים, משלם לו כסף, רק שיעשה זאת. יש לי בעיה עם זה? לא, אני רוצה להיות חבר שלו, הוא מחזיר אותי לחיים. אז האגו שלי הפוך, האגו שלי עובד בעוצמה רק כדי להתחבר אליו. אני מחפש איך אני יכול לעשות לו טוב, רק שיציל אותי. זה התגלה לי יפה מאוד גם במקומות אחרים שהייתי ממש תלוי בחיים באחרים, ואני לומד מכל הדברים האלה.

אתה נכנס לאיזה פקיד שאתה תלוי בו, אז אתה רוצה להיות חבר שלו באותו רגע, למה לא? אתה תלוי בו. אני רואה איך הבת שלי באה אליי לבקש כסף בנחמדות, ובאותו רגע אני "אבא", לאותו רגע אני חבר שלה. ואחרי זה לא צריכים אותך. זה טוב, זה אגו נורמאלי. כך כשאני צריך להיות תלוי במישהו, ובאמת צריכה להיות לכך מודעות פנימית, איזו הרגשה שבלעדיו אני לא מגיע, וזה קשה.

תלמיד: אבל אם אתה רואה שהוא עושה כביכול טעות במטרה, אתה רואה את זה מתוך עצמך. ואז אתה גם רואה שאין איפה להתלבש עליו, אתה צריך בכל זאת להתבטל בפניו, אז אתה מתבטל. אתה רואה שהמטרה יותר חשובה, וצריך לקבל אותו מכיוון אחר.

כן. חשיבות המטרה מחייבת אותי להתבטל לחבר. כן, ודאי. חשיבות המטרה, שהמטרה חשובה יותר מהאגו הפרטי שלי, מהחיים הפרטיים שלי. אני לא יכול לשבת בבית, בשבילי להגיע למטרה זה הכי חשוב. אז אני מתבטל, כמו כלפי הרופא, דוגמה פשוטה.

תלמיד: אנחנו אומרים שהחברה היא הגורם הכי משמעותי שגורם לבן אדם ללכת קדימה, וכל הזמן אנחנו אומרים שאני צריך חברה שרק תגדיל לי את חשיבות הבורא. מצד שני אנחנו אומרים שההתקדמות עצמה נעשית על ידי הכרת הרע. אז במקום עשרה אנשים שיצעקו לי הבורא הוא גדול, למה שלא אקח חמישה שיצעקו הבורא הוא גדול, וחמישה שיגידו לי אתה סתם זבל קטן בעל מנת לקבל. שייתנו לי כל הזמן את הניגוד הזה גם מבחוץ, ויהיה לי יותר קל לעשות את הבירור מבפנים.

החברה נותנת לאדם הרבה מאוד הבחנות, גם חיוביות, גם שליליות, כל דבר. אני לא יודע מה אתה כל כך שואל. אולי השאלה שלך, האם אתה יכול לקנות אותם בכסף? נגיד יש לי כסף, אני איש עשיר, אני קונה עכשיו עשרה אנשים, קונה מיליון אנשים, שכל הזמן יצעקו לי שזה וזה חשוב, האם זה יעבוד או לא? זה יעבוד, כי סך הכול אני נמצא עכשיו ברצון לקבל שלי, בבהמה שלי.

הבהמה שלי מתרשמת ממה שהיא שומעת, ממה שהיא רואה. אם הייתי יכול, הייתי קונה בכסף מיליון איש שכל הזמן יעבדו בצורה כזאת, שיצעקו לי שזה חשוב, זה עבודת ה', ויעשו לפני משחק, ממש משחק. תשאל את החבר שלנו שהוא שחקן, הוא יגיד לך, אם אני משלם לכל אחד עשרת אלפים שקל בחודש וכולם סביבי ממש עושים לפניי משחק כאילו הם ממש דבוקים בה', אני ממש מביים משהו אדיר, ואז אני נכנס בפנים, ואומנם שילמתי, אני בעצמי שילמתי, אני בעצמי נתתי פקודה "תעשו משחק", אני בעצמי יודע מראש שהם עושים את זה רק בשביל כסף, אבל אני נכנס בפנים, אחרי רגע גמרנו. אני מושפע מהם, הם נותנים לי כוח, הם נותנים לי התרשמות, הם נותנים לי התרוממות. אני ממש הולך ורוכש רוחניות, והם רוכשים את המשכורת שלהם.

כי אני צריך להיות מושפע מהם בתוך הרצון לקבל שלי. הרצון לקבל שלי, בסדר גמור, הוא יתרשם מזה. וזה מה שאנחנו דורשים בחברה. אחרת אני צריך לא חברה כזאת כמוך, אחרת אני צריך סביבי חברה של רבי שמעון, בעל הסולם וכל מיני כאלו אנשים. וכאן אומרים, לא, קח אנשים רגילים כמוך ממש, רק שרוצים את המטרה ותעשו אחד כלפי האחר את המאמצים במשחק.

תלמיד: מה שאני שואל זה דבר כזה. זה ברור למה אני צריך את החברה שתגדיל לי את חשיבות המטרה ותגרום לי לרצות ללכת למטרה. אבל אם בתוך המטרה העבודה היא הכרת הרע בעצם, אז שיהיה חלק בחברה שגם יצעק לי כל הזמן שאני דפוק.

אם אני אצעק עליך שאתה רע, אז אתה לא תרגיש שאתה רע. אתה לא תרגיש. הכרת הרע צריכה להיות כתוצאה מהשפעת האור המקיף. בכל הדברים שהחברה עושה, היא מגרה אותך שתהיה רגיש יותר לאור מקיף. תמשוך אותו יותר, תגלה אותו יותר. ותוצאות אתה צריך להרגיש רק במאמץ שלך לעומתו, לעומת האור המקיף.

ומזה שיצעקו עליך "רע, רע, רע", סתם כך זה לא יעזור. זה עוזר לפעמים בצורה אנושית, אבל בעצם ההתקדמות שלנו לא צריכה להיות משלילה, אלא רק מחיוב. שאני נמשך למטרה, ומתוך זה שאני נמשך למטרה ומאיר לי לפי דרגת החשיבות שלי במטרה, אז לפי מה שמאיר, אני רואה את הרע שבי. מהחברים אני צריך בעצם לקבל רק הכרת חשיבות הבורא.

אני צריך להתקדם על ידי האור, לא על ידי זה שיצעקו עליי שאני רע. זה אף פעם לא יביא לאהבת חברים ולתוצאה נכונה. אף פעם. זאת אומרת, על מה דיברנו? על זה שאם הולכים לקראת רוחניות, אז המדידה חייבת לכלול בקרה, הכרה, וגם בדיקה צריכה להיות, בכלים רוחניים, זאת אומרת לפי עקרונות רוחניים.

(סוף השיעור)