שיעור בוקר 29.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 22.12.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/gPC3W5PT?c=TO6D2nNF&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 616

מאמר קי"ג "תפילת שמונה עשרה"

קיג. תפילת שמונה עשרה

שמעתי ט"ו כסלו שבת

"בתפילת שמונה עשרה: "כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים"." יש כאן כמה דברים, הבורא שומע כל פה, כל אחד, ששייך לעם, ישראל שמכוון לתיקון, ברחמים.

"ולכאורה קשה, מקודם אנו אומרים: "כי אתה שומע תפילת כל פה". היינו, אפילו פה שאינה רצויה, גם כן הקב"ה שומע, כתוב: "כל-פה". אפילו שאינה רצויה משמע. ואח"כ אומר: "עמך ישראל ברחמים". משמע, שדוקא תפילה, שהוא ברחמים, אחרת לא שומעין.

והענין הוא, שצריכין לדעת, שכל הכבידות שישנו בעבדות ה', הוא מסיבת ההפכיות, הנוהג על כל צעד ושעל." בעבודה שלנו. "למשל, יש כלל, שהאדם צריך להיות שפל. אבל אם נלך בקצה הזה, הגם שחז"ל אמרו "מאד מאד הוי שפל רוח", מכל מקום הקצה הזה אינו משמע שיהיה כלל." שלא מספיק לנו להיות רק בשפלות. "כי ידוע, שהאדם צריך ללכת נגד כל העולם, ולא להבטל אחר רבוי הדיעות, הנוהגים בעולם, כמ"ש "ויגבה לבו בדרכי ה'"." כי אני צריך להתגאות, מה זה להתגאות? להיות גבוה יותר מכולם. אני לא רוצה לקבל שום דעה, רק לברר את עצמי עם הבורא. "אם כן, כלל הזה לא נקרא כלל," להיות שפל, "שנוכל לומר, שיש בו שלימות." אז צריכים להיות גם בגאווה וגם בשפלות.

"ואם ללכת בקצה השני, שהוא הגיאות, גם כן לא בסדר, כי "כל המתגאה, אומר הקב"ה," כך כתוב, "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד"." זאת אומרת אנחנו לא יחד, אני לא יחד עם האדם שמתגאה, "וכמו כן אנו רואים הופכיות בענין יסורים. היינו, אם הקב"ה שולח יסורים לאיזה אדם, ואנחנו צריכין להאמין, שהשם ית' הוא טוב ומטיב, אם כן בהכרח היסורים ששלח הוא לטובת האדם. אם כן, איך אנו מתפללים, שהשם ית' יסיר מאתנו היסורים." איך אנחנו יכולים בכלל לבקש שמשהו יהיה יותר טוב ממה שהוא, כי כל מה שבא ממנו זה לתיקונים.

"ובענין היסורים צריכים לדעת, כי היסורים באו רק בכדי לתקן את האדם, שיהיה מוכשר לקבלת אור ה'", לזה באים כל התיקונים וכל הייסורים. "ותפקיד היסורים הוא למרק את הגוף", לעשות אותו יותר רך, יותר קרוב לאור, "כמו שאמרו חז"ל: "מה מלח ממתיק את הבשר, כך יסורים ממרקין את הגוף". וענין התפילה תיקנו, שיהיה במקום יסורים", זאת אומרת אנחנו יכולים על ידי התפילה להחליף את הייסורים, "היינו שגם התפילה ממרק את הגוף. אלא שהתפילה נקרא דרך התורה. לכן התפילה מועיל יותר להמתיק את הגוף מיסורים, לכן מצוה להתפלל על היסורים, מאחר שמזה באה תוספות טובה, להאדם בפרט ובכלל כולו".

זאת אומרת, כדאי לנו להתפלל ולא להיות תחת הייסורים, כי זו התגובה הטובה בעיני הבורא וטובה בעיני האדם. "ומשום זה, ההופכיות גורם להאדם כבידות והפסקות בעבודת ה'." כשמרגישים כבדות זה מנתק אותנו, מרחיק אותנו מכל מחשבות ופעולות רוחניות. "ואינו יכול להמשיך בעבודה, ומרגיש את עצמו ברע. ונדמה בעיניו, שהוא אינו ראוי, שיוכל לקבל עליו את עול מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא". ונמצא, שבזמן הזה הוא נקרא "אינו רצוי". אלא, מאחר שכל כוונתו הוא בזה, שרוצה להמשיך בחינת אמונה,"כוח השפעה, "הנקרא בחינת מלכות. היינו "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]"," זאת אומרת, במקום השפעה שהיא נמצאת מושפלת בעפר, "שכוונתו, שיתגדל שמו ית' בהעולם," שתכונת ההשפעה תגדל עד גובה אין סופי שזה בעצם תכונת הבורא, "היינו גדלותו ית', שלא תהיה צורה של השכינה הקדושה בבחינת עניה ודלה, אזי "הקב"ה שומע תפילת כל פה". היינו אפילו מאדם שאינו רצוי כל כך, היינו שמרגיש בעצמו, שהוא עדיין מרוחק מעבודת ה'."

זה נקרא שהוא "לא רצוי", כי מדובר תמיד כלפי האדם, ואם הוא מבין שהוא אינו רצוי וזה מביא לו צער, כבר נעשה מזה "רצוי".

"וזה פירוש "כי אתה שומע תפילת כל פה". מתי הוא" הבורא "שומע כל פה?" כל אחד? "בזמן שעמך ישראל מתפללים ברחמים. היינו רחמים פשוטים. שהאדם מתפלל, בכדי "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". היינו" רוצה לקבל כוח האמונה "קבלת האמונה." זה מה שהוא רוצה, שיתנו לו כוח אמונה, כוח השפעה, הוא רוצה לעבור מהרצון לקבל לרצון להשפיע ולגמור עם כל החיים האלה בצורה כזאת. "וזה דומה לאדם, שלא אכל שלשה ימים. ואז, כשהוא מבקש מאדם," אחר "שיתן לו משהו לאכול, אינו מבקש שום דברים מיותרים או מותרות, אלא פשוט מבקש, שיתן לו משהו להחיות את נפשו." במשהו.

"וכמו כן בעבודת ה', כשהאדם מוצא את עצמו עומד בין שמים וארץ, אינו מבקש מה' שום דבר מיותר, אלא את אור האמונה." רק את זה הוא רוצה ולא לשנות כלום, לא חסר לו שום דבר, חוץ מלהיות משפיע כלפי החברים, כלפי הבורא, כלפי כולם. הוא רוצה רק להיות משפיע ושזה לא יגע בו בכלל. הוא לא רוצה להפטר מהצרות, זה לא חשוב לו, זה נקרא "מותרות", אלא להיות המשפיע בלבד. ויבדוק את עצמו מה הכוונה שלו, מה הוא מרוויח מזה. אם ברור לו שהוא לא מרוויח שום דבר ומוכן לשלם על זה כמה שצריך יותר ויותר והעיקר שבכל מה שיש לו רק להיות המשפיע, זה סימן שבאמת הוא מתפלל לכוח השפעה. "היינו," הוא מבקש "שה' יאיר את עיניו, שיוכל לקבל עליו את בחינת האמונה. וזה נקרא "לאקמא שכינתא מעפרא [להקים שכינה מעפר]". ותפילה זו נקבל מ"כל פה": איזה בחינת מצב שהאדם נמצא, אם הוא מבקש להחיות את נפשו מבחינת אמונה," הוא רוצה רק להשפיע ובזה הוא רוצה למלאות את עצמו, בזה הוא רוצה להתייחס לכולם, אז "נתקבל את תפילתו.

וזה נקרא "ברחמים". שתפילתו הוא רק שירחמו עליו מהשמים, שיוכל להחזיק את חיותו." זאת אומרת, המתנה הכי גדולה שיכולה להיות עכשיו, שישימו לפניו כל הטוב שבעולם וזה לא ימשוך אותו במאומה, אלא רק היכולת להשפיע. "וזה פירוש, מה שכתוב בזוהר, שתפילה, שהוא למסכנא [לעני]," שמרגיש את עצמו שלא צריך ולא זקוק ואין לו כלום ולא חשוב, רוצה רק להשפיע, "תיכף נתקבל." תפילה כזאת. "היינו, שהוא עבור השכינה הקדושה, תיכף נתקבל."

שאלה: איך אדם יכול לרצות להשפיע כשהוא בייסורים, ייסורי גוף, או כל ייסורים אחרים?

בהתחלה הוא לומד איתנו ורוצה להגיע להשפעה כדי לצאת מהייסורים שיש לו בקבלה. אחר כך הוא מבקש יותר ויותר להיות בהשפעה, כי מתחיל להרגיש תחת השפעת האור העליון, שבכל זאת קצת מאיר לו אפילו בלא לשמה. הוא מתחיל להרגיש שהוא נמשך להיות ולהכיר מה זה נקרא להיות בהשפעה, מה זה נקרא להיות ברוחניות, בעולם העליון, להרגיש את הבורא, להתעלות מעל מה שיש לו כאן, מכל מיני סיבות שהן גם כולן אגואיסטיות ובכל זאת.

עד שעל ידי המאור המחזיר למוטב שכל הזמן בכל זאת משפיע עליו, אפילו שהוא נמצא בתוך האגו שלו, אבל האור בכל זאת קצת מאיר בחלקים קטנים, עובר דרך האגו ואז על ידי זה לאט למסכנה, על ידי ההתמדה - והאדם חייב כאן לעמוד על שלו ולנדנד כמו ילד קטן שמבקש משהו - הוא מתחיל לראות שהוא באמת מתקרב לצורך בהשפעה, וזה נקרא ממש הצלה שמגיעה לנו מהבורא, ש"צר צורה בתוך צורה", צורת ההשפעה שמגיעה לנו בתוך צורת הקבלה.

שאלה: כשאדם נמצא בייסורים מכל מיני סוגים, עד שכל מה שהוא רוצה זה רק להיפטר מהם, אז נכון שיש גם מעבר לזה רצון להתקשר ולחשוב על העשירייה ועל הכול, אבל עדיין הטבע הוא רק לא לסבול. נדמה לי שאפילו בעל הסולם בנבואה כותב, "רק שלא יהיו לי ייסורים כאלה שאני ארשיע את הבורא". אז זה חזק מכל דבר, ואז איך אפשר?

לא, יש לנו כלי אחד, רצון לקבל, ובתוך הרצון לקבל הזה הכול מתחבר, גם השפעה, גם קבלה ואנחנו מגיעים למצב שיכולים להשתוקק להשפעה, לא מתוך הייסורים אלא מתוך הערכים.

בוא נגיד כך, אם סביבך יש אנשים והם כולם מעריכים את תכונת ההשפעה, באמת מעריכים ואתה מסתכל עליהם ומתרשם מהם, אז רוצה או לא רוצה זה עוטף אותך, אתה נמצא כביכול בתוכם, בתוך החשיבות, בתוך הערך שהם מקרינים עליך, ואז אם אתה רוצה או לא, אתה תתחיל לכבד את צורת ההשפעה, אפילו שזה שקר בשבילם והם משקרים לך והם משחקים איתך, גם אתה תתחיל להשתוקק להשפעה. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", כי אף אחד מאיתנו לא גדול, אבל כשאנחנו נשחק בצורה כזאת בינינו, אז יוצא שכולם מתחילים להיות מושפעים מכולם. לאף אחד אין כלום ובסופו של דבר יהיה הכול לכולם.

תלמיד: כן, זו העבודה האמיתית שאנחנו צריכים כל הזמן להתעסק בה, אבל מה לעשות עם פחד שיבואו ייסורים שיוציאו אותך מזה ואז יותר מזה, אתה תפגום גם בכולם?

גם זה תלוי בסביבה. הסביבה יכולה לחייב אותך בכל דבר, היא יכולה להשפיע עליך, לשכנע אותך, לבלבל אותך, לא חשוב איך תקרא לזה, אבל להשפיע עליך ערכים שבחיים לא היית מסתכל עליהם. כך אנחנו בנויים, מפני שאנחנו יוצאי "הכלי דאדם הכללי".

לכן עלינו להבין שאם ישנה נטייה לאותו הכלי, במיוחד לאותו הכלי, כי אם זה לכל מיני מטרות אחרות, זה "המחליף פרה בחמור" זה אותו האגו, אבל אם אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להתקרב להשפעה, אז מתוך העבודה שלנו, גם אם אנחנו לא רוצים, אבל מדברים, עושים אילו פעולות כאילו בהשפעה, אז אנחנו בכל זאת מעוררים הארה עליונה כלשהי והיא משפיעה עלינו ומשנה אותנו.

איך שלא יהיה מי שנמצא בזה, לכמה שמגיע, מגיע, וזה הרווח שלו, הוא מסיים את החיים שלו בינתיים בצורה הרבה יותר טובה מכל צורה אחרת של בני אדם. לכן רצוי שכל התלמידים שלנו יתפתחו ויבינו וירגישו ויתקרבו ככל האפשר לתכונת ההשפעה, היינו לכוח העליון, לבורא, וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: אנחנו קודם כל צריכים לפנות לחברים ויחד איתם לבורא, זאת אומרת, הפנייה שלי אמורה להיות בנויה מעשרה חסרונות שאני ארגיש את עצמי בצורה כזאת שכל חבר בעצם יעשה אותה פעולה ויחד עם זה אנחנו פונים לבורא. בצורה כזאת אנחנו חייבים לפנות לכוח עליון?

לא, כי אף אחד לא יכול להיות כמו אחרים, ואתם לא יכולים להשוות את עצמכם כך שלכולם יהיה אותו דבר. כל אחד חושב בצורה אחרת, מתאר בצורה אחרת, כל אחד צריך להוסיף לחיבור ביניכם, להביא חיסרון לחיבור ביניכם, ואת החיסרון הזה יחד עם כל החסרונות האלו אתם מפנים לבורא, זה כל מה שצריך להיות, תשתדלו לבצע את זה.

שאלה: כתוב כאן שתכונת האמונה זאת תכונת מלכות, אבל אנחנו תמיד אמרנו שאמונה למעלה מהדעת היא השפעה, אז התבלבלתי כאן.

נכון, אמונה זו תכונת הבינה וקבלה זו תכונת המלכות, ומלכות שרוצה לעלות בכוונה להשפיע, זה נקרא ש"מלכות עולה לבינה" ופועלת מדרגת הבינה. אף על פי שבעצמה היא מלכות, רצון לקבל, היא מצמצת את עצמה ורוצה להיות כמו רצון להשפיע, כמו בינה, זאת הפעולה הנכונה של המלכות.

שאלה: האם הסבל וההארה זה משהו שאנחנו מרגישים? ואם הבורא הוא רק אהבה ורק הטוב, למה אנחנו מרגישים את כל זה בצורה שונה ממנו?

כי אנחנו הפוכים ממנו בתכונות, "תעשה רצונך כרצונו" ואתה תראה עד כמה הוא טוב ומטיב.

שאלה: מה זה אומר שכשאנחנו יחד בעשירייה נתחיל לחבר את התפילה נגיע למצב שנוכל להעלות את המלכות הכללית שלנו לבינה?

אף אחד מכם לא שווה לשני, כולם שונים, אבל צריכים להגיע למצב שהכוונה של כל אחד ואחד תהיה להגיע להשפעה, זה נקרא שכל אחד מעלה את המלכות לבינה, ובצורה כזאת אתם מגיעים לבקשה הנכונה לבורא.

הבורא נמצא במדרגה עוד יותר גבוהה. או שכל הרצון לקבל שלכם הופך להיות לרצון להשפיע ועוד בלקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת לא מתעלה רק מהרצון לקבל, לדרגת בינה, ממלכות לבינה, אלא גם מבינה לכתר, זה מה שהבורא בעצם עושה איתנו וכך אנחנו מגיעים לגמר התיקון.

התיקון המינימאלי שלנו זה הבינה, כוח ההשפעה, אבל אחר כך כשאנחנו מתחילים לעבוד עם כוח ההשפעה כדי להתגבר על כוח הקבלה שלנו, להשתמש בכוח הקבלה גם בעל מנת להשפיע, זה כבר על ידי המדרגות מבינה לכתר, כך אנחנו גדלים. אז קודם כל צמצום על המלכות בלי להשתמש ברצון לקבל הגלוי, ואחר כך לרכוש את כוח הבינה, זה החצי הראשון של הדרך עד שמגיעים ממלכות לבינה. זה נקרא שמגיעים לחג החנוכה, ואחר כך מגיעים לתיקון הכלים דקבלה, שזה מחנוכה לפורים.

שיעור מוקלט מתאריך 10.01.2022

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/Edrd43ul?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 653

מאמר רי"ג "ענין גילוי החסרון"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 653, "שמעתי" מאמר רי"ג, "ענין גילוי החסרון".

ריג. ענין גילוי החסרון

"דבר העיקרי והיסוד הוא להגדיל את החסרון. כי זה היסוד, שעליו נבנה כל הבנין. וחוזק הבנין נמדד לפי היסוד.

יען, כי דבר המחייב להאדם ליתן יגיעה, יש הרבה גורמים. אבל אינם למטרה. לכן, היסוד מקלקל את כל הבנין. הגם שמשלא לשמה באים לשמה, אבל לאריכות זמן צריכין, עד שיחזור למטרה. לכן צריכין לראות, שהמטרה יהיה תמיד נגד עיניו, כמ"ש בשולחן ערוך: "שויתי ה' לנגדי תמיד", שאינו דומה מי שיושב בבית, למי שעומד בפני המלך. שמי שמאמין במציאות השם ית', ש"מלא כל הארץ כבודו", אזי הוא מלא ביראה ואהבה, ואינו צריך לשום הכנות והתבוננות, רק שהוא בטל להמלך בתכלית הביטול מצד הטבע ממש.

כמו שאנו רואים בגשמיות, שמי שאוהב לחבירו אהבה אמיתית, אזי הוא משתוקק וחושב רק בטובת חבירו, ומונע את עצמו במה שאינו נצמח טובה לחבירו. והכל נעשה בלי שום חשבונות. ואינם צריכים מוח גדול לזה, מפני שזה טבעי. כמו אהבת האם לבנה, שכל מגמתה לטובת בנה, ואינה צריכה שום הכנות ומוחין לאהוב בנה. יען שדבר טבעי אינו צריך לשכל, שיחייב את הדבר, אלא שנעשה מצד החושים בעצמם, שהחושים בעצמם עובדים במסירות נפש ממש. שכן הוא בטבע, שמחמת אהבה לאיזה דבר, מוסרין את נפשם, עד שמגיעין להמטרה. וכל זמן שאינם משיגים, חייהם אינם חיים.

לכן מי שמרגיש, כמ"ש בשולחן ערוך, "שיהא אצלו דומה וכו'", בטח שהוא בשלימות. זאת אומרת, שיש לו אמונה. וכל זמן, שאין הוא מרגיש שעומד בפני המלך, אזי הוא חס ושלום להיפך. לכן צריך האדם לראות, שעבדות בראשונה. והוא שיצטער עצמו, על שאין לו אמונה כראוי. וחסרון אמונה הוא היסוד שלו. וצריך ליתן תפילתו לבקשות ויגעות, שירגיש את החסרון הזה. שאם אין לו חסרון, זאת אומרת שאין לו כלי לקבל את המילוי. וצריך להאמין, שהקב"ה שומע תפילות כל פה, ושהוא גם כן יוושע באמונה שלימה."

שאלה: מה זה "שויתי ה' לנגדי תמיד", ומה זה לעמוד מול המלך?

אני כל הזמן צריך להחזיר את עצמי למצב שאני נמצא מול הבורא, והולך להתקרב אליו יותר ויותר לפי השתוות התכונות, מה שנקרא השתוות הצורה.

שאלה: הוא תיאר פה כמה דברים - להרגיש שעומד בפני המלך, חיסרון אמונה.

זה אותו דבר. "אמונה" זו הרגשת הבורא. הרגשת הבורא נקראת "אמונה". חוסר הרגשת הבורא זה חוסר אמונה. איך להרגיש את הבורא? לפי השתוות הצורה - במידה שאתה נמצא בכוח השפעה כך אתה יכול להרגיש את הבורא שהוא כוח ההשפעה.

תלמיד: מה החיסרון שאני צריך לדאוג שיהיה לי?

חיסרון להשיג כוח השפעה, אין לנו חוץ מזה כלום. אז אתה רואה את כל המציאות, את כל העולם, בעיקר את הקבוצה, שניתנה לך דרכם הזדמנות להגדיל, לשחק, לחבר את כוחות ההשפעה, את תכונות ההשפעה.

שאלה: מה הם הסימנים לכך שהבורא רואה את התפילות שלנו?

בזמן שאתה מתפלל אתה צריך להשתדל להרגיש עד כמה בתוך המילים שלך, בתוך המחשבות שלך כבר נמצא הבורא. עוד לפני שאתה מגלה רגש אליו הוא כבר נמצא בזה ומנהל אותך.

שאלה: אם אמונה זו הרגשת הבורא אז מהי אותה פעולה שנקראת להאמין, שאדם צריך להאמין?

אמונה זו השפעה, נתינה, כי היא יוצאת מהרצון להשפיע של האדם. רצון להשפיע זה כוח הבינה שנקרא "אמונה", אליה אנחנו צריכים להתקרב, על ידה אנחנו מתקנים את עצמנו.

שאלה: הוא כותב במאמר שמי שאוהב את החבר באהבת אמת, באהבה אמיתית, אז הוא מונע מעצמו לעשות כל דבר שלא גורם נחת רוח לחבר. איך להחזיר את עצמי בצורה כזאת כל פעם?

אני חושב שזה צריך להתפתח בנו בצורה טבעית. כשאני מתייחס לחבר אני קודם כל ותמיד צריך לבדוק אם זה לטובתו, אם זה מה שהוא רוצה. יותר מזה, אם את מה שאני עושה לו הוא רוצה אבל לא מסוגל להשיג בעצמו ואני כן עושה לו את זה. זה נקרא "השלמה".

תלמיד: איך להשלים נכון?

תחשוב מה חסר לחברים כדי שהם יהיו מחוברים יחד איתך ויחד תהיו מחוברים כך שהבורא כבר בהכרח ייכנס ביניכם, זה נקרא "נצחוני בניי". ברגע שאנחנו מתחברים בצורה נכונה אנחנו מחייבים את הבורא להתגלות בינינו, זה נקרא שאנחנו בונים בית מקדש. הלב שלנו, הרצונות שלנו שמחוברים יחד הופכים להיות ללב אחד או למקום המקדש. "קודש" זה נקרא השפעה, שם מתגלה הכוח הכללי, ההשפעה בינינו, ובו מתגלה הבורא.

שאלה: כתוב בקטע השני "יען, כי דבר המחייב להאדם ליתן יגיעה, יש הרבה גורמים. אבל אינם למטרה.", אבל היגיעה היא רק למטרה.

כן, וודאי שהכול מסודר רק לתיקון, לגמר התיקון, כי הכול בא מאין עוד מלבדו. אבל ניתן לנו ללכת לזה בצורה ישירה, בהסכמה, בהבנה, בפעולה הדדית עם הבורא, או שבדרך נצטרך להיות בכל מיני פטפוטים, פלפולים, לעשות כל מיני פעולות לא נכונות עד שנלמד ונלך נכון. זה כמו בחיים האלו, אנחנו בכל זאת צריכים ללמד את הילדים איך ללכת בצורה הכי בטוחה, ישרה וכן הלאה, כך הבורא איתנו.

ריג. ענין גילוי החסרון

"דבר העיקרי והיסוד הוא להגדיל את החסרון". לא מספיק שיש לנו חיסרון קטן לבורא שנקרא "נקודה שבלב" ואנחנו רוצים לגלות אותו, אלא לחיסרון הזה שהבורא העיר בנו, לנקודה שבלב, אנחנו צריכים להוסיף כוח חיסרון יותר גדול ויותר מכוון. הוא אומר שאנחנו צריכים להגדיל את החיסרון "כי זה היסוד, שעליו נבנה כל הבנין", שאנחנו רוצים להגיע מכאן ועד גמר התיקון. "וחוזק הבנין נמדד לפי היסוד, ככל שהחסרונות שלנו למטרה יהיו יותר גדולים לפי זה נבנה את הבניין יותר גבוה עד שנגיע לאותו גובה של 125 מדרגות.

"יען, כי דבר המחייב להאדם ליתן יגיעה, יש הרבה גורמים. אבל אינם למטרה. לכן, היסוד מקלקל את כל הבנין". אם היסוד שלנו הוא לא נכון, לא מכוון למטרה, אז אנחנו כבר בונים לכיוון אחר. "הגם שמשלא לשמה באים לשמה", כלומר בכל מקרה "אבל לאריכות זמן צריכין", זה ייקח לנו המון זמן "עד שיחזור למטרה". אנחנו הולכים בדרך לא נכונה, מגלים שהיא לא נכונה, חוזרים בחזרה וממשיכים כבר בדרך ישרה. אנחנו רואים את זה על החברים שלנו שיצאו, הם נמצאים בחוץ זמן מה ואחר כך חוזרים אלינו. מה לעשות? אין מה לעשות, צריכים לקבל אותם ולהמשיך איתם. כתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", לכן עם כל אחד ואחד מאיתנו יכול לקרות אותו דבר, התנאי הוא רק ערבות.

"לכן צריכין לראות, שהמטרה יהיה תמיד נגד עיניו, כמ"ש בשולחן ערוך: "שויתי ה' לנגדי תמיד"", הבורא צריך להיות ממש תמיד לפניי כמטרה, "... אזי הוא", האדם הזה "מלא ביראה ואהבה, ואינו צריך לשום הכנות והתבוננות, רק שהוא בטל להמלך בתכלית הביטול מצד הטבע ממש." אם אדם מבטל את עצמו כל פעם כלפי הבורא וכלפי כל הדברים הנלווים לזה, כלפי הקבוצה, כלפי החברים וכן הלאה, אז הוא לא צריך שום דבר, זו הדרך הישרה ביותר לקראת המטרה.

"כמו שאנו רואים בגשמיות, שמי שאוהב לחבירו אהבה אמיתית, אזי הוא משתוקק וחושב רק בטובת חבירו, ומונע את עצמו במה שאינו נצמח טובה לחבירו. והכל נעשה בלי שום חשבונות. ואינם צריכים מוח גדול לזה, מפני שזה טבעי", האהבה בעצמה מכוונת אותו, "כמו אהבת האם לבנה, שכל מגמתה לטובת בנה, ואינה צריכה שום הכנות ומוחין לאהוב בנה", כי זה טבעי אצלה, זה כבר ברצונות ולא במוח, זה בלב. "יען שדבר טבעי אינו צריך לשכל, שיחייב את הדבר, אלא שנעשה מצד החושים בעצמם, שהחושים בעצמם עובדים במסירות נפש ממש. שכן הוא בטבע, שמחמת אהבה לאיזה דבר, מוסרין את נפשם, עד שמגיעין להמטרה. וכל זמן שאינם משיגים, חייהם אינם חיים". נמצאים כל הזמן בהשתוקקות ובחיפוש ולא יודעים מה לעשות.

שאלה: איך אנחנו מגדילים את החיסרון כל הזמן?

על ידי החברים ועל ידי זה שאתה לומד, כלומר מתוך ספרים וסופרים. מזה שלומדים מהספרים ומזה שהחברים מדברים, אתה יכול לקבל חסרונות נוספים ויחד עם הספרים והחברים אתה מכוון את עצמך יותר חד ונכון למטרה ומתקדם. אין אמצעים אחרים.

שאלה: כתוב במאמר שמי שמאמין בקיום הבורא מלא ביראה ואהבה, על איזו יראה מדובר?

יראה מזה שאני לא אוכל להתחבר עם החברים, שאני לא אוכל להגיע להשפיע לבורא, שאני אשאר מחוץ להשפעה, זאת אומרת מחוץ לקדושה, שאני חס ושלום אבין לא נכון מה הן קדושה ורוחניות, אלא אבין שהן לא כדי לקבל אלא דווקא כדי להשפיע, ואני אסכים לזה ואעלה לדרגה הזאת, לזה אני דואג.

שאלה: כתוב שהבורא שומע תפילת כל פה. אפשר להגיד שתפילה זו פעולת השפעה מצד האדם וזה סימן שהכלי מוכן לקבל?

נכון.

אני ממשיך.

"לכן מי שמרגיש, כמ"ש בשולחן ערוך, "שיהא אצלו דומה וכו'", בטח שהוא בשלימות". מי שמרגיש שהוא נמצא ממש בהתפתחות האהבה לכוח השפעה, זאת אומרת לבורא, בטח שלפי זה הוא כבר מרגיש את עצמו בשלימות, "זאת אומרת, שיש לו אמונה", כוח השפעה. "וכל זמן, שאין הוא מרגיש שעומד בפני המלך, אזי הוא חס ושלום להיפך", הוא לא מרגיש את זה וזה גם מעורר אותו להתקדמות.

אנחנו אחר כך נלמד איך אנחנו צריכים להתקרב לבורא. צריך להיות צמצום, מסך ואור חוזר, כי אנחנו לא יכולים לפתוח אליו את החושים שלנו ולתפוס אותו בכל החושים, אלא ההיפך, אנחנו משיגים אותו בדחייה, בהשפעה מאיתנו אליו.

"לכן צריך האדם לראות, שעבדות בראשונה", כלומר אני בא כדי לשרת, לתת, להשפיע, קודם כל. ואחרי שיש לי את זה, שזה צמצום, מסך ואור חוזר, אז לפי המאמצים שלי, לפי מה שהשגתי בצמצום, מסך ואור חוזר, בכוח השפעה שהוא למעלה מכוח הקבלה, בכוח הבינה שהוא למעלה ממלכות, באמונה למעלה מהדעת, אז לפי זה אני יכול כבר להיכנס למגע עם הבורא ובטוח שלא יהיה קצר.

"לכן צריך האדם לראות, שעבדות בראשונה", זאת אומרת השפעה. "והוא שיצטער עצמו, על שאין לו אמונה כראוי", שכוח השפעה עדיין חסר לו. "וחסרון אמונה הוא היסוד שלו", חסרון ההשפעה, חסרון במוח ובלב לחשוב ולהרגיש שרק להשפיע הוא רוצה. "וצריך ליתן תפילתו לבקשות ויגעות, שירגיש את החסרון הזה", שחסרה לי אהבה, חסרה לי חשיבות ההשפעה, מאיפה אני אשיג את זה, איך אני אפעיל את זה. "שאם אין לו חסרון, זאת אומרת שאין לו כלי לקבל את המילוי". כי מתי הוא מקבל את הרגשת הבורא, את גילוי הבורא? כשיש לו כלי להשפיע, אז הוא מקבל את המשפיע העליון. "וצריך להאמין, שהקב"ה שומע תפילות כל פה, ושהוא גם כן יוושע באמונה שלימה". כלומר רק הבקשה, רק התפילה לזה שיהיה לי רצון להשפיע, רצון להשפיע לכוח עליון, זה מה שאנחנו צריכים. זה העניין של המאמר "ענין גילוי החיסרון", שאת גילוי החיסרון הזה להשפעה אנחנו צריכים.

אנחנו יכולים לבדוק אם יש לנו את זה, אם אנחנו מתקדמים בזה או לא, רק בעשירייה. כי מיד אני רואה אם אני דוחה את החברים או רוצה לקרב אותם, אם אני לא שם לב לכל מיני צורות גשמיות שלהם, והעיקר בשבילי שיש בהם נקודה שבלב. אומנם הנקודה בלב של החברים עדיין לא מתבטאת בצורה נכונה, יכול להיות שהם לא מסוגלים עדיין לבטא זאת בצורה נכונה, אבל היא ישנה, כי אם לא הם לא היו איתי יחד. אני סומך על הבורא שמביא לי כאלו חברים ואומר "קח לך, ובעזרתם תתקרב אליי", ולכן כך אני משתדל לעשות.

חיסרון לחיבור, חיסרון להשפעה לחברים ודרכם חיסרון להשפעה לבורא, זה מה שאנחנו צריכים, לגלות את החיסרון הזה.

שאלה: בפסקה האחרונה כתוב שהאדם צריך להצטער על זה שאין לו אמונה כראוי. מה זה אומר?

הוא רוצה מאוד להשיג את כוח ההשפעה, את אהבת הזולת, ואין לו, לכן הוא מצטער. שיצטער על זה בקבוצה כשרואה שלחברים יש ולו אין. תסתכל על החברים שלך ותנסה לראות מה יש ביניהם, אתה תראה שביניהם יש הרבה יותר קשר והשתתפות ממה שיש בינך אליהם. ואז תקנא, "קנאת סופרים תרבה חכמה", מתוך הקנאה הזאת תרצה להגיע לכוח השפעה, ואז תבקש מהבורא ותקבל.

שאלה: בפסקה השנייה הוא נותן את הדוגמה של מי שאוהב את חברו אהבה אמיתית, ואז הוא ממשיך עם הדוגמה ומשווה זאת לאימא שאוהבת את הילד שלה. אימא שאוהבת את הילד שלה זה בא באופן טבעי, אבל אהבה אמיתית לחבר היא משהו שהוא לא בא באופן טבעי.

נכון.

תלמיד: אז איך שתי הדוגמאות האלה מסתדרות?

הדוגמה של אימא לילד זו אהבה טבעית שקיימת גם בדרגת חי, היא לא קיימת בדרגת המדבר. מדבר זה כבר אנחנו שצריכים להשיג את כוח האהבה.

מה זה נקרא כוח האהבה? זה שיש רצון, שמצד אחד הוא נמצא מחוץ לי ומצד אחר אני מעלה אותו למעלה מהראש שלי, הוא יותר חשוב לי מהכול. הדוגמה לזה היא באמת דוגמה איך אנחנו אוהבים ילדים קטנים - אימא כלפי הילד שלה מוכנה לכל דבר, כך הטבע מחייב אותה.

מה אנחנו צריכים? וודאי שעל ידי האור העליון כשאנחנו משתדלים לקבוע בינינו כל מיני פעולות, אנחנו גם רוצים להגיע לכזאת אהבה לחברים. ודרכם, כשהחברים הופכים להיות אצלי כבר חלקים מהגוף הרוחני שלי - חבר אחד הוא ידיים, החבר השני הוא רגליים, החבר השלישי הוא כתף, הרביעי הוא בטן והחמישי מוח - כל חבר וחבר הוא בעצם חלק מהגוף הרוחני שלי, אז בגוף הרוחני השלם הבורא כבר נכנס ומחייה אותו. כך צריך להיות מצד כל חבר וחבר, ואז כולנו מחיים את הנשמה שלנו. זה תלוי בכל אחד ובכולנו יחד.

תלמיד: אם אני לא רואה את זה, האם אני צריך להתפלל על זה?

אתה עוד לא רואה את זה, זה יהיה אולי הנושא שלנו בכנס הבא, נתקדם אליו לאט לאט, אבל זה מה שצריך להיות. בזה בדיוק יהיה "איש את רעהו יעזורו" בצורה אמיתית. נלמד יותר עד כמה באמת חשוב לנו להתקרב, להתחבר בצורה פנימית זה אל זה, כי כך התגלגלנו מתחילת הבריאה ועד היום וכך אנחנו צריכים להמשיך אבל כבר בכוחות ובהשתתפות שלנו. עד כה הגענו בכוח עליון, מכאן והלאה אנחנו צריכים להתקדם כבר בשותפות עימו.

שאלה: כתוב "דבר העיקרי והיסוד הוא להגדיל את החיסרון", מה לעשות כאשר החיסרון ממש גדול ויוצא מהגבולות, איך לכוון אותו להשפעה?

אנחנו צריכים קודם כל למיין את החסרונות שיש לנו באיזו מידה הם בעד המטרה או נגד המטרה. נגד המטרה זה גם נכון וטוב. כל החסרונות הם טובים, כל הרצונות, כל המחשבות, רק יש כאלו שאיתם אנחנו יכולים להמשיך לאותו כיוון ויש כאלו שאנחנו צריכים איתם לעבוד אבל נגד הכיוון. כמו בים, יש לנו אונייה עם מפרשים ואנחנו הולכים עם כל מיני מפרשים בעד, נגד, באיזו זווית כלפי הרוח וכלפי אותו כיוון שאנחנו צריכים בים להמשיך. אותו דבר כאן. אין דברים טובים או רעים, אלא הכול איך אנחנו משתתפים בהם, וכך נתקדם.

שאלה: כתוב "מי שמאמין במציאות השם ית', ש"מלא כל הארץ כבודו", אזי הוא מלא ביראה ואהבה, ואינו צריך לשום הכנות והתבוננות". אם אין יראה בפני חבר אז גם האהבה כלפי החבר לא אמיתית?

כן. האהבה צומחת רק על היראה. רק על יראה, לא יכול להיות אחרת. ויראה יכולה להיות בכל מיני דרגות יראה, קטנות ולא אמיתיות, לא נכונות או דרגות שכבר אנחנו מתקדמים נכון עם היראה. זאת אומרת בכל הסולם שלנו עד גמר התיקון, העיקר אנחנו בודקים את עצמנו כלפי דרגת היראה. ממה אנחנו מפחדים, מה מפחיד אותנו, מה אנחנו אוהבים, לא אוהבים וכן הלאה. הפחד, היראה, זה עיקר האבחון.

שאלה: כתוב "כמו שאנו רואים בגשמיות, מי שאוהב לחבירו אהבה אמיתית, אזי הוא משתוקק וחושב רק בטובת חבירו, ומונע את עצמו במה שאינו נצמח טובה לחבירו." מה זה אומר, לא נצמח טובה לחברו?

לפי מה שאני רואה אני צריך לפעול כלפי החבר, להתייחס אליו רק לטובתו ולטובתו הרוחנית, וגם לטובתו הגשמית שמסייעת לו ודאי להתקדמות הרוחנית. אני רואה את החבר כחלק ממני, ודאי לא במאה אחוז, אני עוד לא נמצא בדרגה כזאת, אבל לפחות רואה בו חלק ממני שיחד אנחנו מתקדמים למטרת הבריאה.

שאלה: כתוב "וכל זמן, שאין הוא מרגיש שעומד בפני המלך, אזי הוא חס ושלום להיפך. לכן צריך האדם לראות, שעבדות בראשונה". מה זה "שעבדות בראשונה", האם זה להמשיך לשרת את החברים גם בלי טעם?

ודאי. איך אחרת אני אתקדם שתהיה לי עבדות בטעם? אין. ומתי זה יהיה? רק בתנאי שאני אעשה הכול למעלה מהדעת, רק בצורה כזאת. זאת אומרת רוצה אני או לא רוצה אני, חשיבות המטרה צריכה לחייב אותי לעשות. אנחנו אף פעם לא נגיע למצב שאנחנו נרצה מהטבע שלנו לעשות פעולות השפעה וחיבור. אלא, כשאנחנו נעשה מאמצים למעלה מהטבע שלנו, אז נקבל מלמעלה עזרה ואז האור העליון ישפיע עלינו לפי תוכנית הבריאה, הוא יקדם כל אחד ואחד מאיתנו לכוח השפעה ואז אנחנו נרגיש שאנחנו נולדים בכוח השפעה ולפי זה נלך ונתקדם.

שאלה: בפסקה האחרונה מוזכרת "אמונה". מהי אמונה בצורתה הנכונה כדי שיהיה ברור יותר איך להלביש את המושג הזה על הלב?

"אמונה" זו הרגשת ההשפעה. בינתיים זה מספיק.

שאלה: מסתבר שחוסר אמונה ועלייה בתחושת החיסרון לזה, הוא הבסיס להתקרבות לשלמות. איך תחושת החיסרון מתורגמת לאמונה, לשלמות?

אני מתפלא מהשאלות של הנשים. קשה לי לענות עליהן. הן שאלות מדויקות מאד וכאלו "גבריות" הייתי אומר, שמהגברים אני לא שומע. אני ממש מתפעל מזה מאוד. כל הכבוד לכן. חכמות, רגישות, מבינות ובאמת לומדות.

שאלה: מסתבר שיש חוסר אמונה ועלייה בתחושה של החיסרון, החיסרון עולה, וזה הבסיס להתקרבות, לשלמות, לאמונה. אם כך, איך תחושת החיסרון מתורגמת לאמונה, לשלמות?

אנחנו לא יכולים להגיע לאמונה בלי חיסרון לאמונה. וכשמשיגים את האמונה אז החיסרון לאמונה נשאר, כי הוא לא נמצא בנו בצורה טבעית. ולכן על זה כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". הפשעים נשארים והם יהיו כאלו עד גמר התיקון, אלא אנחנו צריכים רק לכסות אותם באהבה ואנחנו יודעים שזה לא יבטל את החיסרון.

שאלה: המאמר מסתיים במילים "אמונה שלימה", האם זה השפעה מלאה על כל הכלי, על כל החברים?

כן, כתוב "וגם כן יוושע באמונה שלימה". "אמונה שלימה" זה שאני מקבל כוח השפעה על פני כל הרצונות שלי. כל הרצונות שלי, מה שלא יהיה, אני מקבל על זה כוח השפעה ואז יכול להשתמש בהם במאה אחוז בעל מנת להשפיע. זה נקרא "אמונה שלימה".

(סוף השיעור)