להישאר רגועים גם כשהכול רועד
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.06.25 – אחרי עריכה
דודי: "אי אפשר ליחס הרע להבורא יתברך, שהוא הטוב בתכלית, לכן כל זמן שהאדם מרגיש מצבים רעים, הוא מוכרח לומר שהם באים ממקום אחר - מהסביבה, אבל לאמיתו של דבר, כשהאדם זוכה לראות רק טוב, ושאין כל רע בעולם, והכל נהפך לטוב, אז מראים לו האמת, שהבורא יתברך עשה הכל, מטעם שהוא כל יכול, שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים."1
מושי: יוצא שאם אדם לא מרגיש טעם בעבודה, אז זה אומר שהבורא נותן לו מכה ובזה הוא בעצם מרפא. כך אני מבין מהקטע.
הבורא מעורר אותו.
מושי: אם לאדם יש טעם בעבודה, אז יוצא שהוא בעל מנת לקבל.
כן, הוא כאילו מקבל מהבורא מתנה.
מושי: אם אין לו טעם בעבודה, אז זה אומר שהבורא מכה ובזמן הזה הוא גם מרפא.
כן.
מושי: כי בזה הוא נותן לאדם אפשרות לעבוד למעלה מהדעת ולא בתוך הדעת.
כן.
דודי: בימים האלה של המלחמה השגרה נשברת, כל הזמן יש אזעקות, לא ישנים טוב, לא מגיעים למקומות עבודה לפי חוק, אין מסגרות לימודים, הכול משובש, וזה מוריד את המוטיבציה הכללית. איך פועלים במצב כזה? אתה לא יכול לפעול על המאה שלך כי אתה תלוי בהרבה גורמים, אז הכול יורד, יוצא האוויר. איך מכניסים פה קצת יותר רוח?
שתהיה קצת יותר שמירה על סדר היום הנכון, על העבודה ועל הלימוד, אין פה משהו מיוחד. סך הכול מה יש לך? לכולם יש עבודה, לכולם יש פרנסה, לכולם ברוך ה' אין בבית משהו שמתרחש ומסכן את החיים, הכול בסדר דווקא.
דודי: כן ולא. זה נכון שיש לנו במה להיאחז ולהודות, יש לנו מסגרת, סדרים, עיתים לתורה שאנחנו קבענו. אבל כשיש אווירה של מלחמה, גם אליך המצב הזה שיש באוויר מחלחל. איך אתה מתנגד לזה כשקורה משהו גדול בעם, בעולם? אתה לא יכול ליצור בועה ולחיות בתוכה, וכאילו לא מעניין אותך מה קורה מחוץ לבועה שלך, כי בסוף זה פועל עליך.
אני מסביר לעצמי שאני חייב להיות בפנים בתוכי רגוע, ולקבל את הדברים האלה שהם באים מהבורא, מההשגחה העליונה, ואני חייב להשפיע מחוצה לי רק הרגעה.
דודי: לשדר ביטחון ורוגע לסביבה, לחברים.
כן.
דודי: גם אם אצלך בפנים הכול רועד?
לא. קודם כל אני צריך בפנים להיות רגוע, אחרת מה, אני אשקר להם? ואחר כך אני אסתכל עליהם אם הם דורשים משהו ממני. והאמת שבחברה שלנו אני לא כל כך רואה שאנשים זקוקים לתמיכה, לכן לא נשארה לי כל כך הרבה עבודה.
דודי: אמרת שאני צריך להביא את עצמי קודם כל לרוגע, ואז לשדר את הרוגע הזה לאחרים.
כן.
דודי: כשאתה מרגיש גלים בפנים, לפעמים אלו גלים יותר סוערים, לפעמים זה צונאמי, כל מיני מצבים שאדם עובר. איך אתה מביא את עצמך למצב רגוע, למי מנוחות?
הצורה הכי טובה שאני יכול להרגיע את עצמי היא לדבר עם עצמי - שאני נמצא בכזאת חברה שכולם חושבים איך להירגע ואיך לגלות לכל העולם, לכל באי עולם, את הפנימיות שלהם. הפנימיות שלהם היא ביטחון בבורא, ושאנחנו הנבראים בכוונה שלנו נזכה עוד מעט לזה שהכול יסתדר.
דודי: איך אתה מגדיר אדם רגוע? האם אתה מדבר על מערכת העצבים שלו שמתפקדת כמו שצריך?
לא. אדם רגוע הוא זה שאחרי הבדיקות לא מגלה בתוכו שיש לו על מה לפחד, לחשוב, אלא באמת הכול בסדר, הכול רגוע.
דודי: קשר עם הבורא, מחשבה על הבורא, האם זה דבר שמרגיע את האדם?
כן. אם אדם מתקשר לבורא, אם הוא רוצה להירגע על ידי הקשר שלו עם הבורא, אז זה דבר נכון וטוב, אחרת איך זה יכול להיות? אבל לי לא נראה שיש לנו איזו סיבה להיות לא רגועים.
דודי: נשמע ששום איום לא יכול להפחיד אותך.
לא, לא יכול.
מושי: לא שואלים עליך, זה מובן. אנחנו שואלים על קהל התלמידים, על הקהל הרחב, שאצלנו 70%-80% הן נשים. האם צריך להרגיע, או להיפך להגיד שהכול שטויות, העיקר זו עבודה פנימית ולשמור על הסדר? אנשים לא רגועים, אתה לא יכול לדרוש מהקהל הרחב להיות רגוע, ויש לנו אלפי תלמידים. אתה מדבר על מצב אידיאלי.
אז מה אתה ממליץ?
מושי: השאלה, האם הדרך עכשיו היא לא להתייחס, אלא לומדים מה שלומדים בלי קשר לכל מה שמתרחש, או ההפך, מתחילים ללמוד עכשיו חומרים ומתייחסים לאקטואליה, ואומרים איך מצד הקבלה להתייחס?
ודאי שכדאי ללמוד על אקטואליה, כי לזה היום אנשים יותר פתוחים.
דודי: אתה כמו הורה, יש לך השגה, אתה יותר בטוח, אתה יותר מקושר למערכת, הדברים ברורים, ומסביב יש ילדים קטנים ששומעים איזה פיצוץ של טיל, נבהלים ומבוהלים בצורה טבעית. לך יש את הרוגע הפנימי, אבל מה עם הילדים מסביב, איך אתה מרגיע אותם?
גם אצלי אין רוגע פנימי. אלא אם כן, אז אני שמעורר את הרוגע הפנימי הזה בזה שאני מבין שהכול בא מהבורא, ושבחוסר הרוגע שאני מקבל ממנו אני אמצא את הרוגע האישי שלי.
דודי: בסופו של דבר, האם האדם צריך להיות רגוע כל הזמן, או שזה דווקא אינסטינקט טוב שאדם לא רגוע? כי מצד הטבע הוא צריך להיות בפחד כדי לשמור על עצמו, לשרוד.
האדם צריך להיות קודם כל בידיעה ברורה לעצמו שהוא לא רגוע. ולא להרגיע את עצמו בצורת שקר, אלא ההפך, לפנות לבורא ולבקש מהבורא להכניס אותו למצב שהוא יהיה זקוק לרוגע, וכך זה יקרה.
מושי: האם מותר לבקש מהבורא שייתן רוגע לעצמי, או לבקש שייתן רוגע לחברים?
כן.
מושי: מה נכון, לבקש לעצמי רוגע או לבקש שדודי יהיה רגוע?
קודם כל על דודי אתה צריך לבקש.
מושי: או גם וגם, גם לעצמי אני מבקש רוגע וגם בשביל העשירייה?
כן.
מושי: מחר נתחיל ללמוד את הקטעים האלו, נקווה שאתה תבוא לשיעור, כולם מחכים.
דודי: האם נלמד את הקטעים האלה שעכשיו קראנו, על להילחם ביצר הרע, במה שהבורא מכה הוא מרפא, או שנמשיך בעניין התפילה?
בעניין התפילה אני חושב שזה מספיק. נלמד או את הקטעים האלה או קטעים אחרים, מה שיהיו לאור היום.
בהצלחה. כל טוב לכם.
(סוף השיחה)
-
בעל הסולם. פרי חכם על התורה. "שלשה שותפין"↩