לכל אדם יש ספר חוקים משלו שלפיו הוא מתנהג – דתי, מכל דת שהיא, או חילוני. לאדם הדתי אין לגשת עם חכמת הקבלה, אך לאדם החילוני אנו יכולים להיכנס כי לו אין יסוד ברור, דתי, שהוא משייך ליסוד מעבר לטבע. ולכן ניתן לגשת אליו ולהסביר לו שאתה מביא לו שיטה יותר מדויקת. אתה לא נכנס איתו למאבק ומתנגד לאלוקים שלו ● כשאתה פועל בהפצה, בזה אתה רוצה לשנות את כוונות האנשים. אתה חייב לתת לאדם תנאים שמתוכם הוא בעצמו יגיע לתוצאה שבה אתה נמצא. אתה לא יכול להשתיל בו מחשבות אלא רק לגרום להתפתחות שלו ● הכלל לא יודע את המערכות הטבעיות שבתוך וסביב האדם. ואת זה הם צריכים להתחיל להכיר – אפילו בצורה החומרית. את זה אין בכלל לבני האדם; כל מה שהם יודעים קיים ברשת המלאכותית שבנינו. זו כל המודרניזציה שנעשתה. לכן העבודה שלנו היא קשה. אתה צריך להביא את האדם לדרגה אחרת של ביקורת, הרגשה. זו לא רשת הציוויליזציה שנבנתה למעלה אלא רשת הקשר הטבעית שנמצאת למטה, שבה האדם כלל לא חי ובה הוא לא מתחשב. לכן המדע יותר קרוב לחכמת הקבלה מאשר מערכות העסקים, התעשייה, הממשלה וכו' – שם מתקיימים חוקי השוק. לכן ההפצה לא פשוטה ● האדם מתקשה לצאת מהבועה שאותה הוא בנה ובה הוא חי; בני האדם כל הזמן מוסיפים ובונים מערכות מלאכותיות. היום אותה המערכת המלאכותית קורסת, ולהעביר את כולם למערכת הטבעית זו בעיה. זה מאד קשה. כל תלמיד חכמת הקבלה לאט לאט עובר את זה, ואין לדעת איך תעשה זאת כל האנושות במידת ההתפתחות שלה. לכן אתה צריך לרדת למדרגה שלו, למצב שלו, לחיות כמוהו, להרגיש את האנשים, להתכלל מהם, ובאותו המצב שהוא נמצא, להתחיל במקצת להסביר שאנחנו תלויים במערכת אחרת – במערכת הטבע, באיזון עימו, ביחס נכון וכן הלאה. ובצורה מאד עדינה – אחרת האדם לא יקבל את זה, כי הוא מרגיש רק את מערכת הבועה המלאכותית שלו ● מה שפועל על האדם זה לא ההסבר עצמו אלא הכוונה שלך הטמונה בהסבר. צריך להיות "פיו וליבו שווים" – שהלב שלך יכין דברים שהפה ידבר ● אסור שכל הפעילות שלנו, אפילו הלימוד, תהיה על חשבון ההפצה. העולם מחייב אותנו לעסוק בזה, ולא היינו זוכים לדבר ללא העולם שמחייב אותנו ● אם אני לא מקבל התרשמות מהציבור, אז אני לא זוכה להעלות מ"ן. "בתוך עמי אנוכי יושבת" – השכינה נמצאת בתוך העם. אם אתה רוצה לגלות את השכינה – לך לעם. ואם אתה לא עושה הפצה אין לך עם. חייבים להתקדם רק לחיבור – ולחיבור איתם זה הרבה יותר קשה ממה שבינינו, כי בינינו החבר רוצה בדיוק כמוך ● הבורא נמצא דווקא שם, בין כולם, כי לתיקון אותם הכלים הוא צריך. הוא צריך אותם לא אותך, לכן אם אתה רוצה לקיים את היעוד שלך, לך לשם. וזה שאתה לומד ועושה דברים עבור עצמך, זו הצורה האגואיסטית הגדולה ביותר – שאתה רוצה לרכוש את העולם הרוחני. לכן לא באה לך מחשבה לעשות נחת רוח ליוצרו. המחשבה הזו באה רק בתנאי שאתה נמצא בתוך העם ● אם אתה לא נכלל מהרצון של השני, אסור לך להגיד "אני רוצה" ● תלמיד הוא מי שמוכן לקבל מהמורה כל מיני הצורות בצורה בוגרת, ויודע שזה לטובתו ושהבורא מסדר את זה בצורה כזו.