008_heb_o_rb_bs-tes-05_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/OrTye9VS?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ה', עם אור פנימי,

אות מ'

עכשיו, עכשיו שכבר יש לבינה, מה יש בבינה? בחינה א'. מטעם הבן, היא לא מזדככת ומקבלת חכמה מחכמה. איך היא יכולה לקבל? כחדא נפקין כחדא שריין, אז היא יכולה לקבל חכמה. אז אני יודע עכשיו שבינה היא, היא בחינה ב' ויש לו חכמה. בשביל מה? בשביל הבנים. ולאור מקיף … איך היא יכולה לקבל? מטעם כחדא נפקין כחדא שריין. ברור?

לתת עדיין לא יכולה, היא ב', לכן אחר כך נזדככה בב' לא'. לאחר שנזדככה מב' לא', נכנס לא מטי בחכמה גם, גם הזדככות המסך. אז הנה הם עלו, למי? לכתר. ונעשה מטי בכתר. נמצא, מטי בכתר, לא מטי בחכמה, לא מטי בבינה, ולא מטי בחסד, ומטי בגבורה. עכשיו בא השאלה, איזה קומה יש לגבורה בזמן שלא מטי בכתר? נלמד זה מחר.

נתחיל, אז אנחנו, מה עכשיו? דף שכ"ח.

תלמיד: מה המספר?

רב"ש: דבר המתחיל, כבר נתבאר.

נתחיל דף שכ"ח, טור ב'.

וכבר נתבאר לעיל, שבעת שעולים ד' האורות, ד' רשימות זכר [ו]נקבה דחכמה, וזכר ונקבה דבינה אל הכתר, המה מעוררים בהכלי דכתר בחינת עביות דבחי"ג מחדש, ושוב יוצא שם מכח הזווג העליון, הע"ס בקומת חכמה כבתחלה, כבתחילה, ושב אור החכמה לכלי דכתר. וזה הנקרא מטי בכתר. זה החידוש.

יש שאלה יותר קשה. אנחנו למדנו בפרצוף גלגלתא, שנזדכך בחינת כתר. אז מה נקראת חכמה? שנזדכך חכמה, לא מאיר עוד הפעם כתר. שנזדכך בינה, לא מאיר עוד הפעם חכמה. וכאן לומדים ל… וכאן לומדים אחרת. בזמן שנזדכך החכמה, אז ב' ג' עולים לחכמה, ודורשים מילוי מכתר, והיות שכתר בזמן שנתן להם חכמה היה להם ד' ג', זה גורם שכתר תמשיך שוב ד' ג', ולתת, בכדי לתת לחכמה ג' ב'. זה שלומד כאן.

הוא שואל, מדוע? אז הוא מתרץ בתשובה ק"ד. היות ששם היה בחינה אחת, כלי אחת, שעדיין לא היה כלים. מה שאם בפרצוף ע"ב, שלא היה כ... שכבר היו כלים מוכנים בפרצוף גלגלתא. נו, כל כלי נבחנת לפרצוף בפני עצמו. ושלומדים פרצוף ע"ב עולה לגלגלתא, ס"ג עולה לע"ב, אז יוצא עוד הפעם. הלא זה הרשימות של התחתון, על זה אני מוכרח לקבל. מה לקבל? אותו דרגה שהיה לו בזמן שהוליד את התחתון.

כאן אני שואל, מה שהוא שואל. כאן אנחנו רואים שלא אומרים בחינה אחרונה נאבדת. מה שאין כן מפרצוף לפרצוף, כן אנו לומדים בחינה אחרונה נאבדת. והוא צודק. וכאן אני לומד ...

מה שהוא לומד בטעמים, נקודות, של כל מדרגה, מה לומדים? שנזדכך כלי דכתר בכלי דחכמה מדרגה יותר קטנה. משנזדכך בחינה כלי דחכמה, מאיר מדרגה יותר קטנה. זה אנחנו לומדים גם כן בע"ב. וכאן מה שלומד, אם הוא נותן הנקודה הראשונה, שחוזר לד' ג'. מדוע? היות בעת שהוליד את כלי דחכמה היה כתר ד' ג', לכן לומד אותו סדר על כל המדרגה. מה שכן שם יש הבדל, זאת אומרת, מה שם, מה כאן. כך הוא לומד כאן.

לאחר שנזדככה גם עביות דשורש כמלכות דע"ב, או שנזדכך הכול. ובא פרצוף שני, בחינה אחרונה נאבדת. כך הוא לומד כאן. משם הוא לומד, כל מה שנזדכך, כל המדרגת ע"ב. אז התחתון שעולה לעליון, מאותו עליון שהוליד אותו, באותו קומה שהוליד או… באותו קומה שהוליד אותו מקודם.

השאלה, מדוע אני לא אומר בחינה אחרונה נאבדת? עכשיו, שהוא חושב, אותם, פרצוף ע"ב לא כמו פרצוף גלגלתא שהיה בחינה אחת, אלא בדומה כל כלי של פרצוף בפני עצמו. אם כן, בפרצוף אנחנו למדנו שיצא ע"ב ונזדכך, יוצא פרצוף שני, כבר אין לו אותה קומה. רק מה יש לו? בחינה אחרונה נאבדת. ומה יש לו? רק ב'.

משמע מכאן שהוא אומר, שאנו מדברים מפרצוף ע"ב, שהיא בחינה ג'. כל זמן שלא נזדכך הבחינה ג' לגמרי, לא אומרים בחינה אחרונה נאבדת, שתצא ב'. לכן, שנזדככה, מה? ד' ג' דג', או שנזדככה ג' ב' דג', ונזדכך ב' דג' בכלי דבינה? הכול אנו לומדים, כל מה שנזדככה לבחינת מלכות דבחינה ג', עוד עדיין לא אומרים בחינה אחרונה נאבדת. שעוד לא נחשב זה הזדככות גמורה לכל בחינת ג'. כך יכולים לתרץ.

נגיד כך. אם אנחנו אומרים, בס"ג לא נזדכך אף פעם, איך יצא פרצוף מ"ה? זה שאלה אחרת לגמרי. עכשיו אתם מבינים מה ש… מה שאתה שואל? אומרים, מטי ולא מטי הקבועה, ואת השני לומדים, נזדכך. שנגיע למקום נברר את זה. שאלות, אה, הקדמות.

אני שואל עכשיו, מהו ההבדל בין הרשימות שנשארו בכלים שלהם, ולרשימות שנשארו ב… שנשאר במסך, זה ברשימות שהמסך נכלל מהם ועולה לראש? הוא בא ואומר, לכאן בכלי דבינה, הוא מפרש לנו, שנשאר רשימו מהתפשטות א' מקומת כתר. אתה זוכר את זה? אם כן, איזה ב' זה? ב' דד'.

שאנו לומדים, שהמסך עולה, ברשימות שבראש, ואומרים, בחינה אחרונה נאבדת, כמו כאן, ויצא על הרשימות האלו ד'/ג', זה ג' דד', או זה ג' לבד? ג', רק ג', רק ג', אה, שבד', או זה ג', זה ג' של קומת חכמה, אין שם מכתר שום דבר? שום דבר.

נמצא, הרשימות האלו שעלו למעלה ממסך, כבר מדברים שקיבלו שינוי הרשימות האלו. היינו האור שממשיך מעל הרשימות האלו, אין לו אותו רשימו שנשאר בהכלים שלהם. אותו הרשימו בקומת כתר. וכאן נתחלפו כולם על בחינה ג'.

הזיווג שהייתה על ד'/ג' בראש דגלגלתא, ירד ונתפשט בכלים ריקניים של פרצוף ע"ב. הוא מכנה אותו ע"ב הפנימי, היינו בפנימיות, שמתפשט בפנימיות הכלים של פרצוף גלגלתא שנתרוקנו מאורותיהם. ואחר כך הוא לומד, שהיה זיווג על ד'/ג' בחזה דגלגלתא. שמחזה עד הפה יצא ראש. מחזה למטה יצא גוף. וזה הוא מכנה, ע"ב החיצון, המלביש על גלגלתא. מדוע? נדבר אחר כך. קודם כל, כך המציאות.

מדוע יכולים לומר? הוא מפרש שם ב… בחלק ג', תשובה י', ר"י.

אומר כך, היות שהמלכות הזאת שנקראת טבור, שנזדככה ועלתה לראש, נכללה בעביות שממטה למעלה, בעביות דראש, שהיא בעצמה יכולה להמשיך אור.

אז הלא נשאלה השאלה, זה טבור נקרא מלכות המסיימת, והיא עלתה לראש, שהיא מלכות המסיימת. איך אני אומר, שנכלל ממלכות המזדווגת, שנקרא מלכות דראש? למדנו, היא מלכות המסיימת על בחינה ד', מלכות המזווגת שנכללה רק מבחינה ג'.

לכן הוא אומר, יש כאן לדבר משני בחינות. אם מלכות שנעשה זיווג בראש דגלגלתא על ד'/ג', היא כעביות שבה, שהיא לא נקרא מסך דראש, רק מסך דטבור, מסך דגוף. זה נבחן שירדה למקומה. מה ירדה, ירדה למקומה? שכבר נתעורר הרשימו שהיא צריך לקבל, היא קיבלה. אבל היות שלא קיבלה רק על בחינה ג', לכן לא ירדה לטבור, ירדה לחזה. ושירדה לחזה, מתעורר מה שנכללה מעביות של מלכות דראש. כי מקודם יש עצם ואחר כך מדברים מהתכללות. קודם עצמות שלה ירדה, ואחר כך נתעורר בה ההתכללות שהיה בראש דגלגלתא מבחינת עביות דראש. אז החזה ממשיך שוב אור על ד'/ג'. ומחזה עד הפה יוצא ראש דגלגלתא. מחזה עד הטבור גוף דגלגלתא. והבן …

והנך מוצא, שביאת החסד להכלי שלו, גורם להיות מטי בכתר, מדוע? כי אז הבחי"ב שבחו"ב, מזדככים לבחי"א, בכדי שייתן לחסד הבחינה א'. נמצא, [ו]ד' האורות שלהם, של מי? של חכמה ובינה, עולים לכלי דכתר ודורשים מילוי, אז [ו]גורמים שם זווג מחדש, על קומת בחי"ג, היות שהוא רוצה לתת לתחתון, הוא מוכרח להיות בדרגתו כמו שהיה מקודם, אז שוב יש ד'/ג' ושוב מטי אור חכמה בכלי של הכתר כבתחלה. וזה אמרו ''חוזר להיות מטי האור בכתר, ואז חו"ב שניהם עולים שם". זה שאלה, מי קודם, מי הגורם? שהיות שהיה מטי בכתר, חכמה ובינה עולים שם, כמו שמשמע מכאן. ואנחנו אומרים להפך, היות שחכמה ובינה עולים שם, זה גרם להיות מטי בכתר.

נראה מה שהוא מפרש.

דהיינו, כמבואר, שמחמת עלית ד' האורות דחו"ב, הם גורמים שיהיה מטי האור בכלי דכתר. הלאה. "ואז נמצא, שיש מרחק גדול בין הבנים, שנקרא בחינה א', שכלי דחסד עכשיו, לבין אור הג"ר. כי יש ביניהם ב' מרחקים". איזה ב' מרחקים? חכמה בינה, שאין להם אור, רק בכתר יש אור. אם כן, מה יש? אז חסד כבר לא יכול לקבל, רק גבורה. אדרבה. והוא יותר רחוק בוודאי, שהיא לא תוכל לקבל שום דבר, אז הוא מפרש. מה, מה זה ב' מרחקים? פי' כי נתבאר, אין שם מרחקים, אין שם מקומות, שאני אגיד שתי ספירות ריקניות. רק מה מפרש? הוא מפרש כך. כי נתבאר, שהפנים דכתר, מה הוא משפיע? ו"ק בלי ג"ר, חסדים. אה, כנ"ל, שבד', אני אמרתי בשביל להבין.

גם מלח על הדברים.

גם ידעת שהפנים של הכלי דכתר, מה התכונות הכלי שבינה רוצה להאיר? הוא ג"כ, להארת ו"ק בלי ג"ר, כנ"ל. בסוד כי חפץ חסד הוא, כנ"ל. רק מה למדנו, לטובת הבנים? אם היא לוקחת חכמה, בזמן שיש לחכמה חכמה, אז עכשיו שאין לחכמה חכמה, היא מקבלת הכוח שלה מכתר, ששוב מכחפץ חסד. לבינה, לבינה, מה אין לתת לה עכשיו. מדוע אין? מה היא חכמה? נמצא, שה… שבינה מקבלת את הפנים, שנקרא חסדים מכתר, שמטי בכתר. נמצא עכשיו, מטי בכתר, ולא מטי בחכמה. ומטי בבינה, כך צריכים לומר עכשיו. ולא מטי בחסד. מדוע? אין חכמה. אז האור מסתלק מחסד. תכף נראה.

הכתר משפיע עכשיו רק חסדים.

תלמיד: בסדר.

רב"ש: כן, סליחה, סליחה.

יש, מה זה ב' מרחקים? הוא אומר כך, בינה צריכה חסדים. אני אשאל כך אחרת. אם אנו אומרים, שכתר, מטי בכתר, יש שליטה שלא יאיר בכל המדרגה חסדים, לא חכמה. ומה אני צריך לומר, שבינה יש מרחקת עצמה מחכמה? אפילו שלא מרחקת עצמה מחכמה, גם כן אין לו אור. מדוע?

תלמיד: …

רב"ש: כתר. זה השאלה שלך? זה בסדר. אתה מבין, מה הוא מוסיף? נראה אחר כך. זאת אומרת, אם אני אומר, שאור הכתר שולט, שנותן בכלי דכתר רק חסדים למטה, אם כן זעיר אנפין, שנקרא חסד, שהוא צר… שהיה לו חכמה, מסתלק ממנה. מכוח מה? מכוח הכתר. מה אני מעביר, שאומר לה, מה זה מוסיף לנו? שגם בינה רוצה בחסדים. שאומר ב' מרחקים, זה מספיק עם מרחק אחד. נראה מה שהוא מפרש.

ואלו הב', ואלו הם ב' המרחקים הרובצים עתה על אור החסד, ומונעים ממנו את ההארת ג"ר, את הארת חכמה, שקבל מקודם מהחכמה. וזה אמרו ''ואז נמצא שיש מרחק גדול בין הבנים לבין אור הג"ר" דהיינו, אלו ב' האחורים דבינה וכתר מרחקים מאד את הג"ר החכמה מהבנים, שהם ז"ת הכלולים באור החסד.

וזה אמרו "כי יש ביניהם ב' מרחקים, בינה וחכמה, שאין בהם אור" כלומר, אם היה האור בחכמה אז היה אפשר לאור הבינה שיקבל מהחכמה, ואחור דבינה לא היה מונע ממנו, מחמת, שלא מנע ממנו בתחלה. בצורך הבנים. אמנם עתה, שאפילו בחכמה אין אור, מדוע? מחמת האחורים דכתר, ע"כ, נמנע ג"כ אותו הארה שהחסד קבל מהחכמה.

וזה אמרו ''לכן אור החסד עולה אז להבינה" כי אחר שנעלם הג"ר מן אור החסד וחזר לקטנותו, הנה שוב נצרך לאמו הבינה, לינק משם הארת ג"ר דבינה, ג"ר דבינה, זאת אומרת, ג"ר דהכלי עכ"פ כבתחילה. מה זה ג"ר דכלי? ג"ר שיש כחפץ חסד דכלי דבינה.

וזה אמרו "ואז הופך פני… ואז הופך כלי החסד [את] פניו ונותן הו' אורות למטה בגבורה" מה זה הופך פניו? כי הפנים דכלי דחסד הוא להארת חכמה, מתי זה? אחר שקבל הארת חכמה, והאחור שלו הוא להארת חסדים, הוא נותן כלל. כי בכ"מ שיש חכמה וחסדים במדרגה, נבחן החכמה לפנים והחסדים לאחורים, תלוי במי. בבינה לא ככה. וע"כ נבחן האחור דחסד להארת חסדים. אמנם עתה שנעלם ממנו הארת חכמה, ואורו נעלם לכלי דבינה, נמצא, מי? באורו של, של חסד, עלה לכלי דבינה. נמצא, שהפך פניו החסד למטה, מה שהיה מקודם חכמה, נקרא עכשיו מטה בחשיבות. ומה עכשיו אחור, הוא נעשה יותר בחשיבות, היינו חסדים. ונתן שארית האור שבו…

תלמיד: לגבורה.

רב"ש: לכלי דגבורה ואז מטי בגבורה. תכף נראה.

עתה תבין היטב, את תכונת ספירת גבורה דז"א על בוריו. כי עצם הכלי דגבורה, למדנו, גבורה נקרא מה שזעיר אנפין נכלל מכלי דחכמה. היא בחינת חכמה של הו"ק, כמו [ש]נתבאר לעיל, מה נתבאר לעיל? שהכלים דחג"ת הוא התכללות בכלים דכח"ב דו"ק, הרי, שכלי דגבורה הוא חכמה, אמנם נבחנת לבחינת בינה, חסדים. [ו]הוא מטעם, שהאור שלו הוא בחינת ו"ק דהארת חכמה שבחסד, היינו חסדים. דוגמת זו"ן דבינה [ה]עליונה, שלמדנו, שהיא בחינת ו"ק של [ה]חכמה [ה]עליונה. הקומה שיצא על ב' ב', נקרא זו"ן דחכמה, בינה קיבלה ו"ק של המדרגה, זה רק חסדים. ו[הנה] נתבארו ב' הספירות דז"א: חסד ד[ו]גבורה, שהם בחינת חכמה [ו]בינה של [ה]ז"א, אע"פ, שהכלים שלהם יש להם ערך של כתר וחכמה.